יוגוסלביה

יוגוסלביה (כתב לטיני: Jugoslavija, כתב קירילי: Југославија, "ארץ הסלאבים הדרומיים") היה שמן של שלוש ישויות פוליטיות שהתקיימו ברציפות, אך באופן נפרד, לאורך מרבית המאה ה-20 (1918-2003) בדרום-מזרח אירופה.

לאחר התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה, שלושה עמים סלאביים במערב הבלקן, הסרבים, הקרואטים והסלובנים, התאחדו על מנת ליצור ממלכה עצמאית מאוחדת בשם "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים", שכונתה, החל משנת 1929 ותחת המשטר הריכוזי של המלך אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ', "יוגוסלביה".

אחרי מלחמת העולם השנייה, מ-29 בנובמבר 1945, קיבלה המדינה מבנה מדיני של פדרציה שהורכבה משש רפובליקות: סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. האזורים קוסובו ווויבודינה היו חלק אינטגרלי מסרביה והפכו מאוחר יותר לאזורים אוטונומיים במסגרת סרביה, ותוך השתתפות בהנהגת יוגוסלביה.

מבחינה פוליטית-היסטורית, מדינית ותרבותית, ניתן לחלק את ההיסטוריה של יוגוסלביה לשלוש תקופות:

יוגוסלביה
Flag of Yugoslavia (1946-1992) Emblem of the Socialist Federal Republic of Yugoslavia
דגל סמל
History of Yugoslavia
יבשת אירופה
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
בלגרד
44°49′14″N 20°27′44″E / 44.82056°N 20.46222°E
שטח בעבר 255,804 קמ"ר (נכון ל-1989)
אוכלוסייה בעבר 23,724,919 (נכון ל-1989)
מטבע דינר יוגוסלבי, קרונה יוגוסלבית ‏
Yugoslavia map he
שטחי יוגוסלביה לשעבר כיום

הקמה

Yugoslav Committee
הוועד היוגוסלבי ב-1916, פריז

כבר באמצע המאה ה-19 פעלה התנועה האילירית, שהייתה בעלת אידאולוגיה פאן-דרום-סלאבית ותמכה באיחוד ה"אילירים". נהוג להגדיר תנועה זו כמבשרת הרעיון היוגוסלבי[1].

בשנים 1903–1914 התגבשו רעיונות אלה לתודעה לאומית של העמים. מתוכה צמחה פעילות מדינית בימי מלחמת העולם הראשונה, ששאפה לאחד את העמים הדרום סלאביים (מלבד הבולגרים, להם הייתה היסטוריה אתנית שונה והייתה להם כבר ממלכה עצמאית) בתוך ממלכה אחת. הוועד היוגוסלבי (Jugoslavenski odbor) הצליח להוביל להצהרת קורפו, שנחתמה בין חברי הוועד (נציגי העמים הסרבים, הקרואטים והסלובנים באוסטרו-הונגריה) לבין נציגי ממלכת סרביה (שהייתה ממלכה עצמאית באותם ימים ושאליה הסתפחה ממלכת מונטנגרו), ודרשה את איחודם. מדינות המערב אף תמכו ברעיון בסיום המלחמה הגדולה, והחליטו על הקמתה במסגרת ועידת פריז.

בעקבות התמוטטות האימפריה האוסטרית-הונגרית, לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה, רבים מהעמים הסלאביים שהתקיימו תחת האימפריה החלו לדרוש עצמאות מדינית. כדי למנוע פיצול יתר בין העמים בדרום-מזרח אירופה הדגם של מדינה מאוחדת, המבוסס הפעם על קרבה לשונית רבה עד מובהקת, נחשב באותה תקופה לדגם המתאים והטוב ביותר.

ממלכת יוגוסלביה

ב-29 באוקטובר 1918 הוקמה מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית (בוסניה הרצגובינה, קרואטיה וסלובניה). ב-1 בדצמבר 1918 המדינה התאחדה עם ממלכת סרביה וממלכת מונטנגרו, ובכך נוצרה ממלכה גדולה אף יותר בשם ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (שכללה גם את שטחי סרביה, מונטנגרו, וויוודינה, קוסובו וחלק ממקדוניה הסלבית).

ב-28 בינואר 1921 קיבל הפרלמנט הסרבי חוקה חדשה, ובכך רוכזה הסמכות הפוליטית וגדלה השפעת הממשלה המלכותית בבלגרד. בשנת 1928 הפוליטיקאי הרדיקלי הסרבי ממונטנגרו פונישה ראצ'יץ' ירה למוות בסטפן ראדיץ', מנהיג מפלגת האיכרים הקרואטית. מלך יוגוסלביה, אלכסנדר הראשון השתמש בהתנקשות זו כסיבה לחיזוק כוחו ותפיסת השלטון, ולכן ב-6 בינואר 1929 הוא השעה את החוקה, פיזר את הפרלמנט והכריז על דיקטטורה מלכותית. בהמשך באותה השנה הוא החל לארגן את החלוקה האזורית של הממלכה, ושינה את שמה לממלכת יוגוסלביה. כל הזהויות הלאומיות מלבד "יוגוסלביה" בוטלו. הממלכה חולקה לאזורים קרויים "בנאטים" ("באנובינה") וקיבלו שמות ללא זיקה לשייכות הלאומית, חלקם לפי שמות הנהרות החוצים אותם (דנובה, סאווה, דרינה, מורווה, וארדאר וכו').

