יאנוח-ג'ת

יאנוח-ג'תערבית: يانوح-جت‎) היא מועצה מקומית בגליל המערבי בישראל. נמצא בגובה שבין 430-640 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1990. כל תושבי המקום משתייכים לעדה הדרוזית. המועצה המקומית מורכבת משני כפרים - יאנוח, שבו מתגוררים כ-70% מתושבי המועצה, וג'ת.

יאנוח ג'ת
מערב יאנוח
שם בערבית يانوح-جت
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מועדאד סעד
גובה ממוצע[1] ‎468 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 6,614 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 205
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 480 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 184
תחום שיפוט[2] 13,550 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 106
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
יאנוח ג'ת
יאנוח ג'ת
32°58′50″N 35°14′43″E / 32.9806267331672°N 35.2453090893197°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3777
    - דירוג מדד ג'יני 194
פרופיל יאנוח ג'ת נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר המועצה
PikiWiki Israel 1618 Shech Shams shrine קבר שיח שמס
קברו של סתי שמס ביאנוח

היסטוריה

יש חוקרים המזהים את העיר המקראית ינוח הגלילית באתר סמוך ליאנוח, שבו נערכו חפירות ארכאולוגיות. ייתכן כי מהמקום הגיע התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח[3].

לפי מסורת תושבי המקום, מקור השם 'יאנוח' הוא במיקומו על אם הדרך מלבנון למרכז הגליל, ושעוברי דרכים היו נחים בו.

בתוכנית החלוקה משנת 1947 היו הכפרים מיועדים להפוך לחלק מן המדינה הערבית.

במלחמת העצמאות

במהלך מלחמת העצמאות נעשו מאמצים להביא את הדרוזים לנייטרליות לכיוון היהודי. תוכנית של חטיבה שבע לכבוש את יאנוח בסוף יולי 1948 נדחתה[4] וחיילי קאוקג'י נכנסו לכפר, שהיה היחיד מכפרי הדרוזים אליו נכנסו כוחות קאוקג'י[5]. במסגרת מבצע חירם תפסה פלוגה דרוזית בפיקוד יהודי בחטיבת עודד משלט ביאנוח בליל ה-28 באוקטובר 1948, ללא קרב, לאחר שחיילי קאוקג'י נמלטו מהכפר. לאחר כישלון ההתקפה על תרשיחא, נסוגו שאר כוחות חטיבת עודד לבסיסם מבלי להודיע לפלוגה הדרוזית שמכשיר הקשר שלה היה מקולקל. בבוקר ה-29 באוקטובר 1948 התעודדו כוחות קאוקג'י מהצלחתם וחדרו שוב לכפר. הם פתחו באש על חיילי הפלוגה הדרוזית שמצאו עצמם לפתע מוקפים מכל צד. לחיילי קאוקג'י הצטרפו גם חלק מתושבי הכפר. התפתח קרב נסיגה קשה שבו נפלו 12 דרוזים מחיילי הפלוגה וכן שני מפקדיה היהודים, יונתן אברמזון, אסף כץ והרופא היהודי של הפלוגה, ד"ר דהן - מורלי סולומון. תוך הנסיגה חודש הקשר האלחוטי עם מטה החטיבה ומיד הופעלו תותחים על הכפר כדי לסייע בנסיגה. הכפר נכבש למחרת ללא קרב עם נסיגת כוחות קאוקג'י מהאזור. בחקירה טענו ראשי הכפר כי לא יכלו לעשות דבר נגד חיילי קאוקג'י וכי התושבים שהצטרפו אליהם לא היו מתושבי יאנוח אלא פליטים מהכפרים הסמוכים שנכבשו.

הקרב ביאנוח הביא להאשמות מצד יהודים ודרוזים כלפי תושבי יאנוח. משה כרמל מתאר את הקרב הזה בספרו "במערכות צפון" כ"מקרה בגידה מפתיע ומזעזע". לטענת גורמים בצה"ל, כניסת צה"ל ליאנוח תואמה עם נכבדי הכפר אשר הפרו את הסיכומים איתם. לעומת זאת, אנשי הכפר טוענים שלא היה כל תיאום וכי לא ידעו שבין חיילי צה"ל נמצאים דרוזים[6]. בסוף 1948 בררו אנשי משרד החינוך האם יש להעניש את תושבי הכפר בדרך של הזנחת הטיפול בהם בעקבות קרב יאנוח[7]. ביולי 1949 ארגן יעקב ברזני סולחה בין אנשי יאנוח לבין דרוזיי הכרמל שבניהם נהרגו בקרב[8]. כל אחת ממשפחות החללים הדרוזים שנהרגו בקרב קבלה פיצוי של 4,000 לירות שנאסף מהמשפחות ביאנוח-ג'ת שאחד מבניהן השתתף בקרב לצד כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י. משפחות שלושת החללים היהודים שנפלו בקרב זה הודיעו שהן מתנגדות לקבל את הכסף והסכום שהיה מיועד להן הועבר גם הוא למשפחות הדרוזיות.

