יהודה הלוי

רבי יהודה בן שמואל הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל; שמו בערבית: אבו אל-חסן אל-לאוי, أبو الحسن اللاوي; 1075–1141 בקירוב) היה משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים ובכלל.

יצירתו המרכזית היא האפולוגטיקה הפילוסופית "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" (ספר הכוזרי), וכן קינות כמו "ציון הלא תשאלי" ושירים מפורסמים אחרים.

רבי יהודה לוי
ריהל ראלי
פסלו של ריה"ל בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה
לידה 1075
טולדו, אמירות טולדו
פטירה 1141 (בגיל 66 בערך)
ד'תתק"א
ירושלים, ממלכת ירושלים
כינוי ריה"ל
תפקידים נוספים רפואה ומסחר
תלמידיו חלפון הלוי מדמיאט
חיבוריו ספר הכוזרי
יהודה הלוי לפי מנורת הכנסת
דמותו של יהודה הלוי על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת
YEHUDA HALEVI.jpeg
שער הספר כל שירי רבי יהודה הלוי, שראה אור בתש"ו 1946[1]

תולדות חייו

ריה"ל נולד בסוף המאה ה-11[2], בעיר טולדו או בטודלה[3] שבצפון ספרד, למשפחה אמידה ומלומדת. הוא זכה לחינוך מקיף גם בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית-הערבית. חוקרים רבים משערים שהיה תלמידו של פרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי[4].

בשנות חייו הראשונות נדד ריה"ל בספרד כמשורר שכיר בחצרות של נכבדים באירועים חשובים. הוא נפגש עם משה אבן עזרא, גדול המתודולוגים של השירה בזמנו, ועל מפגש זה מסופר שמספר משוררים ערכו תחרות: הם לקחו שיר של משה אבן עזרא, שהוא קשה מאוד מבחינה תבניתית וניסו לחקות אותו. ריה"ל זכה בתחרות, שלח את השיר למשה אבן עזרא וזה הזמינו אליו. סיפור זה אכן טיפוסי לתקופת חייו הראשונה, בה חיבר הרבה שירי חשק ושירי יין.

ריה"ל התחבר למשוררים יהודיים ובהיותו רופא צעיר, התקבל בכבוד גדול בטולדו, שם לקח חלק בפריחה הכלכלית שהתרחשה תחת מלך קסטיליה והנסיכים הנוצרים[5]. איש חסדו היה שלמה אבן פרוציאל, שר בחצרו של אלפונסו ה-6. ב-1108 נרצח אבן פרוציאל בעת היותו בשליחות. ריה"ל כתב לו הספד בן 73 בתים ובו הביע זעם רב כלפי האליטה הנוצרית "ישפך אלוהים מטר זעם עלי בת אדום\שרשה ירצץ וקצץ את אמיריה\ישיב לחיקה גמול בשכול ואלמון\וישכיב כל המונה ככל צלמי אשריה"[6]. לאחר מכן עזב את טולדו ועבר לדרום ספרד, אל העיר קורדובה, שם עסק ברפואה ובמסחר. חוג ידידיו הלך וגדל והוא נעשה לדמות של מתווך תרבות בין משכילי הדרום ויהודי הצפון[7]. כמעט בכל מקום שהגיע אליו, התקבל בהערצה[8].

ריה"ל התחבר במיוחד עם רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע), והם נדדו יחדיו בספרד המוסלמית; ראב"ע אף מזכיר את ריה"ל מספר פעמים בפירושו למקרא (כגון בפירושו לשמות ט, א; כ, א; דניאל ט, ב). קיימת טענה כי ריה"ל אף השיא את בתו לבנו של ראב"ע (יצחק בן אברהם אבן עזרא). דבר זה נתון במחלוקת בין החוקרים.

שלמה פרחון בהקדמה לספרו "מחברת הערוך" מזכיר אף הוא את ריה"ל וראב"ע כרבותיו, ואף מספר על שיחותיו עם ריה"ל בענייני שירה כשבאו ריה"ל וראב"ע אליו לאפריקה.

