יום הכיפורים

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל. הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך מצד סגולתו למחילת עוונות, והמצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בכך, הוא נחשב לקדוש במיוחד.

יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש. חז"ל מפרשים במשנה[1] את מהות העינוי הכולל חמישה עינויים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).

מצוות התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה, זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, מבין מצוות היהדות. על אף שיום הכיפורים הוא יום צום ותענית, אין אלו מפני אבלות או צרה כבתעניות ציבור אלא בשל קדושתו הרבה של היום. למעשה הוא זכור ונחשב ליום שמח מכיוון שעל פי המקרא וחז"ל, לאחר שמשה רבנו חזר פעם נוספת ושהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מההר ביום כיפור עם לוחות הברית השניים[2]. בעקבות כך למדו ישראל ממשה את דרכי הסליחה והכפרה הציבוריים באמצעות התפילה ועבודת המקדש ונקבע יום זה כיום המסוגל במיוחד לסליחה וכפרה. מאז שימש מדי שנה כאחד המועדים הבולטים באירועי עבודת המקדש והיווה מעמד לאומי מרכזי בימים בו היה קיים בית המקדש.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל (ביחד עם ט"ו באב[3]).

יום הכיפורים
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב
נחגג י' בתשרי
(יום רביעי, 9 באוקטובר 2019)
סיבה "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ל'-ל"א)
סמלים צום, בגדים לבנים, מחילה
מתקשר ל ראש השנה, הושענא רבה וט"ו באב

מקור יום הכיפורים

היום העשירי בחודש תשרי נקרא בלשון המקרא "יום הכיפורים" ומופיע בחומשים ויקרא ובמדבר בהקשר של תענית, שביתה ממלאכה וקרבנות שמוקרבים באותו יום:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם...

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַ-ה' רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם...

בנוסף מופיעה בחומש ויקרא העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקרבן והשני נשלח לעזאזל:

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

טיבו של יום הכיפורים

לפי התורה, מטרת יום הכיפורים היא:

"...כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ."[4]

במורה הנבוכים כותב הרמב"ם:

"טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם."[5]
Weinles On the eve of Yom Kippur
"בערב יום הכיפורים", יעקב וינלס, 1900 לערך

לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד מוֹעד זה. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.

תשובה וכפרת חטאים

רעיון התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.

על פי חלק מהדעות בחז"ל, יום הכיפורים מאופיין באווירה טהורה, שכוחה יפה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו[6].

הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעיתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם יום כיפור.

לדעתו של רבינו יונה בספרו שערי תשובה ישנה מצוות עשה מיוחדת ביום הכיפורים לשוב בתשובה, מצווה הנפרדת מהמצווה הכללית כל ימות השנה לשוב בתשובה, הוא מפרש כך את הפסוק "לפני ה', תתטהרו", כלומר, בעודכם לפני ה' היינו יום הכיפורים, אז תתטהרו, שובו בתשובה.

קדושת היום

יום הכיפורים נחשב בעיני רבים ליום הקדוש ביותר בשנה[7], זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, על פי ההלכה, השבת קדושה מיום הכיפורים. יש המביאים מקור לכך מתפילת השבת: "וקידשתו מכל הימים"[8], כמו גם מכך שעונש חילול שבת (סקילה) חמור מעונש חילול יום הכיפורים (כרת), ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים (שבעה למול שישה). הרב עדין אבן ישראל[9] טוען כי אף על פי שמבחינת ההלכה השבת אכן קדושה מיום הכיפורים, בפועל, העם היהודי לדורותיו ראה תמיד ביום הכיפורים את היום הקדוש ביותר בשנה.

יום הכיפורים בזמן המקדש

בית המקדש הראשון נחנך שבעת ימים, מח' בתשרי ועד ערב חג הסוכות. לדעת רבי יוחנן החגיגות נמשכו גם במהלך יום הכיפורים וזהו יום הכיפורים היחיד שעם ישראל אכלו.

אופיו הקדום של יום הכיפורים נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא "וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם"[10].

