יהדות מזרח אירופה

לביטוי יהדות מזרח אירופה שתי משמעויות. המשמעות הראשונה, חופפת לתחומים הפוליטיים הנוכחיים של מדינות מזרח אירופה. המשמעות השנייה איננה חופפת את תחומיה הפוליטיים של מזרח אירופה, אלא מציינת בעיקר את הקיבוצים היהודיים ברוסיה ובפולין ובסביבתם. ערך זה עוסק במשמעות השנייה של המושג יהדות מזרח אירופה, היינו באותו קיבוץ יהודי, שחי בשטחי פולין, אוקראינה, בלארוס, לטביה, ליטא, אסטוניה, רוסיה, רומניה, הונגריה ומולדובה המודרניות. רבים מהיהודים באותם מדינות השתמשו בשפת היידיש. עד לימי השואה חיו רוב היהודים בעולם במזרח אירופה.

בראשית המאה ה-20 חיו במזרח אירופה דלעיל, למעלה מ-6 מיליון יהודים. היהודים היו מאורגנים בקהילות גדולות וקטנות, הן בערים גדולות כגון ורשה, שאוכלוסייתה מנתה כ-300 אלף יהודים, וכלה בעיירות קטנות שמנו עשרות או מאות יהודים בלבד.

Map showing percentage of Jews in the Pale of Settlement and Congress Poland, c. 1905
צפיפות היישוב היהודי בתחום המושב ב-1905
Yidish-dialects-he
ניבי היידיש: השטח הצהוב מכסה את תפוצת יהודי האיחוד הפולני-ליטאי, במקומות מושבותם המקוריים ואזורי ההגירה שלהם.

מראשית התיישבות היהודית ועד המאה ה-18

Jewish dress in Poland 17th and 18th century
יהודים פולנים בלבוש טיפוסי - המאה ה-17 (למעלה), המאה ה-18 (למטה)

היישוב היהודי הראשון במזרח אירופה החל בערים-מושבות, שעל חופי הים השחור, במאות הראשונות לספירה. ישוב זה, בצפונו של הים השחור, היה היישוב היהודי היחיד במזרח אירופה עד המאה ה-7. בתקופה זו החלה התפשטות יהודית מזרחה, אל עבר המדינה הכוזרית. המהגרים הגיעו מביזאנץ ומארצות האסלאם. אל הקיבוץ היהודי הזה ייתכן והתווספו מקצת כוזרים שהתגיירו. היהודים, כמו הנוצרים והמוסלמים, זכו שם לחירות דתית ומשפטית. בסוף המאה ה-10 התמוטטה המדינה הכוזרית, ומרכז הכובד היהודי במזרח אירופה עבר לנסיכות קייב. קייב הייתה המרכז הפוליטי והתרבותי לדוכסויות הרוסיות הדרומיות-מזרחיות. היהודים נטלו חלק נכבד בסחר החוץ של עיר זו עד סוף המאה ה-11 עם רוסיה ועם הביזנטיון, והחל מהמאה ה-12 גם עם שאר מרכז אירופה.

החל מסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 החלו להתגבש הקהילות היהודיות המאורגנות והקבועות במזרח אירופה. צמיחת אוכלוסייתן נבעה בעיקר מהגירה גדולה ממרכז אירופה, במספרים גדולים. גם יהודים לא אשכנזים התיישבו במזרח אירופה, אך מספרם היה קטן יחסית, והשפעתם על הצביון התרבותי-חברתי של היהודים במזרח אירופה היה שולי.

בתחילת המאה ה-16 מספר היהודים במזרח אירופה נאמד בין 10,000 ל-30,000. כבר בתחילת המאה ה-17 ידוע על יהודים בערי ליטא ששפתם היא "רוסיא", ואינם יודעים "לשון אשכנז", היינו גרמנית-אידית (יידיש). באמצע המאה ה-18 מספר היהודים זינק לסביבות 750,000. בתקופה זו רק שליש מיהודי מזרח אירופה התגורר באזורים שרוב אוכלוסייתם פולנית. שאר היהודים התגוררו בקרב עמים אחרים, בעיקר בסביבה אוקראינית ורוסית-ליטאית. את הזינוק במספר היהודים ניתן להסביר בהגירה גדולה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, וכן בשיעור ילודה גבוה בקרב מהגרים אלה.

