יהדות סוריה

יהדות סוריה הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות בין קהילות היהודים במזרח התיכון.

שתי הקהילות הגדולות והחשובות בסוריה הן קהילת דמשק, וקהילת חלב היא ארם צובא.

Ketubah from Syria2
כתובה מסוריה
יהדות סוריה
חתונה יהודית בחלב, תמונה משנת 1914
חתונה יהודית בחלב, תמונה משנת 1914
שפות
סורית יהודית, סורית, ערבית, אנגלית, צרפתית
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
יהדות דמשק, יהדות חלב
נוסח תפילה
נוסח הספרדים
Jewish family in Damascus, 1910
תצלום המציג משפחה יהודית בדמשק בתקופת האימפריה העות'מאנית בשנת 1901

תולדותיה של קהילת דמשק

קהילה יהודית הייתה קיימת בדמשק ובחלב (ארם צובא) עוד בימי בית שני.[1] במאות הראשונות של האלף הראשון, היו תקופות בהם ארץ ישראל הייתה תחת שלטון מנהלי מסוריה, וראשי הקהילה בדמשק שלטו בקהילות שבארץ.[2]

בשנת 1375 הגיע לחלב כתר ארם צובא - ספר תנ"ך עתיק ומוגה היטב, כולל מסורה. הספר נשמר במבנה משלו, ומקומו היה לאחד מקודשי הקהילה היהודית כולה בסוריה.

בניגוד לקהילת חלב, שתושביה נחשבו דתיים יותר, הקהילה היהודית בדמשק נחשבה לגדולה מבין השתיים, המבוססת יותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר (בין מבחינה פוליטית ובין מבחינה דתית).

ליד דמשק, בכפר בשם ג'ורה, שכן בית הכנסת המיוחס לאליהו הנביא, והוא היה נחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים, המפוארים והחשובים בעולם. בית הכנסת הושמד כתוצאה ממלחמת ממלחמת האזרחים בסוריה, ככל הנראה על ידי גורמי אופוזיציה קיצוניים.

בשנת 1492, לאחר גירוש ספרד, הגיעו לסוריה יהודים רבים מספרד אשר הגדילו מאוד את מספר בני הקהילה. ברוב ארצות האסלאם וגם בסוריה נקרא מעמד היהודים "ד'ימי", מעמד נחות מזה של המוסלמים.

בשנת 1831 ניסו המצרים ששלטו באזור לעשות שינוי לטובת המיעוטים, אך שינוי זה פעל בעיקר לטובת הנוצרים. בשנת 1840 התחוללו "עלילות דמשק" - עלילות דם ועינויים קשים של נכבדי הקהילה היהודית בסוריה.

בשנת 1909 היגרה קהילה גדולה מיהודי חלב לעיר מקסיקו סיטי שבמקסיקו, ובה הקימו את הקהילה היהודית הסורית הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. עד 1936 עמד בראש הקהילה היהודית חכם אליהו חריס.

מסופה של מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה העות'מאנית, נשלטה סוריה על ידי המנדט הצרפתי. בשנת 1925 פרץ המרד הדרוזי, שבמהלכו נפגעו גם יהודים רבים מהרובע היהודי בדמשק. משנת 1928 החלה עליה ציונית של משפחות ובני נוער מסוריה לישראל. הצעירים הגיעו לקיבוצים שונים בצפון הארץ, והמשפחות התיישבו בעיקר בתל אביב.בשנת 1936, עם תחילתו של המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, נפגעו קשות גם יהודי סוריה אשר נחשדו על ידי הסורים כציונים. בשנת 1942 הותקף הרובע היהודי בדמשק שנית, לאחר שמועת שווא כי שטחי סוריה יצורפו לשטחי מדינת ישראל העתידית. בשנת 1943, לאור מפקד שנערך, נמצא כי היו בסוריה באותה העת 30,000 יהודים.

יהדות סוריה נפגעה קשות לאחר עצמאות סוריה. ב-1946 פרצו מהומות אנטי יהודיות ונשללו זכויות יסוד מהיהודים. בשנת 1947, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, התחוללו פרעות קשות ביהודים בערים חלב ודמשק, מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה. הקהילה נפגעה אנושות, בית הכנסת המרכזי של חלב נשרף, ורכוש רב הוצת או נהרס. לאחר הקמת מדינת ישראל נמלטו בעל כורחם רוב יהודי סוריה, ומתוך 30,000 היהודים שחיו בה לפני הבריחה ההמונית נשארו רק כ-5,000. מתוך היהודים שעזבו הגיעו לישראל כ-1700 איש[3]. ב-1948 הוחמר עוד יותר מצב היהודים. נשללו מהם כל זכויות האזרח והוטלו עליהם גזירות כלכליות כבידות. החל מ-1949 נאסר על היהודים לצאת מסוריה.

