יהונתן

יְהוֹנָתָן (מופיע גם בכתיב יוֹנָתָן) הוא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי, בנו של שאול המלך. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד – יריבו של אביו – ולמורת רוחו של האחרון ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית.

בסיפורים שונים בספר שמואל ניכר אומץ לבו הרב ואופיו העצמאי והמיוחד של יהונתן, היוצא לקרב בגבורה גדולה, אינו מהסס לחלוק על אביו בכמה פעמים, ואף להגיע למצב שבו אביו נוזף בו ומקללו, ואף מנסה להכותו.

Frederic Leighton, 1st Baron Leighton of Stretton - Jonathan’s Token to David - Google Art Project
וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד; וְנַעַר קָטֹן, עִמּוֹ. לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ--רֻץ מְצָא נָא אֶת-הַחִצִּים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה; הַנַּעַר רָץ, וְהוּא-יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ.
יהונתן מורה לנערו להביא אליו את החצים אשר ירה על מנת להזהיר את דוד. ציור מעשה ידי פרדריק לייטון משנת 1868

אטימולוגיה

משמעות השם יהונתן היא "יהו-נתן", כלומר ה' נתן, כדרכם של שמות מקראיים רבים המשלבים בתוכם את שם ה'. ייתכן ששמו מוסב על הולדתו, וייתכן שהוא קרוי על מאורע אישי או היסטורי.

שמו של יהונתן משתנה לאורך הסיפור מיונתן ליהונתן. כאשר הקו התוחם שממנו הוא מתחיל להקרא יהונתן הוא בפסוק: "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ"[1], דבר שהרד"ק עומד עליו במקום. כמעט כל הפעמים שבהן מופיע השם 'יהונתן' עם האות ה' הן לאחר פגישתו עם דוד. הוספת האות ה' לשמם של אנשים היא מאורע החוזר על עצמו במספר מקומות בתנ"ך, כמו בשינוי שמותיהם של אברהם (אברם) ושרה (שרי), אך מה שמיוחד אצל יהונתן הוא ששמו משתנה וחוזר, שכן במקרים שמדובר על יהונתן בהקשר של ה' ורוחניות, או שה' עמו ועוזר לו נוספה האות ה', אך במקרים שלא, היא מושמטת.

משפחתו

יהונתן, היה בנם של המלך שאול ואחינועם בת אחימעץ, ואחיהם של אבינדב (או: ישוי), מלכי-שוע, מרב, מיכל[2] ואיש בושת[3] (או: אשבעל[4]). אחיו בני פילגש אביו היו אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת[5]. הוא הפך לגיסו של דוד כשדוד התחתן עם מיכל. בנו של יהונתן היה מפיבושת נכה הרגלים, אשר דוד נטה לו חסד.

דמותו

גיבור מלחמה

עוד בראשית מלכות שאול היו לצבאו שני מפקדים: שאול עצמו, שהוביל אלפיים לוחמים, ויהונתן, שפיקד על אלף נוספים. יהונתן העז להרוג את נציב פלשתים בגבע, ובכך קרא תיגר על שלטונם. כאשר הגיבו הפלשתים במתקפה רבתי ויצאו בשלושה ראשים, ברח העם והתפזר. שאול התעכב ביציאה למלחמה, ונותר עם שש מאות לוחמים. יהונתן היה זה שהציל את המצב: הוא יצא כמעט לבדו - רק עם נערו - אל מחנה פלשתים, הפתיע את הפלשתים כשבא מכיוון לא צפוי ולבד והרג רבים מהם בעזרת נושא כליו. מעשה זה חיזק את לב העם, שיצא בהמוניו למלחמה וניצח. בסיפור זה אפשר לראות את אומץ לבו הרב של יהונתן ואת תושייתו ומנהיגותו הטבעית.

Jonathan Embraces David from Caspar Luiken
דוד ויהונתן נפרדים

מעשה אכילת הדבש

בסיפור מלחמת מכמש מתואר כיצד יהונתן שלא שמע את השבועה שהשביע שאול את העם, שלא לאכול באותו היום, טעם דבש שמצא בדרך. בתום הקרב התברר שאלוהים מסרב לענות לשאול; זה הסיק שהיה מי שהפר את הצו ואכל. לאחר הטלת גורל הכיר שאול באשמתו של יהונתן, וגזר עליו מוות, העונש שייעד מראש למפר הפקודה, מבלי לשאת פנים לבנו. בכך יש דמיון מסוים למעשה יפתח הגלעדי ובתו. אולם במקרה זה מנעה תגובת העם את המתת יהונתן: "הֲ‍יוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה, חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה"[6].

