יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המכונה לעיתים בקיצור גם כיום השואה, מצוין בישראל מדי שנה בכ"ז בניסן[1] ומוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה והמרד בימים ההם. מועד זה הוא יום אבל לאומי במדינת ישראל.

Stamp of Israel - Heroes and Martyrs 0.12IL
Stamp of Israel - Heroes and Martyrs 0.55IL
בולים משנת 1962 לציון יום השואה והגבורה

קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה

קביעת התאריך

כ"ז בניסן שימש עוד לפני תחילת הנצחת השואה כיום זיכרון ביישוב היהודי בארץ ישראל. לפחות מאז 1940 התקיים ביישוב "יום זיכרון גבורה" להנצחת חללי אירועי האיבה בארץ מאז תחילת המרד הערבי. מועד יום הזיכרון נקבע ליום תחילת המרד הערבי ב-1936[2] (אם כי המאורעות הראשונים במרד הערבי החלו ארבעה ימים לפני כ"ז בניסן).

סביב קביעת התאריך שיוחד ליום הזיכרון, התנהל דיון שעיקרו איזה יום ייצג את תקופת השואה באופן ההולם ביותר. הגישה בעת ההיא לגבי זיכרון השואה ובכלל הייתה להדגיש את אתוס "היהודי הלוחם". בשל כך, הציעו לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה, המרד היהודי הגדול ביותר בתקופת השואה, כיום לציון זיכרון השואה והגבורה. רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה שהכירה גם בגבורתה של מרבית האוכלוסייה היהודית, שלא אחזה בנשק, אך עמדה בזוועות המלחמה, קידשה את החיים, שמרה על צלם אנוש ופעלה להצלת עצמה וזולתה.

המרד בגטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן ערב חג הפסח ה'תש"ג, וערב פסח איננו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי. לכן לבסוף הוחלט בשנת 1951 לקבוע את כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל[3].

סמליותו הדתית של התאריך כ"ז בניסן באה לידי ביטוי בכך שהוא חל בימי ספירת העומר שהם ימי אבל לעם ישראל. סמליותו הלאומית באה לידי ביטוי בכך שהוא חל שמונה ימים לפני יום העצמאות ובכך מדגיש את המעבר של הלאום היהודי "משואה לתקומה".

קביעת הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" לזכר נפטרים שיום מותם לא נודע, ובפרט קורבנות השואה, קדמה לבחירת התאריך הרשמי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ולמעשה אף קדמה לקום מדינת ישראל. הרבנות הראשית התקשתה לקבל את התאריך הרשמי שנקבע ליום השואה מאחר שההלכה אוסרת להגיד תחנון בחודש ניסן, המכונה "חודש הגאולה", למרות מנהגי האבלות החלים בו בזמן ספירת העומר. גם כיום יש הרואים בעשרה בטבת יום חלופי לזיכרון השואה, המבטא התנגדות לאתוס 'היהודי הלוחם' וראיית השואה כחורבן של העת החדשה.

PikiWiki Israel 16176 kiryat gat
טקס זיכרון בקריית גת, 1963
Flickr - Government Press Office (GPO) - Cabinet and knesset members standing in silent tribute
השרים וחברי הכנסת עומדים דום בישיבת הכנסת המיוחדת ביום השואה, אפריל 1973

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום זיכרון זה נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959. בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951, יום זיכרון שנקרא אז "יום השואה ומרד הגטאות".[4] בשנת 1953 נזכר בשמו הנוכחי בחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם.[5] לבסוף חוקק ב־1959 חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעקבות מאבק ציבורי[דרוש מקור] של ניצולי השואה.

סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.

תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. כללי הלוח העברי[6] מונעים מיום כ"ז בניסן לחול בשבת, אולם כדי למנוע חפיפה בין יום הזיכרון לבין כניסת השבת או מוצאי שבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

  • אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן.
  • אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן (כלל זה הוחל משנת תשנ"ז-1997).

