יהושע מאיר גרינץ

פרופסור יהושע מאיר גרינץ (ראדום, פולין, 1911 - תל אביב, 1976 א' באייר תשל"ו), חוקר מקרא ותקופת בית שני, מראשוני המרצים באוניברסיטת תל אביב. גרינץ השתתף בכתיבת ערכים שונים באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה מקראית.

פרופ גרינץ עם הנשיא שזר
פרופ' גרינץ עם הנשיא זלמן שזר, סוכות תשכ"ט

גרינץ כחוקר מקרא

במחקריו על תקופת המקרא יצא גרינץ נגד דעות מקובלות במחקר המקרא (בפרט מבית מדרשו של ולהאוזן) באשר לקדמותו ומהימנותו ההיסטורית, ואת טענותיו תמך בראיות לשוניות וארכאולוגיות רבות. כך, בספרו ייחודו וקדמותו של ספר בראשית הראה גרינץ על קשרים רבים בין עולם המנהגים והריאליה המתואר בספר בראשית, לבין התקופה שאליו הוא מיוחס במקרא, כפי שעולה מהשוואות למסמכים ותעודות בנות התקופה.

גרינץ תקף את תורת התעודות וטען שאין לה כל בסיס, וכי טיעוניה הופרכו לאור התגליות הארכאולוגיות של המאה ה-20. אחת מן הדוגמאות הבולטות בדבריו היא סיפור המבול. תורת התעודות חילקה את הסיפור לשני חלקים עיקריים המשולבים זה בזה, אך גרינץ הראה כי בסיפור הבבלי המקביל שני החלקים נמצאים יחד. על הטענה כי הסיפור הבבלי השתנה בכנען השיב גרינץ בפשטות: בכנען לא היה סיפור על מבול כלל (מה שלטענתו הפריך גם את התאוריה כי עם ישראל התפתח מתוך תושבים מקומיים בכנען או כעם נוודים שהתיישב בארץ וקיבל את התרבות הכנענית). כנגד הטיעון של מצדדיה של תורת התעודות בכך שישנם מילים שונות במקרא לאותו מושג, שמלמד לדעתם על מקורות שונים, טען גרינץ שאין אלו אלא מילים נרדפות וגיוון ספרותי רגיל.

על טענות כי בספרי המקרא ישנם אנאכרוניזמים שונים, השיב עניינית על כל טענה, וניסה להראות כי אין היא נכונה. כך, נטען כי ביות הגמל התרחש לאחר התקופה המיוחסת לספר בראשית, ואם כן הופעתם של גמלים בספר היא השלכה מתקופה מאוחרת - אך גרינץ הראה כי ביות ספורדי [=אקראי] של גמלים היה גם לפני כן, וכי התמונה המשתקפת בספר, של גמלים מעטים, מדויקת. טענה ידועה נוספת, כי קיומם של הפלשתים בספר אינו מתאים לתקופתו, שכן פלישתו של עם זה הייתה מאוחרת יותר, נענתה על ידו בראיות שאין כל דמיון בין הפלשתים של בראשית לאלו של ספר שופטים (לראשונים יש מלך, לאחרונים יש סרנים; הראשונים הם עם שמי, האחרונים עם יווני; גם מיקומם הגאוגרפי בארץ שונה), וכי על כן מדובר בעם אחר, וודאי שאין כאן אנאכרוניזם.

במחקר שערך הראה גרינץ כי בספר ויקרא ישנם מונחים רבים אשר מקורם במצרית עתיקה, מה שמעיד לדבריו על שהותם של בני ישראל במצרים, כמתואר במקרא.

גרינץ יצא גם נגד התאוריה של מ"ד קאסוטו על כך שבישראל היו רווחים שירי עלילה קדומים, שאליהם מרמזת התורה ואשר חלק מהם הופיעו מאוחר יותר, אצל הנביאים. טענתו הייתה כי תאוריה זו, הגם שאין לשלול אותה לכתחילה, אין לה כל ביסוס בכתובים מלבד קישורים מאולצים בין פרשיות שונות.

