יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

מלחמת מי מרום

יבין מלך חצור נזכר לראשונה במקרא בימי כיבוש יהושע בן נון את ארץ ישראל (ספר יהושע, פרק י"א). לפי המקרא, שמע יבין, מלך חצור, שיהושע מתכוון לתקוף אותו ושמע גם על ניצחונותיו האחרים, ולכן הוא החליט לצאת למלחמה נגדו, וצירף לצבאו את צבאות יובב מלך מדון (מדון היא עיר כנענית קדומה, המזוהה כיום עם חורבת מדין שמצפון לטבריה), צבאות מלך אכשף (עיר ממלכה כנענית קדומה) וצבאות מלך שימרון. הוא צירף לצבאו גם את צבאות מלכי הכנעני, האמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי. הצבא המאוחד התקדם למי מרום (מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון). הם חנו שם והתכוננו למלחמה בצבא ישראל.

צבא ישראל הצליח לנצח את יבין וצבאו. הם באו בהפתעה למחנה יבין, ושם הם התנפלו על החיילים הכנעניים, והחלו להרוג אותם. הם רדפו אחרי צבא יבין עד לצידון (עיר נמל פיניקית מפורסמת), ועד להרי הלבנון החלק הצפוני של בקעת הלבנון.

לאחר המלחמה, חזר יהושע מרדיפתו אחרי מחנות הצבא הכנעני לחצור, ולכד את העיר. מלך חצור נמלט משדה המערכה אל חומות עירו ויהושע הצליח ללכוד אף אותו. יהושע וצבאו הרגו את כל תושבי חצור, ולאחר ההרג הרב הם אף שורפו את העיר. לאחר כיבוש חצור, המשיך יהושע לשאר ערי הממלכה שעזרו ליבין מלך חצור, והרג בתושבי הערים גם. אך הפעם לא שרף את הערים.

מלחמת סיסרא

צבא ממלכת בית יבין היה גדול יחסית לשאר הארצות שהיו באזור, ועלה בהרבה על זה של עם ישראל. לפי התנ"ך היו לו 900 רכבי ברזל (ספר שופטים, פרק ד'). לצבא ישראל לא היו מרכבות בתקופה הזאת. בנוסף לכך, צבאו היה מאומן, ואילו צבא ישראל הורכב ממיליציות איכרים לא מאומנות.

הסיבה למלחמה הייתה בגין מלך יבין אשר שלט ביד רמה על בני ישראל וצר עליהם.

ברק בן אבינועם ערך את צבאו שכלל לפי המקרא 10,000 איש (משבטי זבולון, נפתלי, יששכר, בנימין, אפרים ומנשה), והתכונן לקרב בהר תבור. לעומתו, התכונן סיסרא עם צבאו כשבעה קילומטר ממערב להר תבור, ליד אחד מיובלי נחל הקישון. לסיסרא הייתה בעיה בקרב זה, משום שהוא לא יכול לעלות על ההר, למרות צבאו המאורגן והחזק כי המרכבות לא יכולות להלחם על קרקע משופעת. ברק פיצל את צבאו כך שחלק מהשבטים התכוננו למתקפת פתע, וחלק מהם התארגנו לתקיפה מכל הצדדים, ואף שילב תכסיס של מנוסה מדומה. התוכניות נודעו כנראה לסיסרא - מפקד הצבא הכנעני, והוא ארגן את צבאו בהתאם.

אדמת המובלעת של עמק יזרעאל הייתה טובה למלחמה בקיץ, וקרב זה התחולל בקיץ. לפי המסופר בתנ"ך עוד לפני שהתחיל צבא ישראל את התקפתו, הפסיד יבין מלך כנען וצבאו במלחמה, ושורות צבאו נהרסו והושמדו. הסבר מקובל לכך, הנסמך על רמזים אפשריים בשירת דבורה, הוא שההפסד נבע מסערת קיץ שהתחוללה בסביבות הר תבור (בדומה לזאת שהייתה בשנת 1963), ולכן סיסרא וצבאו היו צפויים לקשיים בהפעלת המרכבות. כנגד הסבר זה הועלתה הטענה שאדמה בוצית מקשה בה במידה גם על הפעלת צבא רגלי כך שצבא ישראל היה צפוי להיתקל בקשיים דומים לאלה של צבא יבין. יוסף בן מתתיהו כתב שהגשם ירד מצידם האחורי של צבאו של ברק, והפריע יותר לצבאו של סיסרא, שירד בפניהם.