החל מ-1973 סייעה פעילת זכויות האדם היהודית ג'ודי פלד קאר למעל 3000 יהודים לצאת את גבולות סוריה בהברחה ובתשלום כופר. באמצע שנות התשעים של המאה ה-20, איפשר הנשיא חאפז אל-אסד ליהודי סוריה לצאת מן המדינה, בתנאי שיתחייבו שלא לעלות לישראל. כ-4,000 מן היהודים שיצאו מסוריה נאלצו לתת את כל רכושם לממשלה[4].

תולדותיה של קהילת חלב "ארם צובא"

הקהילה היהודית הגדולה בסוריה מבחינה מספרית הנה קהילת חלב. תולדותיה של הקהילה היהודית המפוארת בעיר חלב היא ארם צובא.

פיזור ודמוגרפיה

הקהילות היהודיות בסוריה היו בעיקר בחלב ודמשק וכן בקמישלי שעל גבול סוריה-טורקיה.

לפי מפקד האוכלוסין שנעשה בשנת 1943, חיו בדמשק 11,000 יהודים, בחלב 17,000 יהודים ובקמישלי כ-2,000 יהודים. נכון לשנת 2006 נותרה בסוריה קהילה מצומצמת ביותר של כמה עשרות יהודים בדמשק ובודדים בקמישלי.

שמות משפחה

מעט עיברות שמות. רובם שימרו את שם המשפחה המקורי.

שמות משפחה רבים משמשים כשמות פרטיים: – אברהם, אהרון, אליהו, אלעזר, אריה וכו'.

לשמות לעיתים נוספים כינויים: שמעון – שמעוני, שמשון – שמשוני, יעקב יעקבי וכו'.

יש הסוברים ששם המשפחה הוא התעתיק שכל משפחה בחרה בו מבלי להתייחס לכללי תעתיק מקובלים.

לפיכך נוצרו בעיות אחידות לדוגמה: החלפת א' בע' (היגוי דומה) – אבדו – עבדו, אבודי – עבודי, אג'מי – עג'מי החלפת ק' בא' – אטאן – קטאן, קטן, אטש – קטש, אמעו – קמעו (ייתכן בשל השפעת הארמית או הערבית כגון:ארעא = קרקע). החלפת ט' בת' – טוויל – תוויל, טורקיה – תורכיה (היגוי דומה). החלפת צ' בס' – עסיס - עציץ (בשל היגוי דומה). תוספת "וו" במקום ו'. תוספת "אל" שהיא "ה" בערבית – אל חמצי – חמצי, אל – נדיבו – אינדיבו. ועוד...

לרשימה המלאה, אשר הוכנה על ידי אמנון עצמון וצוות אתר האינטרנט של ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל, עבור לקישורים החיצוניים.

עליית יהודי סוריה

עליית יהודים בשנות העשרים והשלושים

Bet Ha Sh A s
שלט בית הכנסת קהילת "שבת אחים" ברחוב יסוד המעלה בתל אביב
Bet Ha Sh A b
מבנה בית הכנסת "שבת אחים" (צולם 2012)

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במיוחד משנת 1924, הוטלו הגבלות על הכניסה לארצות הברית בחוקי ההגירה נוקשים ובהתאמה, ארץ ישראל הפכה להיות מקום מבוסס יותר כלכלית ומדינית. כתוצאה מכך ארץ ישראל הפכה ליעד עליה אטרקטיבי ליהודים רבים מסוריה.

בשנות העשרים הראשונות לא היו קשיים לעבור את הגבול בין ישראל לסוריה שכן שתיהן נכללו בגבולות האימפריה העות'מאנית, אך לאחר שהיא קרסה, התקשו יהודים לעבור את הגבול ונעזרו במבריחים מקצועיים. במחצית השנייה של שנות העשרים, פחת הדחף לצאת מסוריה שכן היהודים זכו ליחס טוב מצד השלטונות. אומדן העולים בשנות העשרים כ-760 יהודים.

