טרור אסלאמי

טרור אסלאמי הוא כינוי לכלל פעולות הטרור או האלימות, שמבוצעות על ידי ארגוני אסלאם קיצוני, הן אסלאם סוני והן אסלאם שיעי, לרוב בשמה של מלחמת קודש (ג'יהאד) נגד הבלתי מאמינים, המכונים "כופרים", בין אם הם מוסלמים מזרם אחר, מוסלמים חילוניים או שאינם מוסלמים. הטרור האסלאמי הוא תוצר של האידאולוגיה האסלאמיסטית, אשר רעיונותיה תפסו אחיזה במהלך המאה ה-20 והשתלבו גם באידאולוגיה של ארגוני הטרור הפלסטיני. במהלך מאה זו, בעיקר במחציתה השנייה, נוסדו ארגוני טרור אסלאמי בארצות רבות, וכיום פועלים ארגוני טרור אסלאמיים חמושים כמעט בכל ארצות האסלאם ואף מחוץ להן.

Islamic terrorism
מדינות שנפגעו מפעולות טרור אסלאמי החל מ-11 בספטמבר 2001

מאפייני הטרור האסלאמי

ארגוני הטרור האסלאמי מבססים את פעולותיהם על האידאולוגיה האיסלאמית, הרואה בדת האסלאם דרך חיים, הקובעת לא רק את אורח חייו של הפרט, אלא גם את אופי המשטר והחברה. ארגוני הטרור האסלאמיסטיים רואים בתרבות המערב את הניגוד המוחלט לאסלאם, ואת העולם החופשי הם רואים כאויב המוסלמים עלי אדמות. הם בזים לערכי המערב, ובפרט לדמוקרטיה, חילוניות, שוויון וזכויות אדם. ארגוני הטרור האסלאמי רואים צורך במלחמת חורמה, ג'יהאד, נגד מי שהם רואים כאויב (במקומות שונים ארגוני הטרור האסלאמי נלחמים נגד אויבים שונים), ומבצעים מעשי טבח ורצח המוניים, לרוב נגד קורבנות אקראיים ולא חמושים.
שנאה עזה במיוחד רוחשים מרבית ארגוני הטרור האסלאמי למדינת ישראל - בה הם רואים את האויבת המושבעת של הדת המוסלמית. הסיבות לכך הן היותה "נטע זר" של תרבות מערבית חילונית בלב המזרח התיכון, המוסלמי רובו ככולו, כמו גם שליטתה על ארץ ישראל (השייכת בעיניהם למוסלמים), ובפרט על ירושלים – עיר המקודשת לדת המוסלמית – ועל מסגד אל אקצא. אל גורמים אלה מצטרפים גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואף העוינות ההיסטורית של המוסלמים כלפי היהודים. ארגוני הטרור האסלאמי אינם מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל, אותה הם מכנים "הישות הציונית", וחלקם אף טוענים שהציונות איננה אלא שלוחה של האימפריאליזם האמריקני. ארגוני הטרור הפלסטיני אף מקשרים בין המאבק הלאומי של הפלסטינים נגד הכיבוש הישראלי לבין מצוות הג'יהאד.

ישנם ארגוני טרור אסלאמי אשר מטרתם העיקרית היא "ג'יהאד פנימי", דהיינו, הפיכת משטרים חילוניים במדינות מוסלמיות למשטרי הלכה אסלאמיים, על כן הם מתמקדים ברציחות פוליטיות ובפעילות נגד השלטונות, כמו למשל האחים המוסלמים והג'יהאד האסלאמי המצרי. ארגוני טרור אסלאמי אחרים מבצעים פיגועים נגד אוכלוסיות אזרחיות של "כופרים", כאשר המטרה היא להרוג כמה שיותר בני אדם ולזרוע פחד בקרב אוכלוסיית האויב; לדוגמה: חמאס ואל-קאעידה.
על אף כי תאורטית הטרור האסלאמי, ה"ג'יהאד", מכוון נגד "הכופרים", לעיתים קרובות קורבנות הטרור האסלאמי הם מוסלמים בעצמם (לעיתים אף מוסלמים אדוקים), במקרה שהם "לא מספיק מוסלמים" (כמו למשל, באלג'יריה), כמו גם במאבקים אלימים פנים-אסלאמיים בין הסונים לשיעים (כמו למשל, בעיראק).
היו מקרים בהם הצליחו ארגוני טרור אסלאמי להשתלט על המדינה בה פעלו, מה שהפך את כל תושבי אותה מדינה לקורבנות טרור (כמו בסודאן ובאפגניסטן).

