יאירה אמית

יאירה אמית (נולדה ב-1941) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב בחוג ללימודי התרבות העברית במגמת מקרא וכן ראש המסלול להוראת מקרא בבית הספר לחינוך.

Amit0419
יאירה אמית (מימין) מקבלת מתנה מארז אשל ומיכל כהן כתודה על השתתפותה כשופטת בחידון התנ"ך למבוגרים ב-2013.

חייה

יאירה אמית נולדה בתל אביב וקיבלה חינוך סוציאליסטי, אף על פי שהוריה לא נמנו על תנועת פועלים. היא למדה בבית החינוך לילדי עובדים והייתה בתנועת נוער. לאחר תום לימודיה בתיכון עירוני ה', שרתה בצה"ל, במקביל למדה בסמינר הצבאי. זמן קצר לאחר תום השירות עברה לירושלים, שם למדה באוניברסיטה העברית מקרא והיסטוריה של עם ישראל לקראת תואר ראשון, וסיימה את לימודיה בבית הספר לחינוך לקראת תעודת הוראה במקרא ובהיסטוריה (1964). בשנת 1967 נישאה לרם אמית, שבה להתגורר בתל אביב ועד 1974 נולדו להם 4 ילדים. במקביל השלימה את לימודיה לקראת תואר שני במקרא (1973). נושא עבודת התזה שלה היה "מוטיב הניסיון בנדודי בני ישראל במדבר", אותה כתבה בהדרכת פרופסור מנחם הרן. עם שובה לתל אביב לימדה בבתי ספר תיכוניים שונים. מ-1971 היא אף לימדה בחוג למקרא של אוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1978 ל-1984 כתבה את עבודת הדוקטור בנושא "אומנות הקומפוזיציה בספר שופטים" בהנחייתו של פרופסור מאיר שטרנברג מהחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. מאז שסיימה את עבודת הדוקטור ועד היום היא משמשת מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב.

מחקריה

תיאור כללי

מחקריה של יאירה אמית בתחום המקרא מתמקדים בעיקר בדרכי העיצוב של הסיפור המקראי על רקע עולם האמונות והדעות של ספרות המקרא. העיסוק בסיפור הבודד, שהוא בעת ובעונה אחת חלק ממכלול רחב יותר, כמו מחזור סיפורים או ספר, הוביל אותה להתבוננות מעמיקה במעשה העריכה ולהבחנה בין המגמות השונות של הכותבים והעורכים, שהמשיכו לעבד את הטקסט לאורך הדורות ועד התקדשותו. כיוון שחלק ניכר מסיפורי המקרא מצטרפים לרצף דיאכרוני שמתאר את ההיסטוריה למן הבריאה ועד חורבן הבית הראשוןבראשית ועד מלכים), היא הרבתה לעסוק בהיסטוריוגרפיה המקראית. ההנחה שספרות המקרא היא ספרות אידאולוגית מהפכנית, שבאה לבשר ולבסס אמונה חדשה עם תפישה חדשה של האל ופולחנו ושל יחסיו עם עמו, מבהירה לדעתה הן את ההעדפות הז'אנריות של סופרי המקרא והן את האמצעים הרטוריים שפותחו על-ידם. אמית משלבת במחקריה את המחקר הסינכרוני, שמתמקד בפן הספרותי, עם המחקר הדיאכרוני, שאינו מתעלם מתולדותיו הארוכים והמורכבים של הטקסט המקראי.

סקירה של מספר מחקרים

ספר שופטים - אמנות העריכה

זהו ספרה הראשון של אמית והוא עיבוד עבודת הדוקטור. בספר זה היא עוקבת אחר דרכי העריכה של ספר שופטים ומגמותיה. היא מציעה שני קווי עריכה מנחים לספר - אותות והנהגה, שמנמקים תופעות שונות לאורך הספר, כמו הרצף, האקספוזיציה, הסיום, הסיפור הקצר על מאפייניו, והצטרפות סיפורים למחזורים. ניתוח הספר מוליך אותה למסקנה שהוא נערך ביהודה על ידי קבוצה של אינטלקטואלים, שהושפעו מנביאי המאה ה-8 לפנה"ס, והגיבו על חורבנה של ישראל הצפונית. סופרים אלו ניסו באמצעות בחינת ההיסטוריה להבין את דרכי האל ואת יחסיו עם עמו ישראל.

