יוחנן כותב הבשורה

יוחנן כותב הבשורה, או יוחנן האוונגליסט (נפטר בערך 110), הוא על-פי ההשערה כותב הבשורה על-פי יוחנן, ספר הבשורה האחרון וככל הנראה המאוחר בספרי הבשורה.

זהותו של יוחנן כותב הבשורה נשארה עלומה. מלבד כתיבת הבשורה מייחסים לו גם את כתיבת איגרת יוחנן הראשונה. הייחוס ליוחנן של ספרים אחרים בברית החדשה, כגון איגרת יוחנן השנייה, איגרת יוחנן השלישית וההתגלות, הוא בגדר מסורת נוצרית ארוכת שנים, אך נתון בספק על פי חוקרים רבים.

יש להבדיל בין יוחנן כותב הבשורה לבין יוחנן בן-זבדי, הוא יוחנן השליח, אחד משנים-עשר שליחיו של ישו הנוצרי, ובינו לבין יוחנן כותב ההתגלות. המסורת הנוצרית אמנם מזהה את יוחנן כותב הבשורה עם יוחנן השליח, אך מספר גדול של חוקרים מודרניים ובהם דוד פלוסר, מערערים על הקביעה שמדובר באותו אדם.

לעומתם, יוחנן כותב ההתגלות (חזון יוחנן) מזוהה במידה רבה עם אסיה הקטנה, שלקהילותיה פנה בחזונו. יש הסבורים, גם על פי הכתוב ("הייתי באי הקרוי פטמוס בעבור דבר אלוהים ועדות ישוע", ההתגלות א,9) כי הוגלה לפטמוס על ידי הקיסר דומיטיאנוס, ושם כתב את חזון יוחנן.

במקובץ, הספרים הללו מכונים "ספרות יוחננית" (Johannine). עם זאת, יש דמיון דקדוקי מועט בין הבשורה על פי יוחנן לבין ההתגלות.

יוחנן כותב הבשורה
Grandes Heures Anne de Bretagne Saint Jean
Ioannes
יוחנן כותב הבשורה, בציור מכתב יד מסביבות 820-830
אוחריד

אוחריד (במקדונית: Охрид, להאזנה) היא עיר הנמצאת על הגדה המזרחית של אגם אוחריד ברפובליקת מקדוניה הצפונית ומתגוררים בה כ-55,700 תושבים. העיר היא העיר הראשית במחוז אוחריד (Општина Охрид). היא שוכנת מזרחית לאלבאסאן ולטירנה באלבניה, דרומית-מערבית לסקופיה, וצפונית-מערבית לביטולה.

העיר עשירה בכנסיות ובבתים היסטוריים, וב-1980 היא הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ביחד עם אגם אוחריד. מאז 1958 משתרע מדרום לעיר הפארק הלאומי גליצ'יצה (Галичица), הכלוא בין אגם אוחריד ממערב לאגם פרספה ממזרח, ושטחו 227 קמ"ר. שדה התעופה של העיר שוכן על חופו של אגם אוחריד, כ-8.5 ק"מ צפונית-מערבית למרכזה.

איגרת יוחנן הראשונה

איגרת יוחנן הראשונה היא איגרת המהווה חלק מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות.

האיגרת נכתבה בין השנים 85–90 לערך, באפסוס, ועל פי המסורת הנוצרית משויכת ליוחנן כותב הבשורה, כותב הבשורה על פי יוחנן ושתי איגרות יוחנן האחרות (איגרת יוחנן השנייה ואיגרת יוחנן השלישית). האיגרת נועדה לתקוף כפירות שנפוצו באותה עת וטענו כי ישו הופיע רק ברוחו ולא בגופו.

איגרת יוחנן השלישית

איגרת יוחנן השלישית היא השלישית מבין האיגרות המהוות ספרים מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות.

האיגרת היא הספר השני הקצר ביותר מבין הספרים מבחינת מספר הפסוקים, והקצר ביותר מבחינת מספר המילים.

