יגאל הורביץ

יִגָּאֵל הורביץ (15 באוקטובר 1918 - 10 בינואר 1994), מדינאי, חבר כנסת, שר ואיש עסקים, ממקימי הליכוד.

יגאל הורביץ
Horvitz yigal
לידה 15 באוקטובר 1918
נחלת יהודה, פלשתינה (א"י)
פטירה 10 בינואר 1994 (בגיל 75)
כפר ורבורג, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
מקום קבורה בית העלמין, כפר ורבורג
סיעה הרשימה הממלכתית, הליכוד, רפ"י, תנועה להתחדשות ממלכתית, אומץ
שר האוצר ה־7
7 בנובמבר 197913 בינואר 1981
(שנה ו-9 שבועות)
שר התעשייה, המסחר והתיירות ה־11
20 ביוני 19771 באוקטובר 1978
(שנה ו-14 שבועות)
שר בלי תיק
13 בספטמבר 198422 בדצמבר 1988
(4 שנים ו-14 שבועות)
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196920 ביולי 1981
(11 שנים)
16 באוקטובר 198113 ביולי 1992
(10 שנים)
כנסות 7 - 9, 10 - 12
יו"ר ועדת הכלכלה ה־6
11 בדצמבר 197413 ביוני 1977
(שנתיים ו-26 שבועות)

ביוגרפיה

ShanaTova - Yigal Hurvitz
כותרת וסמל "הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית" - יחידה של הבריגדה היהודית בחיל התותחנים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, עם חתימתו
ShanaTova - Yigal Hurvitz2
מעטפת האיגרת; נשלחה מהחזית אל חוקר התנ"ך והעסקן הציבורי ישראל בן-שם ברחוב נחום בתל אביב

יִגָּאֵל הורביץ נולד בשנת 1918 לבלה ויונה במשפחה בת ארבעה ילדים במושב נחלת יהודה. היה חבר מזכירות תנועת הנוער העובד בשנים 19381941. התנדב לצבא הבריטי והיה בין מייסדי המחתרת עם לוחם שהוקמה בשנת 1943 על ידי אנשי אצ"ל וההגנה והתפרקה בסוף אותה שנה. הצטרף אל הבריגדה היהודית עם הקמתה בשנת 1944. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם שחרורו מן הצבא הבריטי, התיישב במושב כפר ורבורג.

בשנת 1944 היה ממייסדי המפלגה האקטיביסטית של בנימין אליאב, תנועת העם למדינה עברית. הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לאספת הנבחרים[1][2] ואירח בנהלל חלק מפעולותיה[3]. בכינוס של התנועה ביולי 1947 אמר הורביץ: "אמנם תנועתנו משתייכת ליישוב המאורגן, אך לא נלחם באחים הלוחמים במדכאי היישוב, בעת שהישוב המאורגן יושב בחיבוק ידיים ועושה – ולפי דעתי ביודעין – את רצונו של השליט הזר"[4].

בשנת 1961 הצטרף הורביץ למפא"י ומאותה שנה ועד שנת 1965 היה חבר מרכז המפלגה וחבר מזכירות תנועת המושבים.

כאיש עסקים, רכש בתחילת 1970 את החברות למוצרי חלב "טנא נגה" ו"המחלבות המאוחדות" ברמת גן, שעמדו בפני פשיטת רגל, איחד והבריא אותן. בשנת 1972 רכש את חברת הגלידות "אדניר", בשנת 1979 הוערך ההון שבבעלותו במאות מיליוני ל"י[5].

ברפ"י וברשימה הממלכתית

בשנת 1965 עזב את מפא"י והצטרף לרפ"י, בראשות דוד בן-גוריון, עם הקמתה. היה מפעילי רפ"י ובשנת 1969 נמנה עם מקימי הרשימה הממלכתית בראשות בן-גוריון, שכללה את אנשי רפ"י שלא הצטרפו למפלגת העבודה עם שמעון פרס, משה דיין ורוב חברי רפ"י. בבחירות לכנסת השביעית נבחר לכנסת מטעם הרשימה הממלכתית.

לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מן הפוליטיקה, עמד הורביץ בראש סיעת "הרשימה הממלכתית" בכנסת[6]. ביולי-אוגוסט 1973 הוביל את הרשימה הממלכתית לקחת חלק בהקמת הליכוד (ביחד עם גח"ל - גוש חירות-ליברלים, הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה)[7]. הורביץ הוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת מטעמה.

בשנת 1976 היה ממייסדי מפלגת לעם (שהייתה חטיבה בליכוד ונוצרה מצירוף של הרשימה הממלכתית, המרכז העצמאי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה) ועמד בראשה.

תקופת כהונתו כשר בממשלת בגין

Prof. Joseph Brandes with Yigal Horowitz
יגאל הורוביץ עם פרופ' ברנדס יו"ר עמותת ידידי בית חולים רמב"ם

לאחר המהפך מונה לשר המסחר והתעשייה מטעם הליכוד. הורביץ התנגד להסכמי קמפ דייוויד שנחתמו בשנת 1978, בהצבעה עליהם בכנסת נמנע בהתאם להחלטת סיעת לעם להתנגד להסכמים[8]. בעקבות קבלת ההסכמים בכנסת התפטר הורביץ במפתיע מהממשלה[9] והודיע שיקדיש את זמנו לפעילות פוליטית[10]. הוא ניסה לכפות על השר השני של לעם, אליעזר שוסטק, לפרוש מהממשלה, ולאחר שזה לא עלה בידו הביא לפילוג ב"לעם" והקמת "קבוצת הורביץ"[11]. תפקיד שר התעשייה והמסחר נותר פנוי למשך מספר חודשים בהמתנה להתבהרות המצב ב"לעם". באוקטובר 1978 פורסם שהורביץ מסכים לחזור לממשלה אם הממשלה תבצע את התוכנית להקמת שש ערים יהודיות ביהודה ושומרון[12]. ביולי 1979 נעשו גישושים להחזרתו לממשלה, אולם הוא סירב לשוב לממשלה שלא בתפקיד שר האוצר בגלל התנגדותו למדיניות הכלכלית של הממשלה[13].

לאחר התפטרותו של שמחה ארליך בנובמבר 1979, חזר הורביץ לממשלה כשר האוצר. אחד הצעדים הראשונים בהם נקט, מיד עם הכנסו לתפקיד שר האוצר, היה הפסקת מתן התחייבויות חדשות של האוצר ל"ביטוח הצמדה" (שהיה אמצעי עיקרי לסיבסוד המשק ההסתדרותי שנעשה בעיקר באמצעות בנק הפועלים ומנהליו).

בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, ניסה לצמצם את הגרעון התקציבי. הוא התנגד להעלאות שכר הולכות וגדלות, שהגדילו את גרעון המדינה, ואשר לדעת רבים הביאו לתגובת שרשרת אינפלציונית שדרדרה את המשק. הוא סירב להענות לדרישת המורים לתוספת שכר, שלא היה לה כיסוי תקציבי, והתנגד לדרישתו של שר הביטחון לתוספת תקציב. במחאה לכך לא הגיע הורוביץ לישיבת הממשלה, ולאחר שלא קיבל גיבוי מהממשלה לעמדתו במשך תקופת כהונתו כשר האוצר התפטר מתפקידו בינואר 1981. בתקופת כהונתו הוא החליף את הלירה בשקל.

כשר אוצר נודע הורביץ בהתבטאויותיו שנועדו לעורר את הציבור למצב המשק. הוא נהג להשיב לפונים אליו בבקשה לתקציבים במלים: "אין לי" ועל כן זכה לכינוי "יגאל אין לי". כמו כן השתמש בתחילת כהונתו במטבעות הלשון "רדו מהגג"[14] ו"לרדת מן הגג"[15] בדרישה שהממשלה לא תשתמש בכסף שאין לה. ביוני 1980 הסלים את התבטאויותיו וקרא "מטורפים רדו מהגג!"[16][17], זאת לאחר בקשת תוספת תקציב של שר הביטחון. מטבע הלשון "מטורפים רדו מהגג" זוהה עם הורביץ גם שנים לאחר שעזב את משרד האוצר[18][19].

