יון פדר

יוֹן פדר (נולד ב-1954) הוא העורך הראשי של אתר ynet (מאוקטובר 2017). זו הקדנציה השנייה שלו בתפקיד העורך הראשי של האתר, תפקיד בו שימש בעבר משך 13 שנים (2000–2013). בין שתי הקדנציות היה העורך הראשי של "ידיעות אינטרנט" - חטיבת האינטרנט של קבוצת ידיעות אחרונות.

יון פדר
Feder
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

יוֹן פדר הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל דרגת סא"ל (מיל.) בצה"ל.

את תחילת הקריירה העיתונאית שלו עשה יון פדר ב"קול ישראל" (אליו הצטרף ב-1979) ובו שימש כתב ועורך בחטיבת החדשות. בין השאר היה כתב לענייני חברה ורווחה, כתב חינוך וכן ערך לפרקים יומני חדשות ואת יומן סוף השבוע.

באמצע שנות ה-80 עבר פדר ל"הוצאת כתר" והיה לעורכה הראשי. בתקופתו עברה הוצאת הספרים מהפך דרמטי, והוא פעל להרחבה ניכרת של הקטגוריות המו"ליות והספרותיות שבהן היא עסקה. בין השאר מזוהה פדר עם חשיפה וגיוס של דור סופרים ישראלים חדש, וכמו כן עם יזומם ועריכתם של אנציקלופדיות ופרויקטים מו"ליים גדולים כגון: "בריטניקה לנוער", סדרת "ההיסטוריה של ארץ ישראל" (ב-10 כרכים) ו"האנציקלופדיה הישראלית הכללית".

פדר שימש משך כמה שנים גם כעורך הראשי של הוצאת ידיעות אחרונות. פעילותו בהוצאה זו מזוהה עם מהלך משמעותי של הרחבת תחומי העיסוק שלה וגיוונם.

עורך אתר ynet

בשנת 1999 הצטרף פדר לצוות ההקמה של אתר ynet, וחודשים אחדים לאחר השקת האתר הוא מונה לעורכו הראשי.

בהובלתו של פדר הפך ynet לאחד האתרים הפופולריים ביותר באינטרנט העברי ולגורם תקשורתי בעל השפעה ניכרת על סדר היום של הציבור הישראלי. פדר פעל להגדלה דרמטית של האתר, שבתחילת ימיו עסק בעיקר בחדשות, והקים בו מדורי תוכן במגוון תחומים.

מדיניות העריכה שלו, שאותה הביע לא אחת בתקשורת, מתאפיינת בשילוב של גישה עיתונאית שמרנית עם חדשנות אינטרנטית. כבר בשנתו הראשונה של ynet, כשעדיין נחשב למיזם אינטרנטי ראשוני, הצהיר פדר כי בכוונתו להפוך את ynet למרכז מדיה כלל-ארצי שאינו נופל בחשיבותו מהמדיות המסורתיות, ולחרוג בכך מה"גטו" האינטרנטי לבדו. לשם כך פעל פדר להרחבה עיקבית של תחומי הכיסוי שבהם עוסק ynet, אף מעבר לכל מה שהמדיה המסורתית עוסקת בו. כמעצב מדיניות העריכה של האתר, הוא הדגיש אחריות מקצועית ועמידה בדרישות האתיות של ענף העיתונות, בצד נועזות ו"ראש פתוח" החורגים מהדפוסים העיתונאיים המסורתיים.

