יוסף יהלום

יוסף יהלום (נולד ב-11 באפריל 1941) הוא פרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית שבאוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה ללשון העברית וקליר הול קולג', קיימברידג'.

יוסף יהלום
יוסף יהלום, ספטמבר 2008

ביוגרפיה

הוריו של יהלום הגיעו כחלוצים לארץ ישראל מעיר גבול פולנית-גרמנית לפני מלחמת העולם השנייה. הוא נולד בחיפה, שם גדל בסביבה של חובבי ספר נאמני הלשון העברית. מלכתחילה הגיע דודו, מאיר, לירושלים, אל האוניברסיטה העברית, ורק בשלב מאוחר נדדה המשפחה צפונה. בתיכון הריאלי יבנה קיבל את חינוכו היסודי והתיכון. לפני הגיוס לצה"ל עוד הספיק לסיים את חוק לימודיו בסמינר למורים על שם ליפשיץ בירושלים, וכן תואר ראשון במקצועות לשון עברית וספרות עברית באוניברסיטה העברית-1962. בצבא שירת כקצין חינוך, והמשיך ללמוד לקראת התואר השני בלשון עברית ובחוגים נוספים (ספרות ובלשנות). עם סיום התואר ב-1967 גויס בידי מורהו המובהק, זאב בן-חיים, לעבודה במילון ההיסטורי ללשון העברית שליד האקדמיה ללשון העברית. שם פעל בין השאר לצדם של ישראל ייבין וגד בן-עמי צרפתי. את עבודת הדוקטור כתב על "תחביר הפיוט הקדום כיסוד לסגנונו", ועסק בשאלות של תחביר השיר וארגונו כבסיס לבחינה הסגנונית. העבודה נכתבה בהדרכתם של הפרופסורים חיים שירמן וזאב בן-חיים. סיים דוקטורט ב-1973, וזכה בפרס ורבורג של המכון למדעי היהדות.

במסגרת עבודתו בפיוט הקדום הוא פרסם מהדורות מונוגרפיות של טקסטים עבריים וארמיים מן התקופה הקדומה של הפיוט, כמו כן כתב על הלשון השירית המיוחדת של הפיוט ועל שיטת הניקוד הארץ-ישראלי הקדום הטיפוסי לקטעי גניזה של פיוט, כמו כן כתב חיבור מונוגראפי על הרקע החברתי והתרבותי – פיוט ומציאות - שעמד בבסיס עלייתה והתפשטותה של השירה הליטורגית. שימש מרצה באוניברסיטה העברית החל מ-1974. ב-1983 נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית וב-1985 מונה לפרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. יהלום שימש כעמית מחקר בדמבארטון אוקס ללימודי ביזנטיון בוושינגטון, וכפרופסור במחלקה ללשונות המזרח הקרוב ותרבותו שבאוניברסיטת הרווארד (פעמיים) וכן במחלקה ללימודי דתות באוניברסיטת ייל ובבית הספר הגבוה ללימודי תרבות של אוניברסיטת קיוטו. שימש עמית מחקר באוניברסיטת קיימברידג' (פעמיים), במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית (שלוש פעמים), בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. יהלום כיהן כראש המחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטה העברית, והיה מעורכי כתבי העת תרביץ ו'מחקרי ירושלים בספרות עברית'. זכה בפרס יצחק בן צבי לשנת 2003 על מפעל חיים בחקר יהודי ארץ ישראל ויצירתם הפייטנית. בשנת 2012 זכה יהלום יחד עם חננאל מאק בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

רעייתו, ד"ר שלומית יהלום, היא היסטוריונית ועוסקת בחקר יהדות ארצות הברית. להם חמישה ילדים. בנו, פרופ' אשר יהלום, הוא פיזיקאי המרצה באוניברסיטת אריאל. בנו, ד"ר שלם יהלום, הוא חוקר תלמוד ומתמחה בעולם ההלכה והמנהגים בימי הביניים.