ביום זה היה מונהג במקדש סדר יום מיוחד, שעיקרו היה התרת כניסתו של הכהן הגדול, שהותרה פעם אחת בלבד בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו נאסרה כניסה בכל ימות השנה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקרבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

Holman National Sin Offering
שילוח השעיר לעזאזל

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, כדי להיכנס לשם מלווים בענן, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לפנות אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, וכו'.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, השונים מבגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות בפני האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".

מנהגים בזמן המקדש

  • חיפוש בת זוג - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש בנות זוג במחולות הכרמים, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם"[11]. ויש שנותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, על כן ראוי הוא ביותר לחפש בו בת זוג. יש אומרים שזאת גם הסיבה שבתפילת המנחה ביום הכיפורים קוראים בתורה את פרשת העריות שב"פרשת אחרי מות", המגדירה עם מי אסור להתחתן.

ערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים, הוא ט' בתשרי, נהוגים מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים. מנהגים אלה כוללים:

  • סעודה מפסקת – על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[12]. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום.
  • כפרות – יש הנוהגים, כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. ישנם הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש. יש השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.
  • טבילה במקווה – מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום.
  • מלקות[13] – ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד.
  • עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תר"ו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. המנהג הוזכר כבר קודם במהרי"ל ובכלבו.

מצוות ומנהגים במהלך יום הכיפורים

Kaufmann Day of Atonement
"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

ליום הכיפורים מספר מאפיינים:

  • צום ותענית: מצוות איסור חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, נעילת נעלי עור[14], רחיצה, סיכת הגוף ותשמיש המיטה (קיום יחסי מין).
  • שביתת מלאכה: מצוות איסור מלאכה (כמו בשבת).
  • מאפיינים נוספים: תפילה וחשבון נפש, סעודה מפסקת, לבישת בגדים לבנים, תקיעה בשופר, חזרה בתשובה.

צום ותענית

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה:[15]

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

במקרא לא פורטו עינויי הנפש של יום כיפור, אך חז"ל למדו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור[16] - כיוון שעינוי יום כיפור הוזכר חמש פעמים במקרא[17]. על פי חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורם באיסור חכמים[18], אשר יכולים להקל בהם כאשר הנסיבות דורשות זאת[19].

שיעור האכילה האסורה ביום כיפור מהתורה הוא כותבת הגסה, והאוכל שיעור זה תוך כדי אכילת פרס עונשו כרת. שיעור השתייה האסורה להתחייב כרת הוא כמלוא לוגמיו[20]. על פחות משיעורים אלו אין עונש כרת, אך עדיין אסור מהתורה לאכול ולשתות אפילו מעט[21].

מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי:[22] "כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."

טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל[דרוש מקור]. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת. בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.

יום הכיפורים נחשב גם כיום שמח מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).

יום הכיפורים והתענית שבו נהוגים גם בשבת ודוחה את מצוות עונג שבת, בניגוד לצומות האחרים, שכולם מדברי חכמים, אשר במקרה שהם חלים בשבת, הם נדחים או מוקדמים[23]. על אף חומרתו הרבה של הצום, הרי שישנם מצבים של סכנת חיים ומצבים נוספים בהם אסור לצום, ולכן ישנם הנחיות כיצד לנהוג במקרה שנאלצים לשתות או לאכול. ואלו שממש נאלצו לאכול מוסיפים קטע תפילה מותאם בברכת המזון לכבודו של יום הכיפורים[24].

איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה: "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ - הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

חשבון נפש ותשובה

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראה גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.

בנוסף, מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הוא חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות אישי, תפילת הוידוי של יום כיפור מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים."[25]

לבישת בגדים לבנים

נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל על פי המשנה). יש גברים נשואים הלובשים מעל לבגדים מעין חלוק לבן הנקרא ביידיש "קיטל". עם זאת, נוהגים שחתן בשנתו הראשונה לנישואין גם אינו לובש בגד לבן מאחר שלבש כבר ביום חתונתו. המקור למנהג לבישת הלבן הוא על פי הפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו". לבן הוא צבע המסמל ניקיון, טהרה ואף פשטות. ייתכן שמקורו של המנהג הוא בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. עוד רמז נמצא בספרים שביום זה ישראל רוצים להידמות למלאכים לכן הם לובשים בגדי לבן. יש קהילות בהן ממש אסור ללבוש בגדים כהים ביום זה, בעיקר לא לחזנים.

יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים - אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.

תקיעת שופר

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום. התקיעה מותרת רק לאחר צאת החג, ולכן נהוג להאריך בתפילה כדי להגיע לתקיעה לאחר צאת הכוכבים, או לפחות בין השמשות. יש נוהגים לתקוע תקיעה אחת בלבד, ויש התוקעים תקיעה שברים תרועה ותקיעה. הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת, תש"ת תר"ת ואחר כך תרועה גדולה.

תפילות יום הכיפורים

Kol Nidrei
נוסח כל נדרי, הנאמר בפתיחת יום הכיפורים.

נוהגים להתפלל בבית הכנסת במשך רוב היום. יום כיפור הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות ולא ארבע כפי שנהוג בכל שבת וחג: מתפללים (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ומוסיפים תפילת נעילה. והוספו להן פיוטים רבים.

נהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות (גם בערבית, ומתעטפים מבעוד יום). בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו"[26].

בכל אחת מתפילות יום כיפור, כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור, משולבת תפילת וידוי כשהיא מסודרת לפי אותיות האלף בית - "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי" וכו' - כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובן של העבירות הקיימות. בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.

  • תפילת ערבית: תפילות יום הכיפורים נפתחות בעדות התימנים וספרדים בפיוטים "לך אלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" ואצל רוב האשכנזים נוהגים לומר את "תפילה זכה", תפילה שכוללת וידוי ובקשה שיסוריי התענית יכפרו על החטאים. לאחר מכן אומרים את תפילת כל נדרי - התרת נדרים שהתחייבנו בהם בשנה החולפת (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה), ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב.
  • שחרית: הקריאה בתורה בתפילת שחרית היא בפרשת עבודת יום הכפורים, ויקרא פרק טז, אשר נמצא בפרשת אחרי מות. זהו היום היחיד בשנה בו שישה עולים לתורהשבת - שבעה). למפטיר קוראים בקרבנות היום, ספר במדבר, פרק כט, פסוקים ז–יא מתוך פרשת פינחס. ההפטרה מספר ישעיה ומתחילה במילים "ואמר סלו סלו" (ישעיהו,נז, יד-נח). לאחר ההפטרה עורכים בעדות אשכנז את תפילת הזכרת נשמות.
  • מוסף: בקהילות אשכנז פותח שליח ציבור את תפילת המוסף בפיוט התחינה "הנני העני ממעש" וכן אומרים את הפיוט "ונתנה תוקף". תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם. כמו כן, נהוגים פיוטים המתארים את מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. גרסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר בספר בן סירא, מתקופת בית שני.
  • מנחה: קריאת התורה בתפילת מנחה בדומה לתפילה שחרית, לקוחה מפרשת אחרי מות ועוסקת באיסורי עריות (ספר ויקרא,כל פרק י"ח). הקריאה בהפטרה היא ספר יונה העוסק בעניין התשובה ולפיכך קוראים אותו כהפטרה. ויש המוסיפים ממיכה, פרק ז, פסוקים יח–כ.
  • נעילה: תפילה זו חותמת את יום כיפור וכוללת פיוטים ותחינות הנוגעים לסיומו המתקרב של היום. בעדות המזרח וחלק מעדות אשכנז נהוג לומר את הפיוט "אל נורא עלילה" לפני תפילת נעילה. בסופה נקראים פסוקים (שמות) של קבלת עול מלכות שמיים באופן דומה לפסוקים הנאמרים בזמן יציאת נשמה.