לאחר כהונתו כשר אוצר

לאחר התפטרותו מן הממשלה הצטרף הורביץ לרשימתו של משה דיין תל"ם בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, אחר-כך הקים את "רפ"י-הרשימה הממלכתית" שלקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 שינתה את שמה לאומץ (בשמה המלא: אומץ-להבראת המשק) והורביץ היה היחיד שנבחר מטעמה.

בממשלת הרוטציה כיהן כשר בלי תיק והופקד על נתינת תשובות לנושאי הפעולות בשטחים בדיונים לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 הצטרף לליכוד (לאחר שנכנס אל הממשלה בתחילה כתומך של המערך)[20] ונבחר מטעמו. לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 שבהן דורג באחד המקומות האחרונים ברשימת הליכוד לכנסת, פרש מהפוליטיקה וחזר לעסקים שאותם העביר לבניו עם תחילת כהונתו כשר, בעקבות המלצות "ועדת אשר" בעניין ניגוד אינטרסים של אנשי ציבור.

בניו מכרו את חברות החלב ועברו לעסקי נדל"ן, הוא השקיע יחד עימם בחוות חקלאיות בדרום אמריקה.

לאחר מותו נקראה דרך על שמו בקריית מלאכי.

משפחתו

הורביץ נישא לאורה לבית כהן ולשניים נולדו שלושה ילדים.

הורביץ היה בן דודו של משה דיין[21] ואחיו של עמוס הדר שנבחר כחבר הכנסת מן המערך.

אילן יוחסין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
(פעילה חברתית)
 
 
 
 
 
 
 
אביבה (וישראל) גפן
 
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
 
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל תלמי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(קונסול ישראל
בניו-יורק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
 
 
 
 
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר, ותסריטאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה, מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (13), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 287 - 299

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תנועת העם למדינה עברית, הבוקר, 30 ביוני 1944
    המועמדים לאספה"נ, הצופה, 25 ביולי 1944
  2. ^ איש "העם" יגאל הורביץ, דבר, 28 ביולי 1978
  3. ^ תנוער נוער, דבר, 1 בספטמבר 1946
  4. ^ קריאה להמשכת המאבק נגד מלחמת־אחים, המשקיף, 6 ביולי 1947
  5. ^ שאול אברון, ההצלחה הכלכלית של יגאל הורביץ, מעריב, 12 באוקטובר 1979
  6. ^ הרשימה הממלכתית מתרפקת על העבר תוך תקווה לעתיד, מעריב, 21 בפברואר 1973
  7. ^ הרשימה הממלכתית החליטה להענות בחיוב לתוכנית המערך, מעריב, 6 באוגוסט 1973
  8. ^ הכנסת אישרה את הסכמי קמפ דייוויד ב-84 קולות, דבר, 29 בספטמבר 1978
  9. ^ א. כנרתי, הורביץ התפטר, דבר, 29 בספטמבר 1978
  10. ^ א. כינרתי, הורביץ: אני לא חוזר לעסקים, דבר, 4 באוקטובר 1978
  11. ^ א. כנרתי, מרכז "לעם" ידון בהצעה של יגאל הורביץ לפרוש מהממשלה ולהישאר בקואליציה, דבר, 25 באוקטובר 1978
  12. ^ יוסף וקסמן, הורביץ מוכן לחזור לממשלה, מעריב, 15 באוקטובר 1978
  13. ^ הורביץ אינו מוכן להיות שר בלי תיק, מעריב, 3 ביולי 1979
  14. ^ יהיו פיטורים בשירות הציבורי ויידחו תביעות שכר שלא כתמורה לפריון, דבר, 4 בנובמבר 1979
  15. ^ יוסף גולן, הוועד הפועל ימליץ ויאשר - הסגנון שיש להסתגל אליו, דבר, 25 בנובמבר 1979
  16. ^ מלחמת גג ומדד, דבר, 16 ביוני 1980
    דוד פדהצור, בלי אחריות, דבר, 20 ביוני 1980
    יוסף גולן, מאה אחוז או הקוץ שבאליה, דבר, 6 ביולי 1980
  17. ^ מועדון חדש לאנשי עסקים, מעריב, 16 באפריל 1984
  18. ^ מטורפים - רדו מהגג!, מעריב, 9 במאי 1983
  19. ^ הביטוי שימש בישראל כבר בשנת 1975, בהקשרים אחרים. ראו: עפרה אליגון, מדענים על הגג, מעריב, 15 באפריל 1975
  20. ^ מנחם רהט, זעם בעבודה: הורביץ מכר את עצמו תמורת מקום שישי ברשימת הליכוד, מעריב, 1 ביוני 1987
  21. ^ אמו בלה הייתה אחותו של שמואל דיין, אבי משה דיין.
10 בינואר

