יהדות רומניה

יהדות רומניה היא קהילה יהודית עתיקה, מפוארת וחשובה. חלקים גדולים ממנה הושמדו בשואה, וחלק ממנה עלו לישראל, אך שרידיה קיימים עד ימינו באזור צפון הבלקן, באזור רומניה של היום.

בתקופות שונות בהיסטוריה נשלטו חלקים מרומניה על ידי מדינות שונות, ואפילו שפת המקום שונתה ויהודי המקום הושפעו בהתאם. היווצרותה של עדה יהודית אחידה, בעלת מוסדות מרכזיים ומנהיגות משותפת, הייתה תהליך מקביל לתהליך איחוד רומניה והתרחבותה למחוזות בהם חיו דוברי רומנית.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברומניה כ-850,000 יהודים, כ-4.5% מאוכלוסיית המדינה. במפקד של שנת 2011 נמצאו ברומניה 3,271 יהודים.

אבישי טייכר 041
בית כנסת בעיר ביסטריצה
Ketubah from Romania
כתובה מרומניה

ראשית היישוב היהודי ברומניה

קרוב מאוד לגבול הרומני, בתחום הבולגרי נמצאה כתובת עתיקה בלטינית בה מופיע שמו של יוסֵי, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ומנורה, מהמאה ה-2. הכתובת נמצאה בעיר היוונית העתיקה אוֹאֶסקוּס (Oescus) - כיום הכפר גִיגֶן (Gigen) ליד העיר ניקופול, שהייתה מושבה רומית בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על הדנובה המוביל לרומניה המודרנית. חוקר יהדות בולגריה, ההיסטוריון שלמה אברהם רוזאניס, טוען בכתביו, שיהודים הגיעו לבולגריה עוד בתקופת בית ראשון, במאה ה-6 לפנה"ס, אך לטענה זו אין תימוכים פיזיים בכתבים או שרידים ארכאולוגיים.

יהודים חיו בדאקיה (לימים רומניה) עוד בטרם נכבשה על ידי הרומאים. ברומניה נמצאו מצבות מתקופת הכיבוש הרומי שקושטו בסמלים יהודים ונחרטו עליהן אותיות עבריות. בשנת 397 הוזכר שהרומאים ערבו לביטחון היהודים ובתי הכנסת שלהם בדאקיה. 400 שנה מאוחר יותר מוזכרים היהודים שחיו בקהילות בערים גאלאץ וטקוץ'. בהיסטוריה של רומניה יש אזכור על כך ששבט יהודי לוחם (כנראה כוזרים) חדר לארץ זו ולמשך מספר שנים הדת היהודית הייתה הדת השלטת באזור.

ההיסטוריונים הרומנים בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו ומיכאיל קוגלניצ'אנו מציינים שהנסיכויות הרומניות, ולאכיה ונסיכות מולדובה, היו בסוף המאה ה-14 המקלט העיקרי עבור היהודים שנמלטו מהונגריה, כשהמלך ניסה לאלץ אותם לעבור לנצרות קתולית[1]. לאחר התנצרות הנסיכויות הורע מצב היהודים והם סבלו מרדיפות מצד שכניהם עד כיבוש השטח על ידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-15. תחת שלטון הטורקים הגיעו לרומניה יהודים מגירוש ספרד וגם פליטי גזירות ת"ח ות"ט מאוקראינה השכנה. במאה ה-16 התקיימו כבר כמה קהילות בשטח הזה, ובשנת 1740 התקיימו ריכוזים יהודים בערים בקאו, גאלאץ ורומאן.

במאה ה-17, בנסיכות מולדובה, השליט וסילה לופו (1634-1653) נהג בסובלנות ביהודים עד הופעת הקוזקים. בשנת 1648 הקוזקים צעדו למלחמה נגד הפולנים ותוך כדי חציית המחוזות הרומניים רצחו ושדדו יהודים רבים. טבח נוסף עשו הקוזקים ביהודים הרומנים, כאשר באו ליאשי כדי לבקש את בתו של וסילה לופו ככלה עבור טימיש, בנו של בוגדן חמלניצקי. ריבוי היהודים בנסיכויות הרומניות הביא לכך שהשליטים הוציאו הוראות לגבי ארגון העדה, צעד שהוביל לארגון טוב יותר של הקהילות. פרסום ההוראות נעשה על ידי נסיך טרנסילבניה, גאבור בתלן, בשנת 1627, הנסיכים מתי באסאראב מוולאכיה ווסילה לופו ממולדובה בשנים 1640, 1646, 1652.

עלילת הדם הראשונה ברומניה הייתה במחוז נאמץ ביום 5 באפריל 1710. יהודי מומר עזר להעביר גופת ילד שנרצח על ידי נוצרים לחצר בית כנסת. היהודים הואשמו ברציחת הילד לצרכים פולחניים ולמחרת נרצחו חמישה יהודים ורבים אחרים נפגעו וכל בתי היהודים נבזזו. מנהיגי הקהילה נכלאו ועונו. בינתיים פנו יהודים בעלי השפעה לשליט דימיטריה קנטמיר במושבו ביאשי ועל פי הוראת הנסיך נפתחה חקירה שתוצאותיה הובילו לשחרור האסורים, תפיסת האשמים האמיתיים וענישתם.

