יובל שטייניץ

יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958) הוא שר האנרגיה, האחראי על הוועדה לאנרגיה אטומית וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר האוצר וכשר לנושאים אסטרטגיים וענייני מודיעין. דוקטור לפילוסופיה, ובעבר מרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

יובל שטייניץ
יובל שטייניץ
מדינה ישראל  ישראל
מפלגה הליכוד
שר האנרגיה ה־22
14 במאי 2015 – מכהן
(4 שנים ו-26 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר לנושאים אסטרטגיים ה־4
18 במרץ 201314 במאי 2015
(שנתיים ו-8 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר לענייני מודיעין ה־2
18 במרץ 201314 במאי 2015
(שנתיים ו-8 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר המופקד על יחסים בינלאומיים
18 במרץ 201314 במאי 2015
(שנתיים ו-8 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר האוצר ה־23
31 במרץ 200918 במרץ 2013
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
7 ביוני 1999 – מכהן
(20 שנים)
כנסות 1522
תפקידים בולטים

ביוגרפיה

שטייניץ נולד וגדל ביישוב החקלאי רמות השבים. בכור מבין ארבעת ילדיהם של דן, מהנדס שעלה לארץ מבראונשווייג שבגרמניה עם משפחתו בשנת 1934[1], ושל מינה, מורה לספרות ולפילוסופיה ילידת פולין.

בימי התיכון, הרבה לנהל ויכוחים פילוסופים עם מוריו ובתחילת כיתה י"ב הורחק לצמיתות מתיכון 'כצנלסון' בכפר סבא. שטייניץ השלים בגרות אקסטרנית[2].

עם גיוסו לצה"ל שירת בחטיבת גולני[3] ושובץ בגדוד 12 (ברק) של החטיבה. עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר ושימש כסמל מחלקה[4]. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע ליטני, כאיש מילואים לחם בשורות חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון הראשונה ונפצע קל בקרבות בהרי השוף.

פעילותו האקדמית

לאחר שחרורו מצה"ל, למד לתואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בהצטיינות[5]. כתב דוקטורט בפילוסופיה בנושא "סניגוריה לאונטולוגיה הראציונאליסטית באמצעות בדיקת מהותם ותקפותם של טיעונים מטאפיזיים להוכחת קיומו של האלהים"[6], בהנחיית זאב בכלר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (1994). בשנת 1993 הוענקה לו "מלגת אלון" לחוקרים צעירים מצטיינים, בעקבותיה מונה למרצה והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה. שטייניץ נבחר במשך שנתיים רצופות ל"מרצה מצטיין" לפילוסופיה ופילוסופיה של המדע. בהמשך הדרך, בשנת 1996 הוענקה לו דרגת "מרצה בכיר".

פרסם מספר ספרים פופולריים בפילוסופיה; הראשון שבהם, "הזמנה לפילוסופיה", הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בישראל וזכה ל-60 מהדורות. גם ספרו הרביעי "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" העוסק בהוכחת קיומו של האל היה לרב מכר, ונדפס ב-16 מהדורות.

במסגרת תפקידיו המאוחרים יותר, עסק שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית. שטייניץ כתב מספר מאמרים בנושאים אלה לבטאון הצבאי "מערכות"[7].

פעילותו הציבורית

שטייניץ גדל בבית ליברלי ובראשית פעילותו הפוליטית בשנות ה-80 היה פעיל שמאל וחבר ב"שלום עכשיו". הוא נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי וממנו נהרג אמיל גרינצווייג. בשנת 1994 שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין הפוליטי, בעקבות ההתחמשות המצרית (למרות הסכם השלום עם ישראל) וכתוצאה מביקורותו על הסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993[8]. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו[9].

הכנסת ה-15 (1999–2003)

בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לנתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. במסגרת תפקידו בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון וכחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

בשנים 1999–2004 כיהן כנשיא האגודה לזכות הציבור לדעת[10].

הכנסת ה-16 (2003–2006)

שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, ויו"ר הוועדה הביטחונית המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולקונגרס ארצות הברית יחד עם סנטור ג'ון קייל ממדינת אריזונה. בתחילת כהונתו הכריז שטייניץ כי הוועדה בראשותו תחדל להיות "בית לורדים" ו"חותמת גומי" של מערכת הביטחון ותיישם פיקוח פרלמנטרי עצמאי ואפקטיבי. מה שהוביל לעימותים חריפים בינו לבין ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז והרמטכ"ל משה יעלון[11]. הוא יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק ועמד בראשה. הוועדה פרסמה דו"ח בשנת 2004, בו ביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את אי הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כשלונה לחשוף את תוכנית הגרעין של לוב. דו"ח הוועדה כלל המלצות אחדות[12]:

בד בבד, שטייניץ יזם את הקמתה של הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו. הרבה להתריע על הסכנה הטמונה בהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית[13]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים והפיכתו לזרוע אסטרטגית משמעותית, בדומה לחיל האוויר[14].

בדיון על תוכנית ההתנתקות, שבה תמך[15], הוביל את המאבק הפרלמנטרי והציבורי נגד מסירת ציר פילדלפי לידי מצרים, וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל[16]. בשנת 2007 טען כי בזכות התנגדותו צומצמה פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[17].

בשנת 2005 קרא שטייניץ לעריכת "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה, לפני ההתנתקות, על מנת להרוס את תעשיית הרקטות ומאגרי הנשק של החמאס, וכדי שהתוכנית לא תצטייר כנובעת מחולשה של ישראל[18]. לאחר מכן הצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית.

הכנסת ה-17 (2006–2009)

נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום התשיעי ברשימת המפלגה. כיהן כמרכז האופוזיציה בוועדת החוץ והביטחון וכיו"ר ועדת המשנה לכוננות. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי בבחירות שנערכו ביוני 2006, אך הפסיד לדני דנון, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.

שטייניץ סבור שבית המשפט העליון פוגע בקביעות ב"סטטוס קוו" ובחרדים, ואף התראיין לקלטת בשם "הרצל והציונות", שיצר והפיץ הרב אמנון יצחק בה הוא מאשש מניסיונו והשקפת עולמו את טענות החרדים[19].

הכנסת ה-18 (2009–2013)

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, ולאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר האוצר.

הכנסת ה-19 (2013–2015)

בכנסת ה-19 התמודד במקום ה-24 ברשימת הליכוד ביתנו, ובממשלה ה-33 מילא את תפקיד השר לעניינים אסטרטגיים ולענייני מודיעין.