קישורים חיצוניים

אחוזת ברק

אֲחוּזַּת בָּרָק (אֲחֻזַּת בָּרָק) הוא יישוב קהילתי הנמצא בעמק יזרעאל, כקילומטר אחד מזרחית לעפולה עילית, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב הוקם על ידי היזם והקבלן שעיה חכשורי על אדמות פרטיות. איכלוסו החל בשנת 1998.

בראשיתו, נקרא היישוב "אחוזת דברת", על שם הקיבוץ הסמוך דברת, אך היות שהשמות היו דומים, הוחלט לשנות את שמו ל"אחוזת ברק". מאז, קרוי היישוב על שם ברק בן אבינועם, שר צבאה של דבורה הנביאה, שעל-פי המסופר בספר שופטים, הביס בעמק יזרעאל את צבאו של יבין מלך חצור.

אלון בצעננים

אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים הוא אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן לבין הר תבור, על פי המסופר בספר יהושע:"וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן:"

באלון בצעננים נטו את אהליהם בני שבט הקיני, ובהם יעל אשת חבר הקיני ובני משפחתה.

בספר שופטים מוזכר אלון בצענים, אף כי הקריאה המקובלת היא: בצעננים, כאתר שבו הרגה יעל את סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור:"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ:"

אל האתר הגיע גם ברק בן אבינועם ברודפו אחרי סיסרא, ובו נודע לו על הריגתו; ובכך הושלמה נבואת דבורה לברק על העתיד להתחולל במערכה הצבאית כנגד יבין וצבאו.

במאה ה-20 הוצע לזהות את אלון בצעננים באתר ששמו הערבי: סהל אל אחמא, ולחלופין באתר בשם שג'רת אל-כלבּ. שמורת הטבע חורשת יעלה הממוקמת ברמת יבנאל בין המושבה יבנאל למנחמיה, מנציחה את שמה של יעל אשת חבר הקיני ומציינת את מיקומה המשוער של אלון בצעננים.

יש הסוברים כי אלון בצעננים ואלון בצענים הם שני אתרים שונים. הם מזהים את אלון בצעננים בנחלת שבט נפתלי, בגבולה הדרומי; ואילו את אלון בצענים הם מזהים בתל אל-קדיס בבקעת מגידו, ממזרח ללג'ון.

אם סיסרא

אֵם סִיסְרָא היא דמות מקראית המופיעה פעם יחידה בתנ"ך, בשירת דבורה (ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'). אמו של סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, אשר הוכרע ביד אישה, יעל אשת חבר הקיני, במלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד').

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

דבורה הנביאה

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים.

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

הר דבורה

הר דבורה הוא הר בישראל בגובה של 437 מטרים מעל פני הים, השוכן בהרי נצרת שבגליל התחתון, על גבולו של עמק יזרעאל שמדרום לו. הוא שוכן בין הר כסולות ממערב, הר יונה מצפון והר תבור שנמצא 4.5 ק"מ דרומית-מזרחית לו. על מורדותיו המזרחיים של ההר שוכן הכפר דבורייה, ממערב לו העיר נוף הגליל ובעמק שמצפון לו הכפר עין מאהל. שמו של ההר מנציח את דבורה הנביאה שניצחה בעמק שלמרגלותיו את סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור.

ההר עשוי אבן גיר ודולומיט, ואדמתו היא אדמת טרה רוסה. הוא מיוער בחורש ים תיכוני, במיוחד בעצי אלון. המקום הוכרז כשמורת יער עוד בתקופת המנדט הבריטי ב-1926, וכונה "יער סרטבה". על הפסגה הכשירה קק"ל חניון ובמקום ניצב סלע המנציח את יובל 25 השנים לחתונתה של מלכת אנגליה אליזבט השנייה עם הנסיך פיליפ שנחוג בשנת 1972. מההר תצפית טובה אל עמק יזרעאל ואל הר תבור, ושביל ישראל חולף על פסגתו.