במאה ה-19 התקיימה הגירה יהודית אל הנסיכויות הרומניות, מולדובה וולאכיה ובמיוחד אל מולדובה. בשנת 1803 חיו במולדובה כ-30,000 יהודים ובשנת 1848 מספרם הוכפל ל-60,000 ועל פי המפקד של שנת 1859 מספרם הגיע ל-118,922.

יהודי הנסיכויות הרומניות סווגו לשלוש קבוצות, ילדי הארץ (pământeni), צאצאי סוחרים ובעלי מקצוע יהודים, שהוזמנו לנסיכויות על ידי הנסיכים (hristoveliți) וסודיטים[2].

מהתקנון האורגני של שנת 1837 ועד עצמאות רומניה

הנסיכויות הרומניות היו וסאליות של האימפריה העות'מאנית, אולם האימפריה הרוסית המתרחבת והמתעצמת דחקה בהדרגה את רגלי העות'מאנים והחדירה את צבאה והשפעתה. ב-1837 השלטון הצבאי הרוסי בוולאכיה ובנסיכות מולדובה הביא לקבלת התקנון האורגני, קובץ חוקים שנועד להוות גרעין חקיקה משותף של שתי הנסיכויות. התקנון האורגני, שנכתב לפי דוגמת החוק הרוסי, החמיר מאוד את מצב היהודים ופגע קשה בסטטוס שלהם.

ב-1848, כאשר עלו תנועות מהפכניות ברוח המהפכה הצרפתית גם בנסיכויות הרומניות, היהודים הצטרפו בהתלהבות ובתקווה לקבלת שוויון זכויות, אך התנועות האלה דוכאו. לאחר איחודן של הנסיכויות ולאכיה ומולדובה, ב-1859, תחת שליט אחד, אלכסנדרו יואן קוזה, שרצה להעניק זכויות אזרחיות ליהודי ארצו, קמה התנגדות חריפה מצד חוגים אנטישמיים רחבים, והיא מנעה זאת. הוא הבטיח ליהודים אמנציפציה הדרגתית ועשה צעדים ראשונים בכיוון זה, אך הדחתו הפסיקה את התהליך.

תרומת היהודים לכלכלת רומניה

היהודים הביאו למרחב הרומני את תעשיית הזכוכית, תעשיית השימורים, כיוונים חדשים של תעשיית המתכת, הדפוס והפיננסים. על פי האנציקלופדיה של רומניה בתקופה שבין מלחמות העולם יהודי רומניה החזיקו ב-31,14% מכלל המפעלים התעשייתיים והמסחריים ברומניה[3].

בעלי מלאכה יהודים היו גגנים, שכיסו בלוחות מתכת את גגות הבתים והכנסיות, מלאכה שאחרים חששו ליטול על עצמם בגלל הסכנות הכרוכות בה[4]. בתחילת המאה העשרים, ברומניה, היהודים היוו כ-4,6% מהאוכלוסייה, אך לפי הסטטיסטיקה הרשמית מתוך 623 עסקים תעשייתים, שהשתמשו במכונות, 23,66% היו של יהודים. יהודי רומניה התבלטו הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה גם בתעשיית הטקסטיל, בתעשייה הכימית, בזיקוק הנפט, בייצור השימורים, ייצור מוצרי עץ ורהיטים ובייצור חומרי הבנייה[5]. מקס אאושניט היה הטייקון הגדול ביותר ברומניה וכונה "מלך הברזל", משום שליטתו בתעשיית המתכת. האחים המומרים נוימן בארד הקימו תעשייה משגשגת בתחומי המזון והטקסטיל.

המדינה הרומנית ועוינותה ליהדות רומניה

1901 Sinagogue Brasov
בית הכנסת של בראשוב
Warmartyrs-Bu
החלקה הצבאית לנופלי מלחמת העולם הראשונה בבית העלמין היהודי בבוקרשט

איחוד נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה באוניה פרסונלית תחת אלכסנדרו יואן קוזה ולאחר מכן תחת קרול הראשון, מלך רומניה, יצר ישות מדינית חדשה בשם רומניה. האיחוד הזה הוביל גם לאיחוד בין יהדות נסיכות מולדובה ובין יהדות ולאכיה ומאוחר יותר, עם התרחבות גבולות רומניה, נכללו ביהדות רומניה גם יהדות טרנסילבניה, כולל מרמורש ובאנאט (שעד אז נחשבו חלק מאונטרלנד), יהדות בוקובינה ויהדות בסרביה.

כאשר קיבלה רומניה עצמאות החלו היהודים לסבול מפרעות קשות ופגיעות ביהודים, למרות שרומניה חויבה להעניק שוויון זכויות לאזרחיה תמורת הכרה בעצמאותה בשנת 1878. יהודי רומניה היו מחוסרי אזרחות (גם ילידי המקום), סבלו מאפליה קשה, והיו כ-200 חוקים שכוונו נגדם. בין השנים 1900-1906, הרדיפות והאנטישמיות אילצו כ-70,000 מיהודי רומניה (מתוך מספר כולל של כ-270,000) לעזוב אותה ולהגר. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עזבו יהודים רבים את רומניה לארצות הברית וארץ ישראל. בין העולים לארץ ישראל, בראשית העלייה מרומניה, היו גם רבים שהתיישבו במושבות החדשות וסייעו להקמת היישובים החדשים בארץ ישראל ותחילת פיתוחי התשתית בה. במלחמת העולם הראשונה השתתפו יהודים רבים בלחימה בחזית ומספר הנופלים בקרב היה גדול משמעותית מחלקם היחסי של היהודים באוכלוסיית רומניה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה אולצה רומניה להעניק זכויות אזרח למיעוטים, כולל היהודים שאף זכו לייצוג בפרלמנט הרומני[6], אך אווירת הרדיפה לא נפסקה ואף גברה ההתמרמרות על הזכויות שקיבלו היהודים. לאחר המלחמה היו ברומניה כ-700,000 יהודים בשטחי רומניה המורחבת. בין מלחמות העולם גדלה הקהילה בצורה ניכרת, ומספר היהודים בה גדל פי שלושה לערך.

