יהואש הירשברג

יהואש הירשברג (נולד ב-21 באפריל 1938 בתל אביב) הוא מוזיקולוג, ויולן, מלחין, מחבר ספרי עיון ופרופסור אמריטוס בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור הירשברג היה הראשון שחקר את התפתחות המוזיקה האמנותית ביישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית ולאחר קום המדינה.[1]

יהואש הירשברג
יהואש הירשברג, 2008
יהואש הירשברג, 2008
לידה 21 באפריל 1938 (בן 81)
תל אביב-יפו
עיסוק מוזיקולוג, ויולן, מלחין, מחבר ספרי עיון, פרופסור אמריטוס
כלי נגינה ויולה

חייו

לימודים

הירשברג נולד בתל אביב. אביו, יצחק הירשברג, היה מורה ומחנך, מתרגם ומוזיקאי חובב. אמו, נחמה, עסקה גם היא בהוראה. הוא החל לנגן בכינור אצל בן-עמי זילבר, מנגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמשיך בלימודי הכינור אצל אליס פניבש-רוזנברג ולורנד פניבש ואחר כך למד נגינה בויולה אצל עדן פרטוש, ויולן ומנהל האקדמיה למוזיקה בתל אביב. ניגן בתזמורת הגדנ"ע והשתתף עמה בתחרות בינלאומית בהולנד, שם זכתה בפרס הראשון.

אחותו של הירשברג היא המתרגמת שלומית קדם.

משנת 1955 למד באקדמיה למוזיקה בתל אביב וסיים שם תואר שני בכינור, ויולה וניצוח. בין מוריו היו מרדכי סתר, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ ואיתן לוסטיג. בשנים אלה עסק גם בהוראת נגינה בכינור ובתרגום ספרים בנושאי מוזיקה וניגן בתזמורת הקאמרית רמת גן, בניצוחו של מיכאל טאובה. כן השתתף במשך שנים בסמינר למוזיקה קאמרית בבית דניאל בזכרון יעקב.

לאחר סיום לימודיו באקדמיה התגייס לצבא ושירת תחילה ככתב בעיתון "במחנה גדנ"ע" ואחר כאחראי לתוכניות מוזיקה קלאסית בגלי צה"ל, שם המשיך לעבוד כאזרח גם לאחר השחרור. כן עבד כמורה למוזיקה בבית הספר לאמנויות רננים בתל אביב, שנוהל על ידי אביו. שם הכיר את ישראלה זולונדז', מורה לספרות. הם נישאו ביולי 1964. מאז 1971 הם חיים בירושלים, הורים לארבעה בנים - בועז, יורם, אילן ורן - וסבים לשישה נכדים.

יהואש הירשברג נמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער".

קריירה אקדמית ונגינה

החל בשנת 1966 המשיך בלימודי מוסמך ודוקטורט במחלקה למוזיקה של אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, בתחום המוזיקה הצרפתית של המאה ה-14. בשנים 1969–1971 כיהן כמורה לתולדות המוזיקה במחלקה זו. בשנת 1971 חזר ארצה וקיבל משרת מרצה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1984–1990 כיהן כראש החוג. הוא הגיע למעמד של פרופסור מן המנין. בשנים 1985 עד 1992 הקים את התוכנית הרב-תחומית בפקולטה למדעי הרוח ומשנת 1993 עד שנת 2000 עמד בראש המכון למדעי הרוח הכלליים בפקולטה למדעי הרוח. בין השנים 1996- 2000 כיהן כפרופסור מחקר אורח בגולדסמית' קולג' בלונדון. במסגרת עבודתו שם ניהל עם פרופ' סיימון מק-ויי פרויקט מחקר מקיף בנושא הקונצ'רטו סולו האיטלקי במחצית הראשונה של המאה ה-18. כחלק מעבודתם המשותפת הוציאו לאור קונצ'רטי סולו של מלחינים מתקופתו של ויוואלדי.[2]

