יד טבנקין

יד טבנקין (ע"ש יצחק טבנקין) היא עמותה רשומה, הפועלת כמרכז רעיוני למחקר ותיעוד של התנועה הקיבוצית. מטרתה לשמר את הזיכרון ההיסטורי של התנועה הקיבוצית ולחקור את קורותיה בעבר ובהווה. בנוסף למחקר, המרכז הוא גם הוצאה לאור המפיצה ספרים של מומחים בתחום. המרכז מקיים ימי עיון, כנסים וסמינרים. בית יד טבנקין ממוקם בקמפוס סמינר אפעל ברמת אפעל. במקום נמצאת גם מצבתו המקורית של בר בורוכוב.

היסטוריה

עמותת יד טבנקין נוסדה בשנת 1971 על ידי קבוצת חברים מתוך הקיבוץ המאוחד[1]. ב-1979 נבנה הבית שבו מתקיימת פעילות המוסד[2], וב-1981 היא נרשמה כעמותה. כמו כן הוקמה קרן המבטיחה את קיומה של העמותה על כל מרכיביה. בין חבריה הראשונים של העמותה נמנו יעקב זק, משה אולניק, פטר גלבוע, ישראל גלילי, זאב כץ, אליעזר לוין, זאב צור, יעקב צור, יוסקה רבינוביץ, דני רוזוליו, יצחק תמיר (סטופה), צבילי בן משה.

מאז 2011 עומד בראש הוועד המנהל אהרון ידלין.

פעילות המרכז

במרכז יד טבנקין קיים ארכיון היסטורי ועכשווי של התנועות הקיבוציות השונות, כמו כן ארכיון של תנועות נוער רבות בארץ ובחו"ל. בארכיון נמצאות אסופות של אנשי ציבור רבים, אוספי עלונים של הקיבוצים, כרזות ומוצגים נוספים. במרכז קיימת ספרייה בעלת אוסף ייחודי בהיקפו בנושא הקיבוץ והקומונות בעולם, הכולל ספרי עיון, ספרי קריאה ועיתונים.

יד טבנקין מקיים מחקר מקיף בנושאי התנועה הקיבוצית ומדעי החברה, הן בתחום ההיסטורי והן העכשווי. כמו כן, המרכז הוא גם הוצאה לאור שפרסמה מעל 80 ספרים ומוציאה עלון רבעוני. המרכז מעניק מלגות עידוד לעבודות מחקר ועיון.

בסמינר אפעל מתקיימים ימי עיון, סדנאת וכנסים בנושא האגודה השיתופית. הסמינר מסייע ומייעץ לארגונים קואופרטיבים ולקבוצות המעוניינות להקים אגודה שיתופית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מועצת הקיבוץ המאוחד החליטה על הקמת "יד יצחק טבנקין", דבר, 8 באוגוסט 1971
  2. ^ אייזיק סדומי, אוצרות היסטוריים נדירים במכון "יד טבנקין" שבאפעל, דבר, 15 באוגוסט 1979
אורי ברנר

אורי ניסן ברנר (20 ביולי 1914, ירושלים – 24 במרץ 1993, מעוז חיים) היה סגן מפקד הפלמ"ח והיסטוריון צבאי.

אחדות העבודה

אחדות העבודה (אחה"ע) (1919–1930) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. המפלגה הוקמה כאיחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם הפועלים "הבלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון בתקופת העלייה השלישית. פלג שמאלי קטן של פועלי ציון לא הצטרף לאיחוד והמשיך לקיים מפלגה עצמאית בשם "פועלי ציון שמאל". כתב העת של המפלגה - קונטרס יצא לאור בשנות ה-20 של המאה ה-20.

אלומות

אלומות (אֲלֻמּוֹת) הוא קיבוץ היושב על גבעה הצופה על הכנרת ויישובי עמק הירדן. הקיבוץ משתייך למועצה אזורית עמק הירדן. הוא ממוקם בגובה 30 מטר מעל גובה פני הים וצופה אל עמק הירדן והכנרת ממזרח ואל בקעת יבנאל ממערב.

בית מדרש

בית מדרש הוא מקום המשמש ללימוד תורה, לדיון ולתפילה. בעבר שימש גם כבית-ועד לענייני ציבור. המונח בית מדרש מציין מקום מיוחד לצורך לימוד התורה, במובחן מבית כנסת המציין מקום תפילה. אף על פי שגם בראשון מקיימים תפילות, עיקרו הוא בלימוד דווקא.

