טרטו

טרטואסטונית: Tartu; בגרמנית ובשוודית: Dorpat (דורפאט); בלטבית: Tērbata; ברוסית: Дерпт (דרְפְּט ובתעתיק לטיני: Derpt) או Юрьев (יורייב ובתעתיק לטיני: Yuryev)) היא העיר השנייה בגודלה באסטוניה (אחרי טאלין), נפה עירונית ובירת מחוז טרטו, שנקרא על שמה. נהר האמיוגי, המחבר את שני האגמים הגדולים של אסטוניה, פייפוס וורטסיירב, חוצה את העיר לאורך עשרה קילומטרים.

טרטו
Tartu
Tartu coat of arms
סמל טרטו
Tartu Rathaus
בניין העירייה, נבנה ב-1789
מדינה אסטוניה  אסטוניה
מחוז טרטו
ראש העיר

אורמאס קרוסה

(Urmas Kruuse)
תאריך ייסוד 1030
שטח 38.80 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 93,687 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 2,640 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 58°23′00″N 26°43′00″E / 58.3833333333333°N 26.7166666666667°E
אזור זמן UTC +2
www.tartu.ee
Tartu 1866
העיר בשנת 1866
Tartu Ülikool
הבניין המרכזי של אוניברסיטת טרטו
Kompanii street, Tartu 09
ה'פיזה' של טרטו

היסטוריה

ממצאים ארכאולוגים מראים על התיישבות קבועה בטרטו עוד במאה ה-5 לספירה. במאה ה-7, התושבים המקומיים בנו ביצורים מעץ בחלק המזרחי של גבעת טומה (Toomemägi) - גבעת הקתדרלה של ימינו.

התיעוד הכתוב הראשון של העיר נעשה ב-1030, בידי סופרים מרוס של קייב. ירוסלב "החכם" ( Ярослав I Мудрый), נסיך קייב, בזז את העיר באותה שנה וקרא לה יורייב (Юрьев, שמשמעות המילה המילולית היא "של יורי", כשיורי הוא שמו הנוצרי של ירוסלב). שליטי קייב גבו מיסים מהעיר, עד אשר, על פי תעודים מקייב, נשרפה העיר עד היסוד בידי שבטים של "צ'ודים" (Чудь). מסיבה לא ידועה, שם המבצר החדש שהוקם על האתר נקרא טרבטו (Tarbatu) או תרבטה (Tharbata), מקור שמה המודרני של טרטו.

בשנת 1224 נכבשה טרבטו בידי המסדר הליבוני כחלק ממסעי הצלב הצפוניים, והחלה בניית קתדרלת טרטו. תחת שמה החדש טרבטום (דורפט, Dorpat בגרמנית), הפכה טרטו למרכז מסחרי חשוב בימי הביניים המאוחרים. ב-1280 הצטרפה טרטו לברית ערי הנזה. כמו בשאר ערי אסטוניה ולטביה, גם בדורפט היו בני האצולה ברובם גרמנים בלטיים ודיברו גרמנית, ולמעשה הם שלטו בתרבות, בדת, בחינוך ובפוליטיקה עד שלהי המאה ה-19. רוב הגרמנים המקומיים נאלצו לעזוב את העיר ולהגר לגרמניה במאה ה-20.

במאה ה-16, טרטו סופחה לפולין, ובית-ספר ישועי הוקם בה ב-1583. בנוסף על כך, סמינר מתרגמים אורגן בעיר.

הפעילות של בית הספר ושל הסמינר הופסקו ב-1629, כשטרטו הפכה לשוודית. המלך גוסטב השני אדולף ייסד את אוניברסיטת טרטו ב-1632.

בחוזה ניסטד ב-1721, העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית ושמה שונה לדרפט (Дерпт). בחצי השני של המאה ה-19, הפכה דרפט למרכז תרבותי לאסטונים כחלק מהלאומיות. העיר ארחה את פסטיבל הזמר האסטוני הראשון ב-1869, ואת ה"ונמוינה" (Vanemuine), התיאטרון הלאומי הראשון, ב-1870.

