יום השנה

ביהדות, יום השנה של אדם שנפטר הוא תאריך פטירתו, המצוין על ידי משפחתו ומכריו מדי שנה בשנה. מקובל גם להשתמש בביטוי היידישאי יארצייט, ויש מהספרדים הקוראים ליום זה נחלה או סאלפרסית). ביום השנה למותו של אדם לפי התאריך העברי נהוג לערוך טקס אזכרה.

Мемориална свеќа (со светилка) - נר זכרון - Memorial candle
נר זיכרון עם נורה
US Navy 070426-N-4965F-003 Six memorial candles are lit during a Holocaust Remembrance Day ceremony at Sharkey Theater on board Naval Station Pearl Harbor
נרות נשמה בטקס זיכרון לקורבנות השואה.

השם "יארצייט"

השם "יאָרצייט" (מיידיש, נהגה "יוֹרצַיְיט" או "יוּרצאַט"; לעיתים נכתב יאהרצייט), התקבל ברוב תפוצות ישראל לסימון יום השנה, בעיקר משום שיום זה התפתח במקורו באשכנז. משהגיע השם לארצות המזרח ותימן, שבהן לא ידעו יידיש, היו שחשבו שמדובר בראשי תיבות. כך, לדוגמה, פתרו זאת בתימן כנוטריקון: יום אסיפת רגלי צדיקים יבית טוות (=ביום היפטרות הצדיקים ילון בתענית).[1] גם ר' יוסף חיים מבגדד, בעל ה"בן איש חי", כתב להוציא מלב ההמונים כי במילה זו יש רמז, ומסביר שמדובר ב"יום השנה" ביידיש.

יום השנה הראשון

לאחר שנים עשר חודשים מהפטירה מסיימים בניו ובנותיו של הנפטר את מנהגי האבלות (שאר אבלים דהיינו אח, אחות, אב, אם, אשה/בעל אבלותם רק 30 יום). מתאריך זה מותר לילדיו של הנפטר לבוא לשמחות כגון חתונות ושאר מסיבות וכן מותר להם לחדש בגדים. קיימים מנהגים שונים שהאבלים נוהגים לקיים ביום זה.

יום השנה בכל שנה

ביום השנה היה נהוג שהאבל לשעבר היה צם ומתענה כדי לסייע לעילוי נשמה של מתו. בנוסף היה נהוג להרבות בלימוד. כיום הטשטש מנהג זה ומרבית האבלים נוהגים לאכול ולשתות כרגיל. ביום זה חוזרים בני הנפטר ואומרים קדיש יתום כפי שנהגו בשנת האבלות הראשונה (ואף נהוג להעלותם כשליחי ציבור). יש המשתדלים לערוך לימוד בעשרה ואז הבן יכול לומר עוד קדיש (חוץ מאלו שאמר בתפילה) לעילוי נשמת אביו. נהוג לערוך ביום זה אזכרה למת.

בעדות המזרח נהוג שהבנים עולים לתורה ביום השנה של אביהם אם חל בשני או חמישי, ואם לא אז ביום הקרוב לפני. בעל הקורא אומר תפילת השכבה (לאיש אומרים "מנוחה נכונה", ולאישה - "אשת חיל"). בשבת שבה חל היום זיכרון או בסמוכה לפני עולה האבל למפטיר. כאשר ישנם יותר משניים בבית הכנסת נהוג למכור את העלייה (המפסיד מקבל עליית משלים). האבל גם עובר לפני התיבה בתפילת מוסף.

בקהילות מסוימות נהוג שהאבל תורם "קידוש" לעילוי נשמת הנפטר בשבת שלפני יום השנה. בדרך כלל הקידוש נעשה בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית של שבת. הברכות שהציבור בבית הכנסת מברך הן לעילוי נשמת הנפטר. נהוג להביא לקידוש גם משקה (במלעיל). ישנם בתי כנסת בהם הגבאי נוהג להודיע על הקידוש שנתרם לפני תום התפילה, תוך שהוא נוקט בשמו של התורם כדי לכבדו.