במזרח אירופה רווח הכינוי "קְלוֹיְז" לבית המדרש, ו"קלויזים" מפורסמים פעלו בברודי ובווילנה.

דן שיפטן

דן שיפטן הוא ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. שימש חוקר ומרצה באוניברסיטאות תל אביב, חיפה, באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכללה לביטחון לאומי. ייעץ לדרג הפוליטי והמקצועי הבכיר במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון ובמשרד החוץ.

היאחזות נח"ל

היאחזות נח"ל היא יישוב, שהוקם באזור שבשליטת מדינת ישראל, באמצעות חיילים המשרתים בחיל הנח"ל ועל-פי החלטה של ממשלת ישראל. פעילות זו, של קידום ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל, הייתה בעבר בין תפקידיו העיקריים של הנח"ל. ההיאחזות הייתה למעשה שילוב של יחידה צבאית ויישוב אזרחי המתפרנס בעיקר מחקלאות ומנהל חיי קהילה כבסיס ליישוב עתידי. על פי עיקרון זה, החיילים והחיילות עובדים בהיאחזות ושומרים עליה עד שמחליטה המדינה על הקמת יישוב אזרחי במקומה.

שיטה זו שירתה משימות יישוב לאומיות, בשטחים בהם האוכלוסייה היהודית דלילה ואשר נחשבו ליעד התיישבות מועדף (בעיקר בנגב, בגליל ובערבה ואחרי מלחמת ששת הימים בעיקר בשטחים שעברו לידי ישראל במהלך המלחמה). הניסיון הראשון ליישב חיילים בנקודת קבע נעשה בקיבוץ ניר אליהו: ב-27 ביולי 1950 עלו לקרקע חברי קבוצת "אל ניר" (איחוד של כמה גרעיני עולים מטורקיה, מרומניה ומפולין שעברו הכשרה בקיבוצים: גלעד, עין חרוד, כפר גלעדי ואשדות יעקב) והקימו קיבוץ מול מובלעת קלקיליה ועל מנת ליצור רצף התיישבות עברי בין המושבה דאז כפר סבא לקיבוץ רמת הכובש, ובסמוך למכללת בית ברל. הצלחת ה"פיילוט" בניר אליהו הביאה לאימוץ שיטה זו, כשבאופן רשמי נחשבת "נחלאים א'" (כיום קיבוץ נח"ל עוז) להיאחזות הנח"ל הראשונה, מול עזה ובה נמצא עד היום מוזיאון הנח"ל.

רוב ההיאחזויות אוזרחו ברבות השנים והיו לקיבוצים ומושבים, חלקן ננטשו, חלקן הוסבו לבסיסי צה"ל ויש שיושבו כחוות פרטיות. בשנת 2001 נסגרה היאחזות הנח"ל האחרונה ובכך נסתם הגולל על מפעל זה.

המרכז לחקר כוח המגן

המרכז לחקר כוח המגן (מייסודו של ישראל גלילי) היא עמותה רשומה אשר הוקמה בשנת 1985 ביוזמתו ובעידודו של ישראל גלילי, על ידי הארגון הארצי של חברי ההגנה, אגודת דור הפלמ"ח, ויד טבנקין. מטרת הקמת העמותה היא לתעד, לחקור, לפרסם וללמד את נושא ביטחון ישראל על כל מגוון הנושאים הכלולים בו. המרכז חוקר את נושאי הביטחון, תוך שימת דגש על גיבושו וצמיחתו של כוח המגן במדינה.

עם חילופי השלטון בשנת 1977, פרש ישראל גלילי מפעילות מדינית. הוא קבע את לשכתו בסמינר אפעל, שם התמסר לפעולות חינוך, מחקר, והסברה. בשנת 1982, העלה לראשונה את הרעיון להקים מכון מחקר, אשר יתעד ויחקור את חלקה של תנועת העבודה בהקמתו ועיצובו של הצבא של המדינה שבדרך. גלילי שפעל רבות בצורה עקבית ובמשך שנים רבות בתחום הביטחוני של מדינת ישראל, ראה ביוזמתו להקמת המכון, פרק מסכם בשורה של יוזמות ומעשים שלו בעיצובו ובניינו של כוח המגן של היישוב היהודי בארץ, עוד מן התקופה של טרום הקמת המדינה. בפועל היה פרק זה גם הפרק האחרון במסכת חייו של גלילי, שנפטר זמן קצר לאחר הקמת המכון.

