יהושפט

יהושפט היה מלך יהודה הרביעי. בשנים 867-870 לפנה"ס שימש עוצר, ובשנים 846-867 לפנה"ס כמלך יהודה. מקובל לראות בו אחד החשובים, המוצלחים ובדרך כלל גם הצדיקים, שבמלכי יהודה. יהושפט עלה למלוכה כעוצר בשנתו ה-39 של אביו המלך אסא, כשזה חלה ברגליו, במקביל עלה אחאב בן עמרי לכס המלוכה בממלכת ישראל השכנה בשנת 38 למלכות אסא.

יהושפט
Josaphat rex
ציור של יהושפט משנת 1553
לידה 905 לפנה"ס
פטירה 846 לפנה"ס (בגיל 59 בערך)
מקום קבורה ישראל עיר דוד, ישראל
שושלת בית דוד
מלך יהודה ה־4
867 לפנה"ס – 846 לפנה"ס
(כ־21 שנים)
אסא

ענייני פנים

כבר בתחילת מלכותו נקט יהושפט במספר פעולות: טיהור הפולחן, הפצת תורת ה' והוראתה בעם, ארגון וחיזוק צבא ממלכת יהודה וביצור מנגנוני השלטון האזרחי של הממלכה.

טיהור הפולחן

דברי הימים ב', י"ז, ו' כותב: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה". מסתבר שמבצע זה היה בבחינת המשך לתנועת מפנה שהחלה בימי אסא (דברי הימים ב', י"ד) בהנהגת עודד הנביא להסרת הפולחנים הזרים מארץ יהודה, אם כי דברי הימים ב', כ', ל"ג מסיים את התיאור על פעולה זו של אסא בציון: "אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם". השלמת התהליך נותרה אפוא ליהושפט. אולם נראה כי טיהור הפולחן בימי יהושפט היה רק חלק מרפורמה מקיפה יותר, שהמשכה היה בהפצת תורת ה' וברפורמה משפטית.

הפצת תורת ה' בקרב העם

דברי הימים ב', י"ז, ז'-ט' כותב: "וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה. וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים. וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם".

הרפורמה המשפטית

בדברי הימים ב', י"ט, א'-י"א נאמר שאחרי שובו של יהושפט מן המלחמה ברמות גלעד, בה השתתף לצד אחאב שנפצע פצעי מוות באותו קרב, פנה יהושפט לערוך רפורמה משפטית מקיפה בעקבות דברי התוכחה של הנביא יהוא בן חנני, שהוכיחו על כך שהוא עוזר לרשעים ולשונאי ה':

וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם. וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'. אֲבָל דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים. וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר. וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַ-ה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט. וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד. וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם. וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַ-ה' וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר ה' וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי ה' עִם הַטּוֹב.

דרכי הרפורמה של יהושפט נגעו אם-כן במספר תחומים:

  • הצבת שופטים ממלכתיים בכל ערי יהודה הבצורות, כלומר בערי-מחוז מרכזיות. שופטים אלו היוו בתי-דין מחוזיים, וזאת כתוספת למוסדות השיפוטיים העממיים בקהילות הכפריות. בתי-דין מחוזיים אלו היוו ערכאה שיפוטית שנייה מעל לערכאה הראשונה של הזקנים בכפרים. הם שמשו גם כבתי-דין לערעורים וגם כערכאה לדיני נפשות ("בין דם לדם") ועניינים פליליים קשים אחרים (שעונשם קנס כבד או מאסר) וכן לתביעות מלכותיות על עברות על צווי המלכות ("לכל דבר המלך").
  • הצבת בית-דין עליון בירושלים, המהווה ערכאה עליונה, ובראשו שני ממונים עליונים. ישנה כאן הבחנה בין דינים הנכללים בתורת משה, לבין עברות על דבר המלך. השופטים מונו מבין הכהנים, הלויים וראשי בתי האבות.
  • בתי הדין המחוזיים (ובכלל זאת בית הדין העליון בירושלים) היו ממוקמים סמוך למרכזי המחוזות (בירושלים – סמוך לבית המלך), ויכולים היו לקבל גיבוי משטרתי ואחר ממנהלת המחוז (למעשה, המונח שוטרים במקרא כוונתו, כנראה, למזכירים - השוו על פי האכדית: Shataru = לכתוב).

