יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

יהודה אליצור
פרופ' יהודה אליצור (מימין) מעניק את פרס הרצל ללסלו לדאני, 1971 (משמאל יושבת חנה מרון)

ביוגרפיה

אליצור נולד בבודפשט כבנם הצעיר של הרב יחיאל ורייזל הרשקוביץ וקיבל חינוך תורני. כשהיה בן 15, נפטר אביו, והוא אומץ על ידי גיסו, חוקר ארץ-ישראל, הרב הפרופסור שמואל קליין, ועלה עמו לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט (1929).

למד בבית המדרש למורים 'מזרחי' ואחר כך באוניברסיטה העברית בהר הצופים שם למד ביולוגיה, ידיעת ארץ ישראל, מקרא ותלמוד, וקיבל תואר במאי 1940[1]. במקביל, היה פעיל בתנועת הפועל המזרחי ובבני עקיבא במסגרתם נתן הרצאות בנושאים שונים[2] והדריך סיורים באתרים ארכאולוגיים בירושלים[3][4].

לאחר פטירתו של שמואל קליין, ההדיר מעזבונו את הספר 'ארץ הגליל' שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק ב-1946[5].

בשנת 1947 הוזמן לתת שיעורים בתנ"ך ברדיו[6], והמשיך לתת שיעורים גם בשנות ה-50 בקול ציון לגולה[7].

היה ידוע כמרצה מחונן הן מהצד העיוני והן מהצד הדידקטי. לימד תנ"ך במסגרות רבות ומגוונות - בתי ספר, מוסדות על תיכוניים, כנסים שונים, ועוד. בראשית שנות ה-50 לימד תנ"ך במכון להשתלמות ולשיפור הלשון[8]. לאחר מכן הרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן מאז ייסודה בשנת 1955 עד אמצע שנות התשעים. הרצה והשתתף בחוג העיון בתנ"ך בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

היה מהעורכים הראשיים של סדרת "דעת מקרא", וחיבר עם יהודה קיל את 'אטלס דעת מקרא'.

בסוף שנות החמישים היה חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, ובשנות השישים היה חבר בוועד המנהל של רשות השידור.

כיהן בחבר השופטים של חידון התנ"ך למבוגרים[9].

ישב בראש ועדת השופטים שבחרה את זוכי פרס הרצל, הפרס הוענק מטעם "התאחדות יוצאי הונגריה בישראל" בתחילת שנות ה-70.

לאחר מלחמת ששת הימים היה בין מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

זכה בתואר יקיר ירושלים בשנת ה'תשנ"ג (1993).

שיטתו

אליצור עסק רבות בלימוד ובמחקר מודרני של התנ"ך, תוך שילוב בין אמונה ובין שיטות מחקר מדעיות חדשות. אליצור הסתייג מדרך הניתוח הספרותית של ביקורת המקרא, וטען שהיא מדע לא מבוסס, עם זאת התעסק רבות בחקר ההיסטוריה והגאוגרפיה של ארץ ישראל בזמן התנ"ך, והסביר בדרך זו מספר פרשות בנביאים.

אליצור אמר שיש ללמוד את התנ"ך מתוך אמונה בקב"ה בעזרת הכלים שפותחו במחקר במהלך הדורות, שמסייעים רבות בהבנת פשוטו של מקרא. כשהציע הרב פתחיה מנקין לזהות את האקליפטוס כערבה כשרה לארבעת המינים כתב לו אליצור: "רצוי מאוד שרבנים הנזקקים לשאלות מעין זו, יבחנו אותן גם מצדן המקצועי (מפי מומחה לעניין הנדון). ... ידיעה מקצועית עשויה לפרקים לסייע להבנת ההלכה במידה לא מועטה."[10].

בכמה מאמרים שיטתיים הסביר אליצור שיסודות האמונה הישראלית גנוזים בייחודו ההיסטורי של עם ישראל כפי שהוא מוצג בנביאים ובכתובים.

