יואב גלנט

יואב גלנט (נולד ב-8 בנובמבר 1958 כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא חבר הכנסת, שר העלייה והקליטה וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כשר הבינוי והשיכון וחבר הכנסת מטעם מפלגת כולנו. גלנט הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון בצבא שימש מפקד פיקוד הדרום.

היה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, במקומו של רב-אלוף גבי אשכנזי, ומינויו אושר על ידי ממשלת ישראל ה-32, אך בוטל בעקבות עתירה לבג"ץ וממצאים בדו"ח של מבקר המדינה.

יואב גלנט
Yoav galant
מדינה ישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה
מפלגה כולנו, הליכוד
שר הבינוי והשיכון ה־23
בממשלה ה־34
14 במאי 20152 בינואר 2019
(3 שנים ו-33 שבועות)
משה כחלון (מ״מ) ←
שר העלייה והקליטה ה־22
בממשלה ה־34
9 בינואר 2019 – מכהן
(44 שבועות ויומיים)
יריב לוין (מ״מ)
חבר הכנסת
31 במרץ 20152 בינואר 2019
(3 שנים ו-39 שבועות)
30 באפריל 2019 – מכהן
(28 שבועות ו-3 ימים)
כנסות ה־20, 2122

ביוגרפיה

גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו פרומה היא ניצולת השואה ילידת פולין, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס", גורשה עימה להמבורג ועלתה לארץ שוב בעליה הליגלית הראשונה ב-1948. הייתה אחות במקצועה. אביו, מיכאל, ממנו התייתם בגיל 17, גם כן יליד פולין, היה פרטיזן ביערות אוקראינה ובלארוס במלחמת העולם השנייה ועלה לארץ ב-1948 אף הוא, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל[1]. גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" שבו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן[2]. משפחתו עברה לרמת גן ומשם לגבעתיים, שם למד בתיכון דוד קלעי[3].

הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.

שירות צבאי

יואב גלנט
Flickr - Israel Defense Forces - Celebration of Rosh ha'Shana in the Southern Command (1)
ראש השנה בפיקוד הדרום, 7 בספטמבר 2010
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19761982, 19842012
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע חורף חם
מבצע עופרת יצוקה

בשנת 1976 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד[4]. לדבריו הוא בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל[5]. גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. כאשר החליט מפקד השייטת, עמי איילון, שהיוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר. את הקורס סיים כחניך מצטיין, הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס, שממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם[6]. במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:

סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.

ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", ‏ 02.02.2011(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)

גלנט השתחרר מצה"ל בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים[7], ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.

גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לקצין משמרת בסטי"ל, שירת כקצין גנ"ק וסגן מפקד הסטי"ל מדגם סער 4.5 "אח"י קשת"[8] והשתתף במבצע דרך נץ באפריל 1985. בהמשך שירותו פיקד על "אח"י סער"[9]. בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף, בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[10] ומבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון[11]. כמו כן פיקד גלנט על כוח השייטת במבצע הצגת תכלית[12]. בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי. ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים, האלוף עמי איילון שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה השתלם בקורס מפקדי חטיבות, עבר לזרוע היבשה של צה"ל, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש[13]. כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, ובין היתר פיקד על המבצע ללכידת מפקד חולית "הפנתר השחור"[14]. משנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על- ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון[2].

בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי של אירוע טבח מערת המכפלה. בשנת 1995 לקחה השייטת, תחת פיקודו[15] חלק במבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, וסייעה ללוחמי "המוסד" להיחלץ מהאי מלטה בסיום המבצע[16]. בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים לוחם השייטת רן קימחי. תחת פיקוד גלנט לקחה השייטת חלק בלחימה בדרום לבנון, בין היתר במבצע ענבי זעם[17]. בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. בפעולותיו של גלנט כמפקד השייטת בעת האירוע לא נמצא דופי. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997[18].

לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה[19] עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001–2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.

בשנת 2002 מונה למזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף[20]. בתקופה כהונתו התרחשו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.

מפקד פיקוד הדרום

בסוף שנת 2005 מונה למפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי כנגד ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון, עמיר פרץ[21].

לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי איזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ[22]. בתחילת שנת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם. בהמשך אותה שנה דחף גלנט לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, אשר נחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת[23]. הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד עליה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות[24].

בהמשך הוביל יחד עם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוגדת עזה, ומחליפו תא"ל איל איזנברג את ההכנות למבצע רחב יותר ברצועת עזה[25]. המהלך תוכנן כמהלך רב שלבי, שאינו מחייב את הממשלה לצאת למבצע על בסיס ההנחה שמוכרחים למצות את התוכנית כולה ולבצעה עד תום[26]. על פי התכנונים פיקוד הדרום קיבל אחריות לניהול זירת המערכה ברצועת עזה הן באוויר והן ביבשה ובים, בעוד שהמטה הכללי היה אמון על העיסוק בתקשורת, העבודה אל מול הדרג המדיני, המוכנות להתלקחות זירה נוספת ופיקוד על מבצעים מיוחדים בהקשר לזירה הרחבה של המבצע[26]. בסוף 2008 ובתחילת 2009 פיקד גלנט על מבצע עופרת יצוקה, שנערך בעקבות ירי רקטות על יישובי עוטף עזה[27].

כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, שהוקמה באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה מחד ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב מאידך[28]. במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל[29].

פרשת הרפז

במהלך אוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך הרפז", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[30] התחדש הליך המינוי.

בחירתו לרמטכ"ל וביטול המינוי

ב-5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.

למינוי התנגד השר מיכאל איתן[31], עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[32] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי"[33]. ב-18 בינואר 2011 החליט מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לזמן אליו את גלנט לבירור במשרדו בעקבות ממצאים חדשים בפרשה. למחרת דחה בג"ץ בקשה לצו ביניים שיעכב את כניסתו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עד להכרעה בעתירה נגד מינויו.

Galant House (2)
ביתו של גלנט והשטח מסביב לבית במושב עמיקם.

ב-27 בינואר 2011 פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו[34], לפיהם פלש גלנט לשטח ציבורי, אף על פי שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. המבקר קבע שגלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.

ב-1 בפברואר 2011 הגיש היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך"[35]. בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי[36].

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012 תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם, שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה[37].

לאחר פרישתו מצה"ל

לאחר שחרורו מונה לתפקיד המנכ"ל בחברת נמקס אויל אנד גז (Nammax), חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ. באפריל 2013 הודיע על כישלון קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שהיה ב-42.5% בעלות של נמקס[38]. גלנט פרש מתפקידו ביוני 2014[39]. בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל[40].

קריירה פוליטית

בינואר 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף גלנט למפלגת כולנו בראשות משה כחלון, הוצב במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת העשרים[41]. בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני-ביטחוני. עם התפטרותו של משה יעלון מהממשלה מונה גלנט לחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

ב-2 בינואר 2019 התפטר מהכנסת. ב־9 בינואר החל לכהן כשר העלייה והקליטה והודיע על הצטרפותו לליכוד[42]. בפריימריז בליכוד הגיע במקום השישי, כך ששובץ במקום השביעי לרשימת הכנסת בבחירות לכנסת העשרים ואחת. הוא נבחר לכנסת העשרים ואחת ולכנסת העשרים ושתיים.