הכנסת ה-20 (2015–2019)

בכנסת ה-20 נבחר למקום ה-13 ברשימת הליכוד ומונה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים[20]

הכנסת ה-21 (2019-)

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הגיע למקום ה-15 בפריימריז הליכוד והוצב במקום ה-16 ברשימת הליכוד לכנסת.

מחוץ לכנסת

בנובמבר 2009 זכה שטייניץ באזרחות כבוד מטעם עיריית שדרות[21].

בשנת 2011 קיבל אות כבוד מטעם המרכז האוניברסיטאי אריאל[22].

בשנת 2012 קיבל אזרחות כבוד של העיר אשדוד[23].

חקיקה

בין החוקים שיזם שטייניץ במהלך כהונתו בכנסת:

  • חוק המאריך את תקופת הצינון הנדרשת ממשרתים בכוחות הביטחון בטרם יתמודדו על מקום בכנסת או בממשלה מחצי שנה לשלוש שנים (יחד עם אבשלום וילן).
  • חוק בעלויות צולבות בתקשורת אשר מטיל מגבלות על ריכוז עוצמת השליטה בתקשורת, בעל שליטה של למעלה מ-10% בגוף תקשורת ארצי אחד לא רשאי להחזיק יותר מ-5% מגוף תקשורת ארצי אחר[24].
  • חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם אריה אלדד).
  • חוק המחייב התקנת מד רעש באולמות אירועים.

שר האוצר (2009–2013)

עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה שטייניץ לשר האוצר. הוא נכנס לתפקידו בפתחו של משבר פיננסי עולמי שנתן את אותותיו במשק הישראלי, ולאחר שני רבעונים של צמיחה שלילית שהביאה לזינוק באבטלה[25].

בראשית כהונתו, השיק שטייניץ תוכנית חירום בשם "בלימה ותנופה" שנועדה להחזיר את המשק לצמיחה חיובית, וכללה עידוד נמרץ להשקעות בענפי ההייטק, התעשייה, התיירות, הבניין ובתחבורה[26]. במסגרת התוכנית נחתמה "עסקת חבילה" משולשת בין המדינה, הסתדרות העובדים והסתדרות התעשיינים, שכללה השתתפות של העובדים בהיקף של 3.5 מיליארד שקלים לטובת האצת הצמיחה[27]. באפריל 2009 הודיע שטייניץ על החלטתו להעביר את ישראל לתקציב דו-שנתי הראשון בתולדותיה, לשנים 2009–2010. ביולי 2009 אישרה הממשלה את הצעתו של שטייניץ בנושא התקציב[28].

עוד בתחילת כהונתו, החל במהלכים אחדים של העלאת מיסים, ובראשם העלאת מס ערך מוסף מ-15.5% ל-16.5% החל מ-1 ביולי 2009. מגמה זו של העלאת מיסים באה לסיומה הזמני ב-1 בינואר 2010, עם הורדת מס ערך מוסף ל-16%.

באפריל 2009 מינה את פרופסור עומר מואב לעמוד בראש הוועדה המייעצת לשר האוצר[29]. מואב התפטר כעבור שנה, ובמקומו מינה שטייניץ לתפקיד את ד"ר אבי שמחון. בנובמבר 2009 מונה חיים שני למנכ"ל המשרד, אך הוא התפטר כשנה וחצי לאחר מכן בעקבות מחאת האוהלים[30].

ביוני 2009 אישרה ממשלת ישראל את הצעת שטייניץ לתיקון פקודת מס הכנסה, לפיה אימהות עובדות יקבלו נקודת זיכוי נוספת בגין הוצאות הטיפול בילדיהן, במקום ההכרה בהוצאות לצורכי מס עליה החליט בית המשפט העליון בפסק דין ורד פרי.

במהלך כהונתו, שטייניץ תקף את פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את תיקון 28 לחוק בתי הסוהר המאפשר להפעיל בתי כלא פרטיים, וכינה אותה "הפקרות כלכלית". טענתו הייתה שכשם שבית המשפט מתחשב בשיקולים ביטחוניים כך עליו להתחשב בשיקולים כלכליים[31].

שטייניץ עם מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה, ינואר 2016
שטייניץ עם מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה, ינואר 2016

במהלך 2009 פתח שטייניץ במהלכים כלכליים ודיפלומטיים כדי להביא לקבלתה של ישראל כחברה בארגון ה-OECD. במאי 2010, לאחר חמש עשרה שנים של ניסיונות, הצליחה ישראל לסיים את התהליך[32].

ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מיסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. במהלך מקביל הודיע שטייניץ שיקדם העלאת מיסים חריפה בסקטור האנרגיה, בעקבות המלצות ועדת ששינסקי, אותה מינה לבדיקת סוגיה זו[33].

כשר אוצר שטייניץ התבטא פעמים רבות בעד הגדלת המיסוי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. לאחר מינוי ועדת ששינסקי, חברות האנרגיה החלו לפעול נגדו ונגד הוועדה במספר חזיתות[34], והופעלו לחצים על ידי הממשל האמריקאי[35]. בשנת 2011 עם פרסום מסקנות הוועדה, הגיש שטייניץ לכנסת את "חוק ששינסקי" שהעלה את חלקה של המדינה במאגרי גז גדולים בצורה דרמטית (מכ-20% לכ-60%). עוד במהלך כהונתו, שטייניץ ביטל הטבות מס על כריית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס בעבר. במסגרת מדיניות זו, הוביל השר שטייניץ בשנת 2011 את תיקון החוק לעידוד השקעות הון. במסגרת החוק בוטלו ההטבות שניתנו לחברות כימיקלים לישראל ולתעשיות הביטחוניות, הוקצו הטבות מס ליזמים המעוניינים להשקיע בפריפריה ולא במרכז הארץ, בוטלו הטבות בלעדיות שניתנו עד אותה העת לתושבי חוץ בלבד ושונו תנאי הזכאות להטבות המס[36]. כמו כן, שטייניץ הוביל רפורמה בתחום הקצאת התדרים והכפיל את הסכום אותו משלמות חברות סלולריות עבור התדרים[37].

