יהוסף שוורץ

הרב יהוסף שוורץ (נכתב גם שווארץ; בגרמנית: Joseph Schwarz;‏ 28 באוקטובר 18045 בפברואר 1865 כ"ג בחשוון ה'תקס"ה - ט' בשבט ה'תרכ"ה[1]) היה שד"ר, תלמיד חכם, גאוגרף, צייר, ומראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה.

יהוסף שוורץ
Portrait. Joseph Schwarz. Tvuaat HaAretz. 1900
ענף מדעי גאוגרפיה של ארץ ישראל
מדינה גרמניה, ישראל
תרומות עיקריות
מיפוי וידיעת הארץ

תולדותיו

יוסף שוורץ
השלט על רחוב יהוסף שוורץ בירושלים
IsraelMapByRabbiJosephSchwarzAt1847
מפת ארץ ישראל ששורטטה על ידו ופורסמה בשנת 1847

שוורץ נולד בעיירה פלוס שבין בוהמיה לבוואריה למשפחה בת 12 ילדים. בהיותו כבן 17 עבר ללמוד בבית המדרש הגבוה בווירצבורג[2] שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של ווירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מפרנקפורט. וזמנית למד באוניברסיטה בעיר, ורכש השכלה בגאוגרפיה, אסטרונומיה ושפות.

בשנת 1829 שִרטט את מפת ארץ ישראל בעברית וגרמנית. במפה זו השתמשו ההיסטוריונים והגאוגרפים של תקופתו. במפה זו ציין גם את גבולותיה ההלכתיים לנושאים כמו מצוות התלויות בארץ. גבולות המקובלים ברובם גם כיום מבחינה הלכתית.

במשפחת שוורץ היו מסורות כי הם משבט יוסף, וכי השם שוורץ (בגרמנית שחור) קשור לצבע אבן השוהם של שבט יוסף בחושן של הכהן הגדול שצבעה היה שחור. מסורות אלו היוו את הדחף של ר' יהוסף לעלות לארץ על אף הסכנות הגדולות שבדרך. בגיל 26 החל במסע קשה ומסוכן בן שנתיים לעליה לארץ ישראל דרך הונגריה ואיטליה. מחלת חולירע שפרצה בהונגריה ואוסטריה עיכבה אותו בדרך במשך שנה תמימה.

בשנת 1833 הגיע לנמל יפו והתיישב בירושלים, ברובע המוסלמי באזור רחוב הגיא, סמוך מאוד להר הבית במקום בו שוכנת חצר ראנד[3], כאשר הוא נטמע בסביבה ומשנה את לבושו כמנהג ספרדי ירושלים. עם הגיעו לארץ הוסיף לשמו יוסף את האות 'ה' כמו שמופיע בפסוק 'עדות ביהוסף שמו'.

שוורץ עסק בלימוד תורה ובמחקרי ארץ ישראל, התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה (ובמיוחד באזור ירושלים), חקר שמות מקומות ותולדותיהם, למד את טבע הארץ ותושביה, ורשם וצייר את ממצאיו. נמנה עם מייסדי בית כנסת "מנחם ציון" בחצר החורבה ברובע היהודי.

בשנת ה'תר"ט, 1849 יצא לשליחות אל יהודי אמריקה. בשנת 1856 תמך בייסוד בית הספר למל בירושלים, שבו לימדו בגרמנית לימודים כלליים, ואף לימד בבית הספר, אך אולץ להתפטר עקב התנגדות מרבית הרבנים האשכנזים. שוורץ גם היה דובר של הקהילה היהודית בירושלים אצל השלטון הטורקי. כמו כן תמך בהקמת בית הספר דורש ציון על ידי יוסף בלומנטל בשנת 1866.

