יולי תמיר

יולי תמיר (נולדה ב-26 בפברואר 1954, כ"ג באדר ה'תשי"ד) היא פרופסורית לפילוסופיה ונשיאת מכללת שנקר. בעבר הייתה חברת הכנסת ושרה מטעם מפלגת העבודה. בשנים 1999–2001 היא כיהנה כשרה לקליטת עלייה, ובשנים 2006–2009 כשרת החינוך. ממייסדות ארגון שלום עכשיו.

יולי תמיר
Yuli Tamir2018
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, העבודה
שרת החינוך ה־17
4 במאי 200631 במרץ 2009
(שנתיים ו-47 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
שרה לקליטת עלייה ה־14
5 באוגוסט 19997 במרץ 2001
(שנה ו-30 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חברת הכנסת
17 בפברואר 200313 באפריל 2010
(7 שנים ו-8 שבועות)
כנסות 16 - 18
תפקידים נוספים

נעוריה, שירות צבאי והשכלה אקדמית

נולדה בתל אביב כיעל תמיר, בתם של יהודה תמיר ועדה לבית בורודובסקי (אחייניתו של דב הוז). למדה בבית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב. בשנים 1972–1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במלחמת יום הכיפורים שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. היא השתחררה בדרגת סגן.

בשנת 1978 סיימה לימודים לתואר ראשון בביולוגיה, ובשנת 1985 קיבלה תואר שני במדע המדינה - שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1989 הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה בהנחייתו של ישעיה ברלין[1], על עבודת דוקטורט בנושא "לאומיות בגבולות הליברליות"[2]. בשנים 1989–1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ושל אוניברסיטאות פרינסטון והרוורד.

קריירה פוליטית

תמיר נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980–1985 הייתה פעילה במפלגת רצ, ובשנים 1998–1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. משנת 1995 ועד לשנת 2009 הייתה פעילה במפלגת העבודה.

לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת העלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה.

תמיר הייתה מבין מנסחי אמנת כנרת.

נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט; בוועדת החינוך, התרבות והספורט; בוועדה לפניות הציבור; ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. כחברת כנסת הובילה תמיר עם אתי לבני את הצעת החוק ל"ייצוג נשי הולם בעיצוב מדיניות לאומית", וזו הייתה לתיקון מס' 4 בחוק שיווי זכויות האישה.

כחברת כנסת הגישה הצעת חוק שנועדה לבטל סעיף בחוק העונשין שקובע שפעילות להעברת שטחים למדינה אחרת היא בגידה. הצעה זו לא עברה[3].

בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמכה תמיר בח"כ עמיר פרץ. עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך. מסר מרכזי של המפלגה בבחירות אלה היה פגיעתה של מדיניותו של שר האוצר בנימין נתניהו במערכות שונות במדינה[4].

שרת החינוך

ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, אך בהתאם להסכם הקואליציוני הועברו סמכויות התרבות והספורט למשרד המדע, ותמיר כיהנה כשרת החינוך בלבד. ב-5 בנובמבר 2006 מונתה לממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בתפקיד עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר. בתקופת כהונתה עלה תקציב החינוך בלמעלה מחמישה מיליארד שקל (בשל גידול תקציב החינוך היסודי עקב תוכניות רב שנתיות כמו אופק חדש, פיצול כיתות א-ב, תקציבי בינוי ומיחשוב בתי הספר)[דרוש מקור].

בתחילת כהונתה הנהיגה רפורמה בגני הילדים, בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בשם "אופק חדש", הרפורמה הרחבה ביותר שיושמה במערכת החינוך הישראלית זה עשרות שנים[5]. במרץ 2008 נחתם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על התחלת התוכנית. תמיר לא השיגה הסכמה בעניין זה עם ארגון המורים. חרף ההסכמה עם הסתדרות המורים, גם מבין חבריה היו מורים שהתנגדו לתוכנית בטענה שהיא פוגעת בתנאי עבודתם[6]. דו"ח של משרד החינוך קבע, לימים, כי המורים אינם מרוצים מהרפורמה כפי שיושמה וכי רק תלמידי המגזר היהודי מרגישים תוצאות חיוביות שלה[7]. דו"ח נוסף משנת 2011 של רמא"ה, קובע כי 88% מהמורם היו רוצים בהמשך הרפורמה, בעיקר בשל השעות הפרטניות שהיא כוללת, המאפשרות מגע אישי בין המורה לתלמיד. עם זאת, התברר כי תחושת העומס של המורים המשתתפים בתוכנית גדלה והישגי התלמידים ברוב המקצועות לא השתנו[8]. בעקבות העלייה בשכר המורים חלה עלייה בביקוש למקצוע ההוראה.

