יהדות בריטניה

יהדות בריטניה היא מהחשובות והגדולות ביותר בקהילות היהודיות במערב אירופה. קהילה זו היא מהמאורגנות בעולם כולו ולה מוסדות רבים הפועלים למען חבריה. אחד מראשי ממשלת בריטניה שאף נבחר פעמיים היה ממשפחה יהודית: בנג'מין ד'יזראלי.

נכון למפקד האוכלוסין ב-2011, יש בממלכה המאוחדת מעל ל-260 אלף יהודים, המהווים כ-0.4% מאוכלוסיית בריטניה.

GreatSyngogue
ציור של בית הכנסת הגדול בלונדון, 1810. בית הכנסת נחרב במהלך הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

הקהילה הקדומה

ראשיתה של הקהילה היהודית באנגליה היא ככל הנראה רק מזמן כיבושו של ויליאם הכובש בשנת 1066. אין תיעוד לקיומם של יהודים באנגליה לפני כן, ולכן ניתן להעריך כי רק בתקופה זו החלה התיישבות היהודים באזור זה.

ידוע מתיעודים של רוזנים ממחוזות שונים על כך, שויליאם הכובש הביא עמו יהודים מרואן בשנת 1070 כדי לפתח את השטחים שכבש מבחינה כלכלית. היהודים הראשונים שישבו באנגליה היו אך ורק מנורמנדי.

בתחילה עסקו היהודים בעיקר בעבודות הבנקאות, שכן הקתולים באותה תקופה ראו בעיסוק במקצוע זה חטא. עם עלייתו למלוכה של סטפן מלך אנגליה, חל הידוק[דרושה הבהרה] סביב כספי מיסים למלך. בערך באותה תקופה אירעה עלילת הדם הראשונה במדינה, בשנת 1144, אחרי פרשת רציחתו של ויליאם מנוריץ'.

עם תחילת מסעי הצלב בגרמניה והרצח ההמוני של היהודים בה, עצר המלך סטפן את המהומות באנגליה כמעט לגמרי, ויהודים רבים ניצלו ממוות. עם עלייתו לשלטון של הנרי הראשון השתפר מצבה של הקהילה היהודית, ובשנים לאחר מכן נמצאו יהודים בלונדון, קיימברידג', אוקספורד, סטאנפורד, ניופורט, וינצ'סטר, קנטברי, וינדזור ועוד. עד לשנת 1177 לא הורשו היהודים לקבור את מתיהם באף מקום למעט לונדון, אך משנה זו שונה החוק והם הורשו לקבורם ברחבי המדינה.

מעמד היהודים התחזק מאוד בשנים אלו וניתן לראות זאת במספר מקרים:

במקום פעלו מספר בעלי תוספות הבולט שבהם היה הרב משה בן הרב יום טוב מלונדריש. כמו כן פעלו באנגליה תלמידיו של רבנו תם, רבי יעקב מאורליינש (נהרג ביום הכתרת ריצ'רד לב הארי) ורבי יום טוב בן רבי יצחק מיואני (נהרג בטבח ביהודי יורק). כתב יד של בעל תוספות מאנגליה נמצא בספריית הפלטינה שבפארמה, איטליה ויצא לאור בשם תוספות חכמי אנגליה. כתבי יד נוספים שהתגלו בעשורים האחרונים הם "עץ חיים" של הרב יעקב מלונדרץ, "תוספות אלפס" של הרב משה בן הרב יום טוב מלונדריש, "פירושי ר' אליהו מלונדריש" לרבי אליהו בנו של הרב משה ועוד.

בשנת 1168 נשלחו יהודים רבים לנורמנדי כחלק מהסכם בין הנרי השני לפרידריך הראשון ויהודים אחרים חויבו בתשלום מיסים. עם התחלפות המלכים השונים השתנה מצב היהודים באנגליה.

גירוש יהודי אנגליה

בעקבות סירוב לליוולין הנסיך מווילס להצהיר נאמנות לממלכת אנגליה, יצא אדוארד הראשון מלך אנגליה למערכה נגד ויילס בשנים 1276 ו-1277, וכדי לממן את מלחמתו הטיל אדוארד מיסים על המלווים בריבית היהודים. ההוצאות היו כה גדולות, עד שהמלווים בריבית התרוששו. כשהיהודים לא יכלו לעמוד בתשלומים, האשימה אותם המדינה בחוסר נאמנות. אדוארד הגביל עוד יותר את זכויות היהודים ואסר עליהם לעסוק בהלוואה בריבית. הוא חייב את כל היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת לוחות הברית: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו". אדוארד המשיך לרדוף את היהודים ואסר את כל ראשי המשפחות היהודיות, באשמת זיוף מטבעות והלוואה בריבית בניגוד לחוק. השופטים קיבלו הנחיות להחמיר עם העצירים היהודיים וב-1278 הובלו כ-300 מהם למצודת לונדון ונתלו, ורבים אחרים נהרגו בבתיהם בפקודת השלטון. בשנת 1290 היו בכל אנגליה כ-16,000 יהודים, שאדוארד החליט לגרשם בשנה זו מארצו. היהודים שגורשו היגרו בעיקר להולנד וצרפת השכנות או שהרחיקו אף יותר מכך. היהודים הורשו לקחת איתם את רכושם אך בתיהם וכל מה שלא הצליחו לקחת עימם הפך באופן אוטומטי לרכוש המלך. מאז הגירוש ידוע רק על יהודים בממלכה המאוחדת שהתנצרו בצורה חלקית או שהתחזו למתנצרים. העדויות עליהם נמשכו רק עד שנת 1551, למרות שגם לאחר מכן הם לא עזבו את הממלכה המאוחדת. לאחר שנת 1290 חיו רק אנוסים שנפגעו מדי פעם מהנוצרים המקומיים, אך לא גורשו בכוח מהממלכה.

התחדשות הקהילה היהודית

Bevis Marks Synagogue P6110039
ארון הקודש של בית הכנסת בוויס-מרקס

בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה לשליט אנגליה בעקבות מלחמת האזרחים. לאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר את חזרתם של יהודים לאנגליה. בשנת 1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. יהודים ספרדים החלו להתיישב באנגליה משנת 1663 ובשנת 1690 הוקם בית הכנסת האשכנזי הראשון בלונדון. ב-1702 הוקם בסיטי של לונדון בית הכנסת הספרדי הראשון, בית הכנסת בוויס-מרקס.

