יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

פלוויוס פטרוס סאבטיוס איוסטיניאנוס, (ביוונית: Ιουστινιανός), הידוע יותר בתור יוסטיניאנוס הראשון (11 במאי 483 - 14 בנובמבר 565), היה קיסר האימפריה הביזנטית החל מה-1 באוגוסט 527 ועד מותו. הוא היה אחד השליטים החשובים של האימפריה הביזנטית וידוע בעיקר בזכות הקורפוס יוריס קיוויליס, רפורמה שערך בקוד החוקים הביזנטי ובזכות ההתפשטות הביזנטית שהגיעה לשיאה תחת שלטונו. הוא נמנה עם קדושי הכנסייה האורתודוקסית ויומו הוא 14 בנובמבר.

יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית
Flavius Petrus Sabbatius Iustinianus
JustinianusI
שושלת Justinian dynasty
Meister von San Vitale in Ravenna
יוסטיניאנוס הראשון על גבי פסיפס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה
Monument of Iustinianus I in Skopje
פסל יוסטיניאנוס הראשון בסקופיה

ביוגרפיה

יוסטיניאנוס נולד בכפר בשם טאורסינה (טאור) באיליריה לסבטיוס ולויגלטייה, שהייתה אחותו של המצביא הידוע בשם יוסטיניוס הראשון, אשר עלה משורות הצבא והצליח, ברבות השנים, להפוך לקיסר. דודו אימץ אותו ודאג לחינוכו. יוסטיניאנוס סיים את מסלול הלימודים הרגיל, שכלל בעיקר משפט ופילוסופיה לצד אימונים גופניים. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות. משתפס דודו את השלטון בשנת 518, נפתחו הזדמנויות רבות בפני הצעיר השאפתן. בשנת 521 התמנה יוסטיניאנוס למשרת הקונסול ולאחר מכן מונה למפקד הכוחות המזוינים של האימפריה במזרח. הוא שימש כעוצר בפועל זמן רב לפני שיוסטיניוס חלק עמו את השלטון באפריל 527.

משנפטר יוסטיניוס ארבעה חודשים מאוחר יותר, הפך יוסטיניאנוס לשליט יחיד על האימפריה רחבת הידיים. שלטונו הותיר את חותמו בתולדות העולם, ומהווה תקופה נפרדת בהיסטוריה של האימפריה הביזנטית והכנסייה האורתודוקסית. הוא היה הקיסר האחרון שניסה לשקם את האימפריה הרומית וזאת בעיקר ב-4 מישורים:

  1. כיבושים - הוא הצליח לכבוש בחזרה חלקים נרחבים מהאימפריה, אך עם מותו אבדו החזקותיו החדשות, בעיקר עקב הנטל הכלכלי שגרמו ההוצאות הצבאיות.
  2. חיזוק מעמדה של האורתודוקסיה הנוצרית באימפריה, תוך התערבות רבה בענייני הכנסייה וכפיית עמדותיו על הפטריארכים והאפיפיור, לעיתים בהצלחה ולעיתים בכישלון.
  3. יוסטיניאנוס הקדיש תשומת לב רבה למפעלי בנייה ורווחה כלכלית ברחבי האימפריה. בנה מצודות לאורך הגבול, מצודות שהכתיבו כיוון ארכיטקטוני חדש ומכונות "לימס ביזנטי", מאופיינות על ידי מצודה מרובעת עם מגדלים בצורת חצי-עיגול (להבדיל מהמגדל הרומי המרובע). יוסטיניאנוס פעל לחיזוק התשתיות בקונסטנטינופוליס (איסטנבול של היום) ופיתוחה, ובנה את בור המים הגדול ביותר בה, הירבאטאן
  4. הרפורמות שביצע בקוד החוקים הרומי נושאות את חותמו עד היום. הוא איחד חוקים כתובים עם מנהגים מקומיים לקודפיקציה של החוק הרומי, הכוללת את החוק הימי ולהבדיל משפת השלטון היה החוק כתוב בלטינית.