החל משנת 1932 חלה עלייה במספר העולים מסוריה, לא בגלל הרעה במצבם המדיני, אלא משום שהמשבר הכלכלי פגע בסוריה והמריץ את היהודים לעלות לארץ ישראל שנחשבה למקום המתפתח מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, עם פרוץ מאורעות המרד הערבי בשנת 1936 חלה ירידה במספר העולים עקב החשש לפרנסת היהודים העולים. במהלך שנות השלושים עלו כ-3,100 יהודים.

רבים מהעולים בעשורים אלו התיישבו בתל אביב וסביבתה והקימו קהילות מאורגנות.[5]

"עליית האלף" ועליית יהודים עד קום המדינה

המוסד לעלייה ב' פעל להבאת עולים דרך גבול הצפון,ועלייה זאת הגיעה לשיאה באביב ובקיץ של 1945.בחמשת החודשים הראשונים של 1946 הגיעו דרך גבול הצפון כ-119 עולים. שליחי המוסד לעלייה ב' שפעלו בתוך סוריה ולבנון הוחזרו ארצה בשלהי 1945 ובתחילת 1946. העלייה מסוריה לא פסקה אך נחלשה בשנים אלו עד 1947. ב-1946 יהודי סוריה ולבנון החלו לארגן לעצמם את ההעפלה ויותר מאלף מקרבם הגיעו ארצה בכוחות עצמם בשנים 1946-1947. הקהילה היהודית בסוריה ולבנון מנתה כ-27,000 יהודים, מתוכם 6000 יהודים בלבנון והשאר בסוריה.

סך הכל עלו לארץ ישראל כ-10,000 יהודים מסוריה בתקופת המנדט הבריטי, קרוב לשליש מכלל הקהילה.[6]

התיישבות היהודים במדינת ישראל

העולים מסוריה התפזרו במקומות יישוב רבים בארץ ישראל. קהילה גדולה הוקמה בחולון, שם שוכנו עולים מסוריה עם עלייתם, וכן בקריית טבעון המורכבת מכמה יישובים, ביניהם היישוב אלרואי שהוקם על ידי עולים מסוריה וטורקיה.

משנות ה-60

לאחר מלחמת ששת הימים החלו יהודים צעירים מסוריה לחפש באופן עצמאי דרכים לצאת מסוריה ולהגיע לישראל. המוסד פתח במבצע מלט למלט את היהודים מסוריה. במחצית הראשונה של שנות ה-70 הם הוברחו לביירות וממנה הועלו בדרך הים לישראל.

מוזיאון מורשת יהדות סוריה ולבנון

בעיר חולון בה ריכוז גבוה של יוצאי סוריה בישראל הוקם "מוזיאון מורשת יהדות סוריה ולבנון".

ראו גם

לקריאה נוספת

ספרים

  • ירון הראל, ב"ספינות של אש" למערב – תמורות ביהדות סוריה בתקופת הרפורמות העת'מאניות 1840-1880, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ג.
  • לאה בורנשטיין-מקובצקי, עיר של חכמים וסוחרים: הקהילה היהודית בארם צובא 1492-1800, אוניברסיטת אריאל, תשע"ב.
  • י' הראל, ספרי אר"ץ - הספרות התורנית של חכמי ארם צובה, ירושלים (תשנ"ז).
  • רומן וילק, יהודי סוריה הסלווקית, עבודת גמר לקראת תואר ד"ר באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית אריה כשר, 1987.
  • בן-ציון לוריא, היהודים בסוריה בימי שיבת ציון, המשנה והתלמוד, ירושלים: החברה לחקר המקרא בישראל, 1957.
  • י' הראל, בין תככים למהפכה: מינוי רבנים ראשיים והדחתם בקהילות בגדאד, דמשק וחלב, 1744 - 1914, ירושלים: מכון בן צבי, 2007.
  • י' הראל (עורך), סוריה, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים", ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ט.
  • ירון הראל, יום טוב עסיס, מרים פרנקל (עורכים), אר"ץ ומלואה: מחקרים בתולדות קהילת ארם צובה (חלב) ותרבותה, ב' כרכים, ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ט - תשע"ג.
  • ענת קידר, "מבריח היהודים מחאלב". על חיי היהודים בחלב בשנות ה-60 במאה ה-20. הוצאת חוט השני.
  • יוסי צמח, הבריחה מסוריה, יהוד, 2014.