סיפור גבורתו של יהונתן מקביל בפרטים רבים לסיפור גבורתו של דוד אל מול גלית (בין השאר – היציאה לבד אל הקרב והתגובה האוהדת של העם בסופו).

בעל עמדה עצמאית

Saul Tries to Kill David by Julius Schnorr von Carolsfeld
שאול מנסה להרוג את דוד כאשר הוא מנגן לפניו

גם בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו, המפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן, שאהב את דוד מרגע שפגש בו בתום הקרב עם גלית, רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, מה שמעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, המפגין יחס דיכוטומי אל דוד –מצד אחד מבקש להורגו ומצד שני לקרבו.

לעיתים מצליח יהונתן לשכנע את אביו בתומתו של דוד, כאשר הוא מסנגר על דוד לפניו. תגובתו של שאול בפעם אחת היא שבועתו בשם ה' שלא יפגע בדוד: "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת"[7], ולעיתים הוא נכשל במאמציו; כאשר הוא מזכיר את דוד בסעודת ראש החודש המלכותית, מתבררת שנאתו הגדולה של שאול לידידו: "כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי, כִּי בֶן מָוֶת הוּא"[8], ואף אז מעז יהונתן להתעמת עם אביו ושואלו: "לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה"[9], שאלה הגוררת התפרצות זעם של שאול, המנסה להכותו בחניתו. בעקבות כך ועל פי ההסכמה המוקדמת ביניהם, מדווח יהונתן לדוד כי לאור יחסו של אביו אליו, חייו בסכנה.

אציל נפש

אצילות נפשו וּותרנותו של יהונתן יורש העצר של המלכות, מומחשת בכך, שהוא מוכן לוותר על יעודו להיות מלך ישראל, כאשר הוא נוכח בכישוריו של דוד, העולים על שלו: "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן"[10], דבר שלא היה נהוג ונפוץ באותם ימים, שבהם היה נהוג להתנקש לעיתים אף בחיי אחים על מנת לזכות במלכות. דבר זה הוא יוצא דופן וחסר תקדים, בפרט לאור גבורתו הרבה וכישוריו הצבאיים והמנהיגותיים של יהונתן.

דוד ויהונתן

הידידות העמוקה בין דוד ליהונתן ואהבתם זה לזה מתוארת בפסוקים אחדים, כגון

  • "וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ"[11]
  • "וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל"[12]
  • דברי דוד בקינתו על יהונתן: "נֶפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִים"[13]

על אהבת דוד ויהונתן נאמר במשנה: "כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן"[14].

מלכותו של דוד אופיינה בבריתות פוליטיות שכרת עם כל שבטי ישראל, ובעיקר עם שבטו של שאול, שבט בנימין. על אף שבריתות אלה הקימו עליו את שבטו שלו, שבט יהודה, הקפיד דוד לשמור עליהן. דוד דאג שירושתו של יהונתן תגיע אל מפיבושת ולא אל ציבא עבד שאול. וכשביקשו הגבעונים נקמת דם בבית שאול, חמל דוד על מפיבושת ונתן לגבעונים צאצאים אחרים של שאול. כך שמר דוד על הברית עם יהונתן, או שלחלופין העדיף לחסל יורשים פוטנציאלים אחרים שהרי אדם נכה לא יכול למלוך.

מות יהונתן

יהונתן מת יחד עם אביו ואחיו בקרב עם פלשתים בהר הגלבוע. קרב זה סימן את סוף תקופת שאול. בקינתו על מות שאול ויונתן תיאר דוד את גודל הקרבה בינו לבין ידידו: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"[15]. על גבורתו של יהונתן שהיה כנראה קלע מצטיין כרבים מאנשי שבטו שבט בנימין: "מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים – קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר... שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"[16] בשירה זו יש כמה פעמים תקבולת בין שאול ליהונתן, המרמזת ששניהם שקולים אחד כנגד השני.

מסופר כי לאחר המלחמה לקחו פלשתים את גווייתו וגוויות אביו ואחיו ותלו אותן על חומת בית שאן להתפאר בניצחונם, כנהוג באותם ימים. אנשי יבש גלעד, ששאול יצא בעבר להצלתם, הגיעו לבית שאן והורידו את הגוויות מעל החומה להביאם לקבורה תחת האשל ביבש גלעד[17]. שנים רבות לאחר מכן, כאשר מתוארת פרשת הנקמה של הגבעונים בצאצאי שאול, מסופר שבסיומה הביא דוד את שאול ובניו למנוחתם האחרונה באחוזת הקבר המשפחתית בארץ בנימין.

