יבנאל

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

יבנאל
Yavneel local sign 01
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שניר דניאל אריש
גובה ממוצע[1] ‎12 מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 4,294 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 226
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 138 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 221
תחום שיפוט[2] 31,210 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 64
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil
 
יבנאל
יבנאל
32°42′36″N 35°30′24″E / 32.7101224017249°N 35.5067077437891°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4624
    - דירוג מדד ג'יני 29
פרופיל יבנאל נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
Yavneel early 20s
יבנאל ב־1910
Yavneel
יבנאל – צילום אוויר
Yavneel 2
רחוב ביבנאל
Zoltan Kluger. Jawneel (Galilee)
יבנאל, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937

היסטוריה

בית עלמין יבנאל
בית העלמין יבנאל

רקע

ראשיתה של ההתיישבות ביבנאל בכישלון ההתיישבות היהודית בחורן. באוגוסט 1898 נטשו מתיישבי חורן את היישוב, לאחר שלוש שנות התיישבות. שתי קבוצות המתיישבים האחת של עולי רומניה ורעותה מעולי בולגריה התפצלו לשני יעדים. עולי בולגריה בראשות יצחק לוי עברו לצפת ועולי רומניה בראשות יחיאל ברקוביץ' עברו למטולה. הקבוצות שמרו על קשר ביניהן, נודעו בגליל כאנשי סאחאם ג'ולן ותרו אחר אתר התיישבות חדש.[3]

העלייה לקרקע

ב־1901 רכשה יק"א קרקעות במימון הברון רוטשילד[4] באזור חורבת ימה ("ח'רבת ימא"), בה שכנה לפי הסברה[5] העיירה התלמודית "כפר ימה", אשר זוהתה על ידי חז"ל עם העיר המקראית "יַבְנְאֵל" שבנחלת שבט נפתלי.[6]

הקרקעות שנרכשו הוצעו ל"אנשי סאחאם ג'ולן" וב־1901 עלו עשר משפחות מצפת, ראש פינה, ומטולה לקרקע. ראשוני המתיישבים ביבנאל מאנשי סאחאם ג'ולן היו: שבתאי סאחין, יחיאל ברקוביטש, יעקב ואלוביטש, א. אלכסנדר, שמואל צבי מייזל, ניסים לוי, דוד יוסף לוי, פסח מקארוב, יצחק לוי, עזריאל לוי, יחזקאל לוי, משה בנימין, יעקב אליהו, משה וינגר, משה פורטר, משה לבקוביטש, אליהו גוטרמן, יעקב לייבוש מאירוביטש. מאנשי ראש פינה: יעקב דב מגידוב, שמואל פיקוביטש, מאיר כץ. מאנשי מטולה: אברהם רזניק, אריה לייב שמואלביטש, אליעזר שיינוק, יוסף צוקרמן, משה כהן, יצחק ששון, אברהם ימני (קירה), זבולונוביטש, אשר נחומובסקי, אליעזר סגל, מאיר זילברשטיין, חיים יצחק מרגלית, יולס ברקוביטש, אנשל שיינוק, אברהם קוסטיצקי.[7] ב־1902 החלו בעבודות להרחבת המושבה לכדי 40 משפחות, תוך הקצאת 300 דונמים לכל משפחה. בשנה זו החלו עימותים עם ערביי הסביבה ובמקביל פרצה מגפת כולירה שגבתה קורבן ראשון מקרב עולי רומניה. ב־1903 מנה היישוב 39 משפחות. ארבע־עשרה מעולי רומניה, עשר מעולי בולגריה, אחת מעולי כורדיסטן וארבע־עשרה משפחות נוספות שהגיעו ממטולה. למוח'תאר המושבה מונה עזריאל לוי מיוצאי בולגריה שנודע באזור בקשיחותו ובכוחו הפיזי הרב.

