יוסף ויץ

יוסף וַיְץ (כ"ה בטבת תר"ן, ינואר 18901972) היה מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. כונה בשם "אב היערות". מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל.

Weitz
יוסף ויץ

תחילת הדרך

ויץ נולד בעיירה בורמל שבחבל ווהלין, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), למשפחת רבנים וחכמי תורה. אביו אברהם היה מחובבי ציון ובעל יערות, וסבו ברוך היה רבה של העיירה. אמו רייצה בת ישעיהו קליבנר, הייתה נכדתו של יוסף, שהיה רב, בין השאר בדובנא. למד ב"חדר" ובישיבה ובגיל ארבע עשרה כבר עבד לפרנסתו. את לימודי הבגרות השלים בעצמו והתכוון להמשיך וללמוד באוניברסיטה, אך גל הפרעות ב-1905 שיבש את תוכניותיו שכן הוא אולץ לשרת בצבא הרוסי. לאחר ששוחרר מהשירות הצבאי החליט בהסכמת משפחתו לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1908 עלה ארצה יחד עם אחותו מרים. השניים הגיעו לרחובות, שם החל בעבודה כפועל חקלאי בכרם. ברחובות הוא נכנס לחיים הציבוריים והצטרף לסניף מפלגת "הפועל הצעיר".

בשנת 1911 שימש ויץ כיושב ראש בשתי ועידות של ההסתדרות החקלאית, למד חקלאות ושפות והחל לעסוק בכתיבה תחת שמות עט שונים.

הוא עבר לגליל ובמשך תקופה קצרה עבד ביבנאל ובמנחמיה והיה בין ראשוני העולים לאום ג'וני. לאחר נישואיו חזר לרחובות ועבד בחברת נטעים. בשנת 1915 נשלח מטעם אגודת "נטעים" לנהל את חוות סג'רה והתמנה למנהל "משרד המושבות" של הגליל התחתון.

ב-1924 נמנה עם מקימי שכונת בית הכרם בירושלים, ועבר להתגורר בה.

פעילותו בקק"ל

ירושלים -יוסף ויץ בצעירותו-JNF012052.jpeg
יוסף ויץ, 1936

בתקופת היישוב

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ראשית פירוקה של אגודת "נטעים", נכנס לעבודה במחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית כמפקח על הנטיעות במשקים שהוקמו על ידי המחלקה. לאחר מכן עבר למחלקת הקרקעות של קרן קיימת לישראל (בין היתר תחת פיקוחו של מנחם מנדל אוסישקין) וזמן מה שימש בשני המוסדות יחד.

מאז מינויו לתפקיד בשנת 1932, התמקדה פעילותו של ויץ ברכישת קרקעות והוא ראה בכך מטרה חיונית לקראת הקמת מדינה יהודית. הוא גם זכה להערכה רבה מצד אוסישקין על מסירותו לעבודה זו. הוא קודם בתפקיד כך, שעוד בימיו של אוסישקין היו רוב הפעולות במחלקת הקרקעות מרוכזות בידיו. בתפקידו זה הקדיש את זמנו להנהלה הכללית ולפיתוחה הכלכלי של הקרן והיה אחראי על ענייני הקרקע בשיתוף הנהלת הקרן.

עד לפטירתו של אוסישקין לא רכשה הקק"ל קרקעות במישרין מידי הערבים. הקונה העיקרי עבור הקק"ל הייתה חברת "הכשרת היישוב" שבראשה עמד יהושע חנקין. משנעשה ויץ האחראי לרכישת הקרקעות, החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים.

כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, ארגן ויץ חמישה משרדים מחוזיים ומינה אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. בתקופת כהונתו החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב.

עד קום המדינה רכשה קק"ל כאלף קילומטר מרובע בארץ ישראל, שלושה רבעים מהם בתקופת כהונתו של ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות שלה.

