יהודה ואלך

יהודה ואלך (12 במרץ 19211 באוגוסט 2008) היה מפקד בצה"ל והיסטוריון צבאי.

יהודה ואלך
Jehuda Wallach
לידה 12 במרץ 1921
גרמניה
תאריך עלייה 1936
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
תפקידים אזרחיים
פרופסור והיסטוריון צבאי

תולדות חייו

ואלך נולד בגרמניה ב-1921 למשפחה ציונית, ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1936.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עלה להכשרה להתיישבות בקיבוץ בית זרע, שם פגש את חוה טורצקי, שעמה התחתן. יחד היו חברים בגרעין המייסד של קיבוץ עין דור. לזוג נולדו שלושה ילדים, רוני, אליעזר ואורי.

במלחמת העצמאות היה מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי, ולחם בנגב הצפוני. במבצע יואב, בין ה-16 באוקטובר ל-17 באוקטובר 1948, פיקד ואלך על גדודו בקרב לכיבוש מתחם מבוצר[1] שכלל ארבעה מוצבים: גבעה 113, גבעה 100[2], משלט הצומת הצפוני[3] ומשלט הצומת הדרומי[4]. הקרב הקשה סימל את הבקעת הדרך לנגב הנצור ונהרגו בו 30 מחיילי גבעתי. בזכות כיבוש הצומת הוא זכה לשם החטיבה שהצליחה לכבוש אותו וגדוד 51 זכה לשם "גדוד הבוקעים הראשון"[5]. לאחר המלחמה שימש כמפקד חטיבת גבעתי[6]. בשנת 1949 מונה לפקד על חטיבה 10. ב-1956 (לפני מבצע קדש) היה אחד משני מפקדי האוגדות הראשונים בצה"ל (יחד עם חיים לסקוב), כאשר הקים ופיקד על אוגדה 38 שנעה בציר המרכזי בסיני. קרבות האוגדה שבפיקודו סביב אבו עגילה ואום כתף נחשבים לקרבות כושלים של צה"ל, ייתכן שבשל סכסוך בינו לבין משה דיין, שהיה רמטכ"ל, על צורת ההפעלה של השריון בעקבותיו פקד דיין ישירות על האוגדה, תוך שהוא עוקף את סמכותו של ואלך[7]. בקרבות אלו לא הצליחו ארבע חטיבות צה"ליות להתגבר על שתי חטיבות מצריות שהיו ערוכות במתחמים מאורגנים. אבידות צה"ל בקרבות אלו היו גבוהות והכוח המצרי נסוג מהמתחמים רק לאחר שלושה ימי קרב, בעקבות הפעולה האנגלו-צרפתית במצרים[8]. לאחר המלחמה חזר לפקד על חטיבה 10, והפך אותה לחטיבה ממוכנת, וכן שימש כראש ענף חי"ר במחלקת ההדרכה (מה"ד).

למד לתואר מוסמך בהיסטוריה כללית ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך לדוקטורט בהיסטוריה צבאית באוניברסיטת אוקספורד. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הדוגמה של קרב ההשמדה".

מאז שנת 1970 היה חבר סגל ופרופסור באוניברסיטת תל אביב[9]. כיהן כראש המגמה להיסטוריה צבאית באוניברסיטה, היה חבר בצוות החוקרים של "המכון להיסטוריה גרמנית" של האוניברסיטה וראש בית הספר להיסטוריה שלה. מאז שנת 1978 היה יו"ר החברה הישראלית להיסטוריה צבאית שליד אוניברסיטת תל אביב.

ואלך ייסד את המסלול האקדמי בפו"ם (המכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה), בית הספר להכשרת הקצינים הבכירים בצה"ל, שבו משולב תואר אקדמאי, וספרו "תורות צבאיות" (מ-1977) היה במשך שנים ספר היסוד לחניכי פו"ם.

נוסף על כך, היה ואלך בעל מעמד בחו"ל, וכיהן כפרופסור אורח במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית. בשנת 1978 היה חבר בוועדת חקירה בינלאומית בווינה, שחקרה את עברו של הדיפלומט האוסטרי קורט ולדהיים.

בשנת 2001 נבחר על ידי המרכז לביבליוגרפיה בינלאומית בקיימברידג', כאחד מ-2000 אנשי המדע הבולטים של המאה ה-20.

בשנת 2003 זכה ואלך בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, על מפעל חיים בתחום המחשבה והספרות הצבאית.

