יהונתן בן גרשום

יְהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם היה לוי ששימש ככהן לפסל מיכה.

יְהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם
לידה אחת מערי הלוויים שבדן[5]
מדינה Flag of Dan.svg שבט דן[1]
Flag of Judea.svg שבט יהודה[2]
Flag of Ephraim.svg שבט אפרים[2]
שיטת חז"ל
ממלכת ישראל המאוחדת[3]
Flag of Ephraim.svg ממלכת אפרים[4]
מקום קבורה לפי שיטת חז"ל - בית אל[4]
מקום מגורים אחת מערי הלוויים שבדן[5], בית לחם[2], גרב[6] ודן[1]
שיטת חז"ל
ירושלים[3], שומרון[4] ובית אל[7]
כינויים נוספים לפי שיטת חז"ל - שְׁבֻאֵל בֶּן־גֵּרְשׁוֹם[3], נָבִיא אֶחָד זָקֵן[7], הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן[4]
ידוע בשל עבודתו ככהן לפסל מיכה[8]
תפקיד כהן לפסל מיכה[8]
שיטת חז"ל
שר האוצר[3] וכהן לעגל שבדן[9]
השקפה דתית יהדות[10]
שותף בניו[11]

חייו

יהונתן נולד לגרשום בן משה ולאשתו (שיש אומרים שהייתה ממשפחת יהודה[12]). הוא נולד באחת מערי הלוויים שבדן[5]. לאחר מכן עבר יהונתן לבית לחם. יהונתן איבד את עבודתו בבית לחם (על פי הרד"ק[13]), או שלא מצא שם עבודה (על פי המלבי"ם[14]), ולכן נדד מעיר לעיר לחפש עבודה[2]. באחד הימים, יהונתן התארח אצל בית מיכה שבעיר גרב[6]). יהונתן סיפר למיכה שהוא לוי ומיכה שכנעו לשמש ככהן לפסל מיכה. בהתחלה יהונתן לא הסכים והלך[15], אך מיכה שכנעו שישאר בביתו. בחלוף הזמן, נגרר יהונתן אחרי מיכה ושימש ככהן לפסל וכנביא שקר[16]). באותם ימים שבט דן שלחו משלחת כדי לחפש שטח מתאים לכיבוש והתיישבות של שבטם[17]. אנשי המשלחת התארחו בבית מיכה, ושמעו את קולו של יהונתן שהיה מוכר להם בילדותו, כשגר בנחלת שבט דן. הם שאלו אותו שאלות בקשר לעבודתו, ולאחר שהתבררה להם התמונה השלמה, הם בקשו מיהונתן שישאל בתרפים האם הם יצליחו, והוא ענה להם שיצליחו[18]. המשלחת באמת הצליחה בשליחותה, וכשיצא הגדוד להלחם בעיר שנמצאה – ליש (שנקראה לאחר מכן דן), החליטו חיילי הגדוד לגנוב את פסל מיכה. בזמן שלקחו את פסל מיכה, הם הסיחו את דעתו של יהונתן בדיבורים, אך יהונתן הבחין בכל זאת במעשיהם ושאל אותם על כך[19]. הם אמרו ליהונתן שישתוק, כי אם מעשיהם יוצאו אל הפועל הוא יזכה להיות כהן של שבט שלם[20]. ובאמת, יהונתן ובניו היו כהנים לשבט דן הרבה זמן. על פי הרלב"ג, יהונתן נפטר אחרי עליית יבין מלך כנען[21]. על פי הרד"ק[22] והמצודות[23] יהונתן נפטר אחרי חורבן שילה.

המשך חייו על פי חז"ל

דוד החזיר את יהונתן בתשובה. דוד ראה שיהונתן אוהב כסף ומינה אותו להיות שר האוצר. חז"ל מזהים אותו עם שבואל בן גרשום, ואומרים שנקרא כך כי חזר בתשובה. לאחר מות דוד, שלמה החליף את השרים ויהונתן איבד את משרתו. אחרי שאיבד את משרתו, חזר לשמש כנביא שקר, עבר לשומרון ואז לבית אל. חז"ל מזהים את יהונתן עם נביא השקר מבית אל שהסית את עדו שיאכל בביתו לחם על אף שה' אסר עליו את זה. עדו התרצה ובזמן שאכל עם נביא השקר, נביא השקר התנבא שבגלל עברה זו עדו לא יקבר בקברות אבותיו. ובאמת, עדו מת באמצע הדרך לממלכת יהודה והנביא קבר אותו בקבר שהכין לעצמו. נביא השקר גם ציווה את בניו שיקברו אותו בקבר עדו[24]. אחרי שירבעם הקים את העגלים, חזר יהונתן לדן ושימש ככהן לעגל בדן[9]. יהונתן נפטר בימי גלות עשרת השבטים[25] (על פי הפרשנים שאומרים שנפטר הרבה לפני כן, כל הסיפורים שיוחסו ליהונתן עצמו אחרי מותו, הם בעצם על צאצאיו[21]).