היהודים שהתיישבו באנגליה לא קיבלו זכויות אזרח ולכן לא היו רשאים לרכוש נכסי דלא-ניידי. נעשתה שדלנות רבה על מנת שיוענקו להם זכויות אלו. בין הטוענים בזכות מתן זכויות היו יהושע צ'יילד ב-1693 והפילוסוף ג'ון טולנד ב-1714. כשלב ביניים פטרו בעשור האחרון של המאה ה-17 את יהודי אנגליה מתשלום מס הזרים. התהליך בו התאפשר ליהודים לזכות באזרחות בריטית היה מודרג, בשלב הראשון הוציא הפרלמנט הבריטי ב-1740 את חוק התאזרחות ( Naturalization Act) שאיפשר לכל היהודים היושבים במושבות בריטניה ביבשת אמריקה להפוך לאזרחים. החוק לא נועד רק ליהודים ואיפשר גם להוגנוטים להתאזרח. ב-1753 חוקק חוק התאזרחות נוסף, על פיו הורשו יהודים להיות בעלי רכוש דלא ניידי ולשאת במשרות ללא צורך בשבועה נוצרית. הייתה התנגדות לחוק זה ונטען נגדו שהוא מביא לסוף הנצרות באנגליה. לכן בוטל החוק אחרי כשנה. ב-1826 בוטלה השבועה הנוצרית כתנאי להתאזרחות וזו הייתה הפעם הראשונה בה יכלו יהודים להתאזרח באנגליה ללא התנצרות.

מצבם היהודים מאז חזרתם לממלכה המאוחדת השתפר בהתמדה ובשנת 1837 קיבל משה מונטיפיורי תואר אביר. ארבע שנים מאוחר יותר קיבל יצחק ליאון גולדסמיד תואר ברון. בשנת 1855 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי לעיר לונדון, דייוויד סלומונס.

שוויון זכויות

Ketubah from Britain
כתובה מבריטניה

כבר בשנת 1829 הוסרו מספר הגבלות חוקתיות שהיו מוטלות על קבוצות מיעוט דתיות (קתולים בעיקר) וגם היהודים נהנו מתיקונים אלו. שוויון זה היה בהתחלה "על הנייר" בלבד מאחר שכל אדם שהיה מעוניין להתמנות לתפקיד ציבורי או לקבל תואר אקדמי היה צריך להישבע "לפי אמונת האמת של נוצרי", שבועה שיהודים לא יכלו להישבע. ב-1830 תיקנו את נוסח השבועה הנדרשת בהצטרפות לגילדות כך שהתאפשר ליהודים להצטרף לגילדות. ב-1837, עם הקמת האוניברסיטה של לונדון הותר ליהודים לרכוש בה תארים אקדמיים, אולם מגבלת השבועה הדתית נשארה באוניברסיטאות הנחשבות של אוקספורד וקיימברידג' עד 1871. בין השנים 18371838 כיהן משה מונטיפיורי כ"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). באותה שנה העניקה לו המלכה ויקטוריה תואר אבירות. ב-1847 נבחר ליונל דה רוטשילד לבית הנבחרים הבריטי אולם לא הצליח להתמנות בגלל נוסח השבועה שמנע ממי שאינו נוצרי להצטרף לבית. בשנת 1858 קיבלו יהודי אנגליה אמנציפציה, בוטלה השבועה "לפי אמונת האמת של נוצרי" ובתי המשפט האנגלים הכירו בתוקפם של נישואים יהודיים ובסמכותם של הרבנים.

ב-26 ביולי 1858 הורשה ליונל נתן רוטשילד לשבת בבית הנבחרים הבריטי. בשנת 1868 נבחר בנג'מין ד'יזראלי (שנולד כיהודי, אך הוטבל בילדותו) לראשות ממשלת הממלכה המאוחדת וכיהן מאוחר יותר בכהונה נוספת בין השנים 18741880. בשנת 1882 מנתה הקהילה היהודית באנגליה כ-46,000 איש. החל משנת 1887 גדל מאוד מספר היהודים באנגליה בעקבות הגירת יהודים פליטי הרדיפות באימפריה הרוסית. שוויון הזכויות המלא ליהודים הושלם בשנת 1890 ומאז לא קם בית נבחרים שלא היו בו נציגים יהודיים, כמו כן הכיר החוק בקיומה של הקהילה היהודית. עד 1860 היו אוניברסיטאות אנגליה חסומות בפני יהודים ולכן לא היו כמעט יהודים בעלי מקצועות חופשיים או אקדמאים. רובם השתלבו במסחר או שהמשיכו לעסוק בחלפנות.

המאה ה-20 וכיום

יהדות בריטניה המודרנית נתגבשה מתוך שלוש קבוצות: בסוף המאה ה-19 חיו בה כ-60,000 יהודים ספרדים. בעקבות התחזקות האנטישמיות, הפוגרומים והחוקים כנגד היהודים במזרח-אירופה הגיעו אל בריטניה כ-300,000 יהודים, בגלי הגירה גדולים מרוסיה, אוקראינה וליטא ובכך הגדילו את מספר התושבים היהודים במדינה עד לכ-350,000 נפש בשנת 1919. הקבוצה השלישית היא של פליטי הנאציזם ומלחמת העולם השנייה; כ-75,000 - 90,000 פליטים יהודים ממרכז, דרום ומזרח אירופה הגיעו לבריטניה בעת שלטון הנאצים בגרמניה. בסוף המלחמה נשלחו לממלכה המאוחדת כ-10,000 ילדים יהודיים ניצולי מחנות ההשמדה והריכוז. נוסף על אלה בשנות ה-50 של המאה ה-20 היגרו לממלכה המאוחדת יהודים מעדן שבתימן וממצרים .

בתחילות המאה ה-20 חיו באיסט-אנד של לונדון מעל 70,000 יהודים בתנאים מחרידים, רובם בשכונות ספיטאלפילדס (Spitalfields), סטפני (Stepney) ווייטצ'אפל (Whitechape). העוני היה רב, ומספר הילדים הממוצע למשפחה היה 7.2, פי שניים מהממוצע הבריטי באותם ימים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שרתו בצבא הבריטי כ-50,000 יהודים, מתוכם נהרגו בשדות הקרב כ-10,000. כמו כן הוקם "הלגיון היהודי" ("הגדודים העבריים"), שעזר בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית, כאשר אחד משלושת הגדודים הורכב מיהודים, ממוצא רוסי בעיקר, שהתגוררו בממלכה המאוחדת.

