יוסף גולדברג

יוסף (יוסי) גולדברג (8 באפריל 19428 ביוני 2002) היה איש ציבור ישראלי. כיהן כראש המועצה המקומית מטולה (19781998) וכחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד (19881992).

גולדברג נולד בשנת 1942 במטולה. סבו, יעקב גולדברג, היה ממייסדי המושבה ומוכתר – תפקיד שבו שימש לאחר מכן גם אביו.

לאחר לימודיו התיכוניים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל החל בשירותו הצבאי, שאותו סיים כקצין בנח"ל בדרגת רב-סרן.

בשנים 19781998 כיהן גולדברג כראש המועצה המקומית מטולה מטעם הליכוד[1], לאורך ארבע כהונות רצופות. במהלך תקופה זו היה שותף לתשתית הביטחונית של המועצה ואצבע הגליל, כיהן כחבר מזכירות ערי הפיתוח וכיו"ר איגוד מושבות הגליל, וכן ייסד את פורום יישובי קו העימות בצפון. בתקופתו וביוזמתו הובא לארץ ענף ההחלקה על הקרח וקבע את מקום מושבו ב"מרכז קנדה" שבמועצה.

במקביל לכהונתו כראש המועצה נבחר בשנת 1988 לכנסת ה-12 מטעם מפלגת הליכוד. בינואר 1990, פרש גולדברג מהליכוד עם ארבעת חבריו – יצחק מודעי, פסח גרופר, פנחס גולדשטיין ואברהם שריר, והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.

יוסף גולדברג
Goldberg yossi
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 באפריל 1942
מטולה, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל  ישראל
סיעה הליכוד, המפלגה לקידום הרעיון הציוני
חבר הכנסת
21 בנובמבר 198813 ביולי 1992
(3 שנים ו-33 שבועות)
כנסות 12
ראש המועצה המקומית מטולה
19781998
(כ־20 שנים)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם רהט, חוב של 2.3 מליון לירות משתק את מועצת מטולה, מעריב, 14 בינואר 1979
בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

ג'ון סטנלי גראוול

ג'ון סטנלי גראוול (באנגלית: John Stanley Grauel, היה ידוע בהגנה כ"הכומר יוחנן"; 12 בדצמבר 1917 – 6 בספטמבר 1986) היה כומר מתודיסטי וציוני אמריקאי. היה מצוות אוניית המעפילים אקסודוס ופעיל בארגון ההגנה. עדותו מול ועדת אונסקו"פ הייתה משמעותית בשכנוע ובהמלצות הוועדה על תוכנית החלוקה ב-1947.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

המפלגה לקידום הרעיון הציוני

המפלגה לקידום הרעיון הציוני או המפלגה הליברלית החדשה הייתה קבוצה של חמישה חברי כנסת שבמהלך ינואר 1990 התפצלה מן הליכוד.

חברי כנסת בקבוצה היו: יצחק מודעי, פסח גרופר, אברהם שריר, יוסף גולדברג ופנחס גולדשטיין. החמישה, בראשות יצחק מודעי, היו חברי המפלגה הליברלית ההיסטורית אשר התמזגה סופית בתוך הליכוד ב-1988. הפרישה הייתה על רקע מאבקי כוחות פנימיים בליכוד. כאשר שמעון פרס ארגן הצעת אי אמון נגד ממשלת האחדות, השיגה הסיעה הסכמה עם הליכוד להכרה רשמית מוועדת הכנסת, תמורת אי תמיכה בהצבעת האי אמון.

ב-15 במרץ 1990 התקבל הצעת אי אמון נגד ממשלת שמיר, ונשיא המדינה חיים הרצוג הטיל על שמעון פרס, להרכיב קואליציה חליפית. במטרה למנוע חבירה של הסיעה לקידום הרעיון הציוני לקואליציה של פרס, חתם יצחק שמיר על הסכם עם הסיעה, ב-11 באפריל 1990, בו הוסכם על שיתוף פעולה במטרה להקים ממשלה בראשות הליכוד. ההסכם היה אמור להיות מאושר על ידי ועידת הליכוד תוך עשרה ימים.

