יוסי בן-ארצי

יוסי בן-ארצי (נולד ב-4 ביולי 1949) הוא היסטוריון וגאוגרף ישראלי, פרופסור מן המניין בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. כיהן כרקטור האוניברסיטה.

יוסי בן-ארצי
צבי ארד
לידה 4 ביולי 1949 (בן 70)
ענף מדעי גאוגרפיה, היסטוריה
מדינה ישראל
הערות רקטור אוניברסיטת חיפה לשעבר
תרומות עיקריות
מחקרים על היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל

ביוגרפיה

יוסי בן-ארצי נולד וגדל בחיפה. משפחתו מצד אביו הייתה ממייסדות המושבה הר-טוב בהרי יהודה (על יד בית שמש של ימינו) בשנת 1895. המשפחה עזבה את הר-טוב בעקבות מאורעות תרפ"ט, נמנתה עם מייסדי אבן יהודה שבשרון ומשם עברה לחיפה. בן-ארצי סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי העברי בחיפה בשנת 1967, עשה את שירותו הצבאי בנח"ל, והשתחרר כסגן, לאחר שירות של שנה בצבא הקבע כמ"פ. במילואים הצטרף לחטיבת כרמלי, בה שרת כמ"פ, סמג"דמלחמת לבנון הראשונה) ומג"ד, ועבר קורס מח"טים. משנת 1992 שימש כסגן מפקד המרכז לאיתור נעדרים (אית"ן) בצה"ל.

בן-ארצי עשה תואר ראשון בחוגים לגאוגרפיה ולהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, ותארים שני ושלישי בגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הגמר לתואר השני היה "תפרוסת המגורים וההגירה הפנימית של ערביי חיפה", והוא קיבל את התואר ב-1979. נושא עבודת הדוקטור היה "תכנון והתפתחות המערך הפיזי של המושבות העבריות בארץ-ישראל, 1914-1882", והוא אושר ב-1984. העבודה נערכה בהדרכתם של הפרופסורים יהושע בן-אריה ועמירם גונן. שהה בבתר דוקטורט באוניברסיטת טיבינגן בגרמניה שם חקר את הנוף התרבותי של כפרי המוצא של הטמפלרים הגרמנים אשר היגרו לארץ-ישראל והתיישבו בה במאה ה-19.

בן-ארצי מונה למרצה באוניברסיטת חיפה ב-1984, ב-1989 למרצה בכיר, ב-1995 לפרופסור חבר וב-2004 לפרופסור מן המניין. היה ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במשך 5 שנים, דיקן הפקולטה למדעי הרוח במשך 4 שנים, ומשנת תשס"ה עד תש"ע כיהן כרקטור אוניברסיטת חיפה. כרקטור האוניברסיטה, היה בן-ארצי אחד ממקימי "תוכנית חבצלות", תוכנית הדגל של חיל המודיעין, בשנת 2004. בשנת 2010–2011 היה בשבתון בעמנואל קולג בקיימברידג' בריטניה, ובמרכז טאוב לחקר ישראל באוניברסיטת ניו יורק. ממאי 2018 עומד בראש המנהלת למכללות הצבאיות (ממ"צ) באוניברסיטת חיפה, במסגרתה לומדים תלמידי המכללות בגלילות לתארים אקדמיים באוניברסיטה.

בן-ארצי מילא שורת תפקידים ציבוריים התנדבותיים והיה חבר בגופי ציבור רבים. בין השאר, במועצה לארץ ישראל יפה בסניף חיפה והצפון, במסגרתה ערך את הרשימה הראשונה של אתרים היסטוריים הראויים לשימור בחיפה. הרשימה אומצה על ידי העירייה ומשמשת בסיס לרשימת אתרי השימור בעיר. משנת תשל"ט (1979) הוא חבר ועדת השמות לרחובות בעיריית חיפה, ומתשס"ד עד תשע"ט כיהן כיושב ראש שלה. היה יושב ראש מועצת נחל הקישון ויושב ראש של כמה ועדות חלוקת גבולות בין רשויות מקומיות מטעם משרד הפנים, בהן יו"ר ועדת חקירה לגבולות קריית שמונה בשנים תשנ"ז-תשנ"ח. משמש שנים רבות כנציג הציבור בוועדה לשימור אתרים של עיריית חיפה. כיהן כחבר בוועדת המורשת שליד מליאת רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, ב'קרן הדוכיפת', בעמותת 'המזגגה' בנחשולים ובוועדת שימור המורשת שליד רשות מקרקעי ישראל. מינואר 2018 מכהן כיו"ר הוועד המנהל של החברה להגנת הטבע.

