יוניקוד

יוניקודאנגלית: Unicode) הוא תקן בינלאומי לייצוג טקסט במערכות מחשב. התקן מגדיר מערכת תווים המקיפה את כל מערכות הכתב הנמצאות כיום בשימוש פעיל בשפות העולם, וכן מערכות כתב ותווים נוספים שבהם נעשה שימוש בתחומים מדעיים וטכניים, כגון מתמטיקה ובלשנות. בנוסף מגדיר התקן כללים לייצוג צירופים של תווים שונים (כגון אות לטינית שעליה סימן אקצנט, או אות עברית שעליה סימן ניקוד), וכללים לייצוג והצגה של טקסט דו־כיווני (הכולל קטעים במערכת כתב הנכתבת משמאל לימין ובכזו הנכתבת מימין לשמאל). הגרסה הראשונה של התקן פורסמה בשנת 1988. נכון ליוני 2016 הגרסה האחרונה היא 9.0 והיא כוללת 128,237 תווים.

מערכות הפעלה מודרניות כדוגמת Windows החל מ-Windows 2000, הגרסאות החדשות של לינוקס ו-OSX, מערכת ההפעלה של אפל, כולן עושות שימוש בתקן יוניקוד. מערכות ההפעלה הראשונות שתמכו ב־Unicode היו Windows NT על כל גרסאותיהן ו־Plan9, שהיא מערכת מבוססת יוניקס.

תקן מקובל לייצוג טקסט לפני יוניקוד היה ASCII, שייצג את האלפבית הלטיני הפשוט (ללא אקצנטים וכו'), מספרים וסימני פיסוק בקידוד של 7 סיביות. כדי לתמוך בתווים נוספים הורחב ייצוג זה לקידוד של 8 סיביות, שכל אחד מהם הכיל 256 תווים: 128 תווי ASCII ו-128 תווים אחרים לפי האזור. כך למשל, המספר 224 הכיל את האות à בקידוד של מערב אירופה ואת האות א בקידוד העברי. דבר זה גרם לבעיות בהעברה של טקסט ממערכות שונות. ב־1990 התכנסו חברות תוכנה ותקשורת עולמיות כדי לפתור את הבעיה וכך החלה התקינה של יוניקוד.

תחילה (כלומר עד לגרסה 2.0) התבסס יוניקוד על קידוד של 16 סיביות, היכול להכיל 65,536 תווים. לאחר שתוקנו תווים רבים לצורכי תאימות (כגון הברות קוריאניות), היה ברור כי אין זה מספר מספיק לכל הצרכים העולמיים, וגרסה 2.0 של יוניקוד הורחבה להכיל 1,112,064 תווים באמצעות מנגנון UTF-16, שבו 2048 קודים מנוצלים כדי לייצג יותר ממיליון תווים. בגרסה 3.1 של יוניקוד הותקנו התווים הראשונים מעבר לתחום ה־65,536 העליונים (המשטח הרב־לשוני הבסיסי), וקידוד יוניקוד ניתן לבצע באחת משלוש צורות: UTF-8,‏ UTF-16 ו־UTF-32. הראשונה משמשת באינטרנט ובלינוקס, השנייה ב־Java ובחלונות, והאחרונה בתור קידוד פנימי (בתוך הזיכרון) של מערכות יוניקס מסוימות.

תקן ה-Unicode מוסיף נדבך קטן בהפיכתו של העולם לכפר גלובלי קטן בשל העובדה שיש מערכת קידוד אחידה שאפשר להשתמש בה בכל העולם. הדבר מקל במיוחד על אנשים הנוסעים ברחבי העולם, היכולים כמעט בכל מחשב לכתוב בשפתם. כמו גם החלפת תכתובות באינטרנט בין אנשים דוברי שפות שונות מרחבי העולם.

סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI
שכבת היישום HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת הייצוג MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת השיחה ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC, SOCKS
שכבת התעבורה TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת הרשת IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX, ניתוב
שכבת הקו Ethernet, Token ring, FDDI
השכבה הפיזית E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET

אוצר התווים של יוניקוד

כל תו ביוניקוד הוא בעל שם ומספר סידורי (שאותו נהוג לציין בבסיס הקסדצימלי עם הקידומת U+‎). לדוגמה, האות העברית "א" ידועה בשם HEBREW LETTER ALEF או U+05D0.