בתרבות ובחברה המודרנית

הקהילה ההומוסקסואלית עושה שימוש ביחסי דוד ויונתן ומציגה אותם כדוגמה תנ"כית לזוגיות הומוסקסואלית, במסגרת המאבק להכרה חברתית וחוקית בקשר בין בני זוג מאותו מין. פרשנות זו מעוררת זעם רב בקרב חוגים דתיים שמרנים (במיוחד כשהושמעה מעל דוכן הכנסת בפי ח"כ יעל דיין). שוללי פרשנות זו מתקשים לקבל את ההנחה כי המקרא מכיר ביחסים הומוסקסואליים ומבטא אותם, והם רואים במתן כל פרשנות כזו חילול הקודש. בתנ"ך עצמו אין אמירה חד משמעית בקשר לאופייה של אותה אהבה עזה ואין בו אמירות מיניות, ודוד היה ידוע גם באהבת נשים (אשר הובילה אותו להסתבכויות ולחטאים כמו במעשה דוד ובת שבע).

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

  • אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות ספרים, תשס"ב.עמ' 179-116.
  • דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2009. פרק ג': הערכת דמותו של יואב לאור ההשוואה בינו לבין יהונתן, עמ' 145-137.

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק א'
  2. ^ שמואל א', י"ד, מ"ט; שמואל א', ל"א, ב'
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י'
  4. ^ דברי הימים א', ח', ל"ג
  5. ^ שמואל א', כ"א, ח'
  6. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק מ"ה
  7. ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק ו'
  8. ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק ל"א
  9. ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק ל"ב
  10. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוק י"ז
  11. ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק י"ז
  12. ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק מ"א
  13. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ו
  14. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ט"ז
  15. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ו
  16. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוקים כ"ב-כ"ד
  17. ^ ספר שמואל א', פרק ל"א
אלכסנדר ינאי

יהונתן אלכסנדר ("ינאי") (127 לפנה"ס - 76 לפנה"ס) היה מלך וכהן גדול נצר לשושלת המלוכה היהודית של החשמונאים, וכיהן בתקופת הבית השני בין השנים 103 לפנה"ס עד מותו בשנת 76 לפנה"ס. עסק רבות במלחמות וכיבושים והרחיב מאוד את שטחה של ממלכת החשמונאים. מדיניות הפנים שלו והעדפתו את הצדוקים גרמה למתח רב, שהתפרץ למרד.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

חטיבה 5

עוצבת השרון - חטיבה 5 (בעבר חטיבת גבעתי וגם חטיבה 17), היא חטיבת חיל רגלים ממוכן (חיר"מ) במילואים ששורשיה בחטיבת גבעתי ההיסטורית. החטיבה השתתפה בכל מערכות ישראל עד כה והיא ממשיכה לשאת בנטל הביטחון במסגרת מערך המילואים גם כיום. על אף הקשר הישיר בין חטיבה 5 לחטיבת גבעתי מתש"ח (נסי המערכה של חטיבת גבעתי ממלחמת השחרור מתנוססים על נס חטיבה 5, וכן תג היחידה של חטיבה 5 זהה לתג החטיבה של גבעתי בתש"ח), אין כל קשר ישיר בין חטיבה 5 לחטיבת גבעתי דהיום. ב-4 ביוני 2017 הוחלט על הוספת שם לחטיבה, ומעתה החטיבה תקרא "עוצבת השרון - חטיבה 5".

י"ד בסיוון

י"ד בסיוון הוא היום הארבעה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

י"ח בניסן

י"ח בניסן הוא היום השמונה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

יהונתן אייבשיץ

רבי יהונתן אייבשיץ (~ה'תנ"ד, 1694 – כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן. מגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז בזמנו, ומחברם של ספרי הלכה שהמפורסם שבהם הוא ה'כרתי ופלתי'. כיהן כרבן של קהילות אה"ו.

לצד עיסוקו בחלק הנגלה של התורה, שהקנה לו את עיקר פרסומו, עסק גם בתורת הנסתר ואף כתב קמעות. עיסוקו זה קומם נגדו את רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך אם כי לא נעלם. בהיסטוריוגרפיה הרבנית מקובל על פי רוב כי טענותיו של היעב"ץ נגדו היו שגויות, בעוד שבמחקר מדעי היהדות, בעיקר מאז גרשם שלום, מקובל כי אכן היה שבתאי.

