יוליוס ולהאוזן

יוליוס וֶלְהַאוּזֶן (גרמנית: Julius Wellhausen;‏ 17 במאי 184417 בינואר 1918) היה חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג נוצרי פרוטסטנטי גרמני. ולהואזן נחשב לחוקר המרכזי בקרב מייסדי מחקר המקרא המודרני. הוא אסף מסקנות שגיבשו חוקרים שקדמו לו וגיבש אותן לכלל שיטה שרבים מעקרונותיה מקובלים עד היום על חוקרי מקרא. מלבד מחקריו במקרא עסק גם בחקר האסלאם והנצרות ובהיסטוריה.

Julius Wellhausen 02
יוליוס ולהאוזן

קורות חייו

ולהאוזן נולד בעיר המלין במחוז וסטפליה שבגרמניה. למד תאולוגיה באוניברסיטת גטינגן מפי גאורג אוולד (חוקר מקרא בפני עצמו), וב-1870 קיבל שם משרת מרצה להיסטוריה של הברית הישנה. ב-1872 התמנה לפרופסור מן המניין בגריפסוולד. הוא התפטר מהמשרה בשנת 1882 מטעמי מצפון. במכתב ההתפטרות הוא כתב:[1]

אני נהפכתי לתאולוג כי התעניינתי בגישה המדעית לתנ"ך; לאט לאט הבנתי שעל פרופסור לתאולוגיה גם להכין את תלמידיו לשרת בכנסייה הפרוטסטנטית, ושאני לא ראוי לתפקיד זה, ולמרות כל מאמצי להיזהר אני הופך את שומעי לבלתי ראויים למשרה הזאת. מאז (שהבנתי את זה) משרתי כפרופסור לתאולוגיה העיקה מאוד על מצפוני.

אחר כך הוא קיבל משרת פרופסור ללימודי מזרחנות בפקולטה לבלשנות בהאלה. נבחר לפרופסור מן המניין באוניברסיטת מרבורג ב-1885, הועבר לאוניברסיטת גטינגן ב-1892, שם נשאר עד מותו ב-1918.

שיטתו

ולהואזן פיתח את השערת התעודות בביקורת המקרא.

ולהאוזן טען כי התורה מתחלקת לארבעה מקורות עיקריים שונים - J (ה"יהוויסט") המוקדם והפרימיטיבי יותר, E (ה"אלוהיסט") המתוחכם והמאוחר יותר, D (ה"דויטרונומיסט" - משנה-תורתי) המבטא את הרפורמה של יאשיהו בדבר ריכוז הפולחן, ו-P (ה"כוהני") מתקופת בית שני, המבטא את הדת שהנחילו הכוהנים לעם לאחר גלות בבל, הכוללת הקרבת קורבנות ודקדוקי מצוות.

ניתוחים מאוחרים של שיטתו מראים, כי ניכרים בה בבירור השפעת האידאולוגיה הנוצרית-פרוטסטנטית שלו, כמו גם הפילוסופיה ההגליאנית, שלפיה ההיסטוריה מתקדמת בשילוב של התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, יחד עם תגובות נגד, היוצרות את הנוסחה המפורסמת "תיזה, אנטיתיזה וסינתיזה".

כך, על פי ניתוחיו, התפתח המונותאיזם היהודי בהדרגה מתוך האלילות, כאשר לשיאו הגיע בזמן כינון המלוכה, דהיינו מדינה (המבטאת, בהשקפה הפרוטסטנטית, ערך דתי עליון), ודווקא מתוך השיא המונותאיסטי המתבטא גם במוסר הנביאים ומיוצג על ידי אליהו הנביא, ישעיהו ועוד (אשר לדעתו התנגדו לעבודת הקורבנות, עקב היותה אלילית), החלה ההידרדרות, שהגיעה לשפל לדעתו בפיתוח התורה הכוהנית בימי בית המקדש השני, המבטאת עזיבה של האידיאלים הגדולים והתמקדות בדקדקנות מצוות טרחנית. עם זאת, דווקא השפל הזה, הוא אשר הכשיר את צמיחתה של הדת המבטאת לטעמו את שיא רוח האדם, דהיינו הנצרות.