ייתכן כי בתכנהּ של הרפורמה לא היה חידוש; החידוש היה, ככל הנראה, בעצם הדאגה שגילה עתה יהושפט לארגן מחדש את המוסדות השיפוטיים, שייתכן כי הוזנחו במשך הדורות שקדמו לו. יש להניח שרפורמה זו נעשתה כחלק מהשיבה אל תורת משה ומורותיו.

ארגונו מחדש של המנהל האזרחי

בספר דברי הימים ב (י"ז, ב') נאמר על כך בצורה לקונית: "וַיִּתֶּן חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו". אך נראה כי פרטים נוספים על כך ניתן למצוא ברשימות ערי יהודה ובנימין ביהושע, ט"ו, כ"א-ס"ג; י"ח, כ"א-כ"ח. מכל מקום, יהושפט הוא המלך הראשון עליו נאמר במפורש במקרא שחילק את מלכות ירושלים לנציבויות (12 + 1), והארגון המנהלי שהקים נשאר, כנראה, בתקפו בקווים כלליים במשך כל ימי מלכות יהודה.

כבסיס לרפורמה המנהלית שמשו הכנסות המיסים הסדירות אותם קיבל מרחבי ממלכתו. על כך ניתן ללמוד ממשפט קצר אך בולט בשל היותו הערה בלתי רגילה: "וַיָּכֶן ה' אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב" (דברי הימים ב', י"ז, ה'). כהשלמה לכך מסופר שיהושפט הקים ברחבי ממלכתו מבצרים ומצודות: "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת. וּמְלָאכָה רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם" (שם, יב-יג), ומסתבר שהכוונה לערים מבוצרות (בירניות, וביחיד – בירה. השוו אכדית – Birtu; ארמית – בירתא. הכוונה למצודת העיר או מצודה בודדת), בהן היו מחסני המלך לאגירת המיסים החומריים ולשיכון חילות המצב ומנהלת המחוז.

בחפירות הארכאולוגיות התגלו מצודות כאלו, בהן רמת רחל, ח'רבת ע'זהמדבר יהודה) וקדש ברנע. כך גם ביצורי ערים כגון עזקה (תל זכריא) והיישוב בח'רבת ע'ארה בנגב הצפוני ששמו עדיין לא זוהה.

ארגון הצבא

המספרים של כוחו הצבאי של יהושפט נמנו בדברי הימים ב', י"ז, י"ד-י"ח: "וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף. וְעַל יָדוֹ יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַ-ה' וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל. וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף. וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא".

על יהודה פיקדו: עדנה השר על 300 אלף, יהוחנן השר על 280 אלף, ועמסיה בן זכרי על 200 אלף. ועל בנימין פיקדו: אלידע על 200 אלף, ויהוזבד על 180 אלף. בסך הכול 1,160,000 אנשי צבא, "מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל יְהוּדָה" (שם, יט). לא נזכר כאן כלי הרכב שיהושפט לקח בקרב רמות גלעד (ספר מלכים א', פרק כ"ב). מספרים אל מתכוונים ודאי לסך כל צבא המילואים שיכול היה יהושפט לגייס בשעת חרום. לא ברור אם אלו ששרתו בערי המבצר היו חילות קבע או חיל מילואים שהתחלף מידי מספר שבועות או חודשים.