באמצע המאה ה-18 שני שלישים מכלל האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה התגוררו בערים או בעיירות, ושליש התגוררו בכפרים - תופעה ייחודית שכמעט ולא התקיימה במערב אירופה. בכל כפר בו גרו יהודים, היו בממוצע רק שתי משפחות יהודיות ולא יותר מעשרה יהודים. ברוב היישובים העירוניים בהם הם גרו, אוכלוסיית היהודים מנתה בממוצע כמחצית ממספר התושבים. יוצא מכך שבעיירות רבות היה רוב יהודי. מציאות זו התחזקה במשך השנים, כאשר אחוז היהודים בערים ובעיירות הלך וגדל, וכך נוצרה תופעת השטעטל - "העיירה היהודית", שחלק גדול מתושביה היו יהודים, ושצביונה התרבותי היהודי היה בולט.

כלכלה ומסחר

היהודים עסקו במסחר ובמלאכות שונות, כגון חייטות, אריגה, עיבוד עורות ואף חקלאות. פעילותם הכלכלית של יהודי מזרח אירופה הייתה שונה מזו של יהודי מרכז ומערב אירופה: במזרח אירופה פיתחו היהודים סוגי התמחויות במסחר, בחכירות ובמלאכה, שכמעט ולא התקיימו במערב אירופה. כמו כן, הייתה ליהודים מעורבות רבה בתחומים כלכליים, שיהודים במרכז ומערב אירופה לא עסקו בהם כלל.

עד גזרות ת"ח ת"ט במחצית המאה ה-17, חיו יהודי מזרח אירופה בסביבה יחסית נוחה, שאיפשרה להם לשגשג. היהודים נהנו, על פי רוב, מחופש כלכלי, אישי ודתי נרחב. כך, למשל גירושים, עיקול רכוש יהודי ושמיטת חובות כספיים (של נוכרים ליהודים) שהיו שכיחים במערב אירופה, כמעט ולא התקיימו במזרחה; למרות זכויות היתר היו גם גילויי שנאה כלפי היהודים. שניות זו מתוארת אצל חכם יהודי בשם שלמה מימון:

אפשר שאין בעולם ארץ חוץ מפולין, שחירות הדת ושנאת הדת מצויות שם במידה אחת שווה כל כך. היהודים רשאים לקיים שם את מצוות דתם מתוך חירות גמורה ואף נתייחדו להם כל זכויות האזרחים האחרות, ולא עוד אלא שיש להם אפילו בתי דין משלהם. וכנגד זה אתה מוצא, ששנאת הדת היא גדולה שם כל כך, שהשם 'יהודי' תועבה הוא.

חיי הרוח

רמת לימוד התורה של יהודי מזרח אירופה בראשית התיישבותם, הייתה נמוכה. כתוצאה מכך שאלות ובעיות הלכתיות רבות הופנו לרבני ולחכמי תורה בגרמניה ובבוהמיה אשר היו קרובים אליהם. החל מהמאה ה-16 הוקמו מרכזי לימוד מפוארים במזרח אירופה, ושם גם החלה להתפתח תנועת החסידות.

מבנה חברתי

המבנה החברתי במזרח אירופה היה מורכב מקהילות, "הקהל", כאשר החל מאמצע המאה ה-16 ועד 1764, פעלו מוסדות מרכזיים, כלל קהילתיים, של הנהגה עצמית במזרח אירופה. שני המוסדות העיקריים היו ועד ארבע ארצות וועד מדינת ליטא. תפקידם של הוועדות היה איסוף מיסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות. מאוחר יותר סיגלו לעצמם גם את תפקיד יצוג הקהילה היהודית בפני השליטים הנוכרים באותן מדינות. בנוסף לכך היו לוועד סמכויות שיפוטיות לגבי חוקים והלכות פנימיים שבתוך הקהילות היהודיות.