השכלה וחיים פרטיים

גלנט הוא תושב מושב עמיקם, נשוי לקלודין (לבית אלנקווה, ילידת מרוקו), שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. קלודין גלנט השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. יואב גלנט הוא אב לשלושה, שתי בנות ובן[43]. אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמוד 551. בספר זה גלנט, אז מח"ט מנשה, מתואר בשם בדוי (מיכאל אביר).
  2. ^ 2.0 2.1 עמיר רפפורט, מבצע יואב, מעריב מוסף שבת, ‏ 21.04.2006, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ אמיר אורןמינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 ההימור של אהוד ברק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
  4. ^ אנשיל פפרלוחם קר רוח שלא שייך לקליקה מוגדרת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010.
  5. ^ אלדר, עמ' 551
  6. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמודים 572–578.
  7. ^ אלדר, עמוד 648
  8. ^ אריאל שמידברג, ‏אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
  9. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 186
  10. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139–140.
  11. ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005.
  12. ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר ‏mako‏‏, ‏27 במאי 2013‏.
  13. ^ אמיר אורןאהוד ברק, עד לאן תיקח אותו האחריות?, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
  14. ^ אבי יששכרוף, קבטיה‏, הפנתר השחור שאיים על השב"כ חוזר הביתה, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בינואר 2014.
  15. ^ עמוס הראלמתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
  16. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140–142.
  17. ^ יועז הנדל, "לוחמים על הכוונת", ידיעות אחרונות, ‏ 06 בינואר 2015, עמוד 37.
  18. ^ עמוס הראל | מספר שאלות על גלנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010.
  19. ^ לילך שובל, ‏האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010.
  20. ^ בן כספית, "תשיג לי את גלנט. דחוף", באתר nrg‏, 7 בינואר 2005.
  21. ^ עמוס הראל ואלוף בן, פרץ מסתייג מהצעת צה"ל להרחיב את הפעולה בעזה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
  22. ^ עמוס הראלמחלוקת בין פרץ לחלוץ מונעת מינוי אלוף לצפון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
  23. ^ אבי יששכרוף‏, חשיפה: כך ניסתה יחידת העילית לחטוף את רמטכ"ל חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 25 ביולי 2013.
  24. ^ אבי יששכרוף‏, המחסלים נגד המהססים: המלחמה הסודית לשחרור גלעד שליט, באתר וואלה! NEWS‏, 26 ביולי 2013.
  25. ^ עמוס הראלהילוך חוזר ל"עופרת יצוקה", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011.
  26. ^ 26.0 26.1 עזרי עמרם, ‏גלנט: "בן לאדן הוא התגלמות הרוע", באתר ‏mako‏‏, ‏3 במאי 2011‏
  27. ^ אמיר בוחבוט, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט חוזר לים העזתי, באתר nrg‏, 9 בינואר 2009
  28. ^ אנשיל פפרערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
  29. ^ יהושע בריינר‏, למרות האכזבה: יואב גלנט נשאר בצה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביולי 2009
  30. ^ גלעד גרוסמן ואיילה חננאל‏, המשטרה: יש ראיות לכך שמסמך גלנט זויף, באתר וואלה! NEWS‏, 19 באוגוסט 2010
  31. ^ קלמן ליבסקינד, איתן: "גלנט רמס את החוק ברגל גסה", באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2010
  32. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2010
  33. ^ תומר זרחין, בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין: הסבר את הטעות בפרשת הקרקעות של גלנט, "הארץ", 10 בינואר 2011
  34. ^ דברי דובר משרד מבקר המדינה.
  35. ^ אביעד גליקמן, חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו", באתר ynet, 3 בפברואר 2011
  36. ^ עמוס הראלנתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  37. ^ ‏רז סמולסקי, לאחר מאבק של שנתיים: כביש הגישה שסיפח גלנט נגרע מנחלתו, באתר TheMarker‏, 19 בדצמבר 2012
  38. ^ Moshe Golan, No gas in Aphrodite 2
  39. ^ יובל אזולאי, ‏יואב גלנט פורש מניהול חברת הגז-הנפט של שטיינמץ, באתר גלובס, 19 ביוני 2014.
  40. ^ (הקישור אינו פעיל, 15 במאי 2018)גלנט: "איראן נכנסת למחסה. כשירצו להשית סנקציות, יהיה מאוחר מדי", סופהשבוע, ‏ 20 בנובמבר 2013.
  41. ^ מורן אזולאי, האלוף במיל' יואב גלנט מצטרף למשה כחלון, באתר ynet, 8 בינואר 2015
  42. ^ חדשות סרוגים, ‏יואב גלנט מודיע רשמית: "גאה להצטרף לליכוד", באתר "סרוגים", 9 בינואר 2019
  43. ^ אמיר בוחבוט, מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2010
8 בנובמבר

8 בנובמבר הוא היום ה-312 בשנה בלוח הגרגוריאני (313 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 53 ימים.

