יום הדין

יום הדין הוא יום שיחול, על פי מספר דתות, בקץ כל הזמנים ובו יעמדו בני האדם בפני דין האל: הרשעים ידעו את זעמו של האל, ואילו הצדיקים יזכו למחילתו ולקרבתו.

בהשאלה הצירוף יום הדין משמש כינוי ליום מכריע וגורלי, אשר יידו בו אדם או ארגון על מעשיהם, ייתנו דין וחשבון ויקבלו את גמולם לרע או לטוב (לדוגמה: "המפלגה תשלם על בגידתה בקהל בוחריה, וביום הדין יאמר הבוחר את דברו"). ראשי התיבות הנהוגים: יוה"ד, יה"ד וכן י"ה.

הצירוף המליצי יום פקודה משמש במשמעות זהה ("בהגיע יום פקודה נתייצב כולנו כאיש אחד"; וכן לציון גיוס מילואים ו"קריאה לדגל").

יום הדין ביהדות

ביהדות מציין יום הדין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט".[1]

יום הדין הוא גם כינוי ביהדות לראש השנה שהוא יום הדין הכללי לכל יצורי העולם, בו עומדים הכול למשפט ונכתב גזר דינם – אם למוות ואם לחיים.

משה דיין ביקש לקרוא למלחמת יום הכיפורים "מלחמת יום הדין" – וכך גם קרא לשם ספרו, משלא נתקבלה דעתו בעניין.

יום הדין בנצרות

Florentinischer Meister um 1300 001
ישו המלך ביום הדין, על תקרת הבפטיסטריום של פירנצה, מעשה ידי קופו די מרקוולדו

בנצרות רווחים תיאורי יום הדין בספרות הדתית, ויותר מכול בבשורה על פי מתי, שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" שמשמאלו לעונש נצחי עם השטן ומלאכיו.

במאות הראשונות לקיומה של הנצרות קמו בחברה הנוצרית תנועות משיחיות, שציפו לחזרתו המהירה של ישו, עד שנת 1000 לספירה. תנועות אלה התבססו על חזון משיחי המופיע ב"חזון יוחנן", הספר האחרון בברית החדשה. על פי הכתוב בחזון יוחנן, ייסד ישו בחייו את מלכות אלף השנים, שהיא האנושות כפי שהיא כיום. לאחר 1,000 שנים, בסופה של מלכות זו, יגיע יום הדין, שבמהלכו תפרוץ מלחמה אכזרית בין הרשעים, המסרבים להכיר באמת הנוצרית, לבין הצדיקים. הרשעים יונהגו על ידי ה"אנטי כרייסט" – דמות המסמלת את כוחות הרוע המתנגדים לנצרות. מלחמה זו מכונה בנצרות "מלחמת גוג ומגוג", והקרב המכריע בה יערך במקום המכונה "ארמגדון", כפי הנראה עיוות שמו העברי של הר מגידו. במלחמת יום הדין, ייהרג האנטי כרייסט על ידי ישו, והרשעים יישרפו באש שתרד מן השמים.

לאחר ניצחונו של ישו על האנטי כרייסט, תתקיים תחיית המתים לפי האמונה הנוצרית. ישו ישפוט את כל בני האדם, בשיתוף עם המלאך מיכאל שיאחז במאזנים. יישקלו אמונתם הנוצרית ומעשיהם הטובים. ה"צדיקים", שהם לפי האמונה הנוצרית הנוצרים המאמינים, יזכו לחזור לגן העדן ולשהות בו עם ישו, בעוד על ה"רשעים" תיגזר צלייה נצחית באש הגיהנום.

בשנים שחלפו מאז שנת 1000 לספירת הנוצרים, שבה כידוע לא הסתיימה "מלכות אלף השנים", נשמעו בתאולוגיה הנוצרית קולות המפרשים באופן שונה את הנבואה. כיום יש בין המאמינים הנוצרים גם כאלה המפרשים את חזון יוחנן בעניין יום הדין כמשל, כמסר רוחני לרשעים ולצדיקים, ולא כנבואה גשמית שעתידה להתממש כלשונה.

