יודפת

יוֹדְפַת הוא מושב שיתופי הנמצא בגליל התחתון, צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה יודפת, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו־9 ק"מ צפונית לציפורי. שייך למועצה אזורית משגב.

יודפת הוא היישוב המערבי ביותר ברכס יודפת (יטבת), עליו מצויים גם היישובים אבטליון, יחד והררית.

יודפת
כיתוב תמונה
המצפה ביודפת
מחוז הצפון
מועצה אזורית משגב
גובה ממוצע[1] ‎429 מטר
תאריך ייסוד 1960
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב מושב שיתופי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 867 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 4.6% בשנה עד סוף 2018
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
יודפת
יודפת
32°50′13″N 35°16′19″E / 32.8368873100991°N 35.2718384755365°E
מפת היישובים של מועצה אזורית משגב
באדום - יודפת
בירוק - מיקום בניין המועצה
http://www.yodfat.org

היסטוריה והווה

בשנת 1958 נוסד גרעין, שחבריו כונו "שכטריסטים", בהיותם מתלמידיו של ד"ר יוסף שכטר, המורה הרוחני מבית הספר הריאלי בחיפה, אשר הטיף לרוחניות יהודית הנוצרת על ידי עדה יוצרת. הגרעין יועד להתיישב באזור יודפת בשטח של כ-2700 דונם שנרכשו על ידי הקרן הקיימת. בשנת 1960 עלה למקום קבוצה ראשונה של כ-30 מחברי הגרעין שהתפרנסו מעבודות ייעור והכשרת אדמה. בנובמבר 1961 יצאה למקום משלחת של המוסדות המיישבים לבחור את המיקום המדויק של היישוב[2].

היישוב שהוקם נתמך על ידי קק"ל והעומד בראש תחום ההתיישבות יוסף וויץ, ונקרא על שם היישוב הקדום המצוי כקילומטר דרומית לו. המבנה הראשון ביודפת היה "המצפה", ומסביבו נבנו חומה וחדרי מגורים, במתכונת הדומה לטירה. בשנים הראשונות עבדו החברים כשכירים של הקק"ל ביעור האזור ובהכשרת אדמות ההר לחקלאות שהפכה למקור הפרנסה הבלעדי של המושב השיתופי במשך שלושה עשורים.

בשנת 1968 נסלל כביש גישה חדש למקום[3].

מאמצע שנות ה-90 המושב מאמץ מאפיינים של יישוב קהילתי ופרנסת חבריו ותושביו מגוונת. חלק גדול מחברי היישוב עברו לפעילות אחרת הכוללת תנועות ריקוד וחיפוש רוחני בקבוצות, על פי תורתו של גורדייף[4]

בעשור האחרון נבנתה ביודפת שכונת הרחבה שרבים ממשתכניה הם בני המושב. נכון לשנת 2017 גרות ביודפת כ-300 משפחות.

חינוך

אף על פי שהקהילה ביודפת אינה אנתרופוסופית, תורה זו קנתה לה אחיזה בתחום החינוך של המושב. בשנת 2003 נפתח במתחם המועצה האזורית משגב "בית ספר עודד", מוסד חינוכי (כיתות א'-ט') הפועל לפי שיטת "וולדורף" האנתרופוסופית, ובשנת 2011 עבר בית הספר למשכן קבע בכניסה ליודפת.

תלמידי התיכון לומדים בתיכון וולדורף בהרדוף ובתיכונים בקמפוס משגב. למועצה אזורית משגב יש כוונה להקים בית ספר תיכון אנתרופוסופי בשנים הקרובות.

ענפים ועסקים

לאחר שבעשורים הראשונים התגלו קשיים רבים בפיתוח אדמות ההר בגליל, מחסור במים ובשטחי עיבוד, נוספו למושב תחומי פרנסה אחרים מלבד חקלאות.

בתחומי המושב פעל מפעל גדול לטכסטיל ובעיקר גרביים, אשר נסגר לאחר שחברת "דלתא" רכשה אותו.

במושב קיים "יער הקופים" - גן חיות הכולל גם שטח מגודר בו קופים מסוג קוף סנאי מסתובבים באופן חופשי, וניתן לצפות שם בהתנהגותם הטבעית. כן מצויים ביישוב עסקים קטנים ומשתלה.