בין המהפכות שמזוהות עם פדר, נמצאת מהפכת הטוקבקים, שחשיבותה לדידו, כפי שהתבטא בראיונות בעיתונות, ב"מתן אמצעי ביטוי חופשי ובלתי-מבוקר לציבור הגולשים". את הטוקבקים נהג לתאר כאחד האמצעים ששינו, במדיה החדשה, את היחסים המסורתיים שבין הכותבים לקוראים, והפכו אותם למאוזנים יותר. כאחד מיזמי מנגנון הטוקבק באינטרנט הישראלי, הביע פדר התנגדות להצעות חוק שביקשו לאכוף מנגנוני זיהוי של כותבי טוקבקים ואמצעי פיקוח אחרים. פדר הביע תמיכה בחופש הביטוי והתנגדות לצנזורה של גולשים. עם זאת הנהיג באתר ynet סלקציה איכותית של טוקבקים, וחלק ניכר מהם נפסל מטעמים של עבירה על החוק, כגון דיני לשון הרע, פגיעה בפרטיות, דיבה, הסתה או תרבות דיבור בלתי ראויה (על-פי הסטנדרט שהכתיב לעורכי האתר).

פדר התבטא גם בגנות חוסר ההסתגלות, לטעמו, של גופים ממשלתיים (כגון משרד החוץ) וגופים צבאיים כגון הצנזורה הצבאית לעידן של ריבוי ערוצים והעברת מידע באמצעים אינטרנטיים וסלולריים. באופן בולט הביע את עמדתו זו[1] בעקבות הקרב בג'נין במהלך מבצע חומת מגן, כשהצנזורה הצבאית הטילה איפול ממושך על תוצאותיו וגרמה בכך לגל שמועות ששטף את הארץ.

יון פדר הגדיר את עצמו כ"חוד החנית של ווב 1.0 במובן הטוב של המונח" והבהיר שהוא רואה חובה לעצמו, בתפקידו כעורך ynet "להגיש לגולשים תמונת עולם סדורה ואובייקטיבית במידת האפשר, תוך אבחנה בין הטפל לעיקר ואבחנה הירארכית של המציאות" (מתוך ראיון שנערך עמו במסגרת עבודת MA באוניברסיטה העברית). על-רקע זה הביע פעמים אחדות פקפוק באשר לאיכותם של לא מעט אתרים ומוצרי וב 2.0. בראיון ל"גלובס" בסוף 2006 אמר: "אני פחות מתפעל מווב 2.0"[2].

פדר נחשב, על-פי חוקרי מדיה רבים באקדמיה, כדמות מפתח בעיצוב פני התקשורת בישראל בעשור הראשון של המאה ה-21. הפרופ' דן כספי (ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון) הכריז בהרצאה: "יון פדר מיסד עבור קבוצת ידיעות אחרונות את התשתית שתהווה את לב הקבוצה בעשרות השנים הבאות, והוא למעשה האיש שמעביר את הקבוצה, באופן יעיל ושיטתי, לעידן שאחרי הפרינט". וכך הפרופ' יורם פרי (ראש מכון חיים הרצוג באוניברסיטת תל אביב) בדברי לוואי להצגת נתוני מדד אמון התקשורת (פברואר 2005): "... כך למשל ההקפדה החמורה יחסית שיון פדר, עורך ynet, הנהיג ליישום כללי אתיקה וסטנדרט מקצועי מחמיר, זיכתה את ynet באמון קהל הגולשים, ויצרה מהפך בעמדת הקהל הישראלי במידת האמון שהוא רוחש למידע חדשותי באינטרנט בכלל".

בצד תפקידו כעורך הראשי של ynet, מרצה פדר בנושאי עיתונות שונים, ובין השאר ניהל משך כמה שנים קורס על המדיה המקוונת, במסגרת החוג לעיתונאות ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים.

בחודש ינואר 2007 בחר איגוד המפרסמים בישראל את פדר לאיש השיווק של החודש. בנימוקים לבחירה ציין האיגוד כי פדר הוא האיש שאחראי לכך ש"ynet נתפס כמדיום ארצי לגיטימי ושווה ערך למדיה ארצית אחרת כגון חדשות ערוץ 2, ידיעות אחרונות, או גלי צה"ל"[3].