ארגוני הטרור האסלאמי משתמשים בכל האמצעים בהם משתמשים ארגוני טרור אחרים, כולל פיגועי ירי, הטמנת פצצות, הפגזת אזרחים וחטיפות, אך האמצעי המזוהה ביותר עם הטרור האסלאמי הוא פיגוע התאבדות - פיגוע בו המחבל מפוצץ את עצמו בתוך המון, ובכך ממית את עצמו ואת כל מי שבקרבתו. ארגוני הטרור האסלאמי מעודדים ומהללים את פיגועי ההתאבדות – לא רק בתור אמצעי לחץ על האויב, אלא בעיקר בתור אידיאל בפני עצמו. בעיניהם, פיגוע התאבדות הוא הגילוי הנעלה ביותר של הנאמנות לדת המוסלמית, והמבצע אותו נקרא שהיד, דהיינו, מי שנהרג במלחמת קודש למען הדת המוסלמית. ארגוני הטרור האסלאמי טוענים כי המחבל המתאבד, השהיד, הופך לקדוש אחרי מותו ועולה לגן עדן, שם הוא מקבל 72 בתולות כגמול על מעשהו.

חלק מארגוני הטרור האסלאמי מתפקדים גם כתנועות חברתיות, השובות את לב ההמונים המוסלמים באמצעות תעמולה אסלאמיסטית ואף הקמת מוסדות חינוך וצדקה. באופן זה פועלים האחים המוסלמים במספר מדינות, כמו גם החזבאללה בלבנון והחמאס ברשות הפלסטינית.

אף על פי שישנם ארגוני טרור אסלאמי רבים, אשר פועלים במדינות שונות בעולם, חלקן מרוחקות אחת מהשנייה, ונלחמים נגד אויבים שונים, ישנו קשר אידאולוגי מובהק ואף ארגוני וכלכלי בין ארגוני הטרור האסלאמי השונים.

ארגוני טרור אסלאמי

להלן סקירה תמציתית של ארגוני הטרור האסלאמי:

המדינה האסלאמית (דאעש)

הארגון שואף להקים ח'ליפות אסלאמית סונית שתכבוש את העולם כולו. הארגון פועל בעיקר בעיראק ובסוריה שם הוא חולש בפועל על שטחים נרחבים וכן על עיירות, כפרים ומתקנים אסטרטגיים כגון אתרי קידוח נפט. הארגון נודע באכזריותו, כגון בפרסום סרטוני הוצאה להורג באמצעות עריפת ראש. בנוסף, מחבלי הארגון ומוסלמים שקיבלו השראה ממנו ביצעו פיגועים רבים באירופה בהם נרצחו מאות בני אדם.

בוקו חראם

בניגריה פועל ארגון הטרור בוקו חראם שמטרתו היא השלטת חוקי השריעה במדינה ויצירת תאוקרטיה אסלאמיסטית באפריקה. הארגון מפעיל טרור הן נגד מוסלמים והן נגד לא-מוסלמים. הוא עלה לכותרות ב-2014 אחרי שחטף 300 נערות ניגריות. ב-7 במרץ 2015 הכריז ארגון בוקו חראם, באמצעות סרטון שפורסם באינטרנט, כי הוא נשבע אמונים למדינה האסלאמית[1]. מאז מכונה הארגון גם "מחוז מערב אפריקה של המדינה האסלאמית".