בשנת 1930 היו כבר ברומניה 756,400 יהודים. אחת הסיבות לגידול המהיר במספר התושבים היהודים היא הוספת השטחים הנרחבת לרומניה, במיוחד מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, והאימפריה הרוסית לשעבר. הקהילה היהודית בין מלחמות העולם הייתה פורה ביותר. היה בה מספר רב של מרכזים רבניים חשובים, וחיי הקהילה בה היו עשירים מאוד.

בשנת 1940 התקבל חוק לפיו על יהודים למכור את כל הרכוש החקלאי שבבעלותם.

ערב מלחמת העולם השנייה היו ברומניה כ-850,000 יהודים, שמהם נותרו לאחר השואה רק כ-425,000. במהלך המלחמה שיתפה רומניה פעולה עם גרמניה הנאצית וכמוה שמה לה למטרה לסלק את היהודים מרומניה, תוך שדידת רכושם. בשנת 1941 נערכו פרעות יאשי, בהן וברכבות המוות נהרגו כ-15,000 מיהודי רומניה. לאחר הטבח נערכו גירושים המוניים של יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה. במהלך הגירושים נרצחו יהודים רבים ורבים מהמגורשים מתו כתוצאה מחיי המצוקה אליהם נדחקו. יהודי צפון טרנסילבניה הועברו יחד עם השטח לריבונות הונגרית ומרביתם נשלחו למחנות המוות.

עם סוף המלחמה ועד סגירת שערי רומניה עזבו אותה כ-200,000 יהודים לארץ ישראל, כ-100,000 מהם עזבו בין השנים 1950-1952, ועוד מספר אלפים היגרו למדינות אחרות.

ב-20 במרץ 1949 נאסרה הוראת העברית ברומניה[7] ועם הצטרפות רומניה לגוש המזרחי היו הגבלות על יהודי רומניה והם לא הורשו לעזוב אותה עד לשנות ה-60. במפקד של שנת 2002 נרשמו ברומניה 6,179 יהודים.

דמוגרפיה יהודית ברומניה

איחוד שתי הנסיכויות הרומניות, נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה בינואר 1859, על ידי בחירת אותו אדם כשליטן, יצר את היסוד למדינה, שכונתה בהמשך בשם רומניה. לרומניה צורפו חבלים נוספים ונגרעו ממנה חלק מהחבלים, בגבולות רומניה חלו שינויים רבים ושינויים אלה השפיעו גם על האוכלוסייה היהודית, שנוספה או נגרעה.

השנים מספר היהודים ברומניה אחוז מתוך האוכלוסייה הערות
1867 כ-300,000 חבלים מולדובה וולאכיה
1899 256,588 4,3 נוסף חבל דוברוג'ה
1912 239,967
1930 728,115 4 נוספו החבלים באנאט, טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה
1956 146,264 0,8 נגרע חבל בסרביה וחלק מבוקובינה
1966 42,888 0,2
1977 24,667 0,1
1992 8,955
2002 5,870

הגירת יהודים אל הנסיכויות הרומניות ולאחר איחודן אל רומניה הייתה לצנינים בעיני מרבית הרומנים והגבירה מאוד את האנטישמיות והשפיעה לרעה על המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה. חקיקה רומנית אנטי-יהודית הכבידה מאוד על היהודים, על עיסוקיהם ועל הזדמנויות החינוך שלהם. בעקבות זאת יהודים רבים ברומניה החליטו לעזוב ולהגר מערבה וכתוצאה מכך ירד המספר האבסולוטי של יהודי רומניה וגם חלקם היחסי באוכלוסייה.

צירופם לרומניה של חבלים בהם ישבו יהודים רבים, הגדילה את מספר היהודים ברומניה. קריעתם של חבלים מרומניה צמצמה שוב את מספרם ורצח המוני של יהודי רומניה בשואת יהודי רומניה ובשואת יהודי צפון טרנסילבניה צמצמה מאוד את מספרם.

לאחר מלחמת העולם השנייה רבים מאוד מיהודי רומניה חיפשו ומצאו דרך לעזוב אותה, בעיקר לכיוון מדינת ישראל. העלייה מרומניה צמצמה שוב את הקהילות היהודיות ברומניה, עד שכמעט לא נותרו בה יהודים.