היסטוריה ואידאולוגיה במקרא

בספר זה, שבסיסו בסדרת הרצאות של האוניברסיטה המשודרת, מציגה אמית את גישתה להיסטוריוגרפיה המקראית על ספריה השונים ומראה עד כמה היסטוריה ואידאולוגיה שלובות בספרות המקרא זו בזו, ועד כמה הטקסטים המקראיים הם ייצוג של האידאולוגיות שהיו אחראיות לחיבורם ועריכתם. לפיכך לשיטתה גם חיבורים שניתן לפקפק במהימנותם ההיסטורית הם בעלי חשיבות רבה להבנת ההיסטוריה של זמן כתיבתם, כי באמצעותם ניתן להכיר הכרה רחבה יותר את הכוחות החברתיים והתרבותיים שפעלו באותה חברה שהולידה ועיצבה חיבורים אלה.

שופטים עם מבוא ופירוש

הספר הזה הוא פירוש בסדרה "מקרא לישראל". בספר זה היא יישמה את גישתה לספר שופטים, כפי שהוצגה בספרה הראשון, עד אחרון הפרטים.

לקרוא סיפור מקראי

ראשיתו של הספר בסדרת הרצאות של האוניברסיטה המשודרת. בבסיס כתיבתו עומדת ההנחה כי ביחסים שבין היסטוריה ואידאולוגיה בספרות המקרא לסיפור יש חשיבות מרובה. בכוחו של סיפור להגיע לקהל יעד רחב ולעניין אותו ובכוחו של העיצוב המתוחכם להעמיק את המסרים האידאולוגיים. לפיכך ספר זה מוקדש למאפייניו של הסיפור המקראי והוא דן בסוגיות כמו: תיחום, מבנה, עלילה, מספר, דמויות, זמן, מקום, משמעות והקשר.

גלוי ונסתר במקרא – פולמוסים גלויים עקיפים ובעיקר סמויים

ספרה זה של אמית מוקדש לאחד המאפיינים הבולטים של ספרות המקרא והוא: כתיבה פולמוסית. אמית רואה סוג זה של כתיבה קשור בהיות ספרות המקרא ספרות אידאולוגית, שניהלה מאבק כפול: גם עם העולם שבתוכו היא התהוותה וגם עם התרבות הכללית שסבבה אותה. הספר מציג את דרכי הכתיבה הפולמוסית, שיש בה לבד פולמוסים גלויים ועקיפים גם פולמוסים סמויים, שקשה להתחקות אחריהם, אך גילויים, בהתאם לטכניקה שמוצגת בספר, חושף הן את העיצוב המתוחכם, הן את המתחים בעולמם של הכותבים, שפעמים נאלצו להסתיר את המסרים שלהם, והן את אופיים הפלורליסטי של עורכי המקרא שלא נמנעו מלכלול את העמדות השונות ואף המנוגדות שהפולמוסים מייצגים.

מחקרים נוספים

אמית פרסמה עשרות מאמרים, ערכה ספרים, כתבה ערכים אנציקלופדיים ומאמרי ביקורת, ולצידם גם מאמרים שעיסוקם הוראת מקרא ומאמרים פובליציסטיים. כך למשל, מאמריה "הוראת מקרא בחינוך הכללי – עיון בתוכנית הלימודים" (2003), או "מקומן של הסוגות בתוכניות הלימודים במקרא" (2008), הם תשתית לדיון ומחקר בנושא. מאמרה "לימוד תנ"ך – סיפור שאין בו אהבה", שהתפרסם בעתון הארץ (23 בינואר 2004) הוא מחאה על מצב לימודי התנ"ך בחברה הישראלית העכשווית.

פעילות ציבורית

עיסוקיה האקדמיים של יאירה אמית היו משולבים גם בפעילות ציבורית הקשורה במקרא ובהוראתו. במסגרת זו שימשה בוועדות שונות של משרד החינוך והתרבות, כמו למשל הוועדה המקצועית העליונה להוראת מקרא, בה הייתה חברה ולאחר מכן יו"ר, ועדת השאלונים של בחינות הבגרות, ועדת ההוראה, ועוד. הייתה שותפה להקמת העלון למורים לתנ"ך בבתי הספר הכלליים: "על הפרק", שימשה חברה בצוות ההיגוי של החוג לתנ"ך ולמקורות ישראל של בית נשיא המדינה, משמשת חברה במועצות אקדמיות שונות, ועוד, וכן נמנית עם חברי ההנהלה הציבורית של הספרייה הלאומית. בין השנים 1998–2003 כיהנה כיו"ר ועדת התוכנית והייתה אחראית על הפקת תוכנית הלימודים החדשה במקרא למערכת החינוך הממלכתית מגן הילדים עד כיתה י"ב, המכונה "תוכנית הלימודים תשס"ג" ומשרתת את המערכת עד היום (2008). הרצאותיה למורי מקרא ולציבור הרחב מציגות את הרלוונטיות של ספרות המקרא כספרות לאומית ואוניברסלית, שלמרות עתיקותה לא נס ליחה.