תמיר פעלה לחיזוק מערכת החינוך הממלכתית והעדפתה על פני החינוך הפרטי[9]. היא הנהיגה יום לימודים ארוך רק בבתי ספר רשמיים ומשרד החינוך בראשותה העניק במקרים רבים רישיונות לבתי ספר פרטיים חדשים רק בלחץ מערכת המשפט. תמיר התנגדה לבתי ספר פרטיים חרדיים וערבים וגם לבתי ספר ייחודיים של המגזר החילוני[10][11] תמיר התנגדה ללימודי ליבה במגזר החרדי בכפייה. בעקבות פנייה לבג"ץ בניסיון לאלץ את בתי הספר החרדים ללמד מקצועות אלה עבר בכנסת חוק נהרי הפוטר מכך ישיבות בגיל על יסודי[12].

בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקס זכויות התלמיד. תמיר טענה כי החומר מצוי באינטרנט וחולקת פינקסים היא ביטוי לתהליך למידה ישן[13]. ההחלטה נתמכה על ידי הסתדרות המורים, שהתנגדה למה שהוגדר על ידה כמסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים.

תמיר החליטה על ציון הקו הירוק במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר, על צמצום ניכר של תקני בנות שירות לאומי בחינוך הממלכתי והחלפתן במורים מוסמכים.

בספטמבר 2007 הקימה תמיר ועדה ציבורית לבחינת מדיניות הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר[14]. הוועדה הוקמה, בין היתר, משום שתמיר סברה כי אין זה הוגן לאפשר רק לילדים נכים שהוריהם יכולים לממן סיוע פרטי להשתלב במערכת החינוך הרגילה בעוד שילדים נכים אחרים ללא אמצעים אינם יכולים לעשות זאת, ולכן החליטה למנוע שילוב של תלמידים נכים במימון פרטי של הוריהם במסגרות החינוך הרגילות ולאלץ תלמידים אלה לפנות אל החינוך המיוחד. בתקופת תמיר קוצץ מערך הסייעות לתלמידים נכים ששולבו בחינוך הרגיל, ותלמידים שהייתה להם קודם סייעת אישית, החלו לחלוק סייעת משותפת, בטעון שיש לעודד חוסר תלות בסייעת[15][16]. בעקבות מהלך זה ניהלו מאות הורים מאבק משפטי נגד משרד החינוך[17].

בתקופת כהונת קודמתה בתפקיד, לימור לבנת, פסק בג"ץ כי משרד החינוך מפלה את המגזר הערבי בהקצאת משאבים וכי עליו לתקן את ההקצבה למגזר זה. שלוש שנים לאחר שנכנסה תמיר לתפקידה, פסק בג"ץ כי תמיר ולבנת לא עשו די כדי לקיים את פסיקתו הקודמת בנושא וכי הן ביזו את בית המשפט והמשיכו לקפח את המגזר הערבי[18].

תמיר קידמה את תוכנית ה-"אופק הפדגוגי", שעיקרו מעבר משינון לחשיבה. במסגרת זו פותחה מערכת למידה ששמה דגש על הבנה ויצירתיות במטרה להכין תלמידים להתמודד עם הצורך לרכוש ידע בכוחות עצמם ולהתאימו לשינויים המהירים הנובעים מצמיחה מהירה של עולמות ידע. את ה"אופק הפדגוגי" הטמיעה תמיר גם בבחינות הבגרות שיכללו פחות שאלות שינון, ויותר שאלות חשיבה. באוגוסט 2008 החליטה תמיר על יישום תעודת בגרות חברתית על עשייה למען קהילה, בנוסף לתעודת הבגרות המקובלת ולהפוך את התעודה לתנאי ללימודים אקדמיים, זאת במטרה לעודד פעילות חברתית-ערכית בבתי-הספר מעבר לתוכנית "מחויבות אישית"[19].

