ידעוני

יִדְּעֹנִי הוא עשיית מעשי פולחן, שנעשית על מנת לגלות את העתידות באופן מיסטי.

ה'ידעוני' דומה ל'בעל אוב' בכך שעושה מעשי פולחן, וכן דומה לקוסם – שמטרתו היא ניבוי העתידות.

מקור האיסור

בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'-י"א) ועוסקים כולם בענייני כישוף: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים".

איסור ידעוני מופיע בעוד מקומות בתורה וכך נאמר בספר ויקרא: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם." (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"א)

איסור יידעוני כולל שני איסורים:

  • עשיית ידעוני – הוא מהחמורים שמבין איסורי הכישוף למניהם ועונשו סקילה.
  • שאילת ידעוני – עונשו מלקות אם עשה כדבריו; ומכת מרדות אם רק שאל.

דרך עשייתו

במרב"ם כתב בהגדרת האיסור:

כיצד מעשה הידעוני? מניח עצם עוף ששמו "ידוע" בפיו, ומקטיר, ועושה מעשיות אחרות, עד שייפול כנכפה (=מעין אפילפסיה) וידבר בפיו דברים שעתידין להיות.

משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', הלכה ד'

עוף ששמו 'ידוע'

בזהות עוף זה שנקרא 'ידוע' כתב בספר החינוך[1], שהוא העוף הידוע יותר בכינויו 'אדני השדה'[2]:

וזאת החיה ששמה ידוע ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין, וצורתו כצורת אדם בכל דבר, בפנים וגוף וידיים ורגלים, ומטבורו מחובר לחבל, ואין כל בריה יכולה לקרב אליה כמלא החבל, לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל, וטורפת כל מה שיכולה להשיג, וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק, והיא מתה מיד

הערות שוליים

  1. ^ ספר החינוך, מצווה רנ"ו
  2. ^ וכך כתב בפירוש רבי שמשון משאנץ.
איסור קללת אב ואם

המקלל אביו ואמו עובר על מצוות לא תעשה דאורייתא. וכל העובר על איסור זה, אפילו מקללם שלא בפניהם ואפילו אחר מיתתם חייב בעונש המוות החמור ביותר, סקילה.

איסורי כישוף ביהדות

בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'-י"א) ועוסקים כולם בענייני מאגיה: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים." איסורים אלו נשנים במקומות נוספים בתורה.

החמורים שבאיסורים אלו (מעביר בנו וביתו באש, מכשף, עושה אוב ועושה יידעוני) עונשם מיתה. הקלים שבהם (קוסם, מעונן, מנחש, חובר חבר, שואל אוב, שואל יידעוני, דורש אל המתים) עונשם מלקות.

ארבע מיתות בית דין

ארבע מיתות בית דין הן שיטות ההוצאה להורג שבאמצעותן, על פי ההלכה, מתבצע עונש מוות, כחלק ממערכת דיני הנפשות במסגרת הענישה בהלכה.

על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כך שמאז סוף ימי בית שני ענישה זו אינה מתקיימת.

גזר דין מוות והוצאה להורג יכול להיגזר רק על ידי "סנהדרין קטנה", בתי דין של 23 דיינים שישבו במקומות שונים בארץ, למעט מספר עבירות מצומצם שנידונו רק על ידי הסנהדרין הגדולה. דיני ארבע מיתות בית דין נדונים בפירוט במסכת סנהדרין.

הענישה בהלכה

הענישה בהלכה מורכבת מעונשים בידי שמיים ועונשים בידי אדם למי שעברו על חוקי התורה במזיד. העונשים בידי שמיים, כרת או מיתה בידי שמים, מובטחים בתורה עבור החוטאים בעבירות מסוימות.

העונשים בידי אדם הם עונשים פיזיים שהיו מוטלים בעבר בבתי הדין. העונש על עבירות חמורות הוא עונש מוות בארבע מיתות בית דין, ועל עבירות קלות יותר העונש הוא מלקות או מכת מרדות. המערכת המשפטית הפלילית העוסקת בעונשים אלו נקראת דיני נפשות.

מחזיר אהבות קודמות

מחזיר אהבות קודמות הוא רומן מאת יהושע קנז שיצא בשנת 1997.

כמו ביצירות אחרות של קנז דוגמת הרומנים "אחרי החגים" ו"האישה הגדולה מן החלומות", והנובלה "שורפים ארונות חשמל" גם העלילה בספר זה אינה ליניארית אלא "אנלוגית", כלומר הסופר מקדם מספר עלילות במקביל, ולמעשה אין בספר גיבור מובהק.