משנת 2001 עד 2004 כיהן פרופ' הירשברג כיו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח. 1995 מונה לפרופסור מן המניין ומשנת 2006 הוא פרופסור אמריטוס וממשיך בעיסוקיו המוזיקליים והאקדמיים. במשך השנים, מלבד פרסום מחקרים, מאמרים וספרים בנושאי מוזיקה שונים, גם הופיע בקונצרטים של מוזיקת בארוק בכלים אותנטיים בנגינה בכינור בארוק בהרכבים שונים. בשנים 1993–2005 ניגן בויולה ברביעייה הקאמרית שהקים ליד האוניברסיטה. מאז שנת 2004 מנהל הירשברג פרויקט מחקר בנושא האופרות האיטלקיות שחיברו מלחינים שונים פרט לורדי בעשור של איחוד איטליה, 1860-70. בשנים 2007, 2008 ו-2009 ארגן ביצועים קונצרטיים של קטעי אופרות איטלקיות שכוחות מתקופה זו (ראו נון סולו ורדי). את פרישתו לגמלאות ציין החוג למוזיקולוגיה בטקס, שכלל מוזיקה מתקופת הבארוק ואופרה איטלקית מן המאה ה-19 והרצאות של עמיתים ותלמידים.

בשנת 2008 יזם הירשברג עם ד"ר תיאה ויניו, שהיא חברת מקהלת המוטטים, את פרויקט האורטוריה "יורם" של פאול בן חיים, שנכתבה בשנת 1932 וזכתה לביצוע חלקי בלבד בישראל. האורטוריה בוצעה לראשונה במלואה ב-8 בנובמבר 2008 לציון 70 שנה לליל הבדולח. ביצוע הבכורה המלא התקיים במינכן בביצוע סולנים, "מקהלת המוטטים של מינכן" והתזמורת הסימפונית של מינכן, בנוכחות פרופסור הירשברג, שהרצה על היצירה ועל מחברה.[3] ב-3 באפריל 2012 בוצעה "יורם" לראשונה במלואה בישראל.

בשנת 2010 הקליט פרופ' הירשברג במסגרת "אקדמיה באלף" של רשת א' בקול ישראל, סדרה של 60 הרצאות שבועיות בעריכת ברוך אסקרוב על מכלול האופרות של ורדי. הסדרה שודרה שוב במלואה לקראת יובל המאתיים להולדת ורדי, באוקטובר 2013. שיחות אלה קובצו לספר "קסם האופרות של ורדי", הוצאת כרמל 2014.

Professor Yehoash Hirshberg receiving the 2011 Engel prize
פרופסור יהואש הירשברג מקבל את פרס אנגל לשנת 2011

יהואש הירשברג הוא אחד משני הזוכים בפרס אנגל לשנת 2011.

"פרופ' הירשברג מקבל את הפרס על מפעל חיים בתחום המוזיקה ועל הפיכת המוזיקה הישראלית לתחום מחקר בינלאומי"

.[4] מנימוקי השופטים בטקס מתן הפרסים ב-22 בנובמבר 2011:

פרופ' הירשברג מופקד זה מכבר על כתיבת הערכים הנוגעים למלחינים ישראלים ולמוסיקה ישראלית באנציקלופדיות ובמאגרי המידע האקדמיים המקצועיים והיוקרתיים ביותר [...] מחקריו של פרופ' הירשברג מצטיינים בדקדקנות רבה וברוחב יריעה ומציגים תמונה מורכבת ועשירה של כמיהה לביטוי הזהות הישראלית במוסיקה מתוך דיאלוג מורכב עם התרבות המערבית מחד והתרבות הערבית/הפלסטינית מאידך. [...] אין ספק, שפרופ' הירשברג הוא המוביל בעולם בתחום חקר המוסיקה הישראלית [...] על תרומתו הייחודית והחשובה במעלה במחקר המוסיקה הישראלית החליטה ועדת השופטים להעניק לפרופ' יהואש הירשברג את פרס אנגל לשנת 2011

[5]

תחום חשוב בפעילותו הוא הסברת מוזיקה. מאז 1993 ניהל עם ד"ר נעמה רמות את קורס "מפגש עם האופרה" במכון מגיד, הכולל נסיעות משותפות ללאופרה הישראלית, קורסים משותפים של מוזיקה ואמנות בתוכנית "שישי במוזיאון" במוזיאון ישראל, ומשתתף במופע "לקראת בכורה" באופרה.