בן-ארצי היה חבר מועצת ד"ש במשך תקופה קצרה, עם הקמתה ב-1977. הוא היה ממקימי תנועת "שלום עכשיו" ופעיל מרכזי בה בשנים 1978–1989.

מחקריו

היווצרות דגם המגורים ומאפייני המגורים של ערביי חיפה

מונוגרפיה זו מבוססת על עבודת הגמר לתואר השני, ראתה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשנת 1980. לראשונה נחקר אז האופן בו נוצרה מפת התפרוסת של ערביי חיפה לאחר הקמת המדינה, תוך זיקה לאירועי 1948 ולדגם התפרוסת המרחבי של ערביי חיפה קודם לכן. המחקר בחן את דפוסי מעבר המגורים משכונה לשכונה, את שיקולי בחירת אזור המגורים ואת מערכת הגורמים הרצוניים והחיצוניים המשפיעה על המרחב הערבי בעיר. בניגוד לממצאים ממחקרים קודמים שניסו למצוא מתאמים בהתאם למודלים עירוניים אמריקאיים. התברר כי לסמליות, להזדהות המרחבית ובעיקר לזיקה למשפחה ולמוסדות החינוך העדתיים יש השפעה מרכזית על שיקולי העדפת אזור המגורים; ולא בהכרח ללחצי הרוב או להסברים כלכליים גרידא. המלצות המחקר היו לפתח תשתית מגורים ייחודית לערביי חיפה, זאת מתוך הנחה שהעיר תמשוך מהגרים, וכי יימשך בה הגידול הטבעי, ומכיוון שהשטח המזוהה כערבי צר וקטן מהכיל גידולים אלה. נושא זה שב ונבדק גם לאור תוצאות מפקדי אוכלוסין מאוחרים יותר, והתברר אמנם כי חל שינוי כפול - לחיפה זרמו מהגרים מן הגליל שהיו חסרי זיקה לשכונות ערביות לפני 1948, וכן, לחצי המגורים יצרו 'זחילה' החוצה מן המרחב הערבי המסורתי לשכונות סמוכות.

המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל 1914-1882

מחקר זה מתבסס על עיבוד עבודת הדוקטורט של בן-ארצי, ויצא לאור בהוצאת יד יצחק בן-צבי בשנת 1988. הספר עוסק בתכנון הפיזי ובהקמת ארבעים המושבות הראשונות בשנים 1914-1881. הוא מלבן סוגיות כמו היכן הוקמו, ואיזה דגם תפרוסת ארצי יצרו המושבות. עד למחקרו של בן-ארצי הסברה הרווחת במחקר הייתה שבניית המושבות נעשתה באופן מקרי ללא שיקולי תכנון ומקצועיות תכנוניות, והייתה לכל היותר פרי חיקוי אלמנטים אדריכליים ותכנוניים של ערבי הארץ ותושביה הזרים כגון הטמפלרים. גאוגרפים כמו יהודה קרמון, או אדריכלים כמו ריכרד קאופמן, התעלמו לחלוטין מקיומם של קודמיהם, וראו במושבות מעין 'כפר אירופי או ערבי או גרמני'. בן-ארצי ניסה להראות שכבר מתחילתן נבנו המושבות מתוך זיקה לאידאולוגיה הציונית של מייסדיהן. הם נבנו על סמך תכנון מתקדם מאוד של מודדים ואדריכלים, נבנו על ידי אנשי מקצוע, ושימשו מופת לערביי הסביבה בה שכנו. המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל הייתה על כן ביטוי פיזי של אידאולוגיה לאומית פשוטה ומעשית, והנוף התרבותי של המושבות נוסך עד ימינו נופך מיוחד, כגון מרכזיהן של זכרון יעקב, מטולה, כנרת ועוד.

מגרמניה לארץ הקודש – התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל

ספרו זה של בן-ארצי התפרסם בהוצאת יד יצחק בן-צבי בשנת 1996. בן-ארצי משווה את המושבות שהקימו הטמפלרים בארץ ישראל לכפרי מוצאם בממלכת וירטמברג. הספר בוחן את השאלה באיזו מידה מושבות הטמפלרים שהקימו בשרונה, חיפה, יפו, וילהלמה (בני עטרות) ובית לחם הגלילית הן יבוא של טכנולוגיה ומושגים מגרמניה, כפי שגלי מהגרים לפעמים לוקחים לארץ חדשה מארץ האם.