מאמרים

  • י' הראל, 'תעלומת רצח פולחני כחומר היסטורי', פעמים, 76 (תשנ"ח), עמ' 139 – 145
  • י' הראל, 'הדחתו של החכם באשי החלבי האחרון', פעמים, 44 (תש"ן), עמ' 110 - 131.
  • י' הראל, 'תסיסה רוחנית במזרח - יסודה של קהילה רפורמית בחלב בשנת 1862',(HUCA, 63 (1992, עמ' י"ט-ל"ה.
  • י' הראל, 'העלאת אם למקרא על המוקד', HUCA, 64 (1993), עמ' כז-לו.
  • י' הראל, 'לטקיה - מושבה נשכחת מתקופת העלייה הראשונה', קתדרה, 74 (תשנ"ה),עמ' 62 – 85.
  • י' הראל, 'מחורבן יפו נבנתה דמשק - המפגש בין גולי א"י לקהילת דמשק ותוצאותיו', ציון, ס"א (ב') (תשנ"ו), עמ' 183 – 207.
  • י' הראל, 'מעמדם ותדמיתם של בני פיג'וטו בעיני המושבה הצרפתית בחלב 1784 – 1850', מיכאל, יד (תשנ"ז), עמ' קע"א-קפ"ו.
  • י' הראל, 'השפעתם של הספרים "פני יצחק", "ישמח לב", ו"לב נשבר" על המאבק סביב משרת הרבנות בדמשק – תרל"ג-תרמ"ג', אסופות, י"א (תשנ"ח), עמ' רי"א-רמ"ג.
  • י' הראל, 'מחלוקת והסכמה - ספרדים ומוסתערבים בחלב', לאדינאר, 1 (תשנ"ח), עמ' 119 – 138.
  • י' הראל, 'קהילת דמשק ומנהגיה ברשימות של אליעזר ריבלין', פעמים, 74 (תשנ"ח), עמ' 131 – 155.
  • י' הראל, 'שורשי המחלוקת בחלב על ירושת הרב אפרים לניאדו את הרבנות בחיי אביו', Jewish Political Studies (JPS), Review, 12 (2000 עמ' 30-13
  • י' הראל, 'על "המשוררות" "המנגנות" ו"המרננות" היהודיות בדמשק', בתוך ט' כהן וש' רגב (עורכים), "אשה במזרח - אשה ממזרח", ירושלים 2005, עמ' 127-109.
  • Y. Harel, ‘Midhat Pasha and the Jewish Community of Damascus: Two New Documents’, Turcica, 28 (1996), pp. 339 - 345.
  • ‘Jewish-Christian Relations in Aleppo as Background for the Jewish Response to the Events of October 1850 Y. Harel, ’, International Journal of Middle East Studies (IJMES), 30.1 (1998), pp. 77-96.
  • Y. Harel, ‘The First Jews from Aleppo in Manchester: New Documentary Evidence’, AJS Review, 23/2 (1998),pp. 191-202
  • Y. Harel, ‘The Controversy over Rabbi Ephraim Laniado’s Inheritance of the Rabbinate in Aleppo’, Jewish History 13 (1999), pp. 83-101.,
  • Y. Harel, ‘Le Consul de France et l'Affaire de Damas à la lumiére denouveaux documents’, Revue d’histoire diplomatique, No.2 (1999), pp. 143-170.
  • The Maghreb Review, Vol. 28 (2003), pp. 294-305, Y. Harel, 'The Citizenship of the Algerian-Jewish Immigrants in Damascus'
  • Y. Harel, 'The Rise and Fall of the Jewish Consuls in Aleppo', Turcica, 38 (2006), pp 233–250.
  • Y. Harel, 'Fighting Conversion to Christianity: The Syrian Case', Jewish Studies Quarterly, 17 (2010), pp 29–43.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע"ע חלב - לפיו המסורת מדברת על כיבוש העיר עוד בימי יואב בן צרויה, ויישובה בימי בית ראשון, מעבר לאיזכור ביקורי נביאים שונים בארם. וע"ע ארמית
  2. ^ לדוגמה ראש הגולה רבי דוד מדמשק מחרים יהודים בעכו. חלק מהקהילות הסוריות שימרו את שפת הארמית, וממשיכים לדבר בה עד ימינו.
  3. ^ שנתון 60, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  4. ^ "הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 192
  5. ^ ראו: אברהם לוי (לבית ג'מל), שכונת "נווה שאנן" בתל אביב - שכונת ילדותי, באתר misham.
  6. ^ ירון צור, 'העלייה מארצות האסלאם' בתוך: העשור הראשון: תש"ח - תשי"ח, צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים) ירושלים: הוצאת מכון בן צבי, 1997, עמ' 61.
דוד ציון לניאדו

הרב דוד (בן) ציון לניאדו (28 בנובמבר 1899 – 21 באוקטובר 1969) היה רבה של שכונת כפר שלם, חוקר יהדות סוריה ומחבר הספר "לקדושים אשר באר"ץ".