יום הדין באסלאם

באסלאם, יום הדין נקרא "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة, "יום התחייה"). ביום זה יקומו המתים מקברותיהם, הכופרים יכירו בכפירתם ויעמדו למשפט האל. במשפט זה ייפתח ספר המכיל את כל מעשי האדם מלידתו, האל ידון את האדם ברחמים. לאחר הדין יצעדו בני האדם מעל תהום אש הגיהנום על גשר דקיק, רק אלו המאמינים והתמימים יגיעו אל העבר השני, שם גן העדן; כל החוטאים והכופרים יפלו מהגשר אל להבות הגיהנום.

יום הדין באמנות

יום הדין הוא נושא רווח באמנות הדתית של ימי הביניים והרנסאנס. לעיתים קרובות קישטו תבליטים וטריפטיכונים המתארים את יום הדין את כניסות הקתדרלות והכנסיות. אחת היצירות המפורסמות ביותר היא "יום הדין" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, שבה אף צייר את דיוקנו כברתולומיאו הקדוש.

ברקוויאם של ג'וזפה ורדי מתאר המלחין את יום הדין, "דיאז אירה", בתזמור עז וססגוני, באמצעות כלי נשיפה ממתכת, תזמורת מלאה ומקהלה מעורבת גדולה, היוצרים כולם אפקט דרמטי ומבעית. ורדי כתב את ה"דיאז אירה" בהשפעת הפרסקו של מיכלאנג'לו.

המלחין הקטור ברליוז השתמש במוטיב העתיק של "דיאז אירה" ביצירתו הסימפוניה הפנטסטית.

יום הדין הוא מוטיב חוזר בסדרת סרטי הפעולה "שליחות קטלנית", שבו המכונות מקבלות תודעה ותוקפות את האנושות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרשת האזינו) "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם..." בספר עמוס: "הוי המתאוים את יום ה' - למה זה לכם יום ה'? הוא חשך ולא אור!" ואילו בירמיהו: "אתה, אל תירא, עבדי יעקב, כי אתך אני... אך אתך לא אעשה כלה... ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" (כלומר ביום הדין תבוא במשפט, אבל לא אחסל אותך לחלוטין.)
בושידו (קומיקס)

בושידו (באנגלית: Bushido) היה דמות בדיונית של גיבור על שהופיע בחוברות הקומיקס הטיטאנים הצעירים ביקום DC קומיקס.

בושידו הוא האלטר אגו של ריוקו אורסונו, מתבגר יפני שנהפך לבושידו לאחר מות אמו, מעשה שמלווה היסטוריה ארוכה של שושלת משפחתית בה חיו גיבורים מכובדים. הוא פגש לראשונה בקבוצת הטיטאנים הצעירים כאשר אלה הגיעו ליפן כדי לשחרר את חברם לקבוצה ביסט בוי מהשפעתו של השד טנגו. בהמשך, הוא הצטרף לקבוצת "הטיטאנים ל.א." זמן קצר לפני התפרקותם, ובאירועי "יום הדין" נלחם בשדים שיצאו ממעמקי הגיהנום. באירועי המשבר האינסופי של שנים 2005-‏2006, הוא נלחם יחד עם חברי הקבוצה בסופרבוי פריים נטול הרסן, שהשתמש בראיית החום שלו כדי לקרוע אותו לגזרים.

במהלך אירועי "הלילה האפל ביותר", בושידו קם לתחייה כחבר חיל הפקחים השחורים יחד עם גיבורים אחרים שמתו בידי סופרבוי פריים. הוא עושה את דרכו לעבר כדור הארץ כדי להתעמר בסופרבוי פריים, אך זה האחרון משמיד אותם בעזרת טבעת הכוח השחורה.

בושידו הופיע בעונה החמישית של הסדרה המצוירת הטיטאנים בפרק "קוראים לכל הטיטאנים", שם הוא מתואר כסמוראי צעיר ושקט, כשהוא פוגש את רובין והופך לחבר כבוד בקבוצה. נראה כי הכוח היחידי שלו הוא מיומנות בחרב, לאחר זמן קצר שבו נהפך בושידו לחבר מכובד הוא נקלע למארב על ידי קאטארוהו. למרות מיומנותיו בחרב הוא לא מסוגל להביס את קאטרוהו, ומוקפא יחדיו עם הרבה טיטאנים אחרים. לאחר זמן מה הוא משוחרר עם כל הטיטאנים על ידי מאס ומצטרף לקרב.