בן-ארצי מנסה להראות שלא היה כאן חיקוי מכני של כפרי האם, כי אם מעשה של תכנון מראש, דבר ששינה מהדעה שהייתה מקובלת עד אז במחקר. הדעה הרווחת אצל גאוגרפים ומתכננים הייתה, שהגרמנים ייבאו לארץ יסודות נוף 'וירטמברגיים' והעתיקו דגמי כפרים מארץ מכורתם. בן-ארצי טוען שצורת גג הרעפים וכפר הרחוב (Strassendorf), שדומים לאלה שבכפרי האם, הטעתה את מי שכתב עליהם. לדעתו מדובר בתכנון שתאם את האידאולוגיה הדתית של הטמפלרים, משום שהטמפלרים הם עדה דתית שהאמינה בפישוט הנצרות, האמינו בבואו מחדש של המשיח וראו את שליחותם לארץ כבאה להכשיר את הקרקע לבואו המחודש. בן-ארצי סובר שבניגוד לכפרים שמהם הגיעו הטמפלרים בגרמניה, שבהם בעלי חיים גרו לפעמים עם האנשים בבתים, הרי שבמושבות שהקימו בארץ ישראל הם יצרו מיסיון של דוגמה אישית, והקימו מושבה מודרנית דתית ומרווחת, כל ההתיישבות הייתה מתוכננת, הרחובות והבתים היו מתוכננים ובעלי החיים דרו מחוץ לבתים.

'להפוך מדבר לכרמל': התהוותו של הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת 1948-1918

ספרו זה של בן-ארצי ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2004. הוא משתייך לסוגה של 'היסטוריה מקומית' (Local History). הספר מתאר את תהליך רכישת הקרקעות ואת בנייתן של השכונות ברכסי הכרמל ובשלוחותיו. המחקר מצביע על היווצרותו של הכרמל כמרחב יהודי נבדל מהעיר המעורבת, ואפילו משכונת הדר הכרמל שנחשבה לליבתה של חיפה העברית. קרקעות הכרמל המרכזי נרכשו בדמדומי מלחמת העולם הראשונה מידי גרמנים, ואליהם נוספו בהדרגה גושי קרקע ענקיים שלימים הוקמו עליהם נוה שאנן, רמת הדר, כרמל מרכזי, כרמל מערבי ועוד. אזורים אלה נוהלו על ידי ועדים מקומיים ורק בהדרגה סופחו לתחום השיפוט ולמינהל עיריית חיפה. וכן ניסיונות ההתיישבות ביערות הכרמל ופסגת הכרמל שלא צלחו בעקבות ההכרזה על אזורים אלה כחלק מפארק הכרמל.

הכרמל של פון מולינן

במשותף עם פרופ' אהרון גבע קלינברגר, תרגום, עריכה וההדרה של ספרו המונומנטלי של הדיפלומט השווייצרי אברהרד פון מילינן Beiträge zur Kenntnis des Karmels (" תרומות להכרת הכרמל"), שראה אור בלייפציג ב-1908. בדרכו לדמשק חלה מולינן, אושפז בחיפה והחלים בבית הבראה גרמני על הכרמל. משם יצא למסעות רגלי ופרדות עם מדריכים מטירה, עֻספיה ואיגזים (כיום כרם מהר"ל). הוא כתב ספר על אזור הכרמל, תושביו, שפות ולהגים, חי וצומח וארכאולוגיה. לספר צורפו שתי מפות - של הכרמל ושל חיפה, ויש בהן מאות שמות שנעלמו ממפות ימינו. הספר פורסם בהוצאת מאגנס בדצמבר 2013.