באוגוסט 1977, מספר חודשים לאחר שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע מנחם בגין לבטל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא הציע לציין את זכר השואה בתשעה באב, המציין שורה של אסונות לאומיים בתולדות העם היהודי, ואילו את מרד הגטאות וגבורת הפרטיזנים הציע לציין ביום העצמאות. אולם הצעתו של בגין עוררה סערת רוחות והוא ויתר עליה.[7]

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי

סעיף 9 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע כי "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה." דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."[8]

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

טקסי הזיכרון של יום השואה דומים מאד לטקסים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משום שיום השואה עוצב כהעתקו.[7]

צפירת זיכרון

בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון אחת, המושמעת בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במשך שנים רבות הצפירה הושמעה ב-8:00 בבוקר. בשנת 1988 פנה שר החינוך יצחק נבון ליד ושם בבקשה לדחות את הצפירה לשעה 10:00 בכדי לתת למוסדות החינוך זמן התארגנות לקראת הצפירה. מאז התקבע הנוהג ולפיו ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון במקומות שונים ברחבי ישראל.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים".

טקסי זיכרון

מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, נושא מרכזי אחר, אשר אירועי יום הזיכרון באותה שנה יסובו סביבו. טקסים שונים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.

  • אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בערבו, בעצרת הממלכתית שנערכת ב"רחבת גטו ורשה" ביד ושם בירושלים בשעה 20:00. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ניצולי שואה, ובני הדור השני. העצרת כוללת נשיאת נאומים, ביניהם של הנשיא וראש הממשלה, הדלקת שש משואות על ידי ניצולי שואה לזכר ששת מיליוני הנספים, קריאת קטעי קריאה, שירים, אמירת קדיש ואל מלא רחמים וקריאת פרק תהלים.
Everyone Has a Name - Knesset ceremony (1)
טקס "לכל איש יש שם" בכנסת, מאי 2016
PikiWiki Israel 12978 Holocaust survivor in Holocaust Day ceremony
ניצול שואה מדליק משואה לזכר משפחתו ליד אנדרטה לשואה ולגבורה.

בעשור השני של המאה ה-21, נערך בתיאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, "טקס יום השואה האלטרנטיבי". טקס זה נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב. אירועים דומים נערכים בערב יום השואה ברחבי הארץ והעולם במסגרת פרויקטי זיכרון בסלון ודומיהם.

מנהגי אבלות

  • מיד לאחר השמעת צפירת הזיכרון בכל רחבי ישראל, מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
  • דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל. בתי שעשועים, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע סגורים בערב יום השואה. ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה.

רבנים בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה הקונסרבטיבית[9] קראו לציין את יום השואה כיום תענית ציבור כללי. וועד הרבנים של התנועה בצפון אמריקה החליט כי אין לקיים חופות ביום זה תוך הסתמכות על כך שבימי תענית אין מקיימים חופות[10].

הנושא השנתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה

מדי שנה, בוחרת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, "יד ושם", את הנושא המרכזי שעליו ימוקד יום הזיכרון לשואה. מכיוון שלשואה פנים אין קץ, נקודות מבט ואירועים שונים, הוחלט שבכל שנה ייבחר נושא אחד, שיציג באופן מסוים את השואה ותוצאותיה מנקודת מבט אחת בתחום מסוים.

