יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע[1]. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

Benjamin West - Joshua passing the River Jordan with the Ark of the Covenant - Google Art Project
בנג'מין וסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[2].

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

יהושע בן נון
Lilian002
יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין
לידה ארץ גושן, מצרים
מקום קבורה תמנת חרס, כנען
מנהיג עם ישראל ה־2
משה

חייו

יהושע השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים[3].

לפי המסורת נולד יהושע במצרים בשם הושע בן נון בשנת ב'שצ"ב (או ב'ת"ו) ללוח העברי[4], והיה בן 42 בזמן יציאת מצרים. לפי הספר הכרונולוגי "סדר הדורות", יהושע נפטר בשנת ב'תקט"ז ללוח העברי[5].

דמותו בתורה

הקרב נגד עמלק

המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות. שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי"

בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - "וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב", ומשה מקבל צו אלוהי - לומר באוזני יהושע כי רצון האל הוא למחות את עמלק מתחת השמים.

משרת משה

בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל." (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א)

יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים י"ג-י"ד) ושב איתו עם הלוחות (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). התורה מציינת כי פעמיים יהושע שוגה בטעויות קלות ומשה מתקנו. הוא מזהה את רעש המחולות של העגל בטעות כקולות מלחמה (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). בפעם אחרת כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו "ומי יתן כל עם ה' נביאים".

ריגול הארץ

לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע"[6]. בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י"ד). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל" (ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ח), ואכן משה מטפח אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ג), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו:

"וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם"

הסמכת יהושע

עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ד). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק י"ח), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך.

דמותו בספר יהושע

JoshuaSun Martin
ג'ון מרטין (1854-1789), יהושע מצווה על השמש לעמוד דום מעל גבעון, שמן על בד, 1816
Jean Fouquet 001
הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet

ספר יהושע ממשיך את הקו של יהושע כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג וכמצביא נחוש ואמיץ, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי שלו. הספר מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, כדי לחזק את התפיסה, שיהושע הוא המשכו המובהק של משה:

נסים

יהושע כמשה מחולל ניסים ובעל יכולת לגייס את האל לטובת ישראל, "כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל", בדומה לכתוב ביציאת מצרים: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו". למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שאלוהים נשמע לפקודתו, ובכך הוא מתעלה אף על משה:

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ..."

אפשר לומר שהמסר של ספר יהושע, הוא שיהושע מוציא לפועל באופן מדויק ודקדקני את דבריו של משה, מבלי להוסיף או להחסיר:

"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"

מותו ומקום קבורתו

Scaיהושעבןנון06
מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון בתמנת חרס

יהושע היה בן 110 שנה במותו. יום מותו מתוארך בכ"ו בניסן לפי מסורות מסוימות, ולפי מסורות אחרות ב־י"ח אייר (ל"ג בעומר). על המסורות האחרונות מתבסס צום יהושע, שנהג בארץ ישראל בתקופה קדומה. מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים כמו שכתוב בספר יהושע:

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ

ומזוהה כיום עם המקום הנקרא קבר יהושע בן נון בשומרון (לפי גרסה בודדת מימי הביניים, מזוהה קברו בגליל[7])

בספר שופטים מופיע השם ללא שיכול האותיות: "תמנת חרס"[8]. "חרס" הוא השמש ועל פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י[9], על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש[10].

בספרות חז"ל

בדברי חז"ל, ליהושע בן נון מיוחסות תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ, מיוחסת ליהושע. כמו כן, מיוחסות ליהושע בן נון עשר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות עשר התקנות של יהושע. תקנות אלו הן:

  • מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים.
  • מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור.
  • מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.
  • מותר לאדם לקטום ייחורים[11] משדה חברו חוץ מגרופיות של זית[12], ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד.
  • מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר.
  • מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, אף על פי שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת.
  • מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר.
  • מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך.
  • בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות.
  • מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות.