כאשר קונסורציום Unicode מוסיף תו חדש לתקן, מספרו הסידורי מוקצה מתוך אחד מהבלוקים הבאים, בהתאם להשתייכותו. להלן הבלוקים נכון לגרסה 4.0 של התקן וטווחיהם המספריים (מצוינים בבסיס הקסדצימלי):

ראו גם

קישורים חיצוניים

אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

אלגוריתם דו-כיווניות של יוניקוד

אלגוריתם דו-כיווניות של יוניקוד מאפשר קביעת כיוון זרימת מלל במערכות מחשב, מימין לשמאל או משמאל לימין.

כדי לעמד מלל דו-כיווני כהלכה משתמש האלגוריתם בנתון סוג הכיווניות של תווים כדי לנתח את הטקסט ולפרק אותו לקטעים או רצפים של תווים, בעלי כיווניות מסוימת. לכל תו ניתן לקבוע כיווניות חזקה ימין-לשמאל, חזקה שמאל-לימין, חלשה ימין לשמאל, חלשה שמאל-לימין, ונייטרלי. באלגוריתם, תווים מטווח יוניקוד לעברית, ערבית, אשורית ודומותיהן נחשבים בעלי כיווניות ימין-לשמאל חזקה. תווי האלף-בית הלטיני נחשבים בעלי כיווניות שמאל-לימין חזקה. תווי מספרים נחשבים בעלי כיווניות שמאל-לימין חלשה. תווי פיסוק וניקוד נחשבים נייטרליים מבחינת כיוונם.

דולר אוסטרלי

דולר אוסטרלי (AUD או A$) הוא ההילך החוקי של אוסטרליה, של הטריטוריות השונות של אוסטרליה וכן של קיריבטי, נאורו וטובלו.

דולר אמריקני

דולר אמריקני הוא המטבע הרשמי של ארצות הברית. כמו כן הוא משמש במדינות רבות כעתודת מטבע חוץ. הבנק הפדרלי אחראי על הדפסתו והפצתו של הדולר. הסימן הנפוץ ביותר לדולר הוא סימן הדולר ($). בתקן ISO 4217 סימנו הוא USD. קרן המטבע הבינלאומית משתמשת גם בסימון $US. בשנת 2007 תפוצתו הכוללת של הדולר המזומן עמדה על כ-829 מיליארד דולר, רובם מוחזקים מחוץ לגבולות ארצות הברית.

ארצות הברית היא אחת מבין מספר מדינות שהמטבע שלהן קרוי "דולר". מספר מדינות משתמשות בדולר האמריקני כהילך חוקי, ובמדינות אחרות הוא משמש כמטבע בפועל.

הסימון הבינלאומי המקובל לדולר הוא $, וכאשר רוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני (להבדיל מדולר של מדינה אחרת) משתמשים בסימון $US או U$.

הדולר האמריקני הוא המטבע הנסחר ביותר בעולם כיום.

דולר קנדי

הדולר הקנדי (באנגלית: Canadian dollar, בצרפתית: dollar Canadien) הוא המטבע של קנדה החל משנת 1858. הדולר הקנדי מחולק ל-100 סנטים קנדיים. הדולר הקנדי הוא מטבע בר המרה.

דרכמה

דרכמה או דרכמא (ברבים דרכמות וביוונית דרכמֶה או דרכמֶס; ביוונית: δραχμή ביחיד, δραχμές או δραχμαί ברבים), היה הילך חוקי בו נעשה שימוש ביוון העתיקה.

ביוון המודרנית בין השנים 1832 ועד 2001, נקרא המטבע בשם זה, עד הנהגתו של מטבע האירו.

זלוטי

זלוטי (בפולנית: złoty (מידע • עזרה) (נהגה זְווֹטֵה), ברבים: złote או złotych, בתרגום לעברית: "זהוב") הוא ההילך החוקי של פולין, החל מ-1924, ביוזמת ולדיסלב גרבסקי ראש ממשלת פולין ושר האוצר שלה. הזלוטי מתחלק ל-100 גרוֹש (grosz, ברבים groszy).