הקיבוץ הדתי

תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה המאגדת 16 קיבוצים ו־7 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. ב-23 היישובים של התנועה מתגוררים למעלה מ-10,000 נפשות. 7 מתוך 16 קיבוצי התנועה נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד 9 קיבוצים עברו תהליכי הפרטה שונים.

הקיבוץ המאוחד

הקיבוץ המאוחד היה ארגון ארצי של קיבוצים, שנוסד בשנת 1927 והתקיים כארגון כזה עד לשנת 1980, אז התאחד עם איחוד הקבוצות והקיבוצים להקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). ערכיו העיקריים של הקיבוץ המאוחד היו הציונות והסוציאליזם.

בעשורים שקדמו להקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ המאוחד תפקידים מרכזיים בהתפתחות היישוב, בהקמת התיישבות, בקליטת עלייה ובניית כוח המגן העברי בארץ ישראל.

חנן הברון

חנן הברון (1 במרץ 1931 - 19 בפברואר 2000) היה אדריכל ישראלי וחבר מייסד בקיבוץ רעים.

הברון נולד כהאנס איזק לאדגר-יעקב ואנה היילברונר בשטוטגרט שבגרמניה ועלה בגיל שנתיים עם הוריו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בירושלים, שם עבד אביו כמנהל בבית החולים אלי"ן לילדים נכים.

למד בבית הספר היסודי דוד ילין בירושלים ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בבית הכרם.

בשנות נעוריו היה חבר בארגון ההגנה ולאחר מכן התגייס לפלמ"ח. בשנת 1949 הצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ רעים שבנגב המערבי. במהלך שנות חברותו בקיבוץ, שימש הברון כמזכיר הקיבוץ וכחבר בוועדת התכנון.

היה מראשוני האדריכלים במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד ובמסגרתה תיכנן קיבוצים שלמים, מבני ציבור, מבני מגורים ומבני תעשייה לתנועה הקיבוצית. כן היה חבר בצוותי תכנון גם במספר מבנים מחוץ לקיבוצים, בהם כמה שזכו לפרסום. לאחר איחוד מחלקות התכנון של התנועה הקיבוצית, פעל שנים רבות לצד האדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי. את ייחודו של הברון כאדריכל תיאר קורינלדי: "חנן היה אדם מצד אחד מאד מינימליסט, כמעט סגפן בתכנון שלו. מצד שני היה לו חן ורכות כך שהבניינים שלו ככל שיהיו פשוטים וצנועים, היה בהם סוג של דגש מאד אישי". האדריכל פרדי כהנא מציין כי "בית יגאל אלון בגינוסר הוא הבניין החשוב שלו: שקלול של פונקציה, רעיון וצורה, ביטוי הולם לאיש שעל שמו המפעל הוקם, ממשק עם ים הכנרת, שילוב סגנונות מקומיים וגם מונומנטליות שבמקרה זה במקום; בנוסף, חללים פנימיים מעניינים המתאימים לתצוגות השונות".

נפטר בישראל בגיל 69.

יצחק טבנקין

יצחק טַבֶּנְקִין (בכתיב יידי: טאַבענקין; 8 בינואר 1887 – 6 ביולי 1971) היה מנהיג ציוני, סוציאליסט, מאבות התנועה הקיבוצית, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד וחבר הכנסת.

ישראל גלילי

ישראל גלילי (10 בפברואר 1911 – 8 בפברואר 1986) היה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

מוקי צור

מוקי (שמואל) צור (נולד ב-1938) הוא היסטוריון, סופר, עורך ומורה ישראלי.

משה כרמל

משה כרמל (זליצקי) (17 בינואר 1911 – 14 באוגוסט 2003) היה מראשי "ההגנה", אלוף בצה"ל, איש ציבור ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

סמינר אפעל

סמינר אפעל הוא מרכז ההדרכה והחינוך של התנועה הקיבוצית ברמת אפעל.

ראשיתו של המקום בשנת 1947, קיבלה אגודת הפועלים היהודים האמריקנים שטח של 250 דונם מהקרן הקיימת להקמת קיבוץ עירוני במקום בעזרת גרעין של הקיבוץ המאוחד. שם המקום נגזר מתרגום שם האגודה ביידיש (אידשער נציונאל ארביטער פרבאנד) לאגודת פועלים עבריים לאומיים, ומכאן אפע"ל. עקב בעיות חברתיות והתפלגות בתנועת הקיבוץ המאוחד הקיבוץ התפרק ונעזב לחלוטין עד שנת 1952. משנות השישים החל לשמש כמרכז ההדרכה, המחקר והסמינרים של הקיבוץ המאוחד, לאחר האיחוד בשנת 1981 של התנועה הקיבוצית המאוחדת, וכיום של התנועה הקיבוצית.