מחקריו

תיאור מחקריו

מחקריו של יוסף יהלום עוסקים בשירת החול והקודש העברית בימי הביניים, והם משתרעים על פני תקופה של כאלף שנה, משלהי הזמן העתיק במאה ה-5 ועד לאחר גירוש ספרד במאה ה-16. הוא מרבה לעסוק במחקריו בנקודות המגע שבין הספרות העברית והספרויות המקבילות. כך הוא עוסק בקשרים בין פיוט קדום והימנולוגיה ביזנטית, יוונית וסורית, בעדויות הקדומות ביותר לשירת הרומנס בספרד כפי שהן עולות מקטעי סיום, כ'רג'ות, של שירי אזור עבריים בספרד ואף במשמעותם של ציוני לחן טורקיים בשירי דבקות מיסטיים. הוא נותן מחילו ליצירתו הדו לשונית, העברית והערבית, בשירה ובפרוזה, של יהודה אלחריזי.

שירת חייו של יהודה הלוי

ספר זה כתב יהלום על הביוגרפיה של יהודה הלוי. בחיבור זה הוא מנסה לחבר בין המקורות הספרותיים, שירת חול וקודש, ובין המקורות הדוקומנטריים, מכתביו האוטוגראפיים של הלוי וכן מכתבים שכתבו אליו ועליו, כל זאת מלבד הגותו כפי שהיא עולה בספר הכוזרי. בין השאר הוא גם בוחן את אוספי השירים, הדיוואנים, בגלגוליהם השונים ועוקב אחר ניסיונות העריכה שהם עברו ואחר השפעתה של העריכה על מבחר השירים ועל הכתובות הערביות שבראשם. הספר כבר מבוסס על הנוסח הביקורתי של דיואן הלוי שהוא מכין לדפוס.

נעימות עות'מאניות, פיוטים עבריים: הרפתקה בין-תרבותית מן המאה ה-16

ספר זה (Ottoman Melodies, Hebrew Hymns: a 16th Century Cross-Cultural Adventure) כתב יוסף יהלום ביחד עם אנדריאס טיצה, הטורקולוג הנודע מווינה, והוא ראה אור בהוצאת האקדמיה ההונגרית למדעים, בודפשט 1995. שם הם זיהו כמה מאות שירים טורקיים שסומנו כלחנים בראש שירי ישראל נג'ארה וחבריו מן המאה השש-עשרה. בשימושם כלחנים הם מהווים עדות קדומה ביותר לקיומם של שירים טורקיים אלה. התופעה ידועה לאחר גירוש ספרד גם מלחנים המבוססים על שירי אהבה ספרדיים הפונים לסניורה, ומשמשים בגלגול דתי כשיר תפילה הפונה אל 'שם נורא'. באופן דומה גם מתגלגלת 'לה בלה מרגריטה' אל תוך שיר דבקות דתי שפתיחתו 'לא באלהא מרגליתא'.

שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי ארץ ישראל בתקופה הביזנטית

יהלום כתב את ספרו ביחד עם פרופסור מיכאל סוקולוף, המילונאי. ספר זה מציג לראשונה קורפוס של שירים ארמיים מארץ ישראל הביזנטית. ייחודם של השירים בעממיותם ובשימושם בחיי יום יום בניגוד גמור לשירה הליטורגית הכבדה שנכתבה עברית אשר שימשה בעיקר בבית הכנסת. הספר ראה אור בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1999, וזכה להתעניינות גדולה ולביקורות חשובות בין השאר מכיוון שבשיר פרודי שהיה מיועד כנראה לסעודת פורים, המשורר מתאר בארמית אותנטית מארץ ישראל את סיפור סבלותיו של ישו על הצלב.

מסעי יהודה: חמישה פרקי מסע מחורזים לאלחריזי

ספר זה הוציא יהלום ביחד עם פרופסור יהושע בלאו, איש הערבית היהודית, והוא ראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי בשנת 2003. בחיבור זה מתפרסמים טקסטים בהם יהודה אלחריזי מספר על מסעו בערי המזרח בראשית המאה השלוש-עשרה. סיפור המסע זכה לכמה עיבודים, ביניהם עיבודים בלטריסטיים בעברית ועיבוד אוטוביוגרפי בערבית יהודית ועוד כמה עדויות נוספות, ביניהן מכתב אוטוביוגרפי המתפרסם בפעם הראשונה. בספר הזה נעשה ניסיון ראשון לרכז את כל העדויות למסעו המרתק של המחבר ועל דרך ההשוואה ללמוד על עולמו של עולה רגל יהודי בימי הביניים.