אלוף

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל (בדומה לשימוש במונח "גנרל") – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

ג'מאל אבו סמהדאנה

ג'מאל עטאיא זיד אבו סמהדאנה (1963 - 9 ביוני 2006), כונה גם "אבו עטאיא" היה טרוריסט פלסטיני מייסד וראש ועדות ההתנגדות העממיות ברצועת עזה, שימש כאחראי על המשטרה מטעם משרד הפנים הפלסטיני תקופה מסוימת. סמהדאנה נולד ב-1963 והתגורר ברפיח, נשוי ואב לחמישה ילדים. היה מבכירי המבוקשים ברצועת עזה, ונהרג ב-2006 במקום שבו שכנה ההתנחלות שליו.

היחידה המטכ"לית לאבטחת בכירים

היחידה המטכ"לית לאבטחת בכירים היא יחידה צבאית הכפופה לאגף המבצעים של צה"ל. משימת היחידה היא לדאוג לסידורי האבטחה של כל הקצונה הבכירה בצה"ל, הכוללת את כל אלופי המשנה ומעלה בכלל, ובאלופי המטה הכללי והרמטכ"ל בפרט. היחידה אינה אחראית ישירות על ביטחונם של כל האישים המאובטחים אלא על ביטחונם של אישים מסוימים בלבד. עם זאת, גם לאישים שהיחידה אינה מאבטחת בעצמה, היא אחראית לדאוג לאבטחה. מפקד היחידה הוא קצין בדרגת סא"ל.

הכנסת העשרים

הכנסת העשרים, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), הושבעה ב-31 במרץ (י"א בניסן) באותה שנה. יושב ראש הכנסת ה-20 היה חבר הכנסת יולי אדלשטיין. ראש האופוזיציה הייתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (שהחליפה את ציפי לבני עם התפלגות סיעת המחנה הציוני, כשהיא בתורה החליפה את יצחק הרצוג שנבחר לכהונת יו"ר הסוכנות היהודית), יו"ר הקואליציה היה חבר הכנסת דודי אמסלם (לפניו כיהנו בתפקיד צחי הנגבי ודוד ביטן).

ב-24 בדצמבר 2018 הוחלט בישיבת ראשי סיעות הקואליציה על הגשת הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ל-9 באפריל 2019, וכעבור יומיים אישרה הכנסת החלטה זו. הכנסת העשרים סיימה את כהונתה ב-30 באפריל 2019, עם התכנסות הכנסת העשרים ואחת. בסך הכול כהונת הכנסת נמשכה ארבע שנים ו-30 ימים.

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ואחת נבחרה בבחירות לכנסת העשרים ואחת שהתקיימו ב-9 באפריל 2019 (ד' בניסן ה'תשע"ט), לאחר שהוקדמו בכחצי שנה ממועד הבחירות המקורי (5 בנובמבר 2019). ישיבת הפתיחה והשבעת חברי הכנסת נערכה ב-30 באפריל 2019, לאחר שנדחתה עקב חג הפסח וחג הפסחא בתאריכו הנוצרי אורתודוקסי.

נשיא המדינה ראובן ריבלין העניק את המנדט לנסות להקים ממשלה לחבר הכנסת וראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. במשא ומתן לגיבוש קואליציה היוותה הצעת חוק להסדרת גיוס בני ישיבות סלע מחלוקת בין ישראל ביתנו לליכוד ולמפלגות החרדיות. ב-30 במאי 2019 פקעה ההארכה שקיבל נתניהו מהנשיא להקמת הממשלה. אולם, נמנעה מהנשיא האפשרות להטיל את המנדט להרכבת ממשלה על חבר כנסת אחר, כיוון שעם פקיעת המנדט שקיבל נתניהו, אישרה הכנסת את החוק לפיזורה, וקביעת מועד לבחירות לכנסת העשרים ושתיים. בשל כך ממשלת המעבר מסוף הכנסת העשרים המשיכה לכהן לאורך כל הכנסת העשרים ואחת.

בכנסת זו לא היו קואליציה ואופוזיציה ולכן לא מונו התפקידים הנגזרים מכך.