האיגרת ממוענת לאדם המכונה גאיוס (או קאיוס), אולם לא ברור אם הוא ממוען לגאיוס ממקדוניה (המוזכר במעשי השליחים י"ט 29) או לגיאוס מקורינתוס (המוזכר באיגרת אל הרומאים ט"ז 23), או לגאיוס מדרבה (המוזכר במעשי השליחים כ' 4).

ככל הנראה, מדובר במכתב פרטי ולא באיגרת ציבורית, הנועד להזהיר את גאיוס, הנמצא בדרכו להטיף לקהילה הנוצרית, מפני קבוצה שבראשה עומד אדם בשם דיוטפס, המסרב לשתף פעולה עם כותב האיגרת.

איגרת יוחנן השנייה

איגרת יוחנן השנייה, המכונה גם יוחנן II, היא איגרת המהווה אחד מספרי הברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות. האיגרת משויכת ליוחנן כותב הבשורה לו משויכת גם הבשורה על-פי יוחנן ושתי האיגרות האחרות (איגרת יוחנן הראשונה ואיגרת יוחנן השלישית).

האיגרת היא הספר הקצר ביותר בברית החדשה ובתנ"ך הנוצרי כולו, וכוללת 13 פסוקים בלבד.

איגרת יעקב

איגרת יעקב היא איגרת המהווה את אחד מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות. האיגרת נכתבה על ידי "יעקב, משרת האל וישו המשיח האלוהי" ומשויכת ליעקב הצדיק, אחיו של ישו.

התמה המרכזית של האיגרת היא ניצחון הסבלנות בזמן ניסיונות ומפני פיתויים. האיגרת מגנה חטאים שונים וקוראת לנוצרים להמתין בסבלנות לביאתו השנייה של ישו.

אירנאוס

אירנאוס (ביוונית: Εἰρηναῖος; נולד במאה ה-2, נפטר בסוף המאה ה-2 או בתחילת המאה ה-3) נחשב לאחד מאבות הכנסייה בנצרות.

אירנאוס היה הבישוף של לוגדונום בגאליה (כיום: ליון שבצרפת). כתביו השפיעו על התפתחות התאולוגיה הנוצרית המוקדמת והוא נחשב לקדוש הן בעיני הכנסייה האורתודוקסית והן בעיני הכנסייה הקתולית. בכתביו התמקד בעיקר באפולוגטיקה והוא נחשב לאחד האפולוגטים הנוצרים המוקדמים החשובים ביותר. אירנאוס היה תלמידו של פוליקרפוס, שנחשב לתלמידו של יוחנן כותב הבשורה. יום הקדוש שלו הוא 28 ביוני.

אירנאוס נולד במחצית הראשונה של המאה ה-2, אך תאריך לידתו שנוי במחלוקת (יש הטוענים כי נולד בין 115 ל-125; ויש הטוענים כי נולד בין 130 ו-142). הוא היה ככל הנראה יווני מעיר הולדתו של פוליקרפוס, סמירנה באסיה הקטנה (כיום איזמיר שבטורקיה). שלא כמו נוצרים אחרים בני זמנו, הוא גדל במשפחה נוצרית, ולא המיר דתו כמבוגר.

אפיפיור

האַפִּיפְיוֹר הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ונוצרים קתולים רואים בו את ממשיך דרכו של פטרוס.

מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים וגם כיום לאפיפיור יש כוח פוליטי לא מבוטל והוא סוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים, ושולט על מדינה קטנה מאוד אך עשירה חומרית ותרבותית.

אחד מתאריו של האפיפיור הוא הבישוף של רומא (לטינית: Episcopus Romanus; למרות שבפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו) וככזה הוא מכונה גם פונטיפקס עליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית, הפונטיפקס מקסימוס. תארים נוספים בהם הוא מחזיק הם:

משרתם של משרתי האלוהים (Servus Servorum Dei)

ממלא מקומו של האלוהים (Vicarius Iesu Christi)

יורשו של ראשון השליחים (פטרוס) (Successor Principis Apostolorum)

הפטריארך של המערב (בוטל ב-2006).האפיפיור הנוכחי הוא פרנציסקוס, ה-266 במספר, שנבחר לכהונתו ב-13 במרץ 2013.