עבודה: אנתולוגיה של שירה קדומה ליום כיפור

ספר זה (Avodah: an Anthology of Ancient Poetry for Yom Kippur) ערך יהלום ותירגם לאנגלית ביחד עם פרופסור מיכאל שוורץ, חוקר הדתות מאוניברסיטת אוהיו, הספר ראה אור בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה בשנת 2005. עבודות הם סוג ספרותי מיוחד שמתאר את תולדות העולם מרגע היווצרותו ועד הרגע הגדול של כניסת הכהן הגדול אל המקום המקודש בעולם ביום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים. המחברים תרגמו לאנגלית מאות טורי שיר, מן הקדומים ביותר ששרדו משלהי הזמן העתיק, במפעל תרגום שהוא גם ראשוני וחד פעמי בהיקפו.

מחזור ארץ-ישראל – קודקס הגניזה

בספר זה משחזר יהלום על פי כמה עשרות קטעי גניזה שנתפזרו באוספי הגניזה בעולם כולו כמאה דפי קלף מפוארים השייכים למחזור בנוסח ארץ ישראל הקדום ששרידיו הושלכו לגניזה כנראה בעקבות הכיבוש הצלבני עם ירידתם של יהודי ארץ ישראל מצרימה. המחזור הועתק כנראה במאה האחת עשרה, ומכיוון שלא היה בשימוש במשך זמן רב מידי, מצב השתמרותו טוב באופן יחסי. מבחינת הרפרטואר שלו המחזור מיוחד בזה שהוא כולל גם יצירות גדולות מן התקופה שלאחר כיבושי האסלאם, ביניהן יצירותיו של שלמה אלסנג'ארי. מחזורים מטיפוס קדום יותר שאינם כוללים יצירות שנכתבו לאחר כיבושי האסלאם, משתחזרים והולכים בעבודה משותפת עם בנימין לפלר ועומדים לראות אור בכרך מיוחד 'מחזורי קדמונים'. כאן נבחנות גם העדויות הקודיקולוגיות למעבר של חומרי שיר ארץ ישראליים קדומים לאיטליה וגם לאשכנז בהמשך. 'מחזור ארץ-ישראל' היה ונשאר מכל מקום הקודקס הליטורגי הקדום ביותר בהיקף הזה שהגיע לידינו.

פרקים בתורת השיר לאלעזר בן יעקב הבבלי

חיבורים בתורת השיר, פואטיקה, שהיו מפותחים ביותר בעולם התרבות של שירת ערב, כמעט שלא הגיעו אלינו מפרי עטם של משוררים עבריים. יוצרים עבריים דבקו בפואטיקה הזרה באופן הדוק בכתיבתם השירית, אבל לא נטו משום מה לנסח את כלליה בחיבורים מיוחדים. בספר זה שחזר יהלום את אחד מחיבורי הפואטיקה העברית הבודדים ששרדו. החיבור נכתב במזרח במאה השלוש-עשרה בערבית-יהודית בידי מחבר עברי שהשאיר את רישומו גם בשירה, והוא צירף לו אפרט גדול של מקבילות מעולמה של הפואטיקה הערבית בת הזמן. החיבור חשוב הן להכרת עולמו התרבותי הכללי של המשורר והן להכרת עולמו התרבותי היהודי הניכר בבתי השיר הרבים, הערביים והעבריים, שהוא מכיר ומצטט.

אז באין כול: סדר העבודה הארץ-ישראלי הקדום ליום הכיפורים

בספר זה משחזר יהלום את אחד מסדרי העבודה המונומנטליים הקדומים ביותר והיפים ביותר. הטקסט זוכה לפרסום ראשון, והוא מלווה בפירוש מפורט הכולל מקבילות רבות מעולמה של הספרות החיצונית ומעולמם של מדרשי ארץ-ישראל הקדומים. לחיבור מצורף מבוא מקיף הדן במהלך התפתחותו של הסוג הספרותי הליטורגי גם בזמנים מאוחרים, לאחר שלהי הזמן העתיק ובימי הביניים. עניין מיוחד יש בחיבור האנונימי הזה שלא שרד בכתבי יד מחוץ לגניזה, אבל נזכר בכתביהם של מחברים אשכנזיים שבוודאי עוד הכירוהו. שאלת היעלמותו של חיבור כזה מעל מפת ספרותנו מעוררת כמה וכמה שאלות הנידונות במבוא.

