יוסף ברסלבי

יוסף ברסלבי (בּרַסלַבסקי; א' באדר תרנ"ו, 1 באפריל 1896, רוֹמְנִי, פלך פולטאבה האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ל' בניסן תשל"ב, 14 באפריל 1972) היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים. נודע בשל כרכי הסדרה שכתב, הידעת את הארץ.

Braslavski picture
יוסף ברסלבי

חייו ומשפחתו

יוסף ברסלבסקי נולד בשנת 1896 ברוֹמְנִי שבפלך פולטאבה של האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של דוד ברסלבסקי[1] ושרה בת משה יצחק ניימרק. בשנת 1905 עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת כחייל בצבא העות'מאני, ובין שאר תפקידיו שימש כמתורגמן. בתום המלחמה עבד כפועל בקבוצת כנרת ובקיבוץ מרחביה. לאחר מכן עסק בהוראה ובמקביל השלים את השכלתו.

בשנת תש"א (1941) נישא לד"ר מרים בת נתן גרינשפן והיה אב לבן ובת. בתו, שרה קליין-ברסלבי, היא פרופסור אמריטה לפילוסופיה יהודית של ימי הביניים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, הנמנית עם חוקרי הרמב"ם. אחיו הצעיר היה ההיסטוריון משה ברסלבסקי.

החברה לחקר המקרא העניקה פרס על שמו.

פועלו

עסק בחקר ארץ ישראל ושימש כמדריך טיולים. בסיוריו עם מטיילים רבים לאורכה ורוחבה של הארץ, הקנה לציבור רחב מידע על ההיסטוריה והגאוגרפיה של ארץ ישראל.

כמו כן, עסק ברסלבי בחקר המקרא. במאמריו ניסה למצוא התאמה בין התנ"ך ובין ידיעת הארץ, לצורך זיהוי וחקר אתרים בארץ, או כדבריו:

השפעת גומלין בין הגאוגרפיה המדעית-מודרנית לבין ספרות עתיקה, ארכאולוגיה, חקר חיי התושבים ותרבותם. כל אלה עושים את "ידיעת הארץ" לידיעת ארץ-התרבות העברית.

תוצאות מחקריו באו לידי ביטוי בספרו "מידע הארץ למקרא".

בשנת 1947 קיבל את פרס יהושע חנקין מטעם הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל, עבור ספרו "ארץ הנגב".