הזרמים ביהדות רומניה

במאה ה-19, עם התארגנות יהודי רומניה כעדה, הם השתייכו ל-3 קבוצות עיקריות: ספרדים, מערביים ופולנים. בשם "מערביים" כונו ברומניה הקהילות הרבות שבחרו להתפלל לפי מנהג אשכנז המערבי במרחב הרומני, שהיה נפוץ שם מאוד. בין היתר, בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט נהג לפי הנוסח המערבי. בשם "פולנים" כונו ברומניה אלו שהתפללו בנוסח אשכנז המזרחי, נוסח פולין. גם חסידי תנועת חב"ד התרבו ברומניה, עד כדי כך שהמילה "חבדניק", שובשה קלות ל"חבוטניק" והייתה למילת תיאור של יהודי אדוק ונכנסה לשפה הרומנית כתיאור של אדם אדוק בדתו.

יהדות רומניה בין מלחמות העולם הייתה פלורליסטית מבחינה דתית והייתה בה נוכחות של כמעט כל הזרמים היהודים הדתיים. בקרב יהדות זו חיו יחד יהדות תלמודית[דרושה הבהרה], חסידות, יהדות מתחדשת, נאו-אורתודוקסיה, ספרדים ויהדות לאומית, אך גם בתוך הזרמים האלה לא הייתה אחדות פנימית ברוב המקרים[8].

החיים הספורטיביים

בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, עד עלייתן של הממשלות האנטישמיות, יהודי רומניה לקחו חלק בחיים הספורטיביים של המדינה והייתה להם נציגות מכובדת בענפי ספורט, כמו טניס שולחן, כדורגל, שיט וכמובן, שחמט. בנוסף להשתלבות היהודים כיחידים, היו גם מועדוני ספורט יהודים, כמו: מכבי בוקרשט, הגיבור קלוז', מכבי הכוח יאשי, בר כוכבא סאטו מארה וקדימה טימישוארה. מועדוני ספורט יהודים היו גם בחבלים הרומנים שעברו לריבונות של מדינות אחרות לאחר מלחמת העולם השנייה, כמו: מכבי בלץ, הכח צ'רנביץ ומכבי צ'רנוביץ, הכח קישינאו ומכבי קישינאו[9].

אישים בולטים ביהדות רומניה

אבישי טייכר 040
אנדרטה לנספים בשואה בעיר ביסטריצה ובסביבתה

התהפוכות הפוליטיות ששינו לעיתים קרובות יחסית את גבולות רומניה, שינו גם את הרכבה של יהדות רומניה. לפיכך, יהדות רומניה כוללת בתוכה גם אישים ששפתם הייתה גרמנית, הונגרית או רוסית. בנוסף לכך היו יהודים יוצאי רומניה שהתיישבו במקומות שונים בעולם, סיגלו לעצמם את שפת המקום ואף הצטיינו בה. לכן, המונח "יהדות רומניה" כולל גם אישים שביטאו את עצמם בצרפתית ובאנגלית.

בין היהודים הבולטים, שנולדו ברומניה: רבי ישראל בן אליעזר, הידוע בכינוי הבעל שם טוב, שהינו אבי תנועת החסידות; אנשי משפחת אהרונסון, ממקימי זכרון יעקב, ומראשי מחתרת ניל"י; חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל; מייסדי זרם הדאדא באומנות, מרסל ינקו וטריסטן צארה; משפחת עופר, אחת המשפחות העשירות בישראל; המשורר פאול צלאן; נשיא קונגרס פוקשאן ומזכיר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, שמואל פינלס; השחקן ההוליוודי אדוארד ג'י רובינסון; המחזאי והסופר יוסף מונדי; המוזיקאי והמנצח מנדי רודן; המוזיקאי והמנצח סרג'יו קומיסיונה; המלחין דובי זלצר; יצחק בן-אהרן, מי שכיהן כמזכ"ל ההסתדרות ומראשי אחדות העבודה; שר הפנים לשעבר של ישראל, אברהם פורז; ראש עיריית ראשון לציון, תת-אלוף במיל' מאיר ניצן; ראש עיריית נצרת עילית, מנחם אריאב; ההיסטוריונים מיכאל הרסגור וצבי יעבץ; הצייר ראובן רובין; חבר הכנסת והסופר אידוב כהן; אשת משרד החוץ וחברת הכנסת, קולט אביטל; פרופ' שמעון שמיר, מי שהיה שגריר ישראל במצרים ובירדן; ראש אגף המודיעין האלוף (מיל.) אהרן זאבי-פרקש; השחקנים ליא קניג ומוסקו אלקלעי; הצייר אביגדור אריכא; העיתונאית ובעלת הטור אודטה שוורץ; זמר הרוק עוזי פוקס; במאי הקולנוע והטלוויזיה אנדריי קלראשו; זמר הבריטון מרדכי בן שחר; הזמר, שחקן, בדרן ומתרגם שמעון בר; המשורר אלכסנדרו טומה; המלחין, המעבד והמנהל מוזיקלי אריה לבנון, והמוזיקאי הבדרן ננסי ברנדס, המשפטן והדיפלומט מאיר רוזן.

מוזיאון מורשת יהדות רומניה

ביישוב ראש פינה הוקם "מוזיאון מורשת יהדות רומניה".