אי קרוב-רחוק - התיישבות יהודית חקלאית בקפריסין 1939-1883

הספר חושף את פרשת הניסיונות להתיישב בקפריסין בעת החדשה, שנעשו במקביל לראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ולא בלי קשר אליה. בתודעה הציבורית קפריסין קשורה בעיקר להיותה יעד תיירותי, וזכורים מחנות המעצר ההיסטוריים למגורשי ההעפלה טרם הקמת המדינה. ברם, מעטים מודעים למעשה ההתיישבותי שעשו יהודים בשנים 1883–1939 להיאחז באדמת קפריסין ולקיים בה מושבות כפריות ומטעי הדרים של חקלאים עברים. המעשה ההתיישבותי נעוץ ביוזמות מגוונות, והוא נעשה על ידי יהודים מארצות מוצא שונות, בהקשר הזיקה לארץ ישראל והמתרחש בה. כאשר קשתה העלייה ארצה בימי הטורקים, היו שראו בקפריסין תחליף סביר וסמוך לארץ ישראל, רכשו בה קרקעות וקיימו בה יישובים. לאחר כישלונות ראשונים, הצליחה חברת יק"א לבסס בקפריסין מושבה גדולה יחסית, מרגו שמה, וסמוך לה גרעינים למושבות-בת. בשנות השלושים של המאה העשרים עיבדו פרדסנים ארץ-ישראליים אלפי דונם של מטעי הדר באי. בראשית המאה העשרים בחן גם הרצל את האפשרות ליצור ״מקלט זמני״ ליהודים בקפריסין כחלופה ל"תוכנית אוגנדה", והציוני דוד טריטש הטיף לראות באי זה השוכן לא הרחק מן הארץ היעודה מקום מושב ראוי למאות אלפי יהודים. הספר פורסם בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן בדצמבר 2015.

פרסומים נוספים

בכתב העת Israel Studies, 16(2)2011 פרסם ביקורת נוקבת על ספרו של אילן פפה אודות החופש האקדמי בישראל, על רקע פרשת טנטורה: Out of (Academic) Focus.

ספרים שכתב

  • היווצרות דגם המגורים ומאפייני המגורים של ערביי חיפה, עיונים בחקר המזרח-התיכון, חיפה, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1980.
  • המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל 1914-1882, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1988.
  • (עם יעקב גולדשטיין), עין-זיתים – מושבה לא נושבה, חיפה, אוניברסיטת חיפה, 1991.
  • מגרמניה לארץ הקודש - התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1996.
  • Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, Jerusalem, The Magnes Press, 1997. (תרגום, הרחבה ושינוי של הספר המושבה העברית).
  • להפוך מדבר לכרמל - התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ד, 2004.
  • (עם אהרון גבע קלינברגר) הכרמל של פון-מולינן, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשע"ד,2013.
  • אי קרוב-רחוק - התיישבות יהודית חקלאית בקפריסין, 1939-1883, רמת-גן,הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ו,2015.
  • (עם יגאל שפי), לכבוש את חיפה-המודיעין הבריטי והתוכנית לכיבוש צפון ארץ-ישראל,1907, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, תשע"ט,2018.
  • (עם אסתי ינקלביץ), חותם הברון - סקר אתרי מורשת במושבות הברון רוטשילד ויק"א, מקוה ישראל, הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, תשע"ט,2018.

ספרים שערך

  • עורך משנה (מדעי), (עורכים ראשיים: ארנון סופר וב' קיפניס), אטלס חיפה והכרמל, חיפה: הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1980
  • (עם אלי שילר), חיפה ואתריה, אריאל, 39-37, ירושלים: אריאל, 1985.
  • (עם יהושע בן-אריה וחיים גורן), מחקרים בגאוגרפיה היסטורית יישובית של ארץ-ישראל, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
  • (עם מרדכי נאור), חיפה בהתפתחותה 1918-1948, סדרת עידן, 12, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1989.
  • חיפה, היסטוריה מקומית, חיפה, אוניברסיטת חיפה, 1998.
  • (עם ישראל ברטל ואלחנן ריינר), נוף מולדתו, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל ובתולדותיה – מוגשים ליהושע בן-אריה, ירושלים: הוצאת מאגנס והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1999.
  • (With Alex Carmel, Peter Schäfer ), The Jewish Settlement in Palestine, 634-1881, Wiesbaden, Dr. Ludwig Reichert Verlag, 1990.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אלכסנדר ברוולד

אלכסנדר בֶּרוַולד (בגרמנית: Alexander Baerwald; י"ח באדר תרל"ז, 3 במרץ 1877, ברלין – ה' בחשוון תרצ"א, אוקטובר 1930, ירושלים) היה אדריכל וצייר יהודי-גרמני, מחלוצי האדריכלות הישראלית החדשה בתקופת היישוב. מן המשפיעים ביותר על התגבשות הסגנון האקלקטי בארץ ישראל, מתכנן בניין הטכניון הישן וממקימי הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.