הר תבור

הַר תָּבוֹר הוא פסגה בולטת הממוקמת מדרום לרכס הרי נצרת ומצפון לעמק יזרעאל, והוא אחד ההרים הגבוהים בגליל התחתון. פסגתו נמצאת בגובה 562 מטר מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-400 מטרים מעל סביבתו. הפסגה בולטת ונראית גם לצופים בה ממקומות מרוחקים ברחבי הגליל והגולן. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפסגה נראית מעוגלת ומתונה.

להר תבור יש היסטוריה עשירה וחשיבות במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית. שמו נזכר במקרא בגבול נחלותיהם של שלושה משבטי ישראל. על הר תבור התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור. מאוחר יותר, בתקופת בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין הרומאים ליהודים. אגדת חז"ל הזכירה את התבור בין ההרים שבקשו שעליהם תינתן התורה, אך הר סיני זכה בכך, כי רק בו לא נהגה עבודה זרה ולעתיד לבוא, יצורפו ארבעה הרים ובהם התבור, הר המוריה יועמד על ראשיהם ועליו יבנה בית המקדש השלישי. לפי המסורת הנוצרית, ההר הוא האתר בו ארעה ההשתנות.

על מדרונות ההר שוכנים שלושה יישובים - דבורייה (בתחתית המדרון המערבי), שבלי (בתחתית המדרון המזרחי) ואום אל-גנם (בקצה הדרום מזרחי).

חרושת הגויים

חרושת הגויים הוא אתר מקראי בקרבת נחל קישון. הוא מוזכר בספר שופטים בתור מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור.

וכך כתוב במקרא: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה." (ספר שופטים, פרק ד', פסוקים א'-ג').

הייתה הערכה כי התל המכונה היום "תל קשיש", בגובה של 56 מטר מעל פני הים, והחולש על נחל קישון, היה במקור "חרושת הגויים" המקראית. אמנון בן-תור שחפר בתל קשיש הציע לזהותה עם "דבשת", יוחנן אהרוני הציע לזהותה עם "חלקת".

יבין

האם התכוונתם ל...

יעל אשת חבר הקיני

יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי היא דמות מקראית המוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עמו דבורה הנביאה וברק בן אבינעם, וכן כשופטת בישראל.

יעל הייתה אשת חבר משבט הקיני, שהיו צאצאי חובב בן רעואל חותן משה, ונחשבו מאז כשבט מקורב לעם ישראל. אך יש הסוברים כי אין הכוונה שהיא הייתה אשתו של איש בשם חבר, אלא שהייתה שייכת לשבט בשם "חבר הקיני".

כנען

כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להבחנה בין הגלעד ובין הארץ שממערב לירדן, שרק היא קרואה כנען. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה בה הארץ נשלטה בידי הממלכה המצרית החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו עד להתמוטטות החברתית בסוף תקופת הברונזה והוא מופיע מעט מאד במקורות מצריים יותר מאוחרים. זוהי גם התקופה בה הגיעו על פי ההשערות גויי הים לאזור במישור החוף שכונה פלשת.

בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".

על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של חם. על פי הארכאולוגיה, היו יושבי הארץ בתקופה הקדם-ישראלית שמיים בתרבותם ובשפתם, שהייתה קרובה לעברית המקראית.

מלחמת מלכי הצפון

מלחמת מלכי הצפון היה סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים. המלחמה התרחשה בעמק יזרעאל, הגליל ולבנון.

מלחמת סיסרא

מרד ישראל בחצור הוא סיפור מקראי אודות מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות ברזל.

הדבר אירע בעקבות סופת רעמים וגשם שהתחוללה באזור באותה העת, שגרמה למהומה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, ולהצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

נחל קישון

נַחַל קִישׁוֹן (בערבית: نهر المقطع, נהר אל-מוּקַטַע) הוא נחל הזורם מאזור ג'נין שבשומרון (מקורותיו מגיעים עד רכס הגלבוע), לאורך כ-70 ק"מ, דרך עמק יזרעאל, מפער נחל קישון (המעבר הצר בין הכרמל לגבעות אלונים שפרעם) ועמק זבולון, עד הישפכו לים התיכון במפרץ חיפה. בשפך הנחל נמצא נמל הקישון. שטח אגן הניקוז שלו הוא השני בגודלו מבין נחלי החוף, כ-1,110 קמ"ר, ולאורך חלק ניכר מאפיקו זרימתו איתנה. נחל גדורה, אחד מיובליו של נחל קישון, נשפך לתוכו ליד בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה. בין יובליו האחרים של הנחל נמצאים נחל השופט, נחל יקנעם, נחל נהלל ונחל ציפורי. נחל קישון נזכר במקרא בשירת דבורה שבספר שופטים כנחל אליו נסחפו מרכבות סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, שנלחם בבני ישראל בראשות ברק בן אבינעם. בסמוך לנחל הוקמו מספר פארקים - פארק מעגן הדיג קישון בסמוך לשפך נחל קישון, פארק העמקים ופארק אלרואי. בחורף 1991–1992 עלו נחל קישון ויובלו נחל גדורה על גדותיהם מספר פעמים וגרמו לנזקים למבנים בסביבתו.

סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים. הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

עין דור (אתר מקראי)

עֵין דּוֹר, או עֵין דֹּאר, הייתה עיר מקראית של שבט מנשה בנחלת שבט יששכר, המוזכרת בספר יהושע:

בתהילים פ"ג מוזכרת עין דאר כסמוכה לאחת מזירות הקרב המתוארת במזמור - זירת קרב ההכרעה של שבטי ישראל מול מדין (בימי גדעון בן יואש), או זירת הקרב מול יבין מלך חצור וסיסרא (בימי דבורה הנביאה וברק בן אבינעם).

על פי המסופר בספר שמואל, ישבה בעין דור בעלת האוב. שאול המלך בא אליה מחופש ומסתיר את זהותו, להתייעצות טרם צאתו לקרב בגייסות הפלשתים, קרב שתוצאותיו הקשות היו ידועות מראש. הוא ביקש ממנה שתעלה את רוחו של שמואל הנביא באמצעות כוחותיה המאגיים, אף שפעולה זו נאסרה בממלכתו והעוברים עליה היו צפויים לעונש מוות:

בעת החדשה זוהה עין דור המקראי בכפר הערבי אִנְדוּר למרגלות גבעת המורה בעמק יזרעאל.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

תל כיסון

תֵּל כִּיסוֹן (ערבית: תַל כֵּיסַאן تلّ كيسان – "גבעת הבגידה") הוא תל בעמק זבולון, 9 קילומטר מדרום-מזרח לעכו.

אורך התל 350 מטר ורוחבו 250 מטר, שטחו כ-30 דונם והוא מתנשא לגובה 40 מטר, 33 מטר מעל אדמת העמק.

יש המציעים לזהות את התל עם העיר אכשף המקראית, שהייתה לפי התיאור המקראי עיר כנענית חשובה. אחד ממלכיה מוזכר במקרא (ספר יהושע, פרק י"א). לפי אזכור זה הוא השתתף במלחמה בין עם ישראל שבראשו עמד יהושע בן נון, לבין יבין מלך חצור, ראש בית יבין. במלחמה זו ניצחו בני ישראל את הצבא החזק של בית יבין, והחריבו את כל הערים שהשתתפו במלחמה, בהן את אכשף. לאחר הכיבוש של יהושע בן נון נכללה העיר בתוך נחלת שבט אשר.

הצעות הזיהוי אינה ודאית, ויש שהציעו לזהות באתר את קִשְׁיוֹן, אַלַמֶּלֶךְ ומִשְׁאָל.

במלחמת העצמאות, לאחר כיבוש עכו על ידי ההגנה, באמצע מאי 1948, נותר התל כמוצב ערבי חודר של צבא ההצלה באזור עמק זבולון. בתחילת מבצע דקל ביולי 1948, כבש את התל, ללא אבדות, כוח של גדוד 71 מחטיבה 7.

בחפירות שנערכו בשנים 1935 ו-1936 בתל זוהו 16 שכבות יישוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה ההלניסטית. בחפירות שנערכו בין השנים 1971 ל-1976 נתגלו גם שרידים מהתקופה הביזנטית בראש התל. שיא היישוב היה בתקופה ההלניסטית, שאז שטח האתר שכלל את התל היה כ-140 דונם. כמו כן התגלו מסביב לתל עדויות ליישוב כלקוליתי. לתל מספר שכבות יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל.

בראש התל נתגלתה כנסייה ביזנטית, וכן שרידים ממערכת המצור של צלאח א-דין שהקים שם בזמן מצורו על עכו.

חותמו האישי של הרמב"ן התגלה בשנת 1972 בתל כיסון, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.