יגאל ידין

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 191728 ביוני 1984, כ"ח בסיוון תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל משך מספר חודשים במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).

יגאל ידין
Ygal Yadin - Lt Gel 1949-1952
לידה 20 במרץ 1917
האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 ירושלים
פטירה 28 ביוני 1984 (בגיל 67)
ישראל ירושלים
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19337 בדצמבר 1952
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
עיטורים
הנצחה
מחנה ידין, נמל התעופה חיפה

ביוגרפיה

תחילת הדרך

ידין נולד בשנת 1917 בירושלים לארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק ולחסיה סוקניק שהקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. בילדותו עברה משפחתו לשכונת רחביה והייתה בין מקימיה.

אחיו היה השחקן יוסי ידין (19202001). אח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא לבלום ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.

ידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. היא גרה בבית באותו צומת מול משפחת ידין, בפינת הרחובות רמב"ן ומנחם אוסישקין. בנותיהם הן ליטל ידין ואורלי ידין.

הוא למד בגימנסיה העברית ברחביה. ב-1935 החל ללמוד באוניברסיטה העברית ארכאולוגיה, עברית וערבית.[1] ב-1945 סיים את לימודי התואר השני שם.

איש צבא

ב־1933, בגיל 15, התגייס ידין ל"הגנה", ושירת בה בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, פרש בשנת 1946 מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.

בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. הוא הקים את אגף המבצעים ועמד בראשו גם לאחר הכרזת המדינה והקמת צה"ל, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל במשך מספר חודשים במהלך המלחמה כשנבצר מיעקב דורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום.

עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בגיל 32 בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל, תואר שאותו הוא חולק עם מחליפו, מרדכי מקלף. היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. ידין היה האיש שיזם את השתתפותו של הצבא בקליטת העלייה: פעילות במעברות, אספקת שירותים לעולים ודאגה להזנתם.[2]

ב-7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל לאחר שלוש שנים, בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי בגיל 35.

כארכאולוג

יגאל ידין
Yigael Yadin and Zalman Shazar at Massada 1964
יגאל ידין מסביר על החפירות במצדה בפני הנשיא זלמן שזר
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה פרס ישראל במדעי היהדות, פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, פרס פרשיה שימל
תרומות עיקריות
חפירות בתל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, תל גזר, מערת האגרות
Synagogue massada 1
מצדה: פנים בית הכנסת - קו ידין

כאשר פרש מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. ב-1953 התמנה למרצה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו התמקדה ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", מן המגילות הגנוזות. לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.[3] קיבל תואר דוקטור ב-1955, ועל עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,[4] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל ביהדות הרבנית.

בעקבות החפירות שבהן השתתף בתלים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגירסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התלים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').

בנחל חבר חפר את מערת האגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּוֹסִיבָּא ושמו הפרטי היה שמעון. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אשה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אשה זו.

במצדה חפר בשנים 19631965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קוים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בארץ.

נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום. זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

בשנת 1983 קיבל ביחד עם ז'אן פרו ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא.[5]

כפוליטיקאי

יגאל ידין
Flickr - Government Press Office (GPO) - Begin and Yadin
יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת
מדינה ישראל  ישראל
סיעה התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד
סגן ראש ממשלת ישראל
24 באוקטובר 19775 באוגוסט 1981
(3 שנים ו-40 שבועות)
חבר הכנסת
13 ביוני 197720 ביולי 1981
(4 שנים ו-5 שבועות)
כנסות 9

לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.[6] ב-1963 היה חבר ב"וועדת ידין-שרף" שהוקמה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, במטרה לבחון את חלוקת האחריות בתוך קהילת המודיעין הישראלית. ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.

ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידיאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.

בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה לאחר התלבטויות רבות וידין שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת ישראל השמונה עשרה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, שתיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא ותיאר אותו כ "מפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל.. מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול."

Yadin22
מצבת קברו של ידין בהר הרצל

עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין בשמירת אחדותה והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.