בשנת 2015 נפתח בכניסה ליודפת מרכז מסחרי ותיירותי ייחודי הנקרא "בואכה יודפת". המבנים נבנו מאבנים מקומיות ובהשתלבות בחורש הטבעי. במרכז בית קפה, חנויות של מוצרים מקומיים כמו מאפייה (של עשהאל מאור), מעדנייה, חנות גבינות בוטיק, חנות בגדים וגרביים בעבודת יד, חנות למלאכות יד וכן מרכז מבקרים יודפת העתיקה המופעל בידי מתנדבים מהמושב ומקהילת משגב.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ ישוב חקלאי יקום במקום בו עמדה יודפת העתיקה, למרחב, 16 בנובמבר 1961
  3. ^ שפי גבאי, באיזור יהודי קדום, דבר, 20 בנובמבר 1968
  4. ^ תנועת המושבים יודפת, www.tmoshavim.org.il
  5. ^ "שופינג בצפון הארץ: מתחם החנויות ביודפת". מגזין את (בעברית). 25 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2018.
אבטליון (יישוב)

אַבְטַלְיוֹן הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון, בתחומי המועצה האזורית משגב. היישוב נמצא על רכס יודפת, מערבית לקיבוץ יחד ודרומית לעראבה, בדרך להררית, ומשקיף על בקעת בית נטופה. גובה היישוב הוא 450 מטר מעל פני הים. היישוב ממוקם כ-15 קילומטרים ממערב לכנרת, וכ-35 ק"מ מזרחית לעיר חיפה.

היישוב קרוי על שמו של אחד מחכמי הזוגות במשנה (שמעיה ואבטליון), אבטליון היה דמות מוכרת מהתקופה הראשונית של המשנה.

הממשלה החליטה על הקמת היישוב בדצמבר 1983, במסגרת תוכנית המצפים ל"ייהוד הגליל". היישוב נוסד כמושב שיתופי בשנת 1987, על ידי יוזמת ההנהגה העולמית של ישראל הצעירה (תנועת הנוער של הציונים הכלליים) וגרעין של עולים מארגנטינה חברי תנועת "ישראל הצעירה" שחלמו לייסד מושב שיתופי בארץ, יישוב ראשון לתנועתם. חברי ההנהגה העולמית (יו"ר ההנהגה פנחס מאירוביץ, ראש דסק חינוך אריה לויט, ראש דסק אירופה ומאוחר יותר המזכ"ל יצחק אשר) פעלו ללא הרף כדי לקבל את האישור מוועדת ההתיישבות כדי לבסס את המושב, יצחק מודעי קידם את הרעיון עד התגשמותו וגדעון פת גזר את סרט החנוכה. בשנת 1992 הפך אבטליון ליישוב קהילתי. כיום מתגוררות ביישוב כ־95 משפחות.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה האזורית משגב, בה שוכן היישוב אבטליון, מדורגת 9 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011–2012) היה 80.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 14,813 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).

אספסיאנוס

טִיטוּס פְלַאוְויוּס אַסְפַּסְיָאנוּס (בלטינית: Titus Flavius Vespasianus;‏ 17 בנובמבר 9 - 23 ביוני 79) היה קיסר רומי משנת 69 עד 79 ומייסד השושלת הפלאבית. לפני שעלה לכס הקיסר, היה אספסיאנוס מפקד בצבא הרומי, ופיקד על דיכוי המרד הגדול של היהודים ברומאים. לצד בנו טיטוס מוזכר אספסיאנוס במקורות היהודיים כאחד מגדולי הצוררים שקמו לעם היהודי.

בקעת בית נטופה

בִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה היא עמק בגליל התחתון המשתרעת בין רכס תורען בדרום ורכס יודפת בצפון. מרבית שטחה של הבקעה מנוצל לחקלאות. הכפרים בועיינה ונוג'דאת נמצאים בחלקה הדרומי של הבקעה, על צלע הר תורען וחלק גדול מאדמת הבקעה מעובד על ידי תושביהם. יישובים נוספים בבקעה הם כפר מנדא, רומאנה, עוזייר ורומת אל הייב, וכן אדמות חקלאיות של עראבה, ודיר חנא שבבקעת סכנין. מזרח הבקעה מוצף ברובו לעיתים קרובות בחורף בשל העובדה כי האדמה באזור איננה מחלחלת.

מקור שמה של הבקעה הוא בבקעת בית נטופה הנזכרת במקורות חז"ל באזור זה, והשתמרות השם בצורה "אלבטוף": "עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא", וכן: "עד שיכלו הסינרייות מבקעת בית נטופה".

בקעת בית נטופה נודעת בקרב מטאורולוגים בשל היותה המקום בו נמדדו הטמפרטורות הנמוכות ביותר בארץ ישראל מאז תחילת המדידות ועד לינואר 2015: 13.7 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ב-7 בפברואר 1950.