בתקופת כהונתה הוכפלו לימודי האזרחות, מיחידת לימוד אחת לשתיים, ויחידת לימוד מעשית-התנדבותית, במטרה להתקרב אל הדור הטכנולוגי ולהילחם בציונים הנמוכים בבחינות הבגרות בתחום לימוד זה[20].

בתקופת תמיר הוכרזה תוכנית לאומית לבניית 8,000 כיתות לימוד בגנים ובבתי ספר (חלקן הגדול במגזר הערבי)[21] ומחשוב מערכת החינוך. יצאה לדרך בניית 1,000 כיתות חכמות, בעיקר באזורי הפריפריה והושקה תוכנית "מחשב לכל מורה" יחד עם "קרן אתנה" ו"הסתדרות המורים"[דרוש מקור].

עבור תנועות הנוער, תקופת כהונה של תמיר התאפיינה בצמיחה משמעותית במספר החניכים ובתקציבי הפעילויות[22], כאשר שיא הפעילות בשנתית מתרכז ב"שבוע תנועות הנוער", אשר בו כל בתי הספר בארץ נקראים לארח את תנועות הנוער ולאפשר להם חשיפה בפני התלמידים. בשונה מקודמיה תמיר הכירה בארגון נוער גאה כתנועת נוער ותקצבה אותו בהתאם[23][24].

שביתות

באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. לסטודנטים ששבתו במשך ארבעים ימים הוצע הסכם לפיו העלאת שכר הלימוד לא תחול על סטודנטים שכבר התחילו את לימודיהם. התאחדות הסטודנטים הארצית דחתה את ההצעה בטענה שהמאבק נוגע לעתידה האקדמי של המדינה ולא רק לכיסם הפרטי.

בעקבות התנגדות ארגון המורים לרפורמת "אופק חדש" שנחתמה עם "הסתדרות המורים" תשס"ח, התקיימה שביתה של ארגון המורים שנמשכה יותר מחודשיים. סיום השביתה התאפשר בעקבות החלטה לצמצום מספר התלמידים בכיתות מ-40 תלמידים ל-32 תלמידים.

שנת הלימודים תשס"ח לא נפתחה באופן סדיר באוניברסיטאות. שביתת הסגל האקדמי הבכיר נערכה במחאה על השחיקה בשכר. לאחר יותר מחמישים ימי שביתה הכריז ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה עד 13 בינואר 2008 יבוטל הסמסטר, אך לא עמד בדיבורו. בסופו של דבר הסתיימה שביתת המרצים ב-18 בינואר 2008, בעקבות פשרה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. משכן הרב של שביתות המורים והמרצים, שהיו בין הארוכות ביותר שהתקיימו, הביא לכך שכ-40 חברי כנסת, בהם אף חברי קואליציה חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר, אך לא הייתה לכך השפעה על המשך תפקידה ומנגד דווקא זכתה לגיבוי מצד ראש הממשלה אהוד אולמרט.

בכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום התשיעי ברשימת העבודה לכנסת. נמנתה עם המתנגדים להצעתו של יושב-ראש המפלגה, אהוד ברק, להצטרפות לממשלתו של בנימין נתניהו, יחד עם עמיר פרץ, אופיר פינס ואיתן כבל. בכנסת זו שימשה סגנית יושב ראש הכנסת ופעלה כחברת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת המדע והטכנולוגיה לאחר פרישתו של פינס מן הכנסת הודיעה תמיר כי אינה מתכוונת שוב להתמודד לכנסת במסגרת מפלגת העבודה.

בפברואר 2010 הודיע "שנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב" שתמיר נבחרה לכהן כנשיאה הבאה של המכללה במקומו של פרופ' אמוץ וינברג. בעקבות הבחירה התפטרה תמיר מן מהכנסת ב-11 באפריל[25].

חיים אישיים

תמיר היא אם לשתיים. הייתה נשואה בעבר ליובל נריה ואחריו ללוני רפאלי (שהיה סגן מפקד סיירת מטכ"ל אהוד ברק). לאחר מכן, בן זוגה היה עו"ד רוני פיינשטיין שנפטר בשנת 2012[26].