ב־1909 הואשם לוי על ידי כפריים ערבים ברצח אחד מחבריהם שהסתנן ליבנאל לביצוע גניבה חקלאית. מחשש לנקמת דם עזב לוי את הארץ והיגר לבולגריה. גם לאחר שהוברר שהערבי נרצח על רקע סכסוך פנים שבטי, סירבו העות'מאנים לאשר ללוי לחזור והוא נותר בבולגריה. ב־1910 עזבה משפחתו של לוי את יבנאל וחזרה לבולגריה. כעבור מספר חודשים עזבו שאר תשע המשפחות מעולי בולגריה את המושבה.[8]

ביסוס המושבה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חל פיתוח חקלאי מואץ במושבה, גודלו גידולי שדה, ירקות ופירות וכן נבנו לולים. ב־6 באפריל 1944 נערך במושבה יבנאל, קרב בין חיילים בריטים ובין שני לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר, שהתבצרו באחד הבתים במושבה וסירבו להיכנע. הקרב נגמר במותם של שני לוחמי הלח"י.

בסוף תקופת המנדט נחתו במושבה מטוסי ההעפלה האווירית מעיראק ב"מבצע מייקלברג".

ביבנאל הוקמה המעברה הראשונה כפי שמובא בארכיון יבנאל[9]: "1948 - ראשוני העולים, מניצולי השואה ומכל קצוות תבל, נקלטו ביבנאל. בתחילה שוכנו באוהלים ובצריפים - במעברה הראשונה."

ביבנאל נוסדו התאחדות האיכרים, התאחדות הפועלים החקלאיים, טייסת הגליל וחטיבת גולני.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים ביבנאל 4,294 תושבים (מקום 226 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, ליבנאל דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 43.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,080 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[10]

כמו בעבר, רוב האוכלוסייה במקום חילונית או מסורתית.

בתחילת שנות השבעים, התמנה לרב המקומי הרב סיני מאיר פרנקל שנבחר לתפקיד בהיותו בגיל 21 והוכתר כרב הצעיר ביותר במדינה. הרב פרנקל הצליח להפוך את המושבה הקטנה למרכז תורני ארצי, כשהצליח להביא למושבה קבוצות מכל קצוות הקשת הדתית והחרדית. כמו כן הקים עשרות ארגוני פעילות ענפה בכל תחומי החיים בתורה חינוך וחסד.

בסוף שנות השמונים התיישבה במקום קבוצת חסידי ברסלב בראשות הרב אליעזר שלמה שיק - המכונה גם 'הצדיק מיבנאל'.[11] למרות התנגדות של המועצה הוא לא התייאש והתיישב במקום עם קבוצה מחסידיו.[12][13][14] נכון לעשור השני של המאה ה־21 מתגוררים ביבנאל כ־400 משפחות של חסידי ברסלב והם מהווים כ־30% מהאוכלוסייה במקום.[15] הקהילה מפעילה מערכת חינוך ענפה משלה, הכוללת פעוטונים, גני ילדים, תלמוד תורה לבנים, בית ספר לבנות, ישיבה וכוללי אברכים, וכן ארגוני צדקה וחסד. חסידי ברסלב מכנים את המקום בפרסומיהם "יבנאל עיר ברסלב".

במהלך השנים עלה חשד כי בקהילת ברסלב ביבנאל חיתנו עשרות קטינים.[16]

בתוכנית "קשר השתיקה" (שודרה בערוץ 13 ביום 24/12/2018) חשפה צופית גרנט קיומן של פרשיות אונס רבות של ילדות וכמה ילדים בתוך המשפחות, על ידי אחים, הורים ודודים - פרשיות שהיו ועדין נפוצות בתוך משפחות הקהילה החרדית ביבנאל, ומעולם לא זכו לטיפול הרשויות.

בשנת 2012 (תשע"ב) הסתיימה בניית בית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב, וטקס חניכתו נערך בהשתתפות אלפי אנשים.

המושבה בספרות העברית

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור:

משם הלך לטבריה... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים... באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה.