מדיניות החוץ של יהושפט

ברית עם ישראל

ספר מלכים מסכם את המפנה שחל בימי יהושפט ביחסים בין יהודה לישראל במשפט הקצר אך רב המשמעות: "וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים א', כ"ב, מ"ה). נראה כי יהודה ויתרה על שאיפתה להשתלט על הממלכה המאוחדת והעדיפה יחסי ברית עם ממלכת ישראל, על כל היתרונות הכרוכים בכך. ברית השלום חוזקה על ידי נישואים מדיניים בין בתי המלוכה, יהושפט לקח את עתליה בת אחאב לבנו יהורם לאשה: "כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה" (מלכים ב', ח', י"ח; דברי הימים ב', כ"א, ו') וכן: "וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב" (דברי הימים ב', י"ח, א'). לאור הברית הזו יש להבין את הביקור המלכותי שערך יהושפט אצל אחאב מלך ישראל, ביקור שהוליד את הצטרפותו של יהושפט למלחמה היזומה של אחאב נגד ארם ברמות גלעד. יש לשער שכתוצאה מברית זו נכנסה יהודה גם לברית כלכלית עם צור, עקב קשריה ההדוקים של ישראל עם צור, קשרים שחוזקו בברית הנשואים של אחאב עם איזבל בת מלך צור.

תנופה בפעילות מסחרית

אחת התוצאות החשובות של הברית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל הייתה חידוש סחר החליפין עם ערב וארצות ים סוף וניצולן של מכרות הנחושת בערבה, שהיו נתונות בימי יהושפט לשלטונה של יהודה, כמו גם ארץ אדום. על כפיפותה של אדום ליהודה ניתן ללמוד מרמז במלכים א', כ"ב, מ"ח: "וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ". משפט זה סתום במקצת, אך חיזוק לכך שאדום אכן הייתה כפופה ליהודה נמצא בסיפור על המסע שערכו יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נגד מישע מלך מואב – מסע שהתנהל דרך ארץ אדום ושנציב אדום הצטרף בו אליהם.

החפירות שנערכו בתל אל ח'ליפה, סמוך לעקבה בתחומי ירדן, (אולי עציון גבר) מלמדות כי בימי יהושפט הגיע יישוב מבוצר זה שעל חוף הים למידה רבה של שגשוג. יישוב זה שמש כנקודת משמר לדרכי המסחר והוא מלמד על פריחתה של התנועה המסחרית דרכו.

מידיעה מעורפלת שהשתמרה במלכים א', כ"ב, מ"ט-נ' ובדברי הימים ב', כ', ל"ה-ל"ז ניתן ללמוד שמאוחר יותר, בתקופת יהושפט, הקימו הוא ואחזיהו מלך ישראל, יורשו של אחאב, צי אוניות להפלגה לאופיר כדי להביא משם זהב. הפרויקט נכשל ונפסק בעקבות סערה שהטביעה את הספינות; יהושפט ראה בכך סימן מבשר רעות וסירב להמשיך בפרויקט. אולם עצם הניסיון מלמד הן על אחיזתה של יהודה בראש מפרץ אילת והן על התנופה המסחרית בימי יהושפט: "יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט" (מלכים א', כ"ב, מ"ט-נ'); "וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת. וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר" (דברי הימים ב', כ', ל"ה-ל"ז).

התפשטות שליטתה של יהודה

יהושפט הרחיב את גבולות יהודה בתחומי פלשת והנגב הרחוק, כנראה מתוך מגמה להביא לחידוש שלטונה של יהודה בערבה ולחוף ים-סוף: "וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת" (דברי הימים ב', י"ז, י"א).

יהושפט שקד גם על הקמת רשת ביצורים ומצודות שהבטיחו את דרכי הנגב. יש לייחס לימיו של יהושפט את הקמת המצודה של חורבת עוזה שבמדבר יהודה, ואת המצודה שבקדש ברנע החולשת על הדרכים במרחבי הנגב.