בהתאם להצהרת בלפור, ובזכות הישגיו המדיניים המרשימים של ד"ר חיים ויצמן, הפכה בריטניה למחזיקה במושא התקוות של התנועה הציונית. עד מלחמת העולם השנייה, עת תפסה ארצות הברית יותר ויותר את מקומה, הייתה בריטניה מוקד הפעילות המדינית, ושם ישב מרכז הסוכנות היהודית.

קיבוץ יהודי זה, ברובו לא היה שומר מצוות, אך ההתבוללות בקרבם הייתה מעטה. רוב היהודים התגוררו בלונדון, כאשר יוצאי מזרח-אירופה התרכזו באזור ה-East End, שם התקיימו חיים יהודיים נפרדים למדי מן החברה הכללית. כמעט כל יתר היהודים התגוררו בשאר הערים הגדולות. בין שתי מלחמות העולם שיפרו יהודי בריטניה את מעמדם הכלכלי, דבר זה התבטא, בין היתר, במעבר לאזורי מגורים טובים יותר, אך פחות יהודיים-מובהקים. בנוסף, עברו יהודי בריטניה ממלאכת כפיים לדפוסי תעסוקה של המעמד הבינוני. ניכר גם שיפור ברמת השכלתם. למרות שהתקופה הייתה רצופה קשיים כלכליים ואבטלה, הרי למרות עלייה באנטישמיות, נותרה זו שולית.

כמעט כל יהודי בריטניה השתייכו לבית-כנסת כלשהו. בית הכנסת, מלבד היותו מקום פולחן, שימש כמרכז ציבורי לקהילה. כאשר הקהילה הפעילה בנוסף בתי-קברות, מוסדות ללימודי יהדות ועברית ("בתי-ספר של יום ראשון") וכיוצא בזה. במוסדות אלה למדו כמה אלפי תלמידים באותה תקופה. נציגי בתי-הכנסת ומוסדות יהודיים נוספים, לאו דווקא בעלי סדר-יום דתי, הרכיבו את Board of Deputies, שקם ב-1840 בתגובה ל"עלילת דמשק", שהיה המוסד המייצג את יהודי בריטניה, והמוכר ככזה על ידי הממשלה. וועד זה הפך לציוני במהלך תקופת המנדט.

יהודי בריטניה קיימו מגוון של מוסדות חילוניים, בהם ניכרה לעיתים הפרדה בין ספרדים, מרכז-אירופאים ומזרח-אירופאים. המדובר באיגודים מקצועיים, איגודי נשים, חיילים משוחררים, אגודות ספורט, מסדרים, לנדסמנשאפטים וכו'. כמו כן, היו קיימות מאות אגודות צדקה, תנועות נוער לעשרותיהן (ולהן ארגון גג), מועדונים, מועדוני נוער ואיגודי סטודנטים. בנוסף התקיימו עיתונים, שהחשוב שבהם ה-Jewish Chronicle, ספריות, ארכיונים וכיוצא בזה. למרות שרוב יהודי בריטניה היו מאורגנים דרך בתי הכנסת, היו גם שאינם כאלה. למשל קומוניסטים.

ציונות

בבריטניה הייתה קיימת פדרציה ציונית שנהנתה באופן מסורתי מתמיכה המונית, אם כי נכרה הסתייגות ממנה בקרב היהודים הספרדים-הוותיקים. בנוסף, הייתה קיימת פדרציה של נשים ציוניות. כן היו קיימות תנועות נוער ציוניות שהגדולה בהן הייתה הבונים הסוציאליסטית שנוסדה בלונדון ב-1929 על ידי וולסלי אהרון. לעומת זאת, פרט להמזרחי, שלא הייתה מאוגדת ב"פדרציה", לא זכו מפלגות ותנועות נוער ציוניות להצלחה בקרב יהדות בריטניה. עם זאת, זכתה להצלחה פעילות איסוף הכספים של המגבית היהודית המאוחדת, כמו גם קק"ל וקרן היסוד.

עוד קודם למלחמת העולם הראשונה השתתפו יהודים מלונדון וממנצ'סטר ב"מפעל האחוזות". בעוד החברה שבמנצ'סטר הפסיקה את פעילותה במהרה, החברה בלונדון שנקראה "אחוזת לונדון א'" קנתה ב-1913 וב-1914 את האדמות עליהן הוקמה כרכור, ו-15 מתוך 83 חבריה התיישבו על האדמות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הציונות הפכה מרכזית בקרב יהדות בריטניה משנות השלושים, וביתר שאת במלחמת העולם השנייה ואחריה. ב-1943 הפך וועד השליחים לגוף בעל רוב ציוני, כאשר נשיאו, פרופ' זליג ברודצקי היה חבר בהנהלה הציונית. עד אז סבלה הציונות מכמה מכשולים להפיכתה פופולרית יותר בקרב יהדות בריטניה. המכשול הראשון היה מה שנראה בזמנו כ"פתרון ללא בעיה". העלמות השלטון הצארי נראתה כפותרת את בעיית הדיכוי והקיפוח, וכך, למעשה, את רוב הבעיות שהציונות בקשה לפתור. מכשול אחר היה המצב הטוב בו הייתה שרויה יהדות בריטניה, עם השיפור המתמיד במצבה. המאמץ העיקרי היה נתון, אם כך, בהתקדמות כלכלית וחברתית וברכישת התרבות האנגלית בקרב המהגרים וצאצאיהם. עבור אלה שלא הצליחו בכך, ניקז אליו הקומוניזם חלק מהתמיכה. זאת גם עם התגברות הפשיזם, כאשר הקומוניזם הצטייר כלוחם חריף במגמה. בייחוד כאשר הציונות לא ריכזה תחילה מאמציה בכיוון זה. כך, ההגירה מבריטניה לארץ ישראל במשך כל תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל 1,574. לעומת זאת, נהנה היישוב מתמיכה של יהדות בריטניה, שהתבטאה במגוון רב של השקעות, למשל, שנעשו על ידי ציונים ולא-ציונים כאחד.