פרסומים

  • "הוהביים, קונטרס" כרך ט', אלול, תרפ"ד, 1923.
  • "ביצות כבארה", הארץ, גליונות 1546–1547, תרפ"ד, 1923.
  • "שרידים בשומרון ובשרון", ספר השנה, בעריכת א. צפרוני, תל אביב, תרפ"ד-תרפ"ה (1923–1924).
  • "שרידים", קובץ, תרפ"ה, 1924.
  • "לתנאי החקלאות באדום ובדרום מואב, הקונטרס, מספר רכ"ד, תמוז, תרפ"ה, 1924.
  • "נוריס - חרוד - ערדיסקוס", קובץ, תרפ"ה, 1924.
  • "על שפת המדבר הערבי-סורי, הפועל הצעיר, תרפ"ה, 1924, גליונות 40–41.
  • "העיר המדברית מעון (מתוך רשמי נסיעה באדום)", הארץ, גיליון 1713, תרפ"ה, 1924.
  • "תושבי אדום ומואב (קטעים מיומנו של נוסע), דבר (עיתון), גיליון 412, תשר"י, תרפ"ז, 1926.
  • "לתנאי הביטחון בעבר-הירדן ובאדום", דבר - מוסף, ערב סוכות, תרפ"ז, 1926.
  • "מפרץ חיפה באגדת התלמוד", דבר, ז' חשון, תרפ"ז, 1926.
  • "למקומות היישוב היהודי בירושלים בתקופה הערבית", ידיעות החברה העברית לחקירות ארץ-ישראל ועתיקותיה, ה', תרצ"ג - תרצ"ח, עמודים 27–32.
  • "הערות והארת לטופוגרפיה היסטורית בגליל", "ידיעות", טבת, תרצ"ד, 1933.
  • "לעקבות בית הכנסת בכפר דלאתה", "ידיעות", ניסן, תרצ"ד, 1933.
  • "עורקי מים ומחילות באספקלריה עממית", "הטבע והארץ", סיון, תרצ"ד, 1933.
  • "צלמון וההר ASAMON", ידיעות, תמוז, תרצ"ד, 1933.
  • "כפר חנניה", ידיעות, תמוז, תרצ"ג, 1934.
  • "מערתא דבקע ושאלת קדמותה של פקיעין", "ידיעות", ניסן, תרצ"ה, 1934.
  • "הישוב החקלאי היהודי בא"י במאה הט"ז ושאלת קדמותו", "קובץ לזכר מזי"א", תל אביב, תרצ"ה, 1934
  • "הישוב היהודי בכ'יבר עוד בימי גזרותיו של אל-חאכם באמר-אללה ומכתב הגניזה (לתולדות היהודים בערב עד ימי ר' בנימין מתולידה]", ציון שנה א', ספר ב', ירושלים, תרצ"ו, 1935
  • "הישוב היהודי בכיבר בימי גזרותיו של חאכם באמר-אללה, ציון, ירושלים, תרצ"ו, 1935.
  • "לעליה האשכנזית בא"י במאה הט"ו (לאור מקורות לועזיים)" ציון, ב', (תרצ"ד), 1936, עמודים 56–69.
  • "קטעי גניזה על דלאתה, קדש, עמאתה ובניאס", "ידיעות", שבט-ניסן תרח"ץ, תשרי תרצ"ט, 1938.
  • "יהודי כ'יבר בסוף התקופה הערבית בארץ-ישראל", "ידיעות", טבת-אדר ת"ש, 1939.
  • "ערבה סדום וסיכוייה" -"מבפנים", תש"א, 1940.
  • "קטעי גניזה על אודות צפת, גוש-חלב, עבלין ועקרבה", "ידיעות", שבט-תמוז, תש"ב, 1941.
  • "שנתיים לרביבים בנגב", ה' תמוז תש"ג- ה' תמוז תש"ה (סטנסל).
  • "מלחמה והתגוננות של יהודי א"י מאחר מרד בר-כוכבא ", תל אביב, תש"ג, 1942.
  • "מלחמה והתגוננות של יהודי א"י מאחר מרד בר-כובכא ועד מסע-הצלב הראשון", עין חרוד, תש"ג, 1942.
  • "ניר חיים,(היום ניר עם)",עלון הקבוצה, י"ח סיון תש"ד, 1943, כ"ו שבט תש"ה (סטנסל), 1944.
  • "בעסלוג'- מבקורי וועדת המשק, צרור מכתבים, הקיבוץ המאוחד, כרך ט', גיליון ד', י"ט טבת תש"ה, 1944.
  • "שנתיים לארגון "היוגב" בבית-אשל", "תלמים", ירחון לתנועת המושבים, אלול, תש"ה, 1944.
  • "בעקבות ההתיישבות היהודית החדשה בנגב" ( 4 פרקים), קובץ החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, מוקדש לזכרו של ר' אשר זליג ויצמן, ירושלים, תש"ה, 1944
  • "עלונים", הוצאת הקיבוץ הדתי, אגוד הקבוצות של הפועל המזרחי, תל אביב, ניסן תש"ו, 1945.
  • השלוים בחופי הנגב ונס השלו במדבר", עתידות, תש"ו, 1945.
  • "המצפות בנגב", דין וחשבון של הוועדה מטעם המרכז החקלאי, ידיעות המרכז החקלאי, חשון, תש"ו, 1945.
  • "בצל הצאלים", קיבוץ השומר הצעיר והארצישראלי ג', גבולות, עלונים רבים עד אמצע 1945 (כתב יד).
  • "כאפיקים בנגב", עתידות, תש"ו, 1945.
  • "מהפכה סדום ועמורה" - "דבר" 14.3.1947
  • "עקבה, מפרץ אילת וערבתו", מהדורה ב', תל אביב, תש"ח, 1948.
  • "דרך המכתשים לערבה", "מבפנים", עין חרוד, טבת, תש"י, 1950, (ב',ג').
  • "סערות ושטפונות במפרץ אילת", "הטבע והארץ", שבט-אדר, תשי"ב, 1951.
  • "מכרות הנחושת בערבה והתנ"כ", "מולד", תשי"ב, 1951.
  • "דורות", הקיבוץ המאוחד, עלונים רבים (סטנסל).
  • "בבית", קיבוץ השומר הצעיר, רוחמה, מספרים 38 ו-39 (סטנסל).
  • "קטעי גניזה על חכמים מצרפת ואשכנז בא"י ובמצרים בתקופת הרמב"ם ובנו", ארץ-ישראל ד' (תשט"ז), עמודים 156–159.

