יואש (מלך יהודה)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה. יהואש הוא בנו של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה מבאר שבע.

יְהוֹאָשׁ
Joas
איור משנת 1553
לידה 843 לפנה"ס
ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה ממלכת יהודה
מקום קבורה עיר דוד
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב אחזיהו
אם צִבְיָה
צאצאים אמציה
יורש העצר אמציה
מלך יהודה ה־8
836 לפנה"ס – 797 לפנה"ס
(כ־39 שנים)

משפחתו

אמו של יואש הייתה צביה[1]. בנו אמציה ירש את אביו כמלך יהודה. לפי הפסוק אמו של אמציה הייתה יהועדן מירושלים. לפי מסורת חז"ל אחיו של אמציה היה אמוץ אביו של הנביא ישעיהו[2].

המרד בעתליה

על נסיבות עלייתו של יהואש לשלטון מסופר במקרא: "וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל-זֶרַע הַמַּמְלָכָה. וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת-הַמֶּלֶךְ-יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת-מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת. וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל-הָאָרֶץ" (מלכים ב', י"א, א'-ג').

יהוידע הכהן תכנן היטב את המרד בעתליה, סבתו של יהואש:

"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי וְלָרָצִים וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה' וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה' וַיַּרְא אֹתָם אֶת-בֶּן- הַמֶּלֶךְ. וַיְצַוֵּם לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח. וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת בֵּית-ה' אֶל-הַמֶּלֶךְ. וְהִקַּפְתֶּם עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל-הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת וִהְיוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת- אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה'. וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד-כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב. וַיּוֹצִא אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַנֵּזֶר וְאֶת-הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ-כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ. וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת-קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל-הָעָם בֵּית ה'. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל-הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת-בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר. וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקֻדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל-מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל-תּוּמַת בֵּית ה'. וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ-מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַתּוּמַת שָׁם. וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם. וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית- הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל-בֵּית ה'. וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים. וַיִּשְׂמַח כָּל-עַם-הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ. " (שם, ד'-כ')

מלכותו

התנאים המיוחדים של עליית יהואש למלוכה הביאו תוצאות מפליגות בכל הנוגע למעמד המקדש כוהניו בממלכה. במשך כל תקופת מלכותו של בית דוד, עד לעליית יהואש, אין זכר להתערבות הכוהנים בעניינים המדיניים. הפעם, בשל התפקיד המכריע שמילא יהוידע הכהן בהכתרתו של יהואש, ולנוכח העובדה שבעת הכתרתו היה יהואש בן 7 שנים בלבד ("בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ" מלכים ב', י"ב, א'), דבר שהפך את יהוידע ליועץ ליהואש, לפחות בימי קטנותו - כל אלו הציגו את יהוידע בעיני העם כמציל המלוכה. התקופה בה שימש עוצר - כל ימי קטנותו של יהואש - ביצרו עוד יותר את מעמדו של "כהן הראש" ביהודה. עובדה זו אפשר שהייתה לצנינים בעיני אנשי חצר מסוימים. שכן לפי מסורת הנמסרת בספר דברי הימים - אך לא בספר מלכים - לאחר מות יהוידע הכהן, לקראת סוף ימי יהואש (מלך 38 שנים) פרצו סכסוכים בין המלך ויועציו לבין הכהן הראשי, זכריה בן יהוידע. סכסוך זה נסתיים בהוצאתו להורג של זכריה בפקודת המלך יהואש:

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם. וַיַּעַזְבוּ אֶת-בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת-הָאֲשֵׁרִים וְאֶת-הָעֲצַבִּים וַיְהִי-קֶצֶף עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל-ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ. וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם. וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה'. וְלֹא-זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת-בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ.