יש שכתבו שיש לנהוג את מנהגי יום השנה עד חמישים שנה (יובל).[2] אך אחרים כתבו שאין גבול ליום השנה, ונוהג לעולם.[3] יש שכתבו כפשרה שאם התחיל קודם שנת החמישים יכול להמשיך, אך אם עברו יותר מחמישים שנה, לא יאמר קדיש כלל.[4]

אזכרה

סדר הטקס הדתי

האזכרה כוללת בדרך כלל עלייה לקבר וקריאת פסוקי תהילים ותפילות מיוחדות לטקס. סדר הקריאה ונוסח התפילות משתנה מעדה לעדה. לקיום אמירת הקדיש דרוש מניין.

הטקס כולל בדרך כלל את הקטעים הבאים:

  • קריאת מספר פרקי תהילים (פרקים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל).
  • אותיות השם - קריאת פסוקי תהילים מתוך מזמור קיט, המזמור מורכב מקבוצות של שמונה פסוקים שכולם מתחילים באותה אות ומהלך האזכרה קוראים את קבוצות הפסוקים בהם מתחיל שמו הפרטי של המנוח. פסוקים אלו מטרתם להזכיר למת את שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר.
  • אותיות נ'ש'מ'ה' - קריאת פרקי תהילים מתוך אותו מזמור, לפי אותיות המילה נשמה.
  • תפילה לעילוי נשמה, ובה בקשה מפורטת עבור נשמת הנפטר, לזכותו בגמולים טובים ובתחיית המתים.
  • תפילת אל מלא רחמים. התפילה מבקשת מנוחה נכונה עבור המנוח, בעבור זה שהעולים לקבר מתפללים לעילוי נשמתו או בעבור תרומתם לצדקה, כתלות בגרסת התפילה.
  • קדיש יתום. נאמר בדרך כלל על ידי בניו של המנוח, או קרוב משפחה אחר, בעל הקרבה המשפחתית הגדולה ביותר בין הנוכחים.
  • יש הקוראים מספר משניות ממסכת מקוואות שמתחילות באותיות "נשמה".

מנהגים

  • מקובל לנקות את המצבה טרם האזכרה, לטפל בה ולהסיר ממנה אבנים.
  • בסיום הטקס, מקובל להניח אבן על הקבר. ניתן להניח אבנים גם על קברים נוספים, שלא נערכה אזכרה עבורם. כיום מהווה הנחת האבן אות לכך שאדם עלה לקבר, יש הטוענים כי שורש המנהג הוא בחיזוק הגלעד שהוקם על הקבר ומניעת בעלי חיים טורפים מחפירת הקבר.
  • מקובל להדליק נר נשמה, למקמו בהתקן ייעודי בגב המצבה ולהותירו דולק. יש הסבורים כי מקור הנוהג הוא בכך שעשן הנר עולה מעלה, ולכן האמונה היא כי הוא מסייע לנשמה לעלות מעלה אף היא.
  • לעיתים מנהל את האזכרה אחד העולים לקבר, גבר ביהדות האורתודוקסית. אם העולים לקבר אינם רוצים או אינם יודעים כיצד לנהל את הטקס, הם יכולים לבקש מאחד העובדים בבית העלמין לנהל את הטקס עבורם.

בשו"ע או"ח סימן רכד' מובא ששמים על הקבר צרור (אבן) או עשב.

טקס חילוני

עלייה לקברו של אדם נהוגה גם בקרב חילונים. מהם שמאמצים את הטקס הדתי או חלקים ממנו, ומהם שמסתפקים באמירת דברים לזכרו של המנוח. מקובל להביא לאזכרה פרחים ולהניחם על הקבר.