Yom HaShoah
טקס יום השואה בתיכון ישראלי, 2008
  • תש"ס-2000: "גורל המשפחה היהודית בשואה" - הניסיון לשמור על שלימות המשפחה ואחדותה בתוך התופת.
  • תשס"א-2001: "מרדיפות להשמדה המונית" - ציון שישים שנה לנקודת המפנה של המלחמה עם הפלישה לברית המועצות.
  • תשס"ב-2002: "קולם האחרון" - דברים אחרונים ומכתבים של היהודים בשואה.
  • תשס"ג-2003: "ההתנגדות היהודית בשואה" - בסימן שישים למרד גטו ורשה.
  • תשס"ד-2004: "עד היהודי האחרון" - "יד ושם", בשנתו ה-50, עושה מאמץ עילאי לאתר את כל שמות היהודים שנספו ובכך להנציחם ב"דפי עד".
  • תשס"ה-2005: "כאב השחרור והחזרה לחיים" - לאחר שמחת הניצחון, מתגלה לעם היהודי ממדי האסון. הניצולים אוזרים עוז ומחליטים להמשיך לשקם את חייהם בארץ ישראל.
  • תשס"ו-2006: "צלם האדם בצל המוות" - חרף כל הקשיים העצומים, גילו אנשים רבים תעצומות נפש ולא דאגו רק לעצמם אלא גם לאנשים רבים.
  • תשס"ז-2007: "למען ידעו דור אחרון" - עדות ועדויות. רישום ותיעוד התרחשויות במהלך השואה, תוך כדי חרוף נפש, ביומנים ובספרים. בנוסף, הניצולים המוסרים את עדותם האישית. כך, שלשלת הזיכרון לא תמוש.
  • תשס"ח-2008: "ובחרת בחיים" - ניצולי השואה ומדינת ישראל. עליית הניצולים ארצה, גיוסם לצבא בהתנדבות, פועלם החשוב בבניית הארץ ובניית חייהם ומשפחותיהם בארץ.
  • תשס"ט-2009: "ילדים ובני נוער בשואה" - דרך התמודדותם של הילדים עם תלאות השואה.
  • תש"ע-2010: "קולם של הניצולים" - סיפורם וקורותיהם של ניצולי השואה בתחומי הזיכרון וההנצחה והשתתפותם כאנשי עדות למשלחות לפולין.
  • תשע"א-2011: "שברי זיכרון" - הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים. צירוף שברי העולם היהודי המנופץ ושחזור האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון הנורא.
  • תשע"ב-2012: "היחיד והיחד" - סולידריות יהודית בתקופת השואה. קשיי היחיד במאבק להישרדות מול האחריות ההדדית והעזרה לזולת.
  • תשע"ג-2013: "התקוממות ומרי בשואה" - בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה. מאבק הגבורה של העם בכל מקום בו היה ציבור יהודי והתקיימו בו חיים יהודיים, בגטאות ובמחנות ההשמדה נגד כל הסיכויים, לזכות ולראות את יום הניצחון.
  • תשע"ד-2014: "יהודים על קו הקץ" - 1944: בין חיסול לשחרור.
  • תשע"ה-2015: "כאב השחרור והחזרה לחיים" - 70 שנה לסיום המלחמה.
  • תשע"ו-2016: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" - המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה[11].
  • תשע"ז-2017: "לחלץ תווי פניהם" - סיפורו של היחיד בשואה.
  • תשע"ח-2018: "ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה" - בסימן 70 שנה למדינת ישראל.
  • תשע"ט-2019: "המלחמה שבתוך המלחמה" - מאבק ההישרדות של היהודים בשואה
  • תש"ף-2020: "הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק".[12]

ימי זיכרון לשואה בעולם

Jetzt Zeichen setzen 4569 Michelides
טקס יום הזיכרון לשואה בווינה

נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה.

בקרב קבוצות יהודיות

חוק איסור הכחשת השואה

חוק נוסף העוסק בזיכרון השואה הוא חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ו-1986, שבו נקבע עונש מאסר של חמש שנים לאיש "המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות" (סעיף 2 לחוק).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.
  • בת-שבע דגן, "יום השואה והגבורה בגן הילדים", הד הגן נ"ג (1989), עמ' 229–232