ג'יימס קמרון

ג'יימס קמרון (באנגלית: James Cameron; נולד ב-16 באוגוסט 1954) הוא במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע קנדי זוכה פרסי אוסקר, גלובוס הזהב וסאטורן על סרטיו. קמרון ביים שניים משלושת סרטי הקולנוע המכניסים ביותר בכל הזמנים, טיטניק ואווטאר. כמו כן ביים סרטים נוספים שהיו לשוברי קופות, ובהם שליחות קטלנית, שליחות קטלנית 2, מצולות ושובו של הנוסע השמיני. המוטיב המרכזי במרבית סרטיו של קמרון הוא היחסים בין האדם לטכנולוגיה.

גאולה

גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. במשמעות המקראית יש יחס קרבה בין הגואל למושא הגאולה.

דומסדיי

דומסדיי (באנגלית: Doomsday; בתרגום לעברית: יום הדין) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס סופרמן ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Superman: The Man of Steel #18 מדצמבר 1992, ונוצרה על ידי האמן דן ג'ורגנס. ידוע כרוצחו של סופרמן בקשת הסיפור "מותו של סופרמן" של שנת 1992.

דומסדיי הוא מפלצת קטלנית שנודעה בכינוי "האולטימטיבי" ואשר נולדה במעמקי כוכב הלכת קריפטון בימיו הפרה-היסטוריים, הרבה לפני שהקריפטונים דמויי האנוש השתלטו על הכוכב. היה זה עולם אלים ואכזר שבו רק החזקים שורדים. בניסוי אבולוציוני אכזרי שנועד ליצור את ישות החיים המושלמת, המדען החייזרי ברטרון שיחרר עולל דמוי אנוש שנולד במבחנה במעבדה על פני קרקע הכוכב, שם נהרג עקב תנאי השטח הקשים מנשוא. שרידי התינוק נאספו ושומשו כדי לשבט כפיל חזק יותר. תהליך זה חזר על עצמו פעם אחר פעם למשך עידנים כדרך לזרז התפתחות טבעית. הכאב שבאותן מיתות חוזרות ונשנות מוטמעות בתוך הגנים שלו וגורמים ליצור לשנוא את כל החיים באשר הם, נוסף לרגשות הזעם והחורבן שיוצרו העניק לו.

בעוד היצור התפתח, הוא היה מסוגל כבר לשרוד את הטמפרטורות הגבוהות ואת האטמוספירה השורפת, אלא שהוא נפל קורבן לטורפים האכזריים שחיו על פני הכוכב. עם הזמן וללא כל עזרה טכנולוגית מצידו של ברטרון, הוא קיבל את היכולת לספוג אנרגיה סולארית ולשגשג בלי הצורך באוכל ובשתייה, וחזר לחיים כדי להסתגל מחדש ולהתגבר על כל מי שהרג אותו. האולטימטיבי צד אחר הטורפים המסוכנים שבקריפטון ודן אותם לכליה. בהמשך הוא הרג את ברטרון עצמו, שראה בו כאויב.

האולטימטיבי נמלט מהכוכב באמצעות חללית שנהגה להעביר לברטרון אספקה קבועה, ויצא למסע השמדה במספר עולמות. בין הדמויות בהן הוא נתקל נמנו דארקסייד, חיל הפקחים הירוקים ושומרי היקום, שניסו לעצור את התקדמותו. בסופו של דבר נכלא ונשלח לחלל בארון קבורה עשוי פלדה, שהתרסק בכדור הארץ. שם, האולטימטיבי הצליח להשתחרר והתעמת עם סופרמן.

דמותו של דומסדיי מדורגת במקום ה-46 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותו בסרט הלייב אקשן "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" גילם באמצעות לכידת תנועה השחקן רובין אטקין דאונס.

דוקטור סטריינג'לאב

דוקטור סטריינג'לאב (באנגלית: Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb, תרגום: דוקטור סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה), סרטו של סטנלי קובריק מ־1964, הוא קומדיה שחורה וסאטירה על המלחמה הקרה, על דוקטרינת ההשמדה ההדדית ומאזן האימה. הכוכב הראשי בסרט הוא פיטר סלרס, המגלם שלוש דמויות שונות. הסרט מבוסס במידת מה על הספר "Red Alert" מאת פיטר ג'ורג'.