מאיר שלו, עשו, הוצאת עם עובד עמודים 43-44

לקריאה נוספת

  • מרדכי נאור, יבנאל : מעשים ומראות, תרס"ב-תשמ"ב / 1901-1981, יבנאל - המועצה המקומית, תשמ"ב/1982.
  • אטלס ההתיישבות בישראל, אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, 2004. כתבה וערכה חנה ביתן, המרכזת המדעית של ועדת השמות הממשלתית.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל אתרי מורשת בישראל

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ חיים קשלס, ראשית הפעילות הציונית, עלייה והתיישבות בארץ ישראל, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות־יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 100-104.
  4. ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
  5. ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014 עמ' 120-119.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'; השוו: ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
  7. ^ אברהם קוסטיצקי, בטרם האיר הבוקר. מסיפורי ראשונים בגליל. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור. 1988. עמודים 68-69.
  8. ^ קשלס, חיים, ראשית הפעילות הציונית, עליה והתיישבות בארץ ישראל, עמודים 104-106.
  9. ^ ארכיון יבנאל על שם שרה ויצחק שרפמן
  10. ^ פרופיל יבנאל באתר הלמ"ס
  11. ^ מנחם רהט, רבם של חסידי ברסלב: "רכשתי בית ביבנאל", מעריב, 30 בינואר 1986
  12. ^ מנחם רהט, לא ניתן להפוך את יבנאל למאה שערים, מעריב, 24 בינואר 1986
  13. ^ בת יבנאל וחסיד ברסלב, מעריב, 29 בינואר 1987
  14. ^ יהודה גורן, מתיחות ביבנאל עם בואם של חסידי ברסלב למושבה, מעריב, 5 בנובמבר 1986
  15. ^ אורי אס, חשד: בקהילת ברסלב במושבה יבנאל חיתנו עשרות קטינים, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
  16. ^ ‫טלי פרקש, הכלה בת 15: נישואי קטינים בישראל, באתר ynet, 1 באוגוסט 2016
אליעזר שלמה שיק

הרב אליעזר שלמה שיק (מכונה בפי תלמידיו מוהרא"ש והצדיק מיבנאל) (כ"א באייר ה'ת"ש, 29 במאי 1940 -י"ז בשבט ה'תשע"ה, 6 בפברואר 2015), היה מייסדה של קהילת "היכל הקודש" בחסידות ברסלב. התגורר ביבנאל ובניו יורק.

ארץ כינרות

אֶרֶץ כִּנְרוֹת היא חלק מבקעת הירדן, הכולל את הכנרת ואת העמקים הסובבים אותה.

גבולותיה נתחמים בדרום על ידי שפכי הירמוך ונחל תבור, בצפון על ידי רמת כורזים (רמת הבזלת שמדרום לעמק החולה), במזרח על ידי מורדות הגולן ובמערב על ידי הגליל המזרחי.

ארץ כינרות כוללת את בקעת גינוסר, בקעת יבנאל, בקעת בית צידה ואת בקעת כינרות, שמדרום לכנרת והיא מגיעה עד דרומית לצומת כוכב הירדן. הבקעה היא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. בקעות פוריות וחקלאיות אלו ריכזו סביבן יישובים עוד משחר ההיסטוריה.

כיסוי בשכבה דקה של בזלת מייחד את העמקים הסובבים את הכנרת. אל הבקעות מגיעים נחלים מההרים שמסביב. נחלים אלו חתרו בשכבת הבזלת הדקה וחשפו סלעי משקע שנוצרו בתקופות גאולוגיות קדומות יותר ולכן נמצא בשטח תערובת של סלעי משקע עם סלעי בזלת. הנחלים מביאים סחף רב מההרים שיוצר שכבת קרקע והופך את הבקעות לאזורים חקלאיים פוריים.

מאפיין ייחודי נוסף לאזור זה הם מעיינות חמים, עשירים במינרלים, הנובעים לאורך קווי השבירה של הבקע כגון מעיינות חמי טבריה וחמת גדר. מעיינות אלו משכו מתרחצים ומחפשי מזור למחלותיהם לאורך ההיסטוריה ותרמו לפריחת הערים גדר וטבריה.