10 בינואר הוא היום העשירי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 355 ימים (356 בשנה מעוברת).

15 באוקטובר

15 באוקטובר הוא היום ה-288 בשנה, (289 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 77 ימים.

אומץ (מפלגה)

אומץ (שם מלא - אומץ להבראת המשק) הייתה מפלגה שהוקמה על ידי יגאל הורביץ לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984.

הורביץ הקים את המפלגה לאחר שפרש מהליכוד, אליו הצטרף לאחר שפרש קודם לכן מתל"ם, מטעמה נבחר לכנסת העשירית.

מצע המפלגה קרא למינויו של יגאל הורוביץ לשר האוצר הדוגל במדיניות של קיצוץ נכבד בהוצאה הציבורית. מבחינה מדינית-ביטחונית הייתה זו מפלגה בעלת קו ניצי אך דוגלת בהקמת ממשלת אחדות לאומית מערך-ליכוד.

בבחירות לכנסת ה-11 התמודדה אומץ כאשר יגאל הורוביץ מוצב במקום הראשון, זלמן שובל במקום השני ויצחק סלוקי במקום השלישי. אומץ, זכתה בסופו של דבר, במנדט אחד בלבד, והורביץ אשר נבחר לנציגה היחיד בכנסת, הצטרף לממשלת האחדות הלאומית שהוקמה לאחר הבחירות כשר ללא תיק. למרות היותו סיעת יחיד כוחו היה רב יותר עקב תמיכתה במערך שהיה תלוי בכל קול של תומכיו בנושאי ממשלת האחדות. ב-1986, בזמן פרשת השב"כ נחתם הסכם חשאי בין אומץ והליכוד שבו נאמר שהורוביץ לא יתמוך בניסיון המערך להפר את הסכם הרוטציה ובתמורה ישוריין לו ולזלמן שובל מקום ברשימת הליכוד לכנסת הבאה (ה-12). אכן, אחר הבחירות, היו שני אישים אלו ברשימת הליכוד.

לאחר הכנסת ה-12 המפלגה לא התמודדה שוב בבחירות, ונמחקה מהמפה הפוליטית.

אידיולקט

בבלשנות, אידיולקט (מיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעיתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. דוגמאות:

דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".

ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).

שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כמו "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".

יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.

מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העברי הרבה אמרות שפר מאנגלית (so am I), מערבית (אבו ענתר) ומשפות רבות אחרות. לעיתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה. לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כינתה "מהפכה דה לה שמאטע".

גיבור הסרט "הערת שוליים" מבין שנימוקי ועדת פרס ישראל לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה – משום שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

בחירות בשיטה הרובנית

בחירות בשיטה הרובנית (או הרובית) הן בחירות בהן הזוכה בבחירות זוכה באופן מוחלט בתפקיד ויריבו אינו זוכה בדבר.