יוגוסלביה הפכה למדינה מיליטריסטית. המשטר נאלץ להתמודד עם מספר קבוצות של מורדים לאומנים שהתנגדו לדיקטטורה המלכותית ולרעיון היוגוסלבי. המלך היה מאוד לא פופולרי בקרב האוכלוסייה הלא-סרבית, ובזמן ביקורו במרסיי שבצרפת ב-9 באוקטובר 1934 נרצח על ידי מתנקש בולגרי, פעיל במחתרת המקדונית, ייתכן בקשר עם שרותי הריגול של גרמניה או איטליה.

בנו פטר השני היה עוד ילד, ולכן הכוח נפל במדינה בחיקו של העוצר הנסיך פאבלה שהמשיך בקו הרודני.

בשנת 1939 הסכים הממשל היוגוסלבי להקמתה מחדש של ישות אוטונומית מורחבת הקרויה הבנאט הקרואטי בנובינה קרואטית. צעד זה היה מאוחר מדי ולא הצליח להציל את היחסים המעורערים בין הסרבים והקרואטים.

Axis occupation of Yugoslavia 1941-43 Hebrew

בתחילת מלחמת העולם השנייה הופעל לחץ על יוגוסלביה להצטרף לגרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית ולשאר מדינות הציר. האיטלקים שקעו במלחמה מול יוון ועוד לפני שהפנו את כוחותיהם למערכה היוונית, הגרמנים רצו להבטיח תמיכה יוגוסלבית. הנסיך נכנע ללחץ של המעצמות הפשיסטיות וב-25 במרץ 1941 הוא חתם בווינה על ההסכם התלת-צדדי, בשאיפה להשאיר את יוגוסלביה מחוץ למלחמה. החתימה פגעה בתמיכה העממית בנסיך ומשטרו. הצבא התנגד גם כן לאמנה, לכן מספר מפקדים ביצעו הפיכה. כשהנסיך חזר לארץ ב-27 במרץ 1941 תפס הצבא את השלטון, עצר את המשלחת מווינה, הגלה את הנסיך פבל ושם קץ לשלטונו. מלוא הסמכויות עברו למלך פטר בן ה-17.

בנסיבות אלה החליט היטלר להעניש את יוגוסלביה ולפלוש אליה בדרך ליוון. הפלישה ליוגוסלביה ויוון, שהתקיימה ב-6 באפריל, הביאה לכך שמבצע ברברוסה נדחה בארבעה שבועות, החלטה שהתבררה כמכריעה מאוד. בתום הפלישה חדלה הממלכה היוגוסלבית מלהתקיים והפכה לחלק מהשטחים הכבושים על ידי גרמניה.

הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה

במהלך הכיבוש הגרמני, נלחמו בו קבוצות גרילה בעלות אידאולוגיות שונות. הקבוצה החזקה מביניהן הייתה צבא השחרור העממי של יוגוסלביה, קבוצה קומוניסטית בהנהגתו של יוסיפ ברוז טיטו, יליד קרואטיה ובן למשפחה מעורבת קרואטית-סלובנית. הקבוצה השנייה הייתה הצ'טניקים, תומכי המונרכיה הלאומנית הסרבית. המאבק בין השתיים גבר לעיתים אף על המאבק בגרמנים[2]. תחילה הייתה ההתנגדות לכיבוש הגרמני חלשה, אך בהמשך היא גברה.

ב-1944 גירשו כוחות ההתנגדות את מדינות הציר מסרביה, ובשנת 1945 משאר יוגוסלביה. הצבא האדום עזר בכיבוש בלגרד, ונסוג ממנה בתום המלחמה. בעקבות המלחמה הפך טיטו לגיבור של יוגוסלביה. הוא עשה הכול כדי למנוע מנאמני המלוכה לחזור לשלטון במדינה, כולל שימוש בדיכוי ובמשפטים מבוימים. טיטו חיסל את הנהגת המחתרת היריבה של הסרבים המלוכנים הצ'טניקים, וריכז בידיו את כל הכוח שאיפשר לו להקים מחדש את יוגוסלביה, אך הפעם כמדינה קומוניסטית ופדרלית. הוא נעזר בבני ברית קומוניסטים מכל הלאומים, בראשם הסלובני אדווארד קרדלי, הסרבי אלכסנדר רנקוביץ' ומילובן ג'ילס ממונטנגרו). בשנת 1945 הוקמה הפדרציה הדמוקרטית של יוגוסלביה, ובשנת 1946 שונה שמה לרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה.

יוגוסלביה הצטרפה לגוש המדינות הקומוניסטיות בהנהגת ברית המועצות. אלא שמנהיג יוגוסלביה, טיטו, סירב להיכנע לאחר מכן לתכתיבי ברית המועצות בראשות סטלין, והביא לניתוקה של יוגוסלביה מגוש המדינות הקומוניסטיות ולקשירת קשרים בינה ובין המערב. יוגוסלביה של טיטו ביקרה הן את הגוש המזרחי והן את ברית נאט"ו, ויחד עם מספר מדינות נוספות הקימה בשנת 1961 את ארגון המדינות הבלתי-מזדהות.