כתוצאה מתהליך של היפר-אינפלציה בפולין בתחילת שנות ה-90, ערכו של המטבע צנח בצורה קיצונית. לכן, ב-1 בינואר 1995 הומר הזלוטי הישן (שסימונו לפי תקן ISO 4217 הוא PLZ) לזלוטי החדש (שסימונו הוא PLN), ביחס המרה של 10,000 זלוטי ישן = 1 זלוטי חדש.

נכון לשנת 2008, נמצאים בשימוש מטבעות של 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 גרושי, ושל 1, 2 ו-5 זלוטי. כמו כן, נמצאים בשימוש שטרות של 10, 20, 50, 100 ו-200 זלוטי.

למרות שהחל משנת 2004 חברה פולין באיחוד האירופי, היא לא מהווה חלק מ"גוש האירו" ועל כן מטבע האירו עדיין לא החליף את הזלוטי כהילך חוקי במדינה. פולין התחייבה בפני האיחוד לאמץ את האירו כאשר תעמוד בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט, אולם הדבר יחייב תיקון לחוקה הפולנית. בשנת 2011 הודיע שר האוצר הפולני כי אין בכוונת ממשלת פולין להחליף את הזלוטי בעתיד הנראה לעין.

ין יפני

ין יפני (סמל: ¥; ביפנית: 円, נהגה "אֶן") הוא המטבע הרשמי של יפן. זהו המטבע השלישי הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי דולר אמריקני והאירו. הקיצור הבנקאי לשם המטבע לפי תקן ISO 4217 הוא JPY.

לירה ארץ ישראלית

לירה ארץ ישראלית (בראשי תיבות: לא"י) היה הכינוי הרווח בעברית של המטבע שהיווה הילך חוקי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ולאחר מכן השם הרשמי של המטבע במדינת ישראל עד שנת 1952. שמו הרשמי של המטבע בתקופת המנדט, כפי שהופיע על שטרי הכסף דאז, היה "פונט פלשׂתינאי (א"י)" (בערבית: جنيه فلسطيني באנגלית: Palestine pound). המטבע הונפק על ידי "מועצת המטבע של פלשתינה (א"י)" (Palestine Currency Board) החל משנת 1927, מועצה שהייתה כפופה למשרד המושבות הבריטי. לאחר הקמת מדינת ישראל קיבל בנק אנגלו פלשתינה את האחריות על הנפקת שטרות הכסף והמטבעות, ועל השטרות שהנפיק הופיע בעברית השם "לירה א"י" (השם בערבית ובאנגלית לא השתנה). הלא"י הייתה שווה בערכה ללירה שטרלינג הבריטית, וצמודה אליה.

לירה ישראלית

לירה ישראלית (בקיצור: ל"י) הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952–1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל.

לירה מצרית

לירה מצרית או גְנֵיה (جنيه בהגייה מצרית) היא ההילך החוקי של מצרים על פי צו החל משנת 1834.

המטבע מוטבע לשימוש הציבור החל משנת 1836. הלירה המצרית מחולקת ל-100 פיאסטרים או קְרוּש (قروش). (ובעברית: גרוש), כשבעבר הייתה נהוגה חלוקה ל-1000 מיליימס. הבנק המרכזי של מצרים החל להנפיק שטרות החל מה-3 באפריל 1899.

הלירה המצרית הייתה הילך חוקי בארץ ישראל מ-1 ביולי 1920, עם מינוי הנציב העליון הרברט סמואל, ועד ל-1 בספטמבר 1927, עת הונפקה הלירה הארץ ישראלית אשר החליפה אותה. הלירה המצרית משמשת הילך חוקי ברצועת עזה מ-1951.

לירה שטרלינג

לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט, באנגלית: פאונד או "קוויד" (בסלנג), ‍Pound Sterling‌) היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה וצפון אירלנד). הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).

הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה (לירה בלטינית).

כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה מקבלת את סמכותו של הבנק המרכזי האירופי.