אל"ם פרופסור יהודה ואלך הלך לעולמו באוגוסט 2008 ונקבר בבית הקברות בקיבוץ נירים.

הערכה וביקורת

בספריו, המיועדים בעיקרם לקהל הרחב, מייצג ואלך את הקו המרכזי של הנרטיב הציוני של מלחמות ישראל. ההיסטוריון תום שגב האשים את ואלך בשמרנות ובטשטוש פשעי מלחמה שנעשו כביכול על ידי לוחמי פלמ"ח וצה"ל בעת ה"נכבה" — גירוש הפליטים הפלסטיניים מכפריהם. לטענתו, ואלך התעלם ממחקרים שנערכו בשנות התשעים על ידי "ההיסטוריונים החדשים" בהם בני מוריס ושגב עצמו. עמיתו של ואלך באוניברסיטת תל אביב, הפרופ' מרדכי גיחון, אמר כי ואלך לא טייח אירועים שליליים בתש"ח, אך הקפיד לשמור על התמונה הכוללת של "הוד גבורת הלוחמים והישגים"[10].

ספרים ומחקרים

ולאך כתב וערך 20 ספרים, ופרסם 116 מאמרים בעברית ובגרמנית. בנוסף, פרסם ספרים ואטלסים המיועדים לציבור הרחב, במטרה לקרב ציבורים גדולים לנושאי ההיסטוריה הצבאית בעיקר של ארץ ישראל ומלחמת העצמאות.

אטלסים - עורך ראשי

  • אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, כרטא, 1972.
  • אטלסי כרטא לתולדות מדינת ישראל (עשור ראשון, עשור שני, עשור שלישי).
  • ...לא על מגש של כסף, תולדות מערכות ישראל, כרטא, 2000.
  • מדריך כרטא למלחמת העצמאות, 2005.
  • אתרי קרבות בארץ ישראל, כרטא, 2003.

כתיבה ועריכה, מבחר ספרים

  • אנטומיה של סיוע צבאי, ספריית מעריב, 1981.
  • אל הדגל: הקמת צבא עממי תוך כדי לחימה. הצבא הפדרלי בארצות-הברית במלחמת האזרחים וצה"ל במלחמת העצמאות - מחקר משווה, מערכות, 1997[11]
  • היינו כחולמים: קובץ מחקרים על מלחמת הקוממיות, מסדה, 1985.
  • תורות צבאיות, התפתחותן במאות ה-19 וה-20 (תרגם מגרמנית: אליקים ואלך), 1977.
  • תרומת העלייה במלחמת העצמאות, יד טבנקין, 1992.

עריכה מדעית

ספריו בגרמנית

  • הדוגמה של קרב ההשמדה, פרנקפורט, 1967.
  • תורתו הצבאית של פרידריך אנגלס, פרנקפורט, 1968.
  • התפתחות המחשבה הצבאית במאות ה-19 וה-20, פרנקפורט, 1972.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קרבות משלטי הצומת, מאתר חטיבת גבעתי.
  2. ^ כיבוש גבעה 113 וגבעה 100, מאתר חטיבת גבעתי.
  3. ^ כיבוש משלט הצומת הצפוני, מאתר חטיבת גבעתי.
  4. ^ כיבוש משלט הצומת הדרומי, מאתר חטיבת גבעתי.
  5. ^ אורי דרומיאוגדונר ראשון של צה"ל, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008.
  6. ^ אורי דרומיאיש במדים שוחר שלום, באתר הארץ, 17 באפריל 2009.
  7. ^ ר' כתבתו של אורי דרומי
  8. ^ אתר "יד לשריון", מלחמת סיני, מערכת אבו עגיילה 30 באוקטובר – 2 בנובמבר [1]
  9. ^ מינויים והעלאות בדרגה באוניברסיטת תל-אביב, דבר, 24 באפריל 1973
  10. ^ ר' כתבתו של אורי דרומי, לעיל.
  11. ^ ביקורת: סטיוארט כהן, ‏פתרונים זהים לבעיות דומות?, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 176-175
12 במרץ

12 במרץ הוא היום ה-71 בשנה, בלוח הגרגוריאני (היום ה-72 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 294 ימים.

1 באוגוסט

1 באוגוסט הוא היום ה-213 בשנה (214 בשנה מעוברת). עד סיום השנה נשארו עוד 152 ימים.