בשנת 523 נישא יוסטיניאנוס לתאודורה, שחקנית תיאטרון לשעבר. באותה תקופה שחקני תיאטרון היו נתונים ללעג בציבור ושחקניות רבות אף עסקו בזנות. טרם תקופתו של יוסטיניאנוס נחשבו נישואים בין מעמדות לדבר לא ראוי אולם היות שיוסטיניוס העביר חוק המאפשר לזוגות אוהבים ממעמדות שונים להינשא התאפשרו הנישואים. תאודורה כיהנה כקיסרית עם בעלה והייתה רבת השפעה על הנעשה באימפריה.

בתקופתו הופסק מינוי הקונסולים ועקב כך מניין השנים הוחלף למניין השנים מבריאת העולם.

כתביו של פרוקופיוס הם מקור המידע העיקרי על יוסטיניאנוס, אך גם כתביו של יוחנן מאפסוס תורמים פרטים חשובים. לשני ההיסטוריונים יחס שלילי כלפי יוסטיניאנוס ואשתו. לצד חיבוריו, שהאדירו את הקיסר, כמזכירו האישי של בליזרוס (גנרל של יוסטיניאנוס) כתב פרוקופיוס ספר נוסף, שנקרא "אנקדוטה" ומכונה, ההיסטוריה הסודית. בחיבור זה, ריכז את דעתו ובה דברי רכילות וסיפורי השערוריות שהיו בחצרו של יוסטיניאנוס.

תאודורה נפטרה ב-548, אך יוסטיניאנוס האריך ימים ונפטר כ-17 שנה לאחר מכן, בשנת 565.

את תפקיד הקיסר ירש אחיינו, יוסטינוס השני.

לקריאה נוספת

  • ספרי החוקים של יוסטיניאנוס קיסר (Corpus Juris Civilis). כרך א': האינסטיטוציות (Institutiones). מתורגמות מרומאית לעברית בצירוף מבוא, הערות, טבלאות ומפתחות מאת ד"ר שמואל אייזנשטדט. ירושלים, המשפט, תרפ"ט.
11 במאי

יש עוד 234 ימים. יום זה הוא היום ה129 בשנה ובשנה מעוברת הוא היום ה130.

565

שנת 565 היא השנה ה-65 במאה ה-6. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

בזיליקת סן ויטאלה

הבזיליקה של סן ויטאלה (איטלקית Basilica di San Vitale) היא כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 שהוקמה בעיר רוונה. חשיבותה הרבה נובעת משני אספקטים שונים. ראשית, מבנה הכנסייה המתומן, אשר נותר ללא שינוי רב מאז בנייתה, מהווה עדות לסגנון בנייה ביזנטי ולמבנים דומים אשר לא השתמרו עד ימינו. שנית, עיטורי הכנסייה ובייחוד הפסיפסים מהווים עדות מרשימה באיכותה לסגנון העיטור האימפריאלי באימפריה הביזנטית. בזכות חשיבות זו הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.

על פי המסורת הנוצרית, הכנסייה הוקמה במקום המרטיריום של ויטלה הקדוש. אולם, הדעות חלוקות באשר לזהותו של ויטלה. יש הטוענים כי זהו ויטלה הקדוש ממילאנו או ויטלה הקדוש אשר גופתו התגלתה ביחד עם גופת אגריקולה הקדושה בעיר בולוניה בשנת 393.

בניית הכנסייה החלה בשנת 527 והושלמה בשנת 548 בידי מקסימיניאוס, בישוף העיר רוונה. בכנסייה אף הוצב כיסא עשוי עץ ושנהב המכונה "כיסא מקסימיאנוס", אשר שימש ככס הבישופות של מקסימיאנוס. המימון העיקרי לבניית הכנסייה ניתן, כנראה, על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. אגנלוס (Agnellus), דיקן בן המאה ה-8, מציג את תרומתו של תורם נוסף, בנקאי יווני בשם יוליאנוס לבניית הכנסייה:

"כנסיית המרטיר המבורך ויטלה, אשר נוסדה בימי חג האוכריסטה בידי יוליאנוס (Julianus Argentarius), ביחד עם הבישוף עצמו... כמו שציינו למעלה, כנסיית המרטיר ויטלה נבנתה בימיו של יוליאנוס. אף כנסייה באיטליה אינה דומה לה במבנה ובעיצוב האדריכלי. ברישומים המתארים את זיכרונו המקודש של המיסד יוליאנוס, נרשמו 26.000 מטבעות זהב אשר הוצעו לחיזוק כנסיית המרטיר ויטלה. כאשר אדם מקודש זה [יוליאנוס] נפטר, הוא נקבר בכנסייה של המרטיר המבורך ויטלה, מתחת לציון נזריוס (Nazarius) הקדוש, לפני המזבח..."