ארץ כינרות שימשה כמו שאר חלקי הבקע ציר מעבר חשוב. דרך האורך החשובה עברה לאורך החוף המערבי של הכנרת וחצתה את העיר טבריה. דרכי הרוחב עקפו את האגם מדרום ומצפון. אפיק הירדן, המתחתר בקניון צר ועמוק מצפון לכנרת. והביצות שיצרו נחלי הגולן באזור הבטיחה לא אפשרו מעבר לאורך החוף הצפוני של הימה. בשל כך הדרך הראשית חצתה בעבר את הירדן רק צפונית יותר, באזור גשר בנות יעקב. כיום קיים נתיב תחבורה גם בסמוך לחוף הצפוני, המקשר את מערב הכנרת עם רמת הגולן. מדרום לכנרת נצמד המעבר הראשי בחלקו לאפיק נהר הירמוך, שם גם עברה מסילת הרכבת שנבנתה על ידי הטורקים והגיעה לסוריה. כפי הנראה, המעבר בתקופות הקדומות בין היישובים שהיו על שפת הכנרת התבצע באמצעות סירות.

כלכלת תושבי עמק כינרות התבססה לאורך הדורות במידה רבה על הכנרת. תושבי האזור משתמשים במי הכנרת להשקיה, לדיג ולפיתוח ענף התיירות באגם ובסביבתו.

גובהה כ- 700 מטרים

בית-גן

בית-גן, מושבה חקלאית לשעבר. ממוקמת במזרח הגליל תחתון, בבקעת יבנאל, דרומית מערבית לטבריה, על כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת, סמוכה למושבה יבנאל. צורפה למועצה המקומית יבנאל בשנת 1953.

המושבה הוקמה על ידי נציג יק"א בגליל חיים מרגליות קַלְוָרֵיסְקִי בשנת 1903.

שמה של המושבה ניתן לה לאור בנייתה בצמוד לח'רבת בית ג'ן, בה נמצאו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

זאב וילנאי כתב כי נבנה במושבה "שיכון חדש ליהודי תימן". יק"א רכשה אדמות במקום ביחד עם בקתות של הערבים שהתגוררו שם ויישבה במקום קבוצה של פועלים חקלאיים שעבדו זמן מה בחוות סג'רה. אלו כללו גם קבוצה של גרים מרוסיה. בית-גן הוקמה במתכונת אריסות, שנוסתה אז לראשונה על ידי יק"א. לכל איכר הוקצו 250 דונם כדי שיוכל להתפרנס מהפלחה. לכל מתיישב ניתנו גם 2500 פרנק לקניית משק חי, זרעים וכלי עבודה. אולם התנאים במקום היו קשים הבתים היו במצב גרוע ביותר והגשם דלף לתוכם. בגלל חוסר היכרות עם האדמה היבול בשנה הראשונה היה דל והחקלאים נאלצו לקחת הלוואות לממן את זריעת השנה הבאה. רוב האריסים שקעו בחובות והיתר הועברו על ידי יק"א ליבנאל, בה היו להם בתים מסודרים עם גינות, ובית גן ננטשה. המושבה יושבה מחדש בשנת תרס"ט על ידי בני העלייה השנייה. בסוף שנת 1910 היו במושבה 16 בתים למתיישבים ובית פקידות שהיה בתהליך בנייה. מכסת הקרקע לכל מתיישב היה אמור להגיע ל-250 דונם, אולם בגלל בעיות בהשלמת רכישת הקרקעות הוא היה הרבה פחות. מים, לעומת זאת, היה מספיק. בגלל המצב הקשה של המושבה העניקה יק"א לכל אחד מהמתיישבים אלף פרנק לצורך התבססות. בשנת 1912 עזבו את המושבה שלושה מתיישבים. יק"א הוסיפה לכל מתיישב עוד כ-10-15 דונם מאדמת יבנאל, תוספת לקצבה של 160 דונם שהיה להם.