בית אוליפנט (דלית אל-כרמל)

בית אוליפנט בדלית אל-כרמל, נבנה על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1884 כדי שישמש לו ולאשתו אליס בית למפלט בחודשי הקיץ. בחורף התגוררו בבית אוליפנט שבמושבה הגרמנית בחיפה. יחד אתם גר בבית נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", ששימש כמזכירו של אוליפנט. הבית והשטח סביבו אושרו בשנת 1981 כאתר מורשת, ונכון לשנת 2012, ההכרזה עדיין לא אושרה סופית.הבית שוכן במרכז הכפר הישן של היישוב, קרוב למקאם הנביא אבו אברהים. מהבית תצפית לכיוון נחל בוסתן, עין הוד, בית אורן וחוף הים של עתלית. בשנת 1981 הוסב הבית לשמש כבית יד לבנים הדרוזים.

המושבה הגרמנית (ירושלים)

המושבה הגרמנית בירושלים נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים ב-1873, כמושבה החמישית מתוך שמונה המושבות שבנו הטמפלרים בארץ ישראל. מושבות נוספות נבנו ביפו, בחיפה ובגליל.

העמותה לתולדות חיפה

העמותה לתולדות חיפה היא עמותה הפועלת בחיפה, שמטרתה היא לתעד ולספר את תולדות העיר, ולחזק את הקשר בין תושביה לעיר וליצור הזדהות איתה, מתוך הכרת ההיסטוריה של העיר.

העמותה נוסדה בשנת 1997 ביוזמת ד"ר אביבה ברנע, וקבוצת מתנדבים. העמותה מוציאה לאור כתב עת בשם "חיפה" הכולל מאמרים של חוקרים שונים העוסקים בהיסטוריה של חיפה. עורך כתב העת הוא יעקב שורר. עם הכותבים בכתב העת נמנים ד"ר תמיר גורן מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, יעקב שורר, פרופסור אמריטוס גילברט הרברט מהטכניון, אלי נחמיאס ועוד. העמותה פרסמה שני פרסומים נוספים בשיתוף עיריית חיפה: "חיפה בתש"ח - 1948 אסופת מאמרים 60 שנה למדינת ישראל" ו"היכל עיריית חיפה - 65 שנה להקמת הבניין 2007-1942". משנת 2001 משמש מר דוד הנדל כיושב ראש העמותה.

בנוסף מארגנת העמותה כנסים בשיתוף פעולה עם מוזיאוני חיפה, מדעטק ועוד, העוסקים בהיסטוריה של חיפה על היבטיה השונים, כגון: כנס "חלומות מתוקים" – 100 שנה לביקורו הראשון של האדריכל אלכסנדר ברוולד בחיפה, שהתקיים במדעטק. כנס "בשירות הוד מלכותו - סיפורה של חיפה המנדטורית, 1947-1918" שהתקיים במוזיאון חיפה לאמנות, בעקבות תערוכה בשם זה שהתקיימה במוזיאון העיר חיפה ועוד. בכנסים אלה מרצים היסטוריונים העוסקים בחיפה כגון פרופסור יוסי בן ארצי, פרופסור מוטי גולני מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, ד"ר תמיר גורן, ווליד כרכבי, מנהל היחידה לשימור מבנים ואתרים בעיריית חיפה ועוד. בנוסף מארגנת העמותה אירועים שונים כגון "האירוע לציון כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה על ידי חיילים הודים", בשיתוף שגרירות הודו בישראל וצבא הגנה לישראל, שהתקיים לראשונה בחודש ספטמבר 2010, ומתוכנן להיערך בכל שנה ביום השנה למועד הכיבוש.

כחלק מפעילותה של העמותה להרחבת הידע והכרת חיפה, היא מארגנת פעם בחודש סיור בשכונות חיפה, כל סיור עוסק בשכונה אחרת או בנושא אחר. בנוסף אחת לחודש מתקיימת הרצאה במשרדי העמותה העוסקת בחיפה ובהיסטוריה שלה. העמותה חברה ב"וועדה לשילוט היסטורי" שהוקמה על ידי ראש העיר, במטרה לבחור ולשלט בתים היסטוריים בחיפה.ברשות העמותה ספרייה מן הגדולות בנושאים חיפאיים, אוסף תמונות ומסמכים וכ-300 הקלטות של ראיונות עם תושבים על חיפה. כל החומרים עומדים לרשותם של חוקרים ושל תלמידים העוסקים בנושא חיפה. בנוסף, לאתר האינטרנט של העמותה הועלו מאמרים שנכתבו על ידי חוקרי חיפה השונים והם זמינים לרשות הציבור.