ספריו

הידעת את הארץ

חלק גדול ממחקריו מופיע בששת כרכי הסדרה שכתב: הידעת את הארץ:

  1. הגליל ועמקי הצפון.
  2. ארץ הנגב.
  3. ים-המלח סביב-סביב.
  4. אל אילת ואל ים סוף .
  5. בין תבור לחרמון – על ספרו זה זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל בשנת תש"ך.[2]
  6. נוף האדם בגליל.

לחקר ארצנו

בשנת 1954 קיבץ מאמרים נוספים שלו, שהתפרסמו קודם לכן בכתבי העת: "ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה", "ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל", "תרביץ - למדעי היהדות", "עדות - רבעון לפולקלור ואתנוגרפיה" וב-Journal of the Palestine Oriental Society ואחרים, והוציאם לאור בספר: לחקר ארצנו - עבר ושרידים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד). הספר מחולק לארבעה מדורים:

  • א. היסטוריה ישובית ומאורעות היסטוריים
  • ב. טופוגרפיה היסטורית
  • ג. שרידים ארכאולוגים
  • ד. קברים קדושים ופולקלור

הספר עוסק בהיבטים היסטוריים ואחרים מתקופת כיבוש הארץ על ידי המוסלמים ועד לשנים האחרונות. בין היתר שולבו בו מאמריו על עליית יהודי כ'יבר, מסמכי גניזה על יישובים ומאורעות בארץ, מיקום וטופוגרפיה של יישובים בארץ, בתי כנסת ומקומות קדושים ועוד.

ספרים אחרים

  • למפעלו של דון יוסף נשיא בארץ-ישראל, ירושלים, תרפ"ח, 1927.
  • צלמין וההר, תרצ"ד, 1933.
  • Hat welid || den jodan ablenken wollen? ein Beitrag zu den mysteria R. Simon b. jochai \.I Braslavsky, Reprint from the journal of the Palestine Oriental Society, 1933, jerusalem, Syrian Orphanage Press
  • הישוב החקלאי היהודי בא"י במאה הט"ז, ירושלים, תרצ"ה, 1934.
  • הרעש וכריתת הירדן בשנת 1946, ירושלים, תרצ"ח 1937.
  • לפרשת טבריה: מימי דון יוסף הנשיא ועד אבן יעיש, ירושלים, ת"ש, 1939.
  • קסרי בת אדום, שדות ים, תש"א 1940.
  • מנימוסי שכנינו בארץ, דפוס גוטנברג, תל אביב, תש"א, 1940.
  • רשימת עניים שבגניזה ואלמנת איש כפר חנניה, תרביץ למדעי הרוח, שנה י"ג, ספר א',תש"ב, 1941.
  • על המסחר היהודי בין הים התיכון והודו במאה הי"ב, ירושלים, תש"ב, 1941.
  • מצדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ג, 1942.
  • מלחמה והתגוננות של יהודי ארץ ישראל: מאחר מרד בר-כוכבא ועד מסע - הצלב הראשון, מו"ל: עין חרוד, הקיבוץ המאוחד, תש"ג, 1942.
  • ארץ ישראל (ביידיש), רומה: מחלקה לתרבות שעל יד מרכז ארגון הפליטים, תש"ז, 1946.
  • דער נגב, (ביידיש), (סדרה פארן החלוץ 9), הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחלקת החלוץ, תש"ח, 1947
  • סביבתי: תוכנית ללימוד הסביבה (דפים להדרכה א'), ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, המרכז לתרבות, תש"ח, 1947.
  • עקבה < מפרץ אילת וערבתו >, מרכז החבל הימי לישראל, 1947, תש"ח.
  • לחקר ארצנו: עבר ושרידים: רציפות היישוב הקדום, עליות, טופוגרפיה היסטורית, שרידים ארכאולוגים, קברים קדושים ופולקלור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד, 1953.
  • צפת העתיקה: תמונות ורישומים דוד גלבוע, צפת עבר והווה, יוסף ברסלבי, תל אביב, הוצאת דעת, 1953.
  • אוסף תדפיסים, ירושלים, תשי"ד, 1953.
  • מרצועת עזה ועד ים סוף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ז, 1956.
  • גבולות ישראל, (חלק א': מאבקנו על גבולות הבית הלאומי. חלק ב': מאבקנו על גבולות מדינת ישראל), מוציא לאור: סרטוני ישראל, תל אביב, תשכ"ה ?
  • מידע הארץ למקרא בק"ט שיחות בפרקי היום בתנ"ך, תרבות וחינוך, תש"ל, 1969.
  • שתי מגילות ושני עמים - ובעיה אחת: (הגיור המקראי באספקלריה הלכתית-היסטורית), ירושלים, תש"ל, 1969.
  • בנתיבות לא סלולות אל ידיעות הארץ, הוצאת עם עובד, תרבות לחינוך, תשל"ד, 1973.