מדרשי אגדה

על פי המדרש, יהושע בן נון נישא עם רחב הזונה מיריחו[13]. וכן מובא בחז"ל כי ליהושע לא היו בנים, כי אם בנות.

במדרש אגדה שפורסם לראשונה במאה ה-18[14] מובא מעשה מוזר הקושר את השם נון - בארמית דג, לזה שהוריו השליכו אותו ליאור ובלעו דג, פרעה צד את הדג ומצא את יהושע בתוכו, גדלו בביתו ומונה ל"ריש קטיעיא" (תליין), בתוקף תפקידו הרג את אביו, וכשנודע לו על כך עשה תשובה. יש שפקפקו באותנטיות של מדרש זה[15], הרב מרדכי הכהן[16] טען שאגדה זו זלגה מהמיתולוגיה היוונית על אדיפוס.

במחקר ההיסטורי

רוב החוקרים סבורים שתיאורי הכיבוש בספר יהושע אינם מהווים בעיקרם תיעוד של מאורעות היסטוריים[17]. לדוגמה, ערים מסוימות שכבש יהושע על פי המקרא נכבשות מחדש בידי אחרים מאוחר יותר, והעי קרויה בשם שעשוי לרמז על היותה תל חורבות. מכאן, על פי המקובל בביקורת המקרא, סביר להניח שמי שכתב את ספר יהושע, או שליקט מקורות שונים המתייחסים למסע הכיבושים, היה חסר מידע לגבי הנפשות הפועלות, ושמו של יהושע הואצל על הכיבושים על מנת להעצים את אישיותו.

ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס בן המאה השישית כותב בספר "היסטוריה של המלחמות"[18] כי יש מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס , ושם יש שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון". יש פולמוס בין ההיסטוריונים על ערכה של העדות הנ"ל[19].

דמותו בגליל באלף הראשון

יהושע נחשב לדמות מייסדת בקרב יהודי הגליל במאות הראשונות לספירה. הוא תואר ככובש הארץ וכמחולל נסים, בגרסאות שונות של הסיפור המקראי המקובל[20].

לזכרו הונהג צום יהושע, בתאריכים שונים, שמאוחר בהם הוא י"ח באייר. כמו כן, יהושע הוזכר בהקשרים של רעידת אדמה שהתרחשה במותו.

במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורות לקשר בין התאריך י"ח באייר וצום יהושע:

וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי

בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי

וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי

בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.

אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים

ועדות נוספת מהמאה ה-8:

פָּסוֹחַ וְגָנוֹן טְמֵאִים בְּיַשְּׁבוֹ

צוֹם יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בּוֹ

אִיָּיר / קֵרְבָם וְצִיוָּם מִלִּשְׁבּוֹר עֶצֶם בּוֹ

רִבְּקָם מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְרֺאשׁוֹ וְקִרְבּוֹ

קידוש ירחים דרבי פנחס בן יעקב הכהן, חודש אייר

החוקר אלחנן ריינר העלה את הסברות כי מיתוס זה היה המקור למיתוס ישו[20]. עוד טען ריינר כי דמותו של הרשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה, שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן (על פי גרסה מימי הביניים המזהה את קברו של יהושע בן נון בגליל, ולא כמקובל בשומרון[7]) ובתאריך י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר, כמועד המיוחס לפטירתן.

גלעד 2 048
קטע מהאנדרטה לזכרו של יהושע בן נון במרכז השומרון, יצירת האמן אסף קדרון