הקרב על חיפה

הקרב על חיפה היה תקופת לחימה בת כ־5 חודשים בראשית מלחמת העצמאות, בה נאבקו כוחות ההגנה היהודיים בכוחות ערביים על השליטה בחיפה. הקרב המכריע (מבצע 'ביעור חמץ') החל ב-21 באפריל 1948 והסתיים כעבור 24 שעות בניצחון כוחות ההגנה על הכוחות הערביים, שהשתלטו על מבואות העיר והשיגו שליטה על ריכוזי האוכלוסייה הערבית. תושביה הערבים של חיפה בחרו ברובם לנטוש את העיר, כתחליף לכניעה ליהודים.

הר-טוב

הַר-טוּב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, צפונית ובסמוך לבית שמש של ימינו, אשר פונתה במלחמת העצמאות בליל ה-16 במאי 1948.

חורשת הארבעים

חורשת הארבעים (בערבית: شجرات الأربعين, בתעתיק: שג'ראת אלארבעין) היא חורשת עצי אלון מצוי עתיקים הנמצאת בפארק הכרמל, בשטח השיפוט של העיר נשר ממזרח לשטח אוניברסיטת חיפה ליד דרך הדורות. חלק מהעצים בחורשה הם בעלי גזעים מיוחדים שלא ניתן למצוא בכל חורשה.

שם החורשה ניתן לה על שם כארבעים עצים בני מאות שנים הקיימים בחורשה ואשר מייחסים אותם לארבעים נביאים. על פי האגדה מתכנסים בחורשה מדי שנה, באחד מלילות שישי, ארבעים מאבות העולם הבא. בחורשה עשרות עצי אלון עתיקים, חלק מהעצים מתנשאים לגובה של 7 מטר, וקוטר גזעם מטר וחצי. בחורשה גדלים עצים נוספים כגון עצי חרוב. החורשה נמצאת מצפון לאזור ה"ח'רייבה" ובה עובר שביל כחול המשקיף על נופי מפרץ חיפה. ממזרח לחורשה נמצאת "באר הארבעים", עומקה 5 מטר, פתח הבאר בולט מעל פני השטח לגובה של 0.5 מטר, והוא בנוי מאבני גוויל. הבאר מדופנת בחלקה באבנים. השביל שליד הבאר ממשיך ויורד דרך החורש לעבר מצוקי הארבעים.

החורשה מקודשת לעדה הדרוזית. בזכות קדושתה נשמרה החורשה ועציה לא נכרתו. שטח החורשה היה מקודש עוד בימי קדם. בשולי החורשה הפתוחה בצדה הדרום-מזרחי, נמצאו שרידי מזבח שנעקר בתקופה העות'מאנית ממקומו לצורכי בנייה על ידי משפחת ח'ורי מחיפה. החורשה ניצלה משריפה שכילתה חלק מהיער הסמוך באפריל 2005.

לפי אחת האגדות, קיבלה החורשה את שמה מכיוון שמדי שנה ושנה, באחד הלילות, מגיעים למקום ארבעים מאבות העולם ומחליטים על גורל העולם בשנה הקרובה.

שטח אדמת החורשה נרכש על יהושע חנקין ממשפחת חורי כחלק מרכישת אדמות אזור יאג'ור-ח'רייבה (לימים כונה "פסגת הכרמל") עבור החברות הכשרת היישוב, אפריקה-א"י והסינדיקט לצמנט פורטלנד בארץ ישראל, עסקה שנחתמה סופית בשנת 1937. חלק מהאדמות יועדו להקמת שכונה עירונית. לאחר חתימת העסקה נלמד השטח ונמדד. בחורשת הארבעים מופה כל עץ במקומו המדויק.

יהושע בן אריה

יהושע בן אריה (נולד ב-1928) הוא גאוגרף ישראלי, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה לשעבר. בן אריה הוא מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.

יוסף לוי

יוסף לוי (באותיות לטיניות: Joseph Loewy; ‏ 5 באוגוסט 1885 – 25 באפריל 1949) היה מהנדס, רוכש קרקעות וממייסדי המושבה ולימים העיר נהריה.