ב-7 באפריל 1963 הוחלף שם המדינה לרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, אך השלטון בה נותר קומוניסטי ודיקטטורי, אם כי יותר ליברלי מאשר בשאר המדינות הקומוניסטיות, עם חופש תנועה לתושביו, מידה מוגבלת של חופש כלכלי, פריחה בתחומי תרבות שונים, וחשיפה רבה לתרבות המערב הקפיטליסטי. טיטו הפך ל"נשיא לכל החיים" של הרפובליקה הפדרלית. לכל אחת משש הרפובליקות הייתה חוקה משלה, נשיא משלה, ראש ממשלה, פרלמנט ובתי-משפט. בראשה של המדינה היוגוסלבית היו, פרט לנשיא הכל יכול, ראש ממשלה פדרלי ופרלמנט פדרלי.

המחאה נגד דיכוי הזהות הלאומית גברה עד פרוץ האביב הקרואטי בשנים 19701971, שבמהלכו ארגנו סטודנטים קרואטים הפגנה שבה דרשו יותר חירויות אזרחיות ויותר אוטונומיה לארצם. המשטר דיכא את המחאה הציבורית וכלא את מארגני המחאה, אולם בתוך המפלגה הקומוניסטית קמו בהדרגה תומכים ברפורמות בתחום זה. קיימת גם דעה כי טיטו החליט לעודד בגבולות מסוימים את השאיפות הלאומיות של הלא-סרבים כדי לנטרל כוחות לאומניים או רפורמיסטיים בנושאים כלכליים בסרביה עצמה. לכן אושרה ב-1974 חוקה חדשה אשר נתנה יותר זכויות לרפובליקות, אפשרה יותר הגדרה עצמית, ואף את הזכות לעזוב את הפדרציה. המחוזות וויוודינה וקוסובו-מטוחיה בתוך סרביה קיבלו אוטונומיה ממשית עם ייצוג במוסדות הפדרציה היוגוסלבית. האוטונומיה בקוסובו אפשרה התחזקות של הרוב האלבני עם עלייה בתסכול של המיעוטים, בעיקר סרבים וטורקים, שהרגישו מופלים לרעה וחלקם התחילו לעזוב את המחוז אל אזורים אחרים.

לאחר מותו של טיטו בשנת 1980 גברה המתיחות האתנית ביוגוסלביה. המנהיג הקומוניסטי הסרבי, סלובודן מילושביץ', בן לכומר ממונטנגרו, ריכז את הכוח בידיו על חשבון ההנהגה הקולקטיבית שהחליפה את טיטו, והפך לאיש החזק במדינה. הוא ניסה לשחק לידי הלאומנים הסרבים, אולם לבסוף מצא את עצמו מתמודד עם התעוררות המאבק הלאומי של הקבוצות האתניות האחרות. הוא הלהיב את הלאומיות הסרבית בעצרת גדולה ב-1989 לחגיגות 600 שנה לקרב ההיסטורי בקוסובו, וביטל את האוטונומיה ממנה נהנו האלבנים בקוסובו מאז 1974.

מתיחות נוספת נוצרה בעקבות נפילת חומת ברלין והתמוטטות ברית המועצות והמשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה. הרפובליקות היו צריכות להחליט האם ללכת בעקבות המדינות שהרכיבו את ברית המועצות ושנפרדו מרוסיה ולהפוך לעצמאיות, או להישאר באיחוד הפדרטיבי. ברפובליקות המערביות המפותחות יותר שאוכלוסייתן ברובה קתולית, סלובניה וקרואטיה, גבר הרצון להשתחרר מההגמוניה הצבאית הסרבית ומהעול שבמימון הכלכלות הנחשלות של הרפובליקות האחרות, ולהשיג עצמאות מלאה. דעת הקהל וממשלות מהמערב עודדו אותן בכך, במיוחד אלו של גרמניה ושל הוותיקן, עמם נמצאו בקשרים מסורתיים.

ב-25 ביוני 1991 הכריזו הרפובליקות קרואטיה וסלובניה על עצמאותן מיוגוסלביה. בעקבותיהן פרשה גם מקדוניה והכריזה על עצמאותה ב-8 בספטמבר 1991. נוכח המצב שנוצר נאלצה מאוחר יותר גם בוסניה והרצגובינה, שהודות להרכבה הרב-אתני הייתה עד אז הרפובליקה הכי "יוגוסלבית" בפדרציה, לפרוש אף היא ולהכריז על עצמאותה ב-5 באפריל 1992 בהשפעת חוגים מוסלמיים וקרואטיים.