שפת השיר של הפיוט הארץ-ישראלי הקדום

בספר זה בוחן יהלום את הלשון המיוחדת לפיוט שאין מאחוריה לשון דיבור חיה ותוססת, והיא בכל זאת יצירתית באופן בלתי רגיל ובעלת סימני היכר מובהקים של עשייה לשונית המאפיינת התפתחות חיה. ההתרוצצות הסגנונית אופיינית ביותר לשימוש בבנייני הפועל. כך במקום שפעלים עומדים דורשים, על פי הארמית ולשון חכמים המאוחרת, צורות רפלקסיביות ('יתמעט') ואילו לשון המקרא מסתפקת בצורות הקל ('יִמעט') עומד הפייטן המבקש לא רק לציין את הטרנסיטיביות של הפועל, אלא גם להביע זאת בצורה מסוגננת. על פי המהלך המשולב הזה מתאר יהלום את היווצרותן של צורות הפאסיב שאינן מציינות בפיוט רפלקסיביות כי אם את המשמעות העומדת בלבד ('יומעט'). בפיוט עשתה העברית לראשונה וכבר על אדמת ארץ ישראל צעד המאפיין את דרכה גם בהמשך תולדותיה, היא הייתה ללשון הביטוי הרגשי, לשון השיר האקספרסיבית והאקסטאטית במעבר מהשימוש הטבעי בה אל השימוש בה כלשון כתובה במרכזי היצירה בגולה.

פיוטי שמעון בר מגס

בספר זה כינס יהלום לראשונה על פי קטעי גניזה את יצירותיו של אחד מפייטני ארץ ישראל הקדומים אשר פעל לפני כיבושי האסלאם. קטעי פתיחה מיצירותיו של הפייטן נודעו בעיקר על פי פזמונים קצרים אשר הוצמדו לקטעי פתיחה מקוטעים של פיוטי בר מגס לשם ביצוע בקהילות מצרים בתקופה שאחר כיבושי האסלאם. אבל הקומפוזיציות בהרכבן המקורי הקיפו את מאה וחמישים השבתות של הקריאה הארץ ישראלית המיוחדת, התלת שנתית, וכל קומפוזיציה הייתה מורכבת משמונה פיוטים לפחות, ובסך הכול (עם פיוטי החגים) כאלף וחמש מאות יצירות שיר כל אחת בת עשרה טורים לפחות. עם כל מה שנותר מהעושר הגדול הזה מתמודדת המהדורה הביקורתית הזאת הכוללת גם מבוא מקיף על מקורות היניקה של הפייטן וקשריו הספרותיים עם קודמיו ועם ממשיכי דרכו.

כתאב אלדרר

כתאב אלדרר (ספר פניני המוּסרים ושבחי הקהלים) אשר ראה אור בירושלים בשנת תשס"ט על ידי מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן-צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים, הוא הספר האחרון שהספיק המשורר והמתרגם העברי הפורה, יהודה אלחריזי (1165- 1225), לכתוב ולערוך באחרית ימיו בעיר חלב, שם נפטר. בספרו זה הוא מכנס את היבול הספרותי שנבע ממפגשיו עם מנהיגיהן היהודיים של למעלה מארבעים קהילות המזרח בהן ביקר, מאלכסנדריה שבמצרים ועד בצרה שבעיראק. אלחריזי אשר נודע בקסטיליה כמשורר עברי, עבר לפרובאנס ופעל שם בעיקר כמתרגם מן הערבית בשירות המשכילים העבריים המקומיים. כיוצר ערבי מקורי הוא נתגלה פתאום בעשור האחרון של חייו, במזרח. במקום שפטרוניו היהודים לא נזקקו לשירותיו כמתרגם מן הערבית, הוא מצא את עצמו מגיש להם ולפטרוניו המוסלמים כאחד שירי שבח ערביים. בספר הזה מכונסים מתוך השרידים של קטעים המפוזרים כיום בין פטרבורג במזרח וניו-יורק במערב סיפורי מסעותיו של אלחריזי בפרוזה מחורזת וכמאה שירים שפיזר בדרך. בראש ספרו בחר אלחריזי להציב, מלבד את דברי הפתיחה לחיבור כולו, את אחת עשרה הקצידות האלוהיות, שירי אמונה מופלאים הנותנים לחיבור כולו צביון רוחני מיוחד. את כל זה מגיש יהלום יחד עם שותפיו (הפרופסורים י' בלאו וי' ינון-פנטון) מלבד בלשון המקור הערבית-יהודית גם בתרגום עברי ואנגלי.