ארץ ישראל במשנתו של גרינץ

בדומה לגישה האחדותית שנקט גרינץ בנוגע לאחדות המקרא, גם גישתו לנושא מרחבי ארץ ישראל וגבולותיה הגאוגרפיים-היסטוריים, היא גישה אחדותית. בספרו "מוצאי דורות", שהוא האוסף העיקרי של מאמריו בנושא "קדמוניות המקרא וראשית תולדות ישראל וספרותו", מנסה גרינץ להפריך את התאוריות המצמצמות את גבולות הארץ והממעטות ומסתייגות מִפּשַט הכתובים. כך קובע גרינץ כי מוצאם של בני שם הוא מצפון מסופוטמיה, ולא מחצי האי ערב, וכי ארץ הייעוד המובטחת במקרא לעם ישראל חופפת למעשה ובפועל את ארץ כנען לכל מרחביה[1] הכוללת את כל סוריה של היום, ופניקיה, שהיא לבנון של היום[2]. לדעתו ארץ כנען היא גם ארץ הכנעני והיא כולה כלולה בהבטחת ה' לעם ישראל.

גרינץ כחוקר תקופת בית שני

גרינץ נודע לתהילה במהדורתו של ספר יהודית ("ספר יהודית: תחזורת הנוסח המקורי, בליווי מבוא ופירושים", 1957), שבו תרגם מחדש את הספר בשאיפה להגיע לנוסח הקרוב ככל האפשר לזה המקורי, ולמעשה היווה מחקר מקיף בנושא. רבים מדבריו שם, שיצאו כנגד המקובל עד אז בתחום חקר תקופת הבית השני, התקבלו במחקר כיום. טיעונו המרכזי היה שבניגוד למקובל עד אז, ספר יהודית נתחבר בתקופה הפרסית, וכי הוא מבוסס על מאורעות היסטוריים.

מחיבוריו

  • ספר יהודית
  • פרקים בתולדות בית שני, ירושלים, 1969.
  • מבחר הספרות המצרית, תל אביב, 1958.
  • מוצאי דורות - מחקרים בקדמוניות המקרא, ירושלים, 1969. על הספר זכה בפרס קוגל ב-1971[3].
  • מבוא לספר משלי.
  • מבואי מקרא - שיעורים בהתהוות ספרי המקרא, תל אביב, 1972.
  • סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, ירושלים, 1975.
  • מחקרים במקרא, ירושלים, 1979.
  • ייחודו וקדמותו של ספר בראשית, ירושלים, 1983.

משפחתו

אחיו הוא ישראל יצחק גרינץ.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ארץ היעוד, מוצאי דורות עמוד 130
  2. ^ לדעתו מה שנכתב מדן ועד באר שבע הוא רק ארץ הירושה, ארץ ישראל הנושבת שנתחלקה לשבטים.
  3. ^ פרס קוגל לפרופ' גרינץ, מעריב, 15 בפברואר 1971
1976 בישראל

1976 בישראל (ה'תשל"ו - ה'תשל"ז) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 28 שנה מיום היווסדה.

אלקימוס

אַלְקִימוּס (אצל יוספוס: נקרא גם יקים. בתרגומים מסוימים לעברית נקרא אליקים) (מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר במקורות חז"ל.

בייתוסים

הבייתוסים היו כת דתית ביהדות בימי בית שני. כת זו הייתה במחלוקת מתמשכת עם הפרושים אודות התורה שבעל פה.

יש שמזהים את הבייתוסים עם משפחת הכהנים הצדוקית בית בייתוס ויש חולקים על זיהוי זה.

השערת התעודות

השערת התעודות, או תורת המקורות, או השערת ולהאוזן (על שם יוליוס ולהאוזן, שהציע את הגיבוש הקלסי של התאוריה), היא ההשערה כי חמשת חומשי תורה נערכו על ידי איחוד של מספר תעודות קדומות יותר המהוות נרטיבים עצמאיים, מקבילים ושלמים של אותם מיתוסים. לרוב מקובל להגדיר ארבע תעודות אך המספר המדויק אינו החלק המרכזי של ההשערה.

ההשערה פותחה במאות ה-18 וה-19 מהניסיון להבין את הסתירות בטקסט המקראי.

ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

המקור היהוויסטי (Jehovist – J): נכתב ב-950 לפנה"ס בממלכת יהודה.

המקור האלוהיסטי (Elohist – E) : נכתב ב-850 לפנה"ס בממלכת ישראל.

המקור הדברימי (Deuteronomist – D): נכתב ב-600 לפנה"ס בתקופת הרפורמה הדתית של יאשיהו בירושלים.