ביקורת

אחד המתנגדים החריפים לתורת ולהאוזן היה יחזקאל קויפמן, אשר בספרו "תולדות האמונה הישראלית" יצא במתקפה נחרצת עליו, תוך חשיפת האידאולוגיה הפרוטסטנטית של ולהאוזן וביקורת על יסודותיה הפילוסופיים של שיטתו, ובעיקר על הטענה כי כל אידיאה מופשטת מתפתחת מאידיאה פרימיטיבית יותר. קויפמן, אשר הושפע רבות מהפילוסופיה של הרמן כהן, טען כי האידיאה המונותיאיסטית נוצרה "יש מאין" (ex nihilo) בעם ישראל, ואף אם עברה התפתחויות, הרי אלו שינויים בלבושיה, ולא בעיקריה. מבקר אחר של ולהאוזן היה הרב פרופ' דוד צבי הופמן, אשר עסק רבות בהפרכת התאוריות שלו, ואף חיבר ספר בשם "ראיות מכריעות נגד ולהויזן".

גם חוקרים אחרים מתחו ביקורת עליו, בין השאר כי שיטתו התבססה רק על ניתוח ספרותי בצירוף לעקרונות מופשטים שנחשבו אצלו לוודאיים (התפתחות מן הפרימיטיבי למתוחכם, ועוד), ולא על מקורות חיצוניים כמו תעודות ארכאולוגיות שהתחילו מתגלות בסוף תקופתו. בשנת תש"א (1941) הציג מ. ד. קאסוטו סידרה של הרצאות תחת הכותרת "תורת התעודות" בהן תקף בשיטתיות את רעיונותיו של ולהאוזן.

במחקר המקרא המודרני ננטשו רבות מטענותיו, אך העמדה הבסיסית, המחלקת את המקרא לארבעה מקורות, נשארה עומדת על תלה (ואפילו קויפמן קיבל אותה). היו אף הוגים דתיים (ראש וראשון להם הוא הרב מרדכי ברויאר) שקיבלו את הניתוח הספרותי הזה, אך טענו שהוא אינו משקף התפתחות של מקורות אנושיים אלא "בחינות" שונות של הנהגת האלוהים את העולם.

פרסומיו

פרסומיו בתרגום לעברית

  • יוליוס וולהויזן, אקדמות לדברי ימי ישראל; תרגום: ישראל יברכיהו, תל אביב: (דפוס ספר), תרצ"ח. ‬(2 כרכים: א. דברי ימי הפולחן; ב. תולדות המסורה)
  • יוליוס ולהאוזן, משפחות יהודה שנמנו בספר דברי הימים א, ב, ד; פתח דבר והערות: גרשון גליל; תרגמה מלטינית: ליזה אולמן, ירושלים: מרכז דינור, תשמ"ה 1985 (קונטרסים – מקורות ומחקרים).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • דוד הופמן, ראיות מכריעות נגד ולהויזן; עם מאמר־הערכה על אישיותו ועבודתו המדעית [של הופמן] מאת רא"מ ליפשיץ; מתרגם מגרמנית (בצרוף הקדמה והערות) אליעזר בארישנסקי, ירושלים: דרום, תרפ"ח. [1]
  • לא תאולוג (=יעקב רבינוביץ), לתורתו של ולהויזן, תל אביב: הדים, תרפ"ח.
  • מ"ד קאסוטו, תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה: שמונה שעורים, ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ב.
  • משה ויינפלד, 'משנתו של יוליוס ולהאוזן – הערכה חדשה במלאת מאה שנה להופעת חיבורו "אקדמות לדברי ימי ישראל"', שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ד (תש"ם), 62–93.
  • משה ויינפלד, 'לשרשי משנתו של יוליוס ולהאוזן', הגות במקרא ג (תש"ם), 126–141.
  • זאב ויסמן, 'המגמה האכסטריטוריאלית של ספר-כהנים וזיקתו לישראל בגולה: בעקבות יובל המאה ל"אקדמות" של ולהויזן', ציון מו, א (תשמ"א), 1–13.
  • פרידמן בּוֹשֶויץ, יוליוס ולהאוזן, יסודות וקני-מדה בהיסטוריוגרפיה שלו; מגרמנית: תיאודור התלגי, ירושלים, תל אביב: דביר, תשמ"ב 1982.
  • פיטר שלומוביץ, 'ביקורתו של קויפמן על ולהאוזן: היבט פילוסופי-היסטורי', ציון מט, א (תשמ"ד), 61–92.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מצוטט בספר: Cited in Robert J. Oden Jr.,"The Bible Without Theology", Harper and Row, 1987, ISBN 0-252-06870-X
17 בינואר

17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת).

17 במאי

17 במאי הוא היום ה-137 בשנה (138 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 228 ימים.