היא מתגוררת בשכונת נווה אביבים שבתל אביב[27]. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-30 הלא ריאלי ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת העירייה.

מפרסומיה

  • Yael Tamir, Liberal Nationalism, Princeton University Press, 1995
  • Stephen Macedo and Yael Tamir (editors), Moral and Political Education NOMOS XLIII, NYU Press 2001

ממאמריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Roi Ben-Yehuda, My Exclusive Interview With Labor MK Yuli Tamir: A Portrait of Study and Deeds
  2. ^ Yael Tamir, Nationalism within the boundaries of liberalism
  3. ^ אריק בנדר, הצעת חוק: העברת שטחים לא תיחשב בגידה, באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2003
  4. ^ יולי תמיר: האכזריות בתכנית הכלכלית של נתניהו חודרת למערכת החינוך, באתר של "רשת 13", 26 במאי 2005 (במקור, מאתר "nana10")
  5. ^ פרופ' מרים בן-פרץ שירת התקווה של "אופק חדש"
  6. ^ אתר התעוררות של מורים מההסתדרות
  7. ^ אפרת זמר, אופק חדש: הציבור מרוצה – המורים פחות, באתר nrg‏, 17 במרץ 2010
  8. ^ 18 במרץ 2012, שלוש שנים לרפורמת אופק חדש: 88% מהמורים מרוצים מהרפורמה למרות העומס, באתר הארץ
  9. ^ יולי חרומצ'נקו, שרת החינוך פרופסור יולי תמיר : אנסה למנוע פתיחת עוד בתי ספר פרטיים, הארץ 28 ביוני 2006
    תמר טרבלסי חדד, תמיר מתכוונת לקדם חוק שימנע פתיחת בתי ספר פרטיים חדשים, ידיעות אחרונות: 28.באוגוסט 2006
  10. ^ אור קשתי, יולי תמיר: ביהמ"ש העליון עלול לגרום לפירוק מערכת החינוך, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
  11. ^ יולי חרומצ'נקו, החרדים מאיימים במשבר קואליציוני עקב אי הכללת גנים חרדיים ביום לימודים ארוך, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2006
  12. ^ אריק בנדר, ישיבות יזכו לפטור מלימוד תוכנית הליבה, באתר nrg‏, 23 ביולי 2008
  13. ^ אור קשתי, שבוע לפני יום זכויות הילד הבינ"ל מהפצת "פנקס זכויות התלמיד" בוטלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2006
  14. ^ מורן זליקוביץ', השופטת דורנר: שנים חטאנו לילדי החינוך המיוחד, באתר ynet, 24 בספטמבר 2007
  15. ^ מורן זליקוביץ', בלי סייעת אישית למוגבלים: "דקל בסכנת חיים", באתר ynet, 15 באוגוסט 2008
  16. ^ נתיב נחמני וספי קרופסקי‏, הסייעת בוטלה, הילד בבית - וההורים נתבעים, באתר וואלה! NEWS‏, 06 במרץ 2008
  17. ^ מורן זליקוביץ', פשרה: הילדים הנכים יזכו לסייעת באישור ועדה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2008
  18. ^ בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל ואחרים נ' ראש ממשלת ישראל, ניתן ב-23.11.2008
  19. ^ יהלי מורן זליקוביץ', תוכנית: תעודת בגרות על מעורבות חברתית, באתר ynet, 19 בנובמבר 2008
  20. ^ אפרת זמר, אזרחות טובה: עכשיו גם באתר האינטרנט, באתר nrg‏, 12 במאי 2008
  21. ^ תכנית החומש לבניית כיתות לימוד בשנים 2011-2007, החלטה מספר 1410 של ממשלת ישראל, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  22. ^ מיכל חביב משרד החינוך: תקציב תנועות הנוער ב-2009 - הגבוה מאז הקמתן, 14 בספטמבר 2008
  23. ^ גיל חורב, נקודת פריצה?, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2006
  24. ^ אור קשתי, עכבר העיר אונליין, "ארגון הנוער הגאה" בדרך להיות תנועת נוער, באתר הארץ, 28 במרץ 2007
  25. ^ אטילה שומפלבי, סוף המרד בעבודה: תמיר עוברת סופית ל"שנקר", באתר ynet, 4 בפברואר 2010
  26. ^ גיא לשם, התשובה של יולי תמיר למשבר בהשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007
  27. ^ נורית לויליכט-לחיאני, כאן גרים בכיף: ביקור בית אצל עשרה חברי כנסת, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009
26 בפברואר

26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).