ביקור חברי הדריקטוריון בנגב - מר יוסף ויץ מר אברהם הרצפלד וד"ר אברהם גרנות-JNF011967.jpeg
ביקור בנגב עם אברהם גרנות ואברהם הרצפלד. 1942

ויץ יזם סיור בערבה שנערך בין 13 ל-18 בדצמבר 1942 בהשתתפות 12 איש ובהם ד"ר אברהם גרנות, יו"ר הקרן הקיימת ומהנדס המים שמחה בלאס[1], בו הוא מצא שטחים ראויים לחקלאות בערבה ובלאס מצא סימנים ברורים למים, בניגוד למשתתפים אחרים שהיו מיואשים מסיכויי ההתיישבות במקום.

בעקבות מאורעות 1936–1939 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, הגיע ויץ למסקנה כי לא די ברכישת קרקעות וכי אי אפשר להשאיר קרקעות בלתי מעובדות. משלב זה החל להתמסר גם לעניין ההתיישבות וקק"ל הפכה לשותפה ביחד עם הסוכנות היהודית במפעל זה.

כך עברתי היום חלק חשוב מארץ יהודה הצפונית-מערבית, עבור והלוך, וראיתי: כפרים גדולים, צפופי-אוכלוסין, והאדמה סביבם מעובדת: כרמי זיתים, תאנים וגפנים, שדות דורה ושומשום, ושדות שלף. אמנם גם שטחי שממה גדולים, המחכים עוד ליד עובדת, אבל כלום יספיקו אלה לנו? האם נקים כפרים מפוזרים משלנו בין כפריהם המרובים הקיימים, שירבו תמיד על שלנו? וכלום יש אפשרות לקנות שם? הדרכים סייעו לפיתוח ההר ופתחוהו אל העולם הגדול; כל אשר תצמיח האדמה – יידרש ויבוקש; ידיים ישנן – ולמה לא יפתחו עוד כאשר פיתחו עד כה? וכלום בצורה כזאת נוכל לפתח את הפינה שלנו? ושוב שמעתי בקרבי את הקול הקורא: 'פנו את הארץ הזאת', ואז תיבנה היא וייבנה גם עמנו."

ויסף ויץ, בעקבות סיור מרמאללה לכיוון מישור החוף, 1941

במסגרת זו היה ויץ מעורב מטעם הקרן בהקמתם של יישובי "חומה ומגדל" בתקופת המאורעות, הקמתן של ארבע "מצודות אוסישקין" באצבע הגליל בשנים 1939–1943, העלאתם על הקרקע של שלושת המצפים בנגב בשנת 1943, עלייתם על הקרקע של היאחזויות הפלמ"ח בשנת 1945 ובהקמתן של אחת עשרה הנקודות בנגב בשנת 1946.

את משנתו בעניין הקשר בין קרן קיימת לישראל לבין ההתיישבות, הוא הציג בכינוס בו השתתף בשנת 1944:

"גאולת האדמה – זוהי מהותה של הקרן הקיימת ותפקידה החיוני. אולם היא המטרה של הקק"ל אבל לא מטרה בפני עצמה, כי גם לה מטרה והיא: יישובה של האדמה. האדמה לשבת נקנית וביישובה היא נגאלת. ואין קול האדמה העברית נשמע, אלא משעה שבני האומה עולים עליה להחזיק בה ולעבדה, שרק אז היא נהיית אדמה עברית, אדמת האומה. ואם כי הפעולה להשגת המטרה הסופית הזאת היא מחובותיה של קרן אחרת אשר לתנועה הציונית. אף על-פי כן, מצאה הקק"ל לחובה לה, כצו השעה של התקופה האחרונה, מאז תרצ"ז, לקחת בה חלק ולשתף את עצמה בכסף ובתיכון הפעולות המביאות לידי העלייה על הקרקע וההיאחזות בה.".
מר יוסף ויץ נואם בחגיגת נטיעת יער "הדסה" בקנדה , מעלה-החמישה-JNF018175.jpeg
יוסף ויץ 1945

בתקופה זו הכניס ללקסיקון ההתיישבותי והפוליטי של ישראל את המונח "היאחזות" כתקיעת יתד יישובית גם בהיעדר תנאים לכך. לאורך תקופת המנדט וגם לאחר קום המדינה הוא מיקד את עיקר פעילותו להתיישבות באזורי ההר.