עידוד-מה קיבלה התנועה הציונית עת הגיעו לבריטניה יהודים מאירופה היבשתית, משנות השלושים ואילך. בניניהם היו בעלי גישה ציונית חזקה יותר, הן עקב נסיבות הגירתם, שנבעה לרוב מרדיפות על רקע יהדותם, הן עקב רקע ציוני מארצות מוצאם. כך, למשל, פעלו בבריטניה תנועות נוער חלוציות, כמו הבונים או בני עקיבא, ש"יובאה" מגרמניה, ושבוגריה נקראו "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד). אלה התאגדו תחת מטריית "החלוץ" והחינוך בהן כלל הכשרה חקלאית, לימוד עברית, מחנות קיץ, מורשת וכיוצא בזה. מבין בוגרי התנועות החלוציות היו שפנו ל"הכשרה" - שלוש הכשרות של הבונים, אחת של השומר הצעיר ואחת או שתיים - בני עקיבא. מדיניותה של בריטניה כלפי היישוב בשנות המנדט האחרונות הוציאה אותם לעמוד בראש הפגנות מחאה מדי פעם. עם זאת, היקף ההשתתפות בתנועות הנוער הציוניות היה קטן, בסיכומו של דבר.

לקראת סיום המנדט הבריטי נוספה לפעילות תנועות הנוער גם הכשרה קדם-צבאית, כמו קרב-מגע וכיוצא בזה. במהלך 1947 הקים ארגון ההגנה סניף בבריטניה, זה עסק בעיקר בגיוס מתנדבים וב"רכש" שכלל בעיקר ציוד צבאי שאינו נשק, כמו כבלים, טלפונים, שמיכות וכיוצא בזה. נתבצעה גם פעילות רכישת נשק בהיקף לא-גדול, יחסית. כן נאסף כסף בבריטניה לצורכי המלחמה בא"י, שחלקו הוברח אליה על ידי בעלי דרכונים בריטיים. בתקופת מלחמת העצמאות התנדבו מאות מיהודי בריטניה לעזרת היישוב במסגרת מח"ל.

אנטישמיות

האנטישמיות בבריטניה במאה ה-20 לבשה צורה תעמולתית בעיקרה וכללית, ללא פגיעה ממשית בציבור היהודים. לאחר עליית היטלר גברה פעילות המפלגה של אוסוולד מוסלי (Mosley). בכל זאת נראה שהאנטישמיות השפיעה בכיוון של אי-רצון להתבלט אצל היהודים, מה שמיתן את פעילותם למען קליטת פליטים יהודים בבריטניה. חשש מפני התגברות האנטישמיות גם הגביל פעולות שלא עלו בקנה אחד במלואן עם המדיניות הבריטית, למשל, מחאה כנגד היחס ליהודים בגרמניה בעת מדיניות הפיוס. בתקופת המאבק של היישוב, פעולות המחתרות הזינו רגשות איבה כנגד היהודים. כך, לאחר תליית שני חיילים בריטים ב - 1947, פרצו מהומות כנגד היהודים [דרושה הבהרה].

מלחמת העולם השנייה ואחריה

בבריטניה היו בשנות הארבעים כ-450,000 יהודים, מהם שרתו בצבאה כ-60,000. מספר ההרוגים היה כ-1,500. בשנים שחלפו מאז 1945, ירד מספר היהודים בממלכה המאוחדת וכיום מספרם מעורך ברבע מיליון בני אדם. בעבר ישבו יהודים בערים רבות ברחבי הממלכה, אולם כיום קיימת מגמה של התרכזות במספר מצומצם של ערים. הקהילה הגדולה ביותר נמצאת בלונדון, ומונה 200 אלף יהודים. רוב היהודים מרוכזים בשכונות הצפון מערביות של העיר ובראשן הנדון וגולדרס גרין, אך גם בהמפסטד. באזורים אלו קיימות חנויות ומסעדות כשרות רבות. הקהילה השנייה בגודלה במדינה יושבת במנצ'סטר, בעיקר בצפון העיר. הקהילה במנצ'סטר, בניגוד לזו בלונדון, יושבת באזור מרוכז יותר ואחוזי היהודים הדתיים בה, גבוה יותר. במנצ'סטר מתגוררים כ-40 אלף יהודים. בעיר לידס קיימת קהילה בת 8,000 בני אדם ובערים ברמינגהאם, ליברפול וגלאזגו אשר בסקוטלנד, מתגוררים כמה אלפי יהודים בכל אחת מהן. בערים אחרות, כגון ניוקאסל וקארדיף, בירת ויילס, מתגוררים כמה מאות יהודים. הארגון הגדול ביותר בקהילה היהודית בממלכה המאוחדת הוא ארגון המגבית הציוני ה-UJIA. כמו כן קיימים במדינה ארגונים כגון קק"ל.

בממלכה המאוחדת רשת חינוך יהודי בעיקר בלונדון מנצ'סטר ולידס. בעבר לא נהגו רוב הילדים היהודים ללכת לבית ספר יומי יהודי והסתפקו בחינוך שסופק על ידי תנועות הנוער היהודיות. עם התגברות ההתבוללות, עלתה התודעה בקרב הקהילה לגבי חשיבות החינוך היהודי וכיום ישנה עלייה במספר התלמידים בבתי ספר אלו. בין בתי הספר הללו ניתן למנות את JFS בלונדון ואת KING DAVID במנצ'סטר. לצד בתי ספר אלו, קיימים גם מוסדות תורניים רבים במדינה וישיבות כשהגדולה שביניהן, ולמעשה הגדולה באירופה, היא הישיבה בגייטסהד. ארגון החינוך לימוד שנוסד בבריטניה ב-1980 מקיים אירועים וקבוצות לימוד בנושאי תוכן יהודי ברחבי העולם באמצעות מתנדבים.

בממלכה המאוחדת מספר תנועות נוער יהודיות כשהגדולות שבהן הן בני עקיבא, הבונים דרור ותנועת FZY (תנועה מסורתית). תנועות אלו מקיימות פעילות שוטפת בלונדון ובערי השדה במדינה וכן מחנות בהם משתתפים אלפי ילדים, פעמיים בשנה.

ליהדות הממלכה המאוחדת מספר עיתונים קהילתיים, הוותיק ביניהם הוא הג'ואיש כרוניקל הלונדוני. ליהודי הממלכה המאוחדת קשר הדוק עם ישראל. מאז האינתיפאדה השנייה, חלה עליה דרמטית באירועים האנטישמיים במדינה, בעיקר מצד חוגים מוסלמיים. התקשורת בממלכה המאוחדת נחשבת כעוינת יחסית את ישראל בעיקר בהשוואה לזו האמריקאית. כל אלו משפיעים על התחושה בקרב הקהילה היהודית במדינה ובעיקר על הסטודנטים בקמפוסים שמאוגדים בארגון UJS. התחושות הלא נוחות גורמות לחלקים מהקהילה 'להוריד פרופיל' לגבי זהותם היהודית בעוד אחרים נעשים מעורבים יותר בחיי הקהילה ומעתיקים את מקום מגוריהם לאזורים בעלי דומיננטיות יהודית.