שיטה זו גורמת בדרך כלל למיעוט מפלגות בפרלמנט, דבר המקנה יציבות שלטונית, שכן יצירת קואליציות, בשונה מבחירות בשיטה היחסית היא פשוטה יותר. לעומת זאת הן מהוות מכשול בפני ביטוי דעות המיעוט וייצוג דעות שונות, מונעות פלורליזם פוליטי ופוגעות בעיקרון הייצוג. בחירות בשיטה זו מתקיימות במדינות רבות, הבולטות שבהן: ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה והודו.

על פי חוק דוברז'ה, במערכות בחירות בשיטה זו לרוב תיווצר מערכת פוליטית דו-מפלגתית, כיוון שאין תמריץ לבוחרים להצביע למפלגות קטנות יותר, אם כי ישנם חריגים רבים.

המטבח

בפוליטיקה הישראלית, המטבח או המטבחון הוא כינוי לחבורה מצומצמת של אישים בכירים או יועצים לא-פורמליים הפועלת בצדו של הקבינט ומסייעת לו בגיבוש הערכות ביטחוניות ומדיניות לקראת דיון והכרעה במסגרות ממוסדות.

מקורה של מטונימיה זו הוא גם בקונוטציה של "בישול" הנלווית לפעילות המטבח, וגם במנהגה של גולדה מאיר, בתקופת כהונתה בראשות הממשלה החל ב-1969, לזמן התייעצויות שכאלה בביתה במוצאי שבת, לקראת ישיבת הממשלה ביום שלמחרת. היות שנודע כי היא נוהגת לכבד את הבאים בעוגה שאפתה, "התבקש" הדימוי של דיון סביב השולחן במטבחה. "המטבח של גולדה" כלל בדרך כלל את משה דיין, יגאל אלון, ישראל גלילי ויעקב שמשון שפירא, ואליהם הצטרפו בכירים אחדים לפי הצורך.

משתתפי המטבח מעלים אותו על נס[דרוש מקור], כמערכת לשיקול מוקדם. מתנגדיו טוענים שיש בו כדי לרוקן מתוכן את המוסדות המוסמכים ולשבש את סדרי עבודתם.

בממשלת ישראל ה-18 שבראשות מנחם בגין פעל המטבח במתכונת של 7 שרים, והם: ראש הממשלה בגין, שר הביטחון עזר ויצמן, שר האוצר וסגן ראש הממשלה שמחה ארליך, שר החוץ משה דיין, שר החקלאות אריאל שרון, שר התעשייה, המסחר והתיירות יגאל הורביץ ושר הפנים יוסף בורג. הרכב המטבח השתנה בשנת 1979, אז התפטר עזר ויצמן מכהונת שר הביטחון וראש הממשלה בגין מילא גם את תפקיד שר הביטחון, וכן צורף אליו יצחק שמיר, שהחליף את משה דיין כשר החוץ.

בממשלה ה-27 בראשותו של בנימין נתניהו היה קיים הפורום שנקרא המטבחון, אשר כלל שלושה אישים בכירים: ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ דוד לוי ושר הביטחון יצחק מרדכי. קיומו בוטל ביולי 1997 לאחר שהועלתה מועמדותו של אריאל שרון לתפקיד שר האוצר, והוא תבע להצטרף למטבחון לאחר קבלת התפקיד, דרישה שבעטיה החליט דוד לוי לפרוש מן המטבחון. לאחר שפרש דוד לוי מן הממשלה, חודשה פעילות המטבחון בינואר 1998, והרכבו החדש היה: בנימין נתניהו, יצחק מרדכי, אריאל שרון ושר התעשייה נתן שרנסקי (ולפרקים גם יצחק לוי). בינואר 1999, בעקבות חילופי השרים במשרד הביטחון, הודיע נתניהו על ביטול המטבחון ועל החלפתו בצוות שיכלול אותו ואת השרים שרון ושר הביטחון משה ארנס יחד עם היועץ לביטחון לאומי.