ספרים שערך

  • סמינר למדריכי נוער, תרצ"ז, 1937.
  • הנגב המאוכלס, ביחד עם ברנר מרדבי, 1956.
  • הגליל, ביחד עם ברנר מרדכי, 1956
  • ארצי ישראל: ספר ללימוד הגאוגרפיה בשנת הלימודים השמינית, מאת: נעמן רזיאלי, הוצאת קרני, 1957.
  • התנ"ך כהיסטוריה, ורנר קלר, תרגם: ישראל זמורה, עריכה מדעית: דוד זכאי, יוסף ברסלבי, הוצאת מחברות לספרות, תשכ"א, 1961.

ספרים על ברסלבי

הנצחתו

בעיר מגוריו תל אביב נקרא רחוב קצרצר על שמו.

לקריאה נוספת

ספר יובל לכבודו:

  • ספר יוסף ברסלבי (ברסלבסקי): מחקרים במקרא, בלשון ובידיעת הארץ, מוגשים לו (ליובלו השבעים) / המערכת: ישראל בן-שם..., חמ"י גבריהו, ב"צ לוריא,‫ ירושלים: החברה לחקר המקרא: החברה היהודית העולמית לתנ"ך: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, על ידי קריית ספר, תש"ל 1970 (כתבי החברה לחקר המקרא בישראל ספר כ).
    • ‫'כתבי יוסף ברסלבסקי-ברסלבי: רשימה ביבליוגרפית', עמ' 3–31.
    • ג. קרסל, 'יוסף ברסלבי (ברסלבסקי)', עמ' 35–43.
  • שמואל אביצור, "עליו", טבע וארץ (כתב עת לטבע ולידיעת הארץ) י"ד, 4 (1972), 174–175.
  • ג. קרסל, 'דרכו של חוקר', מאזנים 39, 3–4 (1974), 268–269. (על יוסף ברסלבי, "בנתיבות לא סלולות אל ידיעת הארץ") (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • גצל קרסל, 'מהמקרא לידע הארץ', בית מקרא כט, צח (תשמ"ד), 279–282.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד ברסלבסקי", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1179.
  2. ^ ש. צמח וי. ברסלבסקי חתני "פרס ביאליק", דבר, 26 בדצמבר 1960; היום חלוקת "פרס ביאליק", דבר, 29 בדצמבר 1960.
אוכרה

אוֹכְרָה (וגם אוֹכֶּר או אוקר) הוא צבע הנמצא בין הצהוב לחום. אוכרה הוא גם שמו של המסלע שממנו מייצרים את הצבע.

מקור השם במילה היוונית Ώχρός שפירושה "צהבהב".

אלה ארצישראלית

אלה ארצישראלית (שם מדעי: Pistacia palaestina), היא מין עץ ממשפחת האלתיים. זהו עץ נשיר דו-ביתי, המגיע לגובה של כ-10 מטרים ומאריך חיים עד מאות שנים. למרות היותה של האלה עץ נשיר, האלה מכוסה עלים לאורך כל עונות השנה.

החוקר יוסף ברסלבי: "פרותיה סדורים אשכולות אשכולות, הם פחוסים במקצת, מסתיימים בהוד, צבעם כחלחל-ירוק, נאכלים כשהם קלויים ואוצרים בקרבם שמן. שמן הטרפנטין אשר לאלה זו שקוף ונודף ריח ואף ממנו היו מכינים לפנים רפואה שהיא אולי הצרי (ה-BALSAM) הנזכר בתנ"ך".בעת הלבלוב והפריחה החלים באביב בולט העץ בצבעו האדום, המשתנה לירוק עם התבגרות העלים. עליו מנוצים וציר העלה מעוגל. העלעלים מחודדים ומסודרים בזוגות. כל חלקי העץ מכילים שרף הדומה לשרף אלת המסטיק הנקרא "מסטיקא" וכך כל השרפים של עצי האלה נקראים בשם זה.