הקפלה הסיסטינית

הקפלה הסיסטינית או הסיקסטינית (באיטלקית: La Cappella Sistina) היא כנסייה הנמצאת במתחם ארמון האפיפיור שבקריית הוותיקן, ברומא. הקפלה משמשת את טקס הקונקלווה, התהליך בו נבחר האפיפיור, וידועה בציורי הקיר שיצרו בה אמנים איטלקים בתקופת הרנסאנס, ביניהם ידועים בעיקר הפרסקו על תקרת הקפלה ופרסקו "יום הדין" שצייר מיכלאנג'לו במחצית הראשונה של המאה ה-16. פירוש השם הוא "הקפלה של סיקסטוס" (באיטלקית "סיסטו"), על שם האפיפיור שבימיו נבנתה.

טקס פרסי אוסקר ה-64

טקס פרסי אוסקר ה-64 (באנגלית: 64th Academy Awards) להענקת פרסי האוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע למיטב סרטי הקולנוע והטלוויזיה של שנת 1991 נערך בדורותי צ'נדלר פביליון שבלוס אנג'לס, קליפורניה, ב-30 במרץ 1992. השחקן והקומיקאי בילי קריסטל הנחה את הטקס בפעם השלישית ברציפות.

מותחן האימה "שתיקת הכבשים" זכה בכל חמש הקטגוריות הנחשבות כחשובות ביותר – הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר – ובכך הפך לסרט השלישי בתולדות טקסי האוסקר לרשום הישג זה (אחרי "זה קרה לילה אחד" ו"קן הקוקייה"). הסרט "באגסי" קיבל עשר מועמדויות, אך זכה בפרסי עיצוב ההפקה ועיצוב התלבושות בלבד.

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-45

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-45 שמעניקה האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, נערך בשנת 1992, בו הוענקו פרסים לסרטים הטובים ביותר של שנת 1991.

סרטו של אלן פארקר "הקומיטמנטס" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט המעובד והעריכה. הסרט "שתיקת הכבשים" זיכה את אנתוני הופקינס בפרס השחקן הטוב ביותר ואת ג'ודי פוסטר בפרס השחקנית הטובה ביותר. הסרט "שתיקת הכבשים" זכה גם בפרס אוסקר. אלן ריקמן זכה בפרס שחקן המשנה על הופעתו בסרט "רובין הוד: נסיך הגנבים". קייט נליגן זכתה בפרס שחקנית המשנה על משחקה בסרט "פרנקי וג'וני".

מותו של סופרמן

מותו של סופרמן (באנגלית: The Death of Superman) היא קשת סיפור ואירוע קרוסאובר בכותרי הקומיקס סופרמן, שפורסמה בין אוקטובר 1992 לאוקטובר 1993 על ידי חברת DC קומיקס למשך 39 חוברות. קשת הסיפור מתחלקת לשלושה חלקים - "מותו של סופרמן" (אוקטובר-נובמבר 1992), "לוויה לחבר" (ינואר-יוני 1993) ו"שלטונם של הסופרמנים" (יוני-אוקטובר 1993). הסדרה נכתבה על ידי כותבים כדן ג'ורגנס, ג'רי אורדוויי, קארל קסל, לואיס סימונסון, רוג'ר סטרן וג'רארד ג'ונס.

העלילה עוקבת אחר מלחמתו של סופרמן ביצור האימתני והבלתי ניתן לעצירה דומסדיי ("יום הדין") ברחובות העיר מטרופוליס. בסוף הקרב, השניים מתים מפצעיהם האנושים. כמו כן, מתוארת תגובתו של יקום DC למותו של סופרמן, וכן את עלייתן של ארבע דמויות הטוענות שהן סופרמן האמיתי ושובו של סופרמן המקורי.

קשת הסיפור הפכה להצלחה מסחרית: כותרי סופרמן זכו לחשיפה בינלאומית, הגיעו לצמרת המכירות ונמכרו בין לילה. האירוע סוקר בידי המדיות השונות בארצות הברית ומחוצה לה. סרט ההנפשה "סופרמן: יום הדין" (2007) מבוסס קלות על הסיפור. עיבוד מחודש יצא בצורת סרט בשני חלקים: מותו של סופרמן (2018) ושלטונו של סופרמן (2019).