14 מתלמידיו של הירשברג הם בעלי תואר דוקטור, הממלאים תפקידים חשובים בהוראה, במחקר ובניהול מוזיקלי בארץ, ואלה הם: המלחין מיכאל וולפה, הפסנתרנית מיכל טל, עירית יונגרמן, רֹתם לוז, נעמה רמות, מירי בלושטיין, אבי בר איתן, רקפת בר שדה, בלה גרוברר-לובסקע, זכריה פלאווין, איתן אור נוי, רימונה פאול, סוניה מזר וגליה אריאלי.

פרסומים

רשימת פרסומיו מקיפה 70 ספרים, מאמרים והוצאות לאור גם בתחומי המוזיקה בצרפת ובאיטליה במאה ה-14, האופרה האיטלקית הרומנטית, הקונצ'רטו סולו האיטלקי בדורו של ויוולדי ותחומים נוספים. הוא יחיבר את מרבית הערכים של מוזיקה קלאסית ישראלית במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים וב-Music in Geschichte und Gegenwart.

ספריו

  • המוזיקה, המוזיקאי והמאזין, הוצאת רשפים, 1966
  • מוזיקה ודרמה באופרה, הוצאת צ'ריקובר בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, 1974
  • פאול בן-חיים, חייו ויצירתו, הוצאת עם עובד, 1983
  • Paul Ben-Haim, revised and extended, translated from Hebrew by Natan Friedgut, Edited by Dr. Batja Bayer, Israeli Music Publications, 1990
  • אלכסנדר אוריה בוסקוביץ, חייו, יצירתו והגותו (יחד עם ד"ר הרצל שמואלי), הוצאת כרמל, 1995
  • Music in the Jewish Community of Palestine 1880-1948: A Social History. Clarendon Press, Oxford, 1995
  • המקצוע: מוזיקאי, תהליכי קליטה של המוזיקאים העולים (יחד עם בלה ברובר ומיכל בן-צור), מכון ירושלים לחקר ישראל, 1997
  • קסם האופרות של ורדי, הוצאת כרמל, 2014
  • יחזקאל בראון, חייו ויצירתו (יחד עם יחזקאל בראון ורֹתם לוז), הוצאת כרמל ירושלים והמכון למוזיקה ישראלית, 2017
  • Opera in Search of a Just Ruler for a United Italy, Brepols 2017, ISBN 978-2-503-57739-5
  • בשנת 2019 יופיע ספרו על האופרות סריה הרומנטיות עם "סוף טוב" (Lieto fine)

תרגומים

מאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהואש הירשברג, יהואש הירשברג, "חזון המזרח מול מורשת המערב", מחקר בנושא המוזיקה האמנותית בתקופת היישוב בארץ ישראל ואחרי הקמת המדינה
  2. ^ [1]
  3. ^ חגי חיטרון, עכבר העיר אונליין, הפסיון של יורם, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008
  4. ^ פרס אנגל ליהואש הירשברג ולהילת בן קנז אתר עיריית תל אביב-יפו, 3 ביולי 2011
  5. ^ תוכניית הטקס של הענקת פרסי עיריית תל אביב-יפו, 22 בנובמבר 2011
21 באפריל

21 באפריל הוא היום ה-111 בשנה (112 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 254 ימים.

אופרה איטלקית

האופרה האיטלקית מתחלקת לשלוש תקופות, תקופת הבארוק, התקופה הרומנטית והתקופה המודרנית.