יום הכיפורים בישראל

צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, ויום זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ומועדי ישראל. מאפיינים בולטים של מועד זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:

Yom Kippur on Highway 20 Tel-Aviv
קבוצת רוכבי אופניים בנתיבי איילון הריקים ממכוניות ביום כיפור 2004
  • הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום כיפור. סגירה של נמלי הים והאוויר. כתוצאה מכך, רמת זיהום האוויר נמוכה באופן משמעותי מבשאר ימות השנה[27][28][29].
  • הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים, למעט רדיו א-שמס המשדר למגזר הערבי והורשה לשדר ביום כיפור.[30]
  • סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית. גם חנויות הפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה[31].
  • על-פי סקרים, כ-67% מכלל התושבים היהודים צמים, ובכללם כמחצית מן המגדירים עצמם חילונים[32][33].
  • אי קיום אירועי ספורט או ייצוג ישראלי בתחרויות ספורט בינלאומיות. באולימפיאדת סיאול הוועד האולימפי הישראלי אסר על השייטים להתחרות במקצה שחל ביום כיפור. כתוצאה מכך, אלדד אמיר ויואל סלע ככל הנראה החמיצו זכייה במדליה ודורגו רק במקום הרביעי. האחים רן ודן טורטן שהתחרו למרות האיסור נשלחו חזרה לישראל עוד בטרם הסתיימו השיוטים, למרות טענתם שרק התאמנו, ולא התחרו. ועדה שהקימה התאחדות הספורט בישראל קבעה כי הם התחרו ולא רק התאמנו והחליטה להרחיקם מכל פעילות במסגרת ההתאחדות לספורט ואיגוד השיט לתקופה של 5 שנים. האחים ערערו על ההחלטה, שבוטלה לאחר כשנתיים וחצי על ידי בית המשפט העליון.

בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של יום כיפור, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:

  • יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן ערב יום כיפור מהווה גם יום זיכרון למלחמה זו. בפרט ניכר הדבר באמצעי התקשורת, העוסקים, בימים שלפני החג, במלחמה זו, באופן שהפך למעין מסורת בישראל.
  • רוכבי אופניים וגלגיליות רבים, ובמיוחד ילדים, מנצלים את הפסקת תנועת כלי הרכב הממונעים לנסיעה בכבישים. המושג כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה מסמל את היותו “יום ללא מכוניות” שאין כדוגמתו בשום מקום אחר בתבל[34].
  • מנהג שהתפתח בשנים האחרונות הוא קיום מסיבות בטבע ביום כיפור, כאשר המשתתפים מגיעים למקום האירוע לפני כניסת הצום, לנים במקום ועוזבים לאחר סיום הצום, כך שלא יהיה צורך לנסוע במהלך יום כיפור עצמו. בחלק מהמקרים, מוקדשות מסיבות אלה לדיון חופשי במשמעויות יום כיפור, אך הן אינן כרוכות בצום מצד המשתתפים[35].

גם בניו יורק ישנה ירידה בפעילות בעיר ביום הכיפורים, עקב ריכוז גבוה של יהודים בעיר[36].

יום כיפור שני של גלויות

בניגוד לימי יום טוב שנהוג בחוץ לארץ לציין עבורם יום טוב שני של גלויות, יום כיפור מצוין כיום אחד בלבד בכל רחבי העולם. אולם בעבר, היו שנהגו בחוץ לארץ לקיים שני ימים של יום כיפור. מנהג זה נדחה על ידי הפוסקים, בהם הרא"ש, ששללו אותו, בין השאר בגלל החשש שהוא עלול להביא לידי פיקוח נפש[37]. עם זאת, היו שנהגו יומיים של יום הכיפורים בשנת 1941, בימי פולמוס השבת ביפן.

ציון היום בדתות אחרות

בקרב השומרונים

יום הכיפורים, או "יום סלוחיה" (יום הסליחות) בארמית שומרונית (נהגה: yom saluwwaya), דומה במאפייניו העיקריים ליום הכיפורים בקרב היהודים: צום, תפילה ממושכת, והימנעות מעבודה. חובת הצום חלה על כל העדה, כולל ילדים, למעט תינוקות בני פחות משנה. זהו היום היחיד בשנה שבו הנשים מצטרפות לתפילת הציבור. בבית הכנסת בשכם קוראים את התורה מתוך כתב יד שומרוני עתיק, המכונה ספר אבישע, השמור בשאר ימות השנה בכספת. השומרונים אינם תוקעים בשופר.

