יואל מגדל

יואל שמואל מגדל (נולד ב-1 באפריל 1945) הוא חוקר ישראלי, המכהן כפרופסור ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל.

ביוגרפיה

מגדל סיים תואר ראשון בהצטיינות מאוניברסיטת ראטגרס בשנת 1967, ואחר כך תואר שני (1968) ודוקטורט (1972) מאוניברסיטת הרווארד. בין השנים 1972 ל-1974 היה מרצה באוניברסיטת תל אביב[1], ובשנת 1974 מונה למרצה בכיר. בשנת 1976 היה לעמית מחקר באוניברסיטת הרווארד ובין השנים 1975 ל-1980 היה פרופסור חבר לממשל באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1980 החל ללמד באוניברסיטת וושינגטון ובשנת 1982 מונה לפרופסור מן המניין. בין השנים 2002-2003 היה עמית ליידי דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 2005 ל-2011 שימש כנשיא האגודה ללימודי ישראל.

יחד עם הסוציולוג הישראלי ברוך קימרלינג כתב את הספר "פלסטינים: עם בהיווצרותו, למן המרד נגד מוחמד עלי ועד לכינוי הרשות הלאומית", אשר תורגם למספר שפות.

במחקריו עוסק מגדל בהיווצרות מדינות וחברות ללא מדינה בעולם השלישי, וכן בחברה והפוליטיקה של הפלסטינים.

נשוי ואב לשלושה.

מספריו

  • Boundaries and Belonging: States and Societies in the Struggle to Shape Identities and Local Practices (editor) (New York: Cambridge University Press, 2004).
  • The Palestinian People: A History (with Baruch Kimmerling) (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2003).
  • Through the Lens of Israel: Explorations in State and Society (Albany: State University of New York Press, 2001).
  • State-in-Society: Studying How States and Societies Transform and Constitute One Another (New York: Cambridge University Press, 2001).
  • Joel S. Migdal, Atul Kohli, Vivienne Shue, eds., State Power and Social Forces: Domination and Transformation in the Third World (New York: Cambridge University Press, 1994).
  • Joel S. Migdal, Palestinians: The Making of a People (with Baruch Kimmerling ) (New York: The Free Press, 1993). Paperback edition, Harvard University Press, 1994. Italian edition (I palestinesi: la genesi di un popolo), La Nuova Italia, 1994—second Italian edition, 2003; Hebrew edition, Keter, 1999. Serialized by Al-Ithihad (Israeli newspaper in Arabic), Jan.-March 2000. Arabic edition, The Palestinian Forum for Israeli Studies (Madar), 2001.
  • Ellis Goldberg, Resat Kasaba, and Joel S. Migdal, eds., Rules and Rights in the Middle East: Democracy, Law and Society (Seattle: University of Washington Press, 1993).
  • Strong Societies and Weak States: State-Society Relations and State Capabilities in the Third World, (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1988).
  • Joel S. Migdal, et al., Palestinian Society and Politics (Princeton, NJ: Princeton University Press,1980).
  • John D. Montgomery, Harold D. Lasswell, and Joel S. Migdal, eds., Patterns of Policy: Com-parative and Longitudinal Studies of Population Events (New Brunswick, NJ: Transaction

Books, 1979).

  • Peasants, Politics, and Revolution: Pressures Towards Political and Social Change in the Third World (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1974) Chinese edition, 1996

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מינויים והעלאות בדרגה באוניברסיטת תל־אביב, דבר, 24 באפריל 1973
האגודה ללימודי ישראל

האגודה ללימודי ישראל (באנגלית: AIS - Association for Israel Studies) היא אגודה מדעית בינלאומית שהוקמה בשנת 1985 אשר עוסקת בקידום וטיפוח לימודי ישראל, תחום מחקר רב-תחומי המאגד את העוסקים במחקר של ישראל המודרנית בדיסציפלינות של מדעי הרוח וחברה. האגודה רשומה בארצות הברית וחברים בה כ-500 חוקרים מכל רחבי העולם.

הנשיאה הנוכחית של האגודה הוא פרופסור דונה רובינזון דיווין וסגן הנשיא הוא פרופסור יורם פרי. בין נשיאי העבר של האגודה: פנינה להב, רוברט פרידמן, יואל מגדל, חנה הרצוג, רחל ברנר, אלן דאוטי, אביבה חלמיש, גד ברזילי, מנחם הופנונג ואילן טרואן.

האגודה מקיימת מדי שנה כנס במסגרתו היא מחלקת את פרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל, על שם הסוציולוג יונתן שפירא, פרס הלפרין לעבודת הדוקטורט הטובה ביותר בלימודי ישראל, על שם הסוציולוג בן הלפרין ואת פרס קימרלינג להרצאה הטובה ביותר בכנס השנתי על שם הסוציולוג ברוך קימרלינג. כמו כן מעניקה האגודה מדי שנה, בשיתוף המכון הישראלי (Israel Institute) פרס על מפעל חיים לחוקר בולט בתחום לימודי ישראל ופרס לחוקר צעיר ומבטיח בתחום.

מגדל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מרד הפלאחים

מרד הפלאחים היה מרד עממי כנגד שלטונו של הוואלי מוחמד עלי שפרץ בשנת 1834 במקביל בחוף העלאווי, בארץ ישראל, בעבר הירדן, בהר לבנון ובחורן. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה התמרמרות על חובת גיוס לצבא המצרי שהחיל עלי כחלק ממדיניות המודרניזציה שלו, וזאת במקום צבא של שכירי חרב אשר הגיעו מקרב חברי הקאסטה הצבאית. חובת הגיוס עוררה מרד בארץ ישראל, שבראשו עמדו ראשי חמולות משכם, חברון והאזור שבין ירושלים ליפו.

במהלך המרד ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית בארץ שכללו מעשי רצח, שוד ואונס.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.