2008

שנת 2008 היא השנה השמינית במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2008 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

איגוף

איגוף הוא טקטיקה צבאית במסגרתו כוח צבאי נע סביב האגף של האויב כדי לתקוף אותו שוב מאחוריו. הצורה היעילה ביותר של איגוף היא הלפיתה הכפולה, הכוללת התקפות אגף בו זמנית משני צדדיו של האויב. דוגמה קלאסית לכך היא ניצחונו של חניבעל על הצבא הרומי בקרב קאנאי.

המונח מתייחס בעיקר לקרבות יבשה, אם כי הוא גם בשימוש במסגרת לוחמה ימית. דוגמה לכך היא קרב סלמיס.

אמצעי לחימה במלחמת העצמאות

אמצעי הלחימה במלחמת העצמאות היו מגוונים ורבים. להלן רשימת האמצעים העיקריים שהיו בשימוש הצבאות השונים.

אסטרטגיה של גישה עקיפה

אסטרטגיה של גישה עקיפה הוא מונח בתחום האסטרטגיה הצבאית שהגה באזיל לידל הארט בעקבות קרבות מלחמת העולם הראשונה. מונח זה משמעו להעדיף תמרון או לוחמה פסיכולוגית על פני התנגשות חזיתית. התאוריה פותחה כריאקציה לתפיסות האסטרטגיות שרווחו במלחמת העולם הראשונה, תפיסות שנעוצות בתורתו של קרל פון קלאוזביץ, ושמו את הדגש באסטרטגיה על הקרב החזיתי וראו בתמרון רק אמצעי ליצירת תנאים טובים יותר בהתנגשות החזיתית.

האסטרטגיה של גישה עקיפה הוצגה לראשונה בספר שנשא את השם: "אסטרטגיה של גישה עקיפה - מאה דורות של מלחמה" שיצא לראשונה בבריטניה בשנת 1929. הספר זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות, ביניהן עברית (בשנת 1956).

תורה אסטרטגית זו השפיעה רבות על האסטרטגיה הצבאית, אסטרטגיות כמו בליצקריג, הלם ומורא, אסטרטגיות של לוחמה זעירה ואסטרטגיות של שימוש בטילים הבליסטיים ובטילי שיוט שואבות את עקרונותיהן מהאסטרטגיה של הגישה העקיפה.

הוצאת כרטא

הוצאת כרטא היא הוצאת ספרים פרטית להוצאת מפות, אטלסים, אנציקלופדיות וספרי הדרכה בעיקר בתחומי ארץ ישראל.

המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות

המערכה על ירושלים, סביבותיה והדרכים המובילות אליה נמשכה לכל אורכה של מלחמת העצמאות, החל משלב א' – מלחמת האזרחים, שפרצה למחרת קבלת ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, עבור בשלב ב' - פלישת מדינות ערב לתחומי ארץ ישראל המערבית ובכללם שטחי מדינת ישראל ביום הכרזת עצמאותה וממועד ההפוגה השנייה עת התייצבו גבולות הפסקת האש, שלימים נודעו בשם הקו העירוני, ועד הסכמי שביתת הנשק באפריל 1949, בעצימות נמוכה. ירושלים הייתה אחד ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת העצמאות משום היותה "נשמתה של ארץ ישראל...אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל" - דבריו של דוד בן-גוריון. כשליש מהנופלים במלחמה נפלו בסביבותיה. במהלך מחציתה הראשונה של המלחמה היה חלקה היהודי של העיר נתון במצור חלקי, ומאמץ אזרחי וצבאי רב מאוד הושקע בהעברת אספקה אליה מהשפלה.

בראשיתה של המערכה התעמתו כוח המגן העברי וכוחות ערבים בלתי סדירים (מיליציות חמושות שנקראו ביישוב: 'כנופיות'), כאשר בתווך עומדים כוחות צבא ומשטרה בריטיים, ולאחר הקמת המדינה בין כוחות צה"ל שהוקם על בסיס כוחות ההגנה והפלמ"ח, לבין "הלגיון הערבי (הלגיון הערבי של עבר הירדן")" הירדני והצבא המצרי. לצד כוחות צה"ל פעלו בירושלים כוחות עצמאיים של האצ"ל והלח"י תוך שיתוף פעולה עם כוחות צה"ל, אך ללא קבלת מרות מלאה וזאת עד שחברו לצה"ל.