תחום נוסף שבו התמקד היה ייעור הארץ. הוא למד את נושא הייעור לעומק, נעשה למומחה בתורת העץ והייעור והיה אחראי לכיסוייה של הארץ במעטה של יערות. הוא החזיק בדעה כי הייעור יוצר תנאים להיאחזות בקרקע ועל כן פעל רבות בתחום זה.

בהתבשרו ב 18 בספטמבר 1918, כמה חודשים לאחר הצהרת בלפור, על לידת בנו השלישי בהיותו בסג'רה פרץ בתרועה "יחי-עם" וכך קראו הוא ורוחמה אשתו לבנם ומכאן והלאה היה השם "יחיעם" לשם ישראלי נפוץ. בנו, יחיעם ויץ, נהרג בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים ב-16/17 ביוני 1946. קיבוץ יחיעם שבגליל המערבי עלה על הקרקע באותה שנה, ונקרא על שמו.

הקמת הר הרצל

מיד לאחר קום המדינה נבחר לעמוד בראש ועדת הרצל מטעם מנהיגי התנועה הציונית כדי לאתר מקום קבורה ממלכתי עבור בנימין זאב הרצל. המקום שבחר בו הייתה גבעה במערב ירושלים בו שכן בית הקברות הצבאי הראשי של מדינת ישראל. לאחר שנבחר המקום היה בין מקימי האתר ובין מתכנניה של רחבת הר הרצל, בה נערך כמדי שנה ביום העצמאות "טקס הדלקת המשואות". לאחר הבאתו של הרצל לקבורה בארץ הפך האתר להיות בית הקברות הלאומי של ישראל. לאחר מותו הוחלט לקרוא לכביש המקיף את הר הרצל ואת יד ושם בשם: "דרך יוסף וייץ".

בתקופת המדינה

לאחר קום המדינה, הוסיף ויץ לכהן בתפקידו כמנהל מחלקת הקרקע והייעור, ובשנת 1950 נבחר לדירקטוריון הקרן הקיימת. במסגרת תפקידו עסק בניהול מרבית השטח החקלאי של מדינת ישראל, עמד בראש הוועדה העליונה לקביעת שימושי הקרקע במדינה, עסק בהסדרי קרקעות לשם הכנת משבצות קרקע חקלאיות רציפות להתיישבות הקיימת ולהתיישבות החדשה, עסק ברכישות קרקע נוספות ובהרחבת השטח החקלאי של מדינת ישראל, בעיקר על ידי הכשרת קרקעות באזורי ההר. כן המשיך בייעור הארץ והביא לידי ביטוי את ידיעותיו בתחום זה בספריו.

הוא ביקש, בעיקר ממניעים מדיניים וביטחוניים, לחזק באמצעות ההתיישבות את ריבונות המדינה באזורים שנכבשו מעבר לתוכנית החלוקה, מתוך רצון לבסס את גבולות ישראל שלאחר מלחמת העצמאות. בנוסף לכך, הוא הוזמן לעמוד בראש ועדות שונות שסייעו לממשלה בנוגע לבעיית הפליטים הפלסטינים, כגון ועדת הטרנספר שהוקמה ב-1948, והיה חבר בוועדת השמות הממשלתית. במהלך שנות החמישים הגה ויץ את רעיון כפרי העבודה ליישובם של העולים החדשים באזורי ההר בהרי יהודה והגליל ולקראת סוף שנות החמישים עמד מאחורי הקמת ראשון המצפים בגליל - מצפה יודפת. בראשית שנות השישים היה שותף בהקמת מינהל מקרקעי ישראל, מונה למנהלו הראשון ונטל חלק מרכזי בגיבושה של האמנה שנחתמה בשנת 1961 בין ממשלת ישראל לבין קק"ל על הגדרת מעמדה החדש של הקרן במדינת ישראל. במקביל לכהונתו כמנהל מינהל מקרקעי ישראל, שימש גם כמנהל מחלקת פיתוח קרקע בקק"ל. במסגרת זו תפקידו זו הביא להקמתם של מצודות הספר - 6 יישובים חדשים שהוקמו באזורי ההר שלאורך הגבולות על ידי קק"ל בשיתוף עם הצבא בדומה למתכונת של היאחזויות הנח"ל.