בתחילת 2010, במסגרת המדיניות להגדלת התחרות במשק הישראלי, מינה שטייניץ ועדה (יחד עם שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר) לבחינת הטבות המס והמענקים הניתנים לפי חוק במטרה לגבש את הדרכים למיצוי מרבי של התקציב המיועד לעידוד השקעות הון בתעשייה[38]. הוועדה שהורכבה מבכירים במשרדי האוצר והכלכלה המליצה כי תנאי הזכאות להטבות המס ישונו ויכללו את ביטול הדרישה להשקעה מזערית מזכה כתנאי סף לקבלת הטבות המס, ביטול הטבות בלעדיות שהוענקו לתושבי חוץ המשקיעים בארץ וביטול יחס המחזורים. כך שבפועל חברה שתעמוד בקריטריונים המוגדרים בחוק תהיה זכאית להטבות מס בשיעור מס קבוע מראש בהתאם לאזור בו ממוקם המפעל תוך כדי מתן העדפה להקמת מפעלים בפריפריה. בסוף דצמבר 2010 נכנס לתוקפו תיקון 68 לחוק עידוד השקעות הון, הנחשב לשינוי המשמעותי ביותר שנעשה בחוק מאז חקיקתו ב-1959.

בתחילת שנת 2011 נכנס לתוקפו החוק לצמצום הריכוזיות בשוק האשראי. לפי החוק, שיזם שטייניץ, חברת אשראי שמחזיקה לפחות 10% משוק כרטיסי האשראי תחויב לאפשר גם לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. חוק זה הגביר את התחרות בשוק כרטיסי האשראי הישראלי והפחית באופן ניכר את התשלומים שמעבירים בעלי העסקים לחברות האשראי. כמו כן החוק אפשר לעסקים קטנים ובינוניים לבחור חברת סליקה כרצונם ללא תלות בחברה כלשהי.

במהלך כהונתו, בשנת 2011, התקיימה שביתת הרופאים במשך ארבעה וחצי חודשים, מה שהפכה לשביתה הארוכה בתולדות המדינה. השביתה הסתיימה עם חתימת האוצר והרופאים על הסכם קיבוצי ששיפר את תנאי העסקתם של הרופאים תוך מתן עדיפות לבתי-החולים בפריפריה. במסגרת ההסכם התקבלה דרישתו של שטייניץ שהרופאים יחתימו שעון נוכחות בבית-החולים. אף על פי כן, נמשכו מחאות של מאות רופאים מתמחים ובנובמבר 2011 הצטרפו למתמחים יותר מ-200 רופאים מומחים. בסופו של דבר שככה המחאה.

בקיץ 2011 פרצה סדרת מחאות חברתיות כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה ויוקר המחיה בישראל. ההפגנות וצעדי המחאה, שהתרחשו במספר רב של מוקדים ולאורך זמן רב, התמקדו במחירי הדיור הגבוהים בישראל, יוקר מחיה ועלויות מעונות יום, ולוו במחאות נוספות של רופאים, עובדים סוציאלים, מורים ורפתנים אשר קראו לשינוי התפיסה החברתית של משרד האוצר והממשלה. בתחילת המאבק שלל שטייניץ את טענות המפגינים, אך עם התגברות המחאות, לרבות קולות מהקואליציה שקראו להדחתו, והתגייסות עשרות ארגונים למאבק, הגמיש את יחסו למחאה, ונקט צעדים לריצוי המוחים, כגון הורדת מס לשם צמצום העלאת מחיר החשמל[39]. בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני[30]. בעקבות מינויה של ועדת טרכטנברג טיפל שטייניץ במימוש המלצותיה בנושאים הקשורים למשרדו, כגון מסים.

בספטמבר 2011, בעקבות השיפור ביחס החוב-תוצר של ישראל ולמרות המשבר הגלובאלי, החליטה חברת דירוג האשראי S&P להעלות את דירוג האשראי של ישראל ל-A+[40]. בכך הפכה ישראל למדינה המערבית היחידה שדירוג האשראי שלה עלה בעיצומו של המשבר הגלובאלי.

במהלך כהונתו של שטייניץ כשר האוצר, הושם דגש על פיתוח העסקים עם כלכלות מתפתחות ובעיקר עם סין והודו. בשנים 2010–2011 היצוא הישראלי למדינות אלו גדל מ-30% (מכלל הייצוא הישראלי) ל-40%. במהלך שלושה ביקורים רשמיים, בסין ובהודו, הוביל שטייניץ משא ומתן לחתימה על שורה של הסכמים בילאטרליים שנועדו להגדיל את היקף הסחר בין הצדדים. ההסכמות כללו בין היתר: פרוטוקולים פיננסיים (ביטוח סיכונים של יצואנים), הקמת אזורי סחר חופשי, הקמת קרן משותפת לעידוד יזמות ופיתוח טכנולוגי ויישום תוכנית החלפה של פוסט-דוקטורנטים[41].

ביולי 2012 חזר שטייניץ למהלך של העלאת מיסים, במסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והוחלט על העלאת שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי החל מינואר 2013[42].

עוד באותו החודש (יולי 2012), הוביל שטייניץ חתימה על הסכם כלכלי בין ישראל והרשות הפלסטינית, עליו חתם יחד עם ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. במסגרת הסכם זה הוחלט על הגברת המלחמה המשותפת בהברחות סחורות, וחיזוק יכולות גביית המיסים של הרשות הפלסטינית[43].

בנובמבר 2012, בשלהי כהונתו כשר האוצר, פעל שטייניץ לחקיקת חוק לטיפול ברווחים הכלואים, לפיו יוענקו הטבות מס בשיעור של כ־40%–70% לחברות אשר יבחרו במסלול הכולל הטלת מיסוי על מענקים אותם קיבלו מהממשלה. בעקבות תיקון זה, בנובמבר 2013 גבתה רשות המיסים רווחים כלואים מ-214 חברות בסכום של כ־4.387 מיליארד שקלים.

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן[44], אולם יחס החוב-תוצר המשיך להצטמצם. הצמיחה הממוצעת בתקופת כהונתו של שטייניץ כשר אוצר הייתה כ-4.5%[45]. כלומר, הצמיחה הכלכלית הגבוהה בכל מדינות העולם המפותח.

השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין (2013–2015)

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 נבחר שוב כח"כ מטעם סיעת הליכוד, ומונה לשר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין. כמו כן, מונה לחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

במסגרת תפקידו כשר לענייני מודיעין עוסק השר שטייניץ במספר נושאים מרכזיים:

  • תוכנית הגרעין האיראנית - שטייניץ הוסמך על ידי הממשלה לרכז את המערכה הדיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית בנושא. מאז כניסתו לתפקיד נפגש בקביעות עם בכירים רבים העוסקים בנושא כגון שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, שר החוץ הגרמני – גידו וסטרוולה, שר החוץ הצרפתי – לורן פביוס וסגן נשיא ארצות הבריתג'ו ביידן. במהלך פגישותיו הדגיש שטייניץ את גודל האיום הנשקף לישראל ולעולם כתוצאה מפרויקט הגרעין הצבאי של איראן. בהסכם הביניים הצליח לשכנע את הצרפתים לדרוש את הכנסתו של סעיף שהוריד את סף הפשרה של המעצמות מול האיראנים, שהוגבלו לרמת העשרת אורניום נמוכה של 3.5%. מדובר ברמה שאם חוצים אותה, ניתן להתקדם בקלות יחסית להעשרת אורניום לשימושים צבאיים[46]. הגבלה זו ל-3.5% העשרה נשארה בתוקף גם בהסכם הקבע שנחתם.
  • אחריות על נושאים כלכליים במסגרת המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית - עם חידוש המשא ומתן המדיני עם הרשות, מונה שטייניץ על ידי ראש הממשלה נתניהו לרכז את הטיפול בנושאים הכלכליים במשא ומתן. כחלק מכך, הוביל שטינייץ חבילה של צעדי סיוע לכלכלה הפלסטינית, כמו הרחבת שעות פתיחת מעברי הסחורות, הגדלת מספר העובדים הפלסטינים בישראל ועוד. בנוסף לכך, עמד שטייניץ בראש המשלחת הישראלית לכנס המדינות התורמות, בשולי עצרת האו"ם שהתקיימה בחודש ספטמבר 2013.
  • אחריות על גופי המודיעין האזרחיים של מדינת ישראל – השר שטייניץ קיבל אחריות על היבטי בניין הכוח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושל שירות הביטחון הכללי.
  • אחריות על הדיאלוג האסטרטגי מול הממשל האמריקאי – במסגרת פעילות זו דן שטייניץ עם צמרת הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית בשיתוף הפעולה בין המדינות בסוגיות מדיניות, פוליטיות, כלכליות, צבאיות ומודיעיניות וזאת על מנת לחזק את הברית האסטרטגית בין המדינות.
  • אחריות מטעם הממשלה על פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית.
  • אחריות על נושא ההסתה והדה לגיטימציה – משרד המודיעין אחראי בין היתר להובלת המאבק שמנהלת ממשלת ישראל נגד הניסיונות לפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. במסגרת זו, המשרד מנהל מעקב מתמשך אחר תופעת ההסתה ומאמצי הרשות לקדם הסתה לשנאה ואלימות ושמנסה למנוע את התפתחותה של תרבות של שלום בקרב החברה הפלסטינית. השר שטייניץ פרסם בהקשר זה מאמר בניו יורק טיימס[47] שמתאר את השלכותיה הקשות ועומד על המכשולים הרבים שהיא מציבה בדרך לקידום שלום אמת עם הפלסטינים.

במסגרת תפקידו, יזם שטייניץ את התוכנית לפירוק ארסנל הנשק הכימי בסוריה תחת מטריית שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי. כאשר נוצרו התנאים המתאימים בקיץ 2013, הועברו עיקרי התוכנית סימולטנית לרוסים ולאמריקאים. ההבנות התבססו על כך שהקרדיט על נטרול האיום יישאר בידי המעצמות ואילו ישראל – יחד עם תושבי סוריה והאזור כולו – תהנה מהסרת האיום החמור. היוזמה נשאה פרי וארסנל של 1,300 טונות של גז עצבים הוצא מסוריה והושמד[48].

שר האנרגיה (2015 ואילך)

יובל שטייניץ בסיור בנתג''ז
יובל שטייניץ בסיור בנתג"ז, מרץ 2016

בממשלת ישראל ה-34 מינה נתניהו את שטייניץ לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, יחד עם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני.

ב-30 בנובמבר 2015 התחלף עם השר זאב אלקין בקבינט, אך חזר לחברות מלאה ב-30 במאי 2016.

בחודש יוני 2015 גיבש שטייניץ את "מתווה הגז", שאושר בממשלה בחודש אוגוסט 2015 ואושר בכנסת כחודש לאחר מכן. במרץ 2016 פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, מה שחייב את השר לתקן את המתווה ולהביא סעיף תחליפי לאישור הממשלה. החלטה מתוקנת התקבלה במאי 2016. כחודש לאחר מכן, לאחר שנים רבות של עיכובים, אושרה תוכנית הפיתוח לשדה הגז לוויתן[49]. במהלך שנת 2017 החל התהליך של פירוק מונפול הגז של דלק הישראלית ונובל אנרג'י האמריקאית, כאשר מאגר הגז טבעי כריש-תנין נמכר לחברת אנרג'יאן היוונית - מה שהוביל לתחרות על לקוחות ולהורדת מחירים.

במסגרת תפקידו יזם שטייניץ תוכנית מקיפה להפסקת השימוש בפחם ובדלקים מזהמים במדינת ישראל, והחלפתם בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות. בתוך שלוש שנים ירד אחוז הפחם והמזוט מכ-65% מייצור החשמל בשנת 2015 לכ-25% בשנת 2018. לפי התוכנית, בשנת 2027 תחדל ישראל מלהשתמש בפחם. כן קידם שטייניץ תוכנית להעברת כל התחבורה בישראל מדלקים רגילים לחשמל ולגז טבעי, עד שנת 2030.

בסוף שנת 2015 שטייניץ התייחס לרפורמה הצפויה בחברת החשמל וקבע כי 2016 תהיה השנה בה המדינה תשקיע את המאמצים המרביים למען הוצאתה לפועל[50].

בעת ביקורו של מזכיר האנרגיה האמריקאי בישראל, אפריל 2016
בעת ביקורו של מזכיר האנרגיה האמריקאי בישראל, אפריל 2016

באפריל 2016 התקיים ביקור ראשון בישראל של מזכיר האנרגיה האמריקאי, ונחתם הסכם בילאטרלי לחיזוק שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה בין ארצות-הברית לישראל[51].

ביולי 2016 הודיע שטייניץ כי המשרד בראשותו יפרסם רישיונות גז ונפט חדשים, בתום ארבע שנים בהם המים הכלכליים של ישראל היו סגורים לחיפושים[52].

שטייניץ היה מעורב רבות בתהליך הפשרת היחסים של ישראל עם טורקיה, עד לחתימה על הסכם הפיוס בסוף יוני 2016[53].

בנובמבר 2018 חתמה ישראל ביזמת שטייניץ על הסכם להנחת צינור הגז התת-ימי הארוך והעמוק בעולם שיחבר בין ישראל לאירופה, לאחר משא ומתן שהתמשך שנתיים בין ישראל, איטליה, יוון וקפריסין. הפרויקט אמור לצאת לדרך כמה חודשים לאחר מכן, והגז אמור להתחיל לזרום בשנת 2023[54].

משפחתו

שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים[55]. הם הורים לשלושה, ומתגוררים במבשרת ציון.