ראו גם

לקריאה נוספת

Stefan Luchain Hahamul din Moinesti
החכם (שוחט) ממוינשט, ציור של שטפאן לוקיאן
  • שבט רומניה: כתב-עת לתולדות יהדות רומניה, בהוצאת התאחדות עולי רומניה בישראל
  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004. (ברומנית)
  • ברוך טרקטין, לוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה במאות הט"ז-כ"א, מוסד הרב קוק, 2012.
  • היסטוריה של הסובלנות הדתית ברומניהקובץ PDF מאת בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, מעמוד 74 דן ביהדות רומניה (ברומנית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Contribuţia evreilor la modernizarea economică a României (ברומנית)
  2. ^ EMANUELA COSTANTINI, NEITHER FOREIGNERS, NOR CITIZENS:ROMANIAN JEWS’LONG ROAD TO CITIZENSHIP, עמוד 6 (באנגלית)
  3. ^ Contribuţia evreilor la modernizarea economică a României (ברומנית)
  4. ^ Ce ne-a rămas din Bucureștiul evreiesc (ברומנית)
  5. ^ Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, הוצאת HASEFER‏ 2004, עמודים 648 - 652. (ברומנית)
  6. ^ הרב יהודה לייב צירלסון, "קוץ שבקץ" המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016
  7. ^ 50 לישראל, בעמוד על מרץ 1949
  8. ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 44
  9. ^ Jewish Teams Worldwide
אוי קלט

אוי קלט (בהונגרית - "Új Kelet", פירושו: "מזרח חדש") הוא עיתון ישראלי בשפה ההונגרית, המשכו של עתון יהודי ציוני שהופיע בעבר בשפה ההונגרית בטרנסילבניה, רומניה. העיתון הוא כתב העת הישראלי הוותיק ביותר.

אלכסנדר שפרן

הרב אלכסנדר יהודה שפרן (רומנית: Alexandru Şafran צרפתית Aléxandre Safran‏, י"ח באלול תר"ע; 2 בספטמבר 1910 - תשס"ו; 27 ביולי 2006), היה תאולוג, הוגה דעות יהודי רומני ושווייצרי, כיהן כרב הראשי (הרב הכולל) של יהדות רומניה בשנים 1948-1940 לרבות בתקופת השואה ומאוחר יותר כרב הראשי של קהילת יהודי ז'נבה, בשווייץ. תרם תרומה חשובה למאמצים להצלת יהודי רומניה בשנות השואה, תמך בציונות ובחינוך היהודי, פרסם ספרים בתחום הדת והמיסטיקה היהודית והיה מהמובילים בקידום הדו-שיח בין היהדות ובין הנצרות. היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת ז'נבה. ב-1997 נבחר לחבר כבוד זר של האקדמיה הרומנית. על שמו נקראת הקתדרה לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן.

ברוך טרקטין

ברוך טרקטין (ברומנית: 'Baruch Tercatin; נולד ביאשי, רומניה, ב-1 במאי 1928), מהנדס והיסטוריון ישראלי.

הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה

הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה (על ידי עבודת אדמה) היה הגוף הביצועי שנבחר בקונגרס פוקשאן, ב-11 בינואר 1882, לשם ארגון העלייה לארץ ישראל.

הנהלת הוועד הורכבה מיהודים תושבי גאלאץ:

נשיא הוועד Isac Loebel

סגן נשיא הוועד Iosef Abeles

מזכיר כללי שמואל פינלס

יועצים Leibuş Goldenberg ו-M. Sheinבוועד השתתפו גם 3 נציגים של יהודי יאשי, הברון יעקב נוישוץ, ד"ר קרפל ליפה ו-Moise Mattes ואחד מבוקרשט, Meier Weinberg.הוועד החליט לפעול לפי הקווים המנחים הבאים:

מציאת פתרון למצוקת יהודי רומניה.

הפתרון יתבסס על הגירה המונית.

ארץ היעד של המהגרים תהיה ארץ ישראל.

ההגירה וההתיישבות יתבצעו על בסיס כלכלי.משפחות יהודיות מהיישובים הרומניים גאלאץ, טקוץ', פיאטרה נאמץ, בקאו, מוינשט ועוד, התארגנו במסגרת הוועד כדי לעלות לארץ ישראל. האגודה של מוינשט הייתה הראשונה שעברה לביצוע מעשי של התוכניות, מנתה כ-30 בתי אב, בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה לארץ קבוצת חלוץ של 5 משפחות יהודיות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן (המגיד 1882, גיליון 38, חיבת ציון ברומניה, פרק י"ח-ד"ר ישראל קלויזנר) שהצטרפו בצפת לדוד שוב. ביום 24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג יהדות רומניה, את הקרקעות ששימשו לאחר מכן להקמת היישוב ראש פינה.

הוועד ארגן את הפלגת האוניה "טטיס" מגאלאץ ביום 25 באוגוסט 1882. על סיפון האוניה יצאו מרומניה חמישים משפחות שכללו 228 יהודים. היהודים האלה הקימו את ראש פינה ואת זכרון יעקב. בהמשך ארגן הוועד עוד שלוש הפלגות בהן יצאו אל ארץ ישראל עוד 120 משפחות שכללו 600 יהודים.

יחס השלטונות העות'מאניים היה חיובי בהתחלה, אך בהמשך שינו את טעמם ואסרו את המשך העלייה. באביב 1883 נקלע הוועד לקשיים כספיים ובספטמבר הפסיק לפעול.

העלייה מרומניה

העלייה מרומניה לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל, התחילה עוד לפני העלייה הראשונה, שבה יוצאי רומניה, מחובבי ציון, בהנהגת דוד שוב, היו נחשונים, מבוני ראש פינה וזכרון יעקב, ונמשכה עד לעזיבת רוב יהודי רומניה את ארצם.