בישראל נהוגה אזכרה ממלכתית לנשיאים וראשי ממשלה.[5]

הילולת צדיקים

ביום השנה לפטירת צדיק נוהגים מקובלים וחסידים לקיים חגיגה הנקראת הילולה. בזמן ההילולה לעיתים מספרים על חייו של אותו הצדיק או מקיימים מנהגים האופייניים לו. ההילולה המוכרת ביותר היא החג ל"ג בעומר שהוא ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, כמו כן ידועה גם ההילולה של משה רבנו בתאריך ז' באדר. בתנועת החסידות חשיבות מיוחדת להילולות, כאשר כל חצר חסידית חוגגת את ההילולות של האדמו"רים שלה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב יצחק רצאבי בשם אביו, שו"ע המקוצר עיני יצחק, סימן קצ"ז הערה ב'
  2. ^ ספר אורחות רבינו עמוד עה. דעות נוספות שכ"כ הובאו בספר נטעי גבריאל אבילות פרק עז, אות כב בהערה מ.
  3. ^ שו"ת רב פעלים ח"ד סוד ישרים יז, ובנטעי גבריאל שם הערה מא.
  4. ^ דעת הרב שלמה זלמן אוירבך הובא בספר הליכות שלמה תפילה פרק יח הערה ל.
  5. ^ תאריכי אזכרות לנשיאי ישראל וראשי ממשלה שהלכו לעולמם

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

1939

שנת 1939 היא השנה ה-39 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1939 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

26 ביולי

26 ביולי הוא היום ה-207 בשנה (208 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 158 ימים.

30 בינואר

30 בינואר הוא היום ה-30 בשנה בלוח הגרגוריאני, נשארו עוד 335 ימים (336 בשנה מעוברת).

8 בנובמבר

8 בנובמבר הוא היום ה-312 בשנה בלוח הגרגוריאני (313 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 53 ימים.

אוהל חב"ד לובביץ'

אוהל חב"ד לובביץ' הוא אתר הקבר של אדמו"רי חסידות חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) וחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון. האתר נמצא בבית הקברות מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.

לאחר פטירת הרבי האחרון, המקום הפך למוקד עלייה לרגל במשך 24 שעות, לתפילה ובקשת ברכה. קהל של עשרות אלפים נוהג לפקוד את המקום בג' בתמוז – יום השנה (יארצייט) של רבי מנחם מנדל שניאורסון, י' בשבט – יום השנה של רבי יוסף יצחק שניאורסון ובכ"ט באלול – ערב ראש השנה.

אוניברסיטת בולוניה

אוניברסיטת בולוניה (באיטלקית: Università di Bologna) היא אוניברסיטה בבולוניה שבאיטליה. האוניברסיטה שהחלה לפעול בשנת 1088, היא אחת האוניברסיטאות הוותיקות בעולם, כמו גם אחד המוסדות האקדמיים הבולטים באיטליה ובאירופה. נכון לשנת 2006 לומדים בה מעל 95 אלף סטודנטים ב-23 פקולטות.

האוניברסיטה היא העתיקה ביותר בעולם המערבי ואחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם. כתבי הזכויות הראשונים שלה התקבלו מפרידריך ברברוסה בשנת 1158. במאה ה-19 חקרה ועדת היסטוריונים את תולדות האוניברסיטה וגילתה כי היא נוסדה כבר בשנת 1088. האוניברסיטה חגגה את יום השנה ה-900 שלה בשנת 1988. בעולם כולו מקדימות אותה רק שתי אוניברסיטאות: אוניברסיטת אל-קרוויין שבפאס ואוניברסיטת אל-אזהר בקהיר שבמצרים.

הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בולוניה נחשבת לראשונה בעולם בתחומה. לאוניברסיטה שלוחות לימוד ברג'ו אמיליה ובאימולה ושלוחות לימוד ומחקר ברוונה, בפורלי (Forlì), ברימיני (Rimini) ובצ'זנה; "קולג'ו סופריורה" משמש כתוכנית מצוינות. בנוסף לכך קיימת שלוחה בבואנוס איירס. שיטת הלימוד, כמו בכל איטליה מתבססת על בחינות בעל פה.

אופרה בסטיליה

אופרה בסטיליה (בצרפתית: Opéra Bastille) הוא בית האופרה החדש של פריז.