העם הסרבי, הפרבוסלבי בדתו, מצא עצמו במצב מיוחד, כשחלק גדול ממנו, שהתפזר במהלך מאות שנים (כולל בעת השלטון העות'מאני והאוסטרי) בשטחי יוגוסלביה, נותר תחת שלטונם של הלאומים-אחים האחרים (כדוגמת קרואטיה, סלובניה ובוסניה) בני הדת הקתולית או המוסלמית. גם מצבן של משפחות רבות שנוצרו מנישואים מעורבים בין סרבים, קרואטים ובוסנים מוסלמים הפך לרגיש. היות שיוגוסלביה דיכאה את הלאומנות ושמה דגש על הלאום ה"יוגוסלבי", והיות שהמדינה נשלטה מבלגרד, בירת סרביה, והעם הסרבי היה במרכז הכוח, במיוחד בצבא, עברו סרבים רבים לחיות ברפובליקות השכנות, גם בשנות השלטון הקומוניסטי. אחרי פרישת הרפובליקות השונות טענו סרבים רבים כי החוקה של יוגוסלביה אפשרה לכל המיעוטים זכות להגדרה עצמית, ולכן לאחר ההיפרדות מסרביה דרשו גם המיעוטים הסרבים ברפובליקות הפורשות (בקרואטיה 580 אלף, ובבוסניה 1.6 מיליון) את מימוש אותן זכויות. בתמיכת השלטונות מבלגרד הם ביקשו כי אזורי המחיה שלהם בבוסניה ובקרואטיה יישארו בשטח יוגוסלביה או שיהפכו לעצמאיים (קראינה והחלק הסרבי של בוסניה והרצגובינה). השנאה בין הקבוצות האתניות והדתיות ידעה שיאים חדשים, והסכסוכים הובילו למלחמות אזוריות, תחילה למלחמה קצרה בסלובניה, אחר כך בין סרביה ובין קרואטיה, ומאוחר יותר, ב-1991, למלחמת בוסניה. מקדוניה הייתה לרפובליקה היחידה שקיבלה עצמאות ללא התנגדות מצד הסרבים (אך נאלצה להתמודד עם דרישות לאומיות של האלבנים ועם התנגדותה של יוון השכנה לשם "מקדוניה").

הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה

לאחר שארבע מתוך שש הרפובליקות פרשו מהפדרציה, התפרקה הפדרציה היוגוסלבית, אולם שתי הרפובליקות עם רוב סרבי, סרביה ומונטנגרו, לא פרשו מהאיחוד. ב-28 באפריל 1992 הוכרז על הקמת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה שכללה את סרביה ומונטנגרו שלא פרשו. יש שכינו איחוד זה בין השתיים "יוגוסלביה החדשה", כדי להבדילו מהאיחוד הגדול יותר שהתקיים עד 1992.

המלחמה באזורים המערביים הסתיימה ב-1995 בתיווך האמריקאים, כאשר מילושביץ' התפשר עם נשיא קרואטיה, פרניו טוג'מן, והשתתף במשא ומתן להשגת הסכם דייטון ששם קץ למלחמת בוסניה. כך שהוא נתפס במערב כאחד מעמודי התווך של השלום בבלקנים.

החל מ-1996, כאשר יוגוסלביה החדשה רק החלה להחלים מפצעי המלחמה ומעזיבת שאר הרפובליקות, התעצם המאבק הלאומי של האלבנים בחבל קוסובו שהוא חלק מסרביה. ההתנגדות נשאה לעיתים צורות של רדיפות ואף טרור נגד האוכלוסייה הלא-אלבנית (סרבים, אך גם טורקים וצוענים), ואף נעשה ניסיון להכריז על עצמאות (העצמאות לא הוכרה על ידי אף מדינה מלבד אלבניה). עקב עזיבה של סרבים את קוסובו, כולל בשנים 19901999, גדל עוד יותר אחוז הרוב האלבני המוסלמי בחבל לכדי 90% מהאוכלוסייה, בעוד שאחוז שאר הלאומים ירד בהתמדה. הניתוק של הרפובליקות האחרות מיוגוסלביה דרבן את יושבי חבל קוסובו לדרוש עצמאות מיוגוסלביה, בתמיכת אלבניה השכנה.

התגובה של צבא יוגוסלביה הייתה קשה ורבים איבדו את בתיהם, את רכושם ואת חייהם במלחמת קוסובו, שהגיעה לשיאה ב-1999. נאט"ו והמערב התערבו במלחמה והפציצו את סרביה ואת מונטנגרו במשך חודשיים, עד שמילושביץ' נכנע לדרישותיהם והסיג את כוחותיו מקוסובו. מאז יוני 1999 נשלט החבל צבאית על ידי הכוחות לשמירת השלום של נאט"ו ועל ידי כוחות מרוסיה, זאת אף על פי שכל הצדדים המשיכו להכיר בחבל כחלק מסרביה עד הכרזת העצמאות של קוסובו ב-17 בפברואר 2008.

בספטמבר 2000 נערכו ב"יוגוסלביה החדשה" בחירות לנשיאות בהן גברו כוחות האופוזיציה על מילושביץ'.

בשנת 2001 הושמט השם "יוגוסלביה" בצורה רשמית, ובמרץ 2002 החליטו ממשלות סרביה ומונטנגרו לשנות את מבנה האיחוד של "הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה" לאיחוד חלש יותר, שיתבסס על שיתוף פעולה בין שתי הרפובליקות, בישות חדשה שתיקרא סרביה ומונטנגרו. השינוי התבצע ב-4 בפברואר 2003. בהוראת הפרלמנט היוגוסלבי ב-4 בפברואר 2003, חדלה יוגוסלביה להתקיים. הממשל הפדרלי שנותר בבלגרד שימש רק לצרכים רשמיים, והממשלות המקומיות של שתי הרפובליקות ניהלו את ענייניהן כמו שתי מדינות עצמאיות נפרדות.

מאז פירוק יוגוסלביה באופן רשמי ב-4 בפברואר 2003 קיימו שתי הרפובליקות איחוד רופף בשם "סרביה ומונטנגרו", שעוגן בחוקה. תוקף החוקה פג בשנת 2006, ועד אז שתי הרפובליקות היו צריכות להחליט האם לחזק את האיחוד וליצור אומה סרבית חדשה מהריסות יוגוסלביה, או להתפרק לשתי רפובליקות עצמאיות נפרדות.

