יוחנן בן זבדי

יוחנן בן זבדי, הידוע גם כיוחנן השליח וכיוחנן הקדוש (במבחר שפות לועזיות: בלטינית: (סנקטוּס) יווֹאַנֶס; באנגלית: (סֶנְט) ג'וֹן; בצרפתית: (סַן) זָ'אן, בספרדית: (סַן) חוּאָן; וכן: יווֹהַאנֶס, יווֹהַאן), היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו, ועל פי המסורת הנוצרית האהוב שבהם. במסורת הנוצרית מיוחסים לו מספר כתבים בברית החדשה, והם הבשורה על פי יוחנן, שלוש איגרות יוחנן, וספר ההתגלות, אם כי חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שהוא אכן חיבר כתבים אלה. יוחנן היה השליח היחיד שמת מוות טבעי, בסביבות שנת 100, באפסוס שבאסיה הקטנה. הוא נקבר בקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר, ששרידיה קיימים עד ימינו.

יוחנן בן זבדי
Rubens apostel johannes grt
לידה המאה הראשונה
ארץ ישראל
פטירה בערך 100
אפסוס
El Greco 034
יוחנן הקדוש, ציור מאת אל גרקו
Tomb of Saint John the Apostle
קברו של יוחנן באפסוס, טורקיה
Hans Memling 039
יוחנן השליח, ציור מאת הנס ממלינג, 1468

תולדות חייו

יוחנן היה בנם של זבדי ושלומית, אחותה של מרים אם ישו, ואחיו של השליח יעקב בן זבדי. הוא ואחיו התפרנסו מדיג באגם הכנרת.

בברית החדשה מתוארים יוחנן ויעקב, שנקראו "בני רעם", כשניים מתלמידיו הראשונים של ישו. מוזכר כי יעקב ויוחנן שהו עם אביהם בסירה ותיקנו את רשתות הדיג, כשישו קרא להם להפוך לתלמידיו. יוחנן ויעקב, יחד עם שמעון כיפא (פטרוס), היו השליחים היחידים אשר חזו בהשתנות של ישו.[1] יוחנן ופטרוס נשלחו על ידי ישו להכין את סדר הפסח בירושלים, היא הסעודה האחרונה.[2] יוחנן ופטרוס היו הראשונים להגיע לקברו של ישו עם תחייתו מחדש. במעשי השליחים נזכרת פעילותו יחד עם פטרוס בירושלים, בריפוי אדם פיסח בשערי בית המקדש ובשהות לילה במעצר. השליח שאול (פאולוס) הגדירו כ"אחד מעמודי התווך" של הנצרות, יחד עם פטרוס ויעקב.[3][4]

תלמידו האהוב של ישוע

במסורת הנוצרית נחשב יוחנן לתלמידו האהוב של ישוע. בבשורה על פי מרקוס מתוארת פנייתם של האחים בני זבדי לישו:

וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי וַיֹּאמְרוּ רַבִּי חֲפֵצִים אֲנַחְנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לָנוּ אֶת־אֲשֶׁר נִשְׁאַל מִמֶּךָ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה־אִוִּיתֶם כִּי־אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תְּנָה־לָּנוּ לָשֶׁבֶת אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בִּכְבוֹדֶךָ׃

פנייתם זו של השניים עוררה את חמתם של עשרת השליחים האחרים. למרות תקרית זו, בבשורה על-פי יוחנן נאמר שתלמידו האהוב של ישו ישב לצידו בסעודה האחרונה. עם זאת, בבשורה עצמה אין אזכור ליוחנן בן-זבדי בשמו, והקטע הקושר בינו לבין תלמידו האהוב של ישו, הוא הקטע הבא, ממנו ניתן להסיק כי יוחנן אכן כתב את הבשורה:

וַיִּפֶן פֶּטְרוֹס וַיַּרְא אֶת הַתַּלְמִיד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְהוּא אֲשֶׁר נָפַל עַל לִבּוֹ בַּסְּעוּדָה וְגַם אָמַר אֲדֹנִי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יִמְסְרֲך׃ וַיְהִי בִּרְאוֹת אֹתוֹ פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֶל יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי וְזֶה מַה לּוֹ׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אִם רְצוֹנִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד בֹּאִי מַה־לְּךָ וְלָזֹאת אַתָּה לֵךְ אַחֲרָי׃ עַל כֵּן יָצָא הַדָּבָר הַזֶּה בֵּין הָאַחִים שֶׁהַתַּלְמִיד הַהוּא לֹא יָמוּת וְיֵשׁוּעַ לֹא אָמַר־לוֹ כִּי לֹא יָמוּת אֲבָל אָמַר אִם חֶפְצִי כִּי יִשָּׁאֵר עַד בֹּאִי מַה זֶּה לָךְ׃ זֶה הוּא הַתַּלְמִיד הַמֵּעִיד עַל אֵלֶּה וַאֲשֶׁר כָּתַב כָּל זֹאת וְיָדַעְנוּ כִּי עֵדוּתוֹ אֱמֶת׃

עם זאת, חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שיוחנן השליח אכן כתב את הבשורה שעל שמו. הטקסט היווני בו כתובה הבשורה אינו אחיד, וניכרים שלושה רבדים בכתיבתו.[5]

יום חגו של יוחנן בנצרות המערבית הוא 27 בדצמבר, ובנצרות המזרחית 26 בספטמבר ו-8 במאי.

יוחנן בתרבות

כאמור, יוחנן נחשב לתלמידו האהוב של ישו. בציור הסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'י מופיע יוחנן ביושבו לימין ישו. הוא מופיע גם לצד מרים, אם ישו, במעמד הצליבה, ולרוב הוא מצויר ללא זקן.

בציור הקינה על מות ישו מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס, אנדראה מנטניה (Andrea Mantegna), מתואר יוחנן בן זבדי מתאבל על מותו של ישו לאחר צליבתו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתי, יז: 1.
  2. ^ לוקס כב: 8.
  3. ^ איגרת אל הגלטיים, ב: 9.
  4. ^ כנראה יעקב אחי ישו, שהיה הבישוף הראשון של ירושלים. יעקב, אחיו של יוחנן, נרצח בשנת 44, לפני קרות האירועים המתוארים.
  5. ^ Raymond E. Brown, Introduction to the New Testament, 1997, 363-364.
אפסוס

אֵפֶסוֹס (טורקית: Efes, יוונית: Έφεσος) הייתה אחת מהערים הגדולות והחשובות של היוונים האיוניים בלידיה שבאנטוליה (כיום בטורקיה). העיר נוסדה בידי יוונים מאתונה סמוך לשפך נהר הקייסטר (Cayster) שעל הים האגאי.

חורבות העיר מהוות אטרקציה מבוקשת במיוחד לתיירים באזור זה של טורקיה. ב-2015 הוכרה אפסוס כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו.

בית האם מרים

בית האם מרים (טורקית Meryem Ana Evi) הוא אתר קדוש נוצרי ומוסלמי, השוכן בראשו של "הר הזמיר" (Bülbüldağı) בגובה של 401 מטרים מעל פני הים, כשלושה קילומטרים מדרום לשרידי אפסוס שבמערב טורקיה. לפי גרסה אחת, הרווחת בעיקר בקרב הקתולים, נלקחה הבתולה למקום זה על ידי יוחנן בן זבדי, והתגוררה בו עד עלייתה לשמים.

ברתולומאוס הקדוש

ברתולומאוס הקדוש היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו. מקור השם הוא כנראה בארמית "בר-תלמא" - בן של תלמי (חקלאי?). ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן - במתי, מרקוס ולוקס מופיע ברתולומאוס תמיד ליד פיליפוס, ואצל יוחנן לידו תמיד מופיע נתנאל, וזו הסיבה לזיהוי. על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו עצמו הוא לקח לעצמו שם אחר.

על-פי המסורת הנוצרית, ברתולומאוס הקדוש הביא את הנצרות להודו והשאיר שם עותק של הבשורה על-פי מתי.