בממשלה ה-32, ממשלתו השנייה של בנימין נתניהו, התקיים פורום מצומצם של שרי ממשלה. תחילה כונה הפורום השביעייה, והוא כלל את ראש הממשלה נתניהו ואת השרים אהוד ברק, אביגדור ליברמן, משה יעלון, דן מרידור, בני בגין ואלי ישי. עם צירופו של השר יובל שטייניץ לפורום השרים שונה השם ל-השמינייה. באוגוסט 2012 הצטרף לפורום המצומצם השר אבי דיכטר, ובהתאמה שונה שמו לפורום התשיעייה. עם התפטרותו של השר ליברמן שב הפורום למנות שמונה חברים. "המטבחון המצומצם" כלל בממשלה ה-32 את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן.

הרשימה הממלכתית

הרשימה הממלכתית היא מפלגה שהקימו פורשים מרפ"י לקראת הבחירות לכנסת השביעית ובראשה עמד דוד בן-גוריון. בשנת 1970 התנער בן-גוריון מן הרשימה הממלכתית ובעקבות זאת פרשו ממנה חלק מהפעילים והשאר חברו לליכוד. בשנת 1976 התאחדה הרשימה הממלכתית עם המרכז העצמאי להקמת מפלגת לע"ם. בשנת 1981 פרשו יוצאי הרשימה הממלכתית מהליכוד והקימו את "רפ"י - הרשימה הממלכתית".

יורם ארידור

יורם ארידור (נולד ב-24 באוקטובר 1933) הוא פוליטיקאי ישראלי, לשעבר שר וחבר כנסת.

יצחק פרץ (חבר הכנסת)

יצחק פרץ (3 ביוני 1936 - 17 באוקטובר 2002) היה איש ציבור ישראלי. כיהן כראש עיריית דימונה וחבר הכנסת מטעם הליכוד, רפ"י - הרשימה הממלכתית והמערך.

פרץ נולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לישראל במסגרת עליית הנוער, בשנת 1950. כעבור שנתיים מעלייתו הצטרף לשורות מפא"י. הוא למד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר שירותו הצבאי עבד כמורה ברחובות ובראשון לציון. בשנות השישים עבר לדימונה וכעבור תקופה מונה למנהל מחלקת החינוך בעירייה.

בשנים 1971–1974 כיהן פרץ כראש עיריית דימונה, מטעם מפלגת רפ"י.

בשנת 1973 נבחר לכנסת ה-8 מטעם הליכוד. לאחר המהפך ב-1977 כיהן כסגן שר התעשייה, המסחר והתיירות ,תחת השר יגאל הורביץ, מיוני 1977 עד ינואר 1979. ב-26 בינואר 1981 פרש מהליכוד והקים את סיעת רפ"י - הרשימה הממלכתית, יחד עם חברי הכנסת יגאל הורביץ וזלמן שובל. חזר לליכוד ב-27 במאי באותה השנה, ונבחר שוב מטעמו לכנסת ה-10. ב-26 באוקטובר 1982 פרש שנית מהליכוד יחד עם חבר הכנסת אמנון לין והצטרף למערך עם הבטחה לשריון בבחירות הבאות. בעקבות ההסכם, נבחר לכנסת ה-11 מטעם המערך.

לאחר פרישתו מהכנסת התמנה פרץ ליו"ר הוועד הפועל הציוני וחבר הדירקטוריון בקרן קיימת לישראל ובסוכנות היהודית.

בנו, יוסי, הוא מוזיקאי שהשתתף בהרכבים "איך זה עובד באמת" ו"דברים שעשיתי עם אחותי".

כ"ז בטבת

כ"ז בטבת הוא היום העשרים ושבעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושבעה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז טבת היא פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בא.

ממשלת ישראל העשרים ואחת

ממשלת ישראל ה-21 בראשות שמעון פרס הושבעה ב-13 בספטמבר 1984 (ט"ז באלול ה'תשמ"ד), וסיימה כהונתה ב-20 באוקטובר 1986 (י"ז בתשרי ה'תשמ"ז).