אופיר פינס-פז

אופיר פינס-פז (נולד ב-11 ביולי 1961), היה חבר הכנסת, שר הפנים ושר המדע, התרבות והספורט מטעם מפלגת העבודה. לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, ייסד את המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב ומאז, הוא עומד בראשו. החל מ-2014 שימש כיו"ר איגוד ההתעמלות עד למינויו של רז פלד.

במהלך כהונתו כשר קיבל את אות אומ"ץ לשמירת המינהל התקין, הצדק החברתי ושלום הציבור. האות הוענק לו על מלחמתו בשחיתות ועל פעולתו להגברת השקיפות השלטונית. ב-24 באפריל 2008 זכה ב"אות אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון.

אופק חדש

אופק חדש היא תוכנית רפורמה חינוכית ופרופסיונאלית בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, שהועלתה להצעה והוצגה לראשונה ב-24 במרץ 2008, בתקופת כהונתה של יולי תמיר כשרת החינוך, והחלה להיות מיושמת בהדרגה החל משנת הלימודים תשס"ח.

מטרותיה העיקריות הן:

שיפור במעמדם ובשכרם של עובדי ההוראה

שינוי במבנה משרת ההוראה: שעות הוראה פרונטאליות, פרטניות ושהייה

שיפור מרחבי הלמידה של התלמידים וסביבות העבודה של המורים

פיתוח מקצועי מתמשך של סגלי ההוראה

החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 31 באוקטובר 2000, מצהירה על המחויבות של מועצת הביטחון של האו"ם להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית. החלטה זו שנתקבלה לאחר שנים רבות של מאבק, הצהירה על הצורך של קובעי מדיניות ושל המשפט הבינלאומי להסתכל על חוויותיהן של נשים ונערות החיות באזורי לחימה וסכסוכים אלימים מתוך נקודת מבט מגדרית ומתוך הכרה בהשפעה הייחודית הקיימת על נשים, נערות (וילדים) במצבים אלה.

את ההחלטה יזמה שרת החוץ של נמיביה בעת שכיהנה כיו"ר מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר עבודת לובי של ארגוני נשים, שבראשם יוניפם (UNIFEM).

הכנסת השמונה עשרה

הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.

ועדת החינוך, התרבות והספורט

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת עוסקת בנושאי חינוך והשכלה, תרבות, ספורט ואמנויות.

חוק זכויות התלמיד

חוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 הוא חוק אשר מטרתו הסדרת נושא זכויות התלמיד במערכת החינוך בישראל. החוק התקבל ב-4 בדצמבר 2000, והיה לחוק הראשון מסוגו בעולם, לאחר שנתקל בהתנגדויות רבות מצד חברי כנסת מהמפלגות הדתיות, ארגוני המורים ומשרד החינוך. היוזמה הראשונית לחקיקת החוק הגיעה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. החוק מסדיר את נושא זכויות התלמיד במערכת החינוך ומעניק להן תוקף חוקי ובכך הופך את הפרתן לעבירה על החוק.

החל משנת 2003 חולק לתלמידים פנקס המתאר את זכויות התלמיד ואחריותו, המנהג הופסק בשנת 2006 על ידי שרת החינוך יולי תמיר.

חינוך בישראל

החינוך הפורמלי בישראל הוא אותו חלק ממערכת החינוך הנמצאת באחריותו של משרד החינוך ומבוסס על תקציב המדינה.

מוסדות החינוך הפורמלי כוללים גני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. בישראל תלמידים מחויבים להשתתף בלימודים במשך 13 שנים: השתתפות ב"גן חובה" ועוד 12 שנות לימוד (כיתות א' - יב'). משרד החינוך מפקח על בתי הספר באמצעות מפקחים ומורים בתפקידי הדרכה. רוב ההוצאה על חינוך (72.5%) היא עלות העבודה. בשנת 2011 87% משירותי החינוך ניתנו במוסדות חינוך של הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים שרוב המימון שלהם ממשלתי כדוגמת רשת אורט ועמל.