ועד ארבע הארצות היה המוסד הגבוה מבין הוועדים; הוועד הורכב משבעה דיינים שהעומד בראשם היה תמיד נציג קהילת לובלין. שאר החברים בוועד היו נציגים של הערים פוזנן, קרקוב ולבוב. מתעודות היסטוריות הנושאות את חתימת הוועד ניתן ללמוד כי בתקופות מסוימות הורחב הוועד לכדי נציגות של כלל הקהילות החשובות בממלכה, ואז מספר הנציגים בו היה קרוב לשלושים. בתחילה התכנס הוועד בלובלין, מה שהקנה לעיר מעמד של מרכז יהדות ראשון במעלה. הכינוס, אשר נמשך כשבועיים, נערך פעם בשנה בתקופת החורף, בזמן שתאם את מועד יריד הסוחרים הגדול של העיר. בתקופה מאוחרת יותר החלו עורכים את הכינוס פעמיים בשנה: כינוס חורף בלובלין וכינוס קיץ בעיר יארוסלב אשר בגליציה.

מסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-20

החל מסוף המאה ה-18 נחלקו יהודי מזרח אירופה בין שני אזורים גאוגרפים עיקריים: תחום המושב שבשליטת האימפריה הרוסית, וגליציה שבשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית.

תחום המושב

שלוש החלוקות של פולין (לראשונה ב־1772, 21 שנים לאחר מכן ב־1793, ולבסוף ב־1795) הותירו את רוב יהודי פולין תחת שלטון האימפריה הרוסית. השלטון הרוסי התברר כסובלני פחות ביחסו ליהודים, ועל היהודים הוטלו מגבלות רבות יותר מאשר תחת פולין העצמאית. הצארינה יקתרינה הגדולה קבעה בשנת 1791 את "תחום המושב" באזורי השוליים המערביים של האימפריה, כשרק שם הותר ליהודים לחיות ולהימצא. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. גזירת תחום המושב גררה את עקירתם וגירושם של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג אל גבולה המזרחי של המדינה (זו הייתה למעשה אחת המטרות העיקריות של השלטונות). בהמשך נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי עירם, אף שקייב עצמה נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב".

בראשית המאה ה-20 חיו בתחומי רוסיה הצארית יותר מחמישה מיליון יהודים כש-90% מהם התרכזו בתחום המושב; כשלושה מיליוני יהודים חיו בגבולות פולין לשעבר.

גליציה

קיבוץ יהודי גדול נוסף במזרח אירופה הייתה גליציה, אותו שטח שנמסר לאוסטריה בחלוקת פולין. לקראת סוף המאה ה-19 התכוון הקיסר פרנץ יוזף ל"תרבת" (אקולטורציה) את היהודים, על ידי הקמת רשת של בתי-ספר ללימודים כלליים. היו יהודים שתמכו במטרה זו, אך רוב היהודים התנגדו לכך. התנגדות נוספת קמה מצידם כשנעשה ניסיון ליישב את היהודים על האדמה.

היהודים בגליציה היו ידועים באדיקותם הדתית, והם נאבקו קשה בתנועת ההשכלה וכנגד הניסיונות "לבולל" אותם תרבותית. כמו כן, התנהל עימות חריף בין תומכי החסידות לבין המתנגדים לה. החסידות יצאה מנצחת, והפכה לתנועה השלטת בין יהודי גליציה.

בשנת 1867 זכו היהודים בגליציה לשוויון זכויות מלא, ובכך היו הם הראשונים מבין יהודי מזרח אירופה שזכו לאמנציפציה. התנועה הציונית פרחה בגליציה וממנה יצאו כמה מעוזריו של הרצל. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לפני מלחמת העולם הראשונה שגשגה הקהילה היהודית בגליציה, פורסמו שם מספר רב של ספרים ושירים, פעלו בה מספר גדולי תורה ובה צמחו גם הציונות ותרבות היידיש. בראשית המאה ה-20 הגיע מספר היהודים בגליציה ליותר מ-800,000 נפש.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אלחנן ריינר

אלחנן ריינר (נולד ב-1946) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב והמנהל האקדמי של הספרייה הלאומית. מחקריו מתמקדים בשני ענפים מרכזיים: תרבות יהדות אשכנז בעת החדשה המוקדמת, בדגש על מזרח אירופה וההיסטוריה הדתית והתרבותית של ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה ובראשית ימי הביניים. בפרט חקר את תופעת העלייה לרגל ואת השלכות המעבר מכתיבה ידנית לדפוס על תהליכי תקשורת בקרב אליטות המשכילים.

אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה

אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה (באנגלית: The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe; ביידיש: ייִוואָ-ענציקלאָפּעדיע פֿון די יִידן אין מיזרח-אייראָפּע) היא אנציקלופדיה העוסקת בתולדות יהדות מזרח אירופה ותרבותה.