ביולי 2013, לאחר שעמד בראש "ynet" קרוב ל-13 שנים, סיים פדר את תפקידו כעורך האתר ומונה לעורך "ידיעות אינטרנט" - חטיבת אתרי האינטרנט של קבוצת "ידיעות אחרונות"[4]. לאחר פרישתו מתפקיד העורך, המשיך לפרסם באתר ynet טורים העוסקים בביקורת מופעי תרבות ומוזיקה. עם כניסתו לתפקידו החדש הצהיר פדר כי בכוונתו להרחיב את פעילויות האינטרנט של הקבוצה לתחומים נוספים. במהלך השנה הראשונה בתפקידו כעורך "ידיעות אינטרנט" הוקמו ונקנו אתרים שונים בהם אתרים מסחריים ואתרי תוכן כגון אתר הילדים והנוער "פרוגי", אתר הספורט "קיק", אתר האמנות "ynetart" ואחרים.

באוקטובר 2017 חזר פדר לתפקיד העורך הראשי של אתר ynet.[5]

אנציקלופדיה ynet

בצד דחיפתו להרחבה מתמדת של ynet גם מעבר לתכניו העיתונאיים, יזם פדר את הקמתה של אנציקלופדיה ynet. עם השקתה של האנצקילופדיה אמר פדר כי "אין מדיום מתאים יותר לאנציקלופדיות מהמדיום האינטרנטי. בעבר עשיתי זאת בפרינט, היום אני עושה זאת במדיום מקוון ומי כמוני יכול להעיד על יתרונות האינטרנט לעניין זה. המדיום הזה מאפשר עדכון מתמיד, און-לייני, של האנציקלופדיה על מכלול ערכיה, נתוניה והעובדות שמביאה; ובמקביל מאפשר המדיום האינטרנטי חיפוש ואיתור ערכים באופן היעיל ביותר והמהיר ביותר האפשרי." אשר למדיניות העריכה של האנציקלופדיה - לדבריו "אנציקלופדיה צריכה להיות נטולת כל עמדה פוליטית וכל תפיסה אידאולוגית. היא אמורה לספק רק עובדות, תוך העדר משוא פנים, הטיות ונטיות, ובניסוח האובייקטיבי המרבי האפשרי".

חיים אישיים

נשוי לפרופ' עדנה לומסקי-פדר מהאוניברסיטה העברית, ואב לשניים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יון פדר, כשהדובר שותק, באתר ynet, 9 באפריל 2002
  2. ^ מעיין כהן, ‏מקום 3: ynet, יון פדר. "אני פחות מתפעל מווב 2.0", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2006
  3. ^ יוני קלרמן, איש השיווק של ינואר 2007: יון פדר, באתר "שיווק"
  4. ^ יון פדר ימונה לעורך "ידיעות אינטרנט"; ערן טיפנברון ימונה לעורך ynet, באתר ynet, 7 באפריל 2013
  5. ^ אמנון מרנדה פורש מתפקידו כעורך ynet; יון פדר ימונה לעורך האתר, באתר ynet, 13 בספטמבר 2017
Ynet

ynet (קיצור לשם העיתון באנגלית: "Yedioth-Net"; מבוטא: "וַואיְ-נֶט") הוא אתר חדשות ופורטל תכנים ישראלי, הנמנה עם קבוצת ידיעות אחרונות.

ynet מפיק באופן עצמאי חלק ניכר מהחדשות והתכנים המופיעים בו, באמצעות מערכת של כתבים, עורכים, צלמים, עורכי וידאו ואנשי תוכן והפקה. כן משולבים בו מאמרים מ"ידיעות אחרונות" ומכתבי עת של קבוצת ידיעות אחרונות. האתר עוסק בחדשות בקטגוריות רבות ביניהן כלכלה, ספורט, תרבות ובידור, בריאות, אינטרנט וטכנולוגיה, ומספק גם מידע שאינו חדשותי, כגון מדריכים, כתבות "מגזיניות" ותוכן עיוני. האתר מפעיל אולפן טלוויזיה, שהסרטונים המופקים בו משולבים באתר. ברוב הידיעות באתר מתאפשרת תגובה של הקוראים (טוקבק).