נשא לאשה את חיה רבקה לבית לוריא מכולל הפרושים (קרובתו של ר' שמריהו לוריא ממוהילב, חותנו של ר' יחיאל מיכל פינס). נולדו לו ארבעה בנים וארבע בנות, שנפטרו בגיל צעיר, חוץ משתי בנות שהקימו משפחה משל עצמן. חתניו הם יוסף ריבלין והרב משה אליעזר דן רלב"ג. שוורץ נפטר בט' בשבט תרכ"ה בגיל 61 משושנת יריחו שהפילה חללים רבים בירושלים, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נכתב בין היתר "יוסף איננו כי לקח אותו אלקים / מעשיו הבריקו כשוהם / וצבע מפה שלו שחור". בשכונת "מחנה יהודה" בירושלים נקרא על שמו רחוב. בתל אביב נקרא רחוב על שם ספרו תבואות הארץ.

יצירתו

Joseph Schwarz. Tvuaat HaAretz. 1900.pdf&page=7
ספר תבואות הארץ, יהוסף שוורץ, 1900 ירושלים, מהדורה שלישית (מהדורה ראשונה יצאה בשנת תר"ה). לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

חיבר שמונה ספרים. החשוב שבהם, "תבואות הארץ", מתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, יישוביה, הצומח, החי ותושביה. הספר חובר כשבע שנים לאחר עלייתו לארץ. ויצא לאור בארבע מהדורות. הספר תורגם לאנגלית וגרמנית, וחלקים ממנו שימשו כחומר לימוד בבתי ספר יהודיים בגרמניה. הספר גם זכה לעיטור כבוד של קיסר אוסטריה.

בספריו יש תיעוד רב של ההווי באותה תקופה בירושלים, ויש בהם לשפוך אור על היחסים בין היהודים לבין המוסלמים ועל מצבם של יהודי ירושלים תחת השלטון הטורקי. כך למשל הוא מציין כי המוסלמים מקפידים לאכול בשר משחיטה של שוחט ספרדי ולא אשכנזי, מכיוון שהם סוברים שהאשכנזי איננו מצאצאיו של אברהם אבינו. עוד הוא מציין כי מצבם של יהודי הארץ בעלי אזרחות אירופית, שכונו בארץ "פרנקו", הוטב מאוד לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי איברהים פאשה המצרי, מכיוון שהשלטונות התייחסו אליהם בכבוד גדול.

הרב שוורץ נהג לחקור דברים מכלי ראשון ולהתנסות בהם באופן בלתי אמצעי. לצורך קביעת לוח לשנת תר"ג הוא מעיד על עצמו ש"עלה אלפי פעמים אל ראשי ההרים וגגות הבתים כדי לחזות בהנץ החמה". כך למשל כאשר הגיע לים המלח, נטל דגימות מים כדי לבצע בהם בדיקות ולהשוות אותם למי הים התיכון, ואף ניסה בעצמו לטעום את המים. "וכמעט אי אפשר להניחו בפה עבור חריפותו. לקחתי ממנו מעט בפי ויותר מחצי שעה נשאר טעם מררי וגפרית בפי."[4].

Grave of Joseph Schwarz
קברו של יהוסף שווארץ, עם אפיטף פרי עטו של יעקב ספיר.

מספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ לפי קרסל ותדהר נולד בי"ז בחשוון, ה-22 באוקטובר
  2. ^ בערך באותו פרק זמן, למדו שם גם: רבי יעקב עטלינגר, בעל "ערוך לנר". הרב יצחק דב במברגר, הרב אליעזר ברגמן (שותפו בהקמת כולל הו"ד) ורבי נתן אדלר (השני).
  3. ^ אבי ששון, תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ, אתר דעת
  4. ^ תבואות הארץ עמ' נט
אבל כרמים

אָבֵל כְּרָמִים היא עיר בקרבת רבת-עמון הנזכרת בסיפור יפתח הגלעדי אשר רדף אחרי העמונים. בתרגום יונתן: "מישר כרמיא".

אבל מחולה

אָבֵל מְחוֹלָה הייתה עיר בעמק הירדן בתקופת המקרא. השתייכה לנחלת שבט יששכר.