בית-גן הוקמה במסגרת הקמת שבע מושבות בגליל התחתון בשנים 1902 - 1903: כנרת, על חוף ים כנרת, "מִלְחָמִיָּה", לימים מנחמיה, על גדות הירדן מערבה, יבנאל, כפר תבור למרגלות הר תבור בפתח עמק יזרעאל, המושבה סג'רה, ליד החווה שבנה קודם לכן ומצפה ליד דרך טבריה - נצרת.

בתום מלחמת העולם הראשונה הגיעו לבית-גן כ-50 חברי תנועת השומר הצעיר מגליציה שעלו באוניה "קארנוליה". מתוך קבוצה זו עלו 27 לביתניה עילית ויתרתם הצטרפו לגדוד שומריה של השומר הצעיר בכביש חיפה-ג'דה.

בשנות ה-20 נעשו בבית-גן וביבנאל הסמוכה ניסיונות בגידול טבק. הענף עתיר העבודה הביא למקום כמה קבוצות שעמדו לפני התיישבות הקבע שלהן, ביניהן "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר." (לימים אפיקים), קבוצת השרון וקבוצת "משמר" (לימים משמר השרון). כעבור שנים אחדות נכשל גידול הטבק והופסק.

בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

הזורעים

הזורעים הוא מושב דתי השוכן בשיפולי בקעת יבנאל שמדרום מערב לטבריה, ומשתייך למועצה אזורית הגליל התחתון.

המושב הוקם בשנת 1939 כיישוב חומה ומגדל, מייסדי היישוב היו יוצאי "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מגרמניה ומהולנד, לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפו אליהם קבוצה של יוצאי הבריגדה היהודית והצבא הבריטי וכן קבוצה של ניצולי שואה ומשוחררי מחנות ההסגר בקפריסין שבחרו להתיישב בהזורעים. וב-1958 הגיעה קבוצה נוספת של עולים מצפון אפריקה וכולם יחד ניהלו במקום אורח חיים שיתופי והתמודדו עם אתגרי החיים והחקלאות שהיו אז.

בתחום המושב ובסמוך לו נמצאים שרידיהן של סרגונה, ציידתה, עטוש ודמין. ממזרח למושב עובר רכס פוריה, וממערב לו נמצאים בקעת יבנאל, נחל יבנאל, נחל אדמי, שמורת רכס אדמי והיישובים יבנאל ושרונה.

כביש 767

כביש 767 הוא כביש רוחב אזורי בצפונה של ישראל, המחבר את כפר תבור לדרום הכנרת.

הקטע הראשון של הכביש שנסלל היה מכנרת ליבנאל. חנוכת קטע זה התקיים בחגיגיות רבה במרץ 1929. בשנת 1933 הציעו חקלאי יבנאל למושל להעסיק את נפגעי הבצורת בסלילת הכביש מיבנאל לכפר תבור. אולם הכביש לא נסלל ובינואר 1938 פנו איכרי הגליל לממשלה בבקשה לסלול את הכביש. קטע נוסף של הכביש, מיבנאל לשרונה נסלל במחצית הראשונה של 1940. בתחילת 1940 הוגש למוסדות תזכיר משותף של התאחדות האיכרים והסתדרות הפועלים הדורשת את סלילת המשך הכביש משרונה לכפר תבור, כצורך חיוני של ההתיישבות היהודית בגליל. הכביש נסלל בשנת 1942. בספטמבר 1947 הוחל בסלילת הכביש מכפר תבור לשדמות דבורה.

בימי מלחמת העצמאות, עת נחסם כביש העמקים לתנועה על ידי הלגיון הערבי, הנסיעה בכביש 77 הייתה מסוכנת וכביש עכו-צפת היה בידי הערבים, היה כביש 767 הדרך הראשית שחיברה את הגליל המזרחי עם שאר חלקי מדינת ישראל. לאחר תום המלחמה חזר הכביש לשמש כמעט רק את התושבים ביישובים לאורכו: כפר כמא, יבנאל, שרונה ושדמות דבורה. בשנת 1965 נסלל הכביש מחדש.