בשיר "לך נפשי בטוחה או חרדה" יש רמזים רבים על צאצאיו ובני משפחתו[9].

נסיעתו למזרח

משום כמיהתו הגדולה לעלות לארץ ישראל (ראו שירו "לבי במזרח") עלה רבי יהודה הלוי ב-1140 על האוניה לכיוון המזרח. בים חיבר שירי-הים על חיות מוזרות. הוא הגיע למצרים באלול 1140 וסביבו נוצר מיד חוג מעריצים משכילים, ביניהם ידידו-תלמידו חלפון הלוי מדמיאט, אשר הפצירו בו להישאר במצרים. לפי יוסף יהלום, גם יצחק בן אברהם אבן עזרא הגיע לאלכסנדריה ונתלווה אל הלוי לקהיר, אבל בניגוד אליו נשאר בה[10]. בכסלו של סוף 1140 נסע יהודה הלוי לפוסטאט ובתחילת סיון 1141, על פי מכתבים מהגניזה הקהירית, עלה על אנייה לכיוון ארץ ישראל. לאחר מספר ימי עיכוב בהיעדר רוח מתאימה, הפליגה האנייה ביום הראשון של חג השבועות. שלמה דב גויטיין מסיק ממכתב נוסף שנמצא בגניזה שריה"ל נפטר בחודש אב של אותה שנה. המכתב הראשון שנמצא, המזכיר את מותו של ריה"ל הוא מחשוון 1141. במכתב זה נאמר: "ולא נעלם ממנה אודות רבנו יהודה הלוי הצדיק החסיד זק"ל". גויטיין מציין שנוסח זה רומז לכך שריה"ל לא מת מוות טבעי. מעבר לכך לא ידוע מה עלה בגורלו של ריה"ל, והגעתו לארץ ישראל אינה וודאית. לפי ישפה, "בגניזת קהיר נשתמרו קינות ואיגרות המזכירות את מותו של ר' יהודה הלוי, ומהן אפשר להסיק כי הוא נפטר במצרים ונקבר בה בחודש אב ד' תתק"א (יולי 1141). ואולם חוקרים ובהם שלמה דב גויטיין, יוסף יהלום ועזרא פליישר סבורים שהמשורר אכן הגיע לארץ ישראל (דרך נמל עכו) וייתכן שמת בירושלים[11]. גויטיין מנמק את השערתו בכך שהלוי הגיע לארץ-ישראל, שכן אילו חזר למצרים הדבר מן הסתם היה משאיר רושם[12]. עד גילוי ההתייחסויות לריה"ל מהגניזה שיערו החוקרים שרבי יהודה הלוי לא הגיע לארץ ישראל.

נסיבות מותו של רבי יהודה הלוי אינן וודאיות והביאו לריבוי של סיפורים בהם אגדה ומציאות מתערבבים בלי היכר[13]. לדוגמה גדליה בן יוסף אבן יחיא, בן המאה ה-16, מספר על נסיבות מותו של רבי יהודה הלוי:

"רבי יהודה הלוי היה בן חמישים שנה כשהלך לארץ ישראל. וקיבלתי מזקן אחד, שבהגיעו אל שערי ירושלים קרע את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ, לקיים מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (תהלים). והיה אומר הקינה שהוא חיבר, האומרת "ציון הלא תשאלי". וישמעאלי אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו."[14]

החוקרים מתייחסים לעדות זאת בספקנות רבה, בין השאר משום שארץ ישראל הייתה תחת שלטון הצלבנים באותה תקופה.

הנצחתו

יצירתו ודמותו של רבי יהודה הלוי זכתה ליצירות ספרותיות ולמחקרים רבים, וכן לתיאור אמנותי פלסטי, ברחבי העולם.

על שמו רחובות רבים בערים בישראל, וכן המושב בית הלוי בשרון. בעיר קורדובה בספרד קרויה כיכר עירונית על שמו.