העלילה מתרחשת במרכז תל אביב ומביאה את סיפורן של מספר דמויות, סיפורים שלעיתים נוגעים ומצטלבים זה בזה.

מניין המצוות על פי הרמב"ם

מניין תרי"ג מצוות לפי הרמב"ם הוא מניין כל מצוות התורה (תרי"ג). תרי"ג המצוות מורכב מ'רמ"ח מצוות עשה' ומ'שס"ה מצוות לא תעשה'.

על אף שישנן מצוות נוספות שחיובן מהתורה, הם אינן נמנות כחלק מה'תרי"ג' מסיבות שונות שאותן מונה הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות, שם מונה הרמב"ם ארבעה עשר שורשים ("כללים", "עקרונות מנחים") שעל פיהם קבע אילו מצוות למנות ואילו לא. אמנם אף המצוות שאינן מנויות כחלק מהתרי"ג, חיובם הוא מדאורייתא.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

נסיכות אנטיוכיה

נסיכות אנטיוכיה הייתה אחת המדינות הצלבניות שהוקמו במהלך מסע הצלב הראשון. המדינה, שבירתה הייתה העיר אנטיוכיה (אנטקיה של ימינו) התקיימה במאות ה-12 וה-13 בשטחים שנמצאים כיום בטורקיה וסוריה.

עבודה זרה

עבודה זרה, עבודת אלילים, עבודת גילולים או עבודת כוכבים ומזלות (בראשי תיבות: ע"ז, עכו"ם או עכומ"ז) הם מונחים המתארים את יחסה של היהדות כלפי פולחן דתי המופנה לישויות גשמיות (פולחן פגני). לאורך הדורות, היהדות, הנצרות והאסלאם, שלוש דתות מונותאיסטיות המאמינות באל מופשט, נאבקו לא רק זו בזו אלא גם בדתות פוליתאיסטיות שהיו נפוצות בין עמי האזור.

מבחינת היהדות, עיקר המאבק בפגניות התרחש בתקופת המקרא, בעת צמיחתה של היהדות בארץ כנען, כאשר כבר הייתה בה תרבות פגנית כנענית נפוצה. מתוך האזכורים של עבודת אלילים במקרא ניתן ללמוד רבות על מאבק זה ועל התגבשות האמונה היהודית בקרב בני ישראל. מתוך מקורות מאוחרים יותר, כמו התלמוד, ניתן ללמוד על תוצאות המאבק.

שלילת הגשמות ושלילת התארים הם מהנושאים המרכזיים בפילוסופיה היהודית.

פיתיה

פיתיה (Pythia) היא דמות אדם אשר לפי אמונות שונות מקשרת בין האל לבני האדם, כלומר שומעת את בקשות האדם ועונה בשם האל.

הפיתיה מוכרת כיום בעיקר מהמיתולוגיה היוונית, אם כי גם אפיפיור בנצרות או כהני דת בדתות וכתות שנות בעולם אף הם נכללים בהגדרת ה"פיתיה". במיתולוגיה היוונית הייתה הפיתיה הדמות שקישרה בין האל לבין האדם באורקל. דמות זו הייתה כמעט תמיד אישה, מצויה במקום מרוחק, באווירה מסתורית, לעיתים בסביבת הרים, היוצרת אמון ופחד כאחד.

כשהאל רוצה להעביר מסר דרך הפיתיה הנתונה בשיכרון, הוא נכנס בגופה ומדבר מפיה. דבריה של הפיתיה בלתי מובנים לעיתים קרובות: מפי הפיתיה נפלטות מילים מסתוריות, הנאמרות כחידה הניתנת לפירוש במספר דרכים. ייתכן אפילו שהמסקנות הנובעות מפירוש דברי הפיתיה יהיו רחוקות זו מזו באופן קיצוני. את הכוונה בדבריה של הפיתיה על האדם להסיק לבדו, ללא עזרתה.

הפיתיה המוכרת ביותר נזכרת במיתוסים בהם מסופר על האורקל מדלפי.

ייתכן שמושג הפיתיה קיים גם ביהדות. על הפסוק "אל תפנו אל האבת" (ויקרא יט לא), רש"י מפרש: "אזהרה לבעל אוב וידעוני. בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו. וידעוני מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו והעצם מדבר." וכן הרמב"ם כותב בספר המצוות (מצווה ט) "שהזהירנו מעשות מעשה ידעוני, והוא גם כן מין ממיני עבודה זרה. והוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע, וישים און בפיו, ויעשן עשן, ויתהולל הוללות, ויעשה מעשים, עד שיתחבר לו עניין דומה לחולי הנופל, ויקחהו תרדמה וידבר בהזיה..."

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.