אבראהים (נהר)

נהר אבראהים (בכתיב ערבי: نهر ابراهيم) הוא נהר בלבנון הזורם ממזרח למערב מהרי הלבנון הצפוניים אל הים התיכון, ונשפך לים בין ג'וניה לגבל. תחילתו של הנהר במערת אפקה ומפלי אפקה. נהר אבראהים הוא אחד היעדים התיירותיים המובילים בלבנון. בסקר של איכות המים, נמצא הנהר כנהר הכי פחות מזוהם בלבנוןבתאורים מהעבר של לוקיאנוס הסורי ופילו מגבל מסופר שהנחל היה מאדים באביב מסחף של חול אדום, דבר שקושר לסיפור על אדוניס במיתולוגיה הכנענית. על פי המיתולוגיה היוונית, ארס גרם לפציעתו של אדוניס בידי חזיר בר, פציעה שאדוניס דימם ממנה למוות בזרועותיה של אפרודיטה. על פי לוקיאנוס, במקורות הנהר היה מקדש שבו התקיים פולחן יווני.

הרב יהוסף שוורץ, בספר 'תבואות הארץ' שיצא לאור בשנת 1845, מתאר את נהר אבראהים וסביבותיו ומציין שבעבר נקרא נהר אדוניס. הוא מציין גם שבהרי השוף נמצא מעיין הנקרא "עין אחאב", שמימיו זורמים לנהר אבראהים. את המעיין הזה הוא מזהה עם "באר אחאב", המוזכרת במסכת פרה (פרק ח', משנה י"א).

גדור (עיר מקראית)

גְדוֹר (גם: גְדֹר) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, הנזכרת בספר יהושע: "חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר".

העיר נזכרת גם בספר דברי הימים: "וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה, אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), זיהה את "גדור" זו עם "גדרה" הנזכרת בשפלת יהודה, אך הזכיר כי קיימת עיר בשם זה גם בקרבת אלוני ממרא.

"גדור" נזכרת במשנה כאחת הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון: "ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושוע בן נון, כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדור, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן". בתלמוד הבבלי ראו ב"גדור" הנזכרת כאן (בחלק מהנוסחים "גדוד") יישוב בעבר הירדן. "מגדל גדור" נזכר גם בסיפור "רבי אלעזר והמכוער" (תענית כ א-ב), ומיוחס לאזור הירמוך.

במאה ה-19, העיר הקדומה זוהתה על ידי החוקר וכומר אדוארד רובינסון עם חורבה בשם ח'רבת ג'דור, הנמצאת בסמוך לכפר בית אומר שבהרי יהודה, וצפונית לחלחול ולבית צור הנזכרות יחד עם העיר בתיאור המקראי.

גם החוקר יהוסף שוורץ הצביע על חורבה זו, והיא נזכרת גם במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בחורבה, הנמצאת ברום 922 מטרים מעל פני הים, ומוקפת ואדיות, נערכה חפירה ארכאולוגית בשנת 1974, ונמצאו בה מערכת קברים מתקופת הברונזה וחרסים רבים מהתקופה הישראלית.

הנחל היוצא מאזור החורבה, ואשר מגיע עד עמק האלה, נקרא "נחל גדור", ודרכו עברו לוחמי הל"ה במסעם.

דדן

דְּדָן (גם: דְדָנֶה) היה שבט קדום המיוחס לאחד מצאצאי אברהם וקטורה, וכן עיר בהרי אדום.

ה'תרכ"ה

ה'תרכ"ה (5625) או בקיצור תרכ"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-1 באוקטובר 1864, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 20 בספטמבר 1865. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

חצר ראנד

חצר ראנד הוא מתחם יהודי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, בצמוד לשוק הכתנים וסמוך להר הבית.

ט' בשבט

ט' בשבט הוא היום התשיעי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשיעי בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בט' שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

ישעיה ברדקי

רבי ישעיה ברדקי (ה'תק"ן, 1790 - י"ח בחשוון ה'תרכ"ג, 11 בנובמבר 1862) היה מראשי הקהילה האשכנזית הפרושית במאה התשע עשרה בירושלים.