ספר תחכמוני

ספר תחכמוני או מחברות הימן האזרחי מורכב מחמישים פרקים, ממיטב הסיפור העברי בימי הביניים, פרי יצירתו הבשלה של המספר והנוסע הגדול יהודה אלחריזי. את הספר ההדיר בצירוף מבוא, פירושים ומפתחות יוסף יהלום יחד עם תלמידו פרופסור נאויה קצומטה.

הספר ראה אור בירושלים בשנת תש"ע בהוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח של יד בן-צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מקיף 687 עמודים ועוד 55 עמודים באנגלית בפורמט גדול. עוד מצורפים לספר שמונה לוחות של תמונות צבעוניות המתארות סצינות מתוך סיפורים מקבילים של גדול בעלי המקאמה הערביים, אלחרירי, שאלחריזי הלך בעקבותיו. המהדורה מתייחסת באופן מפורט למקבילות בין שני המספרים, הערבי והעברי. היא מבוססת על כתב יד המחזיק נוסח קדום יחסית של הספר שעזב את המזרח לפני שחזר אלחריזי לחלב ממסעו לבגדאד ולואסט והשתקע בה. המהדורה עוקבת אחרי השינויים שהכניס המחבר בספרו בעקבות מערכת יחסיו המתפתחת עם יהודי המזרח ומתעדת אותם.

בכל אחד מחמישים פרקיו של הספר המספר פוגש את הגיבור ומתוודע אל מעשי הקונדס המבדחים שלו שהם לפעמים גם רציניים באופן תהומי. את כל זה מספר לנו אלחריזי בפרוזה מחורזת מקסימה ובפסוקים המוצאים לעיתים קרובות מהקשרם המקורי תוך שהם משרתים באופן מופלא את ההקשר החדש ואת הנרטיב הרענן תמיד. המפגש הקבוע בין שתי הדמויות מסתיים בכל פרק מפרקי הספר בפרידה שרק היא מאפשרת בעצם את המפגש המחודש המתרחש בפרק שאחר כך. מה שמשתנה בין פרק לפרק, מלבד עצם הסיפור, הוא הנוף הגאוגרפי, מקום המפגש. עצם ההצגה של הסיפור התרחשה כנראה במקום קבוע שעל שמו נקרא הז'אנר כולו בערבית, כור מחצבתו, מקאמה.

עבודתו העכשווית

עבודתו הגדולה של יהלום אמורה לכלול הוצאה מדעית של דיוואן יהודה הלוי, כחמש מאות שירים, על פי המהדורה הימי-ביניימית של חייא הקהירי. ספרו שירת חייו של ר' יהודה הלוי כבר מבוסס על המהדורה המדעית שבהכנה. תחת ידו עוד המהדורה הגדולה של פיוטי שמואל השלישי, אחד מראשי הישיבה הארץ-ישראלית החשובים ביותר במפנה המאות הי'-י"א. שמואל בקוראי שמו: פיוטי ר' שמואל בר הושענא יוצאים לאור על פי כשבע מאות קטעי גניזה.