בשורות

ספרי הבשורות, או האוונגליונים (מיוונית εὐαγγέλιον:‏ εὐ - טוב, αγγέλιον - מסר או בשורה) מהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה, ספר הקודש של הנצרות (בספרות חז"ל: "הגיליונים" או "עוון גיליון" בלעג) ומופיעים לפני ספר מעשי השליחים.

הבשורות מתארות את קורות חייו, מותו ותחייתו של ישו הנוצרי. על פי האמונה הנוצרית, ספרי הבשורות כולם נכתבו על ידי בני הדור הראשון של תלמידי ישו (מתי, יוחנן בן זבדי) או בני הדור השני, כלומר תלמידי תלמידיו (מרקוס המבשר, לוקאס). ספרים אלו נכתבו על ידי אנשים שהכירו בישו כמשיח והם מבוססים על הכרות אישית.

האוונגליונים מיוחסים לארבעה מתלמידיו-שליחיו של ישו, ועל שמם הם נקראים:

הבשורה על-פי מתי

הבשורה על-פי מרקוס

הבשורה על-פי לוקאס

הבשורה על-פי יוחנן

החיה

החיה או החיה מספר ההתגלות (ביוונית: Thērion) היא דמות המוזכרת בספר חזון יוחנן (ספר ההתגלות) של הברית החדשה. חיה זו הופיעה בחזונו של יוחנן כותב הבשורה, ומוזכרת לראשונה בפרק י"א של הספר, כחיה העולה מן התהום:

תאורה של החיה מופיע בהמשך, בפרק י"ג:

החיה, הדרקון ונביא השקר (האנטיכריסט) מהווים יחד את "השילוש הבלתי קדוש" - ההפך מהשילוש הקדוש - אשר יביאו את יום הדין (ארמגדון) באמונה הנוצרית.

חזון יוחנן

חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסי טו יואני" (Αποκάλυψη του Ιωάννη, "חזון יוחנן" ביוונית), נגזרת המילה המודרנית "אפוקליפסה", המציינת את סוף העולם. לתוכנו של הספר ולצורת כתיבתו השפעה פרסית.

טורון

טורון (בפולנית: Toruń להאזנה (מידע • עזרה), גרמנית: Thorn, ביידיש: טהורן) היא עיר בצפון פולין השוכנת על גדות נהר הוויסלה, שאוכלוסייתה מונה 204,954 תושבים (נכון ל-2011).

מרכז העיר העתיק של טורון הוא מקום לידתו של ניקולאוס קופרניקוס. העיר הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1997. בעבר היא נמנתה עם ערי ההנזה ושימשה כעיר הבירה של פרובינציית טורון בין השנים 1921-1945. החל מ-1999 היא מקום המושב של הממשל העצמי של פרובינציית קויאוויה-פומרניה.

יוחנן

האם התכוונתם ל...

יום ראשון

יום ראשון הוא היום הראשון בשבוע למניין הימים מן השבת. זהו יום קדוש כמעט בכל העדות הנוצריות ויום מנוחה במדינות אירופה ואמריקה. לפיכך, בחלק ממדינות העולם, ועל פי תקן ISO-8601, זהו היום השביעי בשבוע וחלק מימי סוף השבוע. מקובל לקשור את יום ראשון לשמש, ולכן הוא מכונה בלשונות רבות "יום השמש", למשל באנגלית "Sunday", ובגרמנית "זונטאג". כמו כן, בהשפעה נוצרית, הוא מכונה "יום האדון" בלשונות אחרות, למשל בספרדית "Domingo".

סן חואן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

סנקט יוהאן אין טירול

סנקט יוהאן אין טירול (בגרמנית: St. Johann in Tirol) היא עיירת שוק במחוז קיצביהל שבמדינת טירול שבאוסטריה.

שם העיירה הוא על שם כנסייה קתולית עתיקה (קודם לשנת 738) שנקראה על שם הקדוש הנוצרי יוחנן כותב הבשורה. הכנסייה מוזכרת לראשונה בתעודה כתובה בשנת 1150.