בינתיים, שריר השתכנע לעזוב את המפלגה ולחבור לפרס. שלושה מחבריו - גולדשטיין, גולדברג וגרופר (שכונו 'שלושת הגימלים') - התחייבו פומבית שלא לתמוך בממשלה בראשות פרס. מודעי, מנהיג המפלגה, גילה חוסר אמון בשמיר ודרש שיופקדו בידיו ערבויות כספיות להבטחת החזרתו למעמדו הקודם, לרבות תפקיד שר האוצר ושיבוצו במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת. בסופו של דבר סוכם כי מודעי יוצב במקום ה-3 ברשימה, וגם חבריו למפלגה, אברהם שריר (מקום 10), פנחס גולדשטיין (מקום 20), יוסף גולדברג (מקום 28) ופסח גרופר (מקום 32). סוכם כי לאחר הקמת הממשלה יתמנה מודעי לתפקיד שר האוצר ועוד נציג מטעם המפלגה יכהן כשר. ההסכם הובא לאישור הליכוד ונתקל בהתנגדות עזה מצד חברי מרכז שבראשם עמד ח"כ בני בגין. במהלך אותו עימות אף כינה בגין בלגלוג את הסיעה בראשי התיבות בקירוב של שמה המלא - קרצי"ה (המפלגה לקידום הרעיון הציוני). עם זאת, בסופו של דבר אושר ההסכם ברוב ניכר.

זמן קצר לאחר מכן, בשלהי הכנסת ה-12, חזרו יוסף גולדברג ואברהם שריר לסיעת הליכוד . האחרון שב בעקבות לאחר קריאתו הדרמטית של יצחק שמיר: "אברשה, חזור הביתה". בעקבות חזרת השניים לליכוד, אישר מרכז הליכוד בתמיכת רוב חברי הסיעה כי ההסכם עם המפלגה לקידום הרעיון הציוני מבוטל.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992, אולם לא עברה את אחוז החסימה.

כל התנהלותה של המפלגה לקידום הרעיון הציוני וחבריה היו מן הסיבות למיאוס שחש הציבור הישראלי כלפי עסקאות המקח והממכר המפלגתיות, מה שהוביל לשינוי שיטת הבחירות לכנסת ב-1992.

בבחירות לכנסת השלוש עשרה, התמודדה המפלגה כאשר מודעי מוצב במקום הראשון, אלי לנדאו במקום השני, פנחס גולדשטיין במקום השלישי, פסח גרופר במקום הרביעי ויולי נודלמן, פעיל לשעבר בליכוד ובמפלגה הליברלית במקום החמישי. עוד מספר מועמדים ופעילים לשעבר בליכוד ובמפלגה הליברלית שובצו בשאר המקומות, עד המקום ה-75 האחרון ברשימה לכנסת.

הרשימה זכתה ב-16,669 קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה ונותרה מחוץ לכנסת, ונעלמה מהמפה הפוליטית בישראל.

הרחקות דרבנו תם

הרחקות דרבנו תם הן שורה של סנקציות שניתן להפעיל על בעל המסרב לתת גט לאשתו, הכוללות איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירת קרוביו בקבר ישראל, ושאר איסורים היוצרים ריחוק בין הציבור לבינו (ראה פירוט להלן). ההרחקות מתוארות לראשונה בספרו של רבנו תם, "ספר הישר", והרמ"א פסק כמותו להלכה .

רוב הפוסקים סוברים כי הרחקות דרבנו תם אינן בגדר חרם ונידוי, שאסור לנקוט בהם כנגד סרבן גט, כיוון שהם נחשבים כפייה והגט נחשב "גט מעושה". הסיבות לכך הן: א. בעוד שחרם ונידוי מכוונים ישירות כלפי הנדון ויש בהם פגיעה בבעל עצמו, הרחקות דרבנו תם מופנות אל הציבור ולא אל הבעל. ב. כי עיקרן הוא בהימנעות בני הציבור מלעשות טובה עם הבעל, על ידי התרחקותם ממנו, ולא עשיית רע בידיים.במצב כזה בית הדין מצווה על הציבור הרחב:

שלא לדבר עימו כלל.