מכּתביו

ספרים

  • הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987.
  • לעולם תהא המטפיזיקה, דביר, 1990
  • עץ הדעת - אלוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
  • טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998.

מאמרים אקדמיים

פורסם בישראל

פורסם מחוץ לישראל

מאמרים פוליטיים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר היקים, באתר יוצאי מרכז אירופה
  2. ^ עמרי מניב, שטייניץ: "תקציב החינוך הוא בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל", באתר nrg‏, 2 ביולי 2012
  3. ^ ליאת רון, ‏יובל שטייניץ: "אני לא מרגיש שהכעס של המחאה מופנה אליי; לא מצטער לרגע שאני שר האוצר", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2011
  4. ^ אראל סג"ל ויהודה שרוני, "אני משרי האוצר החברתיים שהיו", באתר nrg‏, 29.10.2011
  5. ^ חה"כ יובל שטייניץ, באתר הכנסת
  6. ^ 1אתר מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות
  7. ^ יובל שטייניץ, ‏הים כעומק האסטרטגי של ישראל, מערכות 6–11, מאי 2002
    יובל שטייניץ, ‏טילים, רבותיי, טילים!, מערכות 403–404, דצמבר 2005
  8. ^ לילך ויסמן, ‏ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מינה הלילה את ח"כ יובל שטייניץ לשר האוצר בממשלה ה-32, באתר ‏mako‏‏, ‏31 במרץ 2009‏
  9. ^ אבי פוזן, בעד עצומה הוגנת, באתר העין השביעית, 1 במאי 1996
  10. ^ הנהלה באתר האגודה
  11. ^ צבי לביא, ‏מי שומר על הצבא?, באתר גלובס, 15 ביולי 2004
  12. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק
  13. ^ ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, מדרום תפתח הרעה, אתר מנהיגות יהודית, 28 ביוני 2005
  14. ^ אריה בנדר, הצעה בכנסת: הקמת זרוע אסטרטגית בחיל-הים, באתר nrg‏, 14 בפברואר 2002
  15. ^ שאלות ותשובות עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, מקום תשיעי ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
  16. ^ דיאנה בחור-ניר, הממשלה אישרה: משנים את חוזה השלום עם מצרים, באתר ynet, 28 באוגוסט 2005
  17. ^ שטייניץ: אני ראוי לתפקיד שר הביטחון, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2007
  18. ^ אילן מרסיאנו, שטייניץ: לצאת למבצע צבאי או לדחות ההתנתקות, באתר ynet, 25 במאי 2005
  19. ^ אבישי בן חיים, ח"כ שטייניץ מככב בקלטת אנטי ציונית של אמנון יצחק, באתר ynet, 2.2.2001
  20. ^ ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, רשימת מועמדים לכנסת ה-20
  21. ^ יניר יגנה, כך הפך שר האוצר ליקיר העיר שדרות, אשר מתקציבה קיצץ, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2009
  22. ^ המרכז האוניברסיטאי אריאל העניק אות הוקרה לשר האוצר יובל שטייניץ
  23. ^ רוני לינדר-גנץ, השרים מעבירים תקציבים לרשויות - ומקבלים טקסי חנופה, באתר TheMarker‏, 13 בנובמבר 2012
  24. ^ הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות בתקשורת, התשס"ב-2002 - פרוטוקול הדיון בקריאה ראשונה, "דברי הכנסת", 20 בפברואר 2002
  25. ^ ynet, למ"ס: ישראל יצאה מהמיתון ברבעון השני, באתר ynet, 16 באוגוסט 2009
  26. ^ משרד האוצר, "בלימה ותנופה" המדיניות הכלכלית לשנים 2009–2010 להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי, ‏יוני 2009
  27. ^ מרב דוד, לאחר לילה של דיונים הושגה הסכמה לעסקת חבילה, באתר nrg‏, 13.05.2009
  28. ^ מוטי בסוק, שטייניץ: "אין מנוס מתקציב דו-שנתי", באתר הארץ, 6 באפריל 2009
  29. ^ מוטי בסוק, עומר מואב מונה לראש הפורום המייעץ לשר האוצר, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2009
  30. ^ 30.0 30.1 תני גולדשטיין, בעקבות מחאת האוהלים: חיים שני התפטר, באתר ynet, 31 ביולי 2011
  31. ^ חזי שטרנליכט, זאב קליין ועדנה אדטו, ‏שטייניץ: השופטים מבזבזים מיליארדים, באתר ישראל היום, 15 בדצמבר 2009
  32. ^ אמנון אטד, רשמית: ה-OECD אישר את צירופה של ישראל לשורותיו, באתר כלכליסט, 10 במאי 2010
  33. ^ כתבי ynet, הממשלה אישרה את העלאת מיסוי הגז, באתר ynet, 23 בינואר 2011
  34. ^ הילה שרון, המושכים בחוטים, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2011
  35. ^ אבי בר-אלי, העמותה להעלאת תמלוגי הגז מגייסת פעילים בניו יורק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2010
  36. ^ נעמה סיקולר, בלעדי ל"כלכליסט" - מסתמן: כיל תזכה למסלול הטבות מס מיוחד בחוק, באתר כלכליסט, 30 בנובמבר 2010
  37. ^ רם עוזרי, שטייניץ על ששינסקי: "לא הבנתי למה אני נכנס; רוב בכירי האוצר ייעצו לי לא לגעת", באתר TheMarker‏, 15 במאי 2011
  38. ^ כתבי "כלכליסט", ועדה בראשות מנכ"ל האוצר תבחן הטבות המס, באתר ynet, 26 בינואר 2010
  39. ^ תני גולדשטיין ויעל דראל, שטייניץ הוריד המס, החשמל יתייקר "רק" ב-12%, באתר ynet, 7 באוגוסט 2011
  40. ^ אביטל להב, S&P העלו את דירוג האשראי של ישראל ל-A+, באתר ynet, 10 בספטמבר 2011
  41. ^ שר האוצר דר' יובל שטייניץ בשיחה עם נגה קינן, יו"ר פורום CFO, לרגל הענקת אות ההוקרה של הפורום לשנת 2011. 22/12/2011, CFO TV
  42. ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet, 27 ביולי 2012
  43. ^ מוטי בסוק, שטייניץ ופיאד חתמו על הסכמים להסדרת הסחר בין ישראל והרשות, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2012
  44. ^ אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  45. ^ החשב הכללי בשרד האוצר, דו"ח החוב הממשלתי 2013, ‏תשע"ד
  46. ^ אנשיל פפרהסכם היסטורי בין איראן והמעצמות בשיחות הגרעין בז'נבה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
  47. ^ Yuval Steinitz, "How Palestinian Hate Prevents Peace", The New York Times, October 15, 2013
  48. ^ רויטרס, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה! NEWS, 23 ביוני 2014
  49. ^ גיא ארז, בשורה למשקיעים: משרד התשתיות אישר את תכנית הפיתוח למאגר 'לוויתן', ‏2 בפברואר 2016
  50. ^ ליאת נטוביץ קושיצקי, שטייניץ: הרפורמה בחברת החשמל – כבר ב-2016, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2015
  51. ^ ליאור גוטמן, נחתם הסכם אנרגיה חדש בין ארה"ב לישראל, באתר כלכליסט, 4 באפריל 2016
  52. ^ הדי כהן, ‏משרד האנרגיה פותח את הים בישראל לחיפושי גז ונפט, באתר גלובס, 1 ביולי 2016
  53. ^ ליאור גוטמן, הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה יכלול הצהרה על חשיבות מכירת גז בין המדינות, באתר כלכליסט, 26 ביוני 2016
  54. ^ https://twitter.com/danawt/status/1066396580218052608
  55. ^ השופטת גילה כנפי-שטייניץ, באתר הרשות השופטת
10 באפריל