ספרי מחקר ועיון

  • ספר שופטים: אמנות העריכה / מאת יאירה אמית; ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ב 1992
  • היסטוריה ואידאולוגיה במקרא / יאירה אמית; תל אביב : מטכ"ל/ קצין חינוך ראשי/ גלי צה"ל, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ח 1997
  • שופטים / עם מבוא ופירוש מאת יאירה אמית; תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999
  • לקרוא סיפור מקראי / יאירה אמית ; עריכה: גל נ’ קוסטוריצה; תל אביב : אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תש"ס 2000
  • גלוי ונסתר במקרא : פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים / יאירה אמית; תל אביב: ידיעות ספרים, 2003

ספרי לימוד

  • ירמיהו : תמציות מחקרים ודברי ספרות בעברית על הספר והוראתו - למורה, לתלמיד, ולקורא המשכיל / בעריכת רונית שושני, יאירה אמית; תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח, בית-הספר לחינוך, תשמ"ג 1982
  • ירמיהו : ביבליוגרפיה מוערת - על פי תוכנית הלימודים במקרא תשמ"ה / צוות העורכות: יאירה אמית, רונית שושני; תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, בית-הספר לחינוך, היחידה למחקר ולפיתוח תוכניות לימודים, תשמ"ו 1985
  • שופטים : ביבליוגרפיה מוערת - על פי תוכנית הלימודים במקרא, תשמ"ה / צות העורכות: יאירה אמית, רונית שושני; תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך, היחידה למחקר ולפיתוח תוכניות לימודים, תשמ"ו 1986
  • מלכים : ביבליוגרפיה מוערת-על פי תוכנית הלימודים במקרא תשמ"ה / צוות העורכות: יאירה אמית, רונית שושני; תל אביב : אוניברסיטת ת"א-בית הספר לחינוך, היחידה למחקר ולפיתוח תוכניות לימודים, תשמ"ח 1987
  • עזרא ונחמיה : ביבליוגרפיה מוערת-על פי תוכניות הלימודים במקרא תשמ"ה / צוות העורכות: יאירה אמית, רונית שושני; תל אביב : אוניברסיטת ת"א-בית הספר לחינוך, היחידה למחקר ולפיתוח תוכניות לימודים, תשמ"ז 1987
  • על ספר המלכים ליהודה וישראל : מקראה / בעריכת יאירה אמית; תל אביב, רמת-אביב : רמות, תשמ"ט 1989
  • גולה וגאולה : ספר לימוד לתקופת שיבת ציון / יאירה אמית, יאיר הופמן; אבן יהודה : ד. רכס, תש"ן 1990
  • תוכנית הלימודים במקרא למערכת החינוך הממלכתית : מגן הילדים ועד כיתה י"ב / הוכנה על ידי המזכירות הפדגוגית האגף לתכנון תוכניות לימודים והפיקוח על הוראת המקרא בחינוך הממלכתי ; חברי הוועדה: יאירה אמית... -יו"ר ... ואחרים; ירושלים : "מעלות", תשס"ג 2003