ספריו

  • קטעי הגניזה של פיוטי יניי, מהדורת פקסימיליה, ערוכה עם מפתחות ומבוא: המסירה העתיקה של הפיוטים בגלגוליה, ירושלים תשל"ח, 200 + 40 עמ' מבוא
  • פיוטי שמעון בר מגס, מלוקטים מתוך כתבי הגניזה ויוצאים לאור בצירוף חילופי נוסח וביאורים עם מבוא, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ד, 312 + VI עמ'.
  • מחזור ארץ-ישראל: קודקס הגניזה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשמ"ז, 96 + מב עמ'.
  • שפת השיר של הפיוט הארץ-ישראלי הקדום, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשמ"ח, 218 עמ'.
  • אוצר המוושח העברי בימי הביניים, אקדמון, ירושלים תשנ"א, 551 עמ'.
  • Ottoman Melodies – Hebrew Hymns: A 16th Century Cross-Cultural Adventure, Hungarian Academy, Budapest 1995, 208 pp (with A. Tietze).
  • אז באין כול: סדר העבודה הארץ-ישראלי הקדום ליום הכיפורים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשנ"ז, 220 עמ'.
  • Palestinian Vocalised Piyyut Manuscripts in the Cambridge Genizah Collections, Cambridge University Press 1997, 187 pp. + 16 plts.
  • שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי ארץ-ישראל בתקופה הביזנטית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ט, 384 עמ' + vi pp.. (עם מ' סוקולוף).
  • פיוט ומציאות בשלהי הזמן העתיק, הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד יצחק בן צבי, תל אביב תש"ס, 301 עמ'.
  • פרקים בתורת השיר לאלעזר בן יעקב הבבלי, מכון בן-צבי, ירושלים תשס"א, 185 + X עמ'.
  • מסעי יהודה: חמישה פרקי מסע מחורזים לאלחריזי, מהדורת יוסף יהלום ויהושע בלאו, מכון בן-צבי, ירושלים תשס"ג, 291 + XIII עמ'.
  • Avodah: An Anthology of Ancient Poetry for Yom Kippur, (with M.D. Swartz), Pennsylvania 2005, 390 pp.
  • שירת חייו של ר' יהודה הלוי, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשס"ח, 187 עמ'.
  • ליבבתיני: מחברות אוהבים מימי הביניים, הוצאת כרמל, ירושלים תשס"ח, 268 עמ'.
  • כתאב אלדארר - והוא ספר פניני המוסרים ושבחי הקהלים מאת יהודה אלחריזי, ההדירו יהושע בלאו, יוסף יהלום ויוסף ינון-פנטון, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009.
  • תחכמוני, יהודה אלחריזי. ההדירו יוסף יהלום וקצומטה נאויה, יד יצחק בן-צבי, 687 עמ'+iv ‏2010.
  • לאות זיכרון: מחקרים בשירה העברית ובמורשת ישראל, ספר זיכרון לאהרון מירסקי, ביחד עם אפרים חזן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2006.

ספר יובל לכבודו

  • Giving a diamond, essays in honor of Joseph Yahalom on the occasion of his seventieth birthday, edited by Wout van Bekkum and Naoya Katsumata, Leiden: Brill, 2011.

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

גנזי קדם

גנזי קדם הוא שנתון לחקר הגניזה הקהירית בעברית ובאנגלית. החל לצאת לאור בשנת תשס"ה 2005, במסגרת יד יצחק בן-צבי. בגניזה הקהירית מקורות רבים וחשובים לחקר היהדות במרחב הערבי והמוסלמי בימי הביניים, ובמיוחד יהדות צפון אפריקה וקהילות היהודים במצרים וארץ ישראל. ב"גנזי קדם" מתפרסמות תעודות מפוענחות ומבוארות שנמצאו בגניזה, ומחקרים מקיפים על התעודות שבגניזה. השנתון הוא אכסניה גם למחקר בין-תחומי של תעודות מגניזות נוספות ברחבי העולם, ומקבילותיהן בחברה הכללית. נושאי המחקר המתפרסמים ב"גנזי קדם" הם מגוונים, וכוללים את מכלול תחומי הידע בזמן שנכתבו התעודות: שירה, היסטוריוגרפיה, פילוסופיה, חוק ומשפט, רפואה ומדעים. "גנזי קדם" נוסד על ידי פרופ' ירחמיאל ברודי ודוד סקליר. כיום (2012) עורך את כתב העת ד"ר יהודה צבי שטמפפר. בקובץ פרסמו בין השאר החוקרים: שולמית אליצור, דליה מרקס, יהושע גרנט, גדעון בוהק, יוסף יהלום, פנחס רוט, חגי בן-שמאי, אבי שמידמן, ג'פרי חאן, בנימין קצוף ושרה סטרומזה.

גניזת קהיר

גניזת קהיר (נקרא בספרות המחקר גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב בהמגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומרן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי והכנעני הקדומים, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם.

הושענא רבה

הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

התקופה הביזנטית היא תקופה בתולדות ארץ ישראל בין השנים 324 (או 395) ו-638, בה נשלטה הארץ על ידי האימפריה הביזנטית. בתולדות עם ישראל מקבילה תקופה זו לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.