האנציקלופדיה הוכנה על ידי מכון ייִוואָ (מבוטא: "ייִווֹ"; ראשי תיבות ביידיש: ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט, 'המכון המדעי היהודי'; ובאנגלית: YIVO), או בשמו כיום: "המכון למחקר יהודי" (באנגלית: Institute for Jewish Research), ויצאה לאור בשנת 2008 בהוצאת אוניברסיטת ייל.

האנציקלופדיה במהדורתה המודפסת משתרעת על 2,400 עמודים, המכילים יותר מ-1,800 ערכים שנכתבו על ידי 450 כותבים; בתוך הערכים משולבים יותר מ-1,000 איורים ו-55 מפות.

עורכי האנציקלופדיה חתומים בשמותיהם על הערכים. בין העורכים: דוד אסף, עמנואל אטקס, זאב גריס, אבנר הולצמן, דב לוין, מרק סלובין, שאול שטמפפר, חוה טורניאנסקי, לאון וולוביץ' ומרדכי זלקין.

הגרסה המקוונת של האנציקלופדיה הושקה ב-10 ביוני 2010 והיא זמינה בחינם.

המגיד

"המגיד" היה השבועון הראשון בתולדות העיתונות העברית. הוא יצא לאור בין השנים 1856–1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.

בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, בין 1880 לשנת 1886 על ידי דוד ודב גורדון, ובין 1890-1886 בידי דב גורדון בלבד. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמואל מנחם לאזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן יהודה יצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:

בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: "השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה".

דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון.

השטעטל הווירטואלי

פורטל השטעטל הווירטואלי (בפולנית: Wirtualny Sztetl, בתרגום חופשי לעברית: העיירה הווירטואלית) לתולדות יהדות פולין, הוא פורטל אינטרנט רב-לשוני (בשפות פולנית, אנגלית, עברית וגרמנית), מייסודה של אגודת המכון להיסטוריה יהודית בפולין, המוקדש להיסטוריה, למורשת, ולתרבות יהודית בפולין בעבר ובהווה. הפרויקט הוקם ב-2009 ביוזמת ההיסטוריון אלברט סטנקובסקי. בשנת 2012 הועבר הפורטל לניהולו של המוזיאון לתולדות יהודי פולין.

הוא אחד ממאגרי המידע הגדולים בנושא היסטורית הקהילות היהודיות בפולין ובמדינות השכנות. וברשותו כ-90,000 תמונות, כ-1000 קובצי וידאו ושמע, ומעל ל-30,000 עמודי טקסט המכילים מידע על 2246 ערים ועיירות. בנוסף הפורטל הוא שיתופי ומעודד משתמשים לקחת חלק במלאכת התיעוד של החיים היהודיים באזור לפני, בזמן ואחרי השואה ולתרום תמונות וידע אודותם.

הפורטל משתף פעולה עם אגודת המכון להיסטוריה יהודית בפולין, פורטל הקהילה היהודית בפולין (jewish.org.pl), אתר "מחקר ישראל" (izrael.badacz.org) ומילון המונחים של מכון אדם מיצקייביץ'.

חדר מתוקן

חדר מתוקן היה חדר (תלמוד תורה) שנוסד במזרח אירופה על ידי תנועת ההשכלה היהודית.

יהדות אוקראינה

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: רבי מנחם מנדל שניאורסון, הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, אבא קובנר, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק, אפרים קציר ולוי אשכול.

ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית.

יהדות בלארוס

יהדות בלארוס היא קהילה יהודית במזרח אירופה, המונה 25,000 איש. כקהילה עצמאית היא קיימת מאז 1991, אולם ראשיתה של הקהילה במאה ה-12, ביהודים שהיגרו ממזרח פולין ליישובים הכלולים היום בשטחי מדינת בלארוס.

יהדות ברית המועצות

יהדות ברית המועצות מתייחסת ליהודים שהתגוררו בשטחי המדינה הסובייטית בתקופת קיומה בין 1922 ל-1991. היא מנתה קהילות רבות ושונות במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן – הן מנו אשכנזים במוצאם, שהיוו למעלה מ-90%, לצד בוכרים, ג'והורים, גאורגים, קרימצ'קים וקראים – אך חוויית החיים וההשפעות התרבותיות הסובייטיות היו משותפות לכלל האוכלוסייה היהודית. משטר הקומוניסטי דיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ולאורך מרבית שנותיו ניהל מדיניות אנטישמית למעשה ויחסיו עם מדינת ישראל היו עוינים.