10 באפריל הוא היום ה-100 בשנה (101 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 265 ימים.

אורית פרקש-הכהן

אורית פרקש-הכהן (נולדה ב-29 בדצמבר 1970, א' בטבת ה'תשל"א) היא חברת הכנסת מטעם מפלגת חוסן לישראל בסיעת כחול לבן, עורכת דין במקצועה; כיהנה בעבר כיו"ר רשות החשמל.

אלי גינזברג

אלי גינזברג (נולד ב-21 בנובמבר 1959) הוא מנכ"ל החברה העירונית "עזרה ובצרון", המשמשת כזרוע הביצוע של עיריית תל אביב-יפו לניהול ופיקוח על פרויקטים בינוי ושיפוץ בעיר.

החל מאוקטובר 2018 משמש גינזברג כדירקטור במועצה הישראלית לצרכנות והחל משנת 2016 מכהן גינזברג גם כיו"ר מועצת הנפט והגז, לאחר שמונה לתפקיד על ידי שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ד"ר יובל שטייניץ.

הוועדה להגברת התחרותיות במשק

הוועדה להגברת התחרותיות במשק (מכונה: ועדת הריכוזיות או ועדת התחרותיות) היא ועדה שהוקמה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ ונגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר באוקטובר 2010 כדי לטפל בבעיית הריכוזיות במשק הישראלי באופן שיגביר את התחרותיות במשק וכתוצאה מכך גם את הצמיחה ויגדיל את השוויון בחלוקת ההכנסות.

הוועדה הוקמה על ידי ראש הממשלה ושר האוצר בשל התחושה המתמשכת כי הריכוזיות מונעת תחרות וגורמת לעליות מחירים במגוון ענפי המשק וכן בשל ממצאי בנק ישראל בדו"ח לשנת 2009 והצעת החוק שהוגשה בעקבות הדברים (הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע–2010). הוועדה הייתה אמורה להגיש את מסקנותיה הסופיות בתוך ארבעה חודשים מעת מינויה בתאריך 1 במרץ 2011, אך מועד הגשתן נדחה שוב ושוב.

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק הוקמה על ידי יושב ראש ועדת החוץ והביטחון וועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים, ח"כ יובל שטייניץ, לשם הפקת לקחים והמלצות כלל מערכתיים בעקבות כישלון קהילת המודיעין להעריך נכונה את הימצאותן של "יכולות אסורות" (טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי) בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק.

עוד בטרם סיימה הוועדה את מלאכתה נתגלה כישלון חמור נוסף של קהילת המודיעין, כאשר נאלצה ללמוד מפיהם של שירותי מודיעין זרים על דהירתה של לוב, עם מנהיגה הבלתי-צפוי מועמר קדאפי, להשגת נשק גרעיני העלול לאיים על קיומה של ישראל.

הוועדה ערכה את הבדיקה היסודית ביותר של מערך המודיעין מאז ועדת אגרנט, שהוקמה על ידי הממשלה לחקירת נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים.

הוועדה מתחה ביקורת חריפה על תפקוד קהילת המודיעין אל מול עיראק ולוב, בחלק הגלוי של הדו"ח שפורסם לציבור בחודש מרץ 2004, בו מופיעים עיקרי הממצאים, המסקנות והחלטות ועדת החקירה. החלק החסוי של הדו"ח, הכולל חומר סודי וכן מסקנות והמלצות הנוגעות למקורות מודיעיניים ספציפיים, למערכות מסווגות, ולשיתוף-פעולה רגיש עם שירותי מודיעין זרים, הודפס ב-9 עותקים ביולי 2004 ונמסר לראש הממשלה, לשר הביטחון, לראש המועצה לביטחון לאומי, לרמטכ"ל ולראשי קהילת המודיעין בלבד.

הכנסת העשרים ושתיים

הכנסת העשרים ושתיים היא הכנסת המכהנת לאחר הבחירות שהתקיימו ביום 17 בספטמבר 2019, י"ז באלול ה'תשע"ט. הכנסת הושבעה ב-3 באוקטובר 2019, ד' בתשרי ה'תש"ף.

הכנסת התשע עשרה

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה. ב-8 בדצמבר 2014 החליטה הכנסת על התפזרותה ועל בחירות לכנסת העשרים שהתקיימו ב-17 במרץ 2015. בסך הכל כיהנה הכנסת התשע עשרה שנתיים, חודש ו-26 ימים.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

המטבח

בפוליטיקה הישראלית, המטבח או המטבחון הוא כינוי לחבורה מצומצמת של אישים בכירים או יועצים לא-פורמליים הפועלת בצדו של הקבינט ומסייעת לו בגיבוש הערכות ביטחוניות ומדיניות לקראת דיון והכרעה במסגרות ממוסדות.

מקורה של מטונימיה זו הוא גם בקונוטציה של "בישול" הנלווית לפעילות המטבח, וגם במנהגה של גולדה מאיר, בתקופת כהונתה בראשות הממשלה החל ב-1969, לזמן התייעצויות שכאלה בביתה במוצאי שבת, לקראת ישיבת הממשלה ביום שלמחרת. היות שנודע כי היא נוהגת לכבד את הבאים בעוגה שאפתה, "התבקש" הדימוי של דיון סביב השולחן במטבחה. "המטבח של גולדה" כלל בדרך כלל את משה דיין, יגאל אלון, ישראל גלילי ויעקב שמשון שפירא, ואליהם הצטרפו בכירים אחדים לפי הצורך.