ראשיתה בתקופת הבארוק, בתחילת המאה ה-17, באופרות של יאקופו פרי האיטלקי, "דפנה" ו"אאורידיצ'ה", היצירות הראשונות שיכולות להיחשב לאופרות במובן המקובל כיום.

אריה אבילאה

אריה (לייב) (ליאו) אֲבִילֵאָה (ניֶיסבִיזְ'סקי)‏ (נובמבר 1885, רוז'ינוי, פלך גרודנה, רוסיה – 1985, ירושלים) היה פסנתרן ומורה למוזיקה ישראלי, מראשוני הפסנתרנים והמורים לפסנתר בארץ, פרופסור לפסנתר בקונסרבטוריון של ז'נבה, בקונסרבטוריון 'שולמית' בתל אביב הקטנה ובאקדמיה למוזיקה בירושלים, מחלוצי המוזיקה הקלאסית בארץ ישראל.

בריטניקה לנוער

בריטניקה לנוער היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בישראל החל משנת 1977, והתבססה על האנציקלופדיה Children's Britannica, שהחלה לצאת לאור בשנת 1960 על ידי הסניף הלונדוני של אנציקלופדיה בריטניקה בע"מ.

עורכה של Children's Britannica היה ג'ון ארמיטאג', ומרבית כותביה היו בריטים. יועצים לעריכה היו המנהל, הצוות והתלמידים של בית הספר היסודי על שם ויליאם אוסטין בלוטון, בדפורדשייר.

ב-1975 יזם נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת עם עובד, את הדפסת האנציקלופדיה בעברית. "בריטניקה לנוער" יצאה לאור ב-15 כרכים על ידי חברת "אנציקלופדיות לנוער בע"מ", ותוארה על ידה כ"אנציקלופדיה בינלאומית לישראל". להבדיל ממתחרותיה (מכלל - אנציקלופדיה לנוער, יבנה - האנציקלופדיה לנוער ואנציקלופדיה אביב), שהופיעו בניקוד מלא, "בריטניקה לנוער" הופיעה ללא ניקוד (שמות הערכים נוקדו, ולעיתים נוקדו מילים מסוימות בגוף הערכים). אף שהתבססה על Children's Britannica, ערכים רבים בה, בפרט בנושאי ישראל ויהדות נכתבו במיוחד למהדורה העברית. "נוסף לכך, ניתן בערכים מסוימים פירוש ועיבוד מקורי בידי 'אנציקלופדיות לנוער בע"מ' במקום תרגום גרידא של המקור".

ערכי "בריטניקה לנוער" כללו גם תצלומים רבים, בצבע ובשחור לבן, תרשימים ומפות.

לשם הכנת המהדורה העברית הוקמה מערכת שבראשה עמד פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, וחבריה היו פרופ' יוסף גורני, הרב שמואל אבידור הכהן, הרב ח"כ מנחם הכהן, ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה הרצליה, אל"ם (מיל.) גרשון ריבלין, פרופ' רינה שפירא ופרופ' נתן שרון. העורך הכללי היה דוד שחם. כן פעל צוות של עורכים ויועצים מדעיים, ובהם נחמיה בן אברהם - ספורט, פרופ' יהואש הירשברג - מוזיקה, ד"ר מאיר פעיל - צבא ופרופ' דרור שדה - אסטרונומיה.

העיתונאי זאב גלילי השווה בין "בריטניקה לנוער" לבין "מכלל", והתאכזב לגלות שב"בריטניקה לנוער" אין ערך על מסכת אבות. הוא הוסיף וציין כי: "המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל", ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג'נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל...ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה.".

בשנת 1993 יצא לאור כרך "עדכונים והשלמות", שהעורך הראשי שלו הוא עמנואל לוטם.

ברכה צפירה

ברכה צְפירה (15 באפריל 1910 – 1 באפריל 1990) הייתה זמרת פופולרית בארץ ישראל החל משנות ה-30, חלוצה בזמר העברי. שירתה היוותה אבן דרך ביצירת סגנון מוזיקלי ישראלי מקורי, בין השאר דרך שיתוף הפעולה שלה עם נחום נרדי.