ידין נפטר בירושלים ביוני 1984. על שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), מוזיאון מצדה, ומחנה צריפין.

מספריו

  • מגילת מלחמת בני אור בבני חושך: ממגילות מדבר יהודה, בצירוף מבוא, השלמות ופירוש, 1955.
  • המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן, תשי"ח, 1958.
  • הממצאים מימי בר־כוכבא במערת האיגרות, תשכ"ג.
  • תורת המלחמה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכאולוגיים, תשכ"ג.
  • מגילת בן-סירא ממצדה: עם מבוא, השלמות ופירושים, תשכ"ה.
  • מצדה: בימים ההם-בזמן הזה, תשכ"ו.
  • תפילין-של ראש מקומראן, תשכ"ט.
  • החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, ספריית מעריב, ירושלים תשל"א 1971; מהדורה נוספת: 1977. (271 עמודים)
  • חצור: "ראש כל הממלכות האלה", 1975.
  • מגילת המקדש, תשל"ז.
  • רשימת הפרסומים של יגאל ידין, בקטלוג הספרייה הלאומית

לקריאה נוספת

  • Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You: The Life of Yigael Yadin: Soldier, Scholar, and Mythmaker of Modern Israel, Addison Wesley, 1993

קישורים חיצוניים

מפרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ אבי שליים, יגאל ידין על מלחמת העצמאות והשיחות עם המלך עבדאללה
  2. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק טו, עמ' 943.
  3. ^ How Did the Great Isaiah Scroll Return to Israel?.
  4. ^ יגאל ידין נתמנה פרופסור לארכאולוגיה, דבר, 25 באוגוסט 1959
  5. ^ Yadin and Perrot Share Israel Museum Archaeology Prize באתר Bas Library
  6. ^ אנשי מדע בלתי מפלגתיים בעד שינוי שיטת הבחירות, דבר, 25 בספטמבר 1959
אלעזר ליפא סוקניק

אליעזר ליפא סוּקֶנִיק (12 באוגוסט 1889, ביאליסטוק – 28 בפברואר 1953, ירושלים) היה ארכאולוג, פרופסור וראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות ועסק בחקירתן. ייסד (יחד עם משה דוד קאסוטו) את האנציקלופדיה המקראית.

אמנון בן-תור

אמנון בן־תור (נולד ב-1935) הוא ארכאולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה לשנת תשע"ט. תחום התמחותו העיקרי הוא ארכאולוגיה של המזרח הקדום וארכאולוגיה מקראית. התמחה באומנות הגילוף של תקופת הברונזה, ביחסים בין תרבויות בעת העתיקה (מצרים העתיקה וכנען), ומאז 1990 מתמקד בחקר תל חצור כמפתח לחידות רבות בתחום. הוא היה שותפו של יגאל ידין בחפירות תל חצור וחפר איתו גם במצדה וכתב ספר בנושא. בן-תור מחזיק בהשקפה לפיה הממלכה המאוחדת אכן התקיימה במציאות כממלכה ששלטה על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, בניגוד לדעת פרופסורים "מינימליסטיים" כישראל פינקלשטיין, נדב נאמן וזאב הרצוג וזאת על סמך פרשנות ארכאולוגית של הממצאים בשטח ולא על סמך אמונה דתית או אידאולוגיה, כהגדרתו.

אביו הוא הגאולוג פרופסור יעקב בן־תור שקיבל את פרס ישראל ב-1955. רעייתו, ד"ר דפנה בן-תור, הייתה אוצרת תרבות מצרים במוזיאון ישראל.

בבתא

בּבּתא בת שמעון (104-?) הייתה בעלת קרקעות אמידה בעין גדי לאחר חורבן בית שני. היא מתה במהלך מרד בר כוכבא במצור על מערת האיגרות. ארכיון המסמכים שהותירה אחריה במערה הוא מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים, הכלכליים והמשפטיים בתקופתה. מתוכו מתגלה דמותה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק.