האחים המוסלמים

תנועה חברתית אסלאמיסטית אשר נוסדה בשנת 1928 במצרים על ידי חסן אל-בנא אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית, ושמה לעצמה למטרה להילחם נגד השפעת המערב על ארצות האסלאם, ובפרט נגד מגמת החילון. תנועת האחים המוסלמים מרכזת את פעילותה במאבק פוליטי וצבאי נגד המשטרים החילוניים בארצות האסלאם. על פעולות הטרור של האחים המוסלמים נגד משטרים חילוניים נמנים רצח ראש ממשלת מצרים, מחמוד פהמי נוקשי, בשנת 1948, רצח 83 צוערים עלווים בבית ספר לארטילריה בסוריה בשנת 1979, התנקשות כושלת בנשיא סוריה, חאפז אל אסד, בשנת 1980 (שגררה אחריה טבח שנעשה במוסלמים בסוריה בהוראתו של אסד) ומעורבות ברצח נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בשנת 1981. האחים המוסלמים השתתפו באופוזיציה האנטי-סובייטית במלחמת אפגניסטן הראשונה וכיום הם מסייעים לטרור הצ'צ'ני נגד רוסיה. כמו כן, מייסדי הג'יהאד האסלאמי המצרי באו מקרב האחים המוסלמים, וגם השייח' אחמד יאסין, מייסד החמאס, בא מקרב הסניף העזתי של האחים המוסלמים. בשנים 2011 ו-2012 עלו "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים.

הגדרתה של תנועת האחים המוסלמים כארגון טרור היא שנויה במחלוקת ובמרבית מדינות המערב היא אינה מוגדרת כהתארגנות בלתי חוקית, באופן רשמי התנועה מגנה כל גילוי של אלימות וטרור כאמצעי להשגת יעדי התנועה[2] ובמדינות דמוקרטיות שבהן התנועה חוקית היא אנשיה מעדיפים להתמודד באופן דמוקרטי לשלטון.

הג'יהאד האסלאמי המצרי

ארגון טרור אסלאמי שהוקם בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 במצרים על ידי פעילים אסלאמיסטיים שבאו מקרב האחים המוסלמים. בדומה לאחים המוסלמים, גם הג'יהאד האסלאמי המצרי פועל נגד המשטרים החילוניים בארצות האסלאם. על פעולות הטרור של הג'יהאד האסלאמי המצרי נמנים רצח נשיא מצרים, אנואר סאדאת, (אשר חתם על הסכם שלום עם ישראל) בשנת 1981 ופיצוץ מכונית תופת בשגרירות מצרים בפקיסטן בשנת 1995- פיגוע בו נהרגו 17 בני אדם. אימן א-זוואהרי, סגנו של אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל-קאעידה, היה בעבר מראשי הג'יהאד האסלאמי המצרי, ורוב גורמי המודיעין של המערב ומדינות ערב מצביעות על זה שהוא לא ארגון עצמאי כיום, אלא אחד מהמרכיבים של אל-קאעידה.

משטר המהפכה באיראן

בשנת 1979 השתלטה על איראן קבוצת מהפכנים שיעים קנאים, בהנהגתו של רוחאללה ח'ומייני, אשר השליטה מחדש את חוקי הדת המוסלמית השיעית כחוקי המדינה. המשטר האסלאמיסטי החדש קבע חוקים חדשים בשמה של הדת המוסלמית, אשר פגעו במעמד האישה, כגון חיוב כיסוי ראש לנשים ואיסור ללכת ברחוב בלי גבר. כמו כן, משטר המהפכה משקיע את עיקר כספי המדינה של איראן בהתחמשות גרעינית ובמימון טרור נגד ישראל. משטר המהפכה הוא שייסד, מממן ומאמן את ארגון הטרור השיעי חזבאללה בלבנון. כמו כן, הוא גם משקיע כסף בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ובחמאס, שתי קבוצות שאמנם שייכות לזרם הסוני של האסלאם, אולם הן די קשורות למשטר בטהראן. מאז תחילת המלחמה בעיראק ב-2003, איראן חשודה במימונן וחימושן של מליציות שיעיות במדינה זו, כגון צבא המהדי. בנוסף למימון, חימוש ואימון ארגוני טרור ברחבי העולם, מבצעת איראן פעילות טרור בינלאומית באמצעות משמרות המהפכה האסלאמית.

בשנת 2005 נבחר לנשיאות איראן מחמוד אחמדינז'אד, אסלאמיסט קיצוני ואנטשימי, אשר הקצין את מדיניות פיתוח הנשק הגרעיני (על חשבון רווחת האזרחים), תוך שהוא מקדיש לנושא זה את מלוא מרצו, מתגרה בארצות הברית ומאיים להשתמש בנשק הגרעיני העתידי כדי להשמיד את ישראל.