סופה של התקופה הרומית המאוחרת ותחילתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל איננו מוגדר בנקודת ציון ברורה וחד משמעית. מבחינה תרבותית ודתית, ניתן לתקף את המעבר בין התקופות הללו בעלייתו לשלטון של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 324, המהווה את ראשית הפיכת הקיסרות לנוצרית. תחת קיסר זה, כוחה של הנצרות החל עולה כדת מועדפת, ואחר כך כדת המדינה בקיסרות הרומית. אולם מבחינה מדינית, ניתן לתקף את ראשיתה של התקופה הביזנטית רק במותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון בשנת 395, תאריך המציין את התפלגות הקיסרות הרומית לקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית.

ונתנה תוקף

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הוא פיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות ביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בסמוך לקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים ביותר בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ). הפיוט זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים.

יהודה אלחריזי

יהודה בן שלמה אלחריזי (נקרא גם יהודה חריזי, בערבית: يهودا بن سليمان الحريزي ابن شاؤول ابو زكريا; 1165~ - ה-3 בדצמבר 1225 ערב חנוכה, כ"ד בכסלו ד'תתקפ"ה) היה משורר, יוצר ומתרגם שנולד בטולדו שבספרד הנוצרית, למשפחה משכילה ובעלת אמצעים. שמוצאה בשיביליא (סביליה) אשר עד ימיו הייתה תחת שלטון מוסלמי.[דרוש מקור] אלחריזי העריך מאד את הרמב"ם, הגן עליו בפני מבקריו ותרגם רבים מכתביו.

על שמו של אלחריזי נקראו רחובות במספר ערים מרכזיות בישראל.

יהודה הלוי

רבי יהודה בן שמואל הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל; שמו בערבית: אבו אל-חסן אל-לאוי, أبو الحسن اللاوي; 1075–1141 בקירוב) היה משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים ובכלל.

יצירתו המרכזית היא האפולוגטיקה הפילוסופית "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" (ספר הכוזרי), וכן קינות כמו "ציון הלא תשאלי" ושירים מפורסמים אחרים.

יהודה רצהבי

פרופסור יהודה רצהבי (15 במאי 1916 - 24 בפברואר 2009) היה חוקר לשון וספרות עברית, מומחה לשירת תימן ויהדות המזרח. חתן פרס ישראל לחקר לשונות היהודים, פרס ביאליק לחכמת ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

יהושע בלאו

יהושע בלאו (נולד ב-22 בספטמבר 1919) הוא בלשן ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, הנשיא השלישי של האקדמיה ללשון העברית, חבר חוץ של האקדמיה הבריטית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס רוטשילד, וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ה (1985).

יניי

יניי (כתיב מקובל: ינאי) היה פייטן ארץ-ישראלי קדום. חי ככל הנראה במאה ה-5 או ה-6 לספירה. יניי הוא אחד הפייטנים הקדומים ביותר, ונמנה בידי רס"ג, כמו גם אצל רבנו גרשום בשורה אחת עם יוסי בן יוסי ורבי אלעזר הקליר. זמנו המדויק לא ידוע לנו, אך ברור שחי תחת השלטון הביזנטי בארץ ישראל.

ישראל נג'ארה

רבי ישראל נג'ארה (צפת, 1555 – עזה, 1628) רב, פרשן ומשורר. מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים.

לשון חז"ל

לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) הוא ניב של השפה העברית שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו המשנה והתוספתא, ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומדרשי ההלכה והאגדה.

ההבדל בין העברית של התנ"ך, המכונה "לשון המקרא", לבין לשון חז"ל ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" .

נוסח ארץ ישראל

נוסח ארץ ישראל הוא נוסח התפילה שנהג בארץ ישראל, ובקרב מרבית יהודי האימפריה הביזנטית בכלל, באלף הראשון לספירה. שמו של הנוסח ניתן לו על ידי חוקרי התפילה בדורות האחרונים. גניזת קהיר שימרה נוסחאות תפילה ארצישראליות של כל חטיבות התפילה, המכילות בתוכן את מטבעות תפילות הקבע של התנאים והאמוראים המופיעות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים ארץ ישראליים.

ניקוד ארצישראלי

הניקוד הארצישראלי הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של טקסטים עבריים וארמיים בידי יהודי ארץ ישראל בראשית ימי הביניים.