חלב (עיר)

חלב (בערבית: حلب, תעתיק מדויק חַלַבּ; בצרפתית Alep; בטורקית Halep; בכורדית Heleb) היא עיר גדולה בסוריה ובירת מחוז חלב בצפון-מערב המדינה. עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הייתה חלב העיר הגדולה בסוריה, ובשנת 2014 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-2.1 מיליון תושבים[דרוש מקור], אך מאות אלפים ברחו ממנה במהלך המלחמה. רוב תושביה ערבים וכורדים. גרים בה גם ארמנים וטורקים, ועד כחמישית מתושביה הם נוצרים.

העיר היא אחד המקומות הנושבים הידועים העתיקים ביותר בעולם והחלה להתפתח בתחילת האלף ה-5 לפנה"ס על קבוצה של גבעות השוכנות כיום סביב גבעת המצודה שבמרכז העיר. ממצאים בסביבתה מראים כי העיר יושבה כבר באלף ה-11 לפנה"ס, והייתה לנקודת סחר חשובה במשך כל העת העתיקה, וזאת בשל מיקומה האסטרטגי במפגש דרכי מסחר, האחת בין הים התיכון ממערב לעמק הפרת במזרח, והאחרת בין דמשק מדרום לאסיה הקטנה מצפון.

חלב שמרה על חשיבותה במהלך ימי הביניים על אף שרעידת אדמה קשה החריבה אותה כמעט לחלוטין ב-11 באוקטובר 1138, ואף שניצבה במוקד קרבות ממושכים בין המונגולים לממלוכים. כאשר המסחר בין אסיה לאירופה עבר לנתיבים הימיים המקיפים את כף התקווה הטובה, ירדה העיר מגדולתה. בתקופת האימפריה העות'מאנית היא הייתה עיר צדדית, והידרדרות נוספת בחשיבותה אירעה לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869. עם זאת העיר זכתה לתקופת שגשוג קצרה בתחילת המנדט הצרפתי בסוריה. בשנת 1986 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. בחודשים יולי-אוגוסט 2012 ניטשו בעיר קרבות עזים שהתחוללו במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה שסחפה את המדינה. בשנת 2013 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר ועל כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון.

טבח בית הכנסת אלמנשה בדמשק (1949)

טבח בית הכנסת אלמנשה בדמשק 1949 אשר ברובע היהודי בדמשק, סוריה, התרחש בליל שבת נחמו תש"ט, 5 באוגוסט 1949, ובו נרצחו 12 יהודים ושישים נפצעו.

יהדות התפוצות

יהדות התפוצות זהו השם הכולל לקהילות היהודיות בגולה, קרי, מחוץ לארץ ישראל.

הקהילות היהודיות בעולם מחולקות לפי החלוקה הבאה לפי יבשות ובחלוקה משנית לאזורים גאוגרפיים לקבוצות מדינות.

יהדות לבנון

יהדות לבנון הייתה קהילה יהודית מהקטנות ביותר במזרח התיכון. מאז עליית המתח הבין-עדתי בלבנון, החלה הגירה המונית של היהודים מן המדינה, ובשנות האלפיים הקהילה כמעט חדלה להתקיים.

ירון הראל

ירון הראל (נולד ב-27 באפריל 1959) הוא היסטוריון, פרופסור מן המניין במחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן. דקאן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטה החל ב-2018. ראש המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו בין השנים 2012–2015, והחל משנת 2014 מופקד הקתדרה לחקר תולדות הרבנות באירופה בדורות האחרונים. תחומי התמחותו העיקריים הם היסטוריה פוליטית, חברתית ותרבותית של היהודים בארצות האסלאם בעת החדשה, בדגש על יהדות סוריה.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

מאיר נחמד

הרב מאיר רחמים נחמד (19 במרץ 1876 – 28 במאי 1943) היה רב, מורה, איש ציבור ועסקן ציוני מחלב שבסוריה, חוקר יהדות סוריה וארם צובא, וממנהיגי ורבני הקהילה היהודית בעיר.