המלחמות נגד מואב וארם

Triomphe de Josaphat
ניצחון יהושפט על אדד מלך ארם. ציור מעשה ידי ז'אן פוגו, צרפת, 1470 - 1475.

יהושפט הצטרף אל אחאב למלחמה נגד ארם על רמות גלעד בשנת 852, וזו הסתיימה במותו של אחאב ובנסיגת ישראל ויהודה ללא הכרעה. מאוחר יותר הצטרף יהושפט אל יהורם מלך ישראל לדיכוי מרד מישע מלך מואב, שמרד בישראל וכבש שטחים בערבות מואב. גם מסע זה הסתיים ללא הכרעה.

התערערות השליטה באדום ומערך ההגנה של יהודה

לא קיים כל מידע על אדום מהתקופה שלאחר ימי שלמה ועד ימי יהושפט. הידיעה הראשונה במקרא אודות אדום בתקופת הממלכה המפולגת היא מימי יהושפט: "וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ" (מלכים א', כ"ב, מ"ח). כלומר, חזר לשרור באדום המצב שהיה לפני כיבושהּ ביד דוד. כנראה, בסוף ימי שלמה אבדה אדום ליהודה ורק בימי אסא חזרה ושועבדה מחדש לאחר שביצר את ממלכתו בגבולות הצפוניים עם ישראל (מלכים א', ט"ו, כ"ב) ולאחר שהביס את שבטי הנגב הדרומי וסיני (דברי הימים ב', י"ד, ז'-י"ד).

עד לימי יהושפט הייתה אדום מסופחת ליהודה והשלטון בה היה באמצעות נציב, אך בשלב מאוחר יותר בימי יהושפט, קרוב לסוף ימיו, בעת מסעו עם יהורם מלך ישראל נגד מישע מלך מואב, הצטרף אליהם גם מלך אדום (מ"ב ג, ד-כז). שינוי זה מרמז לנסיגה בשליטתה של יהודה באדום – מסתבר שלאחר התבוסה שנחלו יהושפט ואחאב במלחמתם ברמות גלעד נגד ארם, נוצרה תסיסה באדום ובמואב, ויהושפט נאלץ לעשות ויתורים לאדומים על ידי הרשאת מינוי מלך משלהם שיהיה כפוף למלך יהודה.

בסופו של דבר מסתבר כי התסיסה באדום ומואב רק החמירה בעקבות כשלונו השני של יהושפט, במסעו עם יהורם להכנעת מישע מלך מואב. פיסת מידע על פשיטה של בני מואב, עמון ו'הר שעיר' (=אדום) על יהודה: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה. וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי" (דברי הימים ב', כ', א'-ב').

מתגובתו של יהושפט המתוארת בהמשך, ניתן ללמוד על החרדה שהטילה פלישה זו על יהושפט, שכן הוא הכריז על צום בכל יהודה. הפולשים (על פי פסוקים א'-ב', פסוק י' ופסוקים כ"ב-כ"ג) הם בני עמון, מואב ואדום. במלחמה זו יהודה הביסה את הפולשים, ויהושפט יצא מנצח, אך עצם קיומה מרמזת על התחלתו של שינוי לרעת יהודה באזורי הספר שמעבר לירדן, באזור אדום ומואב, ועל התערערות מערכת ההגנה של יהודה מצד דרום ומזרח.

עם זאת, במקום אחר נאמר: "בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא" (מלכים ב', ח', כ'-כ"ב וראו גם דברי הימים ב', כ"א, ח'-י'). מסתבר שעדיין בסוף ימי יהושפט או בתחילת שלטונו של יהורם חזרה יהודה והטילה שלטון הדוק יותר על אדום ומינתה שם, ככל הנראה, נציב. יש הקושרים זאת למה שנאמר בעמוס: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" (עמוס, ב', א'). אם אמנם היה זה מלך מואב שהרג את מלך אדום שהמליך יהושפט, הרי שייתכן כי דבר זה נוצל על ידי יהושפט או יהורם לבטל את המלוכה ולמנות נציב באדום. כך או כך, גם מינוי זה לא החזיק זמן רב מעמד, ואדום מרדה ביהודה בימי יהורם.