המקור הכהני (Priest – P) : נכתב ב-500 לפנה"ס על ידי כהנים בגלות בבל.על אף שתורה זו בוקרה רבות, במיוחד בסוף המאה ה-20, המינוח והתובנות שלה ממשיכים לספק את מסגרת התאוריות המודרניות לניתוח האופי ומקורותיה המרוכבים של התורה.

השערת התעודות שייכת לתחום ביקורת המקרא, החוקר את המקרא והספרות הקרובה לו בכלי מחקר פילולוגיים. מקובל לחלק את תחום המחקר לשני ענפים נפרדים: "ביקורת נמוכה" (Lower Criticism), העוקבת אחר השיבושים והשינויים שחלו בטקסט המקראי במהלך העתקתו לאחר גיבושו הסופי (על כך ראו בערך ביקורת נוסח המקרא), ו"ביקורת גבוהה" (Higher Criticism), המבקשת לזהות את המקורות הספרותיים שמהם התפתח לימים הטקסט המקראי. השערת התעודות היא חלק מן הביקורת הגבוהה.

ואדי אל עריש

ואדי אל עריש (ערבית: وادي العريش) הוא הגדול בנחלי חצי האי סיני ומנקז את כל חלקו המרכזי ואת רוב חלקו הצפוני של חצי האי. אגן הניקוז של הנחל משתרע על כ-20,000 קילומטרים רבועים - כשליש משטח סיני; ואורכו כ-300 ק"מ. ואדי אל עריש הוא נחל אכזב הנשפך לים התיכון בסמוך לאל עריש. אגן הניקוז של הנחל, הכולל חלק ממערב הנגב, רמת א-תיה וחלקים מצפון סיני מתאפיין בנדירות משקעים. בעת שיורד גשם מעביר הנחל כמויות עצומות של מים והשטפונות בו נחשבים למסוכנים וכבר גבו קרבנות בנפש.

במהלכו הצפוני רוחב האפיק הראשי מגיע עד לחמישה קילומטרים ורוחבו בשפך באל עריש הוא קילומטר אחד.

על פי מחקר שנערך בשנת 2000, כמות המשקעים השנתית הממוצעת באגן הנחל היא 981.3 מיליון מטר מעוקב (ממ"ק) (ממוצע של כ-50 מילימטר). רוב הכמות, 938.7 מיליון ממ"ק, נספגת בקרקע. 32.5 מיליון ממ"ק מחלחלים לאקוויפר הנחל במהלך הזרימה ורק 10.1 מיליון ממ"ק מגיעים בזרימה לחלק התחתון של הנחל.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יאיר הופמן (חוקר המקרא)

יאיר הופמן (נולד ב-29 באפריל 1937) הוא פרופסור אמריטוס בחוג למקרא, באוניברסיטת תל אביב. מחקריו ופרסומיו המדעיים עוסקים בספרות הנבואה, בהיסטוריוגרפיה מקראית, בספרות החכמה, בספרות המזמורים במקרא ובמזרח התיכון הקדום ובתאולוגיה מקראית.

יברוד

יברוד (בערבית: يبرود) הוא כפר ערבי ברשות הפלסטינית השייך לנפת רמאללה ואל-בירה. בכפר כ-644 תושבים, כולם מוסלמים. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות, מסיק זיתים ומרעה צאן.

הכפר שוכן כ 13 ק"מ צפונית לרמאללה בסמוך לכביש 60, מערבית לעיירה סילואד ומעט צפונית ליישוב היהודי עפרה ולעיירה הערבית עין יברוד.

יברוד שוכן על חורבה שהייתה מיושבת ברציפות מן התקופה הישראלית ועד לימי הביניים. בכפר שרידים קדומים רבים כמו: במה עתיקה הבנויה מאבני שחק ובמרכזה מיש קדוש, קברי שיח'ים הבנויים על מבנים עתיקים, בית בד קדום ומצודה הרוסה מתקופת מרד הפלחים בה נמצאו כתובות מהמאה התשיעית.

על פי מסורת מקומית מקור השם יברוד נגזר מהמילה ברד (=קר) ומציין את האקלים הקר השורר בכפר בשל מיקומו הגבוה.. יהושע מאיר גרינץ וזאב וילנאי הציעו לזהות את הכפר עם "ארבל" המוזכרת בספר חשמונאים א, אולם בצלאל בר כוכבא וחוקרים נוספים זיהו אותה בגליל.כיום קיימת שכונת יאברוד ליד דמשק (ממנה נשיא ארגנטינה לשעבר קרלוס מנם), על שם הכפר יאברוד שהיה קיים במקום. בשכונה זו נמצא מקדש ליופיטר, ויש הטוענים כי השם יאברוד הוא שיבוש ערבי לשם זה, שהיה לכפר בתקופה הרומית.