ממשלת ישראל העשרים ושתיים

ממשלת ישראל העשרים ושתיים, בראשות יצחק שמיר, הושבעה ב-20 באוקטובר 1986 י"ז בתשרי ה'תשמ"ז, וסיימה כהונתה ב-22 בדצמבר 1988, י"ד בטבת ה'תשמ"ט.

ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.

מפלגת לע"ם

מפלגת לע"ם (בשמה המלא: תנועת עבודה ממלכתית בליכוד) הייתה מפלגה בתוך סיעת הליכוד, שהתקיימה בין השנים 1976 ל-1985.

באוקטובר 1975 החלו שיחות על איחוד המרכז העצמאי, הרשימה הממלכתית, והתנועה למען ארץ ישראל השלמה שהיו כולן חברות בליכוד, לקראת איחוד כולל של כל החטיבות בליכוד למפלגה אחת. השיחות הסתיימו בינואר 1976 בהכרזה על הקמת מפלגת לע"ם, שהייתה לחטיבה השלישית בגודלה בליכוד, לצד חרות והמפלגה הליברלית. יו"ר המפלגה היה יגאל הורביץ, יו"ר מרכז המפלגה היה משה שמיר ויו"ר המזכירות היה אליעזר שוסטק. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נבחרו לרשימת הליכוד לכנסת מועמדי לע"ם בשיטת הכל בוחרים בכל, תוך שמירת שריון לחטיבות השונות של המפלגה. בבחירות הצליחו כל חברי הכנסת של המפלגה בכנסת השמינית להיבחר מחדש. משה שמיר היה הנציג החדש היחיד, שנבחר לנציג חטיבת תנועת העבודה למען א"י השלמה בגוברו על יעקב אייגס וצבי שילוח, לאחר שאברהם יפה הודיע שלא יתמודד. מועמדים אחרים שלא נבחרו היו מאיה תבורי, אריה גולדשטיין ואהרן מלצר.

ב-1981 פרשו יגאל הורוביץ, זלמן שובל, ויצחק פרץ מהמפלגה והקימו מחדש את הרשימה הממלכתית כסיעה עצמאית תחת השם "רפ"י - הרשימה הממלכתית" (מאוחר יותר הצטרפו הורוביץ ושובל למשה דיין בהקמת תל"ם, ואילו פרץ חזר לליכוד). ב-1985, על רקע מאמצי "התנועה לליכוד הליכוד" שפעלה באותן שנים על מנת למזג את התנועות השונות שפעלו בתוך הליכוד לכדי מסגרת מפלגתית אחת, נטמעה מפלגת לע"ם בתוך תנועת החרות. שלוש שנים לאחר מכן באוגוסט 1988 איחדו חרות והמפלגה הליברלית את מוסדותיהן המפלגתיים, ובכך בא הקץ על קיום המפלגות הפנימיות בליכוד.

משרד התיירות

משרד התיירות הוא המשרד הממשלתי האחראי על פיתוח ושיווק התיירות למדינת ישראל.

עמוס הדר

עמוס הדר (7 בספטמבר 1923 – 13 בינואר 2014) היה חבר כנסת ומזכ"ל תנועת המושבים.

הדר נולד בנהלל בשם עמוס הורביץ, אחיו של יגאל הורביץ ובן דודם של משה, זוהר ואביבה דיין (גפן). הדר היה בוגר תנועת הנוער העובד והלומד, התגייס להגנה, שירת בבריגדה בתקופת מלחמת העולם השנייה. במלחמת השחרור לחם בקרבות עמק הירדן ובקרבות משמר העמק. הדר שימש מזכיר מושב נהלל ומרכז ועדת המשק של תנועת המושבים. בשנת 1954 החל לפעול בנגב בהתנדבות מטעם תנועת בני המושבים. באותה שנה הצטרף הדר לרפ"י, ממנה התפלג ב-1968 והתאחד אל מפלגת העבודה. בשנת 1974 הוא החל לכהן כחבר הכנסת במקומו של עוזי פיינרמן. כהונתו של הדר בכנסת נמשכה לאורך הכנסות השמינית והתשיעית. בתום כהונתו הוא כיהן כמזכ"ל תנועת המושבים (1982–1985).