ב-1893 שונה שמה של העיר פעם נוספת ליורייב, שמה הרוסי העתיק. עם העצמאות האסטונית ב-1919, שמה של יורייב שונה פעם אחרונה לטרטו.

לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, נחתם חוזה טרטו בין הבולשביקים לאסטוניה (2 בפברואר 1920). לפיו, רוסיה הבולשביקית תוותר על טענותיה לשליטה על אסטוניה "לצמיתות". למרות זאת, ברית המועצות כבשה את אסטוניה ואת טרטו כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב-1939.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, חלק גדול מהעיר, כולל "גשר האבן" ההיסטורי (שנבנה בידי יקתרינה הגדולה), נהרס בידי הצבא האדום הנלחם בכוחות הגרמנים ששלטו בעיר, וכבש אותה מידיהם.

לאחר המלחמה טרטו הוכרזה כ"עיר סגורה" לזרים, שכן בסיס חיל-אוויר סובייטי נבנה בפרבריה. במהלך התקופה הסובייטית האוכלוסייה הוכפלה מ-57,000 ל-100,000. מאז שאסטוניה קבלה עצמאות ב-1991, החל שחזור של מרכז העיר העתיקה.

אוכלוסייה

על פי המשרד האירופי לסטטיסטיקה, ב-2005, אוכלוסייתה של טרטו כללה את האוכלוסיות האתניות הבאות:

לאום % מתוך האוכלוסייה
אסטונים 80.1
רוסים 15.8
אוקראינים 1.2
פינים 1.1
אחרים 1.8

הקהילה היהודית

Tartu synagogue 01
תצלום של בית הכנסת של טרטו מתחילת המאה ה-20

על פי מפקד שנערך ב-1897 נמנו בעיר 1,774 יהודים מתוך כ-42,000 תושבים, כשהקהילה החזיקה בבית ספר יהודי ובאוניברסיטת טרטו הייתה מעין אגודת סטודנטים יהודית.[1] על פי מפקד שנערך בשנות ה-30 של המאה ה-20 ישבו בטרטו 920 יהודים.[2]

עד שהעיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ביולי 1942 במסגרת מבצע ברברוסה רובם המוחלט של היהודים הצליח להימלט למעט עשרות בודדות, בעיקר זקנים וחולים. לאחר הכיבוש פרידריך קורג (אסט'), המפקד האסטוני של טרטו מטעם הגרמנים, הורה על מעצרם של כלל היהודים. תחילה הם רוכזו בבית הכנסת המקומי (גר'), ולאחר מכן במספר בתים קטנים ברחוב אחר, שתפקדו כמעין גטו. באוגוסט היהודים הועברו למחנה הריכוז טרטו (אסט'), וכעבור זמן לא רב הם נרצחו בשוחה נגד טנקים ששימשה כבור הריגה.[2]

בטרטו פעל חסיד אומות העולם אוקו מסינג שהציל את שכנו היהודי.

חינוך ותרבות

בטרטו אוניברסיטה שנושאת את שם העיר. היא נוסדה בידי המלך גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, ב-1632. בעיקר מסיבה זו, מקומיים מכנים אותה רבות - "אתונה של האמיוגי" או ההיידלברג של הצפון".

בטרטו נמצאים גם: האוניברסיטה האסטונית למדעי החיים, המכללה להגנה הבלטית, המכללה האווירית של טרטו, משרד החינוך האסטוני, בית המשפט העליון האסטוני וגם הארכיון ההיסטורי של אסטוניה.

תחבורה ותשתית

אל העיר ניתן להגיע ברכבת, מעבורת, אוטובוס או מטוס. לעיר יש שדה תעופה קטן ונמל מפותח מאוד. כמו כן, יש מספר קווי אוטובוס פנימיים וסירות ששטות לאורך האמיוגי.