בלחימה בסביבות ירושלים נחלה ההגנה הפסד בקרבות מצפון, ממזרח ומדרום, כאשר יישובי גוש עציון מדרום לירושלים נכבשו על ידי הלגיון הירדני, ובעקבות הפסד זה הוחלט לפנות את בית הערבה ומפעל האשלג ממזרח לעיר, ואת נווה יעקב ועטרות מצפון לעיר. בלחימה במערב העיר נחל צה"ל ניצחון, והצליח להשתלט על שטח רציף מירושלים ועד שער הגיא, ולפתוח את התעבורה מירושלים אל מישור החוף והשפלה.

על אף הצלחת צה"ל בכיבוש שכונות ערביות במערב ובמרכז העיר ויצירת רצף שכונות בשליטה ישראלית, המערכה בעיר לא הוכרעה, והרובע היהודי במזרח העיר אף נכבש בידי הלגיון הירדני.

הסכם שביתת הנשק עם ירדן בתום מלחמת העצמאות, סמן תחילתה של תקופה בת תשע עשרה שנה בתולדות ירושלים במאה ה-20, עד מלחמת ששת הימים, בה נחלקה ירושלים בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן. קטע של הקו הירוק באורך שבעה קילומטרים חצה את העיר בין מזרחה, כולל הרובע היהודי, שהיה לחלק מממלכת ירדן, לבין מערבה, בתוספת מובלעת הר הצופים, שנותר בידי ישראל. ארמון הנציב היה לשטח מפורז בשליטת האו"ם.

העלייה הרביעית

העלייה הרביעית שגם נקראת עליית גרבסקי, היא גל העלייה הגדול בין השנים 1924–1931 לארץ ישראל. מספר העולים בתקופה זו מוערך בכ-70,000 נפש, בעוד מספר היורדים מן הארץ באותה תקופה מוערך בכ-20,000.

חטיבת גבעתי (תש"ח)

חטיבת גבעתי (חטיבה 5) הייתה חטיבת חי"ש מובחרת שהוקמה בתל אביב, על בסיס חי"ש פרברים (נוער עובד), פלוגות ה"נחשונים" (משוחררי הצבא הבריטי) ועולים חדשים. היא הוקמה בסתיו 1947 כחטיבת חי"ש ועם הקמת צה"ל במאי 1948 צורפו אליה לוחמי אצ"ל ומגויסים ואחרי אלטלנה הצטרפו עוד רבים מאנשי האצ"ל והיא הפכה לחטיבה צה"לית. החטיבה נקראה על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן. בפברואר 1948 הוצאה החטיבה מתל אביב, על מנת לתפוס את חזית הדרום, כאשר את מקומה תפסו גדודי חטיבת קרייתי. רוב החטיבה הועברה לדרום, 200 מחייליה הועברו לחטיבת הנגב שהורכבה ברובה מחברי פלמ"ח ו-200 חיילים הועברו לירושלים על מנת לחזק את חטיבת עציוני. ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,229 חיילים ומפקדים. היא נחשבת כחטיבת החי"ש המצטיינת במלחמה.

במהלך מלחמת העצמאות לחמה גבעתי בכ-180 קרבות, בהם נהרגו 675 חיילים ונפצעו כ-2,000 לוחמים.

חטיבת יפתח

חֲטִיבַת יִפְתָּח (חטיבה 11, בעבר נקראה גם חטיבה 576), היא חטיבת פלמ"ח שהוקמה בגליל בעצומה של מלחמת העצמאות, בסוף מאי 1948. החטיבה, שהייתה תחת פיקוד עוצבת עידן ושימשה כחטיבת שריון במילואים, פורקה בשנת 2014. בשנת 2016 הוקמה החטיבה מחדש על בסיס גדודי המילואים של חטיבת החרמון שנסגרה, והיא משמשת כחטיבת הקומנדו במילואים של פיקוד הצפון תחת עוצבת הבשן.

כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.

מפקדה

מפקדה היא מרכז פיקוד, שליטה ובקרה; מפקדה היא דרג הקובע מדיניות ונושא באחריות ההחלטות בתחום המדיניות. ניתן להבחין בין מפקדה (באנגלית - Headquarters) ובין מטה (באנגלית - Staff): מטה הוא דרג מתאם ואחראי לפיקוח על הגשמת המדיניות שנקבעה על ידי המפקדה.