מערכת החינוך בישראל מבוססת בעיקר על מערכת החינוך שהקים היישוב מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה הוקם משרד משרד החינוך, ונחקקו חוקים המסדירים את מערכת החינוך, בהם חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 וחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. בשנת 2013 השקיעה ישראל בחינוך כ-10% מהתל"ג. לצד מערכת "החינוך הרשמי", מוכרות בישראל מערכות חינוך אחרות, בעיקר במגזר החרדי, שמקובלות כתחליף לימודים לצורך "חוק לימוד חובה". רשתות "החינוך העצמאי" החרדיות מחנכות חלק גדול מאוכלוסיית התלמידים ללא פיקוח משרד החינוך ובתקציב חלקי מהמדינה.

כל לימודי החובה אמורים להיות ללא תשלום. בפועל, נגבים מההורים תשלומים רבים בכל מוסדות החינוך. ביוני 2007 יזמה שרת החינוך יולי תמיר את הסדרת נושא התשלום, וב-2007 התנהל דיון ציבורי על האפשרות לגבות תשלום כמס פרוגרסיבי מאוכלוסיית ההורים.

יורם (שיר)

יורם הוא שיר עברי שנכתב על ידי עלי מוהר והולחן על ידי יהודה פוליקר.

השיר נכתב על יורם ביאלר, חברו לנשק של עלי מוהר. ביאלר נולד ב-22 במרץ 1948 בתל אביב, למד בבית הספר היסודי יהודה הלוי ובתיכון חדש, והצטיין בלימודיו שם. בתיכון הכיר את כותב השיר, עלי מוהר. ביאלר היה חניך תנועת השומר הצעיר. עם סיום לימודיו גויס לצה"ל, בספטמבר 1966, ושירת ביחידת נח"ל מוצנח לצד מוהר; הם הפכו לחברים. ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ד' באייר, 22 באפריל 1969, נפגע ביאלר במהלך היתקלות בחולייה מצרית בתעלת סואץ ונהרג.

השיר נכתב כ-17 שנה לאחר מותו של יורם ביאלר, על ידי עלי מוהר. מוהר טען כי השיר אינו דיבור אל "יורם המת" אלא דווקא אל "יורם החי", ועל כן הדיבור הישיר שבשיר. בשיר מדבר מוהר על השכחה, ועל כך שהזמן מקל על הכאב למרות שלפעמים הכאב חוזר. בנוסף מוהר מעלה "טענות" כלפי חברו (על פי דברי מוהר בראיון עם יולי תמיר).

השיר בוצע על ידי גידי גוב ונכלל באלבומו דרך ארץ אשר יצא לאור בשנת 1987. מוהר הסתייג מהעיבוד הרוקיסטי שהעניק לואי להב לשיר, ופרסם טור בעיתון העיר בשם "שיר הולך לעיבוד". כמו כן, בוצע השיר על ידי יהודה פוליקר, מלחין השיר, ונכלל באלבומו פחות אבל כואב אשר יצא לאור בשנת 1990. ביצוע נוסף על ידי ריקי גל בהופעה בתוכנית של דן שילון.

יחסי הונג קונג–ישראל

ישראל והונג קונג מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים כחלק מקשריה הדיפלומטיים של ישראל עם הממלכה המאוחדת בעבר ועם הרפובליקה העממית של סין בהווה. לישראל יש קונסוליה בהונג קונג, בעוד הונג קונג מיוצגת באמצעות משרד הכלכלה והמסחר שלה בנוסף לשגרירות הסינית בתל אביב.

בספטמבר 1984 הסכימו סין ובריטניה כי ב-1997 תחזור המושבה הונג קונג לריבונות סינית. ההסכם הותיר פתח להמשכת פעילות הקונסוליה הישראלית בהונג קונג גם לאחר מכן, ובכך - נוצר סיכוי לפעול בניסיון להבקיע את החומה המדינית הסינית. חנן בראון, המשנה למנכ"ל משרד החוץ, פנה לראובן מרחב, בעברו איש מוסד ובאותה עת איש משרד החוץ ששב מביירות ועסק בסוגיה הלבנונית. לאחר בדיקת התכנות יצא ראובן מרחב ב-1985 לשליחותו כקונסול ישראל בהונג קונג, במהלכה טווה קשרים אפקטיביים ודיסקרטיים מועילים ביותר עם אנשי אקדמיה וממשל בסין.