בשנים 2003-2018 התרחשו בכביש בין כפר תבור לכפר כמא יותר מ-40 תאונות עם נפגעים, בהם נהרגו שמונה בני אדם ועשרות נפצעו, והוא זכה לכינוי "כביש הדמים". הכביש נעדר שוליים ובחורף 2014-5 נוצרו בו עשרות בורות. בפברואר 2018 נערכה במקום הפגנה של כ-200 משתתפים, בדרישה מהרשויות לטפל במפגעי הכביש. בחודש מרץ 2018 החלו עבודות שיפוץ נרחבות בכביש.

כפר ימה

כְּפַר יַמָּה היה יישוב יהודי קדום בגליל התחתון הנזכר בתלמוד, ואשר לפי הסברה[דרושה הבהרה], מקומו ב"ח'רבת ימא" שבדרום בקעת יבנאל.

בתלמוד הירושלמי זוהתה "כפר ימה" התלמודית עם העיר המקראית "יַבְנְאֵל", אשר נזכרת בספר יהושע בדרום נחלת שבט נפתלי.

היישוב "אדמי הנקב", הנזכר לצד יבנאל בתיאור המקראי, זוהה על ידי חז"ל בשני יישובים תלמודיים נוספים בבקעת יבנאל (ציידתה ודמין). פרטים אלו סייעו לזיהויה של "כפר ימה" עם ח'רבת ימא (צוינה במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל).

בשל הזיהוי האמור של חז"ל לכפר ימה, כונתה המושבה שהוקמה בשנת 1901 בסמוך לח'רבת ימא בשם "יַבְנְאֵל", ומכאן גם שמה העברי של הבקעה כולה - "בקעת יבנאל".

באתר שרידים מתקופת הברונזה הקדומה עד התקופה הביזנטית, וביניהם שרידים המעידים על יישוב יהודי שהתקיים במקום, כגון כלי אבן, מצבה עם כיתוב עברי ("חלפו בר קוי"), בסיסי עמודים, אבני מזוזה וגזית מעוטרות של מבנה ציבור (ככל הנראה בית כנסת), וכן אמות מים מהמעיינות הסמוכים.

מועצה אזורית הגליל התחתון

מועצה אזורית הגליל התחתון היא מועצה אזורית במחוז הצפון, בגליל התחתון, המועצה האזורית הוקמה לאחר הקמת המדינה, בתחילת 1950 במסגרת הקמת מועצות אזוריות בכל רחבי הארץ. בתחומי המועצה 18 יישובים, מהם 8 מושבים. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 15.9 קילומטר. למועצה 16 חברי מועצה ובראשם עומד ניצן פלג. בניין המועצה נמצא במרכז האזורי כדורי, בסמיכות לבית הספר החקלאי כדורי בו לומדים מרבית תלמידי האזור.

מועצה אזורית עמק הירדן

מועצה אזורית עמק הירדן היא מועצה אזורית בעמק הירדן. היא הוקמה בשנת 1949, לאחר שגוש היישובים באזור התקיים משנות ה־30, והיוותה דגם למועצות אזוריות שהוקמו לאחריה.

בתחומי המועצה ישנם 22 יישובים, מתוכם 17 קיבוצים, 4 יישובים קהילתיים ומושב אחד. כמו כן נמצאת בתחומה המכללה האקדמית כנרת.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

משמר השלושה

משמר השלושה היה מושב במזרח הגליל התחתון, בבקעת יבנאל מצפון וסמוך למושבה יבנאל, צורף למועצה המקומית יבנאל בשנת 1953.

המושב הוקם ביום 13 באפריל 1937 על אדמת פיק"א כיישוב חומה ומגדל במטרה ליישב את השטח בין בית-גן ויבנאל.