האלה הארצישראלית שכיחה בחורש הים תיכוני ברחבי המזרח התיכון, ומופיעה לרוב בחברת אלון מצוי. יש חוקרים הרואים בה תת מין של המין אלת טרבינת (Pistacia terebinthus) הנפוץ בחלקו המערבי של אגן הים התיכון, ואחרים מסווגים אותה כמין נפרד. שניהם נחשבים טקסונים ויקריים, כלומר טקסונים בעלי תכונות דומות המחליפים זה את זה באזורי תפוצה שונים.

אלה ארצישראלית היא ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.

ברום

ברום (Bromine, מיוונית: βρῶμος = סרחון) הוא יסוד כימי ממשפחת ההלוגנים שסמלו הכימי Br ומספרו האטומי 35.

דלתון (מושב)

דַּלְתּוֹן הוא מושב בצפון ישראל, ליד צפת, השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

את היישוב הקימו עולים מהעיר טריפולי שבלוב, בשנת 1950 בעזרת איגוד המושבים של הפועל המזרחי.

יישוב יהודי התקיים בדלתון בימי תקופת המשנה והתלמוד, התקופה הערבית בארץ ישראל, התקופה הצלבנית בארץ ישראל, התקופה הממלוכית בארץ ישראל, והתקופה העות'מאנית. במקום התקיים עד לשנת 1948 כפר ערבי בשם א-דלאתה, ששימר את שמו של היישוב היהודי, וניטש לאחר שנכבש על ידי חטיבה 7 במבצע חירם.

תושבי היישוב עוסקים בחקלאות, בין השאר בגידול גפנים, מהם מיצרים את יינות דלתון וכן מתיירות - השכרת צימרים במושב.

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1939 על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד. העורך הראשי ומנכ"ל ההוצאה הוא פרופ' עוזי שביט. משרדי ההוצאה שוכנים בבני ברק.

בשנותיה הראשונות עסקה ההוצאה בעיקר בספרים הקשורים בארץ ישראל, בציונות ובסוציאליזם, ובספרי עדות מחיי הקיבוץ. כן הוציאה לאור ספרות יפה וספרי ילדים. במהלך השנים התבלטה ההוצאה בתחומי השירה, הסיפורת והמחקר, כמו גם בספרי הילדים שלה.

מפעל בולט של ההוצאה, בשיתוף עם ספרי סימן קריאה, הוא סדרת הסיפורת "הספריה החדשה" בעריכת מנחם פרי.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת הקיבוץ המאוחד עם הוצאת ספרית פועלים, לגוף ששמו "הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים". בשנת 2007 נחתם הסכם-הפצה בין ההוצאה לבין כתר ספרים.

הידעת את הארץ

הידעת את הארץ היא סדרה בת שישה ספרים מאת יוסף ברסלבי, העוסקים בגאוגרפיה, היסטוריה ואתנוגרפיה של האוכלוסייה בארץ ישראל או בלשונו של המחבר בידיעת הארץ.

ברסלבי יצר את הכרך הראשון של הסדרה, על הגליל ועמקי הצפון, מתוך אסופת מאמרים שהוא כתב. הוא מקיף כל נושא בנפרד עם המידע עליו. סדר הצגת הנושאים מבוסס על המועד שבו הוא כינס את החומר על האזור והעלה אותו על הכתב; ולכן קשה להבחין במאמרים בין המוקדם לבין המאוחר. כמו כן, אין החלק הראשון מאורגן לפי הסדר המקובל בספרי ידיעת הארץ: מבואות כלליים וסקירת אזור אזור. התוצאה היא שמידע על נושא כלשהו או על יישוב ניתן להגיע אליו רק בעזרת מפתח העניינים בסוף הכרך.

ואילו בכרכים הבאים ברסלבי בנה את הספר בצורה המקובלת, כאשר הוא מתחיל בהכרה כללית של האזור, תולדותיו, עיקרי הנושאים ולבסוף הוא מציג גם תוכנית סיור באזור עבור אלה החפצים לטייל בו.