יהדות גליציה

יהדות גליציה הייתה קבוצה גדולה ומפותחת של קהילות אשכנזיות מתוך קהילות יהודי מזרח אירופה, אשר שכנה באזור גליציה, בשטחים ששייכים כיום לאוקראינה ולפולין.

העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11.

בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ישבו בו כ-100,000 יהודים. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעיין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים האוקראינים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים. שפתם העיקרית של יהודי גליציה הייתה יידיש.

יהדות לטביה

יהדות לטביה היא אחת מהקהילות היהודיות של הארצות הבלטיות ומקום ישיבתה הוא בלטביה, המדינה המרכזית מבין שלוש המדינות הללו.

יהדות ליטא

יהדות ליטא מנתה את הקהילות היהודיות שהתקיימו בכלל המרחב הליטאי למן ראשיתן במאה ה-12, ומתייחסת במובן הרחב ביותר לכל היהודים שמוצאם מאותן קהילות, ובמובן המצומצם ביותר לאלו המתגוררים במדינת ליטא המודרנית. יהדות ליטא פרחה ושגשגה למן המאה ה-16, פיתחה מסורות מקומיות עשירות ואף השיגה מעמד עצמאי בנפרד מוועד ארבע ארצות. במאות ה-18 וה-19 הפכה למוקד של ההתנגדות לחסידות ושל ריכוז הישיבות הגדול בתבל, ובמקביל מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות התנועות היהודיות המודרניות. כמעט כל הקהילה נרצחה בשואה, ובמדינה שרדו רק מעט יהודים.

יהודה סלוצקי

פרופ' יהודה סְלוּצְקי (10 בנובמבר 1915 – 22 במאי 1978) היה היסטוריון וסופר ישראלי.

יצחק לוין (רב וחוקר)

הרב פרופ' יצחק לוין (Isaac Lewin;‏ 14 בינואר 1906 – 1995) היה רב וחוקר יהודי אמריקאי ממוצא פולני.

ישראל ברטל

ישראל ברטל (נולד ב-1946) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ולשעבר דקאן הפקולטה למדעי הרוח. משנת 2016 הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. תחומי מחקרו: תולדות עם ישראל בארצות מזרח אירופה במאות הי"ח והי"ט; השלטון העצמי היהודי במרחב התרבות האשכנזית; תנועת ההשכלה היהודית; זרמים דתיים ותרבותיים ביהדות מזרח אירופה; צמיחת האורתודוקסיה במזרח אירופה; "מבשרי הציונות"; הלאומיות היהודית המודרנית וראשית הציונות; היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית; צמיחת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל; ספרות והיסטוריה.

מאיר וונדר

מאיר ווּנדֶר (נולד בז' באדר תרצ"ד, 22 בפברואר 1934) הוא היסטוריון, ביבליוגרף וספרן חרדי ישראלי. מומחה לתולדות יהדות גליציה ורבניה, מחבר האנציקלופדיה "מאורי גליציה" וחיבורים נוספים. מייסד ויושב ראש המרכז לספריות תורניות ומייסד ויושב ראש המכון להנצחת יהדות גליציה.

פוגרום

פוגרום (ברוסית: Погром, מילולית: השמדה, הרס, בעברית: פרעות) הוא פעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובלת בידי ההמון (אך לעיתים בעידוד השלטונות), במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת, בדרך כלל יהודים.

במונח נעשה שימוש נרחב לתיאור התנכלויות המוניות רחבות היקף כלפי יהודים כקבוצת מיעוט שונה וזרה במזרח אירופה, על ידי קבוצות מאורגנות או ספונטניות. פעולות אלו נבעו מעידוד ציבורי של רעיונות אנטישמיים, וזכו לעיתים קרובות לעידוד השלטונות. המילה נעשתה נפוצה במשמעות זו לאחר הפוגרומים שנעשו בדרום האימפריה הרוסית בשנים 1881–1884 (הסופות בנגב) ופרעות קישינב.