בית הכנסת העתיק בדיר עזיז

בית הכנסת העתיק בדיר עזיז הוא בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד בדרום רמת הגולן. בית הכנסת נמצא ליד הכפר הסורי הנטוש דיר עזיז. שרידי בית הכנסת התגלו לראשונה על ידי סר לורנס אוליפנט בסוף המאה ה-19. בית הכנסת הוא אחד משני מבני ציבור שהיו ביישוב. בית הכנסת ממוקם על המורדות לכיוון דרום נחפר ושוחזר בחפירות ארכאולוגיות.

בשנת 1998 נערכה משלחת חפירה מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ומכללת כנרת בראשות חיים בן דוד, צבי אורי מעוז ואורן זינגבוים. החפירות התנהלו באתר עד שנת 2004. בחפירות נחשפו אולם מלבני (בזיליקה) שמידותיו 11 מטר על 18 מטר, ובו ערמת אבני גזית, אשר לפי הסברה מקורן בבית הכנסת שחרב ב"רעש שביעית" בשנת 749 לספירה. מתחת לרצפת האולם נמצאו מאות מטבעות, שהמאוחרים ביניהם מימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (הרבע השני של המאה ה-6 לספירה). בקיר הדרומי של האולם גומחה בולטת לארון הקודש.

על אחד ממשקופי בית הכנסת הקדום נמצא הכיתוב בשפה היוונית: ΑΖΙΖΟ, המצביע על כך שיש אפשרות שהשם "עזיז" קשור לשמו המקורי של היישוב התלמודי במקום.

דיר עזיז

דֵיר עָזִיז (בערבית: دير عزيز; 'מנזר עזיז') הוא כפר עזוב בדרום רמת הגולן.

האקדמיה האפלטונית

האקדמיה האפלטונית הייתה בית ספר לפילוסופיה שנוסד על ידי אפלטון באתונה בערך ב-385 לפנה"ס.

ידידיו של אפלטון רכשו בעבורו חורשת זיתים שהייתה ממוקמת כקילומטר מחוץ לחומות אתונה העתיקה, ושבה על פי המסורת היה קברו של אקאדמוס גיבור המיתולוגיה היוונית, ומכאן השם אקדמיה. חורשה זו (שמקומה המדויק נתגלה בחפירות ארכאולוגיות במאה העשרים) הוקדשה לאתנה אלת החוכמה, ומזה דורות רבים נערכו בה טקסים דתיים הקשורים בפולחן המוזות.

תלמידיו ותלמידותיו של אפלטון לא שילמו שכר לימוד, אך רובם השתייכו למעמדות העליונים שתמכו באקדמיה מבחינה כספית. התלמידים חבשו כובעים מיוחדים ולבשו גלימות קצרות (וכאן מקורן של התלבושות הנהוגות בטקסים אקדמיים). על שער האקדמיה התנוססה הכתובת: "אין כניסה למי שאיננו בקיא בגאומטריה", ואומנם המתמטיקה והגאומטריה תפסו מקום חשוב בתוכנית הלימודים של האקדמיה, לצד הפילוסופיה. תוכנית זו כללה גם אסטרונומיה, מוזיקה, משפטים, וכנראה גם ספרות והיסטוריה. אפלטון ועוזריו ניהלו את הלימודים באמצעות הרצאות, ובצורת הצגת שאלות תוך כדי שיחה על פי שיטת הדיאלקטיקה של סוקרטס.

תלמידו הגדול של אפלטון באקדמיה היה אריסטו, ששהה שם כעשרים שנה וציפה לרשת את מקומו. אך אחרי מות אפלטון עמד בראש האקדמיה אחיינו ספסיפוס, ואריסטו עזב את אתונה. אחרי מות ספסיפוס עמדו בראש האקדמיה קסנוקרטס, פולמון מאתונה וקראטס מאתונה בזה אחר זה.