ג'וזפה ורדי

ג'וזפה פורטונינו פרנצ'סקו ורדי (באיטלקית: Giuseppe Fortunino Francesco Verdi‏; 10 באוקטובר 1813 - 27 בינואר 1901) הוא מלחין איטלקי הנחשב לאחד מגדולי מחברי האופרות בכל הזמנים, שכן עיקר פעילותו המוזיקלית היה חיבור אופרות, מלאכה בה התמיד עד מותו בגיל 87 שנים.

דניאל אורן

דניאל אורן (במקור: דניאל סיקסיק; נולד ב-1955) הוא מנצח ישראלי.

ה'תרצ"ח

ה'תרצ"ח (5698) או בקיצור תרצ"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-6 בספטמבר 1937, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 25 בספטמבר 1938. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנת שמיטה.

כיוון שהמשמעות המיידית של המילה "תרצח" מתקשרת לרצח, נהוג לעיתים לכנות שנה זו תרח"ץ - כינוי ששומר על הערך הגימטרי של השנה, אך משנה את משמעותה המילולית.

יורם (אורטוריה)

"יורם" הוא שמה של אורטוריה לסופרן, טנור, בריטון, באס, מקהלה מעורבת ותזמורת סימפונית - אופוס 18 שכתב פאול בן חיים. היא נכתבה בשנים 1933–1932 במינכן, בהשראת "ספר יורם" של המשורר הגרמני רודולף בורכארט, לאחר שבן חיים, אז "פרנקנבורגר", פוטר מתפקידו כמנהל מוזיקלי של האופרה של אאוגסבורג, ככל המוזיקאים היהודים שם.

כ' בניסן

כ' בניסן הוא היום העשרים בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ' בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

מוזיקה

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל בזמן.

מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

היצירה, הסגנון, החשיבות, ואף הגדרת המוזיקה עצמה משתנים בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. המוזיקה כוללת יצירות מסוגים שונים, מיצירות מאורגנות בקפידה, דרך אלתור מוזיקלי ועד צורות אלאטוריות (אקראיות לחלוטין). ניתן לחלק את המוזיקה לסוגות (סגנונות, ז'אנרים) ותתי-סוגות, אף על פי שהגבולות והיחסים בין סגנונות המוזיקה השונים הם לעיתים עדינים ביותר, פתוחים לאינטרפרטציה אישית, או אף שנויים במחלוקת. מבין האמנויות, ניתן לסווג את המוזיקה כאחת מאמנויות הבמה, האמנויות היפות, וכאמנות שמיעתית/קולית.

בתרבויות רבות, המוזיקה שזורה בקשר בל-ייפרם בחייהם של בני האדם. הפילוסופים היוונים וההודים העתיקים הגדירו את המוזיקה כצלילים המסודרים ב"מאוזן" כמלודיות או ב"מאונך" כהרמוניות. ביטויים נפוצים כגון "ההרמוניה של גרמי השמים" או "זו מוזיקה לאוזניי" מצביעים על כך שמוזיקה היא לעיתים קרובות מסודרת היטב ונעימה לשמיעה. עם זאת, המלחין בן המאה ה-20 ג'ון קייג' חשב כי כל צליל עשוי להוות מוזיקה, ואמר לדוגמה כי "אין רעש רק צלילים". לפי המוזיקולוג ז'אן ז'אק נטייה, "הגבול בין מוזיקה ורעש מוגדר תמיד בהקשר תרבותי - ולכן אפילו בתוך חברה מסוימת, הגבול לא תמיד עובר באותו המקום; לעיתים רחוקות בלבד יש הסכמה כללית. ...לכל הדעות, אין רעיון כלל-עולמי יחיד - המגשר בין תרבויות - אשר מגדיר מה מוזיקה יכולה להיות, פרט לכך שהיא כוללת צלילים המשתנים בזמן".