בעבר שימשה הבקעה לגידול אבטיחים שאף יוצאו דרך נמל עכו.

המוביל הארצי עובר דרך הבקעה בדרכו מהכנרת למרכז ישראל בתעלה פתוחה, עד למאגר אשכול, הנמצא במערבה של הבקעה.

דרך נוף הר תורען עוברת ממצפה נטופה עד לקיבוץ בית רימון וממנה תצפיות יפות על הבקעה. ליד בית רימון הוקם "מצפור לאודרמילק" על שם וולטר קליי לאודרמילק שהגה לראשונה את תוכנית המוביל הארצי ואיגום המים בבקעת נטופה.

בקעת סח'נין

בקעת סח'נין (גם בקעת סכנין) היא בקעה קטנה בצפון הגליל התחתון המרכזי (לב הגליל), השוכנת בין רכס יטבת מדרום ובין בקעת בית הכרם מצפון.

בבקעה שתי ערים וכפר גדול - סח'נין במערב, עראבה במרכז ודיר חנא במזרח.

בתקופת בית שני ובתקופת התלמוד שכנו בבקעה היישובים היהודיים סכנין, ממנה יצאו רבי חנינא בן תרדיון ורבי יהושע דסכנין, וערב, ממנה יצא רבי חנינא בן דוסא.

במקורות חז"ל נזכרת הבקעה בשם בקעת סכני - "תנו רבנן כמימי אדמה מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ... רבי עקיבא אומר מבקעת יודפת רבי יוסי אומר מבקעת סכני רבי שמעון אומר אף מבקעת גנוסר".

את הבקעה תוחמים ממזרח הר חזון ונחל צלמון, מדרום רכס הרי יודפת, ממערב גבעות גוש שגב ומצפון רכס הרי שגור.

גובה הבקעה הוא כ-200 מ"ר מעל פני הים, ורוב שטחה הוא חקלאי. מהקצה המערבי של הבקעה יוצא לכיוון צפון נחל סכנין, אחד מיובליו של נחל חילזון.

המצור על יודפת

המצור על יודפת היה מצור שנערך במהלך המרד הגדול על העיר יודפת שבגליל התחתון, על ידי הצבא הרומאי.

המצור נפתח בכ"א באייר, ג'תתכ"ז, 67 לספירה, כאשר כוחות גדולים של הצבא הרומאי בפיקודו של אספסיאנוס הקיפו את העיר והשתמשו באסטרטגיית מצור רומאית קלאסית שלא צלחה, עקב שימוש היהודים הנצורים בפיקודו של יוסף בן מתתיהו בלוחמת גרילה ובתחבולות מזדמנות.

העיר הוכנעה לאחר כשישה שבועות מצור, בא' בתמוז, ג'תתכ"ז, כאשר השתמשו הרומאים בתחבולה לא שגרתית של החדרת חיילים מעבר לחומות בשעת לילה, על מנת שיפתחו להם את שערי העיר מבפנים. מפקד המרד בגליל, יוסף בן מתתיהו, שהיה בתוך העיר בזמן המצור ופיקד עליה, נכנע לידי הרומאים לאחר סיום הכיבוש, ומכאן ואילך פעל למענם בדרכים שונות.

נפילתה של יודפת, החשובה בערי הגליל, סימנה את תחילת סופו של המרד הגדול בגליל, לאחר מכן, התמקדו הרומאים בירושלים, ופתחו את המצור על ירושלים.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

הפרוור ההרודיאני

מוזיאון וואהל לארכאולוגיה - הפרוור ההרודיאני הוא מוזיאון ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים המציג מספר בתים רחבי היקף של שכונת פאר שעמדה במקום (העיר העליונה של ירושלים בתקופת הבית השני) בתקופת שלטונו של המלך הורדוס ובתקופה שלאחר מכן עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.

הבניינים התגלו בעת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של פרופ' נחמן אביגד. במקום מוצגים מספר מבנים לציבור (לא כל המבנים שהתגלו מוצגים לקהל). שיטת החפירות הארכאולוגיות, בשל מחסור בזמן ובכוח אדם, הביאה לכך שלאחר חפירת יסודות הבתים כוסו המוצגים, ועליהם נבנו הבתים. לאחר מכן, עם סיום בניית מבנה המגורים נחפרו הממצאים מתחת לרצפת המבנה.

הר עצמון

הר עצמון הוא הר בגליל התחתון, ברום של 547 מטרים מעל פני הים, הנמצא בצפון מערב בקעת בית נטופה. ההר הוא המערבי מבין הרי רכס יודפת.