לוי נולד בגלייביץ, בשלזיה עילית שבגרמניה ב-1885. בשנת 1903 החל בלימודי מתמטיקה באוניברסיטת ברלין, לאחר מכן עבר ללמוד הנדסת בניין בבית הספר הטכני הגבוה של רובע שרלוטנבורג בברלין. בשנת 1905 הצטרף לאגודת סטודנטים ציוניים. לוי סיים את לימודיו בשנת 1909 ועבד במשרדי מהנדסים בגרמניה. ב-1913 עלה לראשונה ארצה, ועבד כמהנדס במשרד הארצישראלי של ארתור רופין. ב-1915 חזר לגרמניה ועבד בה כמהנדס. ב-1920 עלה שנית ארצה עם אשתו קלרה לבית זומרפלד. הוא הקים עם עמיתיו את חברת קדם לבנין, ופעלה עד פירוקה ב 1922.ב-1924 עבר לחיפה והתגורר בשכונת הרצליה. ב-1927 בנה את ביתו ברחוב יפה נוף 9 שהיה מוקד להתכנסות עולי גרמניה בעיר.

בארץ ישראל הקים חברת בניין. בין יתר עיסוקיו עסק לוי ברכישת אדמות בהון פרטי. לדוגמה: כ-40 אלף דונם אדמות מפרץ חיפה – (בשיתוף פעולה עם הקרן הקיימת לישראל והכשרת היישוב), אזור אחוזה ויערות הכרמל (בשיתוף פעולה עם יזמים אחרים כמו גאורג הרץ-שקמוני). על חלק מהאדמות שעל הכרמל תוכננה בניית גבעת וולפסון וכן השטח עליו נמצאת היום חוות משמר הכרמל. עם השנים הפך לוי לרוכש הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בארץ-ישראל.

באפריל 1934 יזם רכישת קרקע בחבל ארץ בגליל המערבי, מצפון לעכו, שהיה מיושב בערבים בלבד. הוא הצליח לשכנע קבוצת יזמים לגייס הון יסוד ולרכוש כ-2,400 דונם של אדמה שהיו שייכות למשפחת טואני מביירות. חודש אחר כך קמה חברת "נהריה משקים זעירים בע"מ", שהקימה את הבתים הראשונים במושבה החדשה נהריה.

ב-1935 הוביל לוי עם משקיעים נוספים, את קניית "יערות הכרמל" [היום "חוות משמר הכרמל"] בכוונה להקים התיישבות יהודית שתיצור רצף יהודי בין עתלית לנשר. קבוצת פועלים קטנה התיישבה במקום, אך בעקבות קשיים והתנכלויות של כנופיות ערביות במאורעות 39–1936, העבירו לוי ושותפיו את השטח לקק"ל ב-26 בספטמבר 1939.לוי עזב את ביתו בחיפה והתיישב בנהריה, ויחד עם המתיישבים חלק את קשיי ההתחלה. במהלך השנים חזר לגור באחוזה בחיפה, אך בערוב ימיו שב למושבה על מנת למות ולהיקבר בה.

על שמו רחובות בחיפה, בנהריה ובקריית ביאליק.

כבאביר

כבאביר (בערבית: كبابير) היא שכונה בחיפה, אשר ראשיתה בכפר ששכן באותו מקום. השכונה מזוהה עם בני הקהילה האסלאמית האחמדית. מקור השם במילה כובאר (וברבים כבאביר), שיח צלף בערבית. על פי סברה אחרת מקור השם הוא "כובברה" "בורות סיד", מקור פרנסתם של בוני הכפר.

כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה

כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה על ידי האימפריה הבריטית הסתיים ב-23 בספטמבר 1918. שבוע לאחר מכן, ב-30 בספטמבר, נכבשה דמשק ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בתום כיבוש העיר, הגיעה למעגן הימי במפרץ חיפה, לימים נמל חיפה, אונייה ראשונה שהביאה אספקה לכוחות הלוחמים הבריטיים. מסילת הרכבת החיג'אזית הופעלה מחדש, ובאמצעותה הועבר ציוד ותחמושת לתחנת הרכבת שבצמח, ומשם במשאיות לדמשק. חיפה שימשה נקודת יציאה והיערכות לגייסות הצבא שכבשו כעבור חודש, באוקטובר 1918, את ביירות שהייתה עדיין בשליטת האימפריה העות'מאנית.

מושב

מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושב מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל.

רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי), אך מבחינה קניינית – האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים במעמד בר רשות ולמטרת חקלאיות בלבד.

צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשלושה סוגים, בהתאם לסוג השותפות:

מושב שיתופי

מושב עובדים

מושב עולים

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מישור החוף

מישור החוף הוא חבל ארץ מישורי בארץ ישראל המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מגבול הצפון (מישור החוף הצפוני) בראש הנקרה ועד לגבול מצרים בדרום (מישור החוף הדרומי), ברצועת עזה.