ישראל יצחק גרינץ

ישראל יצחק גרינץ (1907 – 25 בדצמבר 1982) היה איש ציבור, בנקאי ומחבר ספרים בתחום הבנקאות.

משה

מֹשֶׁה, מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם או מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (לפי מדרש סדר עולם: ז' באדר ב'שס"ח - ז' באדר ב'תפ"ח) הוא דמות מקראית, גדול הנביאים בישראל.

לפי המסופר בספר שמות, נבחר על ידי האלוהים כדי להנהיג את בני ישראל בצאתם ממצרים, ושפטם ארבעים שנה בעת לכתם במדבר לארץ ישראל. משה קיבל את התורה מהאל במעמד הר סיני ומסרה לעם ישראל. האמונה בנבואתו של משה היא העיקר השביעי בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם. משום כך, היהדות כונתה לעיתים לאורך ההיסטוריה "דת משה".

משה נחשב כנביא מרכזי גם באמונות מונותאיסטיות אחרות, כגון הנצרות והאסלאם. בקרב השומרונים הוא נחשב לנביא היחיד אי־פעם.

על פי המקרא, ימי ילדותו ונערותו עברו על משה בבית פרעה, שליט מצרים. תקופה משמעותית בחייו עברה עליו במדין ובגיל שמונים חזר למצרים כדי להנהיג את עם ישראל כשאלוהים גאלם מהשעבוד שם. משה לא זכה להיכנס עם בני ישראל לארץ כנען ומת לאחר שראה אותה מפסגת הר נבו.

נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה.

במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

נחל גרר

נַחַל גְּרָר (בערבית: ואדי א-שריעה) הוא יובלו הגדול ביותר של נחל הבשור הנמצא בשטח גרר, חלקו התיכון כלול בשמורת נחל גרר התיכון, וחלקו התחתון כלול בשמורת נחלי בוהו וגרר. חלקו העליון הוא אכזב, וכך גם חלקו התחתון. תחילתו של הנחל ליד קיבוץ להב, וזרימתו ממשיכה מערבה, עד שהוא מתחבר שוב לנחל הבשור, ליד קיבוץ רעים.

בחלקו התיכון של נחל גרר, בין תל שרע לתל הרור, מצויים 70 מעיינות (זוהי בעצם רצועת מעיינות בשטח הכולל 7.5 קילומטרים), שמליחותם וכמות ספיקתם משתנה בין עונות שונות.

פרס קוגל

פרס קוּגֶל הוא פרס לספרות ולספרי מדע המוענק על ידי עיריית חולון משנת 1952. הפרס נוסד עוד בחייו של ראש העירייה הראשון של חולון, חיים קוגל, ולאחר מותו נקרא על שמו.

הרעיון לקבוע פרס ספרותי בחולון הוצע על ידי דב סדן ואחרים לראש עירית חולון, חיים קוגל. על מנת למנוע כפילות עם פרסים אחרים נקבע שהפרס יהיה על דרך ההשלמה. ועדות השופטים נקבעו בהמלצת אגודת הסופרים הפרס ניתן לראשונה בשנת תשי"ב (1952).

בשנים הראשונות גובה הפרס היה בסך 500 לירות שחולקו בין הזוכים וניתן במוצאי יום העצמאות. פעמיים הוענק, בנוסף לפרס הראשי גם מענק מיוחד בסכום נמוך יותר לספר שלא זכה בפרס. בשנת 1957 החליטה עירית חולון להגדיל את הפרס ל-800 לירות ולהעביר את מועד חלוקת הפרס ליום פטירתו של חיים קוגל. לקראת חלוקת הפרס בשנת 1963 הוחלט להגדיל את הפרס ל-1,500 לירות ולהעניקו שנה אחת לסירוגין, שנה לספרות יפה ושנה לחכמת ישראל, באופן המגדיל את הפרס לכל תחום לסך של 1,500 לירות. בשנים האחרונות עומד הפרס על 25,000 שקלים.

תוספות לספר דניאל

בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, למרות שאינן ספר העומד בפני עצמו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.