היום במכון שוכנים כמה גופים חינוכיים הקשורים לתנועה הקיבוצית, ביניהם יד טבנקין, מרכז המחקרי, הרעיוני והארכיון של התנועה הקיבוצית, מזכירות עמותת בינה, מכון גלילי לחקר כח המגן, בית הספר לקואופרציה, מרכז "הוויה", ידיד - תוכנית השתלמויות חינוכיות למבוגרים בנושאי היסטוריה של א"י, ספרות עברית ועולמית, יהדות חברה ומדינה.

במקום אולמות כנסים, מדשאות, גן פסלים, כיתות לימוד, בריכת שחייה מקורה, חדרי כושר, קפיטריה ואכסניה. המקום משכיר את שירותי לאירוח כנסים, השתלמויות הדרכות, קורסים וימי עיון בנושאים שונים. במקום פועל קאנטרי קלאב ספורטן וספריה לתושבי הסביבה.

במקום - מצבתו המקורית של דב בר בורוכוב שנקבר בקייב ב-1917 ועצמותיו הועברו לקבורה בשנת 1963 בבית הקברות כנרת.

ציונות סוציאליסטית

ציונות סוציאליסטית היא משנה אידאולוגית הממזגת בתוכה ציונות וסוציאליזם והיוותה תשתית רעיונית של השמאל הציוני. בראשיתה, כללה משנה זו מרכיב מרקסיסטי מרכזי. האידאולוגיה של משנה זאת היוותה את הבסיס לתנועת העבודה. בחציה הראשון של המאה ה-20 הייתה הציונות הסוציאליסטית הזרם המרכזי בציונות; הן בארץ ישראל והן בגולה.

צפורה נריה

צפורה נריה (11 באוקטובר 1927 – 10 באפריל 2017) הייתה לוחמת בפלמ"ח וממלווי השיירות לירושלים בגדוד החמישי של חטיבת הראל במלחמת העצמאות, מן המפקדות הראשונות בנח"ל, קצינת ח"ן בדרגת סא"ל בצה"ל.

קיבוץ

קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים - שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. הקיבוץ הוא בדרך כלל יישוב קטן המונה מספר מאות תושבים, ופרנסתו מחקלאות ומתעשייה.

בתקופת העלייה השנייה ההתיישבות השיתופית כונתה בשם "קבוצה". הקבוצה הראשונה הייתה דגניה א' המכונה "אם הקבוצות". ה"קיבוץ" הראשון הוקם בתקופת העלייה השלישית, בעין חרוד. באותה עת נקבעה התארגנות קיבוצית הכוללת לראשונה את כל הקיבוצים בארץ, וכי כל החלטה של האספה הכללית מחייבת את כל הקיבוצים באופן גורף. גישה זו עמדה בניגוד לרעיון ה"קבוצה" שקבעה לעצמה את אופן החיים השיתופים באופן עצמאי. כך למשל כשבקיבוצים הוחלט על לינה משותפת, בדגניה א' המשיכו בלינה המשפחתית.

לקיבוץ ניתנו הגדרות רעיוניות ומשפטיות שונות. אחת מהן היא "אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד המקיים חברה שיתופית של חבריו, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל על הקניין ומטרותיה עבודה עצמית, שווין ושיתוף בכל שטחי הייצור, הצריכה והחינוך".

חברי הקיבוצים שימשו מכשיר מרכזי למימוש הציונות ונחשבו לאליטה החברתית של היישוב והמדינה בראשיתה. הקיבוצים החלו כקהילות שדגלו בשיתוף גדול ברכוש, עקרון המוצג בחלק מספרות המחקר כאוטופיה. אולם במהרה נתפלגו לפדרציות שנקראו תנועות והקימו ארגונים קואופרטיבים נוספים נוספים בשל עקרונות פוליטיים הנוגעים לפרשנות השיוויוניות ביישוב, השיווק לעומת זאת היה משותף לכל סוגי ההתיישבות העובדת השיתופית, קרי: קבוצות, קיבוצים (על כל הסתעפויותיהם) ומושבים. למרות הפרשנות השונה לערך השוויון, התארגנויות אלו לא שינו את הערכים המוצהרים של חיים שיתופיים בקהילה וחינוך משותף בקהילה.