מבצע מלט

מבצע מלט הוא מבצע שניהל "המוסד" משנת 1969 עד אמצע שנות ה-70 להעלאת יהודים מסוריה לישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים הייתה התעוררות ציונית בקרב יהדות סוריה שהתרכזה ברובה בחלב ובדמשק. צעירים וצעירות יהודים החלו בבריחה עצמאית לביירות בתקווה לעלות משם לישראל. קבוצה ראשונה של נערים עברה בתנאי סיכון דרך גבול הצפון, וזכתה לקבלת פנים של שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד הצפון מוטה גור בבסיס בצת. עקב הסיכון הציע יצחק שושן, שכונה אבו סחייק, להביאם בדרך הים. איש כמורה שהיה עובר בין ישראל וארצות ערב המליץ על מכר לבנוני שהיה ימאי חובב, בעזרתו הובאה דרך הים קבוצה ראשונה של נערים ונערות. את המבצע המשיך אחר כך יצחק שושן, שהרקע הקודם שלו כמסתערב בלבנון עמד לו להכיר היטב את התנאים, ולהביא לישראל, דרך הים, עוד ועוד קבוצות של נערים ונערות. באחת הפעמים בה היה צורך חיוני לצאת במהירות אל מקום האיסוף יצא גם ראש המוסד, צבי זמיר, עם סטי"ל לאסוף את העולים.

במבצע מלט העלה "המוסד" בספינות דבור במהלך השנים 1969 ועד 1972 כארבע מאות יהודים מסוריה. היהודים, בעיקר נערים ונערות מהערים חלב ודמשק היו חוצים את הגבול הסורי-הלבנוני ומגיעים ביוזמתם לביירות. בכל פעם שהתארגנה קבוצה של מספר יהודים נוצר קשר עם נקודת הודעה באירופה וחיל הים היה מוציא ספינת דבור לחופי ביירות. במקביל היו היהודים מתאספים בבית הכנסת מגן אברהם בביירות ומשם יוצאים לחוף. בחוף היה מקבל אותם איש קשר בעל ספינת מרוץ שהיה יוצא עימם אל הים הפתוח לפנות ערב. לאחר השקיעה היה הדבור מגיע בסמוך לחוף, מאתר את הסירה, מעלה את היהודים ועושה את דרכו בחזרה לנמל חיפה.

על המבצע פיקד בראשיתו אליעזר צפריר. ג'ודי פלד-קר ניהלה את הוצאתם של היהודים מסוריה בשנים 1972–2001.

בעקבות פתיחת מלחמת האזרחים בלבנון השתלט הפת"ח על חלק מהחוף הלבנוני והמבצע נגדע. לאחר שהתאספו כמאה יהודים שהתארחו אצל הקהילה היהודית בביירות, השיג "המוסד" הסכמה של ממשלת לבנון להטיס את היהודים מסוריה לצרפת.

מות הנזיר

מות הנזיר הוא רומן היסטורי מודרני מאת אלון חילו, שראה אור בשנת 2004 בהוצאת חרגול. עלילת הרומן, בעריכת אלי הירש, מתרחשת בדמשק בשנת 1840, בתקופת עלילת דמשק.

מזרחים

הכינוי "מזרחים" הוא כינוי בחברה הישראלית בשימוש בשיח הישראלי של ימינו כדי לתאר יהודים מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה וצאצאיהם. הוא נכנס לשימוש לכל הפחות בתקופת הישוב הישן, והשימוש בו היה נפוץ בכתביהם של הוגים מזרחים כבר בתקופה זו במובן הגאוגרפי שלו.המושג "מזרחים" תאם בעבר מרחבים גאוגרפיים המזוהים עם החלוקה האסלאמית של מערב "מגרב" (المغرب) לעומת מזרח "משריק" (مشرق), כאשר ה'מערב' מתאר את צפון אפריקה, וה'מזרח' מתאר את ארצות הנהריים מבחינת אימפריות אסלאמיות. בפירושו הנוכחי, המושג אינו משקף בהכרח גבולות גאוגרפיים, אלא גבולות חברתיים. כך לעיתים הוא משמש גם ליוצאי יהדות ספרד מצפון אפריקה.