אליצור ראה את עצמו כתלמיד מובהק של גיסו, חוקר ארץ ישראל פרופ' שמואל קליין, וממנו ינק את דרכו הייחודית השוזרת את ידיעת התורה עם ידיעת הארץ, מתוך חיבה לשניהם.

הרב צבי יהודה קוק העריך את פרופסור אליצור כחוקר מאמין וישר, בעקבות כך הוא המליץ לראשי מכון מרחבים לצרף את פרופ' אליצור לצוות המרצים במכון[דרוש מקור].

משפחתו

אשתו הייתה הסופרת רבקה אליצור. לאחר מותה בשנת ה'תש"ם (1979), נשא את אחותה תרצה. לאליצור חמישה ילדים: תמר בן-ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, אורי אליצור עורך העיתון מקור ראשון, פרופסור יואל אליצור, תלמידו המובהק ומממשיכי דרכו בחקר התנ"ך והארץ, ופרופסור ורד נעם, חוקרת תלמוד המלמדת באוניברסיטת תל אביב.

אחיינו הוא הרב מיכאל הרשקוביץ.

מחיבוריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
  2. ^ למשל על הגליל: אסיפות, הרצאות, שיעורים, הצופה, 17 ביוני 1938
    , ועל הציונות הרוחנית של אחד העם, אסיפות, הרצאות, שיעורים, הצופה, 27 בינואר 1939
  3. ^ בהפועל המזרחי, דבר, 6 באפריל 1936
    הערב ומחר, הצופה, 2 בפברואר 1940
  4. ^ טיולי סוכות של הפוהמ"ז, הצופה, 16 באוקטובר 1940
  5. ^ מאצטבת הספרים, ארץ הגליל לש. קליין, דבר, 8 בפברואר 1946
  6. ^ רדיו, הסברת פרקי התנ"ך, דבר, 3 באוקטובר 1947
  7. ^ קול ציון בדרום שוויץ, דבר, 17 בספטמבר 1951
  8. ^ המכון להשתלמות ולשיפור הלשון, חרות, 28 במרץ 1951
    המכון להשתלמות ולשיפור הלשון, דבר, 31 במרץ 1952 (מודעה)
  9. ^ הרב אלשייך - חתן התנ"ך תשכ"ב, דבר, 28 בספטמבר 1961
  10. ^ ערבה ואיקאליפטוס, הצופה, 18 בנובמבר 1938
אביגיל

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו, אשתו של דוד המלך.

אביה (מלך יהודה)

אֲבִיָּה (אֲבִיָּם) מלך על ממלכת יהודה בשנים 911 לפנה"ס עד 908 לפנה"ס.

אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

אחימעץ בן צדוק

אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק היה דמות מקראית, כהן גדול במקדש שלמה, בן צדוק הכהן מזרע אלעזר בן אהרן הכהן.

אחימעץ מוזכר במקרא בספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק י"ז כאשר שימש כמרגל עבור דוד המלך בתקופה בה מרד בו בנו אבשלום, יחד עם יונתן בן אביתר. שם התחבאו בתוך באר מפני עבדי אבשלום.

בפרק י"ח פסוק כ"ז מכנהו דוד "איש טוב".

לדברי חז"ל בסדר עולם זוטא ויוסף בן מתתיהו שימש אחימעץ כהן גדול אחר אביו צדוק בימי רחבעם מלך יהודה.

וכן שמשו צאצאיו בכהונה גדולה בזה אחר זה כמפורט בספר דברי הימים א', פרק ה'.

אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

ב' בטבת

ב' בטבת הוא היום השני בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בב' טבת היא ברב השנים פרשת ויגש. אולם, אם בר המצוה חל בשנה שראש השנה שלה חל בשבת או בשנה חסרה שראש השנה שלה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת מקץ.

דעת מקרא

דעת מקרא הוא מפעל פרשנות אורתודוקסי-מודרני לתנ"ך, בן 30 כרכים. ייחודו של הפירוש הוא שילוב בין פרשנות מסורתית ובין ממצאי המחקר התנ"כי המודרני התואמים לה, והגשתם לקורא בבהירות רבה.