תקופה קצרה זו התאפיינה במתח רב. אף על פי שהאוכלוסייה במונטנגרו היא סרבית ברובה, התקיים ב-21 במאי 2006 משאל עם במונטנגרו ובו בחרו 55.5% מהמצביעים בעצמאות[3] (האיחוד האירופי התנה את מימוש העצמאות רק אם יותר מ-55 אחוז מהמצביעים יבחרו בכך[4]).

ב-3 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה, ויומיים אחר כך, ב-5 ביוני, הצהירה גם סרביה על עצמאות. בכך תם האיחוד הרופף בין שתי המדינות, ויוגוסלביה פורקה לחלוטין לשש הרפובליקות שהרכיבו אותה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ John R. Lampe, Yugoslavia as History: Twice There Was a Country, Cambridge University Press, 2000, p. 43
  2. ^ John R. Lampe, Yugoslavia as History: Twice There Was a Country, Cambridge University Press, 2000, p. 201
  3. ^ Montenegro declares independence, באתר BBC
  4. ^ Lee Hudson Teslik, Montenegro’s Referendum on Independence, Council on Foreign Relations, 2006
1991 בספורט

ערך מורחב – 1991

אולימפיאדת סיאול (1988)

אולימפיאדת סיאול (1988) היא האולימפיאדה ה-24 בעת החדשה. היא נמשכה 15 ימים, מ-17 בספטמבר עד ה-2 באוקטובר 1988. השתתפו בתחרויות 8,391 ספורטאים מ-159 מדינות.

אליפות אירופה בכדורסל

אליפות אירופה בכדורסל הנקראת גם יורובאסקט היא טורניר הכדורסל הראשי לאומות ביבשת אירופה. האליפות המאורגנת על ידי פיב"א נערכה לראשונה ב-1935 בז'נבה, שווייץ ומאז היא מתקיימת אחת לשנתיים בכל שנה אי-זוגית (להוציא את תקופת מלחמת העולם השנייה). האליפות הבאה תתקיים בשנת 2021. האליפות ב-2017 היא האחרונה המתקיימת שנתיים לאחר התחרות שקדמה לה לאחר שהוחלט לקיים להבא את האליפות רק אחת לארבע שנים והתחרות הבאה תתקיים רק ב-2021.

משנת 2011 שיטת המשחקים באליפות היא כדלהלן: בתחילת הטורניר 24 הנבחרות המשתתפות מחולקות לארבעה בתים כשבכל בית שש קבוצות. 4 הראשונות מכל בית עולות לשלב פלייאוף (שמינית הגמר) כשלאחריו מתקיימים משחקי רבע הגמר, חצי הגמר והגמר.

נבחרת ישראל השתתפה עד כה 29 פעמים באליפות והישגי השיא שלה הם מדליית כסף בשנת 1979 ומקום חמישי בשנים 1953 ו-1977.

אליפות צרפת הפתוחה

אליפות צרפת הפתוחה היא אחד מ-4 טורנירי הגרנד-סלאם, שהן התחרויות החשובות ביותר בענף הטניס. האליפות מתקיימת אחת לשנה בסוף חודש מאי ותחילת חודש יוני במרכז הטניס הנקרא על-שמו של רולאן גארוס (טייס צרפתי שהצטיין במלחמת העולם הראשונה), סמוך ליער בולון במערב פריז, בירת צרפת.

זהו טורניר הגרנד-סלאם היחיד המתקיים על משטחי חימר, משחקים על משטח חימר מתאפיינים בנקודות ארוכות, מכיוון שהחימר מאט את מהירות הכדור, ומשום כך המשחקים באליפות צרפת בדרך כלל ארוכים יותר מטורנירי גרנד-סלאם האחרים. התחרות נחשבת לתחרות החשובה ביותר עבור שחקנים המצטיינים על סוג משטח זה. לעומת זאת, היא נחשבת קשה בעיני שחקנים המעדיפים סגנון משחק מהיר יותר, המתאים למשטחים מסוגים אחרים. מסיבה זו לא מעט מהטניסאים הגדולים בהיסטוריה לא הצליחו לזכות בטורניר זה, וחלקם אף לא הגיע לשלביו הגבוהים.

בוסניה והרצגובינה

בּוֹסְנִיָּה וְהֶרְצֶגוֹבִינָה (בבוסנית וקרואטית: Bosna i Hercegovina; בסרבית באותיות קיריליות: Босна и Херцеговина) היא מדינה באזור חבל הבלקן שבדרום אירופה עם שטח של כ-51,129 קילומטר רבוע ואוכלוסייה של 3,856,181 נכון ל-2017. המדינה כוללת אנשים משלושה לאומים: בוסניאקים (מוסלמים), סרבים (נוצרים-אורתודוקסים), וקרואטים (קתולים); שלושה לאומים אלה מכונים גם בשם "העמים המרכיבים". אזרחי המדינה בכללותם נקראים בוסנים. המדינה מורכבת משתי ישויות בעלות ניהול עצמי רחב: הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה. בוסניה-הרצגובינה היא אחת מחמש המדינות באירופה להן רוב מוסלמי.המדינה גובלת מצפון וממערב בקרואטיה, ממזרח בסרביה ומדרום במונטנגרו. המדינה מוקפת כולה יבשה למעט כ-20 קילומטרים בחוף הים האדריאטי. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר היא סרייבו.