לאחר-מכן, על פי המסורות, הלך לארמניה וייסד את הכנסייה הארמנית יחד עם השליח תדי. לכן הכנסייה הארמנית קרויה "אפוסטולית", והוא נחשב לפטריארך הראשון שלה. בארמניה הוא גם הוצא להורג בעקבות אמונתו - פשטו את עורו וצלבו אותו במהופך. לכן ביצירות אמנות רבות הוא מתואר עם סכין או עם חתיכה מעורו שלו, והוא נחשב לפטרון הקדוש של הבורסקאים.

היום המוקדש לו הוא ה-24 באוגוסט.

בשורות

ספרי הבשורות, או האוונגליונים (מיוונית εὐαγγέλιον:‏ εὐ - טוב, αγγέλιον - מסר או בשורה) מהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה, ספר הקודש של הנצרות (בספרות חז"ל: "הגיליונים" או "עוון גיליון" בלעג) ומופיעים לפני ספר מעשי השליחים.

הבשורות מתארות את קורות חייו, מותו ותחייתו של ישו הנוצרי. על פי האמונה הנוצרית, ספרי הבשורות כולם נכתבו על ידי בני הדור הראשון של תלמידי ישו (מתי, יוחנן בן זבדי) או בני הדור השני, כלומר תלמידי תלמידיו (מרקוס המבשר, לוקאס). ספרים אלו נכתבו על ידי אנשים שהכירו בישו כמשיח והם מבוססים על הכרות אישית.

האוונגליונים מיוחסים לארבעה מתלמידיו-שליחיו של ישו, ועל שמם הם נקראים:

הבשורה על-פי מתי

הבשורה על-פי מרקוס

הבשורה על-פי לוקאס

הבשורה על-פי יוחנן

הבשורה על-פי מרקוס

הבשורה הקדושה על-פי מרקוס (ביוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

הסעודה האחרונה (ציור)

הסעודה האחרונה של ישו, שהייתה הפעם האחרונה בה סעדו יחדיו ישו ותלמידיו, היא נושאם של ציורים רבים של ציירים שונים.

אחת התמונות המפורסמות ביותר של הסעודה האחרונה היא של לאונרדו דה וינצ'י, המתארת את הסעודה האחרונה עצמה. התמונה צוירה על קיר הרפקטוריום במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו. סעודה זו בה נכח ישו הייתה ככל הנראה סדר פסח.

בציור מתוארים ישו ושנים עשר שליחיו בסעודה שבה אמר ישו לתלמידיו כי יש ביניהם בוגד וכי הוא עצמו ימות. בסעודה זו גם אמר ישו לתלמידיו לאכול מלחם הקודש ולשתות מהגביע הקדוש כי הלחם הוא גופו והיין הוא דמו, אך בציורו של לאונרדו לא נמצא גביע.

הכנסייה והמנזר הדומיניקני של סנטה מריה דלה גרציה הוכרזו בשנת 1980 כאתר מורשת עולמית וההכרזה כללה התייחסות מפורשת לציור.

הקינה על מות ישו (מאנטנייה)

"הקינה על מות ישו" הוא ציור מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס, אנדראה מנטניה (Andrea Mantegna). הציור מתאר את האבל של מרים, אם ישו ושל יוחנן בן זבדי על מותו של ישו לאחר צליבתו. תאריך יצירתה של היצירה שנוי במחלוקת, והוא מתוארך לתקופה שבין השנים 1457‏-1501. הציור ידוע בזכות השימוש החדשני, לתקופתו, בפרספקטיבה קיצונית התורם לריאליזם של התיאור.

הציור, בגובה של 61 ס"מ וברוחב של 81 ס"מ, מתאר את גופתו של ישו המונחת על מיטה או לוח עבה וראשה שעון על כרית. פלג גופו התחתון עטוף בסדין לבן. לצד הגופה מתוארים ראשיהם של מרים ושל יוחנן בן זבדי, משליחיו של ישו. מאנטניה בחר לתאר את ההתרחשות מנקודת מבט נמוכה במיוחד. הצופה מביט על גופתו של ישו מבעד לכפות הרגלים ולאזור האגן המכוסה בבד. הדבר נוצר בעזרת יצירת נקודת מגוז נמוכה, היוצרת קירבה בין הצופה לדמות. כפות רגליו של ישו וידיו, הקרובות לצופה, מציגות את פצעי הצליבה ופניו של ישו מתוארות בריאליזם בולט. בשונה מתיאורים בעלי נושא דומה מן התקופה ממעיט מאנטנייה בתיאור האבל של הדמויות מן הברית החדשה על ידי דחיקתן לשולי הקומפוזיציה.