ההיבט התרבותי של תקופת יהושפט

הברית בין יהודה לישראל פתחה בפני התרבות הפיניקית פתח לחדור גם ליהודה. ככל הנראה, השפעתה של תרבות זו פשטה והלכה ביהודה בסוף ימי יהושפט, בפרט בחוגי חצר המלך ואצילי ירושלים, והתחזקה בימיהם של בנו יהורם ועתליה אשתו, בתו של אחאב; בזמנם היה בירושלים בית-בעל עם מזבחותיו וצלמיו (מלכים ב', י"א, י"ח; דברי הימים ב', כ"ג, י"ז). יש להניח שהנטייה לקבלת השפעה צורית בכל שטחי החיים הושפעה מהתמורה שחלה במעמדות החברה בירושלים, התחזקות הפקידות הממלכתית עקב הארגון המנהלי המסועף והצבת צבא קבע ורכב המלחמה וכן התעשרות חוגי החצר מן סחר החוץ של המלך.

קרוב לודאי שבניית בית הבעל והכנסת צלמיו לא קרו בימי יהושפט, אחרת מחבר ספר דברי הימים היה קובל על כך. יש להניח שהדבר היה בימי יהורם או בימי שלטונה של עתליה. אולם תהליך התגברות ההשפעה הצורית החל כנראה כבר בסוף ימי יהושפט.

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586
אופיר

אוֹפִיר היא ארץ הנזכרת במקרא, ממנה יובאו לארץ ישראל זהב ואוצרות טבע אחרים על ידי עבדי שלמה ועבדי חירם מלך צור. אופיר נזכרת במקרא מספר פעמים, בראשונה ב"לוח העמים" כבנו של יקטן בן עבר:

בפעם השנייה והשלישית נזכרת בספר מלכים כמקור ליבוא זהב בימי שלמה המלך:

בנוסף מוזכר ניסיון שנכשל של יהושפט מלך יהודה לקיים מסע ימי לארץ זו:

אופיר נזכרת גם בספרי דברי הימים פעמיים בגרסה קצת שונה למוזכר בספר מלכים א':

עדות עקיפה נוספת לקיום ארץ זו נחשפה בחפירות תל קסילה, שם נמצא אוסטרקון (שבר חרס) שעליו מופיעה הכתובת "זהב אופיר לבית חורון", אם כי המילה "אופיר" יכולה להתייחס גם לטיבו של הזהב או למקום אחר שקוראים לו אופיר והוא לאו דווקא זהה לאופיר המקראית.

אחאב

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, מלך ארם-דמשק, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו.

אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד השני, וסופו שנהרג בקרב נגדו ברמות גלעד.

במספר ערים בארץ יש רחובות על שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.

אחזיה (מלך ישראל)

אֲחַזְיָה מלך על ממלכת ישראל בשנים 852 עד 851 לפנה"ס. הוא היה בנו של אחאב מלך ישראל ושל איזבל אשתו.

לאחר מות אחאב בשדה הקרב ברמות גלעד, עלה אחזיה בנו על כס המלוכה, ושלט זמן קצר. למרות שנאמר עליו "וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם" (מלכים א', כ"ב, נ"ב), הרי שמלכותו נמשכה, למעשה, חודשים ספורים בלבד, אלא שהיא התפרשה על פני שתי שנים מלכותיות (סוף שנה ראשונה ותחילת שנה שנייה).

המקרא מספר שאחזיה עבד את הבעל וחטאו הוביל למותו.