מיכלאנג'לו

מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni; ‏ 6 במרץ 1475 – 18 בפברואר 1564) איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר, ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

מיתולוגיה נורדית

המיתולוגיה הנורדית (ידועה גם כמיתולוגיה ויקינגית ומיתולוגיה סקנדינבית) היא שם כולל לאגדות והאמונות הקדם-נוצריות של עמי סקנדינביה. המיתולוגיה הנורדית היא הגרסה הידועה ביותר של המיתולוגיה הגרמאנית.

מלחמה גרעינית

מלחמה גרעינית היא מלחמה שהסלימה למצב שבו אחד הצדדים מחליט להשתמש בנשק גרעיני, למשל פצצת אטום.

יש המכנים מלחמה כזו "מלחמת יום הדין", בגלל ההשפעה ההרסנית של הנשק הגרעיני: פצצת האטום, למשל, נחשבת לנשק קטלני ביותר, בגלל החום, גל ההדף והקרינה המזיקה שהיא מייצרת. נוסף על כך, השפעת הקרינה באזור המופצץ יכולה להישאר בטווח זמן של עד 10 שנים, והיא הופכת את האזור לבלתי ניתן להתיישבות. יש הסבורים שמלחמה גרעינית יכולה אף לגרום להשמדת רוב אוכלוסיית העולם. לאלברט איינשטיין מיוחסת האמרה:

עד כה נעשה שימוש בנשק גרעיני רק בשלהי מלחמת העולם השנייה, עת הוטלה פצצה גרעינית על העיר היפנית הירושימה, ושלושה ימים לאחר מכן על העיר נגסאקי. פעולה זו גרמה למותם של מאות אלפי אנשים, והיא ממחישה את גודל הנזק שעלולה לגרום מלחמה גרעינית, משום שבמהלך מרוץ החימוש הגרעיני גדלה עוצמת הנשק הגרעיני מאות מונים, וגם מלאי הנשק הגרעיני גדל מאוד.

החרדה מפני מלחמה גרעינית מלווה את העולם מאז התבססותו של הנשק הגרעיני, בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים. שעון יום הדין, שנוצר על ידי ביטאון מדעני האטום באוניברסיטת שיקגו בשנת 1947, מנסה לאמוד את ההסתברות לפריצתה של מלחמה גרעינית. את המידע הוא מציג ב"דקות לחצות", כאשר חצות היא הנקודה שבה תפרוץ מלחמה גרעינית. המרחק הרב ביותר מחצות היה בשנים 1991–1994, בעקבות תום המלחמה הקרה - 17 דקות. הקרבה הגדולה ביותר לחצות הייתה בשנים 1953–1959, שנות מרוץ החימוש הגרעיני - 2 דקות. כיום (2018) השעון עומד על 2 דקות לחצות.

בארצות הברית משמש המושג DEFCON כדי לייצג דרגת מוכנות, גם בהקשר של סיכון למלחמה גרעינית. אחד האירועים שבהם דרגת המוכנות עלתה לרמה גבוהה ביותר היה משבר הטילים בקובה.

מפקד אוכלוסין

מִפקד אוכלוסין הוא ספירה של כל האוכלוסייה במקום מסוים (מדינה, בדרך כלל), תוך איסוף מידע על האוכלוסייה לצרכים סטטיסטיים. בעידנים קודמים מטרת המפקד הייתה אך ורק למנות את התושבים במקום נתון, אך מפקדי אוכלוסין בעידן המודרני משתמשים בשיטות סטטיסטיות אשר מטרתן לקשר בין מספר האוכלוסין, והיבטים דמוגרפיים שונים כגון: גיל, מין, מצב משפחתי, מצב כלכלי ואמונה דתית.

ספר יום הדין

ספר יום הדין (באנגלית: Domesday Book) או ספר וינצ'סטר (Book of Winchester) הוא סקר קרקעות ומפקד אוכלוסין שנערך באנגליה בשנת 1086 בהוראת ויליאם הראשון מלך אנגליה, זמן קצר לאחר כיבוש אנגליה על ידיו. הסקר נועד על מנת לתת למלך מידע אודות מספר התושבים ומיקומם, ולאפשר מנהל תקין של המדינה וגביית מסים יעילה. הסקר נעשה בעקבות צו של ויליאם הראשון שניתן בחג המולד בשנת 1085 בעת שהמלך שהה בגלוסטר.