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יורייב ביברייסקיה אנציקלופדיה (ברוסית).
  2. ^ 2.0 2.1 אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין , טרטו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 998), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
אוניברסיטת טרטו

אוניברסיטת טרטו (באסטונית: Tartu Ülikool; בגרמנית: Universität Dorpat; ברוסית: Тартуский университет) היא אוניברסיטה קלאסית בעיר טרטו שבאסטוניה. האוניברסיטה נחשבת בעיני אסטונים רבים לאוניברסיטה הלאומית, ומדורגת ראשונה באסטוניה ובין הטובות במזרח-אירופה. האוניברסיטה חברה בקבוצת קוימברה (בה חברות 40 מהאוניברסיטאות החשובות והוותיקות באירופה). היא נוסדה על ידי גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, בשנת 1632, והיא האוניברסיטה השנייה הוותיקה באזור אחרי אוניברסיטת וילנה.

במהלך מלחמת הצפון הגדולה נסגרה האוניברסיטה ונפתחה מחדש רק בשנת 1802. עם פתיחתה, שפת הלימוד בה הייתה גרמנית, ומצב נשמר עד 1893. בתקופה זו כמחצית מהמרצים היו מגרמניה וכשליש היו גרמנים-בלטים. השנים 1860–1890 נחשבות לתקופת הזוהר של האוניברסיטה. בשנת 1898, בעקבות מדיניות של רוסיפיקציה, עזבו כל המרצים הגרמנים את המוסד. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברו וחלק מהמרצים ומהציוד לעיר וורונז' ובעקבות כך הוקמה בעיר זו אוניברסיטה חדשה.

בתקופה הסובייטית בנוסף ללימודים בשפה האסטונית התקיימו הלימודים באוניברסיטה גם ברוסית. עם הקמת אסטוניה העצמאית חודשה פעילות המוסד, אך בשפה האסטונית.

אסטוניה

רֶפּוּבְּלִיקַת אֶסְטוֹנְיָה (באסטונית: Eesti Vabariik) היא מדינה בצפון-מזרח אירופה, חלק מן המדינות הבלטיות, יחד עם לטביה וליטא.

אסטוניה נמנית מדינות ברית המועצות לשעבר, שהפכה למדינה עצמאית ב-20 באוגוסט 1991. בשנת 2004 הצטרפה אסטוניה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי.

אסטוניה גובלת במערב בים הבלטי, בצפון במפרץ פינלנד, במזרח ברוסיה ובדרום בלטביה.

גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה

גוסטב השני אדולף (שוודית: Gustav II Adolf‏, 9 בדצמבר 1594 - 6 בנובמבר 1632), הידוע גם בתור גוסטב אדולף הגדול או בשמו הלטיני, גוסטבוס אדולפוס, היה מלך שוודיה החל מה-30 באוקטובר 1611, ועד מותו בקרב ליצן כעבור 21 שנים. הוא נולד בטירת שלושת הכתרים שבסטוקהולם כבנו בכורו של המלך קרל התשיעי לבית ואסה (Vasa).

כמלך שוודיה, שיחק גוסטב אדולף תפקיד מהותי במלחמת שלושים השנה, ואף זכה לכינוי "ארי הצפון, מושיע הפרוטסטנטים". הוא נישא למאריה אלונורה, בתו של שליט הנסיכות הגרמנית החשובה ברנדנבורג-פרוסיה, ובחר בעיר הפרוסית אלבינג כבסיס המבצעים שתכנן נגד אויביו הקתוליים (קיסר האימפריה הרומית הקדושה ויתר השליטים האירופים לבית הבסבורג).

במהלך תקופת שלטונו יסד גוסטב אדולף את העיר השוודית גטבורג, לצד ערים נוספות, קטנות יותר. בנוסף, כונן את אוניברסיטת טרטו הממוקמת בעיר טרטו, אסטוניה, שהייתה אז בשליטת הכתר השוודי. בתקופתו, שלוש הערים הגדולות בממלכה היו ריגה (כיום בירת לטביה), סטוקהולם וטאלין (בירתה הנוכחית של אסטוניה).