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ("גא"פ")

ארגון טרור פלסטיני קטן אשר נוסד בשנת 1973 בעזה על ידי פתחי שקאקי ומבצע פיגועים נגד ישראל. הג'יהאד האסלאמי אינו מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל, ובזמן האינתיפאדה השנייה נטל חלק בהתקפה המאסיבית של ארגוני הטרור הפלסטיניים על אוכלוסיית ישראל. הארגון הוציא אל הפועל מספר פיגועי התאבדות, אשר המפורסם שבהם בוצע במסעדת מקסים בחיפה על ידי אישה. עיקר מימונו של הג'יהאד האסלאמי בא מאיראן. לעומת חמאס, הגא"פ לעולם לא הסכים להפסקת אש (הודנא/תהדיה) עם ישראל ודוגלת במלחמה טוטאלית עם האויב ללא פשרות.

חזבאללה

"מפלגת האלוהים", ארגון טרור אסלאמי שיעי בהנהגתו של חסן נסראללה, אשר נוסד בשנת 1982 בלבנון בשליחותה של איראן הח'ומייניסטית; ומטרתו – הפיכתה של לבנון למדינת הלכה אסלאמית שיעית שתהווה נקודת אחיזה של איראן באזור. חזבאללה הקים תשתית אזרחית בלבנון, במסגרתה הוא מממן בתי ספר אסלאמיסטיים ומוסדות צדקה - באמצעותם קנה לו אהדה רבה בקרב האוכלוסייה השיעית בלבנון. כמו כן, לחזבאללה זרוע צבאית הפועלת נגד ישראל. בשנים 1983 ו-1984 ביצע חזבאללה את שני פיגועי ההתאבדות הראשונים בהיסטוריה נגד שגרירות ארצות הברית בביירות. בשנת 1983 ביצע חזבאללה שני פיגועי ענק נגד מטה הנחתים האמריקאי בביירות ונגד כוחות הצנחנים הצרפתיים בעיר.

לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20 ניהל חזבאללה לוחמת גרילה עיקשת נגד כוחות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. עיקר פעולותו בלבנון וגם בסוריה, עם זאת ניסה הארגון מספר פעמים לבצע פיגועים מחוץ לגבולות אלו. בשנת 1992 ביצע חזבאללה פיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, ארגנטינה, ובשנת 1994 ביצע פיגוע ענק בבניין מרכז הקהילה היהודית בעיר, במהלך השנים הבאות היו עוד כמה ניסיונות נפל, או פיגועים קטנים יחסית, שיוחסו לו. אך הפיגועים בארגנטינה, שנעשו גם בשיתוף איראן ובסיועה, כתומכת ומכוונת הארגון, היו הגדולים שבהם. בשנת 1996 פתח חזבאללה בירי קטיושות לעבר צפון ישראל, אשר הביא למבצע ענבי זעם, בו הפציצה ישראל את לבנון. בשנת 2000 חטף חזבאללה שלושה חיילי צה"ל – את גופותיהם החזיר לישראל כעבור 4 שנים במסגרת עסקת חילופי שבויים. בשנת 2006 חטף חזבאללה שני חיילי צה"ל מתוך שטחה הריבוני של ישראל והחל בירי טילים חסר תקדים בהיקפו ובעוצמתו לעבר ישראל - שתי פעולות שהביאו לפריצתה של מלחמת לבנון השנייה.

במאה ה-21 השתלב חזבאללה בפוליטיקה של לבנון, אך עדיין שמר על מיליציה חמושה המבצעת פיגועי טרור כנגד מתנגדיה.

חמאס

ארגון טרור אסלאמי פלסטיני, אשר נוסד בשנת 1987 ברצועת עזה על ידי אנשי האחים המוסלמים בראשות אחמד יאסין, ומטרתו היא השמדת מדינת ישראל והקמת מדינת הלכה אסלאמית תחתיה בין הירדן לים. בדומה לחזבאללה בלבנון, כך גם החמאס בשטחים הקים רשת של בתי ספר אסלאמיסטיים ומוסדות צדקה, באמצעותה הוא חדר ללבבות ההמונים הפלסטיניים. החמאס הנהיג את ההתנגדות הפנים-פלסטינית לאש"ף החילוני בראשותו של יאסר ערפאת, ובפרט להסכמי אוסלו שחתם ערפאת עם ישראל בשנות התשעים. החמאס היה ארגון הטרור הפלסטיני הראשון שביצע פיגועי התאבדות נגד ישראל - מדיניות שהפכה לימים נחלתם של כל ארגוני הטרור הפלסטיניים, אף החילוניים שבהם. את גל פיגועי ההתאבדות באמצע שנות התשעים ארגן יחיא עיאש, אשר נהרג על ידי ישראל בשנת 1995 במבצע סיכול מתוכנן של השב"כ.