הכנסותיו של האתר מגיעות בעיקר מפרסומת וכתבות ממומנות המוצגות בו וממדורים העוסקים במכירת מוצרים ושירותים.

בשיח האינטרנט הישראלי מכונה האתר גם "טמקא" - האותיות המקבילות בעברית לאיות ynet במקלדת מחשב סטנדרטית.

בתחילת 2016 עברה מערכת ynet מתל אביב לבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון.

אופרה

אופרה (מאיטלקית: opera in musica – יצירה מוזיקלית) היא צורה של תיאטרון שבה התוכן הדרמטי מועבר בשלמותו או ברובו באמצעות שירה ומוזיקה. האופרה הופיעה באיטליה בסוף המאה ה-16 ונקשרת, בדרך כלל, עם מסורת המוזיקה הקלאסית המערבית. האופרה משתמשת ביסודות רבים של התיאטרון המדבר, כמו תפאורה, תלבושות ומשחק. עם זאת, האופרה נבדלת מצורות דרמטיות אחרות בחשיבות הנודעת בה לשירה ולטכניקה הווקאלית המקובלת. את הזמרים מלווה הרכב כלי, שגודלו נע מהרכב קאמרי מצומצם ועד תזמורת סימפונית מלאה, הנגנים יושבים בדרך כלל בבור תזמורת ("pit"), אזור מונמך בקדמת הבמה, נסתרים מהקהל. גם בלט משולב לעיתים קרובות באופרה, והדבר נכון בעיקר לגבי האופרה הצרפתית ברוב שנות הגלולה.

בחלקי תבל אחרים קיימות צורות אמנות דומות, רבות מהן עתיקות-יומין, המכונות לעיתים "אופרה", בהשוואה לצורה זו במוזיקה המערבית ("אופרה סינית", לדוגמה). הצורות העצמאיות האלה אינן נגזרות של האופרה המערבית אלא צורות נבדלות של תיאטרון מוזיקה. האופרה גם איננה המופע היחיד של תיאטרון מוזיקלי במערב: בעולם העתיק, הדרמה היוונית כללה שירה וליווי אינסטרומנטלי ובימינו קיימות צורות אחרות, כמו מחזמר.

אמל מורקוס

אמל מורקוס (בערבית: أمل مرقس; נולדה ב-11 ביולי 1968) היא שחקנית וזמרת ערביה-ישראלית.

אנציקלופדיה ynet

אנציקלופדיה ynet היא אנציקלופדיית אינטרנט עברית כללית שמפעיל אתר ynet. חלק קטן מערכיה פתוח לקריאה לציבור ועיקרה ניתן לעיון בתשלום.

הקמת האנציקלופדיה נמשכה כשנה וחצי, עם צוות של כעשרה אנשים בניהולה של מיכל שכטר ובעריכתו המדעית של ד"ר עמנואל לוטם, בהובלת העורך הראשי של ynet, יון פדר. גרסת ניסיון של האנציקלופדיה נפתחה לציבור בדצמבר 2002, ובנובמבר 2003 הושקה האנציקלופדיה רשמית, תוך הפיכתה לאתר למנויים בתשלום.

ביאטה ברגר

בֶּיאָטֶה ברגר (בגרמנית: Beate Berger; י"א באדר תרמ"ו, 16 בפברואר 1886, נידרברייסיג, גרמניה – ט"ו באייר ת"ש, 1940, חיפה) הייתה המייסדת והמנהלת הראשונה של כפר ילדים ונוער אהבה, עוד מימיו הראשונים כ"מעון לילדי פליטים יהודים בברלין".