הרי יהודה

הרי יהודה (בערבית: جبال الخليل‎, תעתיק: ג'בל אלח'ליל), הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה.

ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה.

נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום -הר חברון, ששיאו, (חלחול) מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

יישובים מרכזיים בהרי יהודה: ירושלים, ביתר עילית, חברון, בית לחם, רמאללה ומעלה אדומים.

ביולי 1965 הוכרז גן לאומי "הרי יהודה" בשטח של כ-26,000 דונם המרוכזים בהרי ירושלים. שטחו של הגן אינו רציף והוא נחלק לשטחים קטנים בהר הרוח, הר ההגנה ונחל רפאים ולשטח גדול בצורת פרסה המקיף את היישובים בית מאיר ושורש ממערב.

הררית

הֲרָרִית הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון, בתחומי המועצה האזורית משגב (סמל ישוב 1203). היישוב שוכן על הר נטופה בקצהו המזרחי של רכס יודפת. היישוב ממוקם בסמוך ליישובים עראבה ואבטליון.

מהישוב נשקף לדרום נוף בקעת בית נטופה והר תורעאן, מצפון בקעת סכנין, הר כמון ורכס הרי מירון, וכן ממזרח ומערב נשקפים הכנרת והים התיכון. בקצהו הצפון-מזרחי של היישוב שוכנת לאורת נטופה. נכון לשנת 2018, היישוב מונה כ-160 משפחות ומתגוררים בו 446 תושבים בכל הגילאים.

יודפת (יישוב עתיק)

יוֹדְפַת (יוונית: Ἰωτάπατα, לטינית: Jotapata, תעתיק: יוֹטַפַּטַא) הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף טופוגרפי המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן מתתיהו, ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו 263.32 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו (ביוונית: Ιώσηπος, יוספוס) או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס (בלטינית: Titus Flavius Iosephus, מוכר גם בצורה המשובשת שהשתרשה: יוספוס פלאוויוס) (37 או 38 לספירה, - 100 לספירה לערך) היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. למרות זאת זכה באהדתם של קיסרי השושלת הפלאבית, אספסיאנוס וטיטוס בנו, שהעניקו לו אזרחות רומית ונחלת מגורים ברומא, שם חי במהלך המחצית השנייה של חייו. עם קבלתו את האזרחות הרומית על ידי טיטוס הפך שמו על שם פטרונו כנהוג ל"טיטוס פלאוויוס יוספוס".

ארבעת ספריו שחיבר ברומא בשפה היוונית השתמרו לדורות בשלמותם, אירוע נדיר למדי בקרב סופרי העת העתיקה שרוב חיבוריהם אבדו. זאת עקב הערך המוסף שהיה לחיבוריו "מלחמת היהודים" ו"קדמוניות היהודים" לתאולוגיה הנוצרית, דבר שהשפיע גם על השתמרות שאר חיבוריו עד לימינו. בניגוד לכנסייה, המסורת הרבנית לא הכלילה בתוכה את כתביו ועניין יהודי מחודש בהם התעורר רק במאה ה-19.

יחד (קיבוץ)

יחד הוא קיבוץ בגליל, בתחומי המועצה האזורית משגב. הקיבוץ מצוי על רכס יודפת, מערבית להררית, ומשקיף על בקעת בית נטופה.

בקיבוץ יחד מתגוררות 35 משפחות.

בשנת 1981 הוקם יחד על ידי גרעין של חברים העוסקים במדיטציה טרנסצנדנטלית שהחל את דרכו בהכשרה בקיבוץ עין דור. מאז עבר הקיבוץ מקום מספר פעמים (פלך, מחנה יבור שליד צומת אחיהוד ולבסוף במחנה קרוואנים בהררית).

הקיבוץ עלה לקרקע סופית במקומו הנוכחי בשנת 1992.

קיבוץ יחד והררית נחשבים כישוב מוניציפלי אחד. הם מנוהלים באמצעות ועד מקומי משותף ובנוסף, מנוהלים החיים הקהילתיים באמצעות שתי אגודות שיתופיות נפרדות.

כיום הקיבוץ בתהליך הרחבה ומתכוון לבנות שכונה חדשה של 24 בתים. הקיבוץ מופרט.

יער הקופים

יער הקופים הוא פארק קופים המשמש כמקלט לבעלי חיים, גן חיות ופינת חי, הנמצא במושב יודפת ומתמקד בעיקר בגידול קופים. הייחודיות שבפארק היא העובדה שהמבקרים אינם צופים דרך כלובים או גדרות בכלובים אלא ישנם בפארק כלובים עם קופים ובהם מסלולי הליכה פנימיים, שהמבקרים יכולים להאכיל ולראות ישירות את הקופים.