היישוב נקרא על שם שלושה מתושבי יבנאל, משה זלמן בן-ששון (לונץ), יהודה אליוביץ וגדליהו גלר, שהלכו מבית גן ליבנאל ונרצחו בדרכם, ביום 14 במרץ 1937 במהלכם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ביום השלושים למותם הונח היסוד למושב העובדים על שמם.

בשנת 1953 החליט משרד הפנים באופן חריג לשייך את המושב מבחינה מוניציפלית למועצה המקומית יבנאל. וזאת למרות שמקובל היה לשייך את ישובי ההתיישבות העובדת למועצות אזוריות. הדבר נעשה למרות מחאותיה של המועצה האזורית הגליל התחתון, ושל חלק מחברי המושב.

בשנת 1961 פרשו חלק מחברי האגודה השיתופית "משמר השלושה" והצטרפו לאגודה של החקלאית של איכרי יבנאל. הדבר הביא לפירוק האגודה השיתופית ולחיסול הסופי של המושב. כיום משמר השלושה הוא חלק אינטגרלי מהמושבה יבנאל.

נחל יבנאל

נַחַל יַבְנְאֵל הוא נחל במזרח הגליל התחתון, הזורם לאורך כ-18 קילומטרים ממורדות רכס קרני חיטין אל עמק הירדן ונהר הירדן. בחלקו העליון הוא נחל אכזב, ובחלק התחתון הוא נחל איתן, הודות למעיינות הנובעים בערוצו.

ראשיתו של נחל יבנאל סמוך לקיבוץ לביא בגובה של כ-280 מטרים מעל פני הים. משם הוא יורד לעבר בקעת יבנאל וחוצה אותה מצפון-מערב לדרום-מזרח. ממזרח ליבנאל הוא יורד בתלילות ויוצר ערוץ קניוני בסלעי הבזלת לאורך כ-3 קילומטרים, עד צאתו למישור של עמק הירדן מצפון לתל עובדיה. הוא נשפך לנהר הירדן מדרום לכנרת כקילומטר נוסף מזרחה משם, מול אום ג'וני ודגניה ב', בגובה כ-200 מטרים מתחת לפני הים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

קדש נפתלי

קֶדֶשׁ נַפְתָּלִי היא עירו של ברק בן אבינעם, כמסופר בספר שופטים, פרק ד'. מכאן יצא עם עשרת אלפים איש למלחמה ביבין מלך חצור.

קדש זו מזוהה עם ח'ירבת קדיש שלמרגלות רכס פוריה, במדרון הפונה מזרחה, בדרום מזרח נחלת שבט נפתלי, במזרח בקעת יבנאל. התוספת "נפתלי" נועדה, ככל הנראה, להבדיל בינה לבין העיר קדש שבנחלת שבט יששכר, שעליה מסופר בדברי הימים א', ו', נ"ז. קדש זו מזוהה עם תל אבו קודיס, כשלושה ק"מ מדרום-מזרח לצומת מגידו.

אין קשר בין קדש נפתלי שבבקעת יבנאל לבין קדש שבגליל העליון, המכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" (יהושע, כ', ז'), קדש זו מזוהה בגן הלאומי "תל קדש", כשני ק"מ ממערב לצומת ישע.

על פי ספר הישר, בקדש נפתלי קבורים נפתלי ואשר, בני יעקב.

על פי מסורת מאוחרת, בקדש נפתלי קבורה דבורה הנביאה.

רמת סירין

רמת סירין היא רכס מוארך בדרום-מזרח הגליל התחתון. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס נמצאת במצפה אלות, ברום של 368 מטרים מעל פני הים. כמו כן, בולט ברכס מצפה נח כנרתי, הנמצא בגובה 264 מטר מעל פני הים.