ישראל שוורץ

הרב ד"ר ישראל שוורץ (כ' באדר ה'תק"ף, 15 במרץ 1830 - כ"ז בטבת ה'תרל"ה, 4 בינואר 1875) היה פעיל חברתי, חוקר ורב גרמני, רבן של ביירוית ושל קלן.

כפר חיטיא

כפר חיטיא (גם: כפר חיטייא, כפר חטיה ו- כפר חטיאה) הייתה עיירה יהודית גדולה בגליל התחתון, הנזכרת רבות במקורות חז"ל.

משמעות שמה של העיירה בארמית הוא "כפר החיטים".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום אליו ברח ריש לקיש מפני רבי יהודה נשיאה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין השניים, בסמוך למגדלא שמצפון לטבריה: "שמע רבי יודה נשיאה וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא".

העיירה נזכרת במקורות חז"ל גם כעיר מוצאם של מספר חכמים, ובהם האמורא יעקב איש כפר חיטייא והדרשן רבי עזריה דכפר חטיה, וכן נזכרת במדרש בראשית רבה בסיפור מעשה על חבורת פוחזים בני העיירה שנהגו להתנכל למלמד התינוקות בבית הכנסת המקומי, עד שאחד מהם נטה למות ובחר להעביר את ילדיו למשמורת אצל אותו מלמד.

חז"ל זיהו את העיירה בת זמנם עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי: "וערי מבצר הצרים צר וחמת רקת וכינרת, הצידים - כפר חיטייא, צר - דסמיכה לה, חמת - חמתה, רקת - טיברייא, כנרת - גינוסר".

זיהויה המקובל של העיירה, וכפי שהוצבע עוד בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ, הוא בחרבת חיטין שממערב לטבריה. במקום נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד.

בקרבת העיירה, אשר ישבה בסמוך לדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, שכנו מספר עיירות יהודיות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד, ובהן בית מעון, ארבל, מגדלא, כפר ימה ומשכנא.

על שם העיירה הקדומה נקרא מושב כפר חיטים שהוקם בסמוך לאתרה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים.

כפר עקביה

כפר עקביה היה יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד שהתקיים בגולן.

היישוב נזכר בתלמוד הירושלמי, בקשר לאמורא מהדור החמישי אבא בר כהן: "הורה רבי אבא בר כהן בכפר עקביה". בפסיפס בית הכנסת העתיק בחמת גדר צוין כי אחד מהתורמים למבנה הוא מ"(כ)פר עקביה".

במאה ה-19, החוקר והרב יהוסף שוורץ הציע לזהות את היישוב הקדום עם החורבה "עין עקב" שבדרום רמת הגולן, מעל חמת גדר.

אתר זה נקרא על ידי ועדת השמות הממשלתית בשם "עין עקוב", ובו מתחיל כיום שביל הגולן.

הצעת הזיהוי המקובלת כיום ל"כפר עקביה" היא בכפר הסורי הנטוש כפר עקב, בסמוך למושב רמות של ימינו, בשיפולי מרכז הגולן.

לימודי ארץ ישראל

לימודי ארץ ישראל או בקיצור "ידיעת הארץ" הוא תחום לימוד העוסק בהיסטוריה, גאוגרפיה, גאולוגיה, ביולוגיה של ארץ ישראל. המושג "ידיעת הארץ" הוטבע לראשונה בשנת 1845 על ידי מחבר ספר הגאוגרפיה הראשון על ארץ ישראל, יהוסף שוורץ, במבוא לספרו תבואות הארץ - גאוגרפיה של ארץ ישראל.

מערת צדקיהו

מערת צדקיהו היא המערה המלאכותית הגדולה בישראל. היא שוכנת מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, והייתה חסומה למבקרים במשך דורות רבים. למערה נקשרו מסורות רבות, והמפורסמת בהן קשורה במנוסתו של צדקיהו מלך יהודה מפני הבבלים עם חורבן בית המקדש הראשון. מסורת זו היא שהעניקה למערה את שמה.