מוזיקה קלאסית ישראלית

מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20. ראשוני המלחינים הגיעו מאירופה – חלקם כמוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), ואחרים כצעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי, יוסף טל ואבל ארליך) או כילדים (כמו מרדכי סתר ויצחק סדאי). בין מלחינים אלה היו שעסקו בחקר מסורות עבר ובמוזיקה אתנית-יהודית לענפיה השונים, והיו שהשתדלו לעקוב אחר המהלכים במוזיקה החדשה בארצות אירופה. במוזיקה הישראלית אפשר למצוא כל שילוב אפשרי בין מרכיבים אלה, אם בדרך של סימביוזה ואם בדרך של סינתזה.

נון סולו ורדי

נון סולו ורדי (איטלקית: Non solo Verdi, כלומר "לא רק ורדי" או, בפאראפרזה, "לא על ורדי לבדו") הוא מיזם אופרה, המעלה בביצוע קונצרטי (כלומר ללא בימוי) קטעים מאופרות, שנכתבו באיטליה בעשור שבין 1861 ל-1870, בתקופת המאבק לאיחוד איטליה בראשות ג'וזפה גריבלדי.

האופרה האיטלקית שימשה כלי חשוב במאבק של נאמני התנועה הלאומית באיטליה, אנשי הרוח, הסטודנטים והאמנים, לעורר את דעת הקהל לתמיכה בתנועת השחרור כנגד ערי המדינה והכתר האוסטרי. יתרון האופרה היה ביכולתה למשוך המונים להצגותיה ולהחדיר בתכנים מסרים, שהצנזורה האוסטרית הייתה מונעת את העברתם באסיפות עם, ושהקהל היטיב לקלוט אותם. בכל עיר באיטליה היה לפחות בית אופרה אחד, ובמילאנו לבדה היו בשנת 1869 שבעה בתי אופרה פעילים.

מסרים כאלה קיימים ברבות מן האופרות של ורדי, ששרדו ומצאו את מקומן ברפרטואר האופראי עד ימינו אלה, אך בעשור האיחוד חוברו והופקו באיטליה 230 אופרות חדשות, שרובן נשכחו כליל לאחר מות המלחינים ולא נשמעו עוד במשך קרוב ל-150 שנה. פרויקט המחקר של החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות פרופסור יהואש הירשברג ותלמידות המחקר נעמה רמות, סוניה מזר, רמונה כהן-פאול ואלמה שטרן, מעלה זו השנה החמישית קטעים מתוך אופרות נשכחות, בהיקף מצומצם ובליווי פסנתר בלבד, בביצוע הפסנתרנית סוניה מזר. המבצעים הם סטודנטים לשירת אופרה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובחוג למוזיקולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

המופע של 2008 התפתח להפקה בימתית חלקית, שכללה תלבושות תקופתיות ותפאורה מרומזת. את התלבושות עיצבה פרנסואז קוריה. באותה מתכונת התקיים גם המופע של 2009, שכלל תמונות מאופרה אחת בלבד, "מורוסינה" של אריקו פטרלה. כבונוס מיוחד נוספו הפעם בסוף התוכנית שני דואטים של ורדי, מתוך מקבת' ומתוך אאידה. המופע של 2010 כלל תמונות מתוך "המוסקטרים" של ג'וזפה סיניקו -אריות, דואטים ושלישייה - גם הפעם בשירה מלווה משחק, בתלבושות תקופתיות ועם רמז לתפאורה.