הבניין תוכנן על ידי האדריכל קארלוס אוט ונחנך ב-13 ביולי 1989 - ערב יום השנה ה-200 לכיבוש הבסטיליה, בכיכר הבסטיליה - המקום בו עמדה מצודת הבסטיליה - ברובע ה-12 של פריז. הבנייה החלה בשנת 1984 במיקום בו עמדה לפניו תחנת הרכבת בסטיליה.

בבניין 2,716 מושבים, כאשר מכולם ניתן לראות את הבמה כולה (בניגוד למושבי האופרה גרנייה, בה כל המושבים האחוריים בתאי המנויים אינם רואים את הבמה כלל, ואותה נועד הבניין להחליף). ההופעה הראשונה במבנה הוצגה ב-17 במרץ 1990 - האופרה של הקטור ברליוז - "הטרוינים".

הבניין משמש כיום את האופרה הלאומית של פריז.

ברטרם ברוקהאוז

ברטרם נוויל ברוקהאוז (אנגלית: Bertram Neville Brockhouse‏; 15 ביולי 1918 - 13 באוקטובר 2003) היה פיזיקאי קנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1994.

ברוקהאוז נולד בלת'ברידג' שבפרובינציית אלברטה בקנדה והיה בוגר אוניברסיטת קולומביה הבריטית (תואר ראשון, 1947) ואוניברסיטת טורונטו (תואר שני 1948; דוקטורט בפילוסופיה, 1950).

בשנת 1962 החל לכהן כפרופסור באוניברסיטת מקמסטר שבהמילטון באונטריו, קנדה, שם נשאר עד לפרישתו ב-1984.

בשנת 1994 הוענק לברוקהאוז פרס נובל לפיזיקה, יחד עם קליפורד שול מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, על תרומה חלוצית לפיתוח טכניקות של פיזור נייטרונים לחקירת מצב מעובה, כאשר לברוקהאוז הוענק הפרס בדגש על פיתוח ספקטרוסקופית נייטרונים (לשול הוענק הפרס בדגש על פיתוח טכניקת עקיפה של נייטרונים).

ברוקהאוז נפטר בהמילטון ב-13 באוקטובר 2003, בגיל 85.

באוקטובר 2005, במסגרת יום השנה ה-75 להקמת אוניברסיטת מקמסטר, שם הרחוב בו נמצא קמפוס האוניברסיטה ("שדרת האוניברסיטה") שונה ל"דרך ברוקהאוז" על שמו של ברוקהאוז. גם בדיפ ריבר, אונטריו יש רחוב על שמו.

דגל גרמניה

דגל גרמניה (גרמנית: Flagge Deutschlands) הוא טריקולור אופקי המורכב משלושה פסים אופקיים ושווים בצבעיה הלאומיים של גרמניה: שחור, אדום וזהב.

הטריקולור הגרמני הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האספה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (1848–1850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959 אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת.

הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית אשר הייתה תחת שלטון פרוסי טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך לדגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש כצבעיה הלאומיים של גרמניה.

לסידור הצבעים שחור-אדום-זהב ושחור-לבן-אדום היה תפקיד מפתח בהיסטוריה של גרמניה ולהם היו פירושים רבים. צבעי הדגל המודרני משויכים למשטר הרפובליקני-דמוקרטי אשר הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה ומייצגים את האחדות הגרמנית, והחירות. לא רק חירותה של המדינה הגרמנית אלה גם את חרותו האישית של הפרט הגרמני.

הולנד

הוֹלַנְד (בהולנדית: Nederland) היא מדינה בצפון מערב אירופה, הגובלת בים הצפוני, בגרמניה, בבלגיה ובסנט מרטין (צרפת) בקריביים. הולנד היא החלק העיקרי והגדול ביותר בממלכת ארצות השפלה, הכוללת גם כמה איים בים הקריבי. הולנד היא אחת המדינות הצפופות ביותר באירופה ובעולם כולו. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי וברית נאט"ו.

השם הולנד השגור בעברית ובמספר שפות נוספות הוא שמם של שניים מהמחוזות הגדולים במדינה (צפון הולנד ודרום הולנד). שמה הרשמי של המדינה הוא נדרלאנד (בהולנדית: Nederland; להאזנה (מידע • עזרה)), שמשמעו בעברית "ארץ השפלה".