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ או בתאריך סמוך לו בכפוף למועד השבת
  2. ^ ראו חוברת הנצחת החללים לקראת יום זיכרון גבורה בכ"ז בניסן הת"ש - 1940 בארכיון הציוני, האוספים הצבאיים, תעודה מס' J12\69-4t
  3. ^ באתר הכנסת
  4. ^ כ"ז בניסן - יום השואה ומרד הגיטאות, דבר, 13 באפריל 1951
  5. ^ חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953, ס"ח 132 מ-28 באוגוסט 1953
  6. ^ לא בד"ו פסח
  7. ^ 7.0 7.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 428.
  8. ^ הצעת חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ה"ח הכנסת 768 מ-13 במרץ 2018
  9. ^ רבני מכון שכטר קוראים לצום ביום השואה
  10. ^ 217. Wedding on Yom Hashoah
  11. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו באתר יד ושם
  12. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף באתר יד ושם
  13. ^ עמירם ברקת, רוב מדינות המערב מציינות "יום שואה", רובן ביום שחרור אושוויץ, באתר הארץ
אברמק קופלוביץ'

אברהם (אַבּרָמֶק) קוֹפּלוֹביץ' (בפולנית: Abraham (Abramek) Koplowicz ;‏ 18 בפברואר 1930 – 1944) היה נער יהודי פולני שנספה בשואה; לאחר מותו נמצאה ופורסמה מחברת שיריו.

את שמונת שיריו כתב אברמק בהיותו בגטו לודז'. שירו המוכר ביותר הוא "חלום":

מגטו לודז' הגיע אברמק למחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם הוריו. אמו נשלחה היישר לתאי הגזים, ואברמק ואביו נשלחו למחנות העבודה. באחד הימים החליט האב, מנדל קופלוביץ', להחביא את אברמק כדי לחסוך ממנו את הסבל. בערב חזר וגילה כי בנו איננו עוד – אברמק נספה בהיותו בן 14.

לאחר המלחמה חזר האב ללודז', שם מצא ציור ואת מחברת השירים של בנו אברמק.

מנדל התחתן בשנית עם חיה גרינפלד, אמו של אליעזר המכונה לולק. בשנת 1985, לאחר מותה של אמו (מנדל נפטר ב-1983), מצא לולק, אחיו החורג של אברמק, את מחברת השירים. בשנת 1993 סיימה המתרגמת עירית עמיאל לתרגם את המחברת לעברית. ספר השירים יצא לאור בהוצאת "יד ושם".

בפברואר 2004 מצא אורי מייזלמן את הספר בחנות ספרים ישנים בתל אביב. אורי, יחד עם חבריו אוהד קוסקי ורועי הדס מלהקת קרח תשע, הקליטו את שיריו של אברמק קופלוביץ'. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ה (2005) יצא הדיסק "אברמק" לחנויות.

אל מלא רחמים

"אל מלא רחמים" הוא נוסח של תפילת הזכרת נשמות הנהוגה בקהילות אשכנז, שאותה אומר החזן לעילוי נשמתם של נפטרים, בעת הלוויה, בעת העלייה לקברו של הנפטר, בימי זיכרון ובמקרים נוספים שבהם מזכירים את זכר הנפטר. תפילה זו נהוגה היום גם במעמד של ימי זיכרון לאומיים, ובפרט ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי צה"ל.

בית העדות למורשת הציונות הדתית וזיכרון השואה

בית העדות למורשת הציונות הדתית וזיכרון השואה הוא מכון חינוכי במושב ניר גלים, שעל יד אשדוד.

בית העדות הוקם בראשית שנות התשעים על ידי עמותת ותיקי בני עקיבא במרכז אירופה, כדי לתעד, לחקור ולהנחיל לדורות הבאים את זיכרון השואה, את מורשת הציונות הדתית, ואת החלק של חבריה בפעולות המחתרת, ההצלה והעשייה החינוכית בתפוצות.

בבית העדות מתקיימת פעילות חינוכית, המיועדת לתלמידים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון, מורים, קבוצות מטיילים וגמלאים. פעילות זו מתבססת על התפיסה שהנחלת זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מעיצוב הזהות היהודית והישראלית של אזרחי ישראל. הקו המנחה של הפעילות בבית העדות מדגיש את העמידה היהודית בתקופת השואה לגווניה השונים, ואת הקשר ההדוק שבין השואה לתקומת העם היהודי בארצו. פעילות זו מוצעת במגוון דרכים:

תוכניות הדרכה לקבוצות מבקרים במוזיאון בית העדות, מפגש עם אנשי עדות ניצולי השואה, סיור במושב ניר גלים וסדנאות חינוכיות שונות.