הרכס תחום ממזרח בעמק הירדן, בדרום בערוצו התלול של נחל תבור, ובצפון בנחל יבנאל ובנחל ימה שבבקעת יבנאל. בקצהו המזרחי של הרכס נמצא מצפה אלות, ממנו תצפית לעבר יישובי עמק הירדן והכנרת. שמו של הרכס נגזר משמה של חורבת סירין הנמצאת בו, שבה אותרו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

לאורך שיפולי הרכס נמצאים מספר אתרים ארכאולוגיים, בעיקר מתקופת התלמוד, ובהם חורבת עין חדה, חורבת אולם, חורבת אדמות וחורבת שרונה.

בשנת 2009 הוצגה תוכנית להקמת טורבינות רוח בשטחה של הרמה, אשר זכתה להתנגדויות. באפריל 2016 החלה לפעול חוות רוח סירין ובה כאחת עשרה טורבינות רוח.

שדמות דבורה

שַׁדְמוֹת דְּבוֹרָה הוא מושב עובדים בגליל התחתון, 3 ק"מ מצפון מזרח לכפר תבור, בצד הכביש כפר תבור-יבנאל. משתייך למועצה אזורית הגליל התחתון. כמו כן משתייך לתנועת המושבים.

שרונה (מושב)

שָׁרוֹנָה הוא מושב חקלאי במזרח הגליל התחתון, סמוך לבקעת יבנאל, על הדרך מכפר תבור לכנרת, בתחום המועצה האזורית הגליל התחתון.

המושב קרוי על שם העיירה התלמודית "שרונה", הנזכרת כבר באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), ואשר שמה השתמר ב"ח'רבת סרונה" הסמוכה, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום ותבליטי מנורת שבעת הקנים.

ההתיישבות הראשונה במקום הוקמה בשנת 1913 כחווה חקלאית של חברת "אחוזת שיקגו", שנקראה "חוות רמה". משפרצה מלחמת העולם הראשונה נפסקה הזרמת הכספים מארצות הברית והיישוב ננטש זמנית. לאחר המלחמה התיישבה בשרונה קבוצת רועי צאן מארגון "הרועה", אולם כעבור כשנתיים עזבו את המקום והצטרפו לגדוד העבודה. ב-1920 שבו כמה ממשפחות "אחוזה שיקגו" למקום, אך האחרונות שבהן עזבו ב-1928.

בשנת 1936 קיבל ארגון גורדון של עולים מפולין, 5200 דונם מאדמות לוביה בסביבת שרונה, שנרכשו בידי פיק"א לעיבוד. בקציר של קיץ 1937 הקימו אנשי הארגון מחנה במקום. בתחילה כונה המקום גם "לוביה" על שם כפר לוביה הסמוך ממנו נרכשו האדמות.

בנובמבר 1938 הקימו אנשי ארגון גורדון נקודת התיישבות במקום, כיישוב חומה ומגדל.

באותה עת טרם היה כביש שחיבר את המקום ליישוב הסמוך יבנאל, ובחורף היו המתיישבים מנותקים מהסביבה.

תל עובדיה

תל עוּבֵּדִיָה או אל-עוּבֵּידִיָה (בערבית: العبيدية, Ubeidiya) הוא תל בין המושבה מנחמיה לקיבוץ בית זרע. הארכאולוג יוחנן אהרוני הציע לזהות את התל עם העיר ינועם המוזכרת בכתבים מצריים עתיקים מתקופת הברונזה המאוחרת.

לאום ודת[2]
יהודים: 98.5%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 1.5%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 13.7%
גילאי 5 - 9 13.2%
גילאי 10 - 14 11.8%
גילאי 15 - 19 8.2%
גילאי 20 - 29 12.6%
גילאי 30 - 44 15.3%
גילאי 45 - 59 12.0%
גילאי 60 - 64 3.3%
גילאי 65 ומעלה 9.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 6
–  יסודיים 4
תלמידים 903
 –  יסודי 782
 –  על-יסודי 121
מספר כיתות 55
ממוצע תלמידים לכיתה 16.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'ת • יבנאל • יסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.