ב-264 לפנה"ס החלה תקופת האקדמיה התיכונה בראשות ארקסילאוס, ממשיכו של פירון מאליס, מייסד זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית. בהשפעת רעיונותיו של אפלטון שלפיהם לא ניתן לרכוש ידע באמצעות החושים, גרס ארקסילאוס כי "דבר אינו ודאי" וכי יש להסתפק בהסתברות. הוא תקף את תורת חכמי האסכולה הסטואית שלפיה קיימת אמת ודאית שהיא התבונה האלוהית המונחת ביסודו של הסדר שביקום, ושניתן להגיע אליה באמצעות ההיגיון.

האקדמיה השלישית שנוסדה על ידי קרנאדס ב-155 לפנה"ס עדיין החזיקה בתורת הספקנות והכחישה את האפשרות להגיע לחקר האמת המוחלטת. אחרי מות קרנאדס ב-129, תלמידו קליטומאכוס שימש כראש האקדמיה עד מותו ב-110. תלמידו, פילון מלאריסה ירש את מקומו כראש האקדמיה. אולם ב-88, בתחילת מלחמות מיתרידטס נאלץ לעזוב את אתונה וקבע את מושבו ברומא. ב-86 לוקיוס קורנליוס סולה, שהטיל מצור על אתונה, הרס את מבני האקדמיה וכרת את חורשת עצי הזית שמסביבם. פילון מלאריסה מת ברומא וב- 84 תלמידו אנטיוכוס מאשקלון שהתגורר באלכסנדריה שב לאתונה וחידש את לימודי האקדמיה בגימנסיון תלמי.

תקופת הספקנות נמשכה עד שאנטיוכוס מאשקלון גישר בין האידיאות של אפלטון לבין תורת האסכולה הסטואית. הוא טען כי האידיאות אינן טרנסצנדנטיות אלא שוכנות באדם עצמו שתבונתו היא חלק של התבונה האלוהית, וכי עולם החושים גם הוא בעל נשמה בהיותו חלק של היצירה האלוהית.

לעומת זאת, פלוטינוס (205-270 לספירה) קרא להפרדה מוחלטת בין עולם החושים לבין עולם האידיאות הנמצא מחוץ לעולם החומר שבחלל ובזמן ונתפס באמצעות השכל בלבד ללא עזרת החושים. בכך הייתה משום חזרה אל רעיון האידיאות המקורי של אפלטון, וכאן מקורו של המונח נאופלטוניזם.

האקדמיה האפלטונית הוקמה מחדש ב-410 לספירה על ידי פלוטרכוס מאתונה, שהוא ותלמידיו ראו את עצמם כממשיכיו של פלוטינוס. היא התקיימה עד 529 לספירה, כאשר נסגרה בפקודת יוסטיניאנוס הראשון קיסר האימפריה הביזנטית.

המאה ה-6

המאה ה-6 היא התקופה שהחלה בשנת 501 והסתיימה בשנת 600. היא המאה השישית של המילניום הראשון.

חג ההתגלות

חג ההתגלות או הלילה ה-12 הוא חג נוצרי המציין בכנסיות המזרחיות את טבילת ישו ובכנסיות המערביות את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים. החג נחוג במערב ב-6 בינואר, שנים עשר ימים לאחר חג המולד, ומקורו בנצרות האורתודוקסית.

יוסטיניאנוס

האם התכוונתם ל...

מעשה סדום

מעשה סדום הוא המונח המשפטי בו נוקטים על מנת לתאר מין אנאלי או אוראלי הנעשה בצורה אסורה.

מצרי טיראן

מצרי טיראן (בערבית: مضيق تيران) הם מצרי ים השוכנים בפתחו של מפרץ אילת ומקשרים בינו לבין הים האדום. בגדה המזרחית שלהם חצי האי ערב ובמערבית חופי חצי האי סיני שבמצרים.

מרידת ניקה

מרידת ניקה (ביוונית: ἡ Νίκα Στάσις) או מהומות ניקה (ביוונית: Στάση του Νίκα) הייתה אירוע שהתרחש במשך שבוע בקונסטנטינופול בשנת 532, במהלך תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. מהומות ניקה היו המהומות האלימות ביותר שהתרחשו בקונסטנטינופול עד שנה זו: מחצית העיר נשרפה ונהרסה ועשרות אלפי אנשים נהרגו. הן נחשבות עד היום למהומות הקשות ביותר בתקופת שלהי העת העתיקה.