בספרות ובשירה

חיים נחמן ביאליק התייחס לדמותו של יהושע בן נון ולחילופי המשמרות בינו לבין משה רבנו בשירו "מתי מדבר האחרונים" משנת 1896. ביאליק העמיד כמוטו לשיר את הפסוק המשנאי "משה מת יהושע מכניס" וכך הוא מתאר בו את יהושע: "נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב, יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל [...] קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז, דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;". ביאליק לא רק תיאר בשירו את המאורעות התנ"כיים, אלא גם כיוון לשקף בשיר את קורותיו של עם ישראל באותה תקופה, ימי התעוררות הציונית המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו.
  2. ^ במדבר, י"ג, ט"ז, לפי פירוש רש"י שם, המסתמך על דברי הגמרא (מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'). אך לדעת הרשב"ם שם ופרשנים נוספים (כגון רמב"ן על שמות, י"ז, ט'), משה שינה את שמו ל"יהושע" מיד בשעה שנעשה למשרתו.
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו-כ"ז
  4. ^ סדר הדורות שנת ב'שצ"ב, שנת ב'ת"ו על פי ספרו הכרונולוגי של הרב דוד גאנז, צמח דוד
  5. ^ סדר עולם רב יב
  6. ^ על פי האר"י האות יוד נלקחה משמה של שרה אמנו שהתחלף משרי לשרה והניקוד ליוד נלקח מהמילה בן ועל כן נכתב בתורה תמיד בן בניקוד חיריק.
  7. ^ 7.0 7.1 סבוב הרב רבי פתחיה מרגנשפורג, עמ' 56, אתר דעת
  8. ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
  9. ^ רש"י על יהושע כד, פסוק ל.
  10. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.
  11. ^ ייחורים - ליצירת שתילים חדשים לשדהו, או להרכבה על עציו.
  12. ^ גרופיות הן ענפים צעירים הצומחים בתחתית העץ מבסיסו. והסיבה שאסור לאדם לקטום גרופיות של זית משדה חברו היא שהגרופיות בלבד (ולא ענפי עץ אחרים) משמשים להצמחת עצים חדשים, ועל כן הן חשובות לבעלים.
  13. ^ ספרי זוטא, פרק י', ד"ה וכי.
  14. ^ נדפס לראשונה בספר שבחי ארץ החיים וילנא תרל"ז עמוד י"ז. ובראש ספר רב פעלים לר' אברהם בן הגר"א. ובעיתון המגיד גיליון 28 עמוד 259. http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=MGD#panel=document.
  15. ^ הרב יצחק ישעיה וויס, ישורון "מדרש חז"ל או מדרס עמי ארצות", כ"א עמוד תשס"ה. כ"ב עמוד תתנ"ב.
  16. ^ מחניים קכ"ח-ק"ל עמוד 44.
  17. ^ Ann E. Killebrew, Biblical Peoples and Ethnicity: An Archaeological Study of Egyptians, Canaanites, Philistines, and Early Israel, 1300–1100 B.C.E. (SBL Archaeology and Biblical Studies 9), Atlanta, GA: Society of Biblical Literature, 2005, pp. 186-187 n. 15
  18. ^ ספר 4, פרק 10 (באנגלית)
  19. ^ ראה מאמרו של פיליפ שמיץ, לעניין האמינות והאותנטיות של הנ"ל
  20. ^ 20.0 20.1 ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
אפרים

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אמו הייתה אסנת בת פוטיפרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית: "וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְאֶרֶץ עָנְיִי".כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".

לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

בתים ושדות בתקופת היובל

לבתים ושדות בארץ ישראל בתקופה שהיובל נוהג, ישנם דינים מיוחדים בהלכה, הנוגעים לאפשרות המכירה וההקדשה שלהם. באופן כללי, השדות מתחלקים ל"שדה אחוזה", שאותה אדם ירש מאבותיו, שקבלוה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, ו"שדה מקנה", שאדם קנה מאדם אחר, והיא חוזרת לבעלים המקורי כשמגיעה שנת היובל. דין מיוחד יש לבתים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ובה בית שנמכר לא חוזר לבעלים ביובל.

המושבה היוונית

המושבה היוונית היא שכונה באזור עמק רפאים בדרום ירושלים, דרומית למושבה הגרמנית. הרחוב הגובל בין שתי השכונות הוא רחוב רחל אמנו. ממזרח תוחם אותה רחוב עמק רפאים וממערב רחוב אלעזר המודעי ושכונת קטמון. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון (לשעבר אפתימיוס) המקביל לרחוב עמק רפאים.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

י"ח באייר

י"ח באייר הוא היום השמונה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

יודפת (יישוב עתיק)

יוֹדְפַת (יוונית: Ἰωτάπατα, לטינית: Jotapata, תעתיק: יוֹטַפַּטַא) הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף טופוגרפי המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן מתתיהו, ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו 263.32 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

כלב בן יפונה

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.