כרכי הסדרה כוללים אזורים אשר נהגו לטייל בהם בימי המנדט הבריטי. ולכן אין בסדרה מידע על שפלת החוף ועל היישוב היהודי בשפלה: מדרומית לחניתה בצפון עד צפונה מבאר טוביה בדרום. בספריו "הידעת את הארץ" אין מידע על העיר ירושלים וכן אין כל איזכור על יהודה ושומרון. הדגש בפרקי הסדרה הוא בתיאור ניסיונות ההתיישבות היהודית באזורים בהם התמקדה: בעיקר בגליל ובנגב, תוכניות הפיתוח כמו בעמק החולה, ים המלח, הנגב ואזור אילת ואפילו הביא הצעות איך לבצע את הפיתוח של אוצרות הטבע:

בפרק על אגם החולה הוא מספר על הזיכיון שניתן לחברת הכשרת היישוב ליבש את הביצה. הוא מתאר את הבעיות הכרוכות בכך, אפשרויות ניצול הכבול ומסיים בתיאור השמורה שנוצרה על הקרן הקיימת לישראל היא שמורת החולה.

בתיאור תולדות ניצול מחצבי ים המלח הוא מקדיש פרק רחב תוך תיאור מפורט של הרקע הגאולוגי של יצירת הימה ופוטנציאל המוצרים.

הוא כותב את המהדורה האחרונה של ספרו בעת גילוי הנפט בשדה הנפט חלץ וסוקר את תולדות חיפושי הנפט בארץ תוך מבט לעתיד האפשרי.סגנון הכתיבה הוא כשל מורה דרך. הוא כותב את הדברים כפי שהוא היה מספר אותם לציבור המטיילים אשר עומדים לפניו במקומות תצפית נבחרים. בתיאור הוא משלב תאורים גאוגרפיים של המקום, מובאות היסטוריות וארכאולוגיות, קטעים מהמקרא ומהמקורות וכן סיפורים שהוא שמע מפי תושבי המקום.

גישתו העממית הפכה את הספר לאחד הפופולריים בקרב חובבי ידיעת ארץ ישראל בעיקר ב"התיישבות העובדת" וב"ציבור הפועלים".

הר מירון

הַר מֵירוֹן (ערבית: جبل الجرمق, ג'בל אל-ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן. הוא שוכן בסמוך לערים צפת ומעלות תרשיחא ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים, והיא הגבוהה ביותר ברכס הרי מירון שבגליל העליון. בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת בסיס צבאי והנמיכה במעט.

הר מירון הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בארץ, בממוצע יורדים בו כ-900 מילימטר גשם בשנה. במרבית החורפים יורד בהר מירון שלג ולרוב הוא נערם. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני שכולל עצי אלון רבים.

ואדי חסה

ואדי חסה הוא הדרומי בין שלושת הנחלים האיתנים הזורמים אל ים המלח ממזרח (שני האחרים הם ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון - ואדי אלמג'יב). זוהה על ידי חלק מהחוקרים כנחל זרד המקראי.

זמר (בעל חיים)

זֶמֶר היה בין בעלי החיים ה"מקראיים" שחיו בערבות ים המלח עד סוף המאה הי"ט: הערוד, הזמר, הדישון, והיחמור. זיהויו הוודאי של הזמר אינו ידוע. הזמר מופיע ברשימת החיות המותרות באכילה על ידי התורה."אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר" (דברים, י"ד, ה') .

ירכא

יִרְכָּא (בערבית : يركا) הוא יישוב במחוז הצפון בישראל. הוכרז כמועצה מקומית ב-1959. רוב תושבי המקום הם דרוזים.

מארון א-ראס

מארון א-ראס (בערבית: مارون الراس) הוא כפר שיעי בדרום לבנון, הנמצא מצפון לאביבים ומדרום-מזרח לעיירה בינת ג'ביל. הכפר ממוקם על הר בגובה 900 מטר מעל פני הים והוא מהווה חלק ממחוז אל-נבטיה. לפני מלחמת לבנון השנייה הוערך מספר תושביו ב-2,300 (אין מספר מדויק בשל בעיות בעריכת מפקד אוכלוסין בלבנון). הכפר נכבש על ידי צה"ל במלחמת לבנון השנייה והיה בשליטתו במשך חודש, עד לנסיגת הכוחות הישראלים משטח לבנון.