פירוש השם "ניקה" הוא "ניצחון" ביוונית, וזו הייתה ססמתם של המורדים.

ברקע לפרוץ המהומות, המיסים הכבדים וצמצום המשק באימפריה הביזנטית לאחר החובות הכבדים שהותירה מלחמת איבריה נגד האימפריה הפרסית. במיוחד היה שנוא הממונה על הצמצומים, הפרפקט פראטורי, יוחנן מקפדוקיה.

העילה לפרוץ המהומות הייתה היריבות בין הקבוצות השונות בתחרויות מרוץ המרכבות. הקבוצות היו מכונות על שם הצבעים שהן (ואוהדיהן) לבשו: כחול, לבן, ירוק ואדום. ב-11 בינואר 532 החל מחזור של מרוצי מרכבות בהיפודרום קונסטנטינופול, בהשתתפות הקיסר ורעייתו, הקיסרית תאודורה. הקיסר יוסטיניאנוס היה אוהד של הקבוצה הכחולה, ומולו עמדו אוהדי יריבתה המושבעת, תומכי ה"ירוקים", שהיו בעלי עסקים זעירים, שסבלו במיוחד מהכבדת המיסים. במהומות שהתפתחו נהרגו כ-30,000 איש.

משפט קאנוני

המשפט הקאנוני הוא שיטת משפט שפותחה בידי הכנסייה הקתולית וכנסיות אחרות. המשפט הקאנוני אומץ באופן נרחב באירופה בימי הביניים, כתחליף לשיטות המשפט היווני והרומי. המשפט הקאנוני נתפס כעדכון של חוקי הקורפוס יוריס קיוויליס, שנוסחו בידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה השישית. השפעתו ניכרת עד היום בחוקיהן המודרניים של ארצות אירופה רבות, בהן צרפת, איטליה וגרמניה.

המשפט הקאנוני הוא החוק הכנסייתי של הכנסייה הקתולית. הוא פותח על ידי הכנסייה הקתולית עצמה על מנת לווסת ולשלוט בזכויות ובחובות של חבריה. כמו שה-civil law היה החוק האזרחי וקושר ישירות לסמכות הקיסר, החוק הקאנוני היה החוק הרוחני וקושר ישירות לסמכות האפיפיור. לכל אחד מסוגי המשפט היה תחום שונה משלו, ומערכת בתי המשפט הייתה נפרדת: מערכת אזרחית ומערכת קאנונית.

בחלק מתחומי השיפוט הייתה מגמה של חפיפה. לפני הרפורמציה, היה נהוג שלבתי משפט קאנוניים הייתה סמכות בנושאים אזרחיים, בעיקר בענייני משפחה וירושה, אך גם בסוגים מסוימים של פשעים.

המשפט הקאנוני השפיע על המשפט הרומי שהתקבל באירופה על ידי כך שנאספו כתבים רבים על המשפט הקאנוני, ובעת תחיית ההשכלה באיטליה, שם הייתה האוניברסיטה הראשונה, כבר היה הרבה חומר מסודר ללימודים של המשפט הקאנוני. לכן למדו אותו באוניברסיטאות באיטליה במקביל ללימוד המשפט האזרחי הרומי, ותעודת הסיום של האוניברסיטאות הייתה דוקטור בשני סוגי המשפט: civil law + canon law, התואר נקרא: juris utriusque doctor = JUD, והוא עדיין מוענק בחלק מהאוניברסיטאות בעולם המשפט האזרחי. היות שלמדו אותם יחד, הייתה נטייה של סוגי המשפט להשפיע זה על זה, ושניהם יחד עזרו ליצור את המשפט הנוהג והמקובל = ה-jus commune שהתקבל במדינות אירופה.

המשפט הקאנוני השפיע על ה-jus commune בעיקר בתחומים של משפחה וירושה, שהיו גם חלק מהחוק האזרחי הרומי, וכן על המשפט הפלילי.

עד השלב בו נשללה מבתי המשפט הקאנוניים סמכותם לדון במשפט אזרחי, הרבה עקרונות והליכים שלהם אומצו על ידי בתי המשפט האזרחיים.

לשיטת משפט זו הייתה השפעה מסוימת גם על הדין האנגלי, דרך צינור הקליטה שנקרא "דיני היושר", שנקלט על ידי הלורד צ'נסלור והיה מבוסס על כללי צדק טבעיים.