הנהגותיו

בימי פסל מיכה, אם היה בא אל יהונתן אדם עם קרבן שביקש מיהונתן שיפייס את הפסל, יהונתן היה אומר לו שהפסל לא עושה כלום, ואם הוא רוצה לפייס את הפסל, עליו להביא לו סולת עם 10 ביצים. לאחר שהאיש שהביא את הסולת היה הולך, יהונתן היה אוכל הכל. אם היו שואלים את יהונתן למה הוא כהן לפסל אם הוא חושב שהפסל לא עושה כלום, הוא היה אומר שזה לצורכי פרנסה בלבד[25].

לאחר מותו

לאחר חורבן ממלכת ישראל החליט יאשיהו להחריב את כל הבמות ולשרוף עליהם את עצמות עובדי העבודה הזרה. הוא הוציא את כל המתים מקבריהם, אך בקבר עדו לא נגע, וכך נצלו עצמותיו של יהונתן[26].

רבי יהונתן אייבשיץ אמר על עצמו שהוא גלגולו של יהונתן בן גרשום[27].

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק כ"ז
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ח'
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ח
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מלבי"ם שופטים יח ג
  6. ^ 6.0 6.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד ב'
  7. ^ 7.0 7.1 ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק י"א
  8. ^ 8.0 8.1 ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק י"ב
  9. ^ 9.0 9.1 מלבי"ם שופטים יח ל
  10. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ו'
  11. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל'
  12. ^ רש"י שופטים יז ז
  13. ^ רד"ק שופטים יז ז
  14. ^ מלבי"ם שופטים יז ח
  15. ^ מלבי"ם שופטים יז י
  16. ^ מלבי"ם שופטים יז יא
  17. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ב'
  18. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים ג'-ו'
  19. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים י"ד-י"ח
  20. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק י"ט
  21. ^ 21.0 21.1 רלב"ג שופטים יח כט
  22. ^ רד"ק שופטים יח ל
  23. ^ מצודת דוד שופטים יח ל
  24. ^ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוקים י"א-ל"ב
  25. ^ 25.0 25.1 תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
  26. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ח
  27. ^ כתב עת בית ישראל ואהרן קיט תשס"ה קמח
אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

גרשום (דמות מקראית)

גֵרְשֹׁם הוא דמות מקראית, בנם הבכור של משה וציפורה, בת יתרו.

המדרש דורש את הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש" מלשון אלה - שבועה, ומסביר שיתרו הסכים לתת למשה לשאת את ציפורה, בתנאי שבנם הבכור יהיה כומר לעבודה זרה. כך המדרש מסביר מדוע גרשום לא נימול, ומדוע המלאך רצה להרוג את משה, עד שציפורה מלה את גרשום (לא מפורש בפסוק מיהו הבן שלא נימול, ולכן יש המפרשים שלא מדובר בגרשום, אלא בבנו השני של משה, אליעזר).

על פי חז"ל, הנער שהודיע למשה על נבואת אלדד ומידד, היה גרשום.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

קבר נבי יהודה

קבר נבי יהודה (קרוי גם נבי הודא או נבי יהודא) הוא מבנה המזוהה על ידי העדה הדרוזית עם מקום קבורתו של יהודה בן יעקב. האתר מקודש גם למוסלמים ולעלאווים. הקבר נמצא בחורשת עצי אלה עתיקים בעמק החולה, על גבעת עזז (תל עזזיאת) בסמוך לשאר ישוב ולקיבוץ דפנה. לפי מלחמת ששת הימים היה במקום מסגד והוא שימש גם כמקום עליה לרגל למוסלמים ביום הראשון של הרמדאן. הקבר שופץ והורחב בשנת 1999 וכיום משמש כאתר לעליה לרגל לבני העדה הדרוזית בגליל ומשמש כמקום תפילה, לימוד ובקשת סגולות.

בימי הביניים זוהה המקום עם קברו של שבואל בן גרשום בן משה, אחיו של יהונתן בן גרשום (נכדו של משה לפי חז"ל).

בצמוד למתחם נמצאת חורבת עומרית.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.