כמצביא, התפרסם המלך לנוכח נטייתו להשתמש בארטילריה מתנייעת בשדה הקרב, כמו גם בטקטיקה הדינמית וההתקפית שנקט, בה ניתן דגש מיוחד על ניעות הכוח התוקף, בשונה מהמקובל בטקטיקה הקווית הנפוצה באותן שנים. עובדות אלה היו ביסוד ההערצה שרחשו לו הוגים צבאיים וגנרלים מאוחרים יותר, כדוגמת קרל פון קלאוזביץ ונפוליאון בונפרטה. זאת ועוד, גוסטב אדולף מתואר כמצביא אהוד מאוד על פקודיו, החל מהקצינים הבכירים וכלה בחיילים הפשוטים, וזאת על שום קשרי החברות שיצר עם רבים מאנשי צבאו. המלך השתתף באופן פעיל בקרבות, ונפצע מספר פעמים, לרבות פצעי ירי בגרונו ובבטנו. פצעי המלחמה הביאוהו לעטות שריון גמיש עשוי עור גס, להבדיל משריון המתכת המקובל, וזה השריון שעטה בקרב לוצן.

גוסטב אדולף נהרג בקרב המפורסם שנערך בליצן (ליד לייפציג) ב-6 בנובמבר 1632 מול כוחותיו של הגנרל הקתולי אלברכט פון ולנשטיין. הוא הוטעה על ידי ערפל כבד וראות גרועה, והסתער על האויב הערוך במבנה מסודר. לאחר מותו, אשתו שמרה את גופתו, ולאחר מכן את לבו, בטירתה למשך יותר משנה. הוא הובא לקבורה בסטוקהולם ב-22 ביוני 1634. בפברואר 1633, העניקה לו אספת המעמדות השוודית (Ståndsriksdagen) את התואר "גוסטב אדולף הגדול" (או Gustav Adolf den store בשוודית), כבוד שלא ניתן מאז לאף אדם אחר.

בתם של גוסטב אדולף ומאריה אלונורה, כריסטינה, הוכתרה למלכת שוודיה עם מות אביה.

דגל אסטוניה

דגל אסטוניה (באסטונית: Eesti lipp) הוא דגלה הלאומי של אסטוניה. עיצובו הוא טריקולור המורכב משלושה פסים אופקיים: כחול (למעלה), שחור ולבן. הגודל הסטנדרטי של הדגל הוא 105 × 165 ס"מ.

הדגל בלט לראשונה כדגל איגוד הסטודנטים של אוניברסיטת טרטו באסטוניה, שנוסדה בשנת 1632, והוצג לראשונה בהיכל הכמורה של אוטפה ב-4 ביוני 1884. בסופו של דבר הדגל זוהה עם לאומיות אסטונית ושימש כדגל הלאומי כשאסטוניה קיבלה עצמאות ב-24 בפברואר 1918, ואומץ באופן רשמי ב-21 בנובמבר באותה שנה.

בעקבות פלישת ברית המועצות ביוני 1940 נאסרה הנפת והצגת הדגל. הדגל נלקח ממגדל פיק הרמן ב-21 ביוני 1940 כשאסטוניה הייתה עדיין עצמאית באופן רשמי. ב-22 ביוני הדגל הונף יחד עם הדגל האדום עד שנעלם ב-27 ביולי.

במהלך הכיבוש הגרמני 1941–1944 הוכר הדגל כדגל האתני של האסטונים אך לא כדגל לאומי. כשעזבו הגרמנים בספטמבר 1944, הדגל האסטוני הונף שוב. ב-22 בספטמבר הוסף הדגל האדום, אך עד מהרה נעלם שוב הדגל הכחול-שחור-לבן.