בריכת דורה

"בריכת דורה" כפי שמה הישן, ובעגה המקומית מכונה "שלולית החורף", היא בריכת חורף בדרום העיר נתניה אשר סביבה התפתח פארק ציבורי המהווה את מהפארקים הראשיים בעיר (ובדרום העיר בפרט).

הבריכה והפארק נמצאים צפונית מזרחית לשמורת האירוסים (כביש ראשי מפריד ביניהן) בין שכונות האירוסים, נווה עוז (גלי ים) ורמת יגאל ידין (לשעבר שיכון דורה). השטח סביב השלולית (300 דונם) הוכרז כשמורת טבע. אך תהליכי העיור שחלו סביבה גרמו לפגיעה במגוון הביולוגי העשיר אשר שכן בה, ובנוסף השפיעו על היקוות המים לבריכה.

הבריכה (כמו עוד בריכות חורף רבות וחשובות, כבריכת יער בחדרה), מהווה כיום שריד לבריכות החורף ובתי הגידול הלחים הרבים שכיסו את אזור השרון, שהואיל ויובשו עד תחילת המאה העשרים.

במפת PEF משנת 1880 נקראת הביצה Bass el Hindi

(בתרגום חופשי מערבית: "הביצה של ההודי" בהקשר לקולניאליזם הבריטי בהודו).

בסיס חטיבת אלכסנדרוני במלחמת העצמאות, המוכר גם כ"בסיס אלכסנדרוני" וקודם להקמת המדינה היה בסיס צבאי בריטי, הקיף את השלולית, ונודע בשם "מחנה דורה" על שם דורה אבן, אשת דן אבן, מפקד החטיבה דאז (בדומה לשיכון דורה).

הכנסת התשיעית

כהונתה של הכנסת התשיעית החלה ב-13 ביוני 1977, בעקבות הבחירות שנערכו ב-17 במאי אותה שנה. בבחירות אלה התרחש "המהפך", שבעקבותיו, לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, הוקמה ממשלת ימין, בראשותו של מנחם בגין.

את ישיבתה הראשונה של הכנסת התשיעית פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, זרח ורהפטיג. מיד אחר כך נבחר יצחק שמיר ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 61 מקולות חברי הכנסת, וגבר על שלושה חברי כנסת אחרים, שלמה הלל (32 קולות), בנימין הלוי (15 קולות) ומאיר וילנר (4 קולות).

הבחירות לכנסת העשירית הוקדמו עקב בקיעים בקואליציה והתקיימו ב-30 ביוני 1981. כהונתה של הכנסת התשיעית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת העשירית, ב-20 ביולי אותה שנה.

התנועה הדמוקרטית לשינוי

התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) - הייתה מפלגת שמאל שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977.

ועדת אגרנט

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.

ז

ז' היא האות השביעית באלפבית העברי, שמה זי"ן (זַיִן) נגזר מכלי זין, וצורתה כשל חרב. בפי יהודי תימן נקראת האות זאן.

בכתב הפיניקי העתיק נראתה כאות Z, ובספר תולדות המלחמה בארצות המקרא של יגאל ידין הוקדש פרק למציאת כלי מלחמה עתיק בעל צורה זו. על פי ממצאים הוא שיער שמדובר בכלי דמוי בומרנג עתיק, ששימש לציד.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ז' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי (z/ ‏:IPA/). זי"ן גרושה מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי (ʒ/ ‏:IPA/), והגייתה היא כשל J בצרפתית כמו בשם ז'בוטינסקי, וכך גם הגייתה בפי יהודי צפון אפריקה ותימן, כאשר היא מודגשת.

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ז' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ד': הזדמן, הזדקר.

בגימטריה ערכה 7, ובהתאם לכך כיתה ז' היא הכיתה השביעית בבית הספר. כשהאות ז' מופיעה בראש מספר, פירושה 7,000, למשל: ז'תשנ"ד הוא 7754‏.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ז' היא כ־0.88% מכלל אותיות האלף-בית. זו האות הנדירה ביותר בשימוש מבין האותיות ללא אותיות סופיות.

ז' הוא הקיצור של המילה "זכר".