בתקופת האינתיפאדה השנייה (2000-2005) החמאס שיתף פעולה עם יתר ארגוני הטרור הפלסטיניים בהתקפת טרור חסרת תקדים על אוכלוסיית ישראל – האינתיפאדה השנייה, ביצע פיגועי התאבדות רבים בתוך ישראל, ניהל מאבקים קשים נגד כוחות צה"ל בשטחים והחל לשגר רקטות קסאם מרצועת עזה לעבר שדרות וסביבתה. בכל פעולות אלה הצליח החמאס לגרום לאבידות רבות של ישראלים - אזרחים וחיילים כאחד. בשנת 2004 נהרג מנהיג חמאס אחמד יאסין על ידי צה"ל, ומיד אחריו חוסל גם יורשו, עבד אל-עזיז א-רנתיסי.

בשנת 2005 נסוגה מדינת ישראל מרצועת עזה על יישוביה האזרחיים ומתקניה הצבאיים במסגרת תוכנית ההתנתקות - מהלך שאותו הציג החמאס כניצחונו. בשנת 2006 ניצח החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית שהתקיימו בעקבות מותו של ערפאת והכריז כי "יהפוך את עזה לטהראן". באותה שנה חמאס נטל חלק בחטיפת חייל צה"ל גלעד שליט והגביר את ירי הקסאמים על שדרות וסביבתה - פעולות שגרמו להתקפה של צה"ל על רצועת עזה במסגרת מבצע גשמי קיץ (בסיום המבצע יצאו שוב כוחות צה"ל מהרצועה). בשנת 2007 ביצע החמאס השתלטות צבאית אלימה על רצועת עזה, במהלכה טבח באנשי הפת"ח. בסוף שנת 2008 חמאס שוב החל בהפגזה מסיבית של ערי הדרום ויישובי עוטף עזה, דבר שהביא למבצע עופרת יצוקה בו הרג צה"ל למעלה מ-700 מחבלי חמאס ופגע קשה בתשתיות ברצועה. בשנת 2014 שוב חמאס החל בירי מאסיבי מהרצועה אל יישובי עוטף עזה, אשדוד ותל אביב. ישראל יצאה אז למבצע "צוק איתן" שבו נכנס צה"ל אל תוך עזה. צה"ל הרג כאלף מחבלים והשמיד תשתיות טרור רבות, בהן למעלה מ-30 מנהרות טרור גדולות שחמאס חפר ובנה בהשקעה כספית רבה. אחרי לחימה של כחודשיים הושגה הפסקת אש הקיימת עד היום.

בנוסף לאידאולוגיות של האסלאמיזם והלאומנות הפלסטינית, מחזיק חמאס באידאולוגיה אנטישמית קיצונית: הוא מכחיש את השואה וקורא להשמדת כל היהודים, אותם הוא רואה כאויבי האל.

אל-קאעידה

ארגון טרור אסלאמיסטי בינלאומי שהוקם על ידי הטרוריסט המיליארדר הסעודי אוסאמה בן לאדן, בשנת 1988, והונהג על ידו עד להריגתו ב-2 במאי 2011, בפעולות כוחות קומנדו של צבא ארצות הברית בפקיסטן. אל-קאעידה שם לעצמו למטרה להילחם עד חורמה נגד העולם המערבי, ובראש ובראשונה, נגד ארצות הברית. בשנים 1992-2007 אל-קאעידה ביצע עשרות פיגועים נגד מטרות מערביות ואמריקניות בפרט ברחבי העולם, אשר שיאם בפיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 - הפיגועים הגדולים ביותר בהיסטוריה, בהם השתלטו מחבלים חמושים בסכינים על מטוסי נוסעים וריסקו שניים מהם לתוך מגדלי התאומים ואת השלישי לתוך הפנטגון. בפיגועים אלה נהרגו קרוב ל-3000 בני אדם. פיגוע ענק מפורסם נוסף של אל-קאעידה הוא ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה בשנת 1998, שבהן נהרגו יותר מ-200 בני אדם. פיגועי 11 בספטמבר זעזעו עמוקות את דעת הקהל בעולם המערבי, והם אלו אשר הובילו להתקפות האמריקניות נגד אפגניסטן ועיראק. מאז ביצע הארגון מספר פיגועים המוניים באירופה. כמו כן, אל-קאעידה מבצע פיגועים נגד כוחות הקואליציה בעיראק ותומך במחתרת הצ'צ'נית במאבקה נגד רוסיה.