העי

הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל.

הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.

יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)

פרופסור יואל אליצור (נולד ב-1949) הוא חוקר ומרצה בתחומי הגאוגרפיה המקראית, תנ"ך, הלשון העברית והלשונות השמיות.

מלכי-צדק

מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, היא ירושלים (ראו תהילים, ע"ו, ג'), כהן לאל עליון, הוא דמות מקראית. דמותו החידתית במקרא קנתה לו מעמד מיוחד בקרב חוגים שונים ביהדות בית שני, ומאוחר יותר, גם בנצרות. ככל הנראה, למלכי ירושלים היה שם שעבר בירושה בין מלכי העיר, וכך נקרא המלך בימי יהושע בן נון אדני צדק (יהושע, י', א'), על שם האל הכנעני הראשי בעל שעל שמו נקרא גם כוכב צדק.

משל יותם

מְשַׁל יוֹתָם (נקרא גם משל האטד) הוא משל שנשא יותם בן גדעון על דרך מינויו של שופט חדש לאחר מות אביו, השופט גדעון. המשל מופיע בספר שופטים, פרק ט'.

נחלת שבט אפרים

נַחֲלַת שֵׁבֶט אֶפְרָיִם עלתה בגורל "בית יוסף" (אפרים ומנשה), לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון שקיבל נחלה מיהושע בן נון לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט דן

נַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן היא החלק מארץ ישראל שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט דן.

ההגרלה עצמה נערכה בטקס פומבי על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען.

הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה בפועל לרשות שבט דן. העם האמורי, שחי בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א', ל"ד). יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה (ולמעשה) נאחזו (רק) בקרן זווית בחֵבֶל צרעה ואשתאול". בשירת דבורה, נטען כלפי שבט דן: "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה' י"ז) – מכאן שהיה לשבט דן מוצא לים תיכון.

מרכזו של השבט היה בשפלה המרכזית, מולדתו של שמשון הגיבור אשר מתוארת כך: "וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כ"ה) – דהיינו שם היה מחנה דן. משפחת מנוח אבי שמשון הייתה בין המשפחות שגרו ב"צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל".

עוד מספר הכתוב בספר יהושע כי הם עלו לצפון וכבשו את "לְלֶשֶׁם דָּן" (שופטים י"ט, מ"ז).

יוצא מכאן שנחלת שבט דן הייתה מורכבת מהחלקים הבאים:

מחנה דן בין צרעה לבין אשתאול.

גוש דן בהווה, מנחל הירקון עד נחל שורק.

תל דן ליד מקורות נהר הירדן.נחלת שבט דן המקורית היא הנחלה שזכתה לתקומה בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. יפו הייתה הנמל המרכזי אליו הגיעו יהדות התפוצות וסביבה הוקמו ה"מושבות הראשונות", העיר העברית הראשונה תל אביב וגוש דן – המטרופולין של תל אביב.

נחלת שבט נפתלי

נַחֲלַת שֵׁבֶט נַפְתָּלִי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. הנחלה עלתה בגורל השישי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלאות "בית יוסף". היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, במזרח היא תחומה עם נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת ובמערב עם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.

עזבת צרטה

עִזְבְּת צַרְטַה הן חורבות יישוב קדום קטן ואתר ארכאולוגי ביער ראש העין, בין ראש העין וכפר קאסם, ולא הרחק מן העיר הקדומה אפק.

עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

קוץ

קוץ הוא הכינוי הרווח לקבוצה פוליפילטית של בעלי פרחים המאופיינת בעלים עם קצוות חדים בשוליהם, לרוב במשפחת הצמחים המורכבים.

אחד מסוגי הקוצים, הנקרא באנגלית Thistle ("דרדר"), ובעיקר המין Onopordum acanthium ("דרדר הכותנה" או "חוחן הבלאנש"), הוא הפרח הלאומי של סקוטלנד, והוא מאפיין ניכר בסמלים ולוגואים סקוטיים רבים.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.