מתפקידו במינהל מקרקעי ישראל פרש בשנת 1964 ולאחר כשנתיים פרש גם מהנהלת מחלקת פיתוח קרקע בקרן קיימת לישראל. גם לאחר צאתו לגמלאות המשיך לכהן כחבר בדירקטוריון קק"ל, כממלא מקום היושב ראש שלו ולשמש כיועץ במשימות פיתוח קרקע והתיישבות בהיאחזויות.

בערב סוכות שנת 1972 הלך יוסף ויץ לעולמו כשהוא בן 82 ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים, לצד בנו.

על שמו נקרא המושב תלמי יוסף אשר היה בסיני אך פונה לאחר הסכמי קמפ דייוויד, תושביו הקימו מושב חדש באותו השם, תלמי יוסף בחבל שלום אשר סמוך לגבול עם מצרים ועם רצועת עזה. על שמו נקראים גם מצפה רביבים בנגב הצפוני, ורחוב בירושלים המחבר את הר הרצל עם שכונת קריית משה.

משפחתו

יוסף ויץ נישא לרוחמה אלטשולר, בתו של יצחק זאב אלטשולר, איש העלייה הראשונה ומראשוני רחובות. אחותה של רוחמה, יהודית, נישאה לגרו גרא, שהיה נציב שרות בתי הסוהר הראשון בישראל. אחיה, נקדימון אלטשולר, היה ידיד נעורים הקרוב של רחל המשוררת והוא שהה לצדה ברגעיה האחרונים. בנו הוא גדעון אלטשולר, ונכדתו היא ד"ר מור אלטשולר.

אחותו של ויץ, מרים, נישאה לסופר והעיתונאי בן רחובות זאב סמילנסקי, אביו של הסופר ס. יזהר.

לזוג יוסף ורוחמה ויץ נולדו שלושה בנים: פרופ' רענן ויץ שכיהן כמנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, שרון ויץ, שכיהן כמנהל אגף היעור של הקרן הקימת לישראל, וצעיר הבנים יחיעם ויץ שנהרג כאיש הפלמ"ח ב"ליל הגשרים".

כתביו

יוסף ויץ נפטר לאחר שהטביע את חותמו על מפת ההתיישבות של מדינת ישראל והותיר אחריו כ–30 ספרים בנושאים חקלאיים והתיישבותיים. ספריו הביוגרפים המתעדים את תולדות היישוב ואת משנתו: "התנחלותנו בתקופת הסער", "דרכי בהתיישבות", "ההר", "בנתיבי", ששת כרכי "יומני ומכתבי לבנים", "יוסף נחמני איש הגליל" ומאמרים רבים בנושאים חקלאיים-ישוביים בעתונות הפוליטית המקומית ובנושאים מקצועיים בכתבי עת המקצועיים.