טליבאן

ארגון טרור אסלאמי אשר הצליח בשנת 1995 להשתלט על אפגניסטן והשליט בה משטר טרור אסלאמי קיצוני במיוחד, אשר שלל מנשות המדינה את כל זכויותיהן. תחת משטר הטליבאן הוכרחו הנשים לכסות את כל גופן ופניהן, ואפילו את העיניים, הן גורשו ממוסדות הלימוד ונאסר עליהן לרכוש השכלה. נשים שנחשדו בחטאים "מיניים" נענשו בעונשים אכזריים, כגון עקירת ציפורניים שנצבעו בלכה. לעיתים קרובות נערכו הוצאות להורג פומביות. משטר הטליבאן תמך במשטר האסלאמי הקיצוני בסודאן, המבצע עד היום רצח עם באוכלוסייה המקומית ונתן חסות לטרוריסטים אסלאמיים.

בהמשך פוצצו אנשי הטליבאן את פסל הבודהה העתיק באפגניסטן וקבעו חוק שחייב את ההינדים באפגניסטן לשאת טלאי צהוב. משטר הטליבאן נתן חסות לאל-קאעידה ואפשר לבן לאדן ואנשיו לפעול באפגניסטן, עובדה שקוממה עליו את ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר והביאה להתקפה אמריקאית על אפגניסטן ולפריצתה של מלחמת אפגניסטן השנייה, בה מוטט צבא ארצות הברית את משטר הטליבאן. עבר זמן רב מאז נפילת משטר הטליבאן עד אשר העזו הנשים לחשוף את פניהן.

ארגוני הטרור בעיראק

בעיראק קיימת מתיחות פנים-אסלאמית רבת שנים בין הסונים לשיעים, שהתפרצה אחרי נפילת משטרו של סדאם חוסיין בשנת 2003. הטרור האסלאמי בעיראק החל כהתנגדות לכיבוש האמריקאי בדמותם של פיגועים נגד כוחות הקואליציה וחטיפות אזרחים זרים שהסתיימו בעריפות מתועדות של ראשי החטופים. על הכוחות המובילים את ההתנגדות בעיראק נמנית אל-קאעידה, המבצעת את החטיפות. אולם במהרה החלו כוחות ההתנגדות להפנות את האש אחד נגד השני ולבצע פיגועים המוניים נגד אזרחים עיראקיים, מוסלמים ולא-מוסלמים כאחד, אפילו במסגדים.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ AP, בוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, באתר ynet, 7 במרץ 2015
  2. ^ אמנת תנועת האחים המוסלמים - Our Testimony, Issued in 1994. מתוך האתר הרשמי של התנועה (אנגלית)
אסמאעיל הנייה

אִסמאעיל עבד א-סלאם אחמד הנייה (בערבית: إسماعيل عبد السلام أحمد هنية; תעתיק מדויק: אסמאעיל עבד אלסלאם אחמד הניה; נולד ב-29 בינואר 1962) הוא ראש הלשכה המדינית של חמאס, החל ממאי 2017. החליף בתפקיד זה את ח'אלד משעל. קודם לכן, כיהן כראש ממשלת הרשות הפלסטינית ה-5, ולאחר ההפיכה בעזה המשיך לכהן כראש הממשלה של ארגון הטרור חמאס, ברצועת עזה, בניגוד להחלטת יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, שמינה כראש ממשלה את סלאם פיאד.

הנייה הוא אחד מראשי הנהגת ארגון חמאס לאחר חיסול יאסין ורנתיסי, ובאפריל 2012 נבחר גם לכהן כראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה.