מסע "משואה לתקומה" – מסע של ביקורים ומפגשים ברחבי הארץ, במהלכו עוסקים התלמידים במגוון נושאים הקשורים לשואה, לתקומה במדינת ישראל ובקשר שביניהם. למסע זה יוצאים תלמידי כיתות י"א-י"ב מרחבי הארץ, במקום המסע לפולין או בנוסף לו.

ספריית בית העדות על שם ע"ש יעקב רייך, שבה ניתן מגוון של ספרי מחקר ועדות בנושאי השואה ומורשת הציונות הדתית.

ארכיון בית העדות ע"ש יעקב אונגר – עוסק בתיעוד ובהנצחת הפעילות של תנועות הנוער הציוניות-דתיות באירופה עד קום המדינה. החומרים שנאספו בארכיון בית העדות כוללים עדויות אישיות, תצלומים, מסמכים מקוריים, חפצי ערך אישיים וגם יצירות אומנות. גולת הכותרת של הארכיון היא מפעל "תיק לכל ותיק" על שם יחיאל צבי וחנה מושקוביץ, שבמסגרתו מוקם מאגר מידע על הפעילות והפעילים של בני עקיבא ושל תנועות נוער ציוניות דתיות נוספות.

מיצג בית הזכוכית – בבית העדות פעיל מיצג אורקולי חדשני להנצחת פעולת ההצלה רחבת ההיקף שהתבצעה בבודפשט בשלהי המלחמה. המיצג נפתח לקהל הרחב בתשע"ד 2014.

טקסים – בית העדות עורך מדי שני טקסים מרכזיים: טקס זיכרון בערב יום הקדיש הכללי והעצרת המרכזית שנערכת בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. טקסים אלו מוקדשים מדי שנה לנושאים שונים.

מלגות – מדי שנה מעניק בית העדות מלגות מטעם הקרן ע"ש שרגא ורות רבקה וייל לתלמידים וסטודנטים, כותבי עבודות מצטיינות בנושא השואה.

השפעות השואה

לשואה הייתה השפעה עמוקה על החברה באירופה ובשאר העולם. השפעתה ניכרת בדיונים תאולוגיים, באמנות, בתרבות ובפוליטיקה.

חג לאומי

חג לאומי הוא חג חילוני המצוין במרבית מדינות העולם, בדרך כלל על מנת לציין אירועים בעלי אופי לאומי. חגים לאומיים מציינים בדרך-כלל מאורעות היסטוריים חשובים בתולדות המדינה: יום היווסדה, יום אימוצם של חוקה או דגל, אירועים מכריעים במהפכות או מלחמות נגד כובש זר, או איחוד בין חלקים שונים במדינה. בחלק מהמדינות נחגג חג לאומי ביום עלייתו לשלטון או יום הולדתו של השליט.

לרוב מוענק יום שבתון בימי חג לאומי.

במדינות שונות מנהגים המציינים את החג הלאומי ובהם טקסים, מצעדים צבאיים, הנפת דגלי הלאום על מבני שלטון ומבנים פרטיים, וחגיגות במרחב הציבורי. תושבי המדינה חוגגים באירועים פרטיים (מסיבות, ברביקיו, ופיקניקים).

חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם

חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, התשי"ג-1953, הסדיר את פעולת "יד ושם" - המוסד הרשמי האחראי להנצחת זיכרון השואה והגבורה. החוק התקבל בכנסת ב-19 באוגוסט 1953 (ח' באלול ה'תשי"ג), על מנת להעניק לזיכרון השואה מעמד ראוי באופן חוקי לדורי-דורות.