קביעת השמאים כפי שהופיעה בספר בדבר היקף השטחים, מספר התושבים, והיקף הרכוש של התושבים הייתה סופית ובלתי ניתנת לערעור. הספר נכתב בלטינית, אולם כלל מספר מונחים מקומיים שלא הייתה להם מקבילה לטינית.

פצצת ביקוע גרעיני

פצצת ביקוע גרעיני (הידועה בשם "פצצת אטום", על-אף שזהו שם מטעה מבחינה מדעית) היא סוג של נשק גרעיני, כלומר נשק המנצל את האנרגיה הרבה שאגורה בגרעיני אטומים הכבדים מברזל. אנרגיה זו משתחררת בתהליך של ביקוע גרעיני - פירוק הגרעין הכבד לגרעינים קלים יותר. אין כלל הקובע מה יהיו גרעיני האטומים הנוצרים, למעט שסך הפרוטונים והנייטרונים חייב להישמר. כדוגמה, גרעין של אורניום236 אינו יציב, ומתפרק תוך זמן קצר לשני גרעינים נפרדים, שיכולים להיות - אך לא חייבים להיות - גרעין של קריפטון92 וגרעין בריום141 בתוספת 3 נייטרונים חופשיים. במהלך הפירוק נפלטות קרני גמא בעוצמה גבוהה, שמקורה בהפרש בין האנרגיה שהחזיקה את הגרעין הכבד וסכום האנרגיות שמחזיקות את הגרעינים שנוצרו. כאמור, עבור כל יסוד כבד מברזל הפרש אנרגיה זה הוא חיובי.

עוד לפני פיתוח הנשק הגרעיני היה ידוע שבתהליך הביקוע משתחררת אנרגיה רבה מאד. לדוגמה, גרם בודד של רדיום פולט אנרגיה ששקולה לאנרגיה הנפלטת משריפת מכלית בנזין מלאה, אך לא היה ידוע כיצד לגרום לגרעינים להתפרק באופן יזום כך שיתקבל פרץ קצר ועצום של אנרגיה. עם גילוי תהליך השרשרת נפתרה קושייה זו, ונפתח הפתח לפצצות בהן קילוגרמים ספורים של חומר בקיע פולטים בשבריר שנייה את כמות האנרגיה של עשרות אלפי טונות של חומר נפץ רגיל, וכך גורמות להרס בהיקף חסר תקדים.

פיתוח וייצור נשק גרעיני היוו נקודת מפנה בהיסטוריה של המלחמות ושל היחסים הבינלאומיים בכלל. לראשונה נוצר איום ממשי של הרג מיליונים תוך דקות, ונוצר מאזן האימה שמרתיע את המעצמות הגרעיניות ממלחמה גלויה זו בזו.

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו ארצות הברית, גרמניה הנאצית ואף האימפריה היפנית בפיתוח נשק גרעיני. למרות הישגים משמעותיים בפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית ושל יפן, רק מאמץ הפיתוח של ארצות הברית - "פרויקט מנהטן" - הגיע לייצור פצצה גרעינית בפועל. ראש הפרויקט האמריקני, הפיזיקאי היהודי רוברט אופנהיימר, זכה לפרסום רב וכונה "אבי פצצת האטום". צוות בראשות אנריקו פרמי השיג את תגובת השרשרת הגרעינית מעשי ידי אדם הראשונה בעולם. בשנת 1942 וב־1945 נוסה הנשק הגרעיני לראשונה באתר טריניטי, סמוך לאלאמוגורדו, ניו מקסיקו. בעקבות הצלחת הניסוי יוצרו שתי פצצות ביקוע גרעיני, שהוטלו על הערים היפניות הירושימה ועל נגסאקי. מספר ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, נכנעה יפן ללא תנאים, ובכך למעשה באה לסיומה מלחמת העולם השנייה. מאז לא הופעל עוד נשק גרעיני במלחמה.