הארכאולוג ג'ון גרסטנג זיהה את אזור מארון א-ראס כמקום הקרוי בתנ"ך מֵי מֵרוֹם, מקום המערכה בין יהושע בן נון לבין ברית מלכי כנען (יהושע י"א, ה'), על סמך מיקומו של הכפר על פסגה שלרגליה אגן מישורי ושפע מעיינות. זיהוי זה התקבל על רבים מחוקרי ארץ ישראל ופרשני המקרא, בהם יוסף ברסלבי, יחזקאל קויפמן ואחרים. על פי השערה זו, שם הכפר משמר את צליל השם המקראי.

עם זאת, מספר חוקרים לא מסכימים עם הזיהוי מפני שהיה שימוש במרכבות וסוסים בקרב ("וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם--עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל." יהושע פרק י"א פסוקים ד'-ה') ואין אפשרות למרכבות לנוע בהרים שבאזור מרון א-ראס. חלקם מזהים את המקום בעמק החולה שזה עמק גדול שמתאים למרכבות וזה צמוד לחצור.

מגנזיום

מגנזיום (Magnesium) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות האלקליות-עפרורית שסמלו הכימי Mg ומספרו האטומי 12. זהו מינרל חשוב המופיע בכמויות משמעותיות בגוף האדם.

מכון אבשלום

מכון אבשלום, ובשמו המלא: המכון לידיעת הארץ על שם חיים אבשלום, מיסודה של ההסתדרות הכללית, הוא מוסד הוראה למבוגרים ולצעירים, המשלב לימודי ארץ ישראל עם סיורים וטיולים בישראל.

תחילתו של מכון אבשלום הייתה בחוג לידיעת הארץ בשם "סביבתנו" שיסד יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), מחוקרי ארץ ישראל הראשונים, בשנת 1938, יחד עם פרופ' שמואל אביצור (אז שמואל הנדלר), מגדולי החוקרים בתחום ידיעת הארץ, ראש המדור לידיעת הארץ בהסתדרות וחתן פרס ישראל, שהיה מנהלו הראשון של המכון.

בעזרת חוג "סביבתנו" החל שמואל אביצור לאסוף אוסף מוזיאוני של כלי עבודה ומתקני ייצור שהיה לימים גרעין של מוזיאון "אדם ועמלו" המצוי כיום במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

לאחר מותו של חיים אבשלום, עסקן מועצת פועלי תל אביב, בשנת 1952 החליטה ההסתדרות להקים מכון ללימודי ארץ ישראל לזכרו.

המכון נוסד בשנת 1952, ופתח את שעריו בסתיו 1953. הוא פעל בתחילה בבית ליסין בתל אביב ואחר כך עבר לבנין בית פעילי ההסתדרות שבו שוּכָּן גם מוזיאון "אדם ועמלו".

בשנת 1970 שולב באוניברסיטת תל אביב ליד החוג לגאוגרפיה, ובשנים 1970 - 1985 נוהל במשותף על ידי אוניברסיטת תל אביב והאגף לחינוך של ההסתדרות. אולם השותפות לא עלתה יפה והמכון פועל כיום בבניין מכללת לוינסקי לחינוך, בקרית החינוך של תל אביב.

גישתו של מכון אבשלום ללימודי ארץ ישראל היא כוללנית, ונושאי ההוראה בו נפרשים מנופי ארץ ישראל ועברה, דרך מרכיביהם השונים, ועד לנושאים עכשוויים של תרבות וחברה.

במכון אבשלום למדו במשך השנים אלפי תלמידים, בכל הגילאים, במגוון של מסלולים וקורסים ייחודיים בלימודי בוקר, אחה"צ וערב. הקורסים מועברים בידי מרצים וחוקרים בתחום, ומלווים בסיורים ומחנות (קמפוסים) חווייתיים.

הלימודים במכון אבשלום הם לשם הקניית ידע בלבד, ללא בחינות או הקניית תארים.

רבים מהבוגרים שסיימו מחזורי לימודים במכון ממשיכים בלימודי המשך, וכיום פועלות במכון כיתות המשך של תלמידים הלומדים ומסיירים יחד כבר 15 שנה ויותר. כמו כן, קיים פרויקט "חונכים" המגויסים מקרב התלמידים הוותיקים ומשמשים כמלווים לכל כיתות המכון.