חיים רוט

חיים רוט (נולד ב-1932) הוא כלכלן ויזם חברתי, ניצול שואה ויוזם מפעל הנצחת השמות "לכל איש יש שם" של יד ושם. מיסדם של המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי ושל "ארגון צ.א.ל.ה צוותי אזרחים לשיפור החברה" ויו"ר "ועד הפעולה להכרת והוקרת גבורתם של יהודים שהצילו את בני עמם בשואה".

רוט התכבד בהדלקת משואה בעצרת הממלכתית שהתקיימה ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה 1999. כמו כן, התכבד בהדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל שהתקיים בערב יום העצמאות 2001. יד ושם העניק לו את פרס מפעל חיים חינוכי בתחום השואה לשנת 2014.[דרוש מקור]

יום הזיכרון

האם התכוונתם ל...

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום זיכרון לזכר השואה המצוין ב-27 בינואר. תאריך זה נבחר משום שהוא היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים, ושימש מדינות אחדות, ובהן גרמניה ובריטניה, כיום הזיכרון לשואה עוד קודם להחלטת האו"ם. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת 2006, וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. ההחלטה מציינת את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים.

כ"ו בניסן

כ"ו בניסן הוא היום העשרים ושישה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ז בניסן

כ"ז בניסן הוא היום העשרים ושבעה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ח בניסן

כ"ח בניסן הוא היום העשרים ושמונה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כרזת יום השואה

בעקבות כרזת יום העצמאות, החל משנת ה'תש"ע החל יד ושם בביצוע תחרות עיצוב כרזה לזכר השואה. התחרות נקראת "מעצבים זיכרון". הכרזה נבחרת לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

לרשות המתמודדים עומד אוסף החפצים והתמונות של יד ושם. על הכרזה מופיע דימוי חזותי המתקשר למושגי השואה, ובנוסף הכתובת "יום הזיכרון לשואה ולגבורה X" כאשר X היא השנה העברית וסמליל יד ושם ומשרד ההסברה.

בסיום התחרות נקבעים גם מקומות שני ושלישי ולעיתים גם כאלו הראויות לשבח.

לכל איש יש שם (מפעל הנצחה)

"לכל איש יש שם" הוא שמו של מפעל ההנצחה של מוסד יד ושם, לתיעוד שמות הנספים בשואה. מטרת המפעל היא הנצחתם של הנספים באופן אינדיבידואלי, כך שלכל הפחות יתועדו שמותיהם של מיליוני היהודים שנספו בשואה. שם המפעל לקוח משירהּ של זלדה, "לכל איש יש שם".

מסע בני נוער לפולין

מסע בני נוער לפולין הוא מן הפעילויות המרכזיות במערכת החינוך בישראל סביב הוראת השואה. המסעות לפולין הפכו לאחת התופעות החשובות בעיצובו של זיכרון השואה בסוף המאה ה-20. סביב המסעות התפתח דיון ציבורי ואקדמי נרחב, והוא חלק בלתי נפרד מהדיון על הוראת השואה ומקומה במערכת החינוך, דיון שהוא עצמו חלק מדיון רחב עוד יותר, על עיצוב זכר השואה בחברה הישראלית בכלל.

המסעות נערכים למעשה לאורך כל השנה. בשבוע שבו חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נערך מצעד החיים, ששיאו בטקס במחנה ההשמדה אושוויץ ביום הזיכרון עצמו. בטקס משתתפים בני נוער מישראל ומהתפוצות, בליווי נציגי צה"ל ונציגים רשמיים של מדינת ישראל.

לצד משלחות של בני נוער, יוצאות לפולין מדי שנה גם משלחות מטעם צה"ל ("עדים במדים") וכן משלחות סטודנטים וגם משלחות עובדים ומבוגרים.