אמסטרדם, העיר הגדולה בהולנד, משמשת גם כעיר הבירה של המדינה, אולם תפקידה כבירה הוא סמלי. רוב מוסדות המדינה והשגרירויות וכן ארמון המלוכה מרוכזים בעיר האג (Den Haag).

הלהיטים הגדולים של האירוויזיון

הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (באנגלית: Eurovision Song Contest's Greatest Hits, ידוע גם כ-Eurovision's Greatest Hits) הוא אירוע מוקלט מראש שאורגן על ידי איגוד השידור האירופי (EBU) והופק על ידי תאגיד השידור הבריטי BBC, בו הונצח יום השנה השישים של תחרות הזמר האירופאית האירוויזיון מטעם איגוד השידור האירופי (EBU). מספר מדינות אישרו כי הן ישדרו את התחרות במועד מאוחר יותר המתאים למדינה המשדרת, ביניהן אוסטרליה. רשות השידור המארחת, BBC, ורשות השידור האירית, RTÉ, שידרו את האירוע ביום שישי הטוב, ה-3 באפריל 2015. רשות השידור ההולנדית, AVROTROS, הייתה הראשונה להודיע אודות החלטתה לא לשדר את האירוע. מדינות אחרות, בנוסף להולנד, גם הודיעו אודות החלטתן לא לשדר את האירוע, ביניהן לוקסמבורג, שאחד משיריה לוקח חלק באירוע.

האירוע התקיים ב-31 במרץ 2015, בהאמרסמית', לונדון, בריטניה. פייטרה מיידה וגראהם נורטון הנחו את האירוע, גיא פרימן היה מפיקו של האירוע, סיימון פרוקטור היה המפיק הבכיר, ג'ף פוזנר היה המנהל ודייוויד הארץ' היה המנהל המוזיקלי של האירוע. ב-6 בפברואר 2015, החלו למכור כרטיסים לאירוע.

י' בשבט

י' בשבט הוא היום העשירי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי' שבט היא, ברוב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

יום הולדת

יום הולדת של אדם הוא היום בשנה שבו התאריך זהה לתאריך הלידה של אותו אדם. ביום זה נמדד גילו בשנים שלמות. יום זה נחשב בדרך כלל ליום שמח ונחוג על ידי האדם בחברת משפחתו וחבריו. מועד ציון יום ההולדת הוא בהתאם ללוח השנה המשמש את החוגג.

אך יחד עם זאת יש אנשים שלא יודעים את יום הולדתם המדויק, ויש כאלה שחודש הולדתם ואף שנת הולדתם אינם ידועים.

יש הבוחרים לעצמם תאריך נאה יותר או סמלי יותר לציון יום הולדתם. הסופר שמואל יוסף עגנון הציג לפעמים את תאריך לידתו כתשעה באב, אף שנולד בי"ח באב, כנראה כדי ליצור סמליות סביב תאריך לידתו.

לעיתים מציינים גם מוסדות את יום השנה להיווסדם, בפרט במועדים עגולים, כגון עשור או יובל להקמת המוסד. בולטת בעניין זה הכנסת, המציינת מדי שנה את יום הקמתה בט"ו בשבט.

כ"ט בכסלו

כ"ט בכסלו הוא היום העשרים ותשעה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, פרשת בר המצוה היא פרשת ויגש.

ל' בשבט

ל' בשבט הוא היום השלושים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושים בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בל' שבט היא, ברוב השנים, פרשת תרומה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

לוח שנה

לוח שנה הוא מערכת להתאמת תאריכים לימים. לוח השנה התבסס תחילה על תצפיות אסטרונומיות, וכעת הוא נבנה לפי כללים שנוצרו בעקבות תצפיות אלה. כמעט כל לוחות השנה מקבצים את הימים לחודשים ולשנים.

לוחות השנה העיקריים הם:

הלוח הגרגוריאני (מכונה גם הלוח הכללי או האזרחי): מבוסס על שנת כוכבים (זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש) ומשמש כמעט את כל עמי העולם.