שלא לשאת ולתת עימו הן במסחר, הן בכל משא ומתן של ממון.

שלא לארחו ולהאכילו ולהשקותו.

שלא לבקרו בחוליו.

שלא להושיבו בבית הכנסת.

שלא להעלותו לתורה.

שלא לאפשר לו לומר קדיש.

שלא לתת לו לעבור לפני התיבה.

שלא לשאול בשלומו.

שלא לחלוק לו כבוד כלל, ולהתרחק מעליו ככל האפשר.

יוסף הרפז

יוסף (יוש) הרפז (4 בדצמבר 1922 - 28 בספטמבר 1999) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. פיקד על חטיבת קרייתי ועל בית הספר לקצינים של צה"ל.

נולד בשם יוסף גולדברג בפולין. ב-1924 עלה ארצה וגדל בתל אביב. כנער התגייס להגנה ונמנה עם שורות החי"ש. במלחמת השחרור שירת כמפקד פלוגה ג׳ בגדוד 51 של חטיבת גבעתי, והשתתף בין היתר במבצע יואב. ב-1955 פיקד על מצעד צה"ל שנערך בתל אביב.

במלחמת סיני פיקד הרפז על חטיבה 4 (חטיבת קרייתי שעם קום צה"ל שינתה את שמה לחטיבה 4) והוביל אותה בלחימה בגזרה המרכזית של חצי האי סיני ובכיבוש קסיימה.בשנת 1958 החליף הרפז את אברהם יפה בתפקיד מפקד בית הספר לקצינים וכיהן בתפקיד זה עד 1960. שירת כראש מטה פיקוד המרכז והשתחרר משירות הקבע ב-1964. לאחר שחרורו שימש כראש אגף ארגון ומינהל בחברת מקורות.

במלחמת ששת הימים נקרא לפקד שוב על חטיבה 4 לאחר שמשה יטבת מפקד החטיבה נפצע בקרב. הרפז הוביל את החטיבה בהמשך הקרבות בחזית הירדנית.

באוגוסט 1967, מונה על ידי נשיא האוניברסיטה העברית, אברהם הרמן, למנכ"ל האוניברסיטה. בתפקיד זה ניצח על בנייתו של קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה. לאחר השלמת בניית הקמפוס נמתחה ביקורת תקשורתית על הפרויקט ונטען כי הקמפוס החדש טבוע בחותמו הצבאי של מי שהוביל את הקמתו והוא מהווה "אנדרטה לכיבוש ולשליטה ישראלית".היה מנהל במפעלי המלט "נשר".הרפז היה נשוי לרחל לבית ארליך ואב לשלושה.

נטמן בבית העלמין מורשה ברמת השרון.

יוסף יצחק וילשנסקי

הרב יוסף יצחק וילשנסקי (נולד בג' באדר ב' ה'תשי"א, מרץ 1951) הוא ראש ישיבת "חסידי חב"ד ליובאוויטש" בצפת, הישיבה החב"דית הגדולה בישראל.

יחיאל מנחם מנדל קלמנסון

הרב יחיאל מנחם מנדל קלמנסון (נולד באדר תשט"ו, 1955) הוא ראש ישיבת תומכי תמימים בברינואה בצרפת, ומחבר סדרת הספרים "מי טל".

מטולה

מטולה (מְטֻלָּה) היא מועצה מקומית ומושבה בגליל העליון והיישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-10,000 דונם והיא שוכנת על גבעה בגובה 530 מטרים המשקיפה על הרי הגליל, על החרמון, על עמק החולה ועל עמק עיון. מטולה מוקפת בגבול עם לבנון ממזרח, מצפון וממערב.

שמואל כהנא שפירא

הרב שמואל שפירא (תרפ"ו-כ"ג בכסלו תשע"ב) היה דיין, כיהן כאב בית הדין בבית הדין הרבני בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.