חברי קיבוצים שימשו בתפקידים מרכזיים ביישוב ובהנהגת המדינה ותרמו תרומה מרכזית להגנה ולפלמ"ח שבשל התמיכה העקרונית ברעיון הסוציאל דמוקראטי, הם יאיישו את עמוד השדרה הכלכלי והחברתי של המדינה בשנותיה הראשונות, רבים מהם מצאו את דרכם להנהגת היישוב. לאחר קום המדינה תרמו חברי הקיבוצים לצה"ל, במיוחד בעשרות השנים הראשונות לקיומו. תרומה זו התבטאה במתגייסים הרבים ליחידות קרביות, בטייסים ובאחוז מפקדים גבוה יחסית לאחוז חברי ובני הקיבוצים באוכלוסייה.

הקיבוץ היה חוד החנית של המאמץ הציוני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בתקופת היישוב תרומתו בתחומי ההתיישבות, הביטחון, העלייה, והקליטה הייתה מעל ומעבר למשקלו הדמוגרפי. עשייתו החלוצית השתלבה באורח חייו השיתופי וזיכתה אותו ביוקרה עצומה. בזכותה הוא ניצב בראש סולם האתוס היישובי. משקמה המדינה, היא נטלה על עצמה רבים מתפקידיו של הקיבוץ, יוקרתה של החלוציות התעמעמה ובד בבד חל כרסום במוטיבציה של חברי הקיבוץ להמשיך לשאת בנטל המשימות הלאומיות.

בשלהי המאה העשרים ולאחר שנים רבות שבהן עיקר מאמציהם הופנה כלפי חוץ לטובת הכלל, חברי הקיבוץ ביקשו לשפר את איכות החיים בביתם פנימה. הלך רוח זה בקרב החברים מן השורה עמד בניגוד לעמדות של מנהיגי התנועות הקיבוציות ושל דרגי הביניים של ההנהגה. הקיבוצים עברו משבר שהביא לשינוי מהותי באופי של רבים מהם. לצד מודל "הקיבוץ השיתופי" או "הקיבוץ המסורתי", שבו ניתן שכר שווה לכל החברים, צמחו המודלים "הקיבוץ המתחדש" ו"הקיבוץ המופרט", בהם ניתן לחברים שכר דיפרנציאלי, כמקובל בשוק העבודה. בשני המודלים, הבעלות על אמצעי הייצור של הקיבוץ נותרה משותפת.

עם השנים, חלקה של האוכלוסייה הקיבוצית באוכלוסייה הכללית בישראל הלך וירד. בשנת 1948, שמונה אחוזים מכלל האוכלוסייה (שהם כ-48,000 נפש מתוך 600,000) בישראל גרו בקיבוצים ולעומת זאת נכון לשנת 2007, סך כל תושבי הקיבוצים מגיע ל-119,700 נפש, שהם פחות משני אחוזים מאוכלוסיית המדינה. בשנת 2012 חיו כ-141,000 נפש ב-274 קיבוצים, מהם רק 26% נותרו שיתופיים. בשנת 2014 רק 21% מהקיבוצים נותרו במודל השיתופי המסורתי.

קרימינולוגיה

קרימינולוגיה (Criminology; מלטינית: crīmen - האשמה; מיוונית: λογία - תורה) הוא תחום ידע תאורטי, מחקרי ובין תחומי, שעניינו חקר הסטייה החברתית וההתנהגות הפלילית, סיבותיהן ומאפייניהן, ויחסי הגומלין ביניהן ובין שורת משתנים, המשפיעים על הקרימינולוגיה כתחום דעת, בהם משתנים ביולוגיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומשפטיים. האדם העוסק בקרימינולוגיה נקרא קרימינולוג, אם כי חקר הסטייה והעיסוק בה נעשה במשך השנים גם על ידי סוציולוגים, משפטנים ופסיכולוגים.

באופן טבעי, חקר הסטייה, הגדרותיה ומאפייניה הם יחסיים לחברה ולתרבות. כך, בעוד כי בחברות מערביות (ואף בינן ובין עצמן) מוגדרות מוסכמות ונורמות מסוימות כ"נורמליות" לעומת אחרות "אבנורמליות", הרי שההגדרה בחברות שבטיות להתנהגויות אלה היא שונה בתכלית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.