מפקדה צבאית היא צומת בו מרוכז כל המידע המוקדם (מידע לוגיסטי, תוכניות מלחמה, הערכות מודיעין), המידע המתקבל בזמן אמת משדה הקרב, הערכות מומחים, מתבצעת עבודת המטה, בו מתקבלות ההחלטות האופרטיביות וממנו מועברות ההנחיות למפקדי השטח, ובמקביל דיווחים וקבלת הנחיות ממפקדה ממונה.

מפקדות מכונות בשמות שונים, בהתאם לתווך שבו הן פועלות. לדוגמה, חדר מלחמה (חמ"ל) ברמת הממשלה, מוצב הפיקוד העליון (מִצפ"ה) בצה"ל ברמת המטכ"ל, חדר מצב - במשרד החוץ, מוצב פיקוד ימי (מצפ"י) ברמת מפקד חיל הים, מרכז ידיעות קרב (מי"ק) בספינה וכדומה. חפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) ברמת היחידה הלוחמת, (באנגלית - Tac - Tactical HQ).

מפקדה של כוח לוחם יבשתי תמוקם בדרך-כלל בקו העורפי של החזית, במקום מוגן יחסית, מה שיאפשר סיורים של המפקדים הבכירים בשטחי הקרבות להתרשמות בלתי-אמצעית, מקום תדרוך והתייעצות למפקדי כוחות המשנה, התקפלות מהירה ללא אבידות במקרה של נסיגת הכוחות, הקמה מזורזת של המפקדה באזור חדש וחידוש השליטה בכוחות.

משה ליסק

משה לִיסָק (1928 – 10 ביולי 2018) היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב.

משטרת עיראק סווידאן

משטרת עיראק סווידאן היא מצודת טגארט, החולשת על צומת דרכים מרכזי בדרום הארץ, על כביש 35, סמוך לקיבוץ שדה יואב. המצודה ידועה בלחימה הקשה שנדרשה לשם כיבושה במהלך מלחמת העצמאות. לאחר כיבושהּ שונה שמה למצודת יואב על שמו של סא"ל יצחק דובנו, מפקד קיבוץ נגבה שנהרג בקרב על הקיבוץ, אשר כינויו המחתרתי בארגון הגנה היה "יואב". עד לשנת 1983 שימשה המצודה כבסיס פעיל של צה"ל וכיום משמשת כמוזיאון למורשת הקרב של חטיבת גבעתי מתקופת מלחמת העצמאות, חטיבה 5, וחטיבת גבעתי המחודשת.

עוצבת המפץ

עוצבת המפץ (אוגדה 319) היא אוגדת מילואים משוריינת הכפופה לפיקוד הצפון.

האוגדה נודעה גם בשמות אוגדה 38, אוגדת האלוף שרון במלחמת ששת הימים, אוגדה 146 ואוגדת משה פלד.

תחילתה של האוגדה בשנת 1954 והיא הוגדרה כ"מפקדה משימתית על חטיבתית" בפיקוד המרכז, הצורך בהקמת מפקדות על חטיבתיות בצה"ל בין דרג החטיבה לדרג הפיקוד עלה כבר במבצעים הנרחבים בסוף מלחמת העצמאות כמבצע עובדה, מפקדה הראשון היה אל"ם מישאל שחם.

ערב מבצע קדש שונה שם העוצבה מ"מפקדה משימתית על חטיבתית " ל"אוגדה משימתית 38", מפקדה היה אל"ם יהודה ואלך. במבצע קדש הופעלה האוגדה בפיקוד הדרום בפיקודו של אל"ם ואלך והוטל עליה לפרוץ בציר המרכזי ולכבוש את מתחמי אום כתף ואבו עגילה, האוגדה נכנסה לקרב בלא ידיעת המטרה האסטרטגית של המבצע (שנשמרה בסוד מהדרג הלוחם), בצורה חפוזה ובכוחות שאינם מאומנים, פיקוד האוגדה נעקף על ידי דרג הפיקוד והמטכ"ל ובקרב שהתפתח לא הצליחה האוגדה לכבוש את המערך המצרי וספגה אבדות קשות ובכללם אחד המח"טים שהסתער בראש כוחותיו (אל"ם שמואל גלינקא), רק החלטת אלוף הפקוד להטיל את חטיבה 7 הביאה לפריצת הציר. ולעמידת האוגדה במשימתה.