סנטימטר

סנטימטר (בקיצור ס"מ) היא יחידת אורך בשיטה המטרית, שווה למאית מטר, "סנטי" היא הקידומת ביחידות SI של גורם ה-1/100. הסנטימטר היא יחידת הבסיס של אורך במערכת סנטימטר-גרם-שנייה, שכיום השימוש בו נפוץ פחות (יחידות CGS).

סנטימטר הוא בערך הרוחב של ציפורן של אדם בוגר ממוצע.

קילומטר

קילומטר (בראשי תיבות: ק"מ; ביוניקוד km‏) הוא יחידת מידה תקנית למדידת מרחק (אורך) במערכת היחידות הבינלאומית, SI. קילומטר שווה לאלף מטר.

קילומטר הוא היחידה המקובלת ברוב מדינות העולם למדידת מרחק בין מקומות גאוגרפיים.

קמץ

קָמָץ (גם: קָמֵץ, יוניקוד: U+05B8. יוניקוד לקמץ קטן: U+05C7) הוא אחת משבע התנועות העיקריות במערכת הניקוד של העברית לפי שיטת הניקוד הטברני. הוא מסומן בקו קצר אופקי מתחת לאות, שממנו יוצא קו קצר אנכי כלפי מטה. יש שני סוגים של קמץ, קמץ קטן וקמץ גדול.

קרונה שוודית

קרונה או כתר שוודי (בשוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏ (אֶרה).

רנמינבי

הרנמינבי או היואן הסיני (סמל: ¥ או 元, בסינית: 人民币, פיניין: Rénmínbì, נהגה: רֵ'נְמִינְבִּי) הוא המטבע הלאומי של סין העממית, מלבד בהונג קונג ובמקאו. המשמעות המילולית של רנמינבי היא "מטבע העם", ואילו המילה יואן (Yuán; 元) בסינית היא מילת מנייה למטבעות, ובשם זה מוכר המטבע במערב. היואן מחולק ל-10 גְ'יָאו (Jiǎo; 角), שכל אחד מהם מחולק ל-10 פֶן (Fēn; 分). בשימוש יומיומי נפוץ בסין גם הכינוי קְוָאי (块; Kuài) כשם המטבע, ומָאו (Máo; 毛) לעשירית היואן.

את הרנמינבי מנפיק הבנק העממי של סין, הבנק המרכזי של סין.

הקיצור הבינלאומי הרשמי של שם המטבע הוא CNY, אם כי נפוץ גם השימוש בקיצור RMB. סימון המטבע הוא ¥. החל מיולי 2005, עת נחשף לראשונה למסחר בין-בנקאי, מתחזק ערכו של המטבע בהתמדה מול הדולר. עם זאת, בשנת 2009 התייצב המטבע והוא עומד על שער ממוצע של 6.34 יואן לדולר, נכון לדצמבר 2011.

שקל חדש

שקל חדש או שקל ישראלי (בראשי תיבות: ש"ח, סמל: ₪, בערבית: شيكل جديد או شيكل إسرائيلي) הוא ההילך החוקי של מדינת ישראל. שטרות ומטבעות של השקל החדש הוכנסו למחזור לראשונה ב-4 בספטמבר 1985, במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, אולם המעבר הסופי, שכלל נקיבת מחירים בשקל חדש, נקבע ל-1 בינואר 1986. השקל החדש החליף את המטבע הקודם, השקל, לפי שער המרה של 1,000 שקלים = שקל חדש אחד. השקל החדש מחולק ל-100 אגורות. המעבר לשקל החדש נעשה בהתאם לחוק מטבע השקל החדש, התשמ"ה-1985.

השקל החדש מסומן באמצעות הסימן ₪, שבא אחרי המספר.

הסימון הרשמי של השקל על-פי תקן ISO 4217 הוא ILS (‏Israeli Shekel), אם כי במקרים רבים מסמנים אותו גם בראשי התיבות של שמו באנגלית - NIS (‏New Israeli Shekel).

החל מ-26 במאי 2008 השקל החדש הוא מטבע בר-המרה, לאחר שישראל צורפה באופן רשמי למערכת הסליקה הבינלאומית.