משתתפי המטבח מעלים אותו על נס[דרוש מקור], כמערכת לשיקול מוקדם. מתנגדיו טוענים שיש בו כדי לרוקן מתוכן את המוסדות המוסמכים ולשבש את סדרי עבודתם.

בממשלת ישראל ה-18 שבראשות מנחם בגין פעל המטבח במתכונת של 7 שרים, והם: ראש הממשלה בגין, שר הביטחון עזר ויצמן, שר האוצר וסגן ראש הממשלה שמחה ארליך, שר החוץ משה דיין, שר החקלאות אריאל שרון, שר התעשייה, המסחר והתיירות יגאל הורביץ ושר הפנים יוסף בורג. הרכב המטבח השתנה בשנת 1979, אז התפטר עזר ויצמן מכהונת שר הביטחון וראש הממשלה בגין מילא גם את תפקיד שר הביטחון, וכן צורף אליו יצחק שמיר, שהחליף את משה דיין כשר החוץ.

בממשלה ה-27 בראשותו של בנימין נתניהו היה קיים הפורום שנקרא המטבחון, אשר כלל שלושה אישים בכירים: ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ דוד לוי ושר הביטחון יצחק מרדכי. קיומו בוטל ביולי 1997 לאחר שהועלתה מועמדותו של אריאל שרון לתפקיד שר האוצר, והוא תבע להצטרף למטבחון לאחר קבלת התפקיד, דרישה שבעטיה החליט דוד לוי לפרוש מן המטבחון. לאחר שפרש דוד לוי מן הממשלה, חודשה פעילות המטבחון בינואר 1998, והרכבו החדש היה: בנימין נתניהו, יצחק מרדכי, אריאל שרון ושר התעשייה נתן שרנסקי (ולפרקים גם יצחק לוי). בינואר 1999, בעקבות חילופי השרים במשרד הביטחון, הודיע נתניהו על ביטול המטבחון ועל החלפתו בצוות שיכלול אותו ואת השרים שרון ושר הביטחון משה ארנס יחד עם היועץ לביטחון לאומי.

בממשלה ה-32, ממשלתו השנייה של בנימין נתניהו, התקיים פורום מצומצם של שרי ממשלה. תחילה כונה הפורום השביעייה, והוא כלל את ראש הממשלה נתניהו ואת השרים אהוד ברק, אביגדור ליברמן, משה יעלון, דן מרידור, בני בגין ואלי ישי. עם צירופו של השר יובל שטייניץ לפורום השרים שונה השם ל-השמינייה. באוגוסט 2012 הצטרף לפורום המצומצם השר אבי דיכטר, ובהתאמה שונה שמו לפורום התשיעייה. עם התפטרותו של השר ליברמן שב הפורום למנות שמונה חברים. "המטבחון המצומצם" כלל בממשלה ה-32 את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן.

הקבינט המדיני-ביטחוני

הקבינט המדיני-ביטחוני או בשמה הרשמי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הוא שם של קבוצת שרים מצומצמת בראשות ראש הממשלה, שמטרתה לסייע לממשלה בגיבוש מדיניות, הובלתה ויישומה, בנושאים של יחסים בינלאומיים וביטחון המדינה. בקבינט חברים שר החוץ, שר הביטחון ועוד מספר שרי ממשלה, בעיקר הבכירים שבהם. תפקידו העיקרי של הקבינט בימי שגרה הוא לתאם את המשא ומתן המדיני, ובשעת חירום (בעתות משבר כגון מלחמה) - לקבל החלטות בנושאי ביטחון. לעיתים, בישראל, מפאת מספרם הרב של שרי הקבינט והצורך לקיים דיונים בהרכב מצומצם יותר, נוצר פורום נוסף בלתי רשמי שמכונה "המטבח" או "המטבחון", ומקור שמו בתקופת כהונתה של גולדה מאיר כראש הממשלה, אז נהגו השרים הבכירים להיפגש לעיתים ולדון על ענייני המדינה במטבח ביתה.

ועדת החוץ והביטחון

ועדת החוץ והביטחון (ועדת החו"ב) או ועחו"ב של הכנסת היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות ונחשבת לאחת משתי החשובות בהן (יחד עם ועדת הכספים). סעיף 13 (א) (4) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עיסוקה הם מדיניות החוץ של מדינת ישראל, כוחותיה המזוינים וביטחונה. מתפקידה של הוועדה לבצע חקיקה בנושאי חוץ וביטחון, וכן לפקח ולבקר את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולאשר את סעיפי תקציביהם.

ועדת ששינסקי (חוק הנפט)

הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל, הידועה בשם ועדת ששינסקי, היא ועדה ציבורית בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שהוקמה בשנת 2010 בידי שר האוצר יובל שטייניץ, על מנת לבחון את נטל המס הראוי על הפקת נפט וגז טבעי בישראל (כולל המים הכלכליים שלה). הוועדה הוקמה על מנת שהמדינה תוכל ליהנות מהתגליות האחרונות בתחום, ובראשן מאגר "לוויתן", באמצעות מיסוי נאות שלהן. הוועדה המליצה להעלות את המיסוי על רווחי הפקת נפט וגז. למימוש ההמלצות נחקק חוק היטל רווחי נפט התשע"א-2011 (שבהמשך שונה שמו לחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע).

טיל קרקע-קרקע

טיל קרקע-קרקע (בראשי תיבות: טק"ק) הוא טיל שתפקידו לשאת ראש קרב קונבנציונלי - טעון חומר נפץ, או בלתי קונבנציונלי - כימי, ביולוגי או גרעיני, מנקודת שיגור קרקעית לעבר מטרה קרקעית מרוחקת.

הטילים השונים נבדלים במספר נקודות:

טווח הטיל: מבחינים בין רקטות שמגיעות עד ל-50 ק"מ לבין טילים שטווחם מאה ק"מ או יותר לבין טילים בין יבשתיים המסוגלים לשאת ראשי קרב למרחק של מאות או אלפי קילומטרים.

מערכת הניווט וההנחיה של הטיל: מבחינים בין יכולת דיוק הפגיעה של הטילים על בסיס מנגוני ניווט והנחיה בהם (גירוסקופ, מד תאוצה, ראש ביות וניווט לווייני ועוד).

כושר הנשיאה של הטיל: יכולת לשאת ראש קרב גדול ומכאן גם הרסני יותר (כאשר מדובר בראש קרב קונבנציונלי).

כ' בניסן

כ' בניסן הוא היום העשרים בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ' בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

מלגת אלון

מלגת אלון היא מלגה שניתנת על ידי ות"ת ונועדה לאפשר קליטה של חוקרים צעירים מצטיינים באוניברסיטאות בישראל.