מכל תקופת מלכותו הארוכה יחסית של יהואש בחר בעל ספר מלכים לציין שני אירועים בלבד (שניהם חוזרים ומוצגים גם בדברי הימים):

בדק בית המקדש

האירוע הראשון היה דבר בדק בית המקדש שנעשה במצוות המלך, אירוע שמתואר בפירוט רב יחסית:

"וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל-יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל-כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה'. יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק. וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה'. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי-רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-ה'. וְנָתְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמֲתֻכָּן עַל-יְדֵ יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'. וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת לְחָזְקָה. אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל-כְּלִי זָהָב וּכְלִי-כָסֶף מִן-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה'. כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ-בוֹ אֶת-בֵּית ה'. וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים. כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ." (מלכים ב', י"ב, ג'-י"ז.)

חזאל מלך ארם

האירוע השני היה מסעו של חזאל מלך ארם נגד יהודה:

"אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֵת כָּל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל-הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית-ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם" (מל'ב יב, יח-יט); "וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-כָּל-שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל-שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק. כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת-יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים." (דברי הימים ב', כ"ד, כ"ג-כ"ד.)

ספר דברי-הימים מביא אירוע זה מיד לאחר תיאור הסכסוך בין הכהונה ליהואש, סכסוך שהביא להמתתו של זכריה. בעל ספר דברי הימים ראה בכך חטא גדול של יהואש ש"לֹא-זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת-בְּנוֹ" בעל הספר מוצא גם חטא ביהואש על ש"עַזְבוּ אֶת-בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת-הָאֲשֵׁרִים וְאֶת-הָעֲצַבִּים וַיְהִי-קֶצֶף עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת. וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל-ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ". האירוע של פלישת חזאל מלך ארם מובא בספר דברי הימים מיד לאחר דברי האשמה אלו, כרמז לכך שפלישה זו הייתה עונש משמים על חטאי יהואש. בעל ספר מלכים מביא לעומת זאת את דבר הפלישה בלי דברי פרשנות אלו. ואם כי מציין הוא בתחילת התיאור על מלכות יואש ש"רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת", אך בה במידה מציין הוא גם, שיהואש עשה את "הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל-יָמָיו", והוא אינו יודע, ובכל אופן - אינו מביא את הספור בדבר הסכסוך עם זכריה בן יהוידע. אין בכל אופן יסוד לפקפק בפרשת הסכסוך בין הכהונה לבית המלוכה, ואפשר שאחד המקורות לסכסוך היה הפקעת אוצרות המקדש לטובת תשלום לחזאל על מנת שיסוג מירושלים.

מותו

יהואש סיים את חייו בצורה לא טבעית: הוא נרצח על ידי קושרים מבין עבדיו, היינו – אנשי חצרו. עובדה זו משותפת לבעל ספר מלכים ולבעל ספר דברי הימים. אך בעוד שספר מלכים מביא ידיעה זו ללא פרשנות: "וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ-קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא הַיֹּרֵד סִלָּא. וְיוֹזָכָר בֶּן-שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן-שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד" (מלכים ב', י"ב, כ"א-כ"ב). רומז ספר דברי הימים לשתי סיבות לקשר: סיבה פוליטית - כשלונו של יהואש נגד הארמים, וסיבה פוליטית-ממסדית או סיבה דתית של זעם האל - בשל רציחתו של זכריה בן יהוידע: "וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי-עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל-מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (דברי הימים ב', כ"ד, כ"ה). בעל ספר דברי הימים אף יודע לציין שיהואש נקבר אמנם בעיר דוד, אך לא בקברות המלכים – עובדה המתפרשת כעונש שנענש יהואש. ספר מלכים מוסר בעניין זה גרסה מנוגדת: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ב': "בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא, מָלַךְ יְהוֹאָשׁ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע."
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב': "ואמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו"
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586
790-799 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 799 - 790 לפנה"ס

שנות התשעים של המאה השביעית לפני הספירה היו עדים לעלייתה הגואה של האימפריה האשורית החדשה. למרות רגע קצר של חולשה בעשורים האחרונים, הניוון של מצרים, ותחילתה של צביליזציה, עם עלייתן של ערי מדינה ברחבי יוון הארכאית.

800-809 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 809 - 800 לפנה"ס

810-819 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 819 - 810 לפנה"ס

820-829 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 829 - 820 לפנה"ס

830-839 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 839 - 830 לפנה"ס

אביטל (דמות מקראית)

אביטל היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, אחת מנשותיו של דוד המלך.