לאחר קבלת העצמאות בהודו וכשנה לאחר מכן בישראל, הייתה הגירה של אלפים מבני קהילת בני ישראל בהודו לכיוון ישראל. לעומת רבים בחרו להגר לאנגליה ולסקוטלנד וכך הצטרפו לקהילת 'בני ישראל, המקומית שמנתה עשרות בודדות בלבד מאז סוף המאה ה-19 - רובם ככולם צאצאים ללוחמים ששירתו תחת דגל בריטניה עוד מסוף המאה ה-17.

בתי הכנסת שייכים לכמה איגודים. הגדול בהם נקרא ק"ק כנסת ישראל שבחר, בהתייעצות עם גורמים אחרים, את הרב הראשי ליהודי בריטניה. הרב הראשי ברוב התקופה האמורה היה ג'וזף הרמן הרץ (1872 - 1949), ששימש בתפקיד בשנים 1913–1946 והיה ציוני, כמו גם יורשו ב-1948, ישראל ברודי (Brodie 1895 - 1979). מתחרהו העיקרי היה Federation of Synangogues שהתבסס על יהודים ממוצא מזרח ומרכז אירופי. היו קיימים עוד כמה איגודים כאלה: רפורמים, ליברלים, ספרדים, חרדים ועוד. כמו כן, קיימו יהודי בריטניה מוסדות דתיים נוספים, כמו בית מדרש לרבנים. החרדים קיימו ישיבות וכיוצא בזה. ב-1840 קם בית-הכנסת מערב לונדון על ידי פורשים אשכנזים וספרדים, שננקטה בו גישה נאו-קראית בתחילת ימיו. במחצית השנייה של המאה קמו גם שני בתי-כנסת רפורמיים מתונים בהשפעת ההתפתחויות בגרמניה. שלושת אלו הוחרמו ונודו על ידי הרבנות הראשית. בתחילת המאה ה-20, הקימו קלוד מונטיפיורי ולילי מונטגיו את האיחוד ליהדות ליברלית, גוף רפורמי קיצוני. שלושת בתי-הכנסת הלא-אורתודוקסיים המקוריים רכשו חברים רבים עקב הגירה מגרמניה לאחר עליית היטלר, ויחד עם קהילות חדשות אחרות של יוצאי ארץ זו הקימו בשנות ה-40 את הזרם הידוע כ'תנועה ליהדות רפורמית'. היהדות הליברלית קטנה יותר. שתיהן חברות כיום באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. ב-1962 סולק הרב לואיס ג'ייקובס מק"ק כנסת ישראל עקב קבלתו את ביקורת המקרא והוכרז ככופר. ג'ייקובס, שנותר שמרן מאוד, הקים את 'היהדות המסורתית', הסניף המקומי של התנועה הקונסרבטיבית הבינלאומית. כמו כן, בנוסף לאורתודוקסים המתונים, קיימת התאחדות קהלות החרדים שנוסדה ב-1926. בבריטניה מתגוררת כיום הקהילה החרדית הגדולה ביותר באירופה; על פי הערכה, בשנת 2010 נכללו בה 53,000 נפש. שיעור הילודה שלהם גבוה בהרבה מהממוצע היהודי ומחקרים שונים צופים שיהפכו לרוב בהמשך המאה ה-21. הקהילות הגדולות ממוקמות בלונדון, מנצ'סטר וגייטסהד.

נכון ל-2010, היו 73% מבתי-האב היהודיים בבריטניה, או 82,963 משפחות, רשומים בבית-כנסת. מבין הללו, 54.7% חברים בק"ק כנסת ישראל, "איחוד בתי-הכנסת" ובתי-כנסת עצמאיים. כולם נחשבים ל"אורתודוקסים מתונים"; 19.4% השתייכו לתנועה ליהדות רפורמית; 10.9% חרדים, החברים בהתאחדות החרדים ובבתי-כנסת עצמאיים החולקים השקפה דומה; 8.7% בזרם הליברלי; 3.5% ספרדים ו-2.7% בתנועה המסורתית.[1]

ליגת הכדורגל היהודית

ליגת הכדורגל היהודית באנגליה (באנגלית: JC-MSFL) היא ליגת כדורגל חובבנית של הקהילה היהודית המסוקרת באופן קבוע ומורחב בעיתון היהודי "ג'ואיש כרוניקל". הליגה קיימת למעלה מ-50 שנים. 60 קבוצות הליגה מתפרסות על פני 6 בתים (בכל בית 10 קבוצות). הקבוצות הן עם שחקנים יהודים בלבד מלונדון והסביבה. הקבוצה היחידה שרחוקה מהבירה האנגלית היא מכבי מנצ'סטר.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Mundill, Robin R, "Out of the shadow and into the light : the impact and implications of recent scholarship on the Jews of medieval England 1066–1290", History Compass Volume 9, Issue 8, August 2011. (עמודים 572–601)
  • Albert Montefiore Hyamson, A History of the Jews in England, Forgotten Books, 1928, ISBN 9781440042362
  • William D. Rubinstein, A History of the Jews in the English-Speaking world: Great Britain. Macmillan. London. 1996
  • Kerner, A. Lost in Translation, Found in Transliteration, Brill, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Synagogue Membership in the United Kingdom in 2010
אלפרד מונד

סר אלפרד מוריץ מונד, הברון הראשון מלצ'ט המוכר גם בשם לורד מלצ'ט (באנגלית: Alfred Moritz Mond, 1st Baron Melchett‏; 23 באוקטובר 1868 - 27 בדצמבר 1930) היה תעשיין, איל הון ופוליטיקאי יהודי-בריטי, ממנהיגי יהדות בריטניה ופעיל ציוני.

אנגליה

אנגליה (באנגלית: England; "אִינְגְלַנְד") היא כיום המרכיב הגדול ביותר מבין החלקים (הקרויים Home Nations; אומות הבית) של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. אוכלוסייתה מהווה יותר מ-83% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת ושטחה הוא כשני שלישים מהאי הבריטי. אנגליה גובלת בוויילס במערב ובסקוטלנד בצפון. היא מוקפת בים הצפוני, הים האירי וגובלת בתעלת למאנש.