ניקה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

סיציליה

סיציליה (Sicilia בלטינית קלאסית: סיקיליה. באיטלקית: סיצ'יליה) היא האי הגדול ביותר בים התיכון, שטחו כ-26,000 קילומטר רבוע. הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה, אחד מחמשת האזורים האוטונומיים במדינה, ומאכלס חמישה מיליון תושבים.

פלשתינה פרימה

פלשתינה פרימה (מלטינית: Palaestina Prima או Palaestina I, תרגום: "פלשתינה הראשונה") הייתה ישות מנהלית ביזנטית ובירתה קיסריה שראשיתה סמוך לשנת 409, עת פרסם הקיסר תיאודוסיוס השני צו לחלוקה וארגון מחדש של כל הפרובינקיות במזרח האימפריה הביזאנטית.

הצו חילק את הפרובינקיה סוריה פלשתינה לשתיים: "פלשתינה פרימה", שהשתרעה על שטחי יהודה ושומרון ומישור החוף, ו"פלשתינה סקונדה" ("פלשתינה השנייה"), שהשתרעה על שטחי הגליל והגולן וחלקים מצפון עבר הירדן, וזאת בנוסף על "פלשתינה סלוטאריס" ("נושעת, ניצלת") ששטחה נגרע מפרובינקיית סוריה פלשתינה כבר בשנת 358 ועתה נקראה "פלשתינה טרטיה" ("השלישית").בשנת 484 לערך, בזמן שלטון זנון, קיסר האימפריה הביזנטית, פרץ המרד השומרוני הגדול הראשון, ככל הנראה משום שהקיסר ביקש לכפות עליהם את הנצרות. המרד פרץ בשכם ובשומרון. המורדים כבשו את קיסריה והשתלטו על כל הפרובינקיה פלשתינה פרימה. אולם בסופו של דבר המרד נכשל. כוחותיו של דוכס פלשתינה הצליחו לדכא אותו ומנהיג המרד, יוסטאס, הוצא להורג. זנון אסר על השומרונים לקיים את פולחנם על הר גריזים והפך את בית הכנסת שעליו לכנסייה. בשנת 495 לערך נעשה ניסיון נוסף למרד, אך הוא דוכא על ידי הנציב פרוקופיוס. בתחילת שנת 529, בתקופת שלטון יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, פרץ המרד השומרוני הגדול ביותר, שהתפשט משכם אל קיסריה ובית שאן והגיע גם לסביבות ירושלים ועד דרומה של פלשתינה פרימה. המרד דוכא ובשל תוצאותיו הקשות, העניק האוצר האימפריאלי הקלות רבות לפלשתינה פרימה.בשנת 536, בתקופת יוסטיניאנוס, הועלה מושל הפרובינקיה לדרגת פרוקונסול והוא קיבל את דרגת הכבוד Spectabilis (נערץ), השנייה בסדר הדרגות של המעמד הסנאטורי. כמו כן, הוא קיבל את הזכות ללבוש בגד ארגמן, משכורתו הוגדלה וניתנה לו עדיפות משפטית על פני נציב פלשתינה סקונדה. במקרה של מרד, היה עליו לדכאו גם אם פרץ בפלשתינה סקונדה. המושל ישב בקיסריה, בירת הפרובינקיה. בשנת 536 מושל הפרובינקיה היה סטפנוס, מהעיר עזה. במאה ה-6 היה מושל נוסף בשם תאודורוס, יליד קיסריה. המושלים באו בעיקר מהשכבות העירוניות הבינוניות והעליונות. למושל היה משרד משלו: עמד לרשותו סגל של פקידים ברמות שונות ובתחומים שונים.היירוקליס מנה במחצית הראשונה של המאה הששית 21 ערים בפלשתינה פרימה. גאורגיוס מקיפרוס מנה במחצית השנייה של אותה מאה, שתי ערים נוספות, יבנה וניקופוליס, ויישובים נוספים.פלשתינה פרימה נכבשה בידי האימפריה הסאסאנית בשנת 614, אולם שבה ונכבשה בידי ביזנטיון בשנת 628, לפני שנפלה בידי המוסלמים עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 636.

