יהודה גרשוני

הרב יהודה גרשוני (כ"ג בתשרי תרס"ט, 21 בנובמבר 1912 - י' בשבט תש"ס, 17 בינואר 2000), המכונה ר' יוד'ל (יידל) גרודנֶר או העילוי מגרודנה, היה רב וראש ישיבה. מתלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

יהודה גרשוני
הרב יהודה גרשוני נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשל"א, ירושלים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

תולדותיו

נולד בגרודנו בכ"ג בתשרי תרס"ט למשפחת סורוקשבל. אביו נרצח כשהיה בן 13, והוא גדל על ברכי סבו אבי-אמו. החל מגיל 15 למד במכינה של ישיבת שער התורה בגרודנו, שכללה לימודי קודש ולימודי חול, ודבק בדרך לימודו של רבו הרב שמעון שקופ. בהמשך למד אצל הרב ברוך בער לייבוביץ מישיבת קמיניץ (מחבר הספר ברכת שמואל), ובישיבת מיר. כבר בצעירותו נתפרסם שמו בעולם הישיבות כעילוי, מאז דבק בו הכינוי "העילוי מגרודנה".

בחודש חשון תרצ"ד (1933) עלה לארץ ישראל בעידוד רבו הרב ליבוביץ ובסיוע הראי"ה קוק, למד ולימד בישיבת מרכז הרב כחמש עשרה שנה. בשנות לימודיו במרכז הרב למד מדי יום בחברותא 3–4 שעות עם הרב שאר ישוב כהן שהיה אז כבן 14, לבקשת אביו הרב הנזיר[1]. כן למד עם הרב משה צבי נריה, הצעיר ממנו, לבקשת הראי"ה. הוסמך לרב על ידי הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הראי"ה, הרב איסר זלמן מלצר והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הוא עברת את שם משפחתו ל"גרשוני" לבקשת רבו הראי"ה קוק, שאותו העריץ ובו דבק, לאחר שזה העיר לו כי ראוי ששמו יהיה עברי ולא רוסי.

בשנות ה-50 עקר לארצות הברית, עמד בראש ישיבת "יבנה" בברוקלין[2] והקים את "ישיבת ארץ ישראל"[3],[דרושה הבהרה] בה למדו כמה עשרות תלמידים במקביל ללימודיהם באוניברסיטה. הוא הנהיג בישיבתו אווירה ציונית ולימוד בעברית (כשלא כמקובל בישיבות צפון אמריקה באותן שנים), ודאג שמלבד לימוד התלמוד, יעסקו תלמידיו גם בתחומים נוספים כגון תנ"ך, אגדה ומחשבת ישראל. באותן שנים היה פעיל בתנועת המזרחי.

בשנת תשל"ד שב לארץ ישראל, ועסק בכתיבה תורנית מביתו שבשכונת רסקו בירושלים. בין השאר כתב חומר לערכים עבור האנציקלופדיה התלמודית מאז היווסדה[4]. לאורך חייו פרסם מאות מאמרים בתחומים תורניים מגוונים, בכתבי עת תורניים ובעיתונים.

זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית - הראשון בשנת תש"ז על ספרו "חוקת הפסח"[5].

הרב גרשוני נפטר בי' בשבט תש"ס, כבן 91.

אשתו הראשונה זהבה לבית שער, ילידת קמניץ, נפטרה בשנת תש"ה בהיותה 33, והותירה אחריה שתי בנות[6]. אשתו השנייה הייתה בתו של הרב אליעזר סילבר, נשיא אגודת הרבנים בארצות הברית והרב של סינסינטי. בתו הבכורה, ציפורה, נפטרה על פניו בהיותה בת 41. הוא הקדיש את ספרו "קול צופייך" לזכרה.

יצירותיו

  • חוקת הפסח ירושלים, תש"ו - על הלכות קרבן פסח לרמב"ם כרך א', כרך ב'
  • משפט המלוכה ניו יורק, תש"י - על הלכות מלכים לרמב"ם
  • קובץ מאמרים ניו יורק, תשי"ד - על עניינים שונים
  • קול יהודה ירושלים, תש"ן - קובץ מאמרים הלכתיים ומחשבתיים
  • קול צופייך ירושלים, תש"ם - קובץ מאמרים הלכתיים ומחשבתיים
  • חוק ומשפט ירושלים, תשמ"ו - על הלכות סנהדרין לרמב"ם
  • שערי צדק ירושלים, תשנ"ה -דרשות על פרשות השבוע.
  • חכמת גרשון ירושלים, תשנ"ז - חידושי תורה בעניינים שונים
  • שיטה מקובצת על מסכת פסחים (שלושה כרכים)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יחיאל פריש וידידיה הכהן, האי"ש על העדה, חיפה תשע"ג, עמ' 39
  2. ^ הרב יהודה גרשוני ראש ישיבת "יבנה" בברוקלין, הצופה, 19 בספטמבר 1956, עמ' 6
  3. ^ המונים עולים להר-ציון לעליית הרגל, חרות, 23 במאי 1958, עמ' 12
  4. ^ תולדות חייהם של המשתתפים בחיבור האנציקלופדיה התלמודית שהלכו לעולמם. נדפס בסוף כרך כ"ט של אנציקלופדיה תלמודית, חשוון תשע"א.
  5. ^ פרס הרב קוק חולק אתמול למחברי ספרים תורניים, הצופה, 27 ביוני 1957, עמ' 1; מסיבה להרב יהודה גרשוני, שם, 16 ביולי 1947, עמ' 4
  6. ^ זהבה גרשוני ז"ל, המשקיף, 24 ביוני 1945, עמ' 4; י. ב., זהבה גרשוני: ליום השלושים, הצופה, 16 ביולי 1945, עמ' 3. כרטיס הקבר של זהבה גרשוני באתר הר הזיתים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.