ארגון טרור

ארגון טרור הוא ארגון צבאי או מעין צבאי, שמבצע פעולות אלימות כניסיון מכוון לרצח של אזרחים, וכן חטיפת אזרחים והחזקתם כבני ערובה תוך איום לרוצחם, כל זאת במטרה להטיל אימה ולזרוע בלבול, פחד ודמורליזציה בקרב אזרחים, ובכך להפעיל לחץ על שליטי המדינה בה הוא פועל, או לגרום למדינות אחרות להיענות לתביעותיו הפוליטיות: לאומיות, דתיות, אידאולוגיות, חברתיות.

פעולות טרור בדרך כלל אינן ממוקדות, כלומר אינן מכוונות כלפי אדם מסוים, אלא כלפי אוכלוסייה שלמה, כך שהטרוריסט לרוב אינו מייחס חשיבות לזהות קורבנותיו ופוגע באופן אקראי.

הפיגוע באוטובוס בנמל התעופה בורגס

הפיגוע באוטובוס בנמל התעופה בורגס אירע ב-18 ביולי 2012, בשעה 17:30, כאשר מחבל מתאבד ששמו מוחמד חסן אל-חוסייני התפוצץ באוטובוס במגרש החנייה של נמל התעופה בורגס שבבולגריה ובו 42 תיירים ישראלים, רובם בני נוער, בדרכם מנמל התעופה למלונות שלהם, לאחר שהם הגיעו לבולגריה בטיסה של אייר ויאה מתל אביב שנחתה בשעה 16:50. בפיגוע נרצחו שישה בני אדם, ונפצעו יותר מ-30.

הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה

הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה היה פיגוע התאבדות שאירע בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ב-18 ביולי 1994, כאשר טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית תופת, רצח 85 איש ופצע 330. הפיגוע היה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20 נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ונחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה. ארגון חזבאללה, אף שלא לקח אחריות לפיגוע, טען כי הוא בוצע בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי בידי צה"ל בפברואר 1992.

על פי חקירת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים סוכל פיגוע שלישי, מכיוון שאיראן וחזבאללה חששו שלוחמי "המוסד" הצליחו לעלות על עקבותיהם.

הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה

הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה היה אחד משני פיגועים שנערכו בשנות ה-90 בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, כנגד מטרות ישראליות ויהודיות.

הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון (1994)

הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון, היה פיגוע טרור שבוצע ב-26 ביולי 1994 בבניין שגרירות ישראל בלונדון. בפיגוע נפצעו 20 אזרחים.

הפיגועים בטשקנט (2004)

ביום שישי ה-30 ביולי 2004 אירעו שלושה פיגועי התאבדות בטשקנט שבאוזבקיסטן. הפיגועים בוצעו בשגרירות הישראלית, בשגרירות האמריקאית ובמשרד התובע הראשי של אוזבקיסטן. שני שוטרים אוזבקיים נרצחו בשגרירות הישראלית ועוד תשעה נפצעו בפיגועים.הפיגועים התרחשו כמעט בו זמנית בסביבות השעה 17:00. שני מאבטחים אוזבקים שעבדו כמאבטחים בשגרירות ישראל נרצחו כאשר המחבל התקרב לכניסה וראה את השומרים. אחד השומרים שנרצח היה שומרו האישי של שגריר ישראל. שבעה בני אדם נפצעו בהפצצה במשרד התובע הראשי של אוזבקיסטן ושניים נוספים נפצעו בשגרירות ארצות הברית. לא היו אזרחים אמריקנים או ישראלים שנפצעו בפיגועים.

הפיגועים התרחשו זמן קצר לאחר ש-15 חשודים בחברות בארגון אל-קאעידה הועמדו לדין על ביצוע סדרה של פיגועים בתחילת 2004, בהם נרצחו 47 בני אדם.

ארגון בשם "איחוד הג'יהאד האסלאמי" נטל אחריות לפיגועים. גם ארגון אל-קאעידה והתנועה האסלאמית של אוזבקיסטן - המקורבים לארגון שנטל אחריות לפיגועים - נחשדים כמעורבים בפיגועים.

הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא

הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא הם שני פיגועי ירי שבוצעו ב-27 בדצמבר 1985.

בפיגועים נרצחו 19 בני אדם ונפצעו 138.