ספרי יובל

  • נתן ביסטריצקי (עורך), בנתיב ההגשמה: קובץ לכבוד יוסף וייץ ליובלו הששים,‫ ירושלים: הקרן הקיימת לישראל, תש"י 1950.
  • אדם עם עצמו: קובץ מוקדש ליוסף ויץ ופעלו, תל אביב: מסדה, תשכ"ו 1966 (ליובל ה-75), ובו:
    • אוטוביוגרפיה, עמ' 9–58;
    • רשימה ביבליוגרפית של פרסומיו;
    • ומאמרים עליו, בהם: אוריאל אופק, "אדם מיער", עמ' 130–148 (מונוגרפיה על יוסף ויץ).

לקריאה נוספת

  • מעין הס אשכנזי, מקומו של יוסף ויץ בעיצוב נופה היישובי של מדינת ישראל בשנים 1966–1949, דיסרטציה – אוניברסיטת חיפה, 2007.
  • רענן ויץ, השקפתו של יוסף ויץ, ירושלים: המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, הקרקע ויישוב הארץ – החוג לתולדות קרן קיימת לישראל וההתיישבות היהודית בארץ-ישראל (חוברת מס' 16), תשנ"ה 1995.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתוך הספר "ערבה אין קץ", ע' 161: "משלחת המחקר היסודית הראשונה לחקר תנאי הערבה ירדה בטבת תש"ג ... במשלחת היו אנשי מקצוע: הבוטנאים ד"ר מיכאל זהרי ובנו דני זהרי, אברהם גרנובסקי (גרנות) מקק"ל, איש הקרקעות חירם דנין, מהנדס המים שמחה בלאס, משרטט המפות זלמן ליף (ליפשיץ), הכימאי ש' רביקוביץ', והחקלאים צוקרמן ויוסף ויץ. ... הדו"ח הסופי של המשלחת שלל את סיכויי החקלאות באזור. רק שמחה בלאס, מהנדס המים, חזר בתחושה אופטימית.
אברהם גרנות

ד"ר אברהם גרָנוֹת (גְרָנוֹבְסקי, בכתיב יידיש: גראַנאָווסקי; 19 ביוני 1890 – 5 ביולי 1962) היה פעיל ציוני, כלכלן, משפטן ופוליטיקאי ישראלי יליד בסרביה, יושב ראש הקרן הקיימת לישראל, מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת הראשונה והשנייה.

אילניה

אִילָנִיָּה הוא מושב בגליל התחתון, כשני קילומטר וחצי מדרום למחלף גולני, בתחום מועצה אזורית הגליל התחתון. המושב ידוע גם בשם "סֶגֶ'רָה", על שם הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה (בערבית: "אילן"), אשר חרב במלחמת העצמאות ושעל חלק מאדמותיו התרחבה אילניה לאחר קום המדינה.

אילניה התחילה כחוות סג'רה שאדמותיה נרכשו בידי החברה היהודית להתיישבות בשנת 1899, ובשנת 1902 הפכה למושבה, ובה עבדו בחקלאות ובשמירה אנשי העלייה השנייה, ובהם מניה שוחט, יוסף ויץ ודוד בן-גוריון.

בתחילת המאה העשרים הגיעו לסג'רה מספר משפחות של סובוטניקים - מהכפר סולודקין ברוסיה ביניהם משפחת קורקין, פרוטופופוב, ניצ'ייב, מטביוב וסזנוב. למרות הקשיים הצליחו, בהיותם חסונים ובעלי ניסיון בחקלאות, לנטוע שורש במקום. רוב הסובוטניקים עזבו את המושבה. בחצר משק פרוטופופוב נערכים סיורים על תולדות גרי הצדק בארץ ישראל בכלל ובסג'רה בפרט על ידי צאצאי פרוטופופוב.

רופא המושבה בין השנים 1923–1927 היה הד"ר יעקב זס.

בסקר הכפרים של הרשויות המנדטוריות מ-1945 נאמדה אוכלוסיית המושבה ב-240 תושבים.במלחמת העצמאות נערכו על סג'רה קרבות כבדים בין כוחות צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י ולוחמים מכפרי הסביבה לבין חיילי חטיבת גולני שסבלו אבידות כבדות. לבסוף נסוגו הערבים מהסביבה.