שמחה ארליך

שמחה ארליך (15 בדצמבר 1915 - 19 ביוני 1983) היה פוליטיקאי ישראלי ושר האוצר בממשלת בגין הראשונה.

תנועה להתחדשות ממלכתית

תל"ם - תנועה להתחדשות ממלכתית היא מפלגה ישראלית שפעלה בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, בראשות משה דיין ומרדכי בן פורת.

תנועת העם למדינה עברית

תנועת העם למדינה עברית או בקיצור תנועת העם, הייתה מפלגה לוחמנית קטנה שפעלה בשנים 1944-1948 בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל.

המפלגה הוקמה על ידי יוצאי ההסתדרות הציונית החדשה שבקשו לשוב לשתף פעולה עם היישוב המאורגן. אליהם חברו אנשי ההתיישבות העובדת, בראשות יגאל הורביץ, שבקשו קו לוחמני יותר נגד שלטונות המנדט הבריטי מז שהובילה מפא"י. המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לאספת הנבחרים בשנת 1944. בראש הרשימה עמד בנימין אליאב, לאחריו הוצב יגאל הורביץ ובהמשך הוצבו ישראל בן-שם, ד"ר מ. מרכוס וערי ז'בוטינסקי. הצבת יגאל הורביץ, איש ההתיישבות העובדת, במקום השני, נועדה לתת לתנועה תדמית של תנועה רחבה יותר מאשר יוצאי התנועה הרוויזיוניסטית. בבחירות זכתה המפלגה בנציג אחד, בנימין אליאב, באספת הנבחרים. פעילים נוספים בתנועה היו קלמן כצנלסון וע. יאורי. בשנת 1946 הציגה התנועה רשימה בבחירות לקונגרס הציוני.

בכינוס הארצי הראשון של התנועה, בקיץ 1945, הציג בנימין אליאב (לובוצקי) את חזונו:

"בקרב כל הדור, גם אלו, המשתייכים למפלגות הישנות, נשמעות בעיקר שתי תביעות יסודיות: אקטיביזם מלוכד של המוני היישוב נגד המשטר הקולוניאלי, והקמת מרות ממלכתית אחת ביישוב העברי, שתחולל בו שינויים סוציאליים ניכרים ותערוך את כוחות המשק וכוחות האדם למאבק על העצמאות העברית."בנוסף, חרתה התנועה על דגלה את ביטול משטר המפלגות.

בשנת 1946 הקימה המפלגה תנועת נוער בשם "נחשונים".

בתחילת 1948 הקימו אנשי המפלגה את העיתון "מברק" בשיתוף עם לוחמי חרות ישראל. המפלגה נתנה לעיתון תדמית חוקית והלח"י סיפק את המימון. במרץ 1948 עזבו אנשי התנועה את "מברק" בשל מחלוקת על אופיו הפוליטי של העיתון,

שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליך • יגאל הורביץ • יורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיראברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןמאיר שטריתסילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003):
פרץ ברנשטייןאליעזר קפלןיעקב גרידב יוסףפרץ נפתליפנחס ספירחיים יוסף צדוקזאב שרףיוסף ספירחיים בר-לב • יגאל הורביץ • גדעון פתאריאל שרוןמשה נסיםמיכה חרישנתן שרנסקירן כהןאהוד ברקדליה איציק סמל מדינת ישראל
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013):
דני נוהאהוד אולמרטאלי ישיבנימין בן אליעזרשלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016):
נפתלי בנטאריה דרעיבנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך):
משה כחלוןאלי כהן
יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמן • יגאל הורביץ • שמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמןאיתן כבל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.