לא ידוע כמה יהודים עלו מרומניה בתקופה העות'מאנית, אך מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1995 עלו מרומניה כ-313,400 יהודים. מתוכם, בתקופת המנדט הבריטי יצאו מרומניה אל ארץ ישראל יותר מארבעים אלף יהודים.

בצד עלייתם הפיזית ארצה של רוב שארית הפליטה של יהודי רומניה, הועברו מרומניה לישראל, במהלך השנים, גם יותר מ-3,000 ספרי תורה מבתי הכנסת שהתרוקנו ממתפלליהם.

בתקופה שבין הרבע האחרון של המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20, שונו גבולות רומניה כמה פעמים, לכן יש לעיתים בלבול בין זהות ארצות המוצא האזרחיות של העולים בטרם בואם לארץ. לרומניה צורפו בתום מלחמת העולם ה-I חבלי ארץ מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (בוקובינה, טרנסילבניה ובאנאט), מן האימפריה הרוסית (בסרביה), ומבולגריה (הקדרילטר, דוברוג'ה). מאוחר יותר נקרעו ממנה חבלים, שסופחו להונגריה (צפון טרנסילבניה - הושבה לרומניה בסוף מלחמת העולם השנייה), לברית המועצות (בסרביה וחלק מבוקובינה, שהיו לרפובליקת מולדובה) ולבולגריה (הקדרילטר, דוברוג'ה). אשר על כן ההתייחסות למוצא העולים היא לפי הסטטוס של מחוז מוצאם בעת עלייתם.

ז'אן אנצ'ל

ז'אן אנצ'ל (1940 - 30 באפריל 2008) היה היסטוריון יהודי-ישראלי יליד רומניה, שהתמחה בתולדות יהודי רומניה בין שתי מלחמות העולם ובחקר אירועי שואת יהודי רומניה.

ח' באב

ח' באב הוא היום השמיני בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ח' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בח' אב היא,

פרשת דברים, אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת או יום ראשון (שנים מקביעויות זחא, בשז, גכז, הכז, החא, השא) ופרשת ואתחנן אם פסח חל בשנת הבר מצווה ביום שלישי או ביום חמישי.

חוקים להגדרת היהודים ברומניה 1940–1944

בחוקת רומניה 1938, שאושרה במשאל עם ב-24 בפברואר 1938, הוענק שוויון זכויות לכל אזרחי רומניה ללא הבדל מוצא או אמונה דתית. שוויון הזכויות ליהודים תוחם בחלוקה לקטגוריות מגבילות. באותה חוקה, בסעיף 46, ניתנה למלך סמכות רחבה ביותר לשנות חוקים ופסקי דין. על סמך סעיף 46 של החוקה, ב-8 באוגוסט 1940, בימי ממשלתו של יון ג'יגורטו, פרסם קרול השני, מלך רומניה צו-חוק מספר 2650, שהופיע למחרת בפרסום הרשמי של ממשלת רומניה. צו-חוק 2650 עסק בקביעת המעמד המשפטי של יהודי רומניה, קביעת הגדרות לבירור מיהו יהודי, חלוקת יהודי רומניה לשלוש קבוצות משפטיות וקביעת מגבלות לזכויות היהודים בתחומים שונים וחובות מיוחדות ליהודים - המגבלות והחובות שונות בהתאם לקטגוריה אליה השתייך היהודי, אך היהודים מכל הקטגוריות, כולל הקטגוריה השנייה, המועדפת, הפכו לאזרחים סוג ב' יחסית לאזרחים ממוצא רומני.

חסידות במרחב הרומני

במרחב הרומני, הכולל מחוזות שהיו חלק מרומניה בתקופות מסוימות בהיסטוריה, פעלו כל זרמי היהדות של התקופה, החסידות, האשכנזים הישנים, רפורמיזם שכונה גם מודרניזם, הנאו-אורתודוקסיה, הספרדיות והיהדות הלאומית. הרבה חצרות חסידיות פעלו במרחב זה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 והשפיעו על דמותה של יהדות רומניה ועל חיי הדת והתרבות שלה.

בנסיכות מולדובה (מאוחר יותר חבל מולדובה ברומניה) חדרו והתבססו בהדרגה בשטפנשט, בבוחוש, בפשקאן ובאדז'וד, החצרות החסידיות המונהגות על ידי בני משפחת פרידמן. בני המשפחה הזאת ייסדו, בתקופה שבין מלחמות העולם, חצרות חסידיות גם בפלוישט ובבוקרשט במונטניה. במקביל לחצרות של בני משפחת פרידמן התקיימו חצרות של אדמו"רים מהמשפחות לנדמן (Landman), דרברמדיגר (Derbaremdiger), הלפרין (Halperin) ופרנקל. בבוקובינה בלטה גם משפחת האדמו"רים האגר (Hager) ובבסרביה המשפחות פרידמן וטברסקי (Twerski) ותנועת חב"ד. בטרנסילבניה היו ענפים של משפחת האגר וחסידות סטמר (בחלק שהיה פעם חבל מרמורש שהיום כלול בטרנסילבניה).