נחל אשכול

נחל אשכול הוא נחל המוזכר בתורה, בספר במדבר ובספר דברים, בסיפור שנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען:

זיהויו של נחל אשכול שנוי במחלוקת. רבי יהוסף שוורץ, בעל "תבואות הארץ", סבור כי נחל אשכול הוא נחל שורק והוא כותב: "למערב חברון ואדי אזראר, ולפי דעתי הוא נחל אשכול (במדבר י"ג כ"ג) והוא נחל שורק הנזכר בשמשון (שופטים ט"ז ד') (ומצאתי בתנחומא פרשת שלח לך שנחל אשכול נקרא כן על שם אשכול בעל-ברית אברהם (בראשית י"ד י"ג) שלקחו האשכול ממקומו עד כאן, הנה מוכח שבמחוז חברון הנחל". למרות זאת, במפה ששירטט מצוי נחל אשכול צפונית לחברון במיקום של נחל תלם.

אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח", כותב: "ונחל אשכול לצפון ההר, ששם היה חברון ומערת האבות הקדושים" בהערה לפסקה זו נאמר: "נחל קרוב לחברון. יש כמה ואדיות סביב חברון, ואין הסכמה איזה מהן נקרא בפי המרגלים נחל אשכול".

אברהם משה לונץ, בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה", סבור כי "נחל אשכול הוא הנחל אשר העיר חברון עומדת בו". אבל הוא מוסיף: "אך התרים (התיירים) האחרונים הראו בראיית נכוחות כי יותר נכון לקבוע את מקומו אצל מקום הנקרא: תֻלֵילַתְּ אלענב (תלי הענבים) הסמוך לבאר שבע."

לפי מדרש במדבר רבה, נחל אשכול נקרא אמנם באופן פשוט על שמו אשכול, רעו של אברהם, אך למעשה הוא נקרא על שם המאורע שהתרחש בנחל מאות שנים אחר כך, לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל, כמתואר בספר במדבר.

" למקום ההוא קרא נחל אשכול" זש"ה "מגיד מראשית אחרית" שהכל צפוי היה לפני הקב"ה אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו".

נציב (עיר מקראית)

נְצִיב הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, בסמוך לקעילה, הנזכרת בספר יהושע: "לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה".

בתחילת המאה ה-4 לספירה ציין אוסביוס באונומסטיקון כי העיר הייתה נושבת בימיו, ושכנה במיל התשיעי בדרך שבין בית גוברין לחברון (הירונימוס תיקן כי מדובר בשבעה מיל).

האתר זוהה על ידי חוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ועוד קודם לכן על ידי החוקר יהוסף שוורץ, עם החורבה הנקראת עד ימינו בשם ח'רבת בית נציב, במערב הרי יהודה, כשלושה ק"מ דרומית-מזרחית לתל קילא, המזוהה עם קעילה, וכק"מ אחד צפונית לתרקומיא.

"ח'רבת בית נציב" מפוצלת לחורבה מערבית ולחורבה מזרחית, כאשר בחורבה המערבית שרידים מהתקופה הרומית והביזנטית, ובחורבה המזרחית שרידים מתקופות קדומות יותר (החל מתקופת הברזל), המחזקים את זיהויה עם העיר המקראית.

עיון (עיר מקראית)

עִיוֹן הייתה עיר מקראית, באזור שיועד לשבט דן בצפון נחלת שבט נפתלי, ואשר בשל היותה על גבול הצורים והצידונים, ידעה כיבושים רבים.

תחילה, העיר נזכרת בתיאור כיבושי בן הדד הראשון הארמי בממלכת ישראל: "וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה".

לאחר מכן, נזכרת בתיאור כיבושי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר".

בתקופת המשנה והתלמוד נזכרת נוקבתא דעיון, כנקודה הצפון-מזרחית של ארץ ישראל בתחום שהחזיקו עולי בבל.

שמה של העיר הקדומה השתמר לפי הסברה בעמק עיון, המכונה בערבית "מרג' עיון", הסמוך מצפון לדן ולאבל בית מעכה.יהוסף שוורץ הציע כי משמעות המילה "נוקבתא" שבמקורות חז"ל היא "עמק צר", כאשר הכוונה היא לאפיק נחל עיון העובר ליד מטולה.