1844

שנת 1844 היא השנה ה-44 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1844 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1918

שנת 1918 היא השנה ה-18 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1918 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

ביקורת המקרא

ביקורת המקרא היא המחקר האקדמי של המקרא. בשונה מפרשנות המקרא המסורתית, ביקורת המקרא רואה אותו כספרות רגילה, ושואלת מתי, היכן, מדוע ובאילו נסיבות טקסט מסוים חובר, אלו השפעות תרמו לעיצובו ומהם המקורות מהם נגזר, כגון השערת התעודות ותאוריית שני המקורות. בהבדלים קלים, הביקורת ממוקדת בתנ"ך העברי, בברית הישנה, באיגרות הברית החדשה ובבשורות. היא שימשה בשחזור ובעריכה-מחדש של נוסח הברית החדשה במאה ה-20, לאחר דחיית סמכות הטקסטוס רצפטוס, וממלאת תפקיד חשוב בחיפוש אחר ישו ההיסטורי.

ביקורת המקרא עוסקת גם בעברית מקראית, בארמית עתיקה וביוונית קוינה, השפות בהן חובר הטקסט, לרבות משמעות הביטויים בהקשרם, שימור הנוסחים והשינויים שחלו בהם; תת־תחום זה נקרא ביקורת נוסח המקרא.

ביקורת המקרא נסמכת על מגוון תחומים אקדמיים ובהם ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה, פולקלור, בלשנות, היסטוריה ולימודי דתות.

דברים

סֵפֶר דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.

דוד צבי הופמן

ר' דוד צבי (רד"צ) הופמן (David Zvi Hoffmann; א' בכסלו ה'תר"ד, 24 בנובמבר 1843 – י"ט בחשוון ה'תרפ"ב, 20 בנובמבר 1921) היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת "תורה עם דרך ארץ", או "נאו-אורתודוקסיה". כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים.

הלנים

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס[דרושה הבהרה], גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים,[דרושה הבהרה] לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה [דרושה הבהרה]. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראשונה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

המקור היהוויסטי

המקור היהוויסטי (באנגלית: Jahwist ,Jehovist ו- Yahwist, או בקיצור כמקור J) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות. הוא מאופיין בנטייתו לקצר בתיאורים והסברים, להצגת הקשר בין האל ובין האדם כישיר וככמעט מוחשי, ובשימוש בשם "יהוה" לכינוי האלוהים.

השערת התעודות

השערת התעודות, או תורת המקורות, או השערת ולהאוזן (על שם יוליוס ולהאוזן, שהציע את הגיבוש הקלסי של התאוריה), היא ההשערה כי חמשת חומשי תורה נערכו על ידי איחוד של מספר תעודות קדומות יותר המהוות נרטיבים עצמאיים, מקבילים ושלמים של אותם מיתוסים. לרוב מקובל להגדיר ארבע תעודות אך המספר המדויק אינו החלק המרכזי של ההשערה.

ההשערה פותחה במאות ה-18 וה-19 מהניסיון להבין את הסתירות בטקסט המקראי.

ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

המקור היהוויסטי (Jehovist – J): נכתב ב-950 לפנה"ס בממלכת יהודה.

המקור האלוהיסטי (Elohist – E) : נכתב ב-850 לפנה"ס בממלכת ישראל.

המקור הדברימי (Deuteronomist – D): נכתב ב-600 לפנה"ס בתקופת הרפורמה הדתית של יאשיהו בירושלים.

המקור הכהני (Priest – P) : נכתב ב-500 לפנה"ס על ידי כהנים בגלות בבל.על אף שתורה זו בוקרה רבות, במיוחד בסוף המאה ה-20, המינוח והתובנות שלה ממשיכים לספק את מסגרת התאוריות המודרניות לניתוח האופי ומקורותיה המרוכבים של התורה.

השערת התעודות שייכת לתחום ביקורת המקרא, החוקר את המקרא והספרות הקרובה לו בכלי מחקר פילולוגיים. מקובל לחלק את תחום המחקר לשני ענפים נפרדים: "ביקורת נמוכה" (Lower Criticism), העוקבת אחר השיבושים והשינויים שחלו בטקסט המקראי במהלך העתקתו לאחר גיבושו הסופי (על כך ראו בערך ביקורת נוסח המקרא), ו"ביקורת גבוהה" (Higher Criticism), המבקשת לזהות את המקורות הספרותיים שמהם התפתח לימים הטקסט המקראי. השערת התעודות היא חלק מן הביקורת הגבוהה.

יעקב בצלאל לויטרבך

יעקב בצלאל לויטרבך (כתב את שמו: יעקב בצלאל הכהן לויטערבאך, ובאנגלית: Jacob Zallel Lauterbach;‏ 6 בינואר 1873–1942) היה חוקר מדעי היהדות יהודי אמריקאי, יליד גליציה שהתחנך באוניברסיטאות גרמניה, רב בארצות הברית, פרופסור בהיברו יוניון קולג' ומחבר שאלות ותשובות עבור התנועה הרפורמית באמריקה. התמחה בספרות מדרשית ותלמודית ונודע במיוחד בשל המהדורה הביקורתית של מכילתא דרבי ישמעאל ותרגומה לאנגלית.