הדגל נשאר במסתור עד ימי הפרסטרויקה בשנות ה-80 המאוחרות, וב-24 בפברואר 1989 הונף הדגל הכחול-שחור-לבן שוב מעל מגדל פיק הרמן בטאלין. הדגל אומץ מחדש כדגל הלאומי ב-7 באוגוסט 1990 זמן קצר לפני שאסטוניה קבלה מחדש את עצמאותה המלאה.

הפירוש המקורי של צבעי הדגל:

כחול משקף את השמים, האגמים והים של אסטוניה, ומסמל נאמנות לרעיונות הלאומיים.

שחור הוא צבעה של אדמת המולדת וסמל המדינה.

לבן מסמל את שאיפת האומה לשמחה ואור.הדגל מזכיר במקצת את צבעי נוצות העורבני הכחול

באוטפה הוקם בשנת 1996 מוזיאון קטן המציג את תולדות הדגל.

הליגה הבלטית

הליגה הבלטית היא ליגת הכדורסל הבכירה במדינות הבלטיות שבצפון אירופה: אסטוניה, לטביה, ליטא, פינלנד ורוסיה. זוהי ליגה אירופאית, הקיימת במקביל לליגות מקומיות בכל אחת מן המדינות, בדומה ליורוליג. התאחדות הליגה הבלטית היא חברה ביול"ב, וחברה מצביעה במועצת המנהלים של היורוליג. הליגה דומה לליגת הכדורסל האדריאטית.

וורו

וורו (באסטונית: Võru, ברוסית: Выру, בגרמנית: Werro) היא עיר, נפה עירונית ובירת מחוז וורו בדרום-מזרח אסטוניה, שגובל ברוסיה ובלטביה. וורו שוכנת כ-60 קילומטרים דרומית לטרטו, העיר השנייה בגודלה באסטוניה, על שפת אגם טאמולה (Tamula).

וילהלם אוסטוולד

וילהלם אוֹסְטְוַולְד (בגרמנית: Wilhelm Ostwald;‏ 2 בספטמבר 1853 – 4 באפריל 1932) היה כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1909 "על עבודתו בנושא קטליזה, ומחקריו בשיווי-משקל ומהירות תגובה".

אוסטוולד נולד בריגה (באותו הזמן בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בירת לטביה), כשני משלושת בניו של החבתן גוטפריד אוסטוולד. אחד מאחיו הוא אויגן אוסטוולד (גר'). קיבל תואר אקדמי באוניברסיטת טרטו ב-1875, ולאחר מכן לימד בטרטו (ב-1875-1881) ובריגה (ב-1881-1887). ב-1887 עבר ללייפציג, שם עבד במשך שאר חייו.

ויליאנדי (מחוז)

מחוז ויליאנדי (באסטונית: Viljandi maakond) הוא אחד מבין 15 מחוזות אסטוניה. הוא ממוקם בחלקה הדרומי של המדינה וגובל בלטביה מדרום, במחוזות ולגה, טרטו וייגבה במזרח, במחוז יארבה בצפון ובמחוז פרנו במערב.

ולגה (מחוז באסטוניה)

מחוז וָלגה (באסטונית: Valga maakond), הוא אחד מבין 15 מחוזות אסטוניה. המחוז ממוקם בחלקה הדרומי של המדינה וגובל במחוז פילבה ומחוז וורו במזרח, במחוז טרטו בצפון-מזרח, מחוז ויליאנדי בצפון-מערב ובלטביה בדרום ובמערב.

בירת המחוז היא ולגה.

ולגה (עיר)

ולגה (באסטונית Valga, בגרמנית: Walk) היא עיר, נפה עירונית ובירת מחוז ולגה שבאסטוניה. הגבול עם לטביה חוצה את העיר, חלקה הלטבי של העיר נקרא "ולקה" (Valka). עד שנת 1920 היו שתי הערים עיר אחת באימפריה הרוסית.