יהונתן בן גרשום

יְהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם היה לוי ששימש ככהן לפסל מיכה.

יהונתן גפן

יהונתן גפן (נולד ב-22 בפברואר 1947) הוא משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, עיתונאי, סאטיריקן, פובליציסט, מגיש טלוויזיה ומתרגם ישראלי.

יהונתן ליס

יהונתן ליס (נולד ב-30 במרץ 1977) הוא עיתונאי ישראלי, המשמש ככתב הפוליטי והפרלמנטרי של העיתון "הארץ".

יהונתן מלוניל

רבי יהונתן (בן רבי דוד הכהן) מלוניל (נולד במאה ה-12 (1135?) - 1211, עכו) היה מהבולטים שבבעלי התוספות בפרובאנס, ומחבר "פירוש רבנו יהונתן" על כל ספר ההלכות של הרי"ף. גר בעיר לוניל, ונחשב שם לראש החכמים. לפי הכתוב בספר "שבט מיהודה" (שלמה אבן וירגה), עלה רבי יהונתן יחד עם 300 רבנים נוספים לארץ ישראל במסגרת עליית בעלי התוספות.

יונתן בן עוזיאל

יונתן בן עוזיאל - תנא בדור הראשון לתנאים, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני, חיבר את תרגום יונתן, תרגום הנביאים לארמית. רבים נוהגים לעלות לקבר המיוחס לו ליד היישוב עמוקה שבגליל, כסגולה למציאת זיווג ופריון.

יונתן הוופסי

יונתן הוופסי (או יונתן אַפְּפוּס לפי ספר החשמונאים וגם יונתן החפי לפי ספר קדמוניות היהודים) היה בן לשושלת החשמונאים ושליט החשמונאים. יונתן היה מנהיג החשמונאים אחרי יהודה המכבי במשך 18 שנים, כהן גדול, ונציב יהודה מטעם הממלכה הסלאוקית. בשל כישוריו הצבאיים והמדיניים והנסיבות, החשמונאים בהנהגתו הפכו ממורדים נרדפים, לגורם מדיני שהוכר על ידי הממלכה הסלאוקית.

יונתן נתניהו

סא"ל יונתן "יוני" נתניהו (13 במרץ 1946, י"א באדר ב' ה'תש"ו - 4 ביולי 1976, ו' בתמוז ה'תשל"ו) היה קצין בצנחנים, מפקד סיירת מטכ"ל, מעוטר עיטור המופת. נתניהו נהרג במהלך מבצע אנטבה לשחרור בני ערובה ממטוס אייר פראנס שנחטף לאנטבה שבאוגנדה. בעקבות מותו הוענק למבצע השם "מבצע יונתן".

יונתן פולארד

יונתן (יהונתן) ג'יי פולארד (באנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד בח' באב ה'תשי"ד, 7 באוגוסט 1954) הוא יהודי אזרח ארצות הברית ומשנת 1996 גם בעל אזרחות ישראלית, שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. נעצר על ידי ה־FBI בנובמבר 1985, וב-1987 הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ונידון למאסר עולם.

במשך שנים התקיימה מערכה ציבורית בישראל ובארצות הברית שקראה לחנינתו. לאחר שריצה 30 שנות מאסר, שוחרר לפי החלטת ועדת שחרורים בתנאים מגבילים מהכלא ב־20 בנובמבר 2015.

יעקב עמדין

רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין (קרי: עֶמְדְן; בתעתיק לועזי: Emden; ט"ו בסיוון ה'תנ"ח (4 ביוני 1698), אלטונה – ל' בניסן ה'תקל"ו (19 באפריל 1776), שם), היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הרבנים במאה ה-18. נודע בכינוי יַעְבֶ"ץ (ראשי התיבות של שמו, יעקב בן צבי).

כ"ו באב

כ"ו באב הוא היום העשרים ושישה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

קינה

קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד, שיר אבל והספד הנאמר על אדם או קבוצה בעקבות מוות או חורבן. קינה שימשה במקור כסוג של משקל בשירה, אם כי נעשה בה גם שימוש כהספד הכתוב בצורה לירית, המשקף את המוות של אדם קרוב או מתאר צער באופן כללי. קינה יכולה לתאר גם משהו שנראה מסתורי או מוזר למחבר. בנוסף, קינה עשויה להיות סוג של יצירה מוזיקלית, המבוצעת בנימה של עצבות.

שאול

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך כמלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל. רק סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.