הלוח העברי הקבוע: מבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש ומשמש את היהודים הרבניים. לוח השנה העברי הוא בן 353–355 ימים יום בשנים רגילות, ובן 385-383 בשנים מעוברות. הלוח מציין את השנים מיום בריאת העולם על פי התורה. שנה מעוברת מתרחשת 7 פעמים במחזור של 19 שנים. לוח זה הונהג לאחר היציאה לגלות (לאחר חורבן בית שני), הלוח העברי המקורי אינו קבוע וכל סוף חודש היה נקבע אורכו על פי מולד הלבנה, וכל שנה הייתה נקבעת במהלך השנה עצמה האם היא תהיה מעוברת (13 חודשים) או רגילה (12 חודשים).

הלוח היוליאני: קדם ללוח הגרגוריאני, ומשמש כיום חלק מהכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות לשם קביעת מועדי החגים. משמש גם לציון תאריכים בתקופה שקדמה להנהגת הלוח הגרגוריאני.

הלוח המוסלמי: מבוסס על מחזור ירח (כלומר על התקופה שבה משלים הירח הקפה שלמה סביב כדור הארץ), ומשמש את המוסלמים. לוח השנה המוסלמי הוא בן 354 יום ומציין את הזמן החל מההיג'רה של מוחמד ממכה שאירעה בשנת 622 לספירה. בלוח אין שנים מעוברות.

הלוח העברי הקראי: מבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש ומשמש את היהודים הקראים.

הלוח הפרסי: מקובל באיראן ובאפגניסטן.

הלוח הסיני: לוח השנה הסיני פועל במחזור של 60 שנה. כל שנה במשך שנתיים רצופות נושא שם שקשור לאחד מחמשת היסודות: מים, עץ, אש, אדמה, מתכת לפי הסדר הזה. ושם של חיה על פי סימני שנים עשר המזלות: תרנגול הוא מזל גדי, כלב הוא מזל דלי, חזיר הוא מזל דגים, עכברוש הוא מזל טלה, שור הוא מזל שור, נמר הוא מזל תאומים, ארנבת היא מזל סרטן, דרקון הוא מזל אריה, נחש הוא מזל בתולה, סוס הוא מזל מאזניים, כבשה היא מזל עקרב, קוף הוא מזל קשת. שנת 2000 הייתה שנת הדרקון והיסוד הקשור אליה היה מתכת.

הלוח ההינדי הוא לוח השנה הרשמי הנהוג בהודו, משלב בתוכו את לוח השנה הירחי (מולד הירח) ולוח שנה אסטרולוגי, שנת 0 בלוח ההינדי היא שנת 78 בלוח הגרגוריאני.

לוח השנה השומרי הוא העתיק ביותר שנמצא, ומתוארך לתקופה שלפני יותר מ-5,000 שנה. הוא גם לוח השנה הקדום ביותר הידוע לנו שהשתמש בשנה מעוברת.

לוח השנה הרומי סופר את השנים החל מייסוד העיר רומא בשנת 753 לפני הספירה. בתחילה, השנה הרומית הייתה מורכבת מעשרה חודשי ירח, מתוכם, ארבעה חודשים בעלי 31 יום ושישה חודשים בעלי 30 יום. אורך השנה היה 304 יום. השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף, מכיוון שלא התבצעה בהם פעילות חקלאית. החודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ, החודש שבו ניתן להתחיל להלחם, ולכן הוא קרוי על שם אל המלחמה מרס. זכר למספור הקדום של החודשים ניתן למצוא בשמותיהם של ספטמבר (ספטם = שבע בלטינית), אוקטובר (אוקטו = שמונה בלטינית), נובמבר (נובם = תשע בלטינית), ודצמבר (דצם = עשר בלטינית), המכילים את מספרם הסודר הקדום של חודשים אלו.

לוח השנה של המאיה מבוסס על מחזור מסובך שנמשך 18980 ימים (52 שנים).