כהונת הכנסת העשרים ואחת נמשכה חמישה חודשים בלבד – הכהונה הקצרה ביותר בדברי ימי הכנסת. כמו כן, זו הכנסת היחידה שֶעד ההצבעה על פיזורה חוקקה חוק אחד בלבד – החוק על עצם פיזורה.

הכנסת העשרים ושתיים

הכנסת העשרים ושתיים היא הכנסת המכהנת לאחר הבחירות שהתקיימו ביום 17 בספטמבר 2019, י"ז באלול ה'תשע"ט. הכנסת הושבעה ב-3 באוקטובר 2019, ד' בתשרי ה'תש"ף.

הקבינט המדיני-ביטחוני

הקבינט המדיני-ביטחוני או בשמה הרשמי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הוא שם של קבוצת שרים מצומצמת בראשות ראש הממשלה, שמטרתה לסייע לממשלה בגיבוש מדיניות, הובלתה ויישומה, בנושאים של יחסים בינלאומיים וביטחון המדינה. בקבינט חברים שר החוץ, שר הביטחון ועוד מספר שרי ממשלה, בעיקר הבכירים שבהם. תפקידו העיקרי של הקבינט בימי שגרה הוא לתאם את המשא ומתן המדיני, ובשעת חירום (בעתות משבר כגון מלחמה) - לקבל החלטות בנושאי ביטחון. לעיתים, בישראל, מפאת מספרם הרב של שרי הקבינט והצורך לקיים דיונים בהרכב מצומצם יותר, נוצר פורום נוסף בלתי רשמי שמכונה "המטבח" או "המטבחון", ומקור שמו בתקופת כהונתה של גולדה מאיר כראש הממשלה, אז נהגו השרים הבכירים להיפגש לעיתים ולדון על ענייני המדינה במטבח ביתה.

זאב אלקין

זאב אֶלְקִין (נולד ב-3 באפריל 1971, ח' בניסן ה'תשל"א) הוא השר להגנת הסביבה, לירושלים ולמורשת, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר היה שר העלייה והקליטה, יו"ר סיעת הליכוד, יו"ר ועדת הכנסת, יושב ראש הקואליציה, ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון.

כ"ה בחשוון

כ"ה בחשוון הוא היום העשרים וחמישה בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. כ"ה בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ה חשוון היא פרשת תולדות, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום שלישי או חמישי, או פרשת חיי שרה אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני או שבת.

כולנו

כולנו בראשות משה כחלון (בקיצור: "כולנו") היא מפלגת מרכז-ימין כלכלית חברתית שהוקמה על ידי משה כחלון והתמודדה בבחירות לכנסת העשרים ובבחירות לכנסת העשרים ואחת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים חתמה המפלגה על הסכם לריצה משותפת עם הליכוד, במסגרתו שוריינו שלושה מקומות לחברי המפלגה ברשימת הליכוד. בהמשך התפקדו כחלון ואלי כהן לליכוד, והמפלגה בראשות יפעת שאשא ביטון הגישה רשימה משותפת עם הליכוד.

מבצע חורף חם

חורף חם הוא מבצע צבאי של צה"ל שנערך בשטחי רצועת עזה בשנת 2008, בין 28 בפברואר ל-3 במרץ. בפעולה נהרגו 112 מחבלים פלסטינים ושלושה ישראלים, ויותר מ-150 פלסטינים ושבעה ישראלים נפצעו.

מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (יום שבת, ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ"ב טבת תשס"ט), בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.שם המבצע, שהחל במהלך חג החנוכה, לקוח מהשיר "לכבוד החנוכה", של חיים נחמן ביאליק.

ממשלת ישראל השלושים וארבע

ממשלת ישראל השלושים וארבע היא ממשלת ישראל המכהנת, בראשותו של חבר הכנסת בנימין נתניהו. הממשלה הושבעה ב-14 במאי 2015, וזכתה לאמון הכנסת העשרים, שנבחרה בבחירות שנערכו ב-17 במרץ 2015, בהן זכתה רשימת הליכוד ב-30 מנדטים.