הציור נמצא בסטודיו של מאנטניה לאחר מותו ונמכר כדי לשלם חובות. הוא מוצג כיום בגלריה בררה לאמנות (Pinacoteca di Brera) במילנו, איטליה.

חזון יוחנן

חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסי טו יואני" (Αποκάλυψη του Ιωάννη, "חזון יוחנן" ביוונית), נגזרת המילה המודרנית "אפוקליפסה", המציינת את סוף העולם. לתוכנו של הספר ולצורת כתיבתו השפעה פרסית.

יהודה, אחי ישו

יהודה, על פי המסופר בברית החדשה היה אחד מבניו של יוסף ואחיו של ישו הנוצרי.

על פי המסופר בבשורה על פי מרקוס ו' 3, מתואר ישו כבנה של מרים וכאחיהם של יעקב, יוסה, יהודה ושמעון (ועוד מוזכרות אחיות בלא ציון שמן).

יש המזהים את יהודה כאחד מהשליחים המכונה יהודה השליח (המכונה בבשורה על פי לוקס בשם "יהודה מיעקב" כאשר השם מפורש כ"יהודה אחי יעקב" - וכך תורגם הביטוי בתנ"ך המלך ג'יימס).

לפי סברה אחת יהודה הוא השליח תומאס הקדוש. מקור השם "תומאס" הוא מהמילה "תאום", ובארמית וביוונית הוא נקרא בשם "דידמוס" שמשמעו "תאום". על פי הסברה, יהודה נקרא בשם זה בשל דמיונו לישו ועל מנת לאבחנו מיהודה איש קריות.

ישנה מסורת נוצרית לפיה יהודה כתב את איגרת יהודה - אחד מספרי הברית החדשה.

יוחנן כותב הבשורה

יוחנן כותב הבשורה, או יוחנן האוונגליסט (נפטר בערך 110), הוא על-פי ההשערה כותב הבשורה על-פי יוחנן, ספר הבשורה האחרון וככל הנראה המאוחר בספרי הבשורה.

זהותו של יוחנן כותב הבשורה נשארה עלומה. מלבד כתיבת הבשורה מייחסים לו גם את כתיבת איגרת יוחנן הראשונה. הייחוס ליוחנן של ספרים אחרים בברית החדשה, כגון איגרת יוחנן השנייה, איגרת יוחנן השלישית וההתגלות, הוא בגדר מסורת נוצרית ארוכת שנים, אך נתון בספק על פי חוקרים רבים.

יש להבדיל בין יוחנן כותב הבשורה לבין יוחנן בן-זבדי, הוא יוחנן השליח, אחד משנים-עשר שליחיו של ישו הנוצרי, ובינו לבין יוחנן כותב ההתגלות. המסורת הנוצרית אמנם מזהה את יוחנן כותב הבשורה עם יוחנן השליח, אך מספר גדול של חוקרים מודרניים ובהם דוד פלוסר, מערערים על הקביעה שמדובר באותו אדם.

לעומתם, יוחנן כותב ההתגלות (חזון יוחנן) מזוהה במידה רבה עם אסיה הקטנה, שלקהילותיה פנה בחזונו. יש הסבורים, גם על פי הכתוב ("הייתי באי הקרוי פטמוס בעבור דבר אלוהים ועדות ישוע", ההתגלות א,9) כי הוגלה לפטמוס על ידי הקיסר דומיטיאנוס, ושם כתב את חזון יוחנן.

במקובץ, הספרים הללו מכונים "ספרות יוחננית" (Johannine). עם זאת, יש דמיון דקדוקי מועט בין הבשורה על פי יוחנן לבין ההתגלות.

יעקב בן זבדי

יעקב בן זבדי (או יעקב הקדוש; בשפות אחרות: סנט ג'יימס, סן ז'ק, סנטיאגו, יקובוס, זנקט יקוב, סן דייגו) (מת בשנת 44) היה אחד מתלמידי ישו. יעקב בן זבדי נחשב לקדוש נוצרי ונושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול", על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן).