מסכת ערכין

מסכת ערכין היא המסכת החמישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני נדרים והקדשות לבדק הבית. דיני נדרים נדונים גם במסכתות נוספות בסדר קדשים, אלא שמסכת ערכין מתמקדת בשני סוגים מיוחדים של נדרי הקדש - נדר לתרום להקדש ממון בשווי ערכו של אדם, והקדש "שדה אחוזה" (קרקע בארץ ישראל שהגיעה לאדם בירושה מהחלוקה המקורית של הארץ בימי יהושע בן נון). בנוסף, עוסקת המסכת ב"נדרי חרמין", ובנדרים נוספים.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים. תחילת המסכת עוסקת בגדרים שונים בהלכה של "כללים" דהיינו מקומות במשניות וברייתות בהם מוזכרת המילה הכול (הכל חייבין בסוכה, הכול שוחטין וכו'). לאחר מכן עוברת המסכת לעסוק בפרטי הדינים השונים של ערכין בפרק שני נידון בדרך אגב עבודת הלויים ובפרק שלישי קיימים בירורים שונים בהלכות לשון הרע.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון

עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא עיר אשר על פי המסורת היהודית הייתה מוקפת חומה כאשר בני ישראל התנחלו בארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון. בערים אלו יש מספר הלכות השונות ממקומות יישוב אחרים.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פורים

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל שנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") או בט"ו באדר (בירושלים וביתר הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון; "פורים דמוקפים" או "שושן פורים"). החג נקבע כיום הודאה לה' על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה למלך אחשוורוש.

על פי מגילת אסתר, החג נקרא על שום ה"פור" (גורל בפרסית) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים. בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכות אסתר סוכלה מזימתו של המן שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר לזכר הצום שהונהג במלחמה. סברה אחרת קושרת למנהג זה את התענית של אסתר המלכה, טרם ניגשה למלך בבקשה לבטל את הגזירה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו וסעודת פורים שבה מקובל להשתכר "עד-דְלֹא-ידע". החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהחוק המקראי, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים (היהדות הרבנית). חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה, הנקרא "דברי קבלה", בשל היותו תקנה מזמן הנביאים. במקורות שונים נעשית השוואה בין פורים ליום הכיפורים.

ציפורי (יישוב עתיק)

צִפּוֹרִי הייתה עיר עתיקה במרכז הגליל התחתון, חמישה קילומטרים מצפון מערב לנצרת. יישוב היה קיים במקום כבר בתקופת הברזל II, ועיר יהודית התקיימה בו מתקופת החשמונאים ועד המאה ה-5 לספירה, כאשר יהודים ישבו באזור עד המאה ה-10. לעיר נודעת חשיבות מיוחדת בהקשרה של ההיסטוריה היהודית, שכן בציפורי פעלו כמה מראשי חכמי המשנה, משם ניהל רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין, ושם הוא חתם וערך את המשנה, והעיר מוזכרת בהבלטה ובשכיחות רבה בספרות חז"ל. בימינו, אתר ציפורי הוא גן לאומי המשתרע על שטח של כ-16 קמ"ר. הגן נפתח לציבור בשנת 1992. החפירות בגן טרם הסתיימו.

קבר יהושע בן נון

קבר יהושע בן נון הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של יהושע בן נון. בסמוך נמצא קבר נוסף המיוחס לאביו נון. הקבר נמצא בכפר הערבי כיפל חארת' כק"מ צפונית מערבית לאריאל, המקום מזוהה עם תמנת חרס המקראית, המצוינת במקרא כמקום קבורת יהושע. אולם יש המזהים את תמנת חרס עם חרבת תמנה, שבאזור היישוב נווה צוף.