לקבוצת ההתייחסות "מזרחים" ישנן הגדרות נוספות, כגון "יהודי ארצות האסלאם", "יהודי עדות המזרח", "יהודי המזרח התיכון" או "יהודי ארצות ערב", אם כי הכינויים אינם חופפים; כך, למשל, ישנם "מזרחים" שאינם ספרדים (כגון: יהודי תימן); ו"ספרדים" שאינם נחשבים ל"מזרחים" (כגון: יהודי בולגריה, יהודי יוון, יהודי טורקיה ויהודי איטליה).

במהלך תקופת הישוב הישן, נחלקו יהודי העולם לשתי קבוצות עיקריות - "ספרדים" מאירופה ומארצות האסלאם, ו"אשכנזים" ממערב או ממזרח אירופה. חלוקה זו התבססה על המסורות ההלכתיות העיקריות של יהודי העולם, מאז ימי הביניים, והיא נפוצה עד היום - כחלוקה לאשכנזים, ולספרדים. עם זאת, מאז קום המדינה החלוקה בין אשכנזים לבין ספרדים ומזרחים, אינה דיכוטומית, בשל נישואים בין-עדתיים, המטשטשים את הגבולות העדתיים.

מישל עזרא ספרא ובניו

מישל עזרא ספרא ובניו היא מיני סדרת טלוויזיה ישראלית, משנת 1982. את התסריט למיני הסדרה כתב ניסים דיין, על פי ספר מאת אמנון שמוש, בשם זהה. דיין היה גם הבמאי.

מערת הצדיקים בחלב

מערת הצדיקים היא מערת קבורה יהודית המצויה בכותל בית הכנסת יואב בן צרויה בארם צובא היא העיר חלב אשר בסוריה.

סוריה

הרפובליקה הערבית הסורית (בערבית: أَلْجُمْهُورِيَّة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّورِيَّة, תעתיק מדויק: אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (א)לְעַרַבּיָּה (אל)סּוּרִיָּה להאזנה (מידע • עזרה)), היא מדינה ערבית במזרח התיכון הגובלת בישראל בדרום-מערב, בלבנון ובים התיכון במערב, בטורקיה בצפון, בעיראק במזרח, ובירדן בדרום. הרוב המכריע של תושבי סוריה הם מוסלמים.בשטחה של סוריה המודרנית התקיימה אחת הציוויליזציות הקדומות ביותר, והעיר אֶבּלה, בה התגוררו קרוב לרבע מיליון בני אדם, מעידה על קיומה של אימפריה שמית גדולה שחלשה על השטח שבין הים האדום לאנטוליה בין השנים 2500 ל-2400 לפני הספירה. סוריה נשלטה על ידי עמים רבים במהלך ההיסטוריה, בהם הכנענים, העברים, הארמים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הארמנים, הרומאים, הנבטים, הביזנטים, הערבים והצלבנים. דמשק ידועה בתור אחת מהקדומות שבערי העולם (כמו גם העיר חלב, הגדולה בערי סוריה), ושימשה בירתה של האימפריה האומיית וכבירה הפרובינציאלית של האימפריה הממלוכית.

במהלך המאה ה-20 סוריה היוותה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי, ומצויה בעימות עם מדינת ישראל מאז הקמתה. סוריה עד היום תובעת מישראל את החזרת השליטה על שטח של כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן המערבית, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967. לסוריה היה סכסוך טריטוריאלי גם עם טורקיה על שטח של 5,403 קמ"ר סביב מפרץ איסכנדרון, שסופח לטורקיה ב-1939, אם כי סוריה נוטה להשלים עם שליטת טורקיה באזור זה.

משנת 1970 שולטת בסוריה מפלגת הבעת' (מיוני 2000 בראשות הנשיא בשאר אל-אסד), המתבססת על בני המיעוט העלאווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה מחזיקים ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון, על אף שרוב האוכלוסייה הסורית היא סונית (כ-74% מהאוכלוסייה). מיעוטים כגון כורדים ופליטים פלסטינים מוגבלים בזכויותיהם.מאז תחילת האביב הערבי בתחילת 2011, מתקיימת בסוריה מלחמת אזרחים בין כוחות הנשיא אסד לבין כוחות המורדים והפולשים, בעיקר האופוזיציה הסורית, תחריר אל-שאם הג'יהאדיסטי והמדינה האסלאמית הקיצונית. נכון למרץ 2018 נהרגו במלחמה לפחות 511,000 אנשים, ויותר מארבעה מיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות. גם במישור הבינלאומי דומה שהמשטר הסורי נמצא על סף איבוד הלגיטימציה, הן מצד הליגה הערבית, שהוציאה את המשטר הסורי משורות הארגון, הן מצד המדינות השכנות טורקיה וירדן, והן מצד מדינות המערב, המחריפות את הסנקציות כלפי המשטר ובכיריו. המדינה הקרובה ביותר לסוריה היא בעלת בריתה איראן, שהבטיחה לה תמיכה צבאית בלתי מסויגת, ורוסיה המהווה בעלת ברית וספקית נשק מרכזית עוד מימי ברית המועצות.