המילה "זין" בסלנג היא כינוי לאיבר המין הגברי, הפין, ובהתאם לכך, ביטוי הסלנג סוג ז' פירושו מוצר באיכות ירודה ביותר.

כ"ו באדר

כ"ו באדר הוא היום העשרים ושישה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כ"ח בסיוון

כ"ח בסיוון הוא היום העשרים ושמונה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל, ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, הידועה גם בשם מגילת המלחמה, היא אחת ממגילות ים המלח. נתגלתה יחד עם שבע המגילות שנמצאו במערה מספר 1 בקומראן, והיא אחת משלוש המגילות שנרכשו בשעתן על ידי אלעזר ליפא סוקניק לאוניברסיטה העברית בירושלים.

המגילה היא למעשה מדריך לארגון צבאי ולאסטרטגיה, ושמה הפך ברבות השנים לניב שגור בעברית לתיאורה של מלחמה טוטאלית בה יש רע וטוב מוחלטים. המגילה נשתמרה בכמה עותקים ופרגמנטים כולל 1QM, 4Q491-496. מגילות אלה כוללות נבואה אפוקליפטית לגבי מלחמה בין בני אור ובני החושך. המלחמה מתוארת ראשית כתקיפה של בני האור נגד אדום, מואב, בני עמון, העמלקים, הפלשתים, וכתים של אשור (המכונים בליעל), והם ככל הנראה הרומאים, הנתמכים בידי אלה ש"הפרו את הברית" כולל בני לוי, יהודה ובנימין.

שאר הטקסט הוא תיאור מפורט של אירועי המלחמה וכיצד יש לנהוג בה.

הארכיטקטורה של היכל הספר במוזיאון ישראל, שם מוצג חלק קטן מהמגילות, אמורה לשקף את הנאמר במגילה זו - הכיפה בה נמצאת התצוגה היא בצבע לבן בוהק (בני אור) ומולה ניצב קיר שחור (בני חושך).

בשל הסגנון הלשוני ובשל השקפות דומות המובעות בהן, משייכים את כתיבתן לאותה כת סודית.

מגילה "מלחמת בני האור בבני החושך", מתארת את המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב - בני האור, לכוחות הרוע - בני החושך ובסופה ינצחו בני האור ויביאו לביעור הרוע מן העולם.

מחלף יגאל ידין

מחלף יגאל ידין הוא מחלף בעיר ירושלים המחבר את כביש 50 (כביש בגין) עם כביש 1 בקטע המכונה כביש 9 בצפון העיר. המחלף גם מקשר לשדרות גולדה מאיר המשמשות ככניסה הראשית לשכונת רמות אלון. העבודות להקמת המחלף החלו בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 והוא נפתח לתנועה בשלבים. השלב האחרון נפתח בשנת 2007 עם פתיחת הקטע בכביש 1 ממחלף שער מוריה למחלף יגאל ידין.

המחלף נבנה משתי מערכות הפרדה מפלסית עצמאיות החולקות ביניהן את כיווני הפנייה האפשריים. כך למשל, נכון לשנת 2017 לא מתאפשרת הפנייה ישירות מכביש 1 בכיוון מזרח לכביש 50 בכיוון דרום אלא דרך שדרות גולדה מאיר ומחלף גולדה מאיר. המערכת המזרחית בנויה כמחלף עלה תלתן חלקי עם שתי לולאות. הגשר בנוי בתוואי כביש 50 וחולף מעל כביש 1, ובשני הצירים מתאפשרת תנועה רציפה ללא רמזורים. גם המערכת המערבית בנויה במבנה עלה תלתן חלקי עם שתי לולאות וגשר בתוואי שדרות גולדה מאיר. הגשר חולף מעל כביש 1 שהתנועה בו רציפה, בעוד שבתוואי הגשר קיימים צמתים מרומזרים.

מתחת למחלף עוברים נחל שורק ויובלו, נחל צופים.

בסמוך למחלף נבנה מסוף אוטובוסים גדול שישרת את התחבורה הציבורית באזור.