Yehuda Halevi 2
למרות התדמית הרצינית, יש גם הומור ביצירתו, כפי שמכתם זה מראה

יצירתו

ריה"ל חי בין שלושה מאורעות עיקריים שהטביעו את חותמם על עם ישראל בתקופה זו:

  • מלחמת הרקונקיסטה בה עברה השליטה ברוב ספרד חזרה לידי הנוצרים שהחלה בסביבות שנת 1075 ונמשכה עשרות שנים. במלחמה זו נדדו המוני אנשים ממקום למקום, והיהודים שתפסו משרות נכבדות בשלטונות שני הצדדים, סבלו קשות וזוהו על ידי כל צד כאויב. ריה"ל נדד במלחמה מצפון ספרד לדרומה והוא נחשף למלחמה ואחדים מידידיו מתו בה.
  • מסע הצלב הראשון בשנת 1096 גרם ליהודים צרות רבות בארצות הנוצרים, הם נטבחו ועונו.
  • הופעת המוראביטון - קבוצת מוסלמים קנאית מצפון אפריקה שהופיעה לראשונה באל-אנדלוס ב-1086, ותפסה את השלטון בעשור שלאחר מכן. המוראביטון נודעו בחוסר סובלנותם כלפי המיעוטים הדתיים. בעקבות זאת, ברחו מספרד משפחות רבות.

שלושת המאורעות הללו עיצבו את מחשבתו של ריה"ל וקבעו בה היררכיה של חשיבות.

שיריו

שיריו של רבי יהודה הלוי נאספו בקובץ שירים הנקרא "דיוואן". אוסף השירים הראשון העיקרי של רבי יהודה הלוי נקרא "דיוואן מחנה יהודה" והוא נאסף על ידי חייא אלדאודי, שהיה מצאצאי ראש הגלות שברחו לספרד ומייסד שושלת בני חייא ( משפחות דון יחיא וחרל"פ). כל שירי רבי יהודה הלוי הודפסו במהדורה מודרנית על ידי ישראל זמורה שחילק את שירי רבי יהודה הלוי לעשרה ספרים/חטיבות כמו שירי ציון, שירי דודים, שירי ידידות, יוצרות, קרובות ועוד. רבים משיריו בנויים על אקרוסטיכון של שמו (יהודה).

משיריו

שירי רבי יהודה הלוי

פיוטים לשבת

פיוטים לסליחות

קינות

שירת הבקשות ופיוטים שונים

ספר הכוזרי

רבי יהודה הלוי התפרסם במיוחד בזכות ספרו הפילוסופי-יהודי "ספר ההוכחה והמופת להגן על האמונה המושפלת והבזויה", שנודע בעברית בשמו "הכוזרי". השם ניתן לספר על ידי המתרגם מערבית-יהודית רבי יהודה אבן תיבון. רבי יהודה הלוי עבד על הספר כעשרים שנה, ולספר יש מסגרת דרמטית מומחזת. הוא ביסס את סיפור המסגרת של הספר על התגיירותו של מלך כוזר. ביסוד הספר עומדת התמודדות נגד השיטה האריסטוטלית ששלטה בשיח הפילוסופי של התקופה, וריה"ל מצליח לחרוג מהתפיסות המקובלות ולהעמיד חלופה בעלת קסם פיוטי ולכידות פילוסופית משל עצמה, הנלמדת עד היום כקלסיקה יהודית.

הגאון מווילנה חינך ללמוד את ספר חובת הלבבות של רבנו בחיי אבן פקודה, חוץ מהשער הראשון שבו, העוסק בבירור האמונה לפי דרך השכל - ובמקומו אמר שיש ללמוד את ספר הכוזרי "שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו".

תפיסתו הפילוסופית של רבי יהודה הלוי

רבי יהודה הלוי פרש מהשכלתנות האריסטוטלית של חכמי ישראל שקדמו לו. יש בו מעט קווי דמיון לתורה הנאופלטונית, והוא מערער על הדעה שהשכל יכול להגיע לאמת אחת בנושאים מטאפיזיים. נמשך אחר הפילוסוף המוסלמי אל-ע'זאלי בספרו "הפלת הפילוסופיה".