יהודים נוהגים לפקוד את הקבר ביום פטירתו של יהושע בן נון החל בכ"ו בניסן. ביום זה מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום.

רבי יעקב בר אידי

רבי יעקב בר אידי היה אמורא מהדור השני לחכמי ארץ ישראל, מגדולי דורו, תלמידו של רבי יהושע בן לוי, התגורר בסביבת העיר צור.

גדולי האמוראים, רב נחמן ורבי זירא החשיבוהו בצורה מיוחדת, וכאשר עלו להם ספקות קשים בלימודו, שלחו שליח מיוחד לשאלו, הוא היה מכנהו בתואר "רבי". מוזכר רבות יחד עם רבי שמואל בר נחמני.

הוא היה תלמידו המובהק של רבי יהושע בן לוי ומסר אמרות רבות משמו, אך לעיתים גם מזכיר מפסיקותיו של רבי יוחנן הוא גם זכה להערכה מיוחדת מרבי יוחנן. מעשה שהיה, שרבי יוחנן כעס על רבי אלעזר תלמידו המובהק, שאמר בבית המדרש הלכה ששמע ממנו, שלא בשמו. בא לפניו רבי יעקב בר אידי ואמר לפני רבי יוחנן: "כתוב בתורה כאשר צווה ה' את משה כן עשה יהושע בן נון. וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש, אמר כך אמר משה? אלא יושב ודורש, והכל יודעים שהתורה של משה היא! אף אתה - אליעזר יושב ודורש, והכל יודעין שהתורה שלך היא!" הגיב רבי יוחנן: "מפני מה אין אתם יודעין לרצות כבן אידי חבירינו?"

שבט אפרים

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף, אפרים.

שבט זה נודע בחשיבותו והצמיח מתוכו מספר מנהיגים מהותיים, ביניהם יהושע בן נון אשר הנהיג את העם בכיבוש הארץ וירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל.

שבעים הזקנים

שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הוא כינוי לשתי קבוצות, האחת של משה רבנו והשנייה של תלמידי יהושע בן נון. לא ברור מהם היחסים בין שתי הקבוצות, והאם הן מהוות המשך זו לזו. בנוסף לשתי קבוצות אלה, מופיעים במסורת היהודית מספרים קרובים מאוד של "זקנים": שבעים ושניים זקנים בעניין תרגום השבעים, וכן חברי הסנהדרין, שעל פי ההלכה מנו שבעים ואחד תלמידי חכמים.

שומר ראש

שומר ראש הוא שומר, איש ביטחון או סוכן ממשלתי אשר תפקידו לשמור על אדם - לרוב ידוע בציבור, בעל הון או דמות פוליטית חשובה - מפני תקיפה פיזית, חטיפה, התנקשות, אבדן מידע מסווג או כל איום אחר. בתנ"ך, מכונה שומר הראש "נער". כך למשל:

לרוב, דמויות ציבור ידועות, כמו ראשי מדינות ושרים, מאובטחים על ידי קבוצה של שומרי ראש מסוכנויות אבטחה או כוחות משטרה. במדינות שונות, שבהן מושל מנהיג צבאי או דיקטטור, שומרי הראש שלו עשויים להיות חלק מיחידות צבאיות מובחרות. אישי ציבור חשובים פחות, או בעלי סיכון קטן יותר לפגיעה, לרוב מלווים על ידי שומר ראש בודד שלעיתים משרת גם כנהג. במקרים רבים שומרי הראש מצוידים גם בכלי נשק (בדרך כלל אקדח או תת מקלע) ובאמצעי הגנה פיזיים כגון אפודי מגן ומכוניות משוריינות.

בישראל, הפוליטיקאים בדרגות הבכירות זכאים להגנת שומרי ראש מהמדינה. על ההגנה אחראי האגף לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי, אשר ממנה לרוב לתפקיד בוגרי יחידות מובחרות בצבא ובמשטרה. בארצות הברית אחראי על אבטחת הבכירים השירות החשאי.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.