באסלאם

בתחילת דרכה של האסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא - היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש - הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כחודש צום חובה, מוחמד לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום. אולם כיוון שהלוח המוסלמי לא עבר עיבור, מועדו שונה ממועד יום הכיפורים והוא יכול להופיע ביום העשירי של מופע הירח, בכל אחד מחודשי הלוח העברי[38][39].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה א'
  2. ^ איכה רבה, פרשה פתיחת"א, פסקה ל"ג
  3. ^ מסכת תענית ד ח
  4. ^ ויקרא טז כט
  5. ^ מורה נבוכים (מיכאל שורץ) ג לט
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ט'
  7. ^ הרב שמואל בעלקין, ‏קדושת ישראל וקדושת היהדות, הפרדס, יוני 1968, עמ׳ 7, באתר HebrewBooks
    חגי גרוס, יהדות: מתפללים יחד ביום הכיפורים, באתר ערוץ 7, 20 בספטמבר 2004
    "יוסי גולדמן, היום שאחרי", אתר חב"ד
    הרב יעקב פישר, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
    "יום התשובה והאהבה, הרב שאר יישוב הכהן"(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019)
  8. ^ הרב אביגדור נבנצאל, שיחות לפרשת השבוע, ספר שמות, עמוד שס
  9. ^ בספרו אור פני מלך, [1]
  10. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ט"ז
  11. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח' ובתלמוד בבלי, מסכת תענית , דף ל"א, עמוד א' (הבבלי על המשנה)
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'
  13. ^ הרב מרדכי אליהו, ערב כיפור, באתר ישיבה
  14. ^ ויש שאוסרים נעליים נוחות שרגילים ללכת בהם בכל השנה, ראה פניני הלכה ימים נוראים ט, ה
  15. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  16. ^ הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשולחן ערוך צמצמו איסור זה לנעלי עור בלבד וכך ההלכה, בעוד רש"י ורבנו ירוחם הרחיבו איסור לזה לכל נעל נוחה, גם כזו העשויה מחומרים סינתטיים, וכך נוהגים המחמירים, בשל הרצון לעשות שינוי מכל ימי השנה ולהרגיש תחושה של עינוי.
  17. ^ במקרא מוזכר מספר פעמים הפועל "עינוי" בהקשרים שונים, ולפיכך הוא מקבל בכל מקום משמעות שונה, (כגון עינוי של אונס למשל), הסיבה להחלת הפרשנות במובנה הנוכחי מובאת בהרחבה בתלמוד בבלי במסכת יומא פרק ח'.
  18. ^ לדבר זה יש מקור בנביאים: למשל הפסוק בספר ישעיה, פרק נ"ח, פסוק ג': "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע" - אשר מקביל בין עינוי נפש לבין צום.
  19. ^ למשל למלך ולכלה מותר לרחוץ פניהן, וליולדת ולמי שחושש מעקיצת עקרב מותר לנעול סנדל.
  20. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרי"ב, סעיף א'.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ג, עמוד ב' (יש מחלוקת אמוראים בעניין); משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה ג'.
  22. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל'
  23. ^ (תענית אסתר ותשעה באב לדוגמה) אף על פי שלפי ר' האבודרהם, צום עשרה בטבת היה דוחה את השבת אילו היה חל בה, דבר שאינו עומד למבחן בימינו בגלל הלוח העברי הקבוע הנוהג היום.
  24. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרי"ח
  25. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ז'
  26. ^ ספר ישעיהו פרק א' פסוק י"ח
  27. ^ עדי חשמונאי‏, ביום כיפור: זיהום האוויר צנח ב-99% ברחבי הארץ, באתר וואלה! NEWS‏, 5 באוקטובר 2014
  28. ^ המשרד לאיכות הסביבה, ביום הכיפורים נרשמה איכות אוויר טובה מאוד בגוש דן ובירושלים
  29. ^ צפריר רינתשמיכה של חלקיקים, באתר הארץ
  30. ^ מיה מנע, "בעקבות החלטת בג"ץ: רדיו א-שמס ישדר ביום כיפור"
  31. ^ יוצא דופן הוא מפעל נשר רמלה הפועל גם ביום הכיפורים.
  32. ^ שחר אילןכל ישראל מאה שערים, באתר הארץ
  33. ^ כבר פילון האלכסנדרוני מספר שאף המקילים ראש בשאר מצוות התורה מקפידים לשמור על יום הכיפורים (חוקים א 186).
  34. ^ דניאל רובינסון ודניאל מישורי, כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה סביבה אורבאנית ללא מכוניות, חברה, כתב עת סוציאל-דמוקרטי 11, יסו"ד - ישראל סוציאל-דמוקרטית, 2004, עמ' 14-16
  35. ^ טלי יצחקי ואחיה ראב"ד, מסיבה ביום כיפור: "זה לא טראנס, זה פיקניק", ‏26.9.2014
  36. ^ http://blogs.haaretz.co.il/haimhandwerker/849/
  37. ^ יום טוב שני של יום הכיפורים, מאורות הדף היומי, כ"ו אב תשס"ו
  38. ^ סורת אלבקרה פסוקים 182 - 187
  39. ^ שראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