להלן כמה מרעיונותיו הבסיסיים:

  • אין אנחנו יכולים בשכל לייחס קיום ריאלי לארבעת היסודות בהתגלותם הטהורה.
  • הוא דוחה את המטאפיזיקה של השתלשלות השכלים מכוח מה שהם חושבים על אלוהים והשתלשלות הספירות ממחשבת עצמם.
  • הוא דוחה את התפיסה האריסטוטלית בתורת אלמותיותו של השכל מכוח מספר הידיעות השכליות. גם את האמת של האריסטוטליות הוא מקבל מכוח ההתגלות ולא מכוח דרכי ההוכחה שלה.
  • הוא מודה באמת המוסרית כשכלית, אבל רק מתוך תועלתה בלבד.
  • מקור האמת הדתית היא אך ורק ההתגלותהר סיני). השכל לבדו אינו יכול להגיע להתחברות או לדרך המחברת לאלוהים. רק אלוהים יודע את הדרך אליו, והודיע זאת בהתגלות. ההתגלות היא במראות של חושים והיא יסוד האהבה.
  • התורה איננה יכולה לסתור את השכל הישר.
  • ההשגחה על ישראל היא מעל הטבע ונוהגת בכל הדורות.
  • לעם ישראל יש כושר דתי להשגה, שמעל לשכל (מזכיר את "כוח הנפש" שמעל לשכל, בדברי פרוקלוס). כושר זה יוצא לפועל על ידי חוקי התורה. באדם היהודי שוכנת מדרגה "ממין המלאכים" והוא מִדרגה מעולה ממדרגת ה"מדבר". למעשה כוונתו היא שביהודי יש מעלה אימננטית שמבדילה אותו משאר בני האדם, שלכן, רק לו מסוגלות לנבואה. .
  • הדת יכולה להתפרש בשעת הצורך גם עם הנחת "חומר קדמון" בלתי נברא. תוארי האל אף אלו הנראים חיוביים אינם אלא שלילות. מושג האלוהים השכלי תופס אותו רק לפי פעולותיו הטבעיות, אמנם שם השם לא יושג כי אם בנבואה.

חיבוריו שראו אור

שיריו:

חיבורים אחרים:

  • יהודה רצהבי, אגרת מרבי יהודה הלוי, גליונות כח, תשי"ג. עמ' 268–272.
  • שרגא אברמסון, מכתב מרבי יהודה הלוי, קריית ספר כ"ט, תשי"ג. עמ' 133–144.
  • שרגא אברמסון, אגרת מרבי יהודה הלוי לרב משה בן עזרא, ספר ח' שירמן, ירושלים תש"ל 1970. עמ' 397–403.

ייצוגיו בתרבות

שירתו והגותו מצוטטים בתרבות העברית לדורתיה. רחובות בישראל נקראו על שמו, וכן אוניית המעפילים "יהודה הלוי".

ב-2009, הקליטה אתי אנקרי את אלבום הזהב "אתי אנקרי בשירי רבי יהודה הלוי".

לקריאה נוספת

פרקים שיוחדו למשנתו של ר' יהודה הלוי נמצאים בכל הספרים על תולדות המחשבה היהודית בימי הביניים מאת החוקרים: יצחק יוליוס גוטמן, אליעזר שביד, הרב שמחה בונם אורבך, קולט סיראט, דב שוורץ, ועוד.