ב-23 בדצמבר 2017 פורסם באתר TheMarker כי במשרד האוצר מעוניינים לקדם הנפקת מטבע דיגיטלי על ידי בנק ישראל - "שקל דיגיטלי", במטרה להגביל את השימוש בכסף מזומן, וכך לצמצם את פעילות השוק האפור.

תו (מחשב)

תו (Character ולעיתים בקיצור Char) הוא סוג משתנה, לרוב פרימיטיבי, הקיים בשפות תכנות רבות. משתנה מסוג זה מכיל ייצוג של סימול תו בודד, לרוב באמצעות שמירת הערך המספרי הASCII של אותו התו. בשפות תכנות רבות, רצף של תווים נקרא מחרוזת ובאמצעות מבנה זה ניתן לשמור טקסטים, סיסמאות, שמות משתמש ועוד.

בישראל השתרשה צורת הגייה משובשת לסוג משתנה זה ונהגת פעמים רבות כ-"צ'אר", זאת בעקבות תחילית ה-Ch המופיעה ב-Char. עם זאת, צורת ההגייה הנכונה היא כ-"קאר".

במערכות מחשב מיוצגים התווים באמצעות קידודים בינאריים שונים. מספר התווים האפשריים בכל קוד נקבע לפי מספר הסיביות שמרכיבות תו אחד.

בקוד ISO 8859 ובקוד EBCDIC כל תו מורכב מ-8 סיביות, ולכן מספר התווים האפשרי בכל אחד מקודים אלה הוא 28 = 256. בקודים אחרים (כגון ASCII) תו הורכב מ-7 סיביות, שאיפשרו רק 128 תווים שונים. בקוד יוניקוד, בגרסאות ראשונות שלו תו יוצג על ידי 16 סיביות, שאיפשרו 65,536 תווים שונים. גרסה 2.0 של יוניקוד הורחבה להכיל 1,112,064 תווים באמצעות מנגנון UTF-16, שבו 2,048 קודים מנוצלים כדי לייצג יותר ממיליון תווים.

הסיביות המרכיבות כל תו ניתנות לכתיבה בקוד בינארי, אך נוח יותר לעשות זאת בכתיב הקסדצימלי. דוגמה: הערך 0xC1 בקוד EBCDIC הוא ייצוגה של האות A.