בממשלה כיהנו, בשיא גודלה, מלבד ראש הממשלה, 21 שרים, כאשר שש הסיעות שהרכיבו את הקואליציה הן: הליכוד, כולנו, הבית היהודי (שלאחר מכן התפלגה לימין החדש ושינתה את שמה לאיחוד מפלגות הימין, ימינה ולבית היהודי - האיחוד הלאומי), ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו.

במהלך כהונתה בתקופת הכנסת העשרים כיהנו בתפקיד יושב ראש הקואליציה: צחי הנגבי, דוד ביטן ודודי אמסלם; ובתפקיד ראש האופוזיציה: יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'.

ממשלה זו היא בעלת תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל (קודם החזיקה בשיא ממשלת ישראל החמש עשרה). זאת עקב פיזור הכנסת ה-21 בטרם הביעה את אמונה בממשלה חדשה, והמשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר עד לאחר השבעת הכנסת העשרים ושתיים לאחר שנערכו הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

מסמך הרפז

מסמך הרפז, שנודע תחילה כמסמך גלנט, הוא מסמך שנחשף בתוכנית "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 2, בשנת 2010, ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל, יואב גלנט, תוך הכפשת אחרים. המסמך, שמגולל על פני דף נייר בודד (בשני צדדיו) ושגילויו ברבים עורר סערה ציבורית, התגלה כמזויף, ובכך רק גברה הסערה עקב המעשה החמור של זיופו וחוסר הבהירות לגבי השתלשלות האירועים סביבו. בתחילה נודע המסמך כ"מסמך גלנט", אך לאחר שפורסם שהמסמך זויף בידי בועז הרפז, הלכה וגברה ההתייחסות התקשורתית אליו כ"מסמך הרפז".

המסמך, שנכתב בתקופה שבה שררה מתיחות רבה בין שר הביטחון אהוד ברק ולשכתו לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולשכתו, הוביל לסכסוך בין שר הביטחון לרמטכ"ל, שחשדו זה בזה כי המסמך נכתב בהוראתו של השני. מניעיו של הרפז נותרו לא ברורים.

בינואר 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה בפרשה נגד גבי אשכנזי, ארז וינר ואבי בניהו. הרפז הועמד לדין על זיוף המסמך, הורשע בזיוף ובשימוש במסמך מזויף, ונגזרו עליו 220 שעות עבודות שירות.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד העלייה והקליטה

משרד העלייה והקליטה (בעבר: המשרד לקליטת העלייה) הוא משרד ממשלתי המופקד על ביצוע מדיניות הממשלה בתחום קליטת העלייה. הוקם ב-1968, בעקבות גל העלייה לאחר מלחמת ששת הימים.

פיקוד הדרום

פיקוד הדרום (בר"ת: פָּדָ"ם) הוא פיקוד מרחבי בצה"ל. הפיקוד, שמפקדתו הראשית שוכנת בבאר שבע, אחראי לכל היחידות הממוקמות בגזרת עזה, הנגב, הערבה ואילת. מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף הרצי הלוי.

שייטת 13

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף-משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופייניים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. נכון ל-2019 זכתה היחידה ב-6 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היחידה משתתפת באימונים משותפים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.

מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם" חובר בידי פסיכולוג השייטת, ד"ר בני שליט.

חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראל
ראש הממשלה, שר התפוצות, שר הבריאות ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנימין נתניהו

שר הביטחון נפתלי בנטשר האוצר משה כחלוןשר החוץ והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץהשר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדןשר המשפטים אמיר אוחנהשר האנרגיה יובל שטייניץשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעישר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ'שר החינוך רפי פרץשר העלייה והקליטה יואב גלנטהשר להגנת הסביבה ושר ירושלים ומורשת זאב אלקיןהשרה לשוויון חברתי גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןהשר לשירותי דת יצחק וקניןשרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטוןשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלשר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניסהשר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבישר הכלכלה והתעשייה אלי כהןשר התקשורת דודי אמסלם