באזור נמצאים מכרות נחושת וכסף מפורסמים, מה שהביאו לאיתנותה של כלכלת העיירה. עם חיבור רשת הרכבת המקומית לרשת הרכבות האירופאיות, עם סלילת הקו זלצבורג-טירול בשנת 1873 התחזקה הכלכלה אף יותר עם התגברות התיירות לאזור.

פרבלי

פרבלי (ביוונית: Πρέβελη) הוא מנזר השוכן לחופי דרום כרתים.

את המנזר בנו לצורכי התגוננות על הר המשקיף אל הים התיכון. על פי התאריך החרוט על פעמונו של המנזר, משערים כי המנזר הוקם בפעם הראשונה בשנת 1594.

במנזר יש שני מתחמי מבנים עקריים, המנזר התחתון, שנהרס בזמן הכיבוש הטורקי, הקרוי לזכרו של יוחנן המטביל והקומפלקס החדש שנבנה החל במאה ה-17 הקרוי לזכרו של יוחנן כותב הבשורה.

במלחמת העולם השנייה, במסגרת הקרב על כרתים, לאחר כיבוש האי על ידי הגרמנים, הצליחו חיילים מבעלות הברית שנותרו באי ליצור קשר עם המפקדה במצרים. ביצירת התקשורת הראשונית נסתייעו בעלות הברית במנזר בפרבלי שבחופו הדרומי של האי, שממנו אותתו באורות לספינות בריטיות. ביולי 1941 פונו 79 חיילים אוסטרלים וניו זילנדים שהסתתרו במנזר באמצעות צוללת ללוב.

למרגלות המנזר יש חוף ים שנחל חוצה אותו, במהלך השנים הנחל הביא איתו סחף שיצר חוף חולי רחב. לאורך הנחל יש מטעי דקלים.

צליבת ישו

לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הם האירועים המסיימים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות מכוננת ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את ייסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב.

הנצרות רואה נבואות רבות בברית הישנה כמכוונות לביאת ישו ולצליבה. אחת המוכרות שבהן היא בספר ישעיהו, והיא מפורשת בנצרות כמתייחסת לישו, בייחוד בדימויו כשה האלוהים הנושא את חטאת העולם:

לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, ששכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם.

באשר לאמיתותו ההיסטורית של האירוע נחלקות הדעות. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג בעת העתיקה, וסביר שצליבת ישו, כמו עצם קיומו, היא עובדה היסטורית. התומכים בכך מציינים כי ברי שהנוצרים המוקדמים לא בדו את האירוע, שכן באימפריה הרומית נלוו בושה וקלון להוצאה להורג בדרך זו. בנוסף, הרומאים נהגו לצלוב מורדים, ואשמתו של ישו הייתה בכך שטען לכאורה לתואר "מלך היהודים". מאידך, יש הסוברים כי אין די במקורות התיאוריים המעטים על מנת לבסס את האירוע כאמת היסטורית. לצד זאת, צליבה הייתה אירוע נפוץ במאה ה-1, ובאותה עת לא היה ייחוד שהצדיק דווקא את הנצחת צליבתו של ישו. עוד טוענים המפקפקים בהתרחשותה של צליבת ישו, כי הצלב הופיע כסמל דתי עוד לפני הופעת הנצרות, וכן כי האירוע לא זכה להנצחה פלסטית, אמנותית או אחרת, עד המאה ה-5.

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר השליחים הם תלמידיו של ישו שנשלחו לאחר מותו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. כל השליחים, למעט יוחנן בן זבדי, לא מתו מוות טבעי.

ההתייחסות אליהם כשליחים מתוארת בבשורה על פי לוקס כך: "ועם אור הבוקר קרא אליו את תלמידיו ובחר מהם שנים-עשר בכנותו אותם שליחים" (לוקס, ו', 13)

כמו כן קיימים אזכורים לעובדת היותם שליחים בבשורה על פי מרקוס ובבשורה על פי מתי.

על פי הבשורות, 12 השליחים הם אלו שנכחו בסעודה האחרונה בה ישו אמר לתלמידיו לאכול מהלחם שמסמל את בשרו שנבצע עבורם, ולשתות את היין המסמל את הברית החדשה בדמו, וזאת ביקש לעשות לזכרו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.