בעבר הייתה המדינה חלק משבע המדינות שהרכיבו את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בוסניה והרצגובינה קיבלה את עצמאותה במהלך מלחמות יוגוסלביה, בשנות ה-90 של המאה ה-20.

מבחינה מדינית, המדינה מחולקת לשתי ישויות: רפובליקה סרפסקה הסרבית והפדרציה של בוסניה והרצגובינה הבוסניאקית-קרואטית. בוסניה היא האזור הגאוגרפי המרכזי של המדינה, והרצגובינה היא האזור הדרומי, שקיבל את שמו במאה ה-19.

גביע העולם בכדורסל

גביע העולם בכדורסל (ידוע גם בכינוי מונדובאסקט; נקרא אליפות העולם בכדורסל בין השנים 1950 ו-2012) הוא תחרות כדורסל בינלאומית מטעם פיב"א, המיועדת לנבחרות כדורסל גברים מכל העולם. האליפות נערכת כל ארבע שנים, ובאותה השנה נערכת גם אליפות העולם בכדורסל לנשים. במתכונתו הנוכחית משתתפות בטורניר 24 נבחרות.

הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה

הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (סרבו-קרואטית: Socijalistička federativna republika Jugoslavija, מקדונית: Социјалистичка федеративна република Југославија, סלובנית: Socialistična federativna republika Jugoslavija) הייתה מדינה יוגוסלבית שהתקיימה מסופה של מלחמת העולם השנייה ועד לפירוקה הרשמי בשנת 1992 (התפרקה דה-פקטו בשנת 1991 מחוסר מנהיג שייצג אותה), בזמן מלחמות יוגוסלביה. היא הייתה מדינה סוציאליסטית שהורכבה מהשטחים שכיום נמצאים בבעלותן של המדינות בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מקדוניה הצפונית, מונטנגרו, סרביה, סלובניה וקוסובו. בשנת 1992, שתי המדינות שהחליטו לא לפרוש מהאיחוד, סרביה ומונטנגרו, הקימו את הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שמעולם לא הוכרה כיורשת של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה בידי הקהילה הבינלאומית.

המדינה הוקמה על שרידיה של ממלכת יוגוסלביה. ב-1943 ונקראה "יוגוסלביה הדמוקרטית הפדרלית". ב-1946, היא הפכה ל"הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה" וב-1963 ל"רפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה".

חבל הבלקן

חֶבֶל הַבַּלְקָן הוא השם ההיסטורי והגאוגרפי המתאר את דרום מזרח אירופה. שטחו של החבל 550,000 קמ"ר וחיים בו כ-53 מיליון תושבים. החבל נקרא על שמם של הרי הבלקן המשתרעים מגבול בולגריה וסרביה ועד הים השחור.

המדינות שכל שטחן ממוקם בחבל הבלקן הן: אלבניה, בולגריה, בוסניה-הרצגובינה, קוסובו, מקדוניה ומונטנגרו.

המדינות שנמצאות חלקית בחבל הבלקן הן: קרואטיה, יוון, איטליה, רומניה, סרביה, סלובניה וטורקיה.

יוסיפ ברוז טיטו

יוסיפ ברוז טיטו, (בקרואטית וסלובנית: Josip Broz Tito בסרבית: Јосип Броз Тито, ‏7 במאי 1892 - 4 במאי 1980), נודע בכינוי המרשל טיטו, מדינאי ומפקד צבא הפרטיזנים הגדול ביותר באירופה במלחמת העולם השנייה, ממוצא קרואטי-סלובני, נודע כלוחם הנחוש ביותר נגד צבא הכיבוש הנאצי כמו גם נגד משטרו של מוסוליני בעת מלחמת העולם השנייה, נשיא הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מותו בשנת 1980. טיטו הנהיג את מדינתו כדיקטטורה בהתאם לעקרונות הקומוניזם אך שמר על עצמאות מברית המועצות ובשלב מסוים על כמה איפיונים מקלים על השיטה הקומוניסטית, כמו למשל בתחום חופש תנועת בני האדם, הסחורות והמידע. טיטו דגל בחופש תרבותי ולתושבי יוגוסלביה הייתה הזכות המלאה להיות בקשרים עם המערב בתקופתו. השפה האנגלית הייתה כבר בזמנו חובה בכל בתי הספר ביוגוסלביה ונלמדה ברמת שפת אם ברובם של בתי הספר ביוגוסלביה.

יורוליג

יורוליג (באנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליג (באנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת הכדורסל האירופית לקבוצות הבכירה ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול.

בשנת 2001, הירוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקראה בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 13 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם עשר זכיות. הזוכה בעונת 2018/2019 היא צסק"א מוסקבה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את אנאדולו אפס, וזכתה בתואר בפעם השמינית בתולדותיה.

מונטנגרו

רפובליקת מונטנגרו (במונטנגרית: Црна Гора או Crna Gora, מבוטא "צְרְנַה גוֹרַה", להאזנה (מידע • עזרה), כלומר "ההר השחור") היא מדינה קטנה והררית, השוכנת בדרום אירופה, בחלקו המערבי של הבלקן. המדינה גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה והרצגובינה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב.