יהדות מולדובה

רפובליקת מולדובה הנוכחית הייתה בעבר חלק מנסיכות מולדובה ולאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית סופחה לאימפריה הרוסית ונקראה בשם בסרביה. לאחר המהפכה הבולשביקית סופח החבל לרומניה ובעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ עבר לשליטת ברית המועצות, שהפכה אותו לאחת מ-16 הרפובליקות שלה. במשך הדורות הושפעה הקהילה היהודית של החבל מהעם ששלט בו, לעיתים הרומנים ולעיתים הרוסים.

רבים מיהודי בסרביה חיו בעיר הבירה, קישינב. הקהילה בקישינב הוקמה כבר במאה ה-18 ובסוף המאה ה-19 ישבו בה כ-50,000 יהודים, שהיו כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר. יהודים חיו גם בעיירות בסרביה ואפילו ביישובים חקלאיים, בהם עסקו בעבודת האדמה, כפי שתיאר אותם ביצירותיו הסופר שמואל-לייב בלנק. בשנת 1897 התגוררו בבסרביה כ-226 אלף יהודים מסך האוכלוסייה של כ-2 מיליון תושבים.

בתחילת המאה ה-20 נערכו בקישינב שני פוגרומים אכזריים מאוד שהשפיעו רבות על יהדות מזרח אירופה בכלל ויהדות מולדובה בפרט. הפוגרום הראשון אירע ב-6 באפריל 1903 ובו נרצחו 49 יהודים ועוד מאות יהודים אחרים נפצעו. הפוגרום השני אירע ב-19 באוקטובר 1905 ובו נרצחו 19 יהודים. שני הפוגרומים גרמו לבריחה גדולה של יהודים ממולדובה, חלקם למערב אירופה ולארצות הברית וחלקם לארץ ישראל במהלך העלייה השנייה. בעקבות הפוגרומים כתב חיים נחמן ביאליק את הפואמות על השחיטה ובעיר ההרגה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה צורפה מולדובה לרומניה, ומספר היהודים בה גדל מאוד, למורת רוחם של הרומנים. לפני מלחמת העולם השנייה אולצו הרומנים לוותר על חבל ארץ זה לברית המועצות. הוויתור היה טראומטי עבור הרומנים והם האשימו את היהודים באהדה לקומוניזם ותככים שגרמו לאובדן מולדובה. כאשר פלשו הגרמנים יחד עם הרומנים למולדובה במלחמת העולם השנייה הועבר השלטון למשטר הרומני הפשיסטי. הרומנים הגלו את היהודים לטרנסניסטריה, שם נרצחו מעל חמישים אחוזים מכלל יהודי בסרביה. תחת השלטון הסובייטי סבלו היהודים הדתיים מדיכוי על רקע אמונתם, כמו המאמינים של הדתות האחרות בברית המועצות הקומוניסטית.

בשנת 1992, נעשו מאמצים להעלאת יהודים שישבו במולדובה ומתחילת שנות ה-90 עלו ממולדובה לישראל כ-42,000 יהודים.

כיום יש במולדובה כ-31,000 יהודים אך המספר אינו מדויק בשל ההגירה ממולדובה לרוסיה, ארצות הברית, רומניה וישראל וכן בשל השאלה מיהו יהודי בהתייחס לצאצאי נישואי תערובת. בין יוצאי קהילת מולדובה הידועים בארץ ובעולם ניתן למנות את הפרופסור אברהם כוגן, הפוליטיקאי רם עמנואל והשחקנית נטלי פורטמן.לרבה הראשי למדינת מולדובה מונה בשנת 1989 שליח חב"ד הרב זלמן טוביה הכהן אבלסקי. לרב אבלסקי קשרי ידידות עם נציגי השלטון במדינת מולדובה, ומתארח ומארח נציגי ממשל וחברי הפרלמנט, שיחד עמם דואג לשיקום יהדות ויהודי מדינת מולדובה ובחבל ארץ טרנסניסטריה. לאחר פטירתו של הרב אבלסקי, התמנה למחליפו בנו, הרב יוסף יצחק אבלסקי, שהיגר לשם כך מישראל.

יצחק יוסף כהן

יצחק יוסף כהן (כ"ג בסיון תרפ"ג, יוני 1923 – כ"ג בחשוון תשנ"ז, נובמבר 1996) היה חוקר, היסטוריון וביבליוגרף של הספר העברי.

לוסיאן-זאב הרשקוביץ

לוסיאן-זאב הרשקוביץ (ברומנית: Lucian-Zeev Herşcovici, ברומנית מבטאים לוצ'יאן; נולד ב-27 בספטמבר 1947) הוא היסטוריון וספרן ישראלי, יהודי יליד רומניה, מרצה באוניברסיטת בוקרשט ובאוניברסיטת פול ואלרי במונפלייה, צרפת, בעל טור שבועי בכתב העת הרומני Jurnalul săptămânii ("יומן השבוע") ובכתב העת הישראלי בשפה הרומנית Expres magazin, משתתף בשידורי קול ישראל בשפה הרומנית.

מאיר אברהם הלוי

ד"ר מאיר אברהם הלוי (ברומנית ובצרפתית Meyer Abraham Halevy;‏ 4 באפריל 1900 - 15 באפריל 1972) היה רב בעל השקפות ליברליות, היסטוריון ופובליציסט יהודי רומני.