מונולטריזם

מונולטריזם (מיוונית: μόνος = יחיד, λατρεία = פולחן) הוא פולחן וסגידה לאל אחד בלבד, תוך אמונה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

את המונח טבע יוליוס ולהאוזן.

בתנ"ך מצויים מספר מקומות שחוקרי מקרא פירשו כמעידות על מונולטריזם:

"וְעַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים" (שמות י"ח יא) - דברי יתרו.

"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'" (שמות י"ב, יב) – כלומר למצרים יש אלים אחרים.

" מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות ט"ו י"א).

" כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד" (מיכה ד ה)

"כִּדְנָה, תֵּאמְרוּן לְהוֹם, אֱלָהַיָּא, דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה. עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם." (ירמיהו, י', י"א-י"ב) – לפי פירוש רד"ק לתרגום יונתן של "עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ", כוונת התרגום היא: אנחנו לא נעבוד אלה האלהות שלא עשו שמים וארץ אלא אלהים שעשה ארץ בכחו.

"אֵין-כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי; וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ" (תהילים פ"ו ח). כלומר, יש אלוהים אחרים אבל אינם דומים לה'.

"כִּי גָדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד. נורָא הוּא עַל כָּל אֱלהִים: כִּי כָּל אֱלהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים. וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו ד)

"כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים" (תהלים צז ט)לפי אותה גישה פרשנית, קיים בתנ"ך גם הרעיון כי לא זו בלבד שיש אלים שונים, אלא כל אל שולט בטריטוריה מוגדרת:

"לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם" (דברים ו יד)

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ: יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב ח-ט)

" הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ" (שופטים יא כד) - דברי יפתח הגלעדי למלך בני עמון

"כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א, כו יט)פירוש אחר הסיק שלאלי המקרא יש ילדים:

"הָבוּ ה', בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ ה', כָּבוֹד וָעֹז" (תהלים כט א)לעומת זאת בפרשנות המסורתית, המושג אל אינו מתייחס דווקא לישות בעלת כוח עליון, אלא גם לאלוהי שקר וכן לכוחות גשמיים, כמו למשל בפסוק יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע (בראשית לא כט).

באסלאם

באסלאם, בסורת אל-כאפרון מופיע הפסוק "לכם דתכם ולי דתי" שאותו אמר מוחמד אחרי שכופרים ניסו לשכנעו לעבוד תקופת מה את אליהם, פסוק זה מתפרש כהכרה בכך שכל קבוצה מאמינה באליה תוך שהיא מודעת לכך שקבוצות אחרות מאמינות באלוהּ אחר.

מרבורג

מרבורג (גרמנית: Marburg) היא עיר אוניברסיטאית במדינת הסן בגרמניה, על הנהר לאהן, והעיר הראשית במחוז מרבורג-בידנקופף. אוכלוסייתה מונה 78,701 נפש. למרבורג "זכויות עיר" מאז 1140 והיא משמשת כיום כמרכז אזורי במרכז מדינת הסה, אך בעבר הייתה בירת האזור. מקור שם העיר מן המונח ל"טירת גבול המחוז" - שבין השטחים שתחת נסיכי תורינגיה לאלה שתחת ארכיבישוף מיינץ.

מרבורג ממוקמת בחצי הדרך בין פרנקפורט לקאסל, כ-77 ק"מ מכל אחת מן הערים. העיר האוניברסיטאית גיסן נמצאת כ-27 ק"מ דרומית למרבורג. מרבורג עצמה משתרעת כ-9 ק"מ מצפון לדרום וכ-6 ק"מ ממזרח למערב. ממזרח לה נמצאים הרי הלאהן (Lahnbergen) וממערב לה, "רכס מרבורג" (Marburger Rücken).

מרבורג התפתחה בצומת שבין שתי דרכים חשובות בימי הביניים: זאת שבין קלן לפראג (ממערב למזרח) ובין הים הצפוני לאלפים ומשם לאיטליה (מצפון לדרום). במאה ה-9 או ה-10 נבנתה במקום טירה ונגבו מיסים מן העוברים בדרכים אלו. המשפחה השלטת, שושלת גיזו, הוחלפה אחר כך בשליטי תורינגיה, ששלטו על העיר מוורטבורג שליד אייזנך. בימי הביניים התיישבה בעיר אליזבת מתורינגיה, שהייתה אלמנתו הצעירה של שליט תורינגיה ועסקה בצדקה באינטנסיביות - דבר אשר הקנה לה מאוחר יותר מעמד של קדושה בנצרות. לה מוקדשת "כנסיית אליזבת הקדושה, אחד מן האתרים החשובים במרבורג. אתרים נוספים ראויים לציון הם העיר העתיקה ("אוברשטאט", Oberstadt) וטירת מרבורג. אתר נוסף הוא האוניברסיטה.