בעבר הייתה מונטנגרו מדינה עצמאית בשנים 1878–1918 תחת שלטונו של ניקולא הראשון. אחר כך הצטרפה מונטנגרו ליוגוסלביה, ולאחר שזו התפרקה בתחילת שנות התשעים, נשארה מונטנגרו רק עם סרביה באיחוד הפדרלי. בשנת 2006 פרשה מונטנגרו מהאיחוד והכריזה שוב על עצמאותה. בשנת 2017 הצטרפה מונטנגרו לברית נאט"ו.

ממלכת יוגוסלביה

ממלכת יוגוסלביה הוקמה תחת השם "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים" ב-1 בדצמבר 1918, והיא נוצרה מאיחוד של ממלכת סרביה, ממלכת מונטנגרו ומחוז וויוודינה, יחד עם המדינה החדשה בצפון מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים שהוקמה משטחי האימפריה האוסטרו הונגרית שהתפרקה לאחר מלחמת העולם הראשונה וכללה את שטחי בוסניה הרצגובינה, קרואטיה וסלובניה.

הממלכה התקיימה עד לפלישת מדינות הציר ב-7 באפריל 1941.

מקדוניה הצפונית

רפובליקת מָקֶדוֹניה הצפונית (במקדונית: Република Северна Македонија (מידע • עזרה) [דרושה הבהרה]) היא מדינה השוכנת בדרום-מזרח אירופה, ללא מוצא לים, ואשר גובלת ביוון בדרום, באלבניה במערב, בסרביה ובקוסובו בצפון, ובבולגריה במזרח. הרפובליקה קיבלה עצמאות ב-1991 בעקבות פירוק הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בארגונים בינלאומיים היא נקראה "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ובשנת 1993 התקבלה לאו"ם בשם הזמני "the Former Yugoslav Republic of Macedonia" (בקיצור: FYROM).

נבחרת יוגוסלביה בכדורגל

נבחרת יוגוסלביה בכדורגל הייתה נבחרת הכדורגל הלאומית של ממלכת יוגוסלביה ושל הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.

הנבחרת השתתפה בשמונה גביעי עולם ובארבע אליפויות אירופה. כמו כן, זכתה הנבחרת במשחקים האולימפיים ב-1960 (בנוסף לכך, סיימה הנבחרת שלוש פעמים במקום השני, ופעם אחת במקום השלישי).

התאחדות הכדורגל של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים נוסדה ב-1919 בזאגרב, והצטרפה לפיפ"א. הנבחרת קיימה את משחקה הרשמי הראשון ב-28 באוגוסט באנטוורפן נגד נבחרת צ'כוסלובקיה, והובסה בתוצאה 7:0.

ב-1929 שינתה המדינה את שמה ליוגוסלביה ומטה ההתאחדות עבר לבלגרד.

הנבחרת השתתפה בטורניר גביע העולם בכדורגל ב-1930, וסיימה את הטורניר כשהיא חולקת יחד עם נבחרת ארצות הברית את המקום השלישי.

התאחדות ונבחרת הכדורגל הפסיקו את פעילותן בעקבות מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה, הפכה יוגוסלביה לרפובליקה סוציאל פדרלית. התאחדות הכדורגל והנבחרת הוקמו מחדש והצטרפו מחדש לפיפ"א ואופ"א. המדינה אירחה את אליפות אירופה בכדורגל בשנת 1976, שהתקיימה בערים בלגרד וזאגרב.

נבחרת יוגוסלביה עד גיל 20, זכתה באליפות העולם בנוער שנערכה ב-1987 בצ'ילה.

אותו דור היה ככל הנראה מצליח הרבה יותר, לולא מלחמת יוגוסלביה, שהובילה לפירוק המדינה בתחילת שנות ה-90. בעקבות מלחמת יוגוסלביה הוטלו על המדינה סנקציות רבות. במסגרת הסנקציות, הוחרמה נבחרת יוגוסלביה ולא אופשר לה להשתתף בטורניר יורו 1992, אף על פי שהעפילה אליו.

בעקבות פירוק יוגוסלביה, הכריזו 4 מתוך 6 הרפובליקות שהיו חברות בפדרציה על עצמאותן, והקימו נבחרות כדורגל מקומיות: בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, ומקדוניה. הרפובליקות של סרביה ומונטנגרו המשיכו להתקיים כפדרציה, בהרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, עד שנת 2003 בה שונה שם המדינה והנבחרת לסרביה ומונטנגרו. בשנת 2006 הכריזה מונטנגרו על הפרדותה מסרביה והקימה נבחרת כדורגל מקומית. בעקבות כך קמו שתי נבחרות חדשות: סרביה ומונטנגרו.

נבחרת סרביה בכדורסל

נבחרת הכדורסל הלאומית לגברים של סרביה (סרבית: Кошаркашка репрезентација Србије) מייצגת את המדינה בתחרויות בינלאומיות. הדירוג הנוכחי של נבחרת סרביה ברשימת הדירוג של פיב"א לנבחרות גברים, הוא המקום ה-6 בעולם, נכון ל-16 בספטמבר 2019 - ירידה של 2 מקומות לעומת דירוג קודם.נבחרת סרביה נחשבת לאחת מנבחרות הכדורסל הטובות באירופה ובעולם. סרביה הייתה בעבר חלק מנבחרות יוגוסלביה וסרביה ומונטנגרו. נבחרת יוגוסלביה זכתה חמש פעמים באליפות העולם בכדורסל (בשנים 1970, 1978, 1990, 1998, 2002) ושמונה פעמים באליפות אירופה בכדורסל (בשנים 1973, 1975, 1977, 1989, 1991, 1995, 1997, 2001). כמו כן, היא זכתה פעם אחת במשחקים האולימפיים בשנת 1980.