אמריהו כהן הראש

אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ היה כהן בבית המקדש בימי יהושפט מלך יהודה, ייתכן שהיה הכהן הגדול או רק פקיד.בעת גמר מלחמת ישראל ויהודה עם מלך ארם והריגת אחאב, מסופר כי חזר המלך יהושפט אל ירושלים ועסק במינוי שופטים: "וְגַם בִּירוּשָׁלַ‍ִם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ‍ִם. וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַ-ה' וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר ה' וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי ה' עִם הַטּוֹב" (ספר דברי הימים ב', פרק י"ט, פסוק ח'.)

אסא

אָסָא היה מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים י"ד-ט"ז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים (ט"ו, ט'-כ"ד).

גת שמנים

גת שמנים (ארמית: גת שמנא; יוונית: Γεθσημανή) הוא הגן בו, על פי המסורת הנוצרית והמתואר בברית החדשה, התפלל ישו בלילה שלפני צליבתו את תפילתו האחרונה והתייסר, קודם להסגרתו לידי הרומאים על ידי יהודה איש קריות. הגן נמצא במורדות הר הזיתים בירושלים, ומשקיף על נחל קדרון שלמרגלותיו ועל הר הבית שלמולו. במקורות המקראיים היהודיים מזוהה המקום כעמק יהושפט.

הרי אילת

הרי אילת הוא כינוי לרכס הרים בדרום ארץ ישראל, בדרום הנגב.

קבוצת ההרים קרויה על שם העיר אילת הסמוכה וכן על שם היישוב המקראי אילות שככל הנראה ישב במקום בו נמצאת היום העיר אילת.

שרשרת רכסי אזור תמנע משתייכת לאזור הרי אילת.

בין ההרים בגוש המרכזי, הגבוה בין ההרים הוא הר חזקיהו והשני בגובהו הוא הר שלמה למרות שלמתבונן מן הצד נראה כי הר שלמה גבוה מהר חזקיהו.

רמת יותם היא ההר הנמוך ביותר ברכס ללא התחשבות בכל הגבעות הנמצאות בשטח הרכס.

ח' בניסן

ח' בניסן הוא היום השמיני בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

יהוא

יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי (גם יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי). מלך על ממלכת ישראל בשנים 842 עד 814 לפנה"ס, לאחר שביצע הפיכה נגד קודמו, יורם. על פי התיאור במקרא, ההפיכה של יהוא החלה ביוזמת הנביא אלישע, שמימש את הציווי של ה' לאליהו הנביא מורו (מלכים א יט, טז).

יהושפט הרכבי

יהושפט הַרְכַּבִּי ("פטי"; י"ח באלול ה'תרפ"א, 21 בספטמבר 1921 - י"ט באלול ה'תשנ"ד, 26 באוגוסט 1994) כיהן כראש אמ"ן בשנים 1955–1959, ולאחר מכן היה פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. חתן פרס ישראל למדע המדינה לשנת 1992.

יורם (מלך יהודה)

יְהוֹרָם (יוֹרָם) מלך יהודה היה בנו של יהושפט מלך יהודה. שלט על יהודה בשנים 851 עד 846 לפנה"ס כעוצר, ובשנים 846 עד 843 לפנה"ס כמלך.

יורם (מלך ישראל)

יוֹרָם (יְהוֹרָם) מלך על ממלכת ישראל בשנים 851/0 עד 842 לפנה"ס. היה בנם של אחאב ואיזבל, וירש את כס המלכות לאחר שאחיו אחזיה נפטר ללא בן.

בימיו שררה ידידות עם ממלכת יהודה תחת המלכים יהושפט, יהורם ואחזיה, והממלכות סייעו זו לזו במלחמותיהן. יורם נכשל בדיכוי מרד מואב שהחל בימי אחיו, וגם מלחמתו בארם-דמשק לא צלחה. לפי כתובות אשוריות היה יורם שותף לברית מלכים אזורית נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור.

בסוף מלכותו ארעה הפיכה שלטונית בישראל בתמיכת הנביא אלישע שפעל בימיו, ובה מצא יורם את מותו.