בשנת 1949 התרחבה החווה על שטח הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1957 הפכה אילניה למושב, שקלט תושבים נוספים.

גורן (מושב)

גורן (גֹּרֶן) הוא מושב באזור הגליל המערבי ליד העיר מעלות תרשיחא השייך למועצה אזורית מעלה יוסף.

היישוב שהתחיל ככפר עבודה הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן שנשארו במקום כשנה. לאחר כשנה עברו חלק מהם לנתניה וחלק אחר לאזור ובודדים התפזרו למקומות שונים אחרים ובמקומם הגיעו לכפר עולים יוצאי צפון אפריקה. הכפר הפך למושב והיום הוא מושב מצליח.

שמו של היישוב הוא על שם המקום כפי שנקרא בערבית ותרגום שם המקום לעברית הוא: "גורנות הכותשים".

כפרי עבודה הייתה צורת יישוב לפיה הביאו קבוצות עולים לעבד קרקע ולפתח חורש במקום שנבחר לכך, בדרך כלל באיזורי ספר. כעבור מספר חודשים\שנים מי שרצה נשאר ומי שלא רצה להישאר עבר למקום אחר על פי בחירתו ו\או בחירת המוסדות המיישבים. בראשית שנות החמישים היו כ-21 כפרי עבודה שמרביתם הפכו למושבים ופועלים ככאלה עד היום הזה.

כפרי העבודה הוקמו על ידי המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, בניהולו של רענן ויץ, על פי תפיסתו של יוסף ויץ (ראש הקרן הקיימת דאז ואביו של רענן) ולוי אשכול (השר הממונה על המחלקה להתיישבות).

גרו גרא

גרו (גרונימוס) גרא (קרישבסקי) (5 בספטמבר 1893 – 7 במאי 1955, ט"ו באייר תשט"ו) היה בכיר במשטרת וממשלת המנדט ונציב בתי הסוהר הראשון בישראל.

הר הרצל

הר הרצל הוא הר במערב ירושלים המשמש כבית הקברות הלאומי של מדינת ישראל. בהר נמצא בית הקברות הצבאי הראשי של המדינה וכן חלקת גדולי האומה בה קבורים מנהיגי המדינה והציונות. בכניסה להר נמצא מוזיאון הרצל ובו שוכן מאז 2017 היכל הזיכרון הלאומי שבו מונצחים כל הנופלים בהגנה על הארץ.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערכים בהר הרצל הטקסים המרכזיים לזכר חללי צה"ל, חללי משטרת ישראל, ונפגעי פעולות האיבה בהשתתפות ראשי המדינה, ראש הממשלה ונשיא המדינה. במוצאי יום הזיכרון, ערב יום העצמאות, נערך ברחבת הר הרצל "טקס הדלקת המשואות" - הטקס המרכזי לפתיחת אירועי יום העצמאות.

ההר מתנשא לגובה של 834 מטרים מעל פני הים ונמצא במערב ירושלים, ביער ירושלים בין השכונות עין כרם, קריית יובל, בית הכרם, בית וגן, ויפה נוף. הר הרצל והכתף הסמוכה אליו עליה בנוי יד ושם, מכונים הר הזיכרון.

הכניסות להר הרצל ולבית הקברות הצבאי בו מצויות בקצה הדרומי של שדרות הרצל. בחודש אפריל 2013 נערכה תחרות להקמת כניסה ראשית חדשה עם מרכז מבקרים במקום בו נמצאת כיום הכניסה הראשית. בתחרות זכה צוות בינלאומי של אדריכלים שהציע רצף עמודים בצד הכניסה וגג מחורר מעל שער הכניסה הקיים.בחודש מרץ 2014 נבחר בית הקברות של הר הרצל לאחד מ-20 בתי הקברות היפים ביותר בעולם על ידי המגזין "BusinessInsider".בשנת 2019 אושר בממשלה תקציב לשדרוג "חלקת גדולי האומה" ביחד עם הקמת רחבת הספדים עם הרחבת החלקה ושדרוג מסלול המבקרים במקום.