בית הספר לשירת מקהלה

בית הספר לשירת מקהלה על שם גארי ברתיני נוסד בשנת 1987, ביוזמתם של המנצחים אבנר איתי, סטנלי ספרבר ומיכאל שני, שלושתם מנצחי מקהלות עתירי ניסיון וידועי שם בישראל. בית הספר, היחיד במינו בארץ, בא לענות על הצורך בזמרי מקהלה מיומנים, שנוצר עם העלייה במספר המקהלות, הקונצרטים והפסטיבלים למוזיקה ווקאלית בישראל.

בית הספר לשירת מקהלה פעל במכללת לווינסקי בתל אביב, לצד המדרשה למוזיקה. בוגריו השתלבו במקהלות השונות בארץ. רבים מהם ממשיכים בלימודים אקדמיים בתחום המוזיקה והזמרה ויש בהם גם המפתחים קריירה כזמרי סולו מקצועיים או כמנצחי מקהלות.

המוסד נסגר בשנת 2013 מחוסר תקציב.

בריטניקה לנוער

בריטניקה לנוער היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בישראל החל משנת 1977, והתבססה על האנציקלופדיה Children's Britannica, שהחלה לצאת לאור בשנת 1960 על ידי הסניף הלונדוני של אנציקלופדיה בריטניקה בע"מ.

עורכה של Children's Britannica היה ג'ון ארמיטאג', ומרבית כותביה היו בריטים. יועצים לעריכה היו המנהל, הצוות והתלמידים של בית הספר היסודי על שם ויליאם אוסטין בלוטון, בדפורדשייר.

ב-1975 יזם נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת עם עובד, את הדפסת האנציקלופדיה בעברית. "בריטניקה לנוער" יצאה לאור ב-15 כרכים על ידי חברת "אנציקלופדיות לנוער בע"מ", ותוארה על ידה כ"אנציקלופדיה בינלאומית לישראל". להבדיל ממתחרותיה (מכלל - אנציקלופדיה לנוער, יבנה - האנציקלופדיה לנוער ואנציקלופדיה אביב), שהופיעו בניקוד מלא, "בריטניקה לנוער" הופיעה ללא ניקוד (שמות הערכים נוקדו, ולעיתים נוקדו מילים מסוימות בגוף הערכים). אף שהתבססה על Children's Britannica, ערכים רבים בה, בפרט בנושאי ישראל ויהדות נכתבו במיוחד למהדורה העברית. "נוסף לכך, ניתן בערכים מסוימים פירוש ועיבוד מקורי בידי 'אנציקלופדיות לנוער בע"מ' במקום תרגום גרידא של המקור".

ערכי "בריטניקה לנוער" כללו גם תצלומים רבים, בצבע ובשחור לבן, תרשימים ומפות.

לשם הכנת המהדורה העברית הוקמה מערכת שבראשה עמד פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, וחבריה היו פרופ' יוסף גורני, הרב שמואל אבידור הכהן, הרב ח"כ מנחם הכהן, ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה הרצליה, אל"ם (מיל.) גרשון ריבלין, פרופ' רינה שפירא ופרופ' נתן שרון. העורך הכללי היה דוד שחם. כן פעל צוות של עורכים ויועצים מדעיים, ובהם נחמיה בן אברהם - ספורט, פרופ' יהואש הירשברג - מוזיקה, ד"ר מאיר פעיל - צבא ופרופ' דרור שדה - אסטרונומיה.

העיתונאי זאב גלילי השווה בין "בריטניקה לנוער" לבין "מכלל", והתאכזב לגלות שב"בריטניקה לנוער" אין ערך על מסכת אבות. הוא הוסיף וציין כי: "המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל", ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג'נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל...ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה.".

בשנת 1993 יצא לאור כרך "עדכונים והשלמות", שהעורך הראשי שלו הוא עמנואל לוטם.