מבחר מאמרים בעברית

  • "מקומה של מסורת יציאת-מצרים בספר דברי-הימים", תעודה ב - עיונים במקרא: ספר זיכרון ליהושע מאיר גרינץ, עורך: ב. אופנהיימר, תל אביב, 1982, 155-139.
  • "תפקיד הנבואה והנביאים במשנתו של ספר דברי-הימים", בית מקרא צג/ב, תשמ"ג, 133-113.
  • "סיפור אמנון ותמר: מאגר של אהדה לאבשלום", הספרות, 32, 1983, 87-80.
  • "שלוש ואריאציות על מות שאול: עיון בעיצוב העולם, במהימנות ובמגמתיות בסיפור המקראי", בית-מקרא ק/א, תשמ"ה, 102-92.
  • "הוראת ספר יהושע ובעיותיה", בתוך: על הפרק 2, משרד החינוך והתרבות, ירושלים, 1986, 22-16.
  • "תפקיד הציונים הטופוגרפיים בסיפור המקראי", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ט, 1987, 30-15.
  • "בעיית השימוש הרב-תכליתי במונח 'מלה-מנחה'", סדן - מחקרים בספרות עברית, כרך ראשון, עורך:ד' לאור, תשנ"ד, 47-35.
  • "התרחשות נשנית - עקרון פואטי בעיצוב סיפור יוסף", תעודה ז – מחקרים במדעי היהדות, עורך: מרדכי עקיבא פרידמן, תל אביב, 1991, 66-55.
  • "פרשת פילגש בגבעה כפולמוס סמוי נגד מלכות שאול ואוהדיה (שופטים יט-כא)", בית מקרא קכט/ב, תשנ"ב, 118-109.
  • "סיבתיות כפולה - היבט נוסף", בית מקרא קלב/א, תשנ"ג, 55-41.
  • "עריכה מובלעת ופולמוס סמוי בפרשת אונס דינה", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, בעריכת אבי הורביץ, אביגדור הורוויץ, מיכאל פוקס, מיכאל קליין, ברוך יעקב שורץ, נילי שצ'ופק. Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 1996,, .11*-28*
  • "'איש ישראל' וסירוב גדעון למלוך", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום יא, בעריכת משה ויינפלד, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ז (1997), 31-25.
  • "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" – על מהימנות המספר והדוברים בסיפור המקראי", אור ליעקב: מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של יעקב שלום ליכט, בעריכת יאיר הופמן ופרנק פולק, מוסד ביאליק: ירושלים, תשנ"ז (1997), 56-45.
  • "הבריאה ולוח הקדושה", תהלה למשה: מחקרים במקרא ובמדעי היהדות מוגשים למשה גרינברג, עורכים: אליהו דב אייכלר, יעקב חיים טיגאי, מרדכי כוגן, 1997.
  • Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 13-29.
  • "השונמית, השולמית והרופא – בין מדרש למדרש", על הפרק 17, 2000, 87-74.
  • "מעמדה של ירושלים בספרות התורה", עיוני מקרא פרשנות כרך ה – מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון (ערכו: משה גרסיאל, שמואל ורגון, עמוס פריש ויעקב קוגל; רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס), 57-41.
  • "הדרגתיות כאמצעי ריטורי בסיפורת המקרא", תשורה לשמואל – מחקרים בעולם המקרא (ערכו: צ' טלשיר, י' שמיר, ד' סיון; באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ירושלים: מוסד ביאליק, 2001), 48-21.
  • "הוראת מקרא בחינוך הכללי – עיון בתוכניות לימודים", ערכים ומטרות בתוכניות הלימודים בישראל (ערכו עמוס הופמן ויצחק שנל, אבן יהודה: רכס הוצאה לאור פרויקטים חינוכיים, 2002), 264-239.
  • "אני דלילה – קורבן של פרשנות", בית מקרא קעח/ג, תשס"ד, 18-1.
  • "שאול בספר דברי הימים", ש"י לשרה יפת – מחקרים במקרא, בפרשנותו ובלשונו, עורכים: משה בר אשר, נילי ואזנה, עמנואל טוב, דלית רום-שילוני, ירושלים: מוסד ביאליק, 2007, עמ' 3–15.
  • "סיפור יהודה ותמר- המשמעות, ההקשר והשיוך", תשורה לצפרירה: מחקרים במקרא, בתולדות ישראל ובמזרח הקדום, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, תשע"ג, עמ'33-54.

קישורים חיצוניים

אהוד בן גרא

אֵהוּד בֶּן גֵּרָא לפי המקרא, היה השופט השני ששפט את ישראל בתקופת השופטים. על פי הנאמר בשופטים, ג', ט"ו, אהוד היה משבט בנימין - "אהוד בן גרא בן הימיני", וכך גם על פי דברי הימים א', ח', ג' וכן שמואל ב', ט"ז, ה'.

אהוד היה שמאלי, שנאמר: "איש איטר יד ימינו".