עלילת דמשק (1840)

עלילת הדם בדמשק הייתה עלילת דם שהתחוללה בדמשק בשנת 1840 ה'ת"ר, וחוללה זעזוע גדול בקרב יהדות העולם. בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי הואשמו דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק בחטיפתם וברציחתם לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. בחקירה אכזרית שנוהלה על ידי מושל סוריה ולובתה על ידי הקונסול הצרפתי מצאו את מותם מספר חשודים. העלילה הופסקה הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים ומדינאים מן המערב.

פליטים יהודים ממדינות ערב

פליטים יהודים ממדינות ערב הם כ-850,000 יהודים אשר נאלצו לעזוב חסרי כל את מדינות ערב בהן נולדו וחיו, והפכו לפליטים. מדובר בתהליך שהחל בשנות ה-30 של המאה ה-20, התעצם בהכוונתה של הליגה הערבית בסמיכות להקמת מדינת ישראל, נמשך בשנות ה-50 וה-60 ובמהלכו חדלו מלהתקיים קהילות יהודיות בעלות היסטוריה של מאות ואלפי שנים.

פרעות חלב (1947)

פרעות חלב הן פרעות שנערכו ביהודי העיר חלב שבסוריה, לאחר החלטת האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947.

בשנת 1947 פרצו בחלב פרעות אלימות נגד יהודים, במהלכן הרובע היהודי בעיר הוצת ועלה בלהבות. 75 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, כ-150 בתים נהרסו וכמחצית מהקהילה היהודית נמלטה מהעיר. במהלך הפרעות ניזוק קשות בית הכנסת המרכזי של חלב, ששימש כמקום פולחן יהודי לפחות מהמאה ה-5.

קמישלי

קמישלי (ערבית القامشلي, תעתיק מדויק: אלקאמשלי; כורדית Qamişlo, טורקית Kamışlı, סורית ܩܡܫܠܝ או ܩܡܫܠܐ) היא בירת המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה, הידוע גם ככורדיסטן הסורית, ומהווה עיר במחוז אל-חסכה שבצפון סוריה, על הגבול שבין סוריה לטורקיה, בסמוך לעיר הטורקית נציבין.

כיום מתגוררים בעיר כ-90,000 תושבים, רובם כורדים, אשורים (נוצרים) וערבים. במקום גם קהילה של כ-8,500 ארמנים. הכורדים בסוריה, אשר שואפים להקמת מדינה עצמאית בשם כורדיסטן, כוללים בשטחם את עיר זו כבירתם.

תעלומת הכתר

תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך הוא ספר מאת מתי פרידמן שנכתב בשפה האנגלית בשנת 2012 ותורגם לעברית באותה שנה. הספר עוסק בכתב היד החשוב כתר ארם צובא, מתאר את ההיסטוריה של הספר, ומתמקד בתקופה שבה הובא הספר אל ארץ ישראל ונמצא בחזקת יד בן צבי. יובל אלבשן כתב על הספר במוסף הספרות של עיתון הארץ: "ספרו של העיתונאי מתי פרידמן על קורות כתר ארם צובא הוא כתב אישום חמור נגד התנועה הציונית ומוסדותיה שחמסו את אוצר העם היהודי ונתנו לו להירקב במחסנים".

יהדות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויותאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבירוביג'אןבוכרהבחרייןגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגהפיליפיניםטאיוואןטג'יקיסטןטורקיהיפןירדןישראלכוויתכורדיסטןלבנוןמיאנמר • סוריה • סיןסינגפורמלזיהעומאןעיראקערב הסעודיתחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקטרקוריאה הדרומיתקזחסטןקירגיזסטןרוסיהתאילנדתימןצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.