קודקס אזרחי

קודקס אזרחי הוא אוסף שיטתי של חוקים אשר נועד להתמודד באופן מקיף עם תחומי הליבה של המשפט האזרחי. במדינות שבהן קיים קודקס אזרחי, קיים בדרך כלל גם קודקס סדר דין אזרחי. יש והקודקס האזרחי אינו מכיל נושאים מתחום המשפט המסחרי וחוקים העוסקים בתחום זה מאוגדים בקודקס מסחרי.

קורפוס יוריס קיוויליס

קורפוס יוריס קיוויליס (שלפעמים נהגה כ"קורפוס יוריס סיוויליס") (בלטינית: Corpus Juris Civilis), או קוד החוקים הביזנטי, (בתרגום חופשי, "גוף החקיקה האזרחית") היה אוסף שיטתי של המשפט הרומי שנערך על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה ה-6. קוד זה היה לבסיס של המשפט הקונטיננטלי, אחת משתי השיטות המשפטיות הנפוצות ביותר בעולם.

יוזמה זו של קיסר האימפריה הביזנטית, יוסטיניאנוס הראשון, החלה במטרה לשקם את ממלכתו ולאחד את רומא העתיקה תחת שליטתו. הלה הורה לגדולי המשפטנים הביזנטים באותם ימים, ובראשם טריבוניאן, לאסוף חוקים, משפטים וכתבי משפטנים עתיקים חשובים לכדי ספר אחד, שיעתיק את מערכת החקיקה הרומית והיוונית לאימפריה הביזנטית ושיהיה מעין ספר חוקים לממלכתו. קודקס יוסטינאנוס נוצר כדי לשמר ולהחיות את גדולת רומי וגם כדי לרכז את כמות כתבי המשפט הקלאסיים שכבר הפכה גדולה ביותר. בין היתר ביקשו עורכיו למחוק את מה שהיה שגוי וחזר על עצמו וכן לפתור מחלוקות.

לספר זה מספר חלקים עיקריים:

ב-7 באפריל 529 פורסם הקודקס הישן של יוסטיניאנוס (codex vetus) שכלל את כל החוקים העתיקים שהיו ידועים ונאספו על ידי הוועדה. קודקס זה בוטל במערב ב-534, עפ פרסומו של הקודקס בקריאה חוזרת (ראו בהמשך)

הדיגסטה (נקרא גם ה-pandects), שפורסם ב־16 בדצמבר 533, הכיל כתבי משפטנים קלאסיים, בתוספת פירושים וביאורים של משפטני התקופה. העותק היחיד שנשמר הוא כתב יד פלורנטינוס

ב-16 בנובמבר 534 פורסם בחלק המערבי של האימפריה הקודקס בקריאה חוזרת שכלל 12 ספרים ובו רוכזו כלל החוקים שהוצבו בכיכר העיר. קודקס זה החליף במערב החליף את הקודקס הישן של 529, הוסיף עליו חוקים שפורסמו מאז והשמיט חוקים שבוטלו או הוחלפו. ספר 1 דן בחוקים הנוגעים לכנסייה הנוצרית, ביחס למינים ולדתות אחרות (פרקים 9 ו-10 עוסקים ביהודים), ספרים 2–8 כוללים חוקים הקשורים למשפט הפרטי, ספר 9 עוסק בפשעים, ספרים 10–12 כוללים משפט מנהלי

קובץ למשפטנים מתחילים (Institutes), השלישי והאחרון שפורסם, והכיל לקט של מקורות מערכת המשפט הרומאית, הביזנטית וההלניסטית, בתוספת פרשנויות

הנובלס (Novels) הוא חלק שנוסף לספר המאגד וכולל חקיקה קיסרית חדשה ומאוחרת המצויה בספרותקודקס זה, בתור ספר שנכתב על ידי (או מטעמו של) פרינקפס ואימפראטור היה בעל מעמד משפטי מחייב.

יוסטינאנוס אסר על הפניות שופטים לחקיקה שאינה כלולה בקורפוס יוריס קיוויליס. קוד זה הפך לחסר משמעות במרוצת השנים, לאחר עליית קרנם של חוקי הכנסייה, זאת עד לתחייתו במאה ה12 באוניברסיטת בולוניה.