יעקב בן חלפי

יעקב בן חַלְפַי או יעקב הקטן (באנגלית: James, son of Alphaeus) הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו. היה אחיו של מתי. שם אמו מריה. הוא מכונה "הקטן" כדי להבדילו מהשליח יעקב בן זבדי, המכונה "הגדול". המידע עליו בברית החדשה קלוש. בכנסייה הקתולית הוא נחשב לקדוש.

בנצרות המערבית, עוד מימיו של היירונימוס, מקובל לזהות את יעקב הקטן עם יעקב אחי ישו. זיהוי זה מבוסס על הבנה מילולית של הפסוק באיגרת אל הגלטיים א' 19: "וְאַחֵר מִן־הַשְׁלִיחִים לֹא־רָאִיתִי זוּלָתִי אֶת־יַעֲקֹב אֲחִי אֲדֹנֵינוּ". בנצרות המזרחית מבדילים בין שני האנשים, וכך גם דעתם של החוקרים המודרניים.

יום חגו חל בכנסייה הקתולית ב-1 במאי, ובכנסיות המזרחיות ב-9 באוקטובר.

על שמו קרוי ארמון סנט ג'יימס.

יפיע

יפיע (בערבית: يفيع; או יאפא, يافا; כדי להבדילה מיפו היא מכונה גם يافة الناصرة, יאפת א-נאצרה - קרי, "יפו של נצרת") היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960. כיום היא חלק מהאזור העירוני של נצרת.

מתי

מתי בן חלפי או לוי, המכונה גם מַתַּי השליח או מַתַּי האוונגליסט, הוא קדוש נוצרי, אחד משנים עשר השליחים, תלמידיו הראשונים של ישו. על פי המסופר בברית החדשה, לפני שהצטרף לישו הוא היה מוכס על שפת הכנרת בשירות הרומאים. שם אביו, חלפי, מרמז על האפשרות שהוא אחיו של השליח יעקב בן חלפי.

על פי המסורת הנוצרית, הוא מחבר הבשורה על-פי מתי, הראשונה מבין הבשורות; לאחר מות ישו פעל להפצת תורתו בין הגויים באימפריה הפרתית ומת תוך כדי כך כמרטיר. הכנסייה הקתולית מציינת את זכרו ב-21 בספטמבר, והאורתודוקסית - ב-16 בנובמבר.

בתלמוד הבבלי (במהדורות הדפוס הקטע הושמט בהוראת הצנזורה) מוזכר "מתאי" כאחד מחמשה תלמידי "ישו הנוצרי" שהובאו לפני בית הדין.

סנט ג'ון

האם התכוונתם ל...

פוליקרפוס

פּוֹלִיקַרְפּוֹס (ביוונית: Πολύκαρπος) היה הבישוף של סמירנה במאה ה-2 לספירה ומרטיר נוצרי. היה תלמידו של יוחנן בן זבדי, נתמנה לבישופ בסמירנה לפני שנת 115, במענה לבקשתו של איגנטיוס. נאבק בדוקטיזם ובמרקיוניזם או לפחות במרקיון עצמו. הוצא להורג ככל הנראה ב-155 או 156.

אירנאוס היה תלמידו של פוליקרפוס.

שמעון הקנאי

שמעון הקנאי היה אחד משנים עשר השליחים של ישו.

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר השליחים הם תלמידיו של ישו שנשלחו לאחר מותו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. כל השליחים, למעט יוחנן בן זבדי, לא מתו מוות טבעי.

ההתייחסות אליהם כשליחים מתוארת בבשורה על פי לוקס כך: "ועם אור הבוקר קרא אליו את תלמידיו ובחר מהם שנים-עשר בכנותו אותם שליחים" (לוקס, ו', 13)

כמו כן קיימים אזכורים לעובדת היותם שליחים בבשורה על פי מרקוס ובבשורה על פי מתי.

על פי הבשורות, 12 השליחים הם אלו שנכחו בסעודה האחרונה בה ישו אמר לתלמידיו לאכול מהלחם שמסמל את בשרו שנבצע עבורם, ולשתות את היין המסמל את הברית החדשה בדמו, וזאת ביקש לעשות לזכרו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.