66,000 איש נהרגו כתוצאה מיידית מהתפוצצות הפצצה בהירושימה. 60,000 איש נוספים מתו עד סוף 1945 כתוצאה מפגיעות שגרמה להם הפצצה, ורבבות אנשים נוספים סבלו מנזקי הקרינה הרדיואקטיבית במשך שנים רבות.

ברית המועצות פוצצה את הפצצה הגרעינית הראשונה שלה RDS-1 ב-29 באוגוסט 1949. תכנון הפצצה התבסס בעיקר על התכנון האמריקאי, שאותו קיבלה ברית המועצות מהמרגל קלאוס פוקס, אך ייתכן שהידע שלה התבסס גם על מתקנים של גרמניה הנאצית, בשטח מזרח גרמניה לשעבר.

עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (בקצרה "קילוטון"). עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT.

תהליך מקביל המפיק אנרגיה רבה יותר הוא היתוך גרעיני, שבו מתחברים גרעיני אטומים קלים ליצירת אטום כבד יותר, והוא התהליך המניע את השמש וגם הבסיס לפעולתה של פצצה תרמו-גרעינית המכונה גם "פצצת מימן".

רוברט פטריק

רוברט פטריק (באנגלית: Robert Patrick; נולד ב-5 בנובמבר 1958) הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקני. ידוע במיוחד בשל גילום דמותו של הרובוט העתידני T-1000 בשובר הקופות "שליחות קטלנית 2: יום הדין" של ג'יימס קמרון.

שליחות קטלנית

שליחות קטלנית (באנגלית: The Terminator) הוא סרט פעולה-מדע בדיוני אמריקאי משנת 1984 שבויים בידי ג'יימס קמרון והופק ונכתב בידי גייל אן הורד לצד קמרון. בסרט מככבים ארנולד שוורצנגר, לינדה המילטון ומייקל ביהן. הסרט מספר על מלצרית צעירה בשם שרה קונור, אשר נתקלת בגבר שרירי ולוחמני בשם קייל ריס, האומר לה שהוא נשלח מהעתיד של 2029 להגן עליה מפני המחסל: סייבורג דמוי אדם חסר רחמים שאף הוא נשלח בחזרה בזמן לעבר של שנת 1984 כדי לחסלה, על מנת להבטיח את ניצחון מערכת מחשוב-העל סקיינט במלחמה כנגד האנושות בעתיד.

הסרט יצא לאקרנים ב-26 באוקטובר 1984. עם יציאת הסרט לאקרנים, "שליחות קטלנית" היה להצלחה מסחררת ברחבי העולם כשקיבל תגובה ביקורתית משבחת מאוד מצד מבקרים ששיבחו את התסריט, העלילה, קטעי האקשן, הפעלולים, המשחק ואת האפקטים, אך יותר מכול, שיבחו מאוד את הופעתו וצורת משחקו של שוורצנגר אשר גילם את המחסל[דרוש מקור]. תפקיד זה חשף את שוורצנגר לקהל הרחב והקנה לו מעמד של כוכב אקשן בינלאומי, בהמשך להצלחה שקצר עם יציאת "קונאן הברברי" לאקרנים בשנת 1982. יחד עם תגובה חיובית מאוד מצד הביקורת, הסרט היה גם להצלחה קופתית בזמנו כשגרף יותר מ-78 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של כ-6 וחצי מיליון דולר בלבד.

בעקבות הצלחת הסרט, הסרט נהיה לסדרת סרטים שבמהלכה הופקו עד כה ארבעה סרטי המשך: "שליחות קטלנית 2: יום הדין", "שליחות קטלנית 3", "שליחות קטלנית: התעוררות", "שליחות קטלנית: ג'נסיס" העוסקים בהמשך העלילה המקורית, והופקה סדרת טלוויזיה אחת ("טרמינייטור") הממשיכה את קו העלילה של הסרט השני בסדרה.

תקיעת השופר האחרונה

תקיעת השופר האחרונה (באנגלית: The Last Trump) הוא סיפור מדע בדיוני קצר שנכתב בידי אייזק אסימוב בשנת 1955. הסיפור תורגם לעברית ב-1976 בקובץ גדול ורחב הוא העולם, ושוב ב-2009 בקובץ כתבי אייזק אסימוב כרך 1.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.