האדונית והרוכל

האדונית והרוכל הוא סיפור קצר עברי מאת ש"י עגנון. הסיפור מכיל רבדים רבים העוסקים בהתבוללות, ביחסי אהבה ואינטימיות שבין גבר לאשה, בפסיכולוגיה ובמאגיה. הוא נחשב ליצירת מופת, בין היתר בזכות הארמזים הרבים שהוא מכיל לטקסטים שונים, והמבנה הייחודי שלו.

הסיפור נדפס לראשונה בשנת תש"ג (1943) בקובץ בסער שבעריכת יעקב פיכמן (בהוצאת אגודת הסופרים העברים), אשר נועד למתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. במסגרת הוצאתם לאור של כל כתבי עגנון, נכלל הסיפור בכרך סמוך ונראה, שיצא לאור בהוצאת שוקן בשנת תשי"א (1950).

הילד חולם

הילד חולם הוא מחזה מאת חנוך לוין, שהוצג לראשונה בשנת 1993 כהפקה משותפת של הבימה, תיאטרון חיפה ופסטיבל ישראל. בשנת 2010 הועלה באופרה הישראלית החדשה עיבוד של המחזה לאופרה, שנעשה על ידי גיל שוחט. האופרה עלתה בפסטיבל ויסבאדן בשנת 2012 וזכתה להצלחה רבה. הוא עלה שוב אל הבמה בשנת 2018 בהפקה משותפת של תיאטרון הבימה והקאמרי, ובבימוי עמרי ניצן.

ז'ולייט גרקו

ז'ולייט גרקו (צרפתית: Juliette Gréco, להאזנה (מידע • עזרה); נולדה ב-7 בפברואר 1927) היא שחקנית וזמרת שאנסונים צרפתית.

חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

טוקבק

טוקבק (בעברית: תגובית) הוא מנגנון לתגובות הגולשים באינטרנט. מנגנון הטוקבק מופעל באתרי חדשות, באתרי בלוגים ובאתרים נוספים, והוא מאפשר לגולשים להגיב על הנאמר בדף מסוים, כך שהתגובות מופיעות בהמשכו של הדף. הטוקבק הוא אחד המאפיינים המובהקים של תרבות האינטרנט, והוא מביא לשיא את מימוש חופש הביטוי שמתקיים באינטרנט. הטוקבק משמש בדרך כלל להבעת דעתו של הגולש, אך לעיתים הוא משמש גם להצבעה על טעויות עובדתיות או לשוניות שנפלו בכתבה המקורית.

שיא במספר התגובות שניתנו בישראל לידיעה אחת שמור, כנראה, לידיעה אודות הסערה שהתחוללה בכנסת בעקבות השתתפות ח"כ זועבי במשט לעזה, שפורסמה באתר ynet וזכתה ליותר מ-3,500 תגובות. באחד השיאים הקודמים החזיקו, כנראה, הידיעות שעסקו בנשיכה שנתן דודו טופז לנטליה אוריירו במהלך תוכניתו "הראשון בבידור". תשובתו של טופז למגיבים בידיעה המקורית זכתה ליותר מאלפיים תגובות.

כפר ילדים ונוער אהבה

כפר ילדים ונוער "אהבה" הוא כפר נוער הנמצא בכפר ביאליק הסמוך לקריית ביאליק, ומופעל על ידי "כפר ילדים ונוער אהבה אגודה לטובת הכלל (ע"ר)"

הילדים השוהים ב"אהבה" הם בגילאים 6-18, ילדים אלו הוצאו ממשפחותיהם בגלל סיכון וחוויות טראומטיות קשות.

הכפר כולל פנימיית ילדים, בית ספר לחינוך מיוחד, פנימיית יום לילדים מהקהילה הקרובה ובית חם לבוגרי המקום מעל גיל 18.