פירוט טווחים של יוניקוד
טווח בלוק
0000-007F לטינית בסיסית
0080-00FF השלמה של Latin-1
0100-017F לטינית מורחבת א'
0180-024F לטינית מורחבת ב'
0250-02AF הרחבות לאלפבית הפונטי הבינלאומי
02B0-02FF תווים משני מרווח
0300-036F סימנים מבחינים מתחברים
0370-03FF יוונית וקופטית
0400-04FF קירילית
0500-052F השלמה של קירילית
0530-058F ארמנית
0590-05FF עברית
0600-06FF ערבית
0700-074F סורית
0780-07BF ת'אנה
0900-097F דוונגרי
0980-09FF בנגלית
0A00-0A7F גורמוכי
0A80-0AFF גוג'ראטי
0B00-0B7F אורייה
0B80-0BFF טאמילית
0C00-0C7F טלוגו
0C80-0CFF קאנדה
0D00-0D7F מלאיאלאם
0D80-0DFF סינהלה
0E00-0E7F תאית
0E80-0EFF לאו
0F00-0FFF טיבטית
1000-109F מיאנמר (בורמזית)
10A0-10FF גאורגית
1100-11FF ג'אמו (יסודות מתחברים) של הנגול (קוריאנית)
1200-137F אתיופית
13A0-13FF צ'רוקי
1400-167F הברות קנדיות ילידיות מאוחדות
1680-169F אוגם (כתב אירי עתיק)
16A0-16FF רונית
1700-171F טאגאלוג
1720-173F הנונואו
1740-175F בוהיד
1760-177F טגבאנווה
1780-17FF ח'מר
1800-18AF מונגולית
1900-194F לימבו
1950-197F טאי לה
19E0-19FF סמלים לח'מר
1D00-1D7F הרחבות פונטיות
1E00-1EFF לטינית מורחבת נוספת
1F00-1FFF יוונית מורחבת
2000-206F פיסוק כללי
2070-209F תווים עיליים ותחתיים
20A0-20CF סמלי מטבע
20D0-20FF סימנים מבחינים מתחברים בשביל סמלים
2100-214F סמלים דמויי אותיות
2150-218F צורות מספרים
2190-21FF חצים
2200-22FF אופרטורים מתמטיים
2300-23FF סימנים טכניים שונים
2400-243F תמונות של תווי בקרה
2440-245F סימנים לסורקי כתב (OCR)
2460-24FF סימנים אלפאנומריים מוסגרים
2500-257F סרטוט קופסאות
2580-259F יסודות של בלוקים
25A0-25FF צורות הנדסיות
טווח בלוק
2600-26FF סמלים שונים
2700-27BF קישוטים
27C0-27EF סמלים מתמטיים שונים א'
27F0-27FF השלמה של חצים א'
2800-28FF תרשימי ברייל
2900-297F השלמה של חצים ב'
2980-29FF סמלים מתמטיים שונים ב'
2A00-2AFF השלמה של סמלים מתמטיים
2B00-2BFF סמלים וחצים שונים
2EB0-2EFF השלמה של שורשי כתב סיני
2F00-2FDF שורשי קנגשי
2FF0-2FFF תווים לתיאור אידיאוגרפי
3000-303F סימני פיסוק לסינית, יפנית וקוריאנית
3040-309F הירגאנה (הברות יפניות)
30A0-30FF קטקאנה (הברות יפניות)
3100-312F בופומופו (תווים ללימוד סינית)
3130-318F ג'אמו של הנגול לתאימות
3190-319F קאנבון
31A0-31BF בופומופו מורחב
31F0-31FF הרחבות פונטיות לקטקאנה
3200-32FF תווים וחודשים מוסגרים לסינית, יפנית וקוריאנית
3300-33FF תאימות לסינית, יפנית וקוריאנית
3400-4DBF אידיאוגרמות סיניות מאוחדות, הרחבה א'
4DC0-4DFF סמלי הקסגרמה של יִיגִ'ינְג
4E00-9FFF אידיאוגרמות סיניות מאוחדות
A000-A48F הברות יי
A490-A4CF שורשי יי
AC00-D7AF הברות הנגול (קוריאנית)
D800-DB7F ממלאי מקום גבוהים (ראו UTF-16)
DB80-DBFF ממלאי מקום גבוהים לשימוש פרטי
DC00-DFFF ממלאי מקום נמוכים
E000-F8FF אזור שימוש פרטי
F900-FAFF אידיאוגרמות סיניות לתאימות
FB00-FB4F צורות תצוגה לאלפבית
FB50-FDFF צורות תצוגה לערבית א'
FE00-FE0F בוררי צורות משנה
FE20-FE2F חצאי סימנים מתחברים
FE30-FE4F צורות תאימות לסינית, יפנית וקוריאנית
FE50-FE6F צורות משנה קטנות
FE70-FEFF צורות תצוגה לערבית ב'
FF00-FFEF צורות לאורך חצוי ואורך מלא
FFF0-FFFF מיוחדים
10000-1007F הברות של כתב ליניארי B
10080-100FF אידיאוגרמות של כתב ליניארי B
10100-1013F מספרים אגאיים
10300-1032F איטאלית עתיקה
10330-1034F גותית
10380-1039F אוגריתית
10400-1044F דזרט (כתב מורמוני)
10450-1047F שאוויאנית (הכתב שהמציא ג'ורג' ברנרד שו)
10480-104AF אוסמאניה
10800-1083F הברות קפריסאיות
1D000-1D0FF סמלים מוזיקליים ביזנטיים
1D100-1D1FF סמלים מוזיקליים
1D300-1D35F סמלי טאי שואן ג'ינג
1D400-1D7FF סמלים מתמטיים אלפאנומריים
20000-2A6DF אידיאוגרמות סיניות מאוחדות, הרחבה ב'
2F800-2FA1F השלמה של אידיאוגרמות סיניות לתאימות
E0000-E007F תגים
E0100-E01EF השלמה של בוררי צורות משנה
F0000-FFFFF אזור שימוש פרטי משלים א'
100000-10FFFF אזור שימוש פרטי משלים ב'

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.