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אמית (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אשת מנוח

אשת מנוח היא אמו של שמשון ואשתו של מנוח. מלאך ה' מתגלה בפניה ומודיע כי תלד ילד אשר "נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן". שלא כבסיפורי לידה אחרים ששמות הנשים נזכרים בהם, שמה של האישה לא נזכר. נאמר עליה רק שהיא "עקרה ולא ילדה".

בת יפתח

בת יפתח היא דמות מקראית, אשר אינה מזוהה בשמה אלא בשם אביה, השופט יפתח הגלעדי.

דלילה

דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

התנ"ך בתרבות

התנ"ך הוא הספר הנפוץ ביותר והמתורגם ביותר בעולם. התנ"ך בשלמותו תורגם לכ-300 לשונות וחלקים ממנו תורגמו לכ-2,000 לשונות. השפעת התנ"ך ניכרת בחיי יום-יום, כשההשפעה ניכרת בין היתר על השפה, התרבות ותחומים אחרים.

התנ"ך היה אחד ממעצבי הזהות של החברה הישראלית במהלך רובה של המאה ה-20. התנ"ך הוזכר על ידי דוברים ישראליים רבים כמקור לערכים לאומיים ואוניברסליים, כמו הקשר לארץ ישראל והדאגה לחלש. במיוחד נודע בכך דוד בן-גוריון אשר ראה בתנ"ך את המרכיב השלישי במשולש עם-ארץ-ספר. השפה העברית בארץ ישראל ספגה מהתנ"ך ביטויים רבים, ולימוד התנ"ך לדור הצעיר נחשב למשימה חשובה.

זבח וצלמונע

זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, הם דמויות מקראיות, שני מלכי מדיין, אשר נלחמו בבני ישראל, נתפסו ונהרגו בידי השופט גדעון בן יואש. הסיפור המקראי אודותם מופיע בספר שופטים, פרק ח'.

לקראת סיום המלחמה עם המדיינים מבקש גדעון ללכוד את מלכי מדיין זבח וצלמונע. גדעון עובר את הירדן יחד עם צבאו הכולל שלוש מאות חיילים, כדי להשמיד את מחנה מדיין. בדרכו הוא עובר בערים סוכות ופנואל אשר לא מוכנים לכלכל את צבאו בטרם ילכוד את המלכים. לאחר שהכה ולכד את מלכי מדיין, העניש גדעון את תושבי הערים ואז הרג את זבח וצלמונע, לאחר שבנו בכורו יתר פחד להרוג אותם. זבח וצלמונע מבקשים מגדעון שהוא יפגע בהם. ייתכן כי רצו למות בידי לוחם בעל ניסיון.

סיפור המלחמה במדיינים משולב בסיפור לכידת המלכים. בניגוד לתושבי הערים סוכות ופנואל שמסרבים לבקשת העזרה, רואים זבח וצלמונע בגדעון מנהיג.שמותיהם של זבח וצלמונע מופיעים גם בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק י"ב: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ". בפסוק זה מתייחס המשורר לאל שנוקם באויבי ישראל בהווה, כמו שעשה לזבח וצלמונע.

מקור שמם של זבח וצלמונע הוא ערבי קדום. שמות אלה היו קיימים באזור חיג'אז ובדרום עבר הירדן שהוא האזור בו שכנו במדיינים בנדודיהם. זבח וצלמונע הם מלכי מדיין בניגוד לזאב ועורב שכונו שרים. בתהילים פ"ג תוארם של זבח וצלמונע הוא נסיכים: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ." ייתכן ודרגות אלו הם שמות תואר חילופיים ולא באים לתאר סדר היררכי כלשהו.

כרם נבות

כרם נבות הוא סיפור מקראי המופיע בספר מלכים א', פרק כ"א. על פי הסיפור, אחאב מלך ישראל חשק בכרמו של נבות היזרעאלי, ששכן בסמוך לארמון המלך ביזרעאל, והציע לנבות למכור לו אותו. נבות סירב להצעה. כששמעה על כך איזבל, אשתו של אחאב, החליטה לעשות מעשה. היא ארגנה משפט ראווה שבסופו נבות הוצא להורג והתאפשר לאחאב לרשת את הכרם. לאחר המעשה התגלה אליהו הנביא לאחאב, הטיל עליו את האחריות לפשע ובישר לו על עונשו: מותו והכרתת שושלתו. אחאב הפגין חרטה ובעקבותיה נדחתה השמדת שושלתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי נותר בעינו, וכעבור שלוש שנים הוא נהרג בקרב נגד ארם על רמות גלעד.