ויץ

האם התכוונתם ל...

יחיעם ויץ

יחיעם וַיְץ (ימי) (נולד ב-1951) הוא היסטוריון ישראלי.

יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)

יחיעם וַיְץ (18 בספטמבר 1918 - 17 ביוני 1946) היה מפקד בפלמ"ח אשר נהרג בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים.

יער ירושלים

יער ירושלים הוא יער אורנים וברושים השוכן בהרי ירושלים בתחום העיר ירושלים, מקיפות אותו השכונות בית הכרם, יפה נוף, עין כרם, הר נוף, גבעת שאול ומושב בית זית. בשטח היער נמצא הגן הארכאולוגי מצפה כרם.

כפר עציון

כְּפַר עֶצְיוֹן הוא התנחלות וקיבוץ בגוש עציון, החבר בתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ הוקם בשנת 1943 באתר בו נעשו ניסיונות התיישבות החל ב-1926. היישוב הוחרב במלחמת השחרור ונבנה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, כיישוב בגוש עציון. הכפר נקרא על שם שמואל צבי הולצמן ('הולץ' הוא עץ בגרמנית), ראש חברת "אל ההר", שפעלה בשנות ה-30 להקמת גוש יישובים באזור.

כרמיאל

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית כרם (בקעת שגור), אשר מבחינה טופוגרפית מהווה את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון, וכן העיר ברובה "מטפסת" מעט גבוה יותר על גבעות ועל הר כרמי ברכס הרי שגור המקביל לבקעה מדרום. סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזור הגליל המערבי. כרמיאל הוקמה בשנת 1964 והוכרזה כעיר בשנת 1986.

מקור שמה של העיר טמון בכרמי הזיתים הסובבים אותה. לעיר אזור תעשייה גדול ובו מספר גדול של מפעלים ובתי מלאכה. מפעל הפלסטיק "כתר", מתפרות "דלתא גליל" ומפעל האלומיניום לחלונות ודלתות "קליל", שטראוס ואלביט מערכות, הם כמה מהבולטים שבהם.

לימן (שיטת השקיה)

לימַן (ביוונית: λιμήν - נמל) הוא מערכת ללכידת מי שטפונות הנוצרת מסוללת עפר מלאכותית הנבנית באפיק נחל אכזב, בעיקר באזורים מדבריים או מדבריים למחצה. סוללות העפר יוצרות את צורת האות "ח" כאשר המפתח פונה אל מעלה אפיק הנחל. כיום, נוטעת קק"ל בשטח הלימן עצים, בדרך כלל אקליפטוסים, שיטים, ינבוט, וושינגטוניה, אשל ולעיתים גם מינים נוספים. הגומה אוצרת את מי הגשם או מי נגר עילי ומשקה את העצים.

את השיטה פיתחו היערנים יוסף ויץ ובני וירצברג, בהשראת שיטות השקיה נבטיות, במסגרת עבודתם באגף הייעור של קק"ל באזור הדרום.ניתן לראות לימנים רבים בצדי הדרכים בנגב ובערבה, אף על-פי שרבים מהם הורדו והקרקע יושרה כאשר הוחלט על סלילת כביש ראשי או מסילת רכבת במקום, ועל-כן קשה לראות כאלו בקרוב לאזורים מיושבים.

מועצה אזורית מעלה יוסף

מועצה אזורית מעלה יוסף היא מועצה אזורית בנפת עכו אשר במחוז הצפון השוכנת בגליל העליון, ליד הערים מעלות-תרשיחא ושלומי.

נווה אילן

נווה אילן (נְוֵה אִילָן) הוא מושב שיתופי ליד אבו גוש וירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

עמינדב אלטשולר

עמינדב אלטשולר (תרס"א, 1901 - ג' בניסן תשכ"ח; 1 באפריל 1968) היה איש "ההגנה", שעסק בגאולתן של אדמות הנגב.