במדינת ישראל

בשנת 1966 נפרצה דרך אל הכפר, שעד אז הגישה אליו הייתה דרך שבילים, ובשנת 1972 זופת הכביש[9].

הכפרים יאנוח וג'ת היו בין השנים 19681990 חלק מן המועצה האזורית מרכז הגליל. לאחר פירוקה, הוקמה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת. במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת עם שכנותיה, ג'וליס, אבו סנאן וירכא לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, ויאנוח-ג'ת חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

ביאנוח שוכן קברו של סתי שמסה ובג'ת קברו של אבו ערוס, שניהם קדושים של העדה הדרוזית.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים ביאנוח-ג'ת 6,614 תושבים (מקום 205 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, ליאנוח-ג'ת דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 64.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,916 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[10]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ב', הלכה ד'; אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת צ'צ'יק תל אביב, כרך א', עמ' 19.
  4. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 66
  5. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 69
  6. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 70
  7. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, pages 71-72
  8. ^ סולחה מחזירה שלום בין הדרוזים, דבר, 12 ביולי 1949
  9. ^ הושלם כביש הגישה לג'ת, דבר, 9 באוגוסט 1972
  10. ^ פרופיל יאנוח-ג'ת באתר הלמ"ס
אבו סנאן

אַבּוּ סְנַאן (בערבית: أبو سنان; בהגייה ספרותית: אַבּוּ סִנַאן) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964.

איחוד רשויות מקומיות

בישראל, איחוד רשויות מקומיות הוא תהליך הנועד לאחד בין רשויות מקומיות בישראל, בדרך כלל למטרת ייעול מנהלי וכלכלי.

בתולדות השלטון המקומי בישראל בוצעו כמה וכמה איחודים של רשויות מקומיות – עיריות, מועצות מקומיות, או מועצות אזוריות.

בוקעאתא

בוקעאתא (בערבית: بقعاثا, תעתיק מדויק: בקעאת'א) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1982. בוקעאתא הוא אחד מארבעת היישובים הדרוזיים ברמת הגולן שנכבשו מסוריה במלחמת ששת הימים, תושבי הכפר זכאים לאזרחות ישראלית מתוקף חוק הגולן (1981) אולם רובם אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית.

בענה

בּענה (בערבית: البعنة) הוא כפר ערבי במעמד של מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. בענה יושבת בבקעת בית כרם (בקעת שגור) בלב הגליל. שטח השיפוט שלה הוא 6,000 דונם. הכפר הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1976.

ג'וליס

ג'וליס (בערבית: جولس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1967. כל תושבי ג'וליס הם דרוזים.

הגליל המערבי

הגליל המערבי הוא אזור גאוגרפי בצפון-מערב מדינת ישראל, שהוא חלק מאזור הגליל. הגליל המערבי משתרע מראש הנקרה בצפון ועד לנחל קישון, עמק זבולון, הר הכרמל ובקעת בית נטופה בדרום, כך שהוא כולל את החלק המערבי של הגליל העליון ובמובן הרחב, גם חלק מהתחתון, וחופף עם רוב נפת עכו שבמחוז הצפון. בדרך כלל, אזור הקריות לא משויך לגליל המערבי או לגליל בכלל. במובן מצומצם הגליל המערבי מתייחס רק לחלק המישורי ממערב לגליל העליון, הנקרא גם [מישור] חוף הגליל.

האזור מגוון מבחינת נוף וכולל חוף ים מפורץ, הרים גבוהים ונחלים החורצים את ההרים לרוחבם ויוצרים עמקים. באזור נותרו שרידי חורש ים תיכוני, בו חיים חזירי בר וציפורים.

באזור פועלת המכללה האקדמית גליל מערבי, כחלק מאוניברסיטת בר-אילן. המכללה ממוקמת בקצה העיר עכו, סמוך למושב בוסתן הגליל.

את תושבי הגליל המערבי משרת מרכז רפואי נהריה (המרכז הרפואי לגליל, שנקרא בעבר "בית חולים לגליל המערבי – נהריה"), הממוקם בנהריה.