  • Diana Lobel, Between mysticism and philosophy: Sufi language of religious experience in Judah ha-Levi’s Kuzari, Albany: State University of New York Press, 2000. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל זמורה (עורך), כל שירי רבי יהודה הלוי, א-י, תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, תש"ו 1946.
  2. ^ 1085 לפי שי"ר. ראו אנציקלופדיה יהודית "דעת". לודוויג אוגוסט פרנקל כתב בספרו ממצרים 1080. ואילו במט"ח כתוב 1075.
  3. ^ עיר הולדתו לא ידועה בבירור, ונתונה במחלוקת בין החוקרים
  4. ^ ד"ר דוד קויפמן, ר' יהודה הלוי, סיני ט עמוד ה; נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, ד, עמוד לט.
  5. ^ יהלום, 2008. עמ' 55
  6. ^ יהלום, 2008. עמ' 57
  7. ^ יהלום, 2008. עמ' 58
  8. ^ פליישר עזרא, "תמצית ארצינו ומשמעותה: לדיוקנו של רבינו יהודה הלוי על פי ממצאי הגניזה", פעמים 68 תשנ"ו
  9. ^ למשל נראה ממנו כי היה לו נכד בשם יהודה "וְאֵיךְ יִשְׁכַּח יְהוּדָה אֶת יְהוּדָה". ראו כאן.
  10. ^ יהלום, 2008. עמ' 122
  11. ^ ישפה, 2006ב'. עמ' 229
  12. ^ שלמה דב גויטיין, האם הגיע ר' יהודה הלוי אל חוף ארץ ישראל?, בתוך: תרביץ, ניסן-אלול תשל"ז, מו ג-ד, עמ' 245–250 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  13. ^ יהלום, 2008. עמ' 123
  14. ^ שלשלת הקבלה, ירושלים תשכ"ב, עמ' צב
אסיר ציון

אסיר ציון הוא אדם שהיה במאסר, או בהגליה בגלל פעילות ציונית, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה. מקור המונח במילותיו של רבי יהודה הלוי: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך".

בשנת 1992 נכנס לתוקף בישראל חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם. על-פי חוק זה, אסירי ציון החיים בישראל, או שאריהם, זכאים לתגמולים שונים ממדינת ישראל.

בית החולים ליולדות פרויד

בית החולים ליולדות פרויד היה בית חולים פרטי לרפואת נשים ובית יולדות, בהנהלת ד"ר יצחק פרויד (פריד), שפעל בשנים 1928 עד 1955 ברחוב יהודה הלוי 9 בתל אביב. במלחמת העצמאות, בעת התקפת האצ"ל על יפו, שימש כבית חולים צבאי וכמפקדה של הארגון.

בית הלוי

בֵּית הַלֵּוִי הוא מושב בעמק חפר השוכן ליד העיר נתניה השייך למועצה אזורית עמק חפר.

המושב הוקם על ידי עולים מארצות הבלקן בשנת 1945 ונקרא על שמו של המשורר רבי יהודה הלוי, מגדולי ההוגים היהודיים בימי הביניים.

דרום תל אביב

"דרום תל אביב" הוא מונח המתייחס לאזורה הדרומי של העיר תל אביב. הגדרת האזור אינה חד משמעית, ובדומה ל"צפון תל אביב" נתונה לפרשנויות שהשתנו עם הזמן.

ההגדרות הרשמיות של דרום תל אביב, על פי חלוקת הרבעים המוניציפלית הם רבעים 7 ו-8 ללא יפו. על אף שיפו נמצאת בדרומה של "תל אביב-יפו" לא נהוג להתייחס אליה כ"דרום תל אביב". מבחינה זו, הגבול בין מרכז תל אביב ולבין דרומה הוא קו רחוב הרכבת, רחוב יהודה הלוי ודרך יפו-תל אביב, ועל פי גבול זה כוללת דרום תל אביב את שכונות נוה שאנן, פלורנטין, קריית שלום, שכונת שפירא, נווה עופר וגבעת הרצל.