קרן קיימת לישראל

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

רשות הפיתוח

רשות הפיתוח (ר"פ) היא גוף ממשלתי שהוקם בשנת 1951 על-פי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950, שחוקק ב-31 באוגוסט 1950. הרשות יועדה לנהל את האדמות שהופקדו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לאחר מלחמת העצמאות, ואת הקרקעות שהופקעו על-פי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) תשי"ג-1953. המושג נכסי נפקדים מתייחס לנכסים אשר נעזבו במהלך מלחמת העצמאות על ידי ערבים תושבי ארץ-ישראל המנדטורית. על פי הצעת החוק המקורית, רשות הפיתוח הייתה אמורה להיות מנוהלת על ידי אדם אחד, נציג משרד האוצר. אולם במהלך הדיון בכנסת שונה החוק והוא התייחס לחבר בני אדם. חבר זה כלל נציגים של משרד האוצר, משרד החקלאות, משרד התעשייה ומשרד העבודה, ונציגים של הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל. החוק אישר לרשות הפיתוח פעילות רחבה ביותר בנכסים שהופקדו בידיו. לראשונה נדונה אפשרות מכירת קרקעות לגורמים פרטיים. לאחר פולמוס נרחב בנושא, הוחלט שהמכירה לפרטיים תוגבל לקרקע עירונית בלבד, בגבול של עד 100,000 דונם. קרקעות לא עירוניות הותר לרשות הפיתוח למכור למוסדות ממשלתיים, לקרן הקיימת, לרשויות מקומיות או למוסדות מוכרים ליישוב ערבים מחוסרי קרקע.רשות הפיתוח בחרה למכור את הקרקעות במחירים מסובסדים למוסדות ציבוריים ועל כך ניטש בציבור ויכוח. היו שטענו שהיה על רשות הפיתוח למכור את הקרקעות במחירי השוק כדי לגייס כסף למדינה. אחרים התלוננו על אפליה במכירת הקרקעות המסובסדים. מכירת הנכסים התנהלה בעצלתיים וההכנסות היו נמוכות בהרבה מהציפיות. בתחילת 1954 שונתה המדיניות והוחלט להוציא למכירה כמות גדולה של נכסים, בין השאר כדי לממן פיצויים לנפקדים נוכחים.

אחת הפעילויות המרכזיות של רשות הפיתוח הייתה השכרת מבנים לדיירים. עם הזמן הועבר הטיפול במבנים מושכרים ברחבי הארץ לידי חברת עמידר ורשות הפיתוח ניהלה את הדירות בשלוש הערים הגדולות. לאחר הקמת מינהל מקרקעי ישראל, בקש יוסף ויץ שהועמד בראש המנהל שכל הטיפול במבנים המושכרים יעשה על ידי עמידר והמנהל יטפל רק בקרקעות.

כיום נחשבות האדמות בבעלות הרשות לפיתוח כחלק מהאדמות בבעלות המדינה והן מנוהלות על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

שיעור נכסי רשות הפיתוח מכלל מקרקעי ישראל נכון לסוף 2011 הם כ-10%, ומכלל נכסי המינהל הם כ-12%.

תלמי יוסף

תַּלְמי יוֹסֵף הוא מושב בחבל שלום שבצפון הנגב, מצפון לחולות חלוצה. המושב משתייך לארגון יישובי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית אשכול. המושב נקרא על שמו של יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת לישראל.

תלמי יוסף (סיני)

תַּלְמי יוסף היה מושב ישראל בחצי האי סיני. המושב, שהיה ממוקם בפתחת רפיח, סמוך לעיר ימית פונה בשנת 1982 עקב חתימת הסכמי קמפ דייוויד. המושב נקרא על שם יוסף ויץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.