ינוח (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

ירכא

יִרְכָּא (בערבית : يركا) הוא יישוב במחוז הצפון בישראל. הוכרז כמועצה מקומית ב-1959. רוב תושבי המקום הם דרוזים.

מגדל תפן

מִּגְדַל תֵּפֶן היא מועצה מקומית תעשייתית בחבל תפן שבגליל, שבתחומה נמצאים רק מפעלי תעשייה. בשטח המועצה יש אזור תעשייה קלה ותעשיית היי־טק, גן תעשייה, המוזיאון הפתוח תפן, מרכז גשר לשיקום וגם מספר מסעדות.

שטח תחום השיפוט של המועצה משתרע על פני 2,700 דונם. נמצא כ־6 קילומטר ממעלות-תרשיחא וכ־17 קילומטר מכרמיאל, בין המושב לפידות מדרום ליישוב הקהילתי כפר ורדים מצפון, וכפרי דרוזים שנמצאים ממערב וממזרח לה.

ראש המועצה, החל מדצמבר 2016, היא סיגל שאלתיאל הלוי.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מעד'א חסבאני

מעד'א חסבאני הוא קצין צה"ל בדימוס. הגיע לדרגת תת-אלוף וכיהן כראש מטה פיקוד המרכז וכסגן מפקד מתאם פעולות הממשלה בשטחים. כיהן כראש המועצה המקומית יאנוח-ג'ת בשנים 2018-2013.

חסבאני גדל ביאנוח ולמד בתרשיחא.

התגייס לצה"ל בנובמבר 1977 ושירת ביחידת הסיור 244 ("פלס"ר שחר"). לאחר קורס מ"כים, אותו עבר במסגרת גדוד 17 של חטיבת גולני, ולאחר קורס קצינים, חזר ליחידה ושירת כמפקד צוות וסגן מפקד היחידה. במלחמת לבנון הראשונה שירת כקצין המבצעים של עוצבת ברעם וכמפקד פלס"ר שחר. בתפקידיו הבאים שירת כקצין אג"ם של עוצבת ברעם, סגן מפקד גדוד שקד ומפקד בסיס הטירונים בתל ערד. בשנים 1992 עד 1993 פיקד על גדוד חרב. ב-1993 מונה למפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה ולאחר מכן יצא ללימודים. ב-1996 מונה למפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה ופיקד עלייה בעת מהומות מנהרת הכותל ומותו של סגן מפקד האוגדה נביה מרעי, קודמו של חסבאני בתפקיד. ב-1998 מונה לסגן מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון ולאחר מכן לראש מטה פיקוד המרכז. בתפקידו האחרון בשירות הקבע כיהן כסגן מפקד מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

ב-2008 התמודד לראשות המועצה המקומית יאנוח-ג'ת אך לא נבחר. בנובמבר 2013 התמודד פעם נוספת, ונבחר לראש המועצה. ב-2018 התמודד פעם נוספת לראשות המועצה אך הפסיד ברוב קטן ליריבו מועדאד סעד.

חסבאני נשוי ואב לשני בנים ושלוש בנות. הוא בעל תואר ראשון במזרחנות ותואר ראשון במשפטים, בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר שני במדע המדינה.

משהד (מועצה מקומית)

משהד (בערבית: مشهد) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960.

נזים סביתי

נזים סביתי (בערבית: نظيم سبيتي; נולד ב-12 בנובמבר 1957 בכפר הדרוזי יאנוח-ג'ת) הוא גונדר בשירות בתי הסוהר, וחבר בתנועת צדק חברתי.

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

נפת רמת הגולן

נפת רמת הגולן היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה מתפרסת על מרבית חבל רמת הגולן וחופפת לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים מידי סוריה והועבר לריבונות ישראלית אחרי חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981. היישוב הגדול ביותר בנפת רמת הגולן הוא הכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון בצפון הנפה.

שטח הנפה הוא 1,154 קמ"ר.

הנפה מחולקת לארבעה אזורים טבעיים: אזור החרמון, גולן צפוני, גולן תיכון וגולן דרומי.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0.1%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 99.8%אחרים: 0.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.1%
גילאי 5 - 9 9.2%
גילאי 10 - 14 10.0%
גילאי 15 - 19 10.0%
גילאי 20 - 29 18.3%
גילאי 30 - 44 21.8%
גילאי 45 - 59 14.1%
גילאי 60 - 64 2.5%
גילאי 65 ומעלה 5.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 3
תלמידים 1,428
 –  יסודי 777
 –  על-יסודי 651
מספר כיתות 59
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאן • יאנוח-ג'ת • יבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.