המלגה נועדה להתגבר על המחסור בתקציב לקליטתם של חוקרים צעירים, כאלה שזה עתה סיימו את הכשרתם האקדמית דוקטורט ופוסט-דוקטורט. מלגת אלון אינה ניתנת לחוקר ישירות, אלא מממנת את העסקתו במשרה אקדמית באוניברסיטה (בדרגה שנקבעה לו) במשך שלוש שנים, שלאחריהן מתחייבת האוניברסיטה להמשיך ולהעסיקו במשרה תקנית. בנוסף ניתן למלגאי מענק חד-פעמי לרכישת ציוד מחקרי.

מלגת אלון קרויה על שמו של יגאל אלון, שהיה שר החינוך ויו"ר המועצה להשכלה גבוהה. המלגה ניתנת לחוקר על בסיס הצטיינותו האישית, אך הגשת הבקשה למלגה נעשית על ידי האוניברסיטה החפצה להעסיקו. על המלגה מתחרות כל האוניברסיטאות בישראל, בלא שתקבע מכסה לכל אוניברסיטה או לתחומי המחקר השונים. בסך-הכל מוענקות בכל שנה, במסגרת התוכנית, עד 25 מלגות תלת-שנתיות חדשות.

עם הזוכים במלגת אלון נמנים כאלה שהפכו ברבות הימים לפרופסורים מן המניין, ובהם יוסף קפלן, רחל אליאור, מנחם פיש, דוד אסף, אסף חמדני וחתן פרס ישראל נוגה אלון. יש גם כאלה שלא הגשימו את מטרתה של המלגה, ועברו מהאקדמיה לפעילות אחרת, ובהם חבר הכנסת (ואחר כך שר האוצר) יובל שטייניץ.

ממשלת ישראל השלושים ושלוש

ממשלת ישראל השלושים ושלוש, המכונה גם "ממשלת נתניהו השלישית", היא ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-19 והושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג).

הקואליציה הורכבה על ידי הליכוד - ישראל ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי והתנועה. לראשונה מאז ממשלת ישראל העשרים ושש אף אחת מסיעות החרדים (ש"ס או יהדות התורה) לא הייתה חברה בקואליציה וכן לא מונו סגנים לראש הממשלה. לראשונה מאז ממשלת ישראל הראשונה (שכיהנה בשנים 1949–1950), כל שרי הממשלה היו גם חברי הכנסת (עד פתיחת הכנסת העשרים).

הממשלה הוחלפה בממשלה הבאה ב-14 במאי 2015.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד האנרגיה

משרד האנרגיה הוא משרד ממשלתי, הממונה על כלל תחומי האנרגיה, המשאבים הטבעיים, התשתיות והמים במדינת ישראל.

נס

נס הוא מאורע המיוחס להתערבות של ישות עליונה, כדוגמת התערבות אלוהית או זו של שליחי האל. מושג הנס הוא מושג מרכזי בדתות רבות, כשבדתות שונות ולעיתים אף באותה דת, קיימות תפישות שונות למושג. ישנם מאמינים הרואים בנס הוכחה לקיומו של האל, או אישוש לקיומו של שליח האל.

חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראל
ראש הממשלה, שר התפוצות, שר הבריאות ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנימין נתניהו

שר הביטחון נפתלי בנטשר האוצר משה כחלוןשר החוץ והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץהשר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדןשר המשפטים אמיר אוחנהשר האנרגיה יובל שטייניץשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעישר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ'שר החינוך רפי פרץשר העלייה והקליטה יואב גלנטהשר להגנת הסביבה ושר ירושלים ומורשת זאב אלקיןהשרה לשוויון חברתי גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןהשר לשירותי דת יצחק וקניןשרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטוןשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלשר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניסהשר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבישר הכלכלה והתעשייה אלי כהןשר התקשורת דודי אמסלם

Emblem of Israel
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלות ישראל
שרי האנרגיה והתשתית יצחק מודעייצחק ברמןמשה שחליובל נאמןאמנון רובינשטייןגונן שגביצחק לוי סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות אריאל שרוןאליהו סויסהאברהם בייגה שוחטאביגדור ליברמןאפי איתםיוסף פריצקיאליעזר זנדברגבנימין בן אליעזררוני בר-און
שרי האנרגיה והמים עוזי לנדאו
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום • יובל שטייניץ
השרים לנושאים אסטרטגיים בממשלות ישראל
אביגדור ליברמןאהוד אולמרטמשה יעלון • יובל שטייניץ • זאב אלקיןגלעד ארדן סמל מדינת ישראל
השרים לענייני מודיעין בממשלות ישראל
דן מרידור • יובל שטייניץ • ישראל כ"ץ סמל מדינת ישראל
שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיראברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןמאיר שטריתסילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-און • יובל שטייניץ • יאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמון • יובל שטייניץ • צחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לויןצחי הנגביאבי דיכטר
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושתיים
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
כחול לבן (33) גנץלפידיעלוןאשכנזיניסנקורןמאיר כהןחיימוביץ'שלחהנדלברביבאיביטוןטרופרגרמןהאוזרפרקש-הכהןאלהררמירב כהןרזבוזובזמירשישטרןלויינקלביץ'תמנו-שטהמריחבן ברקשוסטרסגלוביץ'שפעטופורובסקיפרומןגינזבורגיברקן
הליכוד (32) נתניהואדלשטייןישראל כ"ץארדןכחלוןסעררגבלויןגלנטברקתגמליאלדיכטראלקיןחיים כץאלי כהןהנגביאקוניסשטייניץחוטובליאמסלםאוחנהאופיר כץעטייהקישביטןברקקרעיזוהרשאשא-ביטוןהשכלשירשטרית
הרשימה המשותפת (13) עודהשחאדהטיביעבאסתומא סלימאןטאהאכסיףיזבקסעדיג'באריןאלחרומיעסאקלהאבו שחאדה
ש"ס (9) דרעייצחק כהןנהרימרגיבן צורמלכיאליארבלאזולאיאבוטבול
ישראל ביתנו (8) ליברמןפוררסובהאבידרמלינובסקיעמארקושניראיפראימוב
יהדות התורה (7) ליצמןגפניפרושמקלבטסלראשראייכלר
העבודה-גשר (6) עמיר פרץלוי-אבקסיסשמולימיכאליבר-לבסויד
המחנה הדמוקרטי (5) הורוביץשפירגולןזנדברגגילאון
הבית היהודי – האיחוד הלאומי (4) רפי פרץסמוטריץ'יוגבסופר
הימין החדש (3) שקדבנטכהנא

הערות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.