בשש תוכניות המיזם עד כה בוצעו תמונות מן האופרות הבאות:

"Fieschi" מאת אקילה מונטואורו

"I Profughi Fiamminghi". "Amletto" מאת פרנקו פאצ'ו

"לינה" ו"המאורסים" מאת אמילקארה פונקיילי

"המאורסים", "הרוזנת מאמאלפי" ו"מורוסינה" מאת אריקו פטרלה

"מאזפה" מאת קארלו פדרוטי

"רומיאו וג'ולייטה" מאת פיליפו מרקטי

"ג'ודיטה" מאת אקילה פרי

"קפריזה של גברת" מאת אנטוניו קאניוני

"המוסקטרים" מאת ג'וזפה סיניקו

"גוליילמו שקספיר" מאת תומאזו בנוונוטי

"המוסקטרים" מאת ג'וזפה סיניקו

סימפוניה מס' 1 של בן חיים

סימפוניה מס' 1 של המלחין הישראלי פאול בן חיים היא הסימפוניה הארץ-ישראלית הראשונה ואחת היצירות החשובות בתולדות המוזיקה הקלאסית הישראלית.

פאול בן-חיים

פאול בן-חיים (5 ביולי 1897, מינכן – 20 בינואר 1984, תל אביב) היה מלחין ישראלי אשר נחשב לאחד הבולטים בתולדות המוזיקה הקלאסית הישראלית.

פרס אנגל

פרס אֶנְגֶל הוא פרס מטעם עיריית תל אביב-יפו, הניתן מאז 1945 למוזיקאים מצטיינים בתחום היצירה או המחקר המוזיקלי שמקום מושבם הקבוע הוא ישראל. בשנים 1945 עד 1960 חולק הפרס מדי שנה בשנה, לאחר זאת היו רווחי הזמן נתונים לשינויים. בעדכון האחרון של תקנון הפרס לשנת תשע"א נקבע בעיריית תל אביב שהפרס יינתן מדי שנתיים.

פרס אנגל מנציח את שמו של יואל אנגל, מלחין וחוקר מוזיקה יהודית וזמר עברי, שעסק במשך שנים בפעולתו זו ברוסיה ואחר, מאז 1924, בארץ ישראל, עד מותו ב-1927. מועצת עיריית תל אביב-יפו החליטה על מתן הפרס בישיבתה ב-17 בדצמבר 1944. מוענק פרס ליצירה מוזיקלית, פרס למחקר מוזיקלי, פרס למוסדות מוזיקליים וכן פרס לזמר העברי ע"ש יוסף אלקוני.בין מקבלי הפרסים במהלך השנים יוצרים, חוקרים ומוסדות ידועי-שם בתחום המוזיקה בישראל. להלן רשימה חלקית של מקבלי הפרס.

שטפן וולפה

שטפן ווֹלפֶה (בגרמנית: Stefan Wolpe;‏ 25 באוגוסט 1902 - 4 באפריל 1972) היה מלחין יהודי יליד גרמניה. עלה לארץ בשנות השלושים ולאחר מכן היגר לארצות הברית.

שלומית קדם

שלומית קדם (נולדה ב-1946 בתל אביב) היא מתרגמת ספרים מאנגלית לעברית ועורכת.

תרועה לישראל

תרועה לישראל היא יצירה קצרה שכתב המלחין הישראלי פאול בן-חיים בשנת 1950. לדברי יהואש הירשברג היצירה היא "המנון מפואר להגשמה הציונית המדינית".היצירה נכתבה בתחילה עבור תזמורת צה"ל על פי הזמנת מנצחה דאז שלום רונלי-ריקליס ועובדה מיד אחר כך לתזמורת סימפונית מלאה. בשל היותה יצירה קצרה המתאימה לפתיחת אירועים לאומיים חגיגיים זכתה "תרועה לישראל" למספר גדול של ביצועים ואף הייתה היצירה הראשונה של בן חיים שהוקלטה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. האווירה הכללית בארץ בשנת 1950 התאימה לחיבור יצירה חגיגית בסגנון המארש. הניצחון הצבאי במלחמת השחרור הקשה, הביא להרגשת גאווה ברוחו ובכוחו של צה"ל והאירוע המרכזי בימי העצמאות הראשונים של המדינה היה מצעד צבאי. אלא שבן חיים לא חיבר שיר לכת אלא המנון.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.