במלחמת ששת הימים הופעלה שוב האוגדה כלפי מתחמי אום כתף ואבו עגילה בפקודו של האלוף אריאל שרון, בקרב שנחשב לקרב מופת אוגדתי נכבשו המתחמים והאוגדה המשיכה במרדף אחרי הצבא המצרי המתמוטט עד לתעלת סואץ. לאחר המלחמה הוטלה על האוגדה האחריות על כלל מרחב סיני וזאת עד להקמת אוגדת סיני.

בתחילת שנות ה-70 החל צה"ל בבניית דרג האוגדה כמפקדה קבועה שלה יחידות קבועות והעוצבה הפכה לאוגדה קבועה שמחנותיה באזור ירושלים, תחילה מספרה היה 146 והיא שימשה כעתודה מטכ"לית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד בראשה משה פלד והיא שכנה בפיקוד המרכז, האוגדה הוטלה לרמת הגולן, ביצעה את התקפת הנגד בדרום הרמה אשר נחשבת לאחד המהלכים המכריעים במלחמה והמשיכה בכיבוש המובלעת הסורית.

לאחר הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה הועברה לסיני ולאחר מכן הוכפפה לפיקוד הצפון ומספרה שונה ל-319.

תחת פיקוד הצפון לקחה האוגדה חלק במלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. לאוגדה שלושה בסיסים: מחנה חוות השומר, מחנה ציפורית ומחנה נפתלי.

פלי"ם

פלי"ם (הלחם של פלמ"ח וים, ולא ראשי תיבות על אף שנכתב עם גרשיים) הייתה הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל בשנים 1941–1948.

פעילותה של הפלוגה (פלוגה י' של הפלמ"ח) התמקדה בהעפלה ובביצוע פעולות חבלה ימית כנגד הצי הבריטי, אך אנשיה השתתפו גם בלחימה היבשתית. בתחילת 1948 השתתפו כ-200 מימאי הפלי"ם במבצע 'נחשון' להסרת המצור מעל ירושלים, כ-70 מהם נקברו בבית הקברות בקריית ענבים. במהלך מלחמת העצמאות המשיכו ימאי הפלי"ם להוביל את אוניות המעפילים והעולים וכן את אוניות הרכש. בשיאה כללה הפלוגה הימית כ-370 איש, מהם כ-250 בוגרי עשרה קורסים למפקדי סירות וכ-100 בוגרי חמישה קורסי חובלים. החל ב-1946 הצטרפו אליהם מעל 200 צעירים יהודים מצפון אמריקה - מח"ל עליה ב' - שהפעילו 10 אניות מעפילים שנרכשו בארצות הברית.

שדה קרב

שדה קרב, במשמעותו המקורית - שטח קרקעי שבו צבאות נפגשים ונלחמים זה בזה, ובהשאלה - שטח זרוע הרס, פצועים והרוגים. במשמעותו המורחבת - זירה שבה נערכים קרבות עיוניים, וירטואליים או ממשיים. למשל, מדור הדעות בעיתון, יכול להוות 'שדה קרב' בין שתי אסכולות פילוסופיות.

ממונח זה נגזרים מונחי משנה כמו "שדה קרב עתידי" כשהכוונה למערכות נשק ומידע, שנמצאות בשלבי מחקר, תכנון ופיתוח וייתכן ותשמשנה במלחמות חזויות.

תוכנית שליפן

תוכנית שליפן (בגרמנית: Schlieffen-Plan) היא השם של תוכנית האסטרטגיה של המטה הכללי הגרמני לניצחון מהיר בחזית המערבית נגד צרפת וכך להימנע ממלחמה בשתי חזיתות נגד צרפת ורוסיה בחזית המזרחית, במלחמה שעשויה הייתה לפרוץ בתחילת המאה ה-20.

התוכנית קרויה על שם הוגה ומתכננה - אלפרד פון שליפן.

מפקדי עוצבת המפץ Logo-ugda-319.png
מישאל שחם • יהודה ואלך • חיים בר-לביוסף גבעישעיהו גבישאריאל שרוןיצחק חופימשה פלדמנחם מרוןאברהם ברעםחיים נדלגיורא חייקהחגי כהןמאיר דגןמאיר זמיראמי פלנטדב רוזנטלצבי גנדלמןגרשון הכהןדן הראל • מתי לשם • יעקב איישיואב הר אבןתמיר הימןמוני כץיעקב בנג'ועודד בסיוקנדב לוטן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.