מקור השם אנגליה הוא בשבט ה"אנגלים" (Angles) שהיה אחד השבטים הגרמאניים. מקור השבט באנגלן (Angeln) שבצפון גרמניה והוא התיישב באנגליה במאה ה-5 ובמאה ה-6. המילה משמשת לעיתים מילה נרדפת לכלל הממלכה המאוחדת או לבריטניה. בכתבים יהודיים נקראת אנגליה לעיתים בשמות אנגלטירא, אנגליטירא, אנגלטריא (בעקבות השם בלטינית או בספרדית, Inglaterra, מילולית "אדמה אנגלית") או ענגלאנד, הכתיב ביידיש של השם האנגלי/גרמני.

ממלכת אנגליה הייתה ישות פוליטית נפרדת עד שנת 1707, כאשר נוסדה ממלכת בריטניה הגדולה כישות פוליטית מאוחדת. למרות זאת, היא נפרדת מבחינה חוקית מסקוטלנד ומצפון אירלנד, כחלק מהישות "אנגליה וויילס". העיר הגדולה באנגליה, לונדון, היא עיר הבירה של הממלכה המאוחדת.

אנגלים

האנגלים (באנגלית: English people) הם קבוצה אתנית דוברת אנגלית שמקורה באנגליה, שבה חיים מרביתם ובה הם מהווים את הקבוצה הדומיננטית. בהתייחסות אחרת, האנגלים הם גם תושבי אנגליה, שלא כולם ממוצא אנגלי, המהווים את האומה הגדולה ביותר מבין ארבע האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת (ממלכת בריטניה). חלק מתושבי אנגליה, ובהם אנגלים לפי מוצאם, מגדירים עצמם מבחינה לאומית כבריטים ורואים בזהותם האנגלית זהות אזורית בלבד.

העם האנגלי נוצר מעירוב בין עמים קלטים ששכנו באנגליה מזמנים פרה-היסטוריים לבין העמים הרבים שפלשו אליה עד המאה ה-11 - הרומאים, עמים גרמאניים ועמים סקנדינביים. בתקופת התפשטותה של האימפריה הבריטית נפוצו רבים מהאנגלים ברחבי תבל, ובפרט בצפון אמריקה, באוסטרליה, בניו זילנד ובדרום אפריקה.

בית הדין הרבני בלונדון

בית הדין הרבני בלונדון (אנגלית: London Beth Din, בקיצור LBD) הוא בית דין רבני של קהילת כנסת ישראל שהיא הארגון היהודי האורתודוקסי הבולט בבריטניה אשר הסמכות ההלכתית שבראשו היא הרב הראשי של בריטניה. הרב הראשי של בריטניה משמש רשמית אף כאב בית הדין הרבני בלונדון. סמכות בית הדין נפרשת אל מספר מדינות בחבר העמים הבריטי והוא משמש אף כסמכות יועצת לבתי דין רבניים אחרים באירופה.

ג'ואיש כרוניקל

ג'ואיש כרוניקל (באנגלית: Jewish Chronicle) הוא העיתון המרכזי של יהדות בריטניה. נוסד ב-1841 בלונדון, ולפיכך מהווה את העיתון היהודי הוותיק בעולם שעודנו מופיע.

בתחילת דרכו של העיתון מיד עם הקמתו בשנת 1841 הגיע ללונדון אברהם בייניש על מנת לשכנע את היהודים להתיישב בארץ ישראל, ובשנת 1855 הוא נתמנה לעורכו של העיתון וכתב בו חדשות מארץ ישראל ועל מפעל ההתיישבות ועל פעולות חובבי ציון ועוד.

בין כותבי המאמרים בעיתון היו מרדכי עמנואל נח, משה הס, הרב יהודה חי אלקלעי ואחרים.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 שלח חובב הציונות הבריטי לורנס אוליפנט סדרת מאמרים לעיתון ובהם עודד את הקוראים לתרום כספים ולתמוך בעולי העלייה הראשונה.

בשנת 1896 פורסם בעיתון מאמרו של הרצל "פתרון לבעיה היהודית". בתקופת מלחמת העולם הראשונה תמך העיתון בעמדה הציונית המדינית. בשנת 1934 העיתון התמזג עם העיתון ג'ואיש וורלד שנוסד בשנת 1873.

העיתון, היוצא לאור מדי יום שישי בתפוצה של למעלה מ-30,000 עותקים, מספק חדשות, דעות, מאמרים וטורים בנושאי חברה, תרבות וספורט, וכמו כן גם מגוון רחב של דעות ממכתבי הקוראים. בכך היווה, ועדיין מהווה, תפקיד מרכזי בהתפתחות יהדות בריטניה ובחיי הקהילה היהודית שם.

העיתון, העצמאי לחלוטין, נמצא בבעלות קרן קסלר - קרן תרומות ששולטת שליטה מלאה בעיתון, ובכך מונעת השתלטות בעלי אינטרסים פרטיים על העיתון, דבר המאפשר עצמאות מוחלטת למערכת העיתון, למגוון הדעות וליושרה העיתונאית.

סטיבן פולארד מתפקד כעורכו הנוכחי של העיתון.

גירוש יהודי אנגליה

גירוש יהודי אנגליה הוא הכינוי לצו שפורסם בשנת 1290 על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה, ובו נאסר על יהודים לשהות בתחומי הממלכה האנגלית.

האגודה לרווחת הפלאשים

האגודה לרווחת הפלאשים (באנגלית: Falasha Welfare Association, ר"ת: FWA) הוא גוף בין ארגוני שהתקיים ומימן פעילויות רווחה וסיוע בקרב ביתא ישראל באתיופיה בהם את בתי הספר של בית ישראל, פעילות דתית, פרויקטים חקלאיים והתיישבותיים ומרפאות.

בשנת 1960 קיבל הקונגרס היהודי העולמי בקשת עזרה מראשי ביתא ישראל ושלח את נורמן בנטוויץ' לבירור מצבם. שנה לאחר מכאן ביקר בנטוויץ' באתיופיה ולאחר זאת הקים בישראל את הוועד הציבורי לסיוע לפלשים שריכז את הפעילים למען ביתא ישראל. כנשיא כבוד של הוועד כיהן הנשיא יצחק בן-צבי כאשר יושב הראש היה אריה טרטקובר, ציר ירושלים בקונגרס היהודי. בראשיתו פעל הארגון למען עליית ביתא ישראל, אך בעקבות התנגדות ממשלת ישראל לקח על עצמו לסייע לקהילה בצורות אחרות.