על יד המכון פועל חוג לידיעת הארץ ("סביבתנו"), המופעל על ידי מתנדבים מקרב אגודת ידידי מכון אבשלום.

במלאת 50 שנה למכון אבשלום, אימץ המכון את אתר שבע טחנות שליד הירקון. אימוץ האתר היווה הוקרה למייסד המכון, הפרופ’ שמואל אביצור, שהיה בין היתר מומחה לנושא טחנות הקמח, וגם השקיע הרבה ממעייניו בחקר הירקון. מתנדבים מבין בוגרי המכון ותלמידיו מדריכים באתר בשבתות את הציבור בקורות המקום.

משה ברסלבסקי

משה בּרַסלַבסקי (9 בינואר 1903, י' בטבת תרס"ג – 1 בנובמבר 1961, א' בכסלו תשכ"ב) היה איש הקיבוץ, סופר והיסטוריון, כותב סדרת ספרים על ההיסטוריה של תנועת הפועלים הארצישראלית. אחיו הצעיר של חוקר ידיעת הארץ יוסף ברסלבי.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

צוער (עיר מקראית)

צוֹעַר (מוכרת גם בשם הרומאי Zoara) היא עיר הנזכרת במקרא כעיר היחידה מערי כיכר הירדן ששרדה במהפכת סדום ועמורה, ונזכרת במקורות רבים לאורך תקופות ההיסטוריה.

מיקומה המשוער הוא קילומטרים אחדים מדרום-מערב לעיירה הירדנית א-צאפי, לחופו הדרום מזרחי של ים המלח. אם כי מהמקרא עולה שהיא שכנה לצפון ים המלח.

רבי מתיא בן חרש

רבי מתיא בן חרש, חי במאה ה-2, היה תנא בדור השלישי. נולד בארץ ישראל ולאחר מכן עבר לרומי.

שליו נודד

שליו נודד (שם מדעי: Coturnix Coturnix) הוא מין עוף בינוני-קטן ממשפחת הפסיוניים בסוג שליו.

שער הרחמים

שער הרחמים הוא אחד משערי ירושלים, הנמצא בצדה המזרחי של חומת ירושלים, בחלק החומה המהווה גם את החומה המזרחית של הר הבית. הוא מורכב למעשה משני פתחים, החסומים כיום בלבנים. שמו של הפתח הצפוני שער התשובה ושל הדרומי שער הרחמים. שער הרחמים היה היחיד מבין שערי החומה שמוביל ישירות להר הבית.

בבית השער פועל כיום בית תפילה ולימוד מוסלמי. הכניסה למבנה השער היא דרך הר הבית בלבד. מעל השער ניצבת עמדה של משטרת ישראל.

ידיעת ארץ ישראל
כללי ארץ ישראלידיעת ארץ ישראל • מחקר אזור בארץ ישראל Aerial view of the Judean Desert (near Masada), Israel 03
תחומי מדע היסטוריהגאוגרפיהגאולוגיהאקליםהחיהצומחהצפרות בישראל
תחומי הפעילות לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיהשל"ח וידיעת הארץ • סדרות חינוך • לימודי ארץ ישראלחוגי סיירותהחקלאות בישראל
מוסדות בתי ספר שדההאגודה הגאוגרפית הישראליתהחברה ההיסטורית הישראליתהחברה להגנת הטבעהחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראלהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילןהמכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמןהמכון לארכיאולוגיה גליליתהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטיהמרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומאהמרכז למיפוי ישראלהעמותה הישראלית לפרהיסטוריההקרן לחקר ארץ ישראליד יצחק בן-צבימכון אבשלוםמכון ישראלי לארכאולוגיהרשות העתיקותשביל ישראל
חוקרי ארץ ישראל בנימין מטודלהאשתורי הפרחייהוסף שוורץאברהם משה לונץאברהם יעקב ברורזאב וילנאי • יוסף ברסלבי • שמריה גוטמןצבי אילןיוסי בן-ארציאורי דבירספי בן יוסףשמואל אביצור • ברוך ספיר • מורה דרך
ספרי יסוד ארץ-ישראל: ספר-המסעות •מדריך ארץ ישראלאנציקלופדיה אריאלמדריך ישראלכל ארץ ישראלאנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.