פרווה

פרווה הוא המונח המתייחס לעורם וכסות השיער של חלק מחברי מחלקת היונקים. המונח מתייחס גם לשם המוצר המעובד שבני אדם מפיקים מהעור והכסות, ומשמש ללבוש, חימום, ריפוד ודיור.

תפקידה של הפרווה אצל היונקים היא לשמש כמבודד ומגן. שכבת השיער הקרובה אל העור היא לרוב קצרה ורכה ומיועדת לבידוד הגוף מקור. השכבה החיצונית של הפרווה מורכבת לרוב משערות מגן ארוכות שמיועדת לשמש כרובד הגנה ראשוני של שלמות גוף היונק.

עיבוד פרווה נקרא פרוונות ומקצוע זה בעל ותק רב בהיסטוריה האנושית. מסחר הפרווה וציד בעלי חיים לשם פרוותן היו ענף כלכלי חשוב בהיסטוריות העולם. כבר בימי קדם ידוע על שימוש בפרווה כלבוש וכסמל מעמד. בין השאר ידוע על מנהג הפרעה במצרים העתיקה ללכת עם זנב אריה בחגורתו. בארץ ישראל פרוות כבש מעובדת שימשה כלבוש נפוץ. ברומא העתיקה נהגו לוחמים לעטות פרוות של בעלי חיים על מגיניהם והנסים שלהם. רבים מהעמים הנודדים של ימי קדם השתמשו בפרווה כחומר גלם לאוהלים. גילוי העולם החדש, במקביל לדעיכתו של ציד חיות הפרווה באירופה הובילו לפריחת ציד חיות הפרוות (בעיקר הבונה הקנדי) והסחר בפרוות במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17.

אצל יהודים חרדים חסידיים יוצאי יהדות מזרח אירופה משמשת פרווה ליצור כובע השטריימל.

שטעטל

שטעטל (יידיש: עיירה; מבוטא "שְטֶטְל" או "שְטֵייטְל") או העיירה היהודית הייתה צורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, בטריטוריות שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, עד מלחמת העולם הראשונה. עיירות אלה היו פזורות בכל רחבי המרחב מליטא עד רומניה, כשבכל אחת חיים בין מאות אחדות לאלפי תושבים. בממוצע, כמחצית מאוכלוסייתן הייתה יהודית. השפה המדוברת בקרב היהודים הייתה יידיש, והתושבים ניהלו אורח חיים מסורתי בשילוב מאפייניהם ומנהגיהם הייחודיים. עיירות נעקרו כמעט כולן סביב מלחמת העולם הראשונה, עקב הגירה המונית לארצות הברית ולמערב, החורבן והפליטות בימי המלחמה, הטבח ההמוני של יהודים במלחמת האזרחים הרוסית ומתן שוויון זכויות בברית המועצות ובפולין העצמאית שהניע גל הגירה גדול לערים. השטעטלים נזכרים כיום כסמל ליהדות מזרח אירופה שחלפה מן העולם.

תחום המושב

תחום המושב (ברוסית: Черта оседлости, ביידיש: דער תּחום-המושבֿ נהגה: "דֶר תחוּם הַמוֹיְשֶׁב") היה כינויים של השטחים שיוחדו עבור יהודי האימפריה הרוסית בין 1791 למהפכה הרוסית 1917. שטחים אלה נרכשו לאחר שלוש חלוקות פולין-ליטא והתגוררה בהם אוכלוסייה יהודית גדולה, בניגוד לאזוריה הפנימיים של רוסיה שהיו כמעט ריקים מיהודים. שורת צווים ותקנות אסרה על היהודים המקומיים להגר לתוך רוסיה הישנה והגבילה אותם לשטחי "התחום". במפקד האוכלוסין שעשתה האימפריה הרוסית ב-1897 נמצאו בתחום המושב קרוב ל-4.5 מיליון יהודים, כ־10% מכלל אוכלוסייתו. מתוכם 1,895,815 באוקראינה, כמיליון בבלארוס, 1,267,165 בפולין, כ-400 אלף בליטא, 228,128 במולדובה של היום (בסרביה) ו-37,689 בלטביה (קורלנד). הם חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.

יהדות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשוודיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזיהדות ספרדיהדות ברית המועצותיהדות יוגוסלביה • יהדות מזרח אירופה

אירופה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.