לא מסופר בתנ"ך על נסיבות נישואיהם של דוד ואביטל והיא מוזכרת רק כאימו של שפטיה בספר שמואל ב:

התגוררה עם דוד בחברון. כפי הנראה הייתה ילידת חברון, שכן לא הוזכר בפסוק מקום מגוריה הקודם, בניגוד לנשים אחרות באותו פסוק..

אמציה

אֲמַצְיָה היה מלך יהודה בין השנים 797 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס. בנו של יהואש.

אמציה עלה לשלטון על רקע קשר שקשרו אנשי הארמון נגד אביו יואש. אמציה הוציא להורג רק את רוצחי אביו אך לא העניש את בני משפחותיהם והנלווים להם, עובדה הנזקפת לזכותו בספרי התנ"ך מלכים ודברי הימים, אשר ראו בכך עדות לרצונו של אמציה לנהוג לפי חוקי התורה: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִיש בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מל"ב יד, ו; המקבילה בדה"ב כה, ד). יש מקום לספק אם הימנעות זו נבעה מחסידותו של אמציה או מחולשת הקבוצה שתמכה בו. רמז לחולשתו בעת עלייתו לכס נמצא בכך שהוא הוציא להורג את הקושרים רק כאשר שלטונו התבסס דיו: "וַיְהִי כַּאֲשֶר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו" (מל"ב יד, ה; דה"ב כה, ג).

מלבד אירוע זה, ופרטים על נסיבות מותו של אמציה, הרי שלגבי 29 שנות מלכותו מסופר בספר מלכים בהרחבה רק על מלחמתו ביהואש מלך ישראל, בסמוך לבית שמש, ואילו בספר דברי הימים נוסף פירוט על מלחמתו באדום, בה היו טמונות הסיבות שהביאו אותו למלחמה עם ישראל.

גת חפר

גַּת חֵפֶר או גַּת הַחֵפֶר היא עיר מקראית, המוזכרת בתנ"ך.

על פי ספר יהושע היא נמסרה לנחלת שבט זבולון:

"וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד: וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה:" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י'-י"ג)

העיר מוזכרת בספר מלכים, כאתר הולדתו של הנביא יונה בן אמיתי שעליו מסופר בספר יונה; אשר הושבה לתחום השליטה הישראלי על ידי מלך ישראל, ירבעם בן יואש:

"בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה: ... הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:" (ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוקים כ"ג-כ"ה)

הירונימוס, אשר פעל באירופה ובארץ ישראל במפנה המאות ה-4-ה-5, זיהה את גת חפר בסמוך לציפורי, בספרו "מקומות האתרים העבריים ושמותיהם" (Liber De Situ Et Nominibus Locorum Hebraicorum); וזיהוי זה אומץ אצל חלק מהחוקרים במאה ה-20.

זיהוי נוסף שהתקבל, הוצע בתל א-זרְעְ (או חִרבת א-זֻרַאעַ) ליד משהד; באתר נערכו חפירות ארכאולוגיות ונמצאו חרסים מהתקופה הישראלית.

הקדש (הלכה)

הקדש בהלכה, הוא שמה של הרשות הציבורית המחזיקה בנכסים השייכים לבית המקדש. שימוש ברכוש ההקדש שלא למטרותיו, מוגדר כמעילה.

התנקשויות פוליטיות

על משמעותן של התנקשויות פוליטיות ראו בערך רצח פוליטי.

רשימה זו ממוינת בסדר כרונולוגי עולה. רציחות של נשיאי ארצות הברית מופיעות ברשימה נפרדת בהמשך ערך זה.

זכריה בן יהוידע

זְכַרְיָה מתואר במקרא כבנו של יהוידע הכהן, בתקופת יואש מלך יהודה. דיין, ונביא שהוצא להורג לאחר שהוכיח את המלך ואת שרי יהודה על מעשיהם שנשתנו לרעה.

מסורת עממית מייחסת את מקום קבורתו למונומנט אבן, "נפש", מתקופת בית שני בעמק קדרון אשר למרגלות הר הזיתים, הידוע בשם קבר זכריה.

זכריה הכהן

האם התכוונתם ל...