שיטת הניקוד הארצישראלית התגלתה בסוף המאה ה-19, כאשר קטעים בניקוד זה נמצאו בגניזת קהיר. סימני הניקוד הארצישראליים כתובים מעל לאות, בדומה לשיטת הניקוד הבבלית, ובשונה משיטת הניקוד הטברנית. סוגיות מרכזיות בתיאור שיטה זו עדיין שנויות במחלוקת בקרב החוקרים.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס יצחק בן-צבי

פרס יצחק בן-צבי הוא פרס להיסטוריה המוענק לזכרו של יצחק בן-צבי על ידי יד יצחק בן-צבי. הפרס ניתן על ספר מחקר או על מפעל חיים, בשני תחומים - ״תולדות ארץ ישראל ויישובה״ ו״קהילות ישראל במזרח״.

שלמה אבן גבירול

רבי שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל (1021–1058) היה משורר ופילוסוף יהודי בתור הזהב של יהדות ספרד.

שלמה זלמן שוקן

שלמה זלמן שוקֶן (30 באוקטובר 1877 - 6 באוגוסט 1959) היה איש עסקים, מו"ל ונדבן יהודי יליד גרמניה, נודע בעיקר בזכות הוצאת שוקן שהקים ועיתון "הארץ" שרכש.

תרביץ

תרביץ הוא כתב עת מדעי במדעי היהדות היוצא לאור בעברית, רבעון הרואה אור ארבע פעמים בשנה, על ידי המכון למדעי היהדות (כיום ע"ש מנדל) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא יוצא לאור מאז שנת 1929 ונחשב לאחד מכתבי העת החשובים בתחומו. מקור השם הוא מהמשמעות המילונית של "תרביץ" כאקדמיה ומקום לימוד.

תרביץ עוסק בנושאי יהדות, חקר המקרא, התלמוד, הקבלה, מנהגי ישראל, היסטוריה יהודית, ביבליוגרפיה עברית ועוד. הרבעון יצא לאור לראשונה בתשרי תר"ץ (1929). השתתפו בכתיבתו אישים נודעים בתחומי מדעי היהדות, ובהם גם כאלו שהרבו לכתוב בו בקביעות, כמו גרשם שלום, שאול ליברמן, שמחה אסף, חנוך אלבק ואחרים. מאמרים מרכזיים מתוכו הודפסו גם כתדפיסים בנפרד, או כונסו על ידי כותביהם לספרים.

בשנת ה'תרצ"ה הוקדש כתב העת לנושא הרמב"ם, ונקרא: ספר הרמב"ם של התרביץ: למלאת שמונה מאות שנה ליום הולדתו, י"ד בניסן ד"א תתצ"ה - י"ד בניסן הא אלפים תרצ"ה.

עורכו הראשון של כתב העת היה הפרופ' יעקב נחום אפשטיין, והוא ערך אותו עד לשנת ה'תשי"ב - 1952. אחריו ערך את כתב העת חיים שירמן, בין השנים ה'תשט"ו - ה'תשכ"ט (1955–1969); אפרים אלימלך אורבך בין השנים ה'תשל"א - ה'תשמ"א (1971–1981); יוסף דן, משה דוד הר ומנחם הרן בין השנים ה'תשמ"ב - ה'תשמ"ו (1982–1986); משה אידל, יוסף יהלום ודוד רוזנטל בין השנים ה'תשמ"ז - ה'תשנ"א (1987–1991); זאב הרוי, יוסף קפלן, וישראל מ' תא-שמע בין השנים ה'תשנ"ב - ה'תשנ"ו (1992–1996). עורכיו הנוכחיים הם הפרופסורים מרדכי כוגן, יעקב אלבוים וירחמיאל ברודי.

המוציא לאור הנוכחי הוא הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, שעל יד האוניברסיטה העברית. כללי האזכור של כתב העת אומצו ביחס למקורות המשפט העברי על ידי כמה מכתבי העת המשפטיים של אוניברסיטאות ישראליות.בשנת 2011 הועלו גיליונות תרביץ שיצאו עד 2006 למאגר המקוון JSTOR במסגרת פרויקט משותף של JSTOR עם הספרייה הלאומית וספריית אוניברסיטת חיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.