מחלף מבוא כרמל

מחלף מבוא כרמל, הנקרא גם "מחלף ידין" הוא מחלף המחבר את כביש 22 (נתיבי המפרץ) עם דרך יגאל ידין בחיפה.

המחלף שהוא אחד הגדולים בישראל נפתח לתנועה בשנת 2010 בעלות של כ-170 מיליון שקל, והוא מקצר משמעותית את הדרך לחיפה לבאים מעכו והקריות, והוא חלק מכביש עוקף קריות המחבר בין חיפה לעכו.

המחלף מאפשר נסיעה רציפה וללא רמזורים על כביש 22 והוא עובר בגשר עילי מעל דרך יגאל ידין שממנו ניתן לעלות על הגשר באמצעות רמפת עליה מיוחדת, כמו כן הירידה מן הגשר לכיוון שדה התעופה חיפה הצמודה אליו מתבצעת על ידי לולאה סיבובית אל דרך יגאל ידין. הגשר עובר מעל מסילת הרכבת לכיוון נהריה, וכן מעל נחל קישון ונחל גדורה.

ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.

מרכז פוליטי בישראל

המרכז הפוליטי ביישראל מציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומציג השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות. הוא שואף לאזן בין כלכלה חופשית לסולידריות חברתית ומשלב נציות ביטחונית עם פרגמטיזם מדיני. המרכז שואף לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל לצד סקפטיות ביכולת להגיע להסכם שלום מול הפלסטינים. בנושאים האזרחיים המרכז שואף ליצור פוליטיקה פחות "שבטית" ומקדם בעמדות ליברליות ופלורליסטיות.

עד 1977 מפלגות המרכז אופיינו כאנשי העלייה הרביעית, לרוב אמידים ממוצאי אירופאי. שאיפתם העיקרית הייתה שוק חופשי ופרגמטיות מדינית. הקמת ד"ש וחבירת יגאל ידין למנחם בגין הולידה את "המהפך". מפלגת השלטון היחידה בישראל ממחנה המרכז הייתה מפלגת קדימה. המפלגה זכתה לפופולריות בעקבות האכזבה בימין הרך מרעיון של ארץ ישראל השלמה ואכזבה בשמאל הרך מההיתכנות להשיג שלום.

צריפין

צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, הכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44, במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.

עם בניית עיר הבה"דים, והעתקת הבסיסים הצבאיים אליו, עד שנת 2020 כלל בסיסי צריפין יפונו, והשטח יעבור למטרות נדל"ן.

קדמוניות

קדמוניות הוא כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. יוצא לאור על ידי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה מאז 1968 ביחד עם רשות העתיקות, ונערך על ידי אפרים שטרן. "קדמוניות" הוא המשכו של כתב העת "ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה", שיצא לאור בין השנים 1967-1933. עורכו הראשון היה יגאל ידין.

עד דצמבר 2010, יצאו 140 חוברות.

ראש המטה הכללי

ראש המטה הכללי (או בקיצור: הרמטכ"ל) הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ההגנה לישראל.

ראש המטה הכללי נתון למרות ממשלת ישראל וכפוף ישירות לשר הביטחון. הוא קצין בדרגת רב-אלוף (רא"ל), הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי • יגאל ידין • מרדכי מקלףמשה דייןחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לבדוד אלעזרמרדכי גוררפאל איתןמשה לוידן שומרוןאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקשאול מופזמשה יעלוןדני חלוץגבי אשכנזיבני גנץגדי איזנקוטאביב כוכבי דגל הרמטכ"ל
ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)
ראשי אג"ם יגאל ידין • מרדכי מקלףמשה דייןיוסף אבידרמאיר עמיתחיים לסקובצבי צורמאיר זורעיצחק רביןחיים בר-לבעזר ויצמןדוד אלעזרישראל טלרחבעם זאבייצחק חופיהרצל שפיריקותיאל אדםרפאל איתןמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאישאול מופזעוזי דיין
ראשי אמ"ץ דני חלוץגיורא איילנדדן הראלישראל זיוגדי איזנקוטטל רוסויעקב איישיואב הר אבןניצן אלוןאהרון חליוה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.