באוניברסיטת בולוניה נלמד הקודקס הנשכח של יוסטיניאנוס על ידי המרצה אירנריוס. תלמידיו של אירנריוס ה"גלוסטורים" שהיו סטודנטים שהיו מחיי המשפט הרומי, ובעקבותיהם ה"פוסט-גלוסטרים" (המאה ה-13) לקחו על עצמם לפרש את קוד יוסטינאנוס ולתת לו פרשנות "מודרנית" – קבוצה זו של מלומדים החלו לחקור וללמוד את המשפט הרומי שכאמור נעלם מפני השטח והחלו להפיץ אותו ברחבי אירופה. לימים השפיע הקודקס על המשפט האירופי ועמד בבסיסם של הקודקסים המודרניים אשר אימצו מדינות הלאום ביבשת.

תיאודבלד

תיאודבלד (Theudebald‏ 535–555) היה מלך אוסטרזיה בשנים 548 - 555.

אחרי מותו של תיאודברט ה-1 ב-547 או 548 עלה על כס השלטון בריימס בנו מדויטרה, תיאודבלד בן ה-13. נאמנותם של האצילים לזכר אביו שמרה על השקט בעת היותו קטין.

תיאודבלד נישא לדודתו החורגת, ולדרדה (Waldrada), בתם של ואקו, מלך הלומברדים ושל אשתו השנייה, אוסטריגוזה (Austrigusa). שהייתה אחותה של ויזידארד אשת אביו. כך חיזק את הברית בין אוסטרזיה לבין הלומברדים.

תיאובלד לא הצליח להחזיק בידיו את כיבושיו של אביו בצפון איטליה. ב-552 שלח יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, משלחת צבאית בהנהגת נרסס. תיאובלד, כאביו לפניו נמנע מעימות ישיר עם הצבא הביזנטי.

עם פטירתו של תיאודבלד ב-555 עברה הממלכה לידי דוד-אביו, כלותר הראשון.

קיסרי האימפריה הביזנטית
ארקדיוסתאודוסיוס השנימרקיאנוסלאו הראשוןלאו השניזנון • בסיליקוס • אנסטסיוס • יוסטינוס הראשון • יוסטיניאנוס הראשון • תאודורהיוסטינוס השניטיבריוס השני קונסטנטינוסמאוריקיוספוקאסהרקליוס • קונסטנטינוס השלישי • הרקלונסוס • קונסטנס השניקונסטנטינוס הרביעייוסטיניאנוס השני • לאונטיוס השני • טיבריוס השלישי • פיליפיקוס ברדנסוסאנסטסיוס השני • תיאודוסיוס השלישי • לאו השלישי • קונסטנטינוס החמישי • לאו הרביעי • קונסטנטינוס השישי • אירינה • ניקפורוס הראשון • סטראורקיוס • מיכאל הראשון • לאו החמישי • מיכאל השני • תיאופילוס • מיכאל השלישיבסיליוס הראשון • לאו השישי • אלכסנדר השלישי • קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס • רומאנוס הראשון • רומאנוס השני • ניקפורוס השני • יוחנן הראשון צימיסקסבסיליוס השני בולגרוקטונוס • קונסטנטינוס השמיני • זואי • רומאנוס השלישי • מיכאל הרביעי • מיכאל החמישי קלפטסוס • קונסטנטינוס התשיעי מונומכוסתאודורה • מיכאל השישי סטרטיוטיכוס • איסאאקוס הראשון קומננוס • קונסטנטינוס העשירי • מיכאל השביעי דוקסוס • רומאנוס הרביעיניקפורוס השלישי בוטניאטסוסאלכסיוס הראשוןיוחנן השנימנואל הראשון • אלכסיוס השני • אנדרוניקוס הראשון • איסאאקוס השני • אלכסיוס השלישי • אלכסיוס הרביעי • אלכסיוס החמישי • תיאודורוס הראשון לסקריסוס • יוחנן השלישי • תיאודורוס השני לסקריסוס • יוחנן הרביעי לסקריסוס • מיכאל השמיני פלאולוגוס • אנדרוניקוס השני • אנדרוניקוס השלישי • יוחנן החמישייוחנן השביעי פלאולוגוסמנואל השנייוחנן השמיניקונסטנטינוס האחד עשר
Double-headed eagle of the Byzantine Empire

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.