יורם נזכר במקרא כמלך חוטא שעשה הרע בעיני ה', אך המקרא טורח להדגיש שחטא פחות מאביו אחאב, וצמצם את העבודה הזרה:

"וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ, וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק, לֹא סָר מִמֶּנָּה".

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

מערת יהושפט

מערת יהושפט היא מערת קבורה משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, השוכנת באפיק נחל קדרון למרגלות הר הזיתים, ומהווה יחידה תכנונית אחת עם מצבת יד אבשלום.

מצבות נחל קדרון

מצבות נחל קדרון הוא שם קיבוצי שניתן לקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, במורדות המערביים של הר הזיתים, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית. אדריכלותן המרשימה, יחד עם מצב השתמרותן המעולה מציבים אותן כאחד האתרים החשובים הקשורים לירושלים בתקופת בית שני, הן מבחינה ארכאולוגית והם מבחינה תיירותית, וכשלזו האחרונה מתווספות המסורות המקומיות שנקשרו בהם, והפכום לאתרים מטויילים ביותר.

השם "מצבות נחל קדרון" מתייחס לרוב לארבעת המבנים המרשימים והנגישים ביותר מבין מכלול הנקרופוליס שבנחל קדרון, הלא הם (מצפון לדרום) הצמד מערת יהושפט ויד אבשלום וכן קבר בני חזיר וקבר זכריה. לעיתים מצורף לקבוצה זו קבר בת פרעה הסמוך, אך עשרות הקברים האחרים שבנחל קדרון אינם זוכים ליחס זהה, חלקם בשל חוסר ייחודם המונומנטי, וחלקם משום שנבלעו בין בתי סילואן, ונגישותם כרוכה בקושי רב.

נחל שלמה

נחל שלמה הוא נחל אכזב בהרי אילת בו תופעות גאולוגיות כגון סלעי גרניט, קונגלומרט קדום וסלעים מטמורפיים. ראשיתו של נחל שלמה באכף המפריד בין הר יהורם להר שלמה. במוצא הנחל, לקראת השפך לראש מפרץ אילת, נמצא מבנה היסטורי הוא בית וילימס שבו התגורר בשנות ה-40 של המאה ה-20 הגאולוג הבריטי, לאונרד לויד ויליאמס.

הנחל מנקז את הנחלים: רחבעם, יהושפט וצפחות.

הצמחייה בנחל כוללת אשלים, עצי שיזף ועצי שיטה. בנחל ניתן להבחין בבעלי חיים כגון: יעלים, גמלים ולטאות.

עזרת נשים (בית המקדש)

עזרת נשים – השטח המזרחי של חצר בית המקדש, בין החומה הפנימית לעזרה (השם הכולל לעזרת ישראל ועזרת כהנים).

עזרת הנשים הייתה קיימת בבית המקדש השני, וישנם מקורות שלפיהם היא הייתה קיימת אף במשכן שילה ובבית המקדש הראשון. בספר דברי הימים נכתב כי המלך יהושפט עמד "...בבית ה' לפני החצר החדשה"עזרה המזוהה על פי התלמוד כעזרת נשים.

בבתי הכנסת בימינו קרוי כך האזור המוקצה לנשים לצורכי התפילה.

עמק יהושפט

עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט הוא עמק קטן בירושלים בין הר הזיתים לעיר דוד שנוצר כתוצאה ממפגש בין שני יובלים של נחל קדרון. בעמק מבני קבורה מתקופת בית ראשון והוא חלק מהאזור המכונה גם האגן הקדוש הכולל את הר הבית והר הזיתים.

פה אחד

החלטה המתקבלת פה אחד היא החלטה המתקבלת בהסכמה כללית של כל העוסקים בקבלת החלטה זו, ואין איש המתנגד לה. הסכמה פה אחד היא הסכמה רחבה יותר מזו המתקבלת בקונצנזוס, שבה רוב ניכר תומך בהחלטה, אך לא בהכרח הכל תומכים בה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.