1973

שנת 1973 היא השנה ה-73 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1973 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אגף המודיעין

אגף המודיעין (בראשי תיבות: אמ"ן) של צה"ל הוא חלק מקהילת המודיעין הישראלית האחראי על איסוף וניתוח מודיעין צבאי. אגף המודיעין פועל בתיאום ובמשולב עם שירותי המודיעין האחרים על פי הגדרת ייעודם.

אגף המודיעין נושא באחריות למתן התרעה מפני מלחמה ומפני פעולות איבה וטרור, להערכת המודיעין הלאומית במישור הצבאי והמדיני, למתן מודיעין צבאי שוטף ולהפצתו, לביטחון המידע, ולמודיעין המסכל בצה"ל.

אגף המודיעין מנחה מקצועית את כל גופי המודיעין בצה"ל:

גופי המודיעין בזרועות צה"ל: להק המודיעין (למד"ן) בחיל האוויר ומספן המודיעין (מד"ן) בחיל הים.

מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים: פיקוד הצפון, פיקוד המרכז, פיקוד הדרום, ופיקוד העורף.אגף המודיעין פועל בתיאום עם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד"), שירות הביטחון הכללי (שב"כ), ואגף המודיעין במשטרת ישראל.

בראש אגף המודיעין עומד קצין בדרגת אלוף. ראש אגף המודיעין הנוכחי הוא האלוף תמיר היימן.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הוחלט על הפרדה בין אגף המודיעין לחיל המודיעין, אשר בראשו יעמוד קצין מודיעין ראשי, שיהיה כפוף לראש אמ"ן ויבוא במקום תפקיד "עוזר ראש אמ"ן לחמ"ן". המטרה הייתה לאפשר לראש אמ"ן להתמסר לנושאי המחקר, הערכת המודיעין וההתרעה, ולהסיר ממנו את הצורך לדאוג לטיפול היום-יומי בענייני הלוגיסטיקה והארגון הקשורים לניהול זרוע המודיעין בצבא.

אנואר סאדאת

מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (בערבית: محمد أنور السادات, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד אַנְוַר אלסַאדַאת; 25 בדצמבר 1918 – 6 באוקטובר 1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. יזם את מלחמת יום הכיפורים ביחד עם סוריה נגד ישראל ב-1973. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים - הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה (יחד עם מנחם בגין) בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

גולדה מאיר

גולדה מאיר (מאירסון; נולדה בשם גולדה מאבוביץ'; 3 במאי 1898, י"א באייר ה'תרנ"ח – 8 בדצמבר 1978, ח' בכסלו, תשל"ט) הייתה ראש ממשלת ישראל הרביעית, בין מרץ 1969 ליוני 1974. לפני כן כיהנה כשרת העבודה (1949–1956), וכשרת החוץ (1956–1966). כראש הממשלה, הנהיגה את ישראל בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. גולדה מאיר היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש ממשלה בישראל. נוסף על היותה ראש הממשלה הרביעית של ישראל, היא האישה השלישית בעולם שנבחרה לראשות ממשלה.