חוזה טרטו

חוזה טרטו' (אנגלית: Treaty of Tartu, רוסית: Тартуские Mирные Договоры, אסטונית: Tartu Rahu, פינית: Tarton Rauha) היה סדרה של הסכמים בין רוסיה הסובייטית ובין פינלנד ואסטוניה הצעירות, אשר היו עד פברואר 1917 בשליטת האימפריה הרוסית ואחר כך בשליטת הרפובליקה הרוסית (4 במרץ 1917 — 7 בנובמבר 1917). הם נידונו ונחתמו בעיר טרטו שבאסטוניה בשנת 1920 אחרי תום מלחמות האזרחים ברוסיה ובפינלנד וסיום מלחמת השחרור באסטוניה. ההסכמים נגעו בנושאים אשר כללו את עצמאותן של פינלנד ואסטוניה והגבולות של המדינות האלה עם רוסיה.

חלוקה מנהלית של אסטוניה

על החלוקה של השלטון המקומי במדינה על ידי הממשלה המרכזית הוחלט ב-1 בינואר 1990. אסטוניה מחולקת ל-15 מחוזות (באסטונית: Maakond) כאשר בראש כל מחוז עומדת ממשלת המחוז (Maakonnavalitsus) הנשלטת בידי מושל (maavanem), אשר ממונה בידי הממשלה לקדנציה בת חמש שנים.

טאלין

טאלין (באסטונית: Tallinn) היא בירת אסטוניה, העיר הגדולה במדינה ועיר הנמל העיקרית שלה. העיר שוכנת לחוף הים הבלטי, כ-80 ק"מ דרומית להלסינקי. טאלין היא נפה עירונית ומשמשת גם כבירת מחוז האריו.

טרטו (מחוז)

מחוז טרטו (באסטונית: Tartu maakond) הוא אחד מבין 15 מחוזות אסטוניה. המחוז ממוקם בחלקה המזרחי של המדינה וגובל במחוז פילבה בדרום, מחוז ולגה בדרום-מזרח, מחוז ויליאנדי במערב ומחוז ייגבה בצפון.

בירת המחוז היא טרטו, שעל שמה נקרא המחוז.

יהדות אסטוניה

יהדות אסטוניה היא אחת משלוש הקהילות היהודיות של המדינות השוכנות לחופי הים הבלטי, באזור אסטוניה של היום.

ייגבה (מחוז)

מחוז ייגֶבה (באסטונית: Jõgeva maakond) הוא אחד מבין 15 מחוזות אסטוניה. הוא ממוקם בחלקה המזרחי של המדינה וגובל במחוז טרטו בדרום, מחוז ויליאנדי בדרום-מזרח, מחוז יארבה במערב, מחוז לאנה-וירו בצפון ומחוז אידה-וירו בצפון-מזרח.

נרבה

נרבה (באסטונית: Narva; ברוסית: Нарва) היא העיר השלישית בגודלה באסטוניה. העיר שוכנת על הגדה המערבית של הנהר נרבה, המשמש כגבול הטבעי והמדיני בין אסטוניה לרוסיה.

סארמאה

סארמה (באסטונית: Saaremaa, בגרמנית ובשוודית: Ösel, בדנית: Øsel) הוא האי הגדול ביותר המשתייך לאסטוניה (2,672 קמ"ר). הוא ממוקם בים הבלטי, מדרום לאי היומאה, בכניסה למפרץ ריגה. סארמאה הוא האי המרכזי במחוז סארה ובו כ-31,000 תושבים.

פילבה (מחוז)

מחוז פילבה (באסטונית: Põlva maakond) הוא אחד מבין 15 מחוזות אסטוניה. הוא ממוקם בחלקה הדרומי של המדינה וגובל במחוז וורו בדרום, באגם אגם פייפסי במזרח, שידוע גם בשמו הרוסי - אגם פסקוב, במחוז ולגה במערב ובמחוז טרטו בצפון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.