נדב אמבון

נדב אמבון - (נולד ב 27 ביוני 1984), מנהל קריאטיב ובמאי ראשי בכאן דיגיטל, תאגיד השידור הישראלי, ממייסדי מיזם "זיכרון בסלון" - התכנסות אלטרנטיבית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יחד עם בת זוגו עדי אלטשולר, מנחה המיזם קולולם שותף להקמת היחידה רוכב שמיים[דרוש מקור].

עדי אלטשולר

עדי אלטשולר (נולדה ב-23 בנובמבר 1986) היא אשת חינוך, מנהיגה ויזמת חברתית. מייסדת תנועת "כנפיים של קרמבו" תנועת הנוער הראשונה והיחידה לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. מייסדת מיזם "זיכרון בסלון" - התכנסות אלטרנטיבית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בשנים האחרונות הובילה עדי את Google for Education, ארגון החינוך של Google וכיום מייסדת ומנכ"לית עמותת אינקלו המובילה את המהלך להקמת בתי ספר מכילים בשיתוף משרד החינוך.

אלטשולר זכתה בפרסי הוקרה רבים, ביניהם: אות תמרי, אות ברנשטיין על התנדבות ומנהיגות חברתית, פרס רפפורט על יוזמה מחוללת שינוי, עמיתת כבוד במרכז הבינתחומי ובשנת 2014 נבחרה על ידי המגזין טיים לאחת ממנהיגי הדור הבא בעולם, ונאמה באו"ם כנציגת היזמות והיצירתיות הישראלית.

צפירת זיכרון

צפירת זיכרון או צפירת דומייה היא קול צופר המושמע לזמן קצוב של דקות אחדות אשר באה לציין אבל ציבורי. במהלך הצפירה נוהגים השומעים לחדול מכל עיסוק (דוגמת עבודה או נסיעה) ולעמוד במקומם. אף כי ציון דקת דומייה הוא נוהג מקובל בעולם, בפרט בארצות המערב, הנוהג ללוות את דקת הדומייה בצפירה נעשה נדיר בשנים האחרונות. בארצות בעלות מסורת נוצרית יש נטייה להחליף את צפירת הזיכרון בצלצול פעמוני הכנסיות, שהוא נוהג נוצרי ותיק לציון אירוע בעל אופי ציבורי, בפרט אבֶל ציבורי. ביפן נהוג להכות מכות קצובות בגונג בעת דקת דומייה, בהתאם למסורת המקומית.

תהילים פ"ג

שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, הוא פרק פ"ג בספר תהילים והמזמור ה-93 בו (בתרגום ליוונית וללטינית, זהו המזמור ה-92), הפותח במילים אלו. המזמור הוא האחרון מתוך 11 פרקים רצופים המיוחסים לאסף בן ברכיהו הלוי – ראש המשוררים במקדש בימי דוד המלך. זהו גם המזמור האחרון בחלק שמהמקור האלוהיסטי של ספר תהילים (בחלק זה מכונה האל לרוב בכינויו אלוהים), שמתחיל בתהילים מ"ב ונגמר בפרק זה). פרק זה נתפס לרוב כקינה לאומית המתעוררת בשל האיום של פלישה לישראל על ידי שכנותיה.

יש מנהג אשכנזי ישן לאומרו בכל יום בסוף תפילת שחרית כדי להזכיר צרת הגלות, ויש נוהגים לאומרו רק בימים שאומרים בהם תחנון,, ויש נוהגים לאומרו בכל יום שאומרים למנצח, ברם, לפני מנהג פפד"מ, אומרים אותו בכל יום ואפילו בשבת וביום טוב. מנהג אמירת מזמור זה בכל יום (או בימים שאומרים בהם תחנון) דעך במאות השנים האחרונות, ונשתמר רק אצל קהילות היקים וקהילות אויבערלאנד.

בשל תכנו, העוסק בבקשה מה' להלחם באויבי ישראל המבקשים להשמידו, קריאת מזמור זה נפוצה בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובטקסי יום הזיכרון לחללי מערכת ישראל.

קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות, כמועילה לחזרה בשלום מהמלחמה.

חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל
השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005רדיפת הומוסקסואלים
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.