דוד אלעזר

דוד אלעזר ("דדוֹ"; 27 באוגוסט 1925 – 15 באפריל 1976, ט"ו בניסן ה'תשל"ו) היה איש צבא ישראלי, מפקד פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים והרמטכ"ל התשיעי בזמן מלחמת יום הכיפורים.

ה'תשל"ד

ה'תשל"ד (5734) או בקיצור תשל"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-27 בספטמבר 1973, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 16 בספטמבר 1974. שנה מסוג השא, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"ד 26 שנות עצמאות. מלחמת יום הכיפורים הייתה האירוע הבולט בשנה זו.

ועדת אגרנט

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

ט' בתשרי

ט' בתשרי הוא היום התשיעי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ט' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

י' בתשרי

י' בתשרי הוא היום העשירי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

יום הכיפורים בבית המקדש

ביום הכיפורים בבית המקדש נערך טקס דתי רב-רושם, בו הדמות המרכזית הייתה הכהן הגדול, שנכנס בפעם היחידה בשנה לקודש הקדשים. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר שנעשית בבית המקדש במהלך השנה, ותכליתה לכפר על חטאיו וטומאתו של עם ישראל ולטהר את המקדש מחטאי עם ישראל. יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה מותרת הכניסה לקודש הקודשים, וזאת אך ורק לכהן הגדול. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות היו נפסלות.

ישראל טל

ישראל טל ("טַליק", 13 בספטמבר 1924 – 8 בספטמבר 2010) היה אלוף בצה"ל וסגן הרמטכ"ל. נחשב בין מעצבי תורת השריון של צה"ל, אבי פרויקט טנק המרכבה (ביחד עם המהנדס ישראל טילן) וגשר הגלילים (ביחד עם המהנדס תא"ל דוד לסקוב). זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל (1961, 1973).

מבצע אבירי לב

מבצע אבירי לב היה מבצע צבאי של צה"ל במסגרת מלחמת יום הכיפורים. מטרת המבצע הייתה לצלוח את תעלת סואץ, לכבוש שטחים ממערב לה ובכך להכריע את המלחמה בחזית הדרום. המבצע בוצע על ידי אוגדה 143 בפיקודו של האלוף אריאל שרון, שכללה 3 חטיבות שריון (חטיבה 14 הסדירה וחטיבות המילואים 421 ו-600), חטיבת צנחני מילואים 247, שני אגדים ארטילריים ומספר גדודי הנדסה/צליחה.

צליחת התעלה מערבה מהווה נקודת מפנה במלחמה שבה יזם צה"ל סדרה של קרבות שמטרתם כיבוש שטח ממערב לתעלה ובמקביל הצבא המצרי ריכז מאמץ בבלימתו. במהלך המבצע הגיע צה"ל לקילומטר ה-101 בכביש סואץ-קהיר וכותרה הארמייה השלישית המצרית, דבר שאילץ את המצרים להסכים להפסקת האש שסיימה את הקרבות בחזית הדרום.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות כנגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק וירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.יזימת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את פתיחתה, עוצמת המתקפה, מהלכי הפתיחה ומאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

מסכת יומא

מַסֶּכֶת יוֹמָא (או סדר יומא – סדר היום) היא המסכת החמישית בסדר מועד, ונמצאת במשנה, בתלמוד ובתוספתא.

פירוש שם המסכת – יומא (בארמית): היום, כלומר היום המיוחד – יום הכיפורים. בתלמוד הוא נקרא גם בשם יומא רבה – היום הגדול. ואמנם, בתוספתא המסכת נקראת יום הכיפורים.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 87 דפים.

מסכת יומא במשנה היא בת שמונה פרקים. שבעת פרקיה הראשונים עוסקים בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, והשמיני בהלכות התענית והצום.

סואץ (עיר)

סוּאֵץ (בערבית: السويس, תעתיק מדויק: אלסויס, תעתיק חופשי: אַ-סּוּאַיְס) היא עיר נמל במצרים. אוכלוסיית העיר מונה כחצי מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחוף הצפוני של מפרץ סואץ, ליד הקצה הדרומי של תעלת סואץ, ויש לה את אותם גבולות כמו למחוז סואץ.