היחסים הבילטרליים בין ישראל להונג קונג טובים ויציבים. לאורך שנות קיומו של מעמדה הנוכחי של הונג קונג מאז 1997, אין השפעה כלשהי ליחסי ישראל-סין על יחסיה עם הונג קונג והיא עמיתת הסחר הגדולה של ישראל באסיה. מאז ומתמיד הונג קונג תמכה במערך סחר חופשי ומולטילטראלי והייתה חברה פעילה בארגון הסחר העולמי. בין היתר, נחתמו בין המדינות הסכם מו"פ כלכלי, הסכם אבטחת ועידוד השקעות, הסכם למניעת כפל מס בספנות, הסכם למניעת כפל מס, הסכם לשיתוף פעולה במידע, בטכנולוגיה ובתקשורת, הסכמי סיוע משפטי ומזכר הבנה בין הבורסה בהונג קונג לבין רשות ניירות ערך הישראליות.

בשנת 2013 המיליארדר מהונג קונג והאיש העשיר בסין, לי קה שינג, תרם 460 מיליון שקל לטכניון בחיפה כדי שיקים שלוחה בסין.

בשנת 2015, חתמה ישראל על הסכם עם הונג קונג להגביר את שיתוף הפעולה בתחום הטכנולוגיה והמחקר ופיתוח. התוכנית שתיושם בישראל על ידי מרכז התעשייה הישראלית למחקר ופיתוח (מתימו"פ), זרוע הביצוע של לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה, תאפשר לחברות מישראל ומהונג קונג שמשתפות פעולה בפרויקטי מחקר ופיתוח תעשייתי, לזכות בתמיכה כספית משתי הממשלות. ​במסגרת התוכנית, יוענק סיוע לחברות ישראליות וסיניות מהונג קונג, לאתר שותפים פוטנציאלים לשיתופי פעולה תעשייתיים בין המדינות. במסגרתה, חברות טכנולוגיה ישראליות המשתפות פעולה עם חברות מהונג קונג, מוזמנות להגיש בקשה לקבלת מימון לפרויקטי מו"פ תעשייתי במסגרת "תוכנית ישראל-הונג קונג לשיתוף פעולה במו"פ תעשייתי". באותה שנה החברה לפיתוח הסחר הבינלאומי של הונג קונג השיקה נציגות בישראל בנוכחות לאונג צ'אן-יינג, ראש ממשלת הונג-קונג; יצחק כהן, סגן שר האוצר; שגיא קרני, הקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג; עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה; עופר זקס, מנכ"ל מכון היצוא; אלי אבידר, מנכ"ל מכון היהלומים; אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר; יולי תמיר, נשיאת שנקר; פרופסור יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה הפורש; רוני חזקיהו, יו"ר הבנק הבינלאומי; עמי אראל, יו"ר סלקום; עו"ד גלעד שר; מארק גזית, מנכ"ל Thetatray; גד פרופר, יושב ראש לוריאל ישראל; צביקה פולק, נשיא כלמוביל; יעקב הלפרין, מנכ"ל אופטיקה הלפרין; איתן בר-זאב, מנכ"ל ביג מרכזי קניות; חי גאליס, סמנכ"ל ביג; התעשיין עברי גורן; ואחרים.

יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, נסע להונג קונג בשנת 2016 כדי לחזק את הקשרים בין ישראל והונג קונג והדגיש את הקשרים הטובים ביניהן.

באוקטובר 2016 פורסם, שחברת התעופה הלאומית של הונג קונג קת'אי פסיפיק תטוס בקו הונג קונג - תל אביב החל ממרץ 2017.

כ"ג באדר

כ"ג באדר הוא היום העשרים ושלושה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הילד נולד בשנה פשוטה או מעוברת. על פי הלוח העברי הקבוע, עבור ילד שנולד באדר א' ובר המצוה היא בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה היא לרב פרשת ויקהל, אך היא פרשת פקודי אם בר המצווה בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג). אם בר המצווה חלה בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת ויקהל-פקודי. אבל אם בר המצוה חלה בשנה פשוטה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא), פרשת בר המצוה היא פרשת פקודי. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת שמיני. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת תזריע.