מקום העיר עצמה טרם זוהה בוודאות, ויש המציעים את "תל דבין" שבמרכז עמק עיון, בו נמצאו שרידי חומות וחרסים החל מתקופת הברונזה.

נראה כי העיר נזכרת כבר בכתבי המארות המצריים מראשית המאה ה-18 לפני הספירה, וכן ברשימת הערים של תחותמס השלישי מתחילת המאה ה-15 לפני הספירה.

צנן

צְנָן (גם: צַאֲנָן) הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעמיים בתנ"ך.

בתחילה, העיר נזכרת בספר יהושע, בתיאור ערי השפלה בנחלת שבט יהודה, באזור העיר לכיש: "צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד".

לאחר מכן, נזכרת העיר בנבואות החורבן של מיכה הנביא על ערי השפלה: "עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ".

העיר נזכרה, בהקשר המקראי שלה, גם אצל חז"ל.

במאה ה-19 הציע החוקר יהוסף שוורץ את זיהויה של העיר בכפר הקטן "צאנאברא", כחמישה ק"מ מזרחית לבית גוברין.

בחורבה, המכונה כיום "חורבת צנובר", שרידי חומות, מבנים, מערות רבות ופסיפס, ולצדה תל קטן עם חרסים החל מתקופת הברונזה הקדומה.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 נעשה ניסיון לקנות אדמות ליישוב יהודי חקלאי במקום, בידי דוד גוטמן, ממייסדי פתח תקווה.

קבר חולדה

קבר חולדה או קבר פלגיה הוא כינוי למערכת קבורה בהר הזיתים בירושלים, המיוחסת במסורת היהודית לחולדה הנביאה. המסורת בדבר מיקום קבר חולדה הנביאה בראש הר הזיתים החלה בימי הביניים ומקורות שונים המשיכו לציין את המקום גם במאה ה-19. המקום שעליו הצביעו כקבר חולדה נמצא במרומי הר הזיתים, מדרום לחצר כנסיית העלייה. מעבר חשוך מוליך לחדר קטן ובו סרקופג פשוט הנושא כתובת יוונית.

מעל הקבר ניצב כיום מסגד שנבנה בתחילת המאה ה-17. המסגד פתוח למתפללים בלבד וסגור בדרך כלל למבקרים.

הארכאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי מצא בתוך הקבר כתובת יוונית פגאנית: "אמצי דומיטילה, איש אינו בן אלמוות".

ידיעת ארץ ישראל
כללי ארץ ישראלידיעת ארץ ישראל • מחקר אזור בארץ ישראל Aerial view of the Judean Desert (near Masada), Israel 03
תחומי מדע היסטוריהגאוגרפיהגאולוגיהאקליםהחיהצומחהצפרות בישראל
תחומי הפעילות לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיהשל"ח וידיעת הארץ • סדרות חינוך • לימודי ארץ ישראלחוגי סיירותהחקלאות בישראל
מוסדות בתי ספר שדההאגודה הגאוגרפית הישראליתהחברה ההיסטורית הישראליתהחברה להגנת הטבעהחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראלהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילןהמכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמןהמכון לארכיאולוגיה גליליתהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטיהמרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומאהמרכז למיפוי ישראלהעמותה הישראלית לפרהיסטוריההקרן לחקר ארץ ישראליד יצחק בן-צבימכון אבשלוםמכון ישראלי לארכאולוגיהרשות העתיקותשביל ישראל
חוקרי ארץ ישראל בנימין מטודלהאשתורי הפרחי • יהוסף שוורץ • אברהם משה לונץאברהם יעקב ברורזאב וילנאייוסף ברסלבישמריה גוטמןצבי אילןיוסי בן-ארציאורי דבירספי בן יוסףשמואל אביצור • ברוך ספיר • מורה דרך
ספרי יסוד ארץ-ישראל: ספר-המסעות •מדריך ארץ ישראלאנציקלופדיה אריאלמדריך ישראלכל ארץ ישראלאנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.