עם זאת, שכונות רבות במזרח תל אביב (רובע 9), כגון שכונת התקווה וכפר שלם, נחשבות גם הן לדרום העיר, למרות שבאופן רשמי מוכר האזור כ"רובע מזרח". כמו כן, אזורים נוספים ושכונות מסוימות הנכללות ברבעים 5 ו-6 (מרכז תל אביב) נתפשים בציבור באופן סובייקטיבי ומוגדרים אף הן כדרום. רחוב אלנבי לדוגמה, הנחשב על ידי תושבי מרכז תל אביב כרחוב מרכזי בליבה של העיר, נתפש מבחינות רבות, ועל ידי תושביה הצפוניים יותר של העיר, כגבולו הצפוני של דרום תל אביב. כך גם סביבת רחוב המסגר ואזור מתחם הרכבת. הסיבה לכך שאזורים בלתי דרומיים נכנסים תחת ההגדרה "דרום תל אביב" היא הזיהוי של דרום תל אביב עם האזורים העניים והמוזנחים יותר של העיר, אך עם תנופת השיפוצים בעשור האחרון, הגבולות הולכים ומטשטשים, ורחובות תעשייתיים כמו רחוב הארבעה הופכים לאזורי בילוי מטופחים.

מסיבה זו ובדומה ל"צפון תל אביב", המושג "דרום תל אביב" הוא מושג סוציו-אקונומי הרבה יותר מאשר הגדרה גאוגרפית. שנים רבות נחשב אזור דרום תל אביב לאזור החלש ביותר של העיר מבחינה כלכלית, ואזורים רבים בו סובלים מהזנחה ממושכת. בנוסף, מוקדי הפשיעה העיקריים של העיר וכן אזורי המגורים של אוכלוסיות שוליים, מסתננים מאפריקה ועובדים זרים אחרים המרוכזות בשכונות דרום העיר.

הוצאת אמנות

הוצאת אמנות הייתה הוצאת ספרים עברית שנוסדה ב-1917 והתקיימה עד שנות הארבעים. ההוצאה נודעה בתרגום ספרי ילדים ונוער מפורסמים לעברית.

ההוצאה נוסדה ב-1917 על ידי שושנה פרסיץ בעיר מוסקבה עם סניף באודסה. ב-1920, עקב המהפכה הבולשביקית, עברה לפרנקפורט שבגרמניה, ובסוף 1925 עברה לארץ ישראל וקבעה את משרדה הראשי בבית לב בשדרות רוטשילד בתל אביב. במרץ 1927 עברו משרדי ההוצאה לרחוב יהודה הלוי ולאחר מספר שנים עברה לבניין משלה ברחוב שינקין. ההוצאה פעלה ללא כוונות רווח, ופעילותה הייתה מסובסדת ועל כן לא נפגעה מהמשבר בענף הספרים בסוף שנות ה-20 בארץ ישראל. בשנת 1937 בקשה ההוצאה לעבור לבית לודז'יה. לאחר מכן עברו לחולון בבנין הנמצא כיום ברחוב פרוג 6.

עד שנת 1942 הוציאה ההוצאה כ-500 ספרי קריאה. היא העסיקה מתרגמי בית שכללו את משה בן-אליעזר, יצחק ליב ברוך, שמעון הלקין, שלמה הרברג, מנחם זלמן וולפובסקי, יוסף ליכטנבום, יצחק למדן, אביגדור המאירי, אמיל פוירשטיין, יעקב פיכמן, ישורון קשת, מנחם קפליוק ויעקב שטיינברג.ההוצאה נודעה בעיקר ב"סדרת עלומים" בה תורגמה מיטב הספרות העולמית לילדים ולנוער לעברית על ידי מתרגמים כיצחק למדן וישראל דושמן. הסדרה נערכה ברוב שנותיה על ידי אריה ליב סמיאטיצקי ובין הספרים שתורגמו במסגרתה היו "עלובי החיים", "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", "הרפתקאותיו של האקלברי פין" ו"פינוקיו", וספריהם של ויקטור הוגו, הנריק סנקביץ', ז'ול ורן וצ'ארלס דיקנס.

בנוסף התפרסמה בהוצאה ספרייה ראשונה בעברית שיועדה לגיל הרך בשם "גמליאל" ובה סיפורים קצרים, בעיקר ממקור רוסי, שאוירו באיורים המקוריים של האמנים הרוסים שכונו בכל חוברות גמליאל "חבורת ציירים, אפטר, מוצלמכר, קרבצוב וחיגר". בין השאר ראה אור בסדרה זו סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "התרנגולים והשועל".

תחום נוסף בו התמחתה ההוצאה היה עיבוד ספרים בחוכמת ישראל לבתי הספר, בהם ספרי הרמב"ם, יהודה הלוי ושירת ימי הביניים שיצאו ביוזמת מחלקת החינוך בארץ ישראל בחוברות שכונו "מגילות" וסדרת ספרים בהיסטוריה של עם ישראל בעריכת ר' בנימין וש. בן-ציון.

ההוצאה התייחדה בכך שהיא ניקדה את כל ספריה, גם אלו המיועדים למבוגרים, מתוך אמונה ש"הנקוד עיקר חשוב, חובה ראשונה, בעבודתינו לתחיית הלשון ותקנתה". כן כללה ההוצאה בחלק מספריה מילון בסוף הספר.ההוצאה הציעה מינויים על ספריה במסגרת "ספריית לכֹּל" וכדי לעודד הצטרפות קיימה הגרלה של פרסים כספיים בין החותמים. שושנה פרסיץ החזיקה מספר שנים ברשת חנויות ספרים בשם "הכל לנוער", בהן יכלו בני נוער לרכוש מספרי ההוצאה ולהחליף ספרים שנקראו, בדומה לספרייה.

הכוזרי

ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלחַגׇ'ה ואלדׇּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַ'לִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.

המרכז למיפוי ישראל

המרכז למיפוי ישראל (ובראשי תיבות: מפ"י), הוא סוכנות המיפוי הלאומית של ישראל הכפופה בתור יחידת סמך מקצועית אל משרד הבינוי והשיכון. המרכז עוסק בייזום, באפיון, בפיקוח ובבקרה של תהליכים ועבודות בתחום תשתית המידע הגיאודזי, הכרטוגרפי, ומערכות המידע הגאוגרפי של מדינת ישראל.

מקום מושבו של המרכז הוא ברחוב לינקולן 1 (פינת רחוב יהודה הלוי) בתל אביב, בבניין ששימש את מחלקת המדידות של המנדט הבריטי, והוא מפעיל יחידות נוספות הפזורות בתל אביב וברחבי הארץ.

בתחומו של המרכז למיפוי בתל אביב נמצא גם מקום מושבה של האגודה הישראלית לכרטוגרפיה ולמערכות מידע גאוגרפי.

המרכז מסייע לכל המוסדות האקדמאים בחוגים ללימוד מקצועות הקשורים לגאוגרפיה ולכל הרשויות המקומיות בבניית מערכות מידע גאוגרפי ממוחשבות.

יהודה מרגוזה

הרב יהודה הלוי מרַגוּזָה (1783 - י"ז באב תרל"ט, 6 באוגוסט 1879), ממחדשי היישוב היהודי ביפו, מראשוני הפרדסנים, רבם ופטרונם של יהודי יפו החל מ-1840.

על שמו נקרא אחד הרחובות הראשיים ביפו, רחוב יהודה מרגוזה, העובר בקרבת בית העלמין היהודי שהקים.

מי כמוך ואין כמוך

מי כמוך ואין כמוך הוא פיוט מאת רבי יהודה הלוי המתאר בצורה פיוטית את סיפור מגילת אסתר. נהוג היה לומר פיוט זה בשבת זכור, בברכות קריאת שמע של שחרית לאחר הפסוק "מי כמכה באלים ה'". בתקופה מאוחרת יותר הפסיקו רוב הספרדים לומר פיוטים בתוך ברכות קריאת שמע, אך מפאת החיבה שרחשו לפיוט הוא הועבר ממקומו, והונהג לשוררו לפני ברכת 'ישתבח' באמצע תפילת "נשמת כל חי" לפני הקטע "שוועת עניים". כיום נהוג ברוב הקהילות הספרדיות לשיר את הפיוט קודם לקריאת התורה, אך בקהילת יוצאי תימן נהוג לאמרו אחרי קריאת התורה וההפטרה, ובכמה קהילות נהוג גם כיום לאמרו באמצע תפילת "נשמת כל חי". בקהילות תוניסיה נוהגים לשיר את הפיוט גם בחג הפורים קודם קריאת התורה. הפיוט נאמר במקומות שונים בתפילה בכל הקהילות חוץ מהאשכנזים.

מייסדי תל אביב

מייסדי תל אביב היו 66 משפחות ובודדים, חברי אגודת אחוזת בית ביפו, אשר השתתפו בהגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909.

עבודה עברית (פרויקט מוזיקלי)

פרויקט עבודה עברית הוא פרויקט מוזיקלי רחב היקף, במסגרתו מבצעים אמנים ישראלים גרסאות כיסוי לשירים שונים או יוצרים אלבומי קונספט המוקדשים לאמן ישראלי או לסוגה מוזיקלית. שם הפרויקט מתייחס למושג 'עבודה עברית' בשל העובדה שהפרויקט עוסק בזמר עברי.

ציון הלא תשאלי

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי הוא שיר כיסופים לארץ ישראל מאת רבי יהודה הלוי.

השיר יצר את קבוצת ה"ציונים", קבוצה של פיוטים שנכתבו במבנה של "ציון הלא תשאלי", שהוכנסו לסדר קינות לתשעה באב וכוללים פניות לציון.

נעימות אחדות חוברו לשיר במרוצת הדורות, בין השאר, על ידי המלחינה נורית הירש במאה ה-20, והושר בין השאר, על ידי הזמרות: אופירה גלוסקא, שושנה דמארי ורוחמה רז.

רחביה

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום-מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 בשכונה התגוררו 7,710 תושבים.

רחוב אבן גבירול

רחוב אִבְּן גַבִּירוֹל הוא רחוב מסחרי ראשי בתל אביב הקרוי על שמו של המשורר שלמה אבן גבירול. הוא אחד הרחובות המרכזיים של העיר וכיוונו הכללי הוא מדרום לצפון. הרחוב הוא המשכו הצפוני של רחוב יהודה הלוי והוא מסתיים מצפון לנחל הירקון בצפון העיר.

רחוב יהודה הלוי

רחוב יהודה הלוי הוא רחוב במרכז תל אביב, אחד מחמשת הרחובות הראשונים של העיר.

רי"ף

הרי"ף - רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג, 1013 - י' באייר ד'תתס"ג, 1103) מן הראשונים, היה מגדולי פוסקי ההלכה היהודית.

שלמה דב גויטיין

שלמה דב (פְרִיץ) גוֹיטיין (Goitein; ד' בניסן תר"ס, 3 באפריל 1900, בּוּרְגְקוּנְשְטַאדט, פרנקוניה, בוואריה, גרמניה – ט"ו בשבט תשמ"ה, 6 בפברואר 1985, פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית) היה היסטוריון של המזרח התיכון, מגדולי ההיסטוריונים של תולדות היהודים בארצות האסלאם וגדול ההיסטוריונים של הגניזה הקהירית. מחקרו, פרט לגניזה, התמקד בעיקר בראשית האסלאם, במגעים בין היהדות לאסלאם, וביהדות תימן.

תחנת הרכבת תל אביב דרום

תחנת הרכבת תל אביב דרום הייתה תחנת נוסעים של רכבת ישראל ששכנה תחילה בתל אביב-יפו, ולאחר מכן הועתקה מדרום לעיר, ופעלה כחלק ממסילת הרכבת לירושלים. התחנה הראשונה מוקמה ברחוב הרכבת (בין הרחובות החשמל ולבונטין), ופעלה בין השנים 1920–1970. התחנה השנייה שכנה בסמוך למחלף קיבוץ גלויות שבנתיבי איילון ובית הספר הולץ, ופעלה בין השנים 1970–1993. לתחנה השנייה היו שני רציפי צד ואי רציפים ששירתו ארבע מסילות. בשטח התחנה היו גם שתי מסילות נוספות שאינן סמוכות לרציפים, ששימשו לחיוג רכבות גרורות קטר.

תקופת חייו של הרב יהודה הלוי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.