לה בוהם

לה בוהם (באיטלקית: La bohème) היא אופרה בארבע מערכות מאת ג'אקומו פוצ'יני לליברית מאת ג'וזפה ג'אקוזה ולואיג'י איליקה, המבוססת על ספרו של אנרי מירז'ה "תמונות מחיי הבוהמה". הופעת הבכורה של "לה בוהם" מאת פוצ'יני התקיימה ב-1 בפברואר 1896 ב"תיאטרו רג'ו" בטורינו, תחת שרביטו של המנצח ארתורו טוסקניני.

בן זמנו של פוצ'יני, המלחין רוג'רו לאונקוואלו, חיבר אף הוא אופרה בשם "לה בוהם" המבוססת על אותו הסיפור, אך לליברית משלו. אופרה זו, המתמקדת יותר ביחסיהן של הדמויות מרצ'לו ומוזטה (בניגוד לזו של פוצ'יני המתמקדת ביחסי רודולפו ומימי), הועלתה לראשונה בשנת 1897. אף כי "לה בוהם" מאת לאונקוואלו זכתה בשעתה להצלחה, האפילה עליה יצירתו של פוצ'יני, ואכן כיום, בעוד ש"לה בוהם" מאת פוצ'יני היא אחת האופרות המבוצעות ביותר בעולם האופרה, את יצירתו של לאונקוואלו אין מבצעים כמעט כלל.

מיכאל הרסגור

מיכאל הרסגור (שמו בלידה: מישל גולדברג (Michel Goldberg);‏ 15 במרץ 1924 - 9 בפברואר 2011) היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. יוצרה של תוכנית הרדיו המצליחה "שעה היסטורית" בגלי צה"ל.

מכללת לוינסקי לחינוך

מכללת לוינסקי לחינוך היא המכללה העברית הראשונה להכשרת מורים. המכללה מציעה תוכניות לתואר ראשון בחינוך (.B.Ed) ותעודת הוראה, להסבת אקדמאים להוראה, לתואר שני בחינוך (M.Ed.) וכן, קורסים ייחודיים למורים ולגננות.

נכון לשנת 2017, למעלה מ-45,000 מורים ומחנכים הוכשרו במכללה - יותר מבכל מוסד לימודי בישראל.

עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני

עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני (בגרמנית: Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny) היא אופרה סאטירית-פוליטית-חברתית ("תיאטרון מוזיקה") מאת ברטולט ברכט (ליברית) וקורט וייל (לחן). האופרה הועלתה לראשונה בלייפציג ב-9 במרץ 1930 והיא באה להתריע על התדרדרות החברה הגרמנית ועל רעיון "מדינת החירות" (Heilstaat) שהיה מרכיב מרכזי במצעה של המפלגה הנאצית. האופרה לועגת לעצם הממסד והמוסכמות האופראיות, על אף שיש בה חלוקה לתמונות ומערכות, הן אינן נפרדות אלא באות כרצף מהיר של תמונות אפיזודיות, הציר העלילתי המרכזי קלוש בכוונה וכל מטרתו היא אלגורית. כך למשל, המקבילה לאריית האהבה הגדולה באופרה המסורתית מושרת לזונה, שכאשר היא מבינה של"אהובה" אין כסף, היא מפנה לו עורף והשירה הסנטימנטלית הופכת לנלעגת במיוחד. האופרה בנויה בתבנית המזכירה קברט מרצף של אפיזודות ומשילוב בין סגנונות מוזיקליים רבים, בהם פרודיות על מוזיקה של באך, מוצארט, שופן וואגנר ושימוש בסגנונות מודרניים כריקודי פוקסטרוט, ג'אז ורגטיים.

צור שיזף

צוּר שיזף (נולד ב-1959) הוא סופר מסעות ופרוזה, עיתונאי, צלם ונוסע.

רנה פלמינג

רנה פלמינג (אנגלית: Renée Fleming; נולדה ב-14 בפברואר 1959) היא זמרת סופרן אמריקאית מן השורה הראשונה, ששרה אופרה, ליד וג'אז.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.