מישור החוף הוא אזור נוח לפיתוח ולהתיישבות. קרקעות הסחף עמוקות ופוריות, האקלים ממוזג, גשמים עם טמפרטורות נוחות, ומפלס גבוה של מי תהום המאפשר שאיבת מים בקלות יחסית. החלק המישורי נוח לתנועה ולמעבר והסמיכות לים התיכון מהווה מקור פרנסה.

משמר הכרמל

משמר הכרמל הייתה נקודת התיישבות זמנית שהוקמה בשנת 1939 באזור ממזרח לאוניברסיטת חיפה של היום שהיה מיועד לבניית שכונת מגורים. (אין להתבלבל עם קבוצת משמר הכרמל, שמה הלא רשמי של קבוצת מיישבי 'יערות הכרמל') נקודת ההתיישבות הוקמה במטרה לשמור את האזור מפני ניסיונות לנצלו למטרות עיבוד על ידי תושבי האזור.

סטלה מאריס

סְטֶלָה מַארִיס (מלטינית: Stella Maris – "כוכב הים") הוא אזור בראש הכרמל ובו מתחמים של מנזר וכנסייה בני מאות שנים, וכן קפלות ומבנים נוספים השייכים למסדר הכרמליתי.

עין זיתים

עין זיתים היה יישוב בגליל העליון, כשני ק"מ מצפון לצפת, על מדרונות הר ביריה.

הוא נוסד על ידי חלוצים בני העלייה הראשונה בשנת 1891.

היישוב שכן כקילומטר צפונית לכפר הערבי עין זיתון, שבו שכנה קהילה יהודית במשך מאות שנים בימי הביניים, ועד למאה ה-18, וקהילה מוסלמית מימי הביניים ועד למלחמת העצמאות.

קתדרה (כתב עת)

קָתֶדְרָה לתולדות ארץ ישראל ויישובה הוא כתב עת לתולדות ארץ ישראל ויישובה, היוצא לאור ארבע פעמים בשנה (רבעון) מטעם 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה', שביד יצחק בן צבי. כתב העת מוגדר כ"ספינת הדגל" של המכון, שכן הוא משמש כאחת הבמות החשובות למחקר ארץ ישראל בתחום ההיסטורי, הארכאולוגי והגאוגרפי, ובתחומי הכלכלה, החברה, התרבות והאמנות, מימי המקרא ועד ימינו.

שלום עכשיו

שלום עכשיו (שמה הרשמי: ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים) היא תנועת שמאל ישראלית, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום".

"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977, והתפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון הראשונה, וכעשור לאחר מכן בפעילותה בקידום תהליך אוסלו. בנוסף, התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן. מספר מפעיליה השתלבו במפלגות שונות, והגיעו לעמדות השפעה.

מיוני 2018 מזכ"לית התנועה היא שקד מורג.

ידיעת ארץ ישראל
כללי ארץ ישראלידיעת ארץ ישראל • מחקר אזור בארץ ישראל Aerial view of the Judean Desert (near Masada), Israel 03
תחומי מדע היסטוריהגאוגרפיהגאולוגיהאקליםהחיהצומחהצפרות בישראל
תחומי הפעילות לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיהשל"ח וידיעת הארץ • סדרות חינוך • לימודי ארץ ישראלחוגי סיירותהחקלאות בישראל
מוסדות בתי ספר שדההאגודה הגאוגרפית הישראליתהחברה ההיסטורית הישראליתהחברה להגנת הטבעהחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראלהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילןהמכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמןהמכון לארכיאולוגיה גליליתהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטיהמרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומאהמרכז למיפוי ישראלהעמותה הישראלית לפרהיסטוריההקרן לחקר ארץ ישראליד יצחק בן-צבימכון אבשלוםמכון ישראלי לארכאולוגיהרשות העתיקותשביל ישראל
חוקרי ארץ ישראל בנימין מטודלהאשתורי הפרחייהוסף שוורץאברהם משה לונץאברהם יעקב ברורזאב וילנאייוסף ברסלבישמריה גוטמןצבי אילן • יוסי בן-ארצי • אורי דבירספי בן יוסףשמואל אביצור • ברוך ספיר • מורה דרך
ספרי יסוד ארץ-ישראל: ספר-המסעות •מדריך ארץ ישראלאנציקלופדיה אריאלמדריך ישראלכל ארץ ישראלאנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.