במקביל לפעילות הוועד בישראל פעל בנטוויץ' בבריטניה וגייס מספר ארגונים כאשר בשלהי מאי 1967 התכנסה ועידה של הארגונים בלונדון שהפכה לאחר מכאן לגוף בין ארגוני בשם "הוועידה הנמשכת לארגונים המעוניינים ברווחת הפלאשים שבאתיופיה" (Standing Conference of Organizations Interested in the Welfare of the Falashas of Ethiopia). הארגונים שנכללו בגוף היו: אליאנס, הקרן הבריטית המרכזית לסיוע יהודי עולמי , ג'וינט, ההתאחדות האנגלו-יהודית, אוז"ה, הסוכנות היהודית, החברה היהודית להתיישבות, הקונגרס היהודי העולמי ואורט. בנוסף קיבל הארגון מימון מארגונים פילנתרופיים בצפון אמריקה בהם הוועד האמריקאי למען הפלאשים והחברים של קהילת ביתא ישראל שבאתיופיה וזאת בנוסף לזרוע הישראלית של הארגון, הוועד הציבורי לסיוע לפלשים, וממשלות זרות בהן ארצות הברית, קנדה, גרמניה המערבית, שווייץ והולנד.לאחר מותו של בנטוויץ' ב-1971 הפך דייוויד קסלר לראש הארגון ושינה את שמו ב-1972 ל"אגודה לרווחת הפלאשים". עד ל-1971 הנציג הרשמי של הגוף באתיופיה היה יונה בוגלה ולאחר מכאן, בעקבות סכסוכים בינו לבין ראשי וכהני הקהילה, הועבר תפקידו לנציגים מחוץ לקהילה.ב-1977 לקחו על עצמם הארגונים אורט וג'וינט מערבות גדולה יותר בגוף.הגוף סיים את פעילותו באתיופיה ב-1981 כאשר גורש על ידי השלטונות לאחר שעודד ועזר ביציאתם של ביתא ישראל לסודאן במסגרת מבצע אחים וזאת בעקבות הוראות שקיבל מישראל. במהלך שנות ה-80 הסתפח הארגון אל הקרן הבריטית המרכזית וחדל מלהתקיים.

ההתאחדות האנגלו-יהודית

התאחדות האנגלו-יהודית (באנגלית: Anglo-Jewish Association) הוא ארגון בריטי יהודי אשר הוקם בשנת 1871 במטרה לקדם את ההשכלה בקרב יהודים ולהגן עליהם מפני אפליה.

התאחדות הוקמה באספה ב-2 ביולי 1871 בלונדון. תוך שנים ספורות הוקמו סניפים של הארגון במנצ'סטר, ברמינגהאם ובליברפול. בשנת 1900 כבר היו להתאחדות כ-36 סניפים ברחבי האימפריה הבריטית. פרופסור יעקב ויילי נבחר כנשיא הראשון של ההתאחדות. אחריו כיהן בתפקיד הברון הנרי דה וורמס , שעמד בראש הארגון כ-14 שנים.

הארגון פעל למען עידוד ההשכלה, על ידי הקמת בתי ספר ומימון תוכניות לימודים בקרב שכבות נמוכות בקרב יהודי בריטניה ויהודים במקומות אחרים, בין השאר בארץ ישראל.

הארגון מוציא לאור בטאון בשם "AJA Today".

הטבח ביהודי יורק

הטבח ביהודי יורק היה אירוע קידוש השם שהתרחש בז' בניסן ד'תתק"ן, 16 במרץ 1190, בעיר יורק, שבאנגליה, כשהמון צר על חלק מיהודי העיר ודרש שימירו את דתם. בתגובה, העדיפו היהודים למות על קידוש השם מלהתנצר.

בפוגרום נספו לפי אחת העדויות כ-150 יהודים. חלק מהניצולים הובאו למכירה כעבדים בשווקים של העיירות הסמוכות.

הנרייטה דיאמונד

הנרייטה דיאמונד (באנגלית: Henrietta Diamond ‏; 1876 - 18 ביולי 1958), אשת עסקים, פילנתרופית ופעילה ציונית בקרב יהדות בריטניה, מקימת ארגון הנשים היהודי הראשון בבריטניה, ודמות מפתח בפעילות לחידוש הצי העברי בארץ ישראל כתומכת ראשית באגודת יורדי ים זבולון וכנשיאת הארגון. בין מכריה נודעה כ'אם הצי העברי' (Mother of the Israeli Navy).

הרב הראשי של בריטניה

הרב הראשי של בריטניה (באנגלית: Chief Rabbi of the United Hebrew Congregations of the Commonwealth, מילולית: הרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות של חבר העמים הבריטי) הוא רבה הראשי של הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי או, במילים אחרות, רבהּ הראשי של האימפריה הבריטית.

טרם גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290, התפקיד הדומה ביותר לרב ראשי היה תפקיד "Presbyter Judaeorum" - הממונה מטעם הממשל על היהודים. במתכונתו הנוכחית חודש תפקיד הרב הראשי בשנת 1704.

משרת הרב הראשי של הממלכה המאוחדת נחשבת לאחת הנחשבות בעולם הרבני הייצוגי. הרב המכהן נהנה מיחס ייחודי של שלטונות הממלכה המאוחדת, כולל השתתפות בכל הטקסים הממלכתיים. כן ניתנים לו תארים מלכותיים לפי הישגיו בתפקיד, ושני הרבנים הראשיים האחרונים זכו בתואר "לורד".

התאחדות קהלות החרדים

התאחדות קהילות החרדים (באנגלית: Union of Orthodox Hebrew Congregations, בראשי תיבות: UOHC) הוא ארגון חרדי בלונדון, המאגד את הקהילות והמוסדות החרדיים בלונדון. הארגון נוסד בשנת תרפ"ו (1926) על ידי הרב אביגדור שיינפלד, רב בית הכנסת עדת ישראל בלונדון.

הארגון מאגד את הקהילות בשכונות הלונדוניות: סטמפורד היל, גולדרס גרין, הנדון (Hendon) ואדג'ווייר (Edgware). לארגון שני בתי דין, בית הוראה וגוף כשרות בשם "כדתיא" הנחשב להכשר המהודר בבריטניה. כמו כן לארגון בית החלמה ליולדות בשם "בית ברכה", שני ארגוני חברא קדישא (בצפון לונדון ובצפון מערב לונדון).