בעיר יש שני נמלי-ים, פורט איברהים ופורט תאופיק, שהם נמלים מפותחים מאוד. מסילות רכבת וכבישים מהירים מחברים את העיר עם קהיר ופורט סעיד. בעיר יש מפעל פטרוכימי, ולמזקקות הנפט שלה יש קווי-צינורות הנושאים את התוצר הסופי לקהיר.

סואץ היא תחנת דרך עבור עולי-רגל מוסלמים הנוסעים אל מכה וממנה. במאה ה-7 עיר ליד המיקום של סואץ של ימינו היה הקצה המזרחי של התעלה שחיברה בין נהר הנילוס לבין הים האדום. במאה ה-16 סואץ הייתה תחנה ימית של האימפריה העות'מאנית. חשיבותה כנמל גדלה לאחר שתעלת סואץ נפתחה ב-1859. העיר ננטשה במהלך מבצע קדש וכמעט ונחרבה עד היסוד במהלך מלחמת ההתשה (מבצע אבוקה) ומלחמת יום הכיפורים בין מצרים וישראל. הבנייה מחדש של סואץ החלה זמן קצר לאחר שהמצרים פתחו מחדש את תעלת סואץ, בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

עיטורי צה"ל

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

קו בר-לב

"קו בר-לב" (נקרא גם קו המעוזים) היה מערך מבוצר שבנתה ישראל לאורך תעלת סואץ החל מסוף שנת 1968, לשם הגנה על חיילי צה"ל המשקיפים על הגבול שבין ישראל למצרים לאורך התעלה.

הקו נקרא בפי התקשורת על שמו של הרמטכ"ל באותה עת, חיים בר-לב, ומאז התקבע שמו בפי הציבור. המוצבים שלאורכו נקראו "מעוזים", והמוצבים העורפיים שנמצאו כ-10 ק"מ מזרחה נקראו "תעוזים". במלחמת יום הכיפורים התמוטט הקו הראשון של המערך - כאשר כל המוצבים הסמוכים לתעלה, למעט מוצב בודפשט, נכבשו.

תעלת סואץ

תעלת סואץ (בערבית: قناة السويس) היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני ומשמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי והים האדום, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום, ולאורכם של שלושה ממחוזות מצרים: פורט סעיד, אסמאעיליה וסואץ. רוחבה של התעלה נע בין 250 ל-500 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.

חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך.

התעלה מהווה כיום את קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד מלחמת יום הכיפורים הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים. ישראל עזבה את האזור בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974. ב-6 באוגוסט 2015 נחנכה תעלת סואץ החדשה המקבילה לתעלה הקיימת ואורכה 72 ק"מ. בכך מתאפשרת תנועה דו-סטרית של אוניות. תקוות המצרים שהתעלה הכפולה תניב הכנסה של כ-13 מיליארד דולר בשנה, כפליים מן ההכנסה הנוכחית ותייצר "מיליון" (לדברי נשיא מצרים א-סיסי) משרות חדשות.

סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה היהודית כיום
טרם החג כפרותתפילת מנחהסעודה מפסקת Kol Nidrei
ערבית לך אלי תשוקתי/תפילה זכהכל נדריתפילת שבע עם וידויסליחותוידוי
שחרית תפילת שבע עם וידויוידויאבינו מלכנוקריאת התורה והפטרהתפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכותונתנה תוקף
מוסף תפילת שבע עם וידויעלינו לשבחסדר העבודהברכת כהניםסליחותוידוי
מנחה אשרי יושבי ביתךקריאת התורהתפילת שבע עם וידויסליחות
תפילת נעילה אשרי יושבי ביתךתפילת שבע עם וידויחזרת הש"ץוידוי וברכת כהניםסליחותתקיעת שופרלשנה הבאה בירושליםתפילת ערביתברכת הלבנה
שונות יום הכיפורים בבית המקדששעיר לעזאזלעבודת כהן גדולחמשת העינוייםעשוראאיהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.