Emblem of Israel
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושתיים
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
כחול לבן (33) גנץלפידיעלוןאשכנזיניסנקורןמאיר כהןחיימוביץ'שלחהנדלברביבאיביטוןטרופרגרמןהאוזרפרקש-הכהןאלהררמירב כהןרזבוזובזמירשישטרןלויינקלביץ'תמנו-שטהמריחבן ברקשוסטרסגלוביץ'שפעטופורובסקיפרומןגינזבורגיברקן
הליכוד (32) נתניהואדלשטייןישראל כ"ץארדןכחלוןסעררגבלויןגלנטברקתגמליאלדיכטראלקיןחיים כץאלי כהןהנגביאקוניסשטייניץחוטובליאמסלםאוחנהאופיר כץעטייהקישביטןברקקרעיזוהרשאשא-ביטוןהשכלשירשטרית
הרשימה המשותפת (13) עודהשחאדהטיביעבאסתומא סלימאןטאהאכסיףיזבקסעדיג'באריןאלחרומיעסאקלהאבו שחאדה
ש"ס (9) דרעייצחק כהןנהרימרגיבן צורמלכיאליארבלאזולאיאבוטבול
ישראל ביתנו (8) ליברמןפוררסובהאבידרמלינובסקיעמארקושניראיפראימוב
יהדות התורה (7) ליצמןגפניפרושמקלבטסלראשראייכלר
העבודה-גשר (6) עמיר פרץלוי-אבקסיסשמולימיכאליבר-לבסויד
המחנה הדמוקרטי (5) הורוביץשפירגולןזנדברגגילאון
הבית היהודי – האיחוד הלאומי (4) רפי פרץסמוטריץ'יוגבסופר
הימין החדש (3) שקדבנטכהנא

הערות
שרי הבינוי בממשלות ישראל
גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לוינתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתאריאל אטיאסאורי אריאל • יואב גלנט • יפעת שאשא-ביטון סמל מדינת ישראל
מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) PadamLogoFrom2019.svg
יגאל אלוןיצחק רבין (ממלא מקום)משה דייןמשה צדוקיעקב פרי (ממלא מקום)צבי גילתמאיר עמיתאסף שמחוני (ממלא מקום)חיים לסקובחיים הרצוגאברהם יפהצבי זמירישעיהו גבישאריאל שרוןשמואל גונןאברהם אדןיקותיאל אדםהרצל שפירדן שומרוןחיים ארזמשה בר כוכבאאורי שגיאיצחק מרדכימתן וילנאישאול מופזשלמה ינאייום טוב סמיהדורון אלמוגדן הראל • יואב גלנט • טל רוסוסמי תורג'מןאייל זמירהרצי הלוי
המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
נחמיה ארגובחיים בן-דודיצחק נסיהוישראל ליאוראפרים פורןעזריאל נבודני יתוםזאב ליבנהשמעון שפיראגדי איזנקוטמשה קפלינסקי • יואב גלנט • גדי שמנימאיר כליפייוחנן לוקראייל זמיראליעזר טולדנואבי בלוט
מפקדי אוגדת עזה Logo-ugdat-gaza new.png
יעקב אורצבי פולגשמואל צוקריום טוב סמיהדורון אלמוגיצחק איתן • יואב גלנט • יאיר נוהישראל זיוגדי שמנישמואל זכאיאביב כוכבימשה תמיראיל איזנברגיוסי בכרמיקי אדלשטייןאיתי וירוביהודה פוקסאליעזר טולדנו
מפקדי שייטת 13 סיכת לוחם בשייטת 13.gif
יוחאי בן-נוןאיזי רהביעקב עציוןאיזי רהביוחאי בן-נוןדוד פרומרדב שפיראהרון בן יוסףדב שפירזאב אלמוגשאול זיוצבי גבעתיגדי שפיחנינא עמישבעמי אילוןעוזי לבנתידידיה יעריאורי גילשי ברושרן גלינקא • יואב גלנט • אלי גליקמןארז צוקרמןרם רוטברגנבו ארזדרור פרידמןשי אלבזרפי מילואגור שרייבמן • טל
מפקדי חטיבת מנשה 431px-YoSH h-Menashe.png
עמוס מלכאציון ספיראמל אסעד • יואב גלנט • דני שחראילן פזפנחס לוי • אפי כהן • דן חפץאורן אבמןהרצי הלויליאור כרמלירון וייזלרסאן עליאןאורן זיניחזי נחמהשרון אלטיט

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.