מנהלי הארגון הם נבחרי ציבור. ראש הקהל הוא רבי דוד פראנד מחבר סדרת הספרים קול דודי על מסכתות הש"ס. סגני ראש הקהל הם בן ציון פרישווסר (מגבירי חסידות באבוב) והרב אברהם פינטר (בנו של שמעלקא פינטר).

התנועה ליהדות רפורמית

התנועה ליהדות רפורמית (אנגלית: Movement for Reform Judaism) היא איחוד קהילות בקרב יהודי בריטניה, הגדול והשמרן יחסית מבין שני הגופים השייכים ליהדות הרפורמית הבינלאומית בארץ זו. האחר והרדיקלי יותר הוא היהדות הליברלית. שניהם חברים באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. נכון ל-2010 היו כחמישית מבתי-האב היהודיים הרשומים בבית-כנסת בבריטניה חברים בתנועה זו.

ועד שליחי הקהילות

ועד שליחי הקהילות (אנגלית: Board of Deputies of British Jews) הוא הגוף המייצג הגדול ביותר של יהדות בריטניה.

הוועד הוקם לראשונה בשנת 1760. עם זאת, ידוע שגם לפני שנה זו היה גוף כלשהו פעיל ומייצג. כך למשל התייעצו עם צירים יהודיים בשנת 1738 כאשר השלטון דן בשאלת מתן חופשיות גם ליהודים בעיר לונדון, אולם פעולתו הראשונה הייתה ב-1760 במשלחת שיצאה לברך את המלך ג'ורג' השלישי לרגל הכתרתו, ומאז גם ייסדו את הוועד באופן רשמי. למרות ייסוד הוועד ב-1760 כוועד אחד, פעלו למעשה בתוכו שני ועדים נפרדים אחד לספרדים ואחד לאשכנזים, אך משנת 1817 הושגה אחדות ומאז התקיים רק גוף אחד שכלל את כולם.

הוועד קיבל את ההכרה החוקית מהשלטון רק בשנות ה-30 של המאה ה-19, כוועדה משותפת של קהילות הספרדים, והאשכנזים בלונדון, ומאז ועד היום הוא הגוף הראשי המייצג את כלל יהודי בריטניה. הוועד נבחר בצורה דמוקרטית, ופועלים בו מוסדות חינוכיים ופילנתרופיים.

הוועד נטל חלק בכל ההליכים וההתפתחויות שהובילו להשגת הזכויות הפוליטיות והאזרחיות המלאות ליהודי בריטניה. לאחר שיהודי בריטניה זכו לאמנציפציה ב-1858 יכול היה הוועד להרחיב את דאגתו ליהודים יושבי ארצות אחרות שנרדפו בשל דתם וקהילות בעיתות משבר, גם באמצעות פנייה ישירה אל ממשלת בריטניה הן בבקשת סיוע ועזרה כגורם הומניטרי וליברלי, כגון בדאגתו לקליטת הגירת יהדות רוסיה הצארית, דאגתו ליהודים תחת המשטר הנאצי, ליהודי מסך הברזל תחת השלטון הקומוניסטי וכדומה, או במסגרת האינטרסים הרחבים של האימפריה הבריטית או גם כנגד אינטרסים אלה בשם המוסר והצדק, כפי שעשה בהתנגדותו ופעילותו הפומבית נגד מדיניות הספר הלבן.

במסגרת דאגת הארגון ליהודי בריטניה בפרט ויהדות התפוצות בכלל, פעל הארגון במיוחד ופועל גם כיום בסיוע למדינת ישראל.

הוועד עוסק גם בפעולות הומניטריות כלל עולמיות כגון סיוע לנפגעי רעידת האדמה בהאיטי (2010).

יהדות התפוצות

יהדות התפוצות זהו השם הכולל לקהילות היהודיות בגולה, קרי, מחוץ לארץ ישראל.

הקהילות היהודיות בעולם מחולקות לפי החלוקה הבאה לפי יבשות ובחלוקה משנית לאזורים גאוגרפיים לקבוצות מדינות.

משפחת ששון

משפחת שַׂשׂון (באנגלית: Sassoon) היא משפחת אצולה מפורסמת, יהודית ממוצא בגדאדי, שהרשתות המסחריות והפיננסיות שלה חלשו על המסחר בין האימפריה הבריטית להודו והמזרח הרחוק בשיא התקופה האימפריאלית הבריטית. המשפחה קיבלה את הכינוי "הרוטשילדים של המזרח" בזכות הונה המופלג שמוערך במיליארדי דולרים והפעילות הפילנתרופית הענפה שלה.

עלונדון

עלונדון (הלחם בסיסים: "עלון על לונדון") הוא ביטאון ישראלי קהילתי, אשר פורסם בדפוס לאורך יותר משני עשורים בקרב הקהילה הישראלית בלונדון ובבריטניה, וכן בגרסה מקוונת משנת 2001. משלהי 2017 הוא משמש כמקור תוכן רק במסגרת אתר חדשות ופורטל אינטרנט קהילתי הפועל למען הקהילה, ובדפים ברשתות החברתיות. נמצא בבעלות החברה הבריטית Alondon Communications.

ק"ק כנסת ישראל

United Synagogue (מאנגלית: איחוד בתי הכנסת), ובשמו העברי ק"ק (קהילה קדושה) כנסת ישראל, הוא ארגון יהודי-בריטי שנוסד בשנת 1870, באישור הפרלמנט הבריטי. כיום, חברות בארגון זה 62 קהילות יהודיות אורתודוקסיות. כתוצאה מכך, זהו הארגון הדתי היהודי הגדול ביותר בממלכה המאוחדת ולמעשה בכל אירופה. בראש הארגון עומד הרב הראשי של אנגליה, ובית דינו שמשמשים כסמכות הרבנית, לצד הנשיא וחבר הנאמנים הנבחרים בבחירות מדי שלוש שנים.

הארגון עוסק ותומך במפעלי צדקה וחינוך, בנוסף לענייני הדת. ערכי הארגון נובעים מעקרונות התורה וההלכה.

תוספות חכמי אנגליה

תוספות חכמי אנגליה הוא חיבור של אחד מבעלי התוספות שהתגורר באנגליה.

יהדות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינה • בריטניה • גאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשוודיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזיהדות ספרדיהדות ברית המועצותיהדות יוגוסלביהיהדות מזרח אירופה

אירופה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.