הוא נודע כרב בעל השכלה רחבה, פרשן של התורה וכהיסטוריון, בעיקר של הרפואה היהודית ושל יהדות רומניה, מחבר מונוגרפיות שהפכו לקלאסיות על קהילות יהודיות חשובות ברומניה, במיוחד בוקרשט ויאש. הרב הלוי נמנה עם תומכיה הנלהבים של תרבות היידיש.

מגילת החורבן של יהודי רומניה

מגילת החורבן של יהודי רומניה (1940–1944) היא אחת משבע מגילות השואה. המגילה עוסקת בשואת יהודי רומניה. המגילה באה לסכם את האירועים הטרגיים שהתרחשו ב"רומניה הגדולה" (România Mare) בין השנים 1940 - 1944. בסיום התקופה נותרו ברומניה 450,000 יהודים מתוך 800,000 שהיו בתחילתה. לפי אתר יד ושם הייתה האוכלוסייה לפני המלחמה 609,000 ומספר הנספים נע בין 271,000 לבין 287,000 יהודים. לפי אומדנים אלה, מספר היהודים ברומניה היה בסוף המלחמה בין 422,000 לבין 438,000.

משפטי הציונים ברומניה

משפטי הציונים ברומניה הם משפטים שנערכו בשנות ה-50 ברומניה, למאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות, שהואשמו בריגול למען האינטרסים של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי ונידונו לעונשים כבדים. משפטים אלה היו חלק משורת משפטים מבוימים נגד יהודים שנערכו באותה תקופה בגוש הקומוניסטי.

רומניה

רומניה (ברומנית: România (מידע • עזרה)) היא רפובליקה בצפון-מזרח חצי האי הבלקני, הנמצא בדרום-מזרח אירופה. המדינה גובלת עם אוקראינה בצפון וגם בדלתת הדנובה בדרום; עם רפובליקת מולדובה במזרח, עם הונגריה במערב, ועם סרביה ובולגריה בדרום לאורך נהר הדנובה. כמו כן, בדרום מזרח הארץ יש לרומניה רצועת חוף לאורך הים השחור. בשנת 2004 הצטרפה רומניה לברית נאט"ו וב-2007 גם לאיחוד האירופי.

רומניוטים

רומניוטים (Romaniots או Romagnotes) הוא הכינוי שניתן לעדה יהודית שאינה אשכנזית ואינה ספרדית שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה. נכון לתחילת המאה ה-21 מתגוררים חברי העדה בעיקר ביוון, במדינת ישראל, ובעיר ניו יורק.

על פי המסורת הרומניוטית, מקור הקהילה ביהודים שיצאו מארץ ישראל לאחר חורבן הבית השני והתיישבו באזורי אסיה הקטנה והבלקן. הרומניוטים דיברו ניב יווני קדום שנקרא "יווניטיקה", ותפוצתם כללה את יוון, איי יוון, אסיה הקטנה, אלבניה ובולגריה. קהילות גדולות חיו בסלוניקי, בקורפו וביאנינה. קהילה קדומה הייתה קיימת ברומניה כשהגיעו יהודים רומניוטים לרומניה, לחבל הדנובה לאחר הכיבוש הרומאי והתיישבו שם. הקהילה נטמעה ונשתכחה לאחר השתלטות הספרדים והאשכנזים על יהדות רומניה. "בית כנסת הגדול" בו התפללו בנוסח הרומניוטים קיים בקונסטנצה שבמזרח רומניה[דרוש מקור]. בית הכנסת כיום ריק ממתפללים.

באיסטנבול ובאיזמיר נקברו הרומניוטים בנפרד משאר הקהלים ממגורשי ספרד (שכללו את הספרדים והפורטוגלים), יחד עם המוסתערבים והאשכנזים.

רומנים

הרומנים הם קבוצה אתנית החיה כיום בתחום המדינות רומניה ומולדובה. רומנים חיים במדינות נוספות, בהן אוקראינה, ארצות הברית וסרביה.

שואת יהודי רומניה

שואה יהודי רומניה התרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאות אלפי יהודים נרצחו או מתו בנסיבות קשות בשטחים שנשלטו על ידי רומניה. היהודים, שחיו ברומניה ובשטחים שתחת שלטונה ערב מלחמת העולם השנייה התחלקו לשלוש חטיבות עיקריות בתקופת השואה: יהודי צפון טרנסילבניה, שתכתיב וינה העביר את מחוזותיהם לשלטון הונגריה ב-1940 והם נפלו קרבן לשואת יהדות הונגריה; יהודי בסרביה, צפון בוקובינה וטרנסניסטריה, שאזורי מושבם סופחו לברית המועצות ב-1940 ונכבשו על ידי רומניה במבצע ברברוסה ב-1941, נטבחו במקומם או גורשו לטרנסיסטריה, שם הורעבו ונרצחו; ויהודי הרגאט ודרום טרנסילבניה, שנרדפו ונפגעו קשות, אך השמדת מרביתם, שתוכננה לשנת 1942, נדחתה לאחר תבוסת הציר בקרב סטלינגרד ובסופו של דבר לא יצאה לפועל.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שלטה רומניה על טריטוריה הנמצאת כעת בתחומי רפובליקת מולדובה ובתחומי אוקראינה, לכן ההתייחסות ליהדות מולדובה תהיה כאל חלק מיהדות רומניה.

יהדות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסין • רומניה • רוסיהשוודיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזיהדות ספרדיהדות ברית המועצותיהדות יוגוסלביהיהדות מזרח אירופה

אירופה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.