אזכור קצר נוסף של נבות היזרעאלי מופיע בפרשת מרד יהוא, בתיאור הריגתו של יהורם בן אחאב מלך ישראל. על פי הפרשנות המסורתית, אזכור זה מתייחס ישירות למתואר בסיפור כרם נבות, ומהווה את מימושה של נבואת אליהו בימי בנו של אחאב.

במחקר רווחת הדעה, שסיפור כרם נבות איננו אחדותי והוא בנוי משכבות עריכה שונות. חוקרים מדגישים בנוסף את ההבדלים בין סיפור כרם נבות לבין האזכור, שבתיאור הריגתו של יהורם. רובם סבורים, שאף על פי שיש זיקה כלשהי בין הפרשיות, שתיהן מתארות אירועים שונים מעיקרם והן פרי עטם של מחברים שונים. הובעו סברות שונות ביחס לזיקה בין שתי הפרשיות וביחס למהימנותן ההיסטורית.

נעמן (דמות מקראית)

נַעֲמָן היה שר צבא ארם בתקופת בית אחאב.

על פי המדרש, נעמן מונה לשר צבא ארם, לאחר שבמלחמה בין ארם לישראל, משך בקשתו לתומו ובמקרה הרג את אחאב.

סלע עיטם

סֶלַע עֵיטָם, הוא אתר מקראי אשר בו הסתתר שמשון מפני פלשתים, שמו של האתר נזכר בספר שופטים, פרק ט"ו, פסוק ח' וספר שופטים, פרק ט"ו, פסוק י"א.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פילגש בגבעה

פִילֶגֶשׁ בַגִּבְעָה הוא כינויו של אחד הסיפורים בספר שופטים (יט-כא). במוקד הסיפור איש מבני שבט לוי נקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין, שם נאנסת הפילגש באכזריות על ידי תושבי העיר ולאחר מכן מתה. בעקבות האירוע פרצה מלחמת אחים שבמסגרתה כמעט וחוסל שבט בנימין בידי שאר השבטים.

רכישת מערת המכפלה

רכישת מערת המכפלה, הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ג. סיפור זה עוסק במכירתה של מערת המכפלה לאברהם מידי עפרון החתי לצורך קבורת שרה. אברהם מסרב לקבל את אחד מן הקברים באזור ללא תמורה כספית, ומתעקש לקנות בכסף את מערת המכפלה. המחבר המקראי מאריך בדברים בבואו לספר על תהליך הקנייה והמכירה, וזאת כדי לתת תוקף חוקי לבעלות על אחוזת הקבר לאבות האומה בפרט ולאומה בכלל.

שבט יהודה

שבט יהודה הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו.

"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי.

שירת דבורה

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

שרה

שָׂרָה, במקור שָׂרָי, המכונה במסורת היהודית שרה אמנו, היא דמות מקראית שהייתה אשת אברהם והראשונה מבין ארבע האמהות, ולפי המדרש והתלמוד גם נביאה. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית פרקים י"א עד כ"ג.

תולע בן פואה

תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה לפי המקרא, היה השופט השישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של תולע הוא משבט יששכר. משפחת פואה הייתה אחת מהמשפחות החשובות של שבט יששכר. בתקופה שקדמה לתקופת המלוכה ישבה המשפחה בהר אפרים.תולע נזכר בשני פסוקים בספר:

האויב מולו נלחם תולע אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. תולע שפט את ישראל לאחר מות אבימלך בן גדעון בקרב בתבץ ונקבר בשמיר.

רוב פרשני המקרא מפרשים את שם סבו של תולע "דודו" כשם של אדם בדומה לשמו של דוד המלך, ולא כאחי האב. אם מפרשים דודו כאחי אביו הביטוי מיוחס לאבימלך שמוזכר בתחילת הפסוק.

הדמיון הרב בין שם השופט ומקומו לבין רשימת היוחסין בדברי הימים - "ולבני יששכר תולע ופואה ישוב ושמרון ארבעה" (ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק א'), הביא מספר חוקרים להניח כי אין זה שם השופט עצמו שאולי לא היה ידוע למחבר, והשם המוזכר הוא למעשה מעין שם יששכרי טיפוסי שהוצמד לדמות ההיסטורית האנונימית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.