ממשלת ישראל השלושים ואחת

ממשלת ישראל השלושים ואחת בראשות אהוד אולמרט הייתה ממשלה שהורכבה לאחר הבחירות לכנסת ה-17 וכיהנה מן ה-4 במאי 2006 ועד ה-31 במרץ 2009.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

משרד המדע והטכנולוגיה

משרד המדע והטכנולוגיה הוא משרד ממשלתי אשר אחראי על קידום המדע והמו"פ (מחקר ופיתוח) בישראל, קביעת מדיניות בנושא זה ומתן ייעוץ בתחום כוח אדם מחקרי ומדעי לממשלה ולכפופיה. כמו כן, אחראי המשרד על סוכנות החלל הישראלית ועל קשרי המדע הבינלאומיים של ישראל.

המשרד משקיע במחקר ופיתוח באמצעות מענקי מחקר, מלגות והקמת מרכזי ידע על פי תחומי העדיפות הלאומית הנקבעים מדי שנה על ידי המדען הראשי של המשרד.

המשרד הוקם בשנת 1982, ומאז עברו שמו ותחומי אחריותו גלגולים אחדים. עם הקמת המשרד עמד בראשו הפיזיקאי זוכה פרס ישראל, יובל נאמן, מטעם מפלגת התחייה. מרבית השרים שעמדו בראש המשרד היו ללא ניסיון בתחום המדעי או הטכנולוגי, אך השר בממשלה השלושים ושתיים, פרופ' דניאל הרשקוביץ, הוא פרופסור למתמטיקה.

משרד העלייה והקליטה

משרד העלייה והקליטה (בעבר: המשרד לקליטת העלייה) הוא משרד ממשלתי המופקד על ביצוע מדיניות הממשלה בתחום קליטת העלייה. הוקם ב-1968, בעקבות גל העלייה לאחר מלחמת ששת הימים.

עבודה-מימד

העבודה-מימד הייתה רשימה משותפת למפלגות "העבודה" ו"מימד", אשר היוותה סיעה בכנסות ה-15 עד ה-17.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדו מפלגות העבודה, מימד, וגשר ברשימת ישראל אחת, כחלק ממאמציו של אהוד ברק למצב גוש שמאל-מרכז גדול מאחוריו. הרשימה החדשה נועדה ליצור לעבודה תדמית חברתית יותר, ולמשוך מצביעי ליכוד מסורתיים, כמו גם ציבור דתי מתון שלא מצא עוד את ביתו במפד"ל המקצינה ימינה. בנוסף קיווה ברק לקרוץ למצביעי מרכז בבחירות האישיות שהתקיימו אז בפעם השנייה.

הרשימה המשותפת זכתה ל-26 מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת התחזיות המוקדמות, וברק זכה ברוב גדול בבחירות האישיות לראשות הממשלה.

ב-7 במרץ 2001 פרשה גשר מהסיעה המשותפת ועקב כך שונה שמה לעבודה-מימד ב-15 במאי באותה השנה. מאז ואילך מתמודדות שתי המפלגות תחת שם זה ברשימה מאוחדת בבחירות לכנסת. במהלך הכנסת ה-16 לאחר האיחוד עם עם אחד בפברואר 2005, נקראה הסיעה "העבודה-מימד-עם אחד", עד שעם אחד התמזגה עם מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והרשימה חזרה להיקרא עבודה-מימד.

ראלב מג'אדלה

ראלב מג'אדלה (בערבית: غالب مجادلة, תעתיק מדויק: ע'אלב מג'אדלה, נכתב לעיתים גאלב מג'אדלה; נולד ב-5 באפריל 1953) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, ולשעבר שר המדע, התרבות והספורט.

שלום עכשיו

שלום עכשיו (שמה הרשמי: ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים) היא תנועת שמאל ישראלית, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום".

"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977, והתפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון הראשונה, וכעשור לאחר מכן בפעילותה בקידום תהליך אוסלו. בנוסף, התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן. מספר מפעיליה השתלבו במפלגות שונות, והגיעו לעמדות השפעה.

מיוני 2018 מזכ"לית התנועה היא שקד מורג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.