מועצה אזורית משגב

משגב היא מועצה אזורית בלב הגליל, ליד סכנין וכרמיאל.

המועצה מורכבת מ-35 יישובים, חלקם יישובים קהילתיים כפריים, קטנים בהיקף האוכלוסייה (פחות מ-1500 נפשות), חלקם "קיבוצים מתחדשים" ו-6 מהם יישובים בדואיים. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-180,000 דונם.

עצמון-שגב

עַצְמוֹן (שֶׂגֶב) (שם קודם ראשוני: שגב, לאחר מכן התווסף השם עצמון) הוא יישוב קהילתי במועצה אזורית משגב אשר נוסד בשנת 1975 ועלה לקרקע בשנת 1978 באתר הקרוונים יבור[2]. לאחר מכן עלה לאתר הקבוע בשגב בשנת 1983.

קורנית (יישוב)

קוֹרָנִית הוא יישוב קהילתי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב.

שיר בית"ר

שיר ביתר הוא שירו של זאב ז'בוטינסקי. השיר חובר בפריז שנת 1932 כהמנון לתנועת הנוער בית"ר, אשר הקים ז'בוטינסקי בשנת 1923. השיר נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת. השיר הולחן על ידי דב פרנקל.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, השיר היה ועודנו אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לשיר אותו בטקסים, אזכרות והתקהלויות חגיגיות.

שלמה בן-יוסף, עולה הגרדום הראשון, שר את השיר בזמן תלייתו.

שעב

שעב (בערבית: شعب) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1975.

מקומה של העיירה היהודית שאב בימי הבית השני, בתקופת המשנה והתלמוד והתקופה הערבית בארץ ישראל. אלעזר בן שמי נזכר בספרו של יוספוס פלביוס מלחמות היהודים כיליד המקום שהצטיין בהגנת יודפת במרד הגדול ברומאים. שאב שרדה את החורבן בעקבות המרד ונזכרת בסקר היישובים היהודיים בגליל לאחר המרד, בספרו של פרופ' מיכאל אבי יונה, 'גאוגרפיה היסטורית'. שני אמוראים פעלו בשאב רבי מנא דשאב ורבי זכאי דשאב. תעודה מהמאה ה-11 מזכירה יהודי שנפטר בשאב.התושבים (הקדומים והנוכחיים) התפרנסו ומתפרנסים בעיקר מחקלאות ממטעי הזיתים הנרחבים המקיפים את המקום. תצפית יפה על שעב ומטעי הזיתים שלה נמצאת במצפה צורית.

ביולי 1935 השתוללה בכפר מגפת טיפוס. באוגוסט 1938 הרס הצבא הבריטי צריפים רבים בכפר לאחר שעקבות של מניחי מוקש הובילו אל הכפר. בשנת 1945 היו בכפר כ-1,750 תושבים והוא נחשב אחד הכפרים העשירים ביותר באזורו. הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך מבצע דקל ורוב תושביו עזבו אותו והוא נותר עם כ-250 מתושביו המקוריים. חלק מתושבי הכפר שנמצאו במקומות אחרים בתוך ישראל לא הורשו לשוב אליו. במקום התושבים שעזבו, שוכנו בכפר עקורים ערבים מכפרים אחרים.

במרץ 1951 פונו מהשטח המפורז בגבול עם סוריה הערבים שהתגוררו במקום והועברו לשעב. ישראל פינתה את התושבים מאזור החולה מחשש שיסייעו לסורים ויפריעו לייבוש החולה ונתנה להם אפשרות להגר לסוריה או לעבור לשעב. בלחץ של הגנרל ויליאם אדוארד ריילי, ראש מטה משקיפי האו"ם, הסכימה ישראל להשיב את המפונים לכפריהם וקיימה בקיץ 1951 משאל בין המפונים בשעב, בו נשאלו אם רצונם לחזור לאזור המפורז או להשאר בשעב. במשאל הביעו כ-230 תושבים רצון לחזור וכ-420 הודיעו שרצונם להשאר בשעב. בתחילת 1961 נחנכה שכונת קבע עבורם.

מר קאסם שעבאן בן ותושב הכפר, ניהל במשך 15 שנים את תיאטרון בית הגפן בחיפה והצגותיו בערבית הופיעו בכל רחבי הארץ וגם נסעו להופיע במקומות שונים בעולם.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשעב 6,941 תושבים (מקום 203 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשעב דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 57.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,573 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.