בשעה 08:15 ניגשו ארבעה מחבלים חמושים לדלפקי אל על ו-TWA בנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י שברומא, והחלו לירות לעבר הנוסעים שעמדו בתור לקבלת הכרטיסים. המחבלים רצחו 16 בני אדם, ביניהם ילד, ופצעו 99. שלושה מחבלים נהרגו על ידי המשטרה ואחד נפצע ונעצר.

מספר דקות לאחר מכן בנמל התעופה הבינלאומי וינה-שווכאט שלושה מחבלים השליכו רימונים לעבר העומדים בתור מול דלפק אל על בנמל, המחבלים רצחו שניים ופצעו 39, אחד מהם נפטר מפצעיו ב-22 בינואר 1986. לאחר הפיגוע נמלטו המחבלים, ובמרדף שערכה אחריהם המשטרה האוסטרית נהרג אחד ונתפסו השניים הנותרים.

בתחילה הואשם הארגון לשחרור פלסטין באחריות לפיגוע, אך מנהיגו יאסר ערפאת הכחיש את האשמות וגינה את האחראים. באש"ף טענו כי ההתקפות נועדו לכפות על אוסטריה ואיטליה את ניתוק הקשרים עם הפלסטינים.

ארגונו של אבו נידאל לקח על עצמו את האחריות לפיגועים, כתגובה למבצע רגל עץ, שבו הפציצו מטוסי חיל האוויר את מפקדות אש"ף בתוניס ב-1 באוקטובר 1985. ממשלת לוב הואשמה בסיוע למחבלים, אך היא הכחישה האשמות אלו, למרות שטענה כי הפיגועים הם "פעולות הגבורה שמבצעים בני השהידים של סברה ושתילה."

הפיגועים בקניה (2002)

ב-28 בנובמבר 2002 נערכו בקניה שני פיגועים רצופים:

תקיפת מלון "פרדייז", פיגוע שבו נהרגו שלושה ישראלים ו-13 קנייתים.

ניסיון תקיפת טיסה 582 של ארקיע באמצעות טיל כתף.הפיגועים בוצעו על ידי טרוריסטים אסלאמיסטים מארגון טרור אסלאמי המקורב לאל-קאעידה בשם "אל-איתיחאד אל-איסלמיה" . עבדאללה מוחמד פאזול, מנהיג אל-קאעידה במזרח אפריקה, שעמד מאחורי פיגועים אלה, חוסל בסומליה ביוני 2011.

חסן נסראללה

חסן נסראללה (בערבית: حسن نصرالله, תעתיק מדויק: חסן נצראללה, תרגום שם המשפחה: "ניצחון האל"; נולד ב-31 באוגוסט 1960) הוא איש דת מוסלמי-שיעי ופוליטיקאי, העומד בראש המיליציה הלבנונית חזבאללה.

ברוב מדינות המערב ובהן ישראל וארצות הברית נחשב נסראללה טרוריסט בכיר ומסוכן, הפועל בעיקר נגד ישראל בסיוע שלטונות איראן וסוריה. לאחר שישראל החליטה ויישמה במשותף עם מוסדות האומות המאוחדות את נסיגת צה"ל מלבנון וסימון הגבול הבינלאומי שבין המדינות, הורה נסראללה על תקיפת סיור של צה"ל וחטיפת מספר חיילים, ובכך הוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה שיגרו פעילי חזבאללה לפי הוראותיו אלפי רקטות ליישובים אזרחיים בישראל, ובתגובה הושמד בהפצצות מהאוויר הרובע השיעי שבו שכנו משרדיו ומפקדותיו של ארגון חזבאללה, ואף ביתו, בביירות בירת לבנון.

תחת הנהגתו של נסראללה, מדינות וארגונים רבים החשיבו את חזבאללה לארגון טרור, כולו או מקצתו, כמו ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות. רוסיה מכחישה את הטענה שחזבאללה הוא ארגון טרור, ורואה בחזבאללה ארגון חברתי-פוליטי לגיטימי. הרפובליקה העממית של סין נותרה נייטרלית בעניין זה, ומנהלת קשרים עם חזבאללה.

חשישיון

חשישיון (בערבית: الحشاشون או الحشاشين או الحشيشية, החשישיים) היה מסדר של ניזארים (אחת הקבוצות של הפלג האסלאמי איסמאעיליה) בעיקר מפרס ומסוריה, שנוסד בשלהי המאה ה-11. המסדר הציב איום צבאי על שלטונה של השושלת