אוניברסיטת מרבורג היא אחת האוניברסיטאות העתיקות בגרמניה (נוסדה ב-1527) והאוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם שהוקמה כאוניברסיטה "פרוטסטנטית". בין היתר למדו בה האחים גרים, ג'ורדנו ברונו, אריך אוארבך, פרנץ מלדה, נחמה ליבוביץ, האנס גאורג גדמר, וילהלם רפקה, יוליוס ולהאוזן, בוריס פסטרנק, חתן פרס נובל אמיל אדולף פון בהרינג, חוסה אורטגה אי גאסט, אוטו האן, אלפרד וגנר, מרטין היידגר, הרמן כהן ואחרים.

ב-1967 אירעה בעיר התפרצות של מגפה. הנגיף שבודד נקרא "נגיף מרבורג".

משה דוד קאסוטו

משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (Umberto Cassuto;‏ י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצה – י"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.

נחל השיטים

נַחַל הַשִּׁטִּים הוא אזור הנמצא ממזרח לירושלים, המוזכר בנבואות יואל הנביא. הנחל נקרא, ככל הנראה, על שם עצי השיטה שגדלו בו, אך אפשר כי הנביא בחר בשם זה, שאינו שכיח, מתוך כוונה לתאר את צחיחותו של הנחל. צמד המילים "נחל השיטים" מופיע רק בספר יואל, והאתר המקראי "שיטים" מופיע עוד ארבע פעמים בתנ"ך כמקום בערבות מואב. אתר זה הוא אבל השיטים אשר היה התחנה האחרונה במסעם של בני ישראל טרם כניסתם לארץ ישראל.

ספר מלחמות ה' (מקרא)

ספר מלחמות ה' הוא ספר אשר נזכר בתנ"ך פעם אחת בלבד, בספר במדבר, ואבד. בשאלת קיומו ותכניו עסקו הן פרשני המקרא המסורתיים והן חוקרים מאוחרים.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

קדם-אסלאם

התקופה הקדם-אסלאמית או הג'אהִליה (جاهلية) היא התקופה בהיסטוריה של חצי האי ערב לפני תחילת הנבואות של מוחמד שציינו את תחילת תקופת האסלאם. מרבית המקורות ההיסטוריים הקיימים על תקופה זו הם אסלאמיים ולפיכך הם לרוב מציגים אותה באור ביקורתי ושלילי.

מקור המילה "ג'אהליה" הוא במונח ג'אהיל, המוזכר בקוראן תשע פעמים. משמעות אחת שניתנת למונח היא חסר תרבות, חסר מעצורים, "ברברי" במובן הלשוני של היוונים הקדומים, בניגוד למונח "חלים", שפירושו בן תרבות שמושל ברוחו. לפי פרשנות אחרת, פירוש המונח ג'אהיל הוא "מי שאינו יודע את אללה", את הנביא ואת החוק, וזאת בניגוד ל"עאלם", מי שכן יודע את אללה.

שבטי קייס וימן

המונח שבטי קַיְיס (قيس) ויַמַן (يمن) מגדירים פיצול היסטורי ומסורתי בין שתי קבוצות חמולות בלבנט בכלל ובארץ ישראל בפרט. ראשיתו של הפיצול בנדודי העמים שליוו את הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 וסופו הרשמי בצו של האימפריה העות'מאנית משנת 1856. עם זאת, הפיצול ממשיך לתת את אותותיו גם במאה ה-20 וביישובים ערביים רבים ניתן להבחין עד היום בשכונות נפרדות לחמולות בני קייס וחמולות בני ימן. השיוך של חמולה מסוימת לאחד משני השבטים מבוסס על מסורת ועל פולקלור יותר מאשר על עובדות היסטוריות, אך הוא משפיע באופן עמוק על תודעת הנאמנות השבטית שהיא מעל שיקולי אידאולוגיה ותפיסה דתית וכן על מנהגים, מסורות, פריטי לבוש וכדומה. הפיצול חוצה את כל החלוקות האחרות בציבור הערבי וקיים בקרב ערבים נוצרים, מוסלמים ודרוזים. לא פעם הגיע הפיצול לכדי שפיכות דמים בין שתי הקבוצות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.