יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים[1]. מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יאיר הגלעדי
מקום קבורה קמון
שופט ישראל ה־7
משבט מנשה
22 שנה

פועלו של יאיר

יאיר נזכר בשלושה פסוקים בספר:

וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. וַיָּמָת יָאִיר וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן

יאיר שייך לקבוצת "השופטים השקטים", שבעיקר ידוע שמם, אך פועלם נסתר. האויב מולו נלחם יאיר אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע.

מקור השם

בפרשת כיבוש עבר הירדן המזרחי בתקופת התנחלות השבטים מופיע גיבור - יאיר בן מנשה (ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק מ"א). יאיר בן מנשה כבש שטחים בחבל הארץ הגלעד אשר כונו מאוחר יותר "חוות יאיר" (מדובר בחבל גאוגרפי השונה מ"חות יאיר" מספר שופטים), והתנחל בהם יחד עם בני שיבטו. במקרא נאמר: " וְיָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת-חַוֹּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן, חַוֹּת יָאִיר". יאיר בן מנשה היה לאחד מהמתנחלים הישראלים הראשונים.

עוד מסופר שהיו לו עשרים ושלוש ערים בארץ גלעד. מכאן השם יאיר הגלעדי. ייתכן והשופט השביעי אשר חי כשלוש מאות שנה אחרי יאיר בן מנשה, "אימץ" לעצמו את השם "יאיר הגלעדי" כשמו של אותו גיבור מתקופת ההתנחלות. השופט השמיני היה יפתח הגלעדי, אף הוא מהגלעד.

חוות יאיר

בתקופת שלמה המלך, נכללו חוות יאיר בתוך שטח הנציבות השישית - שהיא נציבות רמות גלעד (ספר מלכים א', פרק ד', פסוק י"ג).

סוף ימיו

יאיר נקבר בקמון. ישנן השערות רבות ביחס למקום זה כיום.

יאיר בספרות הישראלית

ספר על יאיר הגלעדי נכתב על ידי סופר הילדים צבי ליברמן ויצא בהוצאת עמיחי. קורות חיו של השופט המתוארים בספר זה, הם פרי המצאתו של הסופר.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק י', פסוק ג'
אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

המאה ה-12 לפנה"ס

המאה ה-12 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-12 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

יאיר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

יפתח הגלעדי

יפתח הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השמיני ששפט את ישראל בתקופת השופטים. סיפור קורותיו מתואר בספר שופטים, פרקים יא–יב. יפתח, המתואר כ"גיבור חיל", שפט את ישראל שש שנים, ולחם והביס את בני עמון. לפני ניצחונו נדר יפתח נדר לאלוהים ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה לעולה את היוצא לקראתו, ולאחר שלצערו הייתה זו בתו היחידה, שיצאה לקראתו בשירים ובמחולות, הקריב אותה לעולה.

יפתח שפט אחרי יאיר הגלעדי, ואחריו שפט אבצן מבית לחם. בספרו קדמוניות היהודים מציין יוסף בן מתיתיהו כי יפתח שלט שש שנים ונקבר בעיר מצפה.

חז"ל מגנים את יפתח, שפעל לדעתם בקיצוניות רבה וללא מחשבה, ובכך המיט אסון על עצמו, על בתו ועל רבבות אחרים מבני אפרים שנהרגו על ידיו.

הסיפור משמש כהפטרה של פרשת חוקת, בו נותן יפתח סקירה היסטורית, הכוללת גם את המלחמה נגד סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן המתוארת בפרשת חוקת.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

עבדון בן הלל

עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל לפי המקרא, היה שופט בתקופת השופטים. עבדון נזכר בשלושה פסוקים בספר שופטים:

האויב שמולו נלחם עבדון, אם בכלל, אינו נזכר בפסוקים, ולכן אינו ידוע. עבדון שפט את ישראל שמונה שנים ונקבר בפרעתון, המזוהה על ידי החוקרים, עם הכפרים הפלסטינים פרע'תה ופרח'ה שבשומרון.

על פי הרב דוד הלל וינר, אין מדובר בשם יהודי כלל אלא בכינוי שמטרתו להדגיש את מעמדו של השופט בתור נציב העיר מטעם עם פולש כלשהו. לטענתו של וינר הר העמלקי, שמוזכר בהקשר של עבדון, הוא למעשה האזור הגבוה עליו יושבת העיר גזר שנכללה בתחום נחלתו של שבט אפרים, אולם לא נכבשה על ידי בני ישראל מידי העמלקים (הכנענים). לעניין שינוי שמה של גזר לפרעתון משיב וינר כי בעקבות מסע המלחמה שערך פרעה מרנפתח בארץ ישראל, אשר במהלכו נלכדה העיר (אירוע המוזכר במצבת ישראל), הוסב שמה לפרעתון מתוך כבוד לפרעה מרנפתח. מתוך הנחה זאת היה עבדון נתין מצרי (עבדון, על שם השעבוד למצרים) המופקד על גזר (המאבק של שבט אפרים בעמלק בניסיון להתנחל בעיר היה, כאמור, חלק מרכזי בפעולותיו של השבט).הנוכחות העמלקית בגזר נותרה אמנם גם לאחר כיבושה בידי מרנפתח (לטענתו של וינר המאבק בין העברים לעמלקים על השליטה בעיר נמשך עד לכיבושה בידי המצרים בתקופת מלכות שלמה וצירופה אל ממלכת ישראל), אולם לטענתו הצליח עבדון לבסס בעיר את שלטונו של שבט אפרים, דבר הנרמז בתיאור העיירים, שכן תיאור הרכבת צאצאיו של עבדון על גבי עיירים מדגישה את מעמדם בתור מנהיגים, בדומה למסופר בפרשת יאיר הגלעדי.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

תולע בן פואה

תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה לפי המקרא, היה השופט השישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של תולע הוא משבט יששכר. משפחת פואה הייתה אחת מהמשפחות החשובות של שבט יששכר. בתקופה שקדמה לתקופת המלוכה ישבה המשפחה בהר אפרים.תולע נזכר בשני פסוקים בספר:

האויב מולו נלחם תולע אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. תולע שפט את ישראל לאחר מות אבימלך בן גדעון בקרב בתבץ ונקבר בשמיר.

רוב פרשני המקרא מפרשים את שם סבו של תולע "דודו" כשם של אדם בדומה לשמו של דוד המלך, ולא כאחי האב. אם מפרשים דודו כאחי אביו הביטוי מיוחס לאבימלך שמוזכר בתחילת הפסוק.

הדמיון הרב בין שם השופט ומקומו לבין רשימת היוחסין בדברי הימים - "ולבני יששכר תולע ופואה ישוב ושמרון ארבעה" (ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק א'), הביא מספר חוקרים להניח כי אין זה שם השופט עצמו שאולי לא היה ידוע למחבר, והשם המוזכר הוא למעשה מעין שם יששכרי טיפוסי שהוצמד לדמות ההיסטורית האנונימית.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.