זכריהו

זְכַרְיָהוּ, דמות מקראית, נביא בימי עוזיהו. שמו מופיע בספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ה'. כתוב זה מתאר זכריהו כך: "הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים".

עוזיהו נהג לדרוש באלוהים כדי לדעת כיצד יש לנהל את הממלכה, כאשר הנביא זכריהו היה בחיים. המחבר המקראי מציין כי "וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת-ה', הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים".שמו של זכריהו זה, אשר מופיע בדברי הימים לא מופיע במקור אחר ואין מידע על נביא בשם זה אשר ניבא בימי המלך עוזיהו. יש הסוברים כי הכתוב " בִּימֵי זְכַרְיָהוּ, הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים", מציב את דמותו של זכריהו כחשובה ולכן גם הכתוב מציין את התקופה בו הוא מנבא כ"בִּימֵי".

יהוידע הכהן

יְהוֹיָדָע - דמות מקראית, כהן גדול ואמרכל בתקופת המלכים, שמוזכר בעיקר בעניין המלכתו של יואש מלך יהודה והריגתה של עתליה. הביא להמלכתו של יואש בן ה-7 על ממלכת יהודה, והדריך אותו עד לפטירתו של יהוידע. חי 130 שנה. בנו, זכריה, היה נביא ונהרג בבית המקדש בהוראת יואש המלך.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של יהוידע בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, יהוידע למד מהנביא אלישע, ומסר את התורה לבנו, זכריה.

יש שמזהים אותו עם יוחנן בן עזריה, מצאצאי צדוק, שמוזכר בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק ל"ה.

יהושבע

יְֹהוֹשֶבַע (בדברי הימים: יְֹהוֹשַבְעַת) - בתו של יורם מלך יהודה, אחותו של אחזיהו המלך ואשתו של יהוידע הכהן. הסתירה את התינוק יואש מפני עתליה, ובכך הצילה את חייו.

יהושבע הייתה המקשרת בין הכהונה הגדולה למלכות בית דוד: מצד אחד, הייתה מזרעו של דוד המלך, ומצד שני - נשואה ליהוידע, הכהן הגדול והאמרכל.

נמנתה במדרש בין 23 "נשים ישרות גדולות בצדקות" שהיו בישראל.

פולחן אישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.

פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.

חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.

לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר".

תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.

יש הטוענים כי גם במדינות דמוקרטיות עשוי להיווצר פולחן אישיות. לעיתים מתואר יחסו של העם האמריקאי לג'ון קנדי, בעיקר לאור נסיבות מותו, כצורה מסוימת של פולחן אישיות. גם בישראל נטען כי התקיימו פולחני אישיות במידה מסוימת, לאור גילויי ההערצה לאישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק רבין, בעיקר לאחר מותם.

מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:

גרמניה הנאצית אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית

ברית המועצות יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות

ממלכת איטליה בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית

הרפובליקה העממית של סין מאו צה דונג, שליט הרפובליקה העממית של סין

קוריאה הצפונית קים איל סונג, שליט קוריאה הצפונית וכמוהו גם בנו, קים ז'ונג איל, ונכדו, קים ג'ונג און.

רומניה (1965-1989) ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית

בולגריה (1971-1990) טודור ז'יבקוב, שליט הרפובליקה העממית הבולגרית

טורקמניסטן ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן

סוריה חאפז אל-אסד ויורשו בשאר אל-אסד, נשיאי סוריה

עיראק 1991 סאדאם חוסיין, נשיא עיראק

צביה

האם התכוונתם ל...

רג'יסייד

המונח רג'יסייד (הלחם המילים מלטינית: regis שפירושו מלך או מונרך + cida שפירושו "רוצח" או cidium שפירושו "הרג") מתייחס לרצח (כולל התנקשות והוצאה להורג) של מלך, קיסר או כל ריבון אחר.

שמרית המואבית

שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית, דמות מקראית, שמה מופיע בספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוק כ"ו, כאמו של יהוזבד מהמתנקשים בחיי יואש מלך יהודה. בספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק כ"ב, מופיע שם המתנקש: יהוֹזָבָד בֶּן-שֹׁמֵר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.