במהלך אליפות העולם לנבחרות בשנת 2010 שהתקיימה בטורקיה, התמודדו בשלב חצי הגמר נבחרות סרביה וטורקיה. סיום המשחק הוכרע בשנייה האחרונה על ידי סל שקלע שחקן טורקי אשר דרך על הקו כאשר הכדור היה בידיו, ואושר על ידי השופטים. בתחילת חודש יוני 2011 קיבלה ההתאחדות הסרבית מכתב התנצלות רשמי מפיב"א, בו מודה הארגון בטעות השיפוט.

סרביה

הרפובליקה של סרביה (בסרבית: Република Србија) היא מדינה בלקנית ללא מוצא לים.

סרביה גובלת בהונגריה בצפון, ברומניה ובבולגריה במזרח, במקדוניה הצפונית, במונטנגרו, בקוסובו ובאלבניה בדרום, ובבוסניה והרצגובינה (ובתוכה עם רפובליקה סרפסקה) ובקרואטיה במערב.

סרביה הייתה בעבר חלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. לאחר פירוק יוגוסלביה הפכה סרביה, יחד עם מונטנגרו, ל"רפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה" ואחר כך ל"איחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו". לאחר שגם איחוד זה התפרק בעקבות משאל עם במונטנגרו, הכריזה המדינה על עצמאותה ב-5 ביוני 2006. בפברואר 2008 הכריז מחוז קוסובו שבדרום המדינה על עצמאותו, אך זו טרם הוכרה על ידי האו"ם.

סרביה ומונטנגרו

סרביה ומונטנגרו הוא השם המשמש לתיאור שני איחודי עבר של המדינות סרביה ומונטנגרו, איחודים שנוצרו לאחר התפרקותה של יוגוסלביה הסוציאליסטית והיוו שלבי ביניים בהתמוטטות האתוס הלאומי היוגוסלבי:

האיחוד הראשון של סרביה ומונטנגרו נקרא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (בסרבית: Савезна Република Југославија, СРЈ), והוא נוצר בשנת 1992 לאחר פירוק הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, אשר כללה את סרביה, מונטנגרו וארבע מדינות נוספות. כקודמו, היה איחוד זה פדרטיבי, וראשיו אף ניסו לזכּוֹתוֹ בהכרה בינלאומית כיורש האיחוד הקודם, ללא הצלחה. איחוד זה הסתיים בשנת 2003 עקב יצירת איחוד חלופי:

האיחוד השני של סרביה ומונטנגרו נקרא האיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו (בסרבית: Државна заједница Србија и Црна Гора), והוא נוצר בשנת 2003 באמצעות הפיכת האיחוד הראשון, הפדרלי, לאיחוד רופף, קונפדרטיבי, במסגרתו תפקדו שתי המדינות באופן אוטונומי כמעט ריבוני. בשנת 2006, עקב משאל עם במונטנגרו שהכריע בעד עצמאות מלאה, פורק האיחוד, ושני מרכיביו הפכו למדינות העצמאיות סרביה ומונטנגרו.

שני האיחודים הללו היו זהים בשטחם וגבלו באלבניה ובמקדוניה בדרום, בבולגריה במזרח, ברומניה בצפון-מזרח, בהונגריה בצפון, ובקרואטיה ובבוסניה והרצגובינה במערב.

עוצר (שליט)

עוֹצֵר (במלרע) הוא שליט בפועל. במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות, בדרך כלל בריאותיות, או מפאת גילו הצעיר של המלך החוקי. בפינלנד ובהונגריה, קציני צבא שימשו כעוצרים בהיעדרו של המלך, בעוד באיסלנד העוצר ייצג את מלך דנמרק כשליט המדינה עד שאיסלנד הפכה לרפובליקה בשנת 1944.

בסן מרינו, רפובליקה עצמאית המוקפת מכל עבריה על ידי איטליה, "הקצינים העוצרים" הם שניים שנבחרו להיות ראשי המדינה יחד.

בחבר העמים הפולני-ליטאי המלך נבחר לתפקידו בבחירות, מה שגרם לתקופות ביניים ארוכות ללא מלך. הפרימוס הפולני שימש אז כעוצר המדינה.

קרואטיה

רפובליקת קרואטיה (בקרואטית: Republika Hrvatska, להאזנה (מידע • עזרה), הגייה: [xř̩ʋaːtskaː], תעתיק: חְרְוַאטְסְקָה) היא מדינה במערב חבל הבלקן. קרואטיה גובלת בהונגריה בצפון, סלובניה בצפון מערב, סרביה במזרח, מונטנגרו בדרום מזרח, בוסניה והרצגובינה במזרח ובדרום, וכן עם הים האדריאטי במערב. צורתה הגאוגרפית היא חצי סהר. בשנת 2009 הצטרפה קרואטיה לברית נאט"ו, וב-2013 הפכה למדינה ה-28 באיחוד האירופי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.