לוח השנה האצטקי הוא בן 365 יום אשר חולק ל-18 חודשים בני 20 יום. חמשת הימים הנותרים נחשבו לימים מועדים לפורענות. כל חודש נקרא לפי תופעת טבע שהתרחשה בו או לפי טקס מסוים שבוצע במהלכו.

טונאלפוואלי - לוח שנה בן 260 ימים שהיה נהוג במסואמריקה הפרה-קולומביאנית, במיוחד בקרב האצטקים. לוח השנה לא התבסס על השמש או הירח, וחולק שרירותית ל-20 תקופות בנות 13 ימים.

לוח השנה הבהאי מבוסס על כך שהשנה מתחלקת ל-19 חודשים, בכל חודש 19 ימים, יש להוסיף 4 ימים בין החודשים: 18-19 מדי שנה.הלוח הגרגוריאני הוא הלוח המשמש כמעט את כל עמי העולם. יתר הלוחות משמשים בעיקר לצרכים דתיים.

להצגתו הנוחה של לוח השנה משמש כלי הקרוי אף הוא לוח שנה.

מונדיאל 1950

מונדיאל 1950 נערך בברזיל בין ה-24 ביוני ל-16 ביולי & 1950. טורניר זה היה המונדיאל הרביעי והיה היחיד שלא נערך בו משחק גמר. כמו כן, היה זה המונדיאל הראשון שבו הוענק הגביע על שם ז'יל רימא, לכבוד יום השנה ה-25 מאז הפך לנשיא פיפ"א.

הנבחרת הזוכה הייתה אורוגוואי, שזכתה בגביע בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שזכתה גם בטורניר הגביע העולמי הראשון ב-1930. המשחק המכריע של הטורניר, בו גברה אורוגוואי על ברזיל בתוצאה 1-2, זכה בברזיל לכנוי "מרקנאסו" (האסון במרקנה).

ממוצע הצופים למשחק של כ-61,000 קבע שיא שלא נשבר עד 1994, כשארצות הברית אירחה את הגביע העולמי.

מזרח טימור

הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור (בטטום: Repúblika Demokrátika Timór-Leste) המוכרת בפשטות כמזרח טימור היא מדינה בדרום-מזרח אסיה הנמצאת במחצית המזרחית של האי טימור, באיים הסמוכים אטאורו וג'קו, ובמובלעת אואקוסי-אמבנו בצד המערבי של האי טימור, שיתרתו נכלל במערב טימור האינדונזית. שטח המדינה 15,409 קמ"ר, והיא ממוקמת כ-657 ק"מ צפונית-מזרחית לדרווין שבאוסטרליה.

שיר היובל באירוויזיון

שיר היובל באירוויזיון (באנגלית: Congratulations: 50 Years of the Eurovision Song Contest), היה אירוע שנערך לכבוד יום השנה החמישים של תחרות הזמר האירופאית האירוויזיון מטעם איגוד השידור האירופי (EBU), בו צוין יום השנה החמישים של תחרות האירוויזיון ונבחר השיר הטוב ביותר בתולדות תחרויות האירוויזיון. האירוע התקיים ב-22 באוקטובר 2005 בעיר קופנהגן שבדנמרק.

בתחרות התחרו 14 שירים שנבחרו בחודשים מאי עד יולי 2005 באתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון. מתוך 100 שירים שהוצעו לבחירה, יכלו הגולשים לבחור את 20 השירים האהובים עליהם. בסיום הצבעת הקהל עלו מכל עשור שני השירים בעלי אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר, אליהם צורפו ארבעה שירים נוספים מתוך הרשימה שנבחרו בעזרת ועדה פנימית של איגוד השידור האירופי. מדינות החברות באיגוד השידור האירופי החליטו בעזרת הצבעה וחבר שופטים מי יהיה השיר המנצח בתחרות. בסך הכול נספרו באותו לילה כ-2.5 מיליון קולות.השיר הזוכה בתחרות שיר היובל באירוויזיון היה שירה של שוודיה משנת 1974, "Waterloo", של להקת ABBA.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.