יהודה ארזי

יהודה ארזי (טננבאום) (27 בנובמבר 190725 בפברואר 1959) היה ממפקדיה הבולטים של "ההגנה", חבר המטה הכללי של ההגנה וממקימי הר"ן והש"י.

יהודה ארזי
Yehuda Arazi
לידה 27 בנובמבר 1907
לודז'
פטירה 25 בפברואר 1959 (בגיל 51)
תאריך עלייה 1923
השתייכות

Hahaganah.png  ההגנה

תפקידים צבאיים
קצין משטרה ופעיל הגנה במסווה, שליח ההגנה וצה"ל לרכישת נשק ותחמושת, חבר בר"ן, פעיל העפלה
תפקידים אזרחיים
יזם בתחום המלונאות
Memorial plaque to Yehuda Arazi in Tel Aviv
לוח זיכרון ליהודה ארזי במקום בו עמד "מלון רמת אביב", בדרך נמיר בתל אביב

ביוגרפיה

משפחה וילדות

ארזי נולד בשנת 1907 בלודז' למרים ואברהם טננבאום, עורך, עסקן ציבור וסופר.[1] המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1923 והתיישבה בתל אביב. ארזי למד בגימנסיה הרצליה והצטרף ל"הגנה".

משטרת המנדט הבריטי

עם תום לימודיו יעץ לו מפקדו ב"הגנה", אליהו גולומב, להצטרף למשטרה, וכך עשה. עד מהרה הפך לקצין במשטרה, וניצל את מעמדו כדי להעביר נשק וידיעות להגנה. בעת שירותו במשטרה, בשנת 1931 נשא את רבקה אלבין לאישה. ולאחר כשנה נולדה בתם הבכורה, רות (שנישאה בשנת 1955 לשופט גבריאל בך).

בשנת 1933 מונה להיות קצין חוקר בפרשת רצח ארלוזורוב. במהלך החקירה השתכנע ארזי שאברהם סטבסקי, שהואשם ברצח, חף מפשע, בעוד אנשי "ההגנה" (אתם היה בקשר במסגרת תפקידו הכפול) היו משוכנעים שסטבסקי הרוויזיוניסט אשם ברצח.[2] ארזי אף סייע לצוות ההגנה של סטבסקי, מה שהוביל לקרע בינו לבין אנשי "ההגנה", ולפרישתו מהמשטרה.

שירות הידיעות

לאחר פרישתו מהמשטרה, בשנת 1934, החל לעבוד בחברת "פרדס" לייצוא פרי הדר. אולם לאחר כשנה פגש דיפלומטים פולנים שקישרו בינו ובין ממשלת פולין שהסכימה למכור נשק ליישוב העברי. ארזי נסע עם משפחתו לפולין והבריח נשק ומכונות לייצור כדורים בתוך מכבשים.[3] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט ארזי יחד עם משפחתו מפולין, והצטרף לר"ן (הריגול הנגדי של ההגנה, לימים הש"י).

עם תחילת שיתוף הפעולה בין ההגנה לצבא הבריטי בשנת 1940, נקרא למלא את חלקו. הוא עסק, יחד עם קבוצה נבחרת של אנשי ההגנה, בפיתוח תוכניות חבלה בעורף הצבא הגרמני ואף השתתף בכמה מבצעים. במקביל פעל שוב להברחת נשק ואמצעי חבלה מהצבא הבריטי לרשות ההגנה. במהלך המלחמה, בשנת 1941, נולד בנו דן.

פעולותיו אצל הבריטים עוררו חשד, ובשנת 1943 נאלץ להימלט מהצבא הבריטי ולהסתתר במשך כשנתיים.

הפעילות באירופה

בשנת 1945 לאחר שאנשי החבורה כבר עסקו באיסוף פליטים והכנתם לעלייה, הוברח ארזי לאיטליה. שם, תחת הכינוי "אלון", עמד בראש השלוחה של המוסד לעלייה ב' ועסק בארגון ההעפלה. בתקופתו הפליגו לארץ ישראל עשרים ספינות מעפילים ועליהן 26,000 נפש. ארזי היה הרוח החיה בפרשת לה ספציה, עת אירגן על אחריותו שביתת רעב של מעפילים שיציאתם מאיטליה נמנעה כשספינותיהם התגלו. השביתה הצליחה והמעפילים שוחררו לדרכם. במקביל, עסק ברכש עבור ההגנה ומאוחר יותר עבור צה"ל. בין היתר עסק ברכישת תחמושת, נשק קל, מטוסים ואף טנקים. לצורך פעולות הרכש ארזי עשה זמן מה בארצות הברית, והניח את היסודות לרכש מטוסי תובלה, שהיוו, לאחר עזיבתו את אמריקה, את עיקר כוח התובלה האווירית של צה"ל במלחמת העצמאות. ארזי, שהעזתו ודמיונו לא ידעו גבול, ערך אף ניסיון לא מוצלח לרכוש בארצות הברית נושאת מטוסים, שאמורה הייתה להוביל לארץ כמויות עצומות של ציוד צבאי מיד לאחר צאת הבריטים.

פעילות ציבורית

לאחר מלחמת העצמאות פנה לשוק התיירות והקים, יחד עם מאוריציו ויטלה ועדה סרני את מלון רמת אביב.[4] ייסד בית ספר למלונאות והיה חבר במועצה הציבורית להקמת בית גולומב. במועצה הציבורית היו אתו: גולדה מאיר - יושבת ראש, דוד נמרי, אברהם איכר -יחדיו 89 חברים.[5]

פטירה ושארים

בפברואר 1959 נפטר ארזי לאחר מחלה ממושכת, בגיל 51. נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[6] הותיר אחריו בת, רות (שנישאה בשנת 1955 לשופט גבריאל בך), ובן, דן ארזי (יליד 1941).

הנצחה

בשנת 1973 פרסם אחיו, טוביה ארזי את מסמכי חקירת רצח ארלוזורוב שנשמרו בארגז במשך ארבעים שנה. ביוני 1973 הגיע טוביה ארזי במפתיע לאזכרתו של אבא אחימאיר, הכריז כי לאחימאיר ולבני תנועתו נעשה עוול, ופרסם את מסמכי יהודה ארזי, המחשידים ברצח שני ערבים, ומסירים את האשם מן החשודים אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט.[7]

עיריית תל אביב הציבה לוח זיכרון ליהודה ארזי במקום בו עמד פעם מלון רמת אביב. בלוח נכתב: "במקום זה על גבעות חול, הגה יהודה ארזי הקמת מלון פאר והיה בין מייסדיו. הוא נתן למלון את השם "רמת אביב", שם שאומץ וניתן לכל האזור שנבנה מול המלון. עד לקום המדינה עמד יהודה ארזי, מהאישים הבולטים ב"הגנה", בראש מבצעי העפלה ורכש. בדרכים נועזות ויוצאות דופן הביא ארצה אלפי עולים ניצולי שואה וכמויות נשק גדולות לחיזוקה ולהגנתה של המדינה שבדרך". על שמו רחובות בחיפה ובתל אביב.[8]

עירית לה ספציה ציינה בשנת 1996 את שמו של יהודה ארזי בשלט נחושת שהוצב באזור הנמל. ביוני 2019 קראה למזח בנמל על שם יהודה ארזי.

לקריאה נוספת

  • אדיר כהן (כתב וערך), ברוח סערה: פרקים מחייו ומפעלו של יהודה ארזי, תל אביב: בית אליהו - בית ההגנה, תשכ"ז 1966.
  • ליאונרד סלייטר, הנאמנים: מסודות הרכש בתש"ח, תל אביב: מערכות, תשל"א.
  • אדיר כהן, אלון בסער: עלילות רכש ופרקי העפלה; ציורים: שלום (סול) בסקין, תל אביב: מלוא, תשל"ג,[9]
  • יעל רוזמן, מלך התחבולות: סיפורו של יהודה ארזי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('סדרת ראשונים בארץ'), תשנ"ה 1995.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם ארז (טננבוים)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 974; אברהם טננבאום-ארזי, דבר, 7 ביוני 1970 (נקרולוג).
  2. ^ ערבים הם שרצחו את אורלוזורוב, מעריב, 14 ביוני 1955
  3. ^ יהודה ארזי, השליחות הראשונה, דבר, 13 במרץ 1959
  4. ^ מלון גנים לתיירים בתל אביב "רמת אביב" - יפתח בקרוב, חרות, 9 ביולי 1951; תקוה וינשטוק, "רמת אביב" המשוכלל במלונות הארץ, מעריב, 6 באוגוסט 1951
  5. ^ בית גולומב להגנה ולגבורה בישראל יוקם בבית המנוח, דבר, 19 במאי 1955
  6. ^ יהודה ארזי באתר חברה קדישא ת"א–יפו
  7. ^ דו"ח יהודה ארזי על עיוותי החקירה, מעריב, 15 ביוני 1973
  8. ^ רחוב ע"ש ארזי ייקרא באפקה, מעריב, 14 במרץ 1967
  9. ^ יוסף פרידלנדר, ספר חדש | שנות חייו היפות ביותר, דבר, 2 ביולי 1973; טדי פרויס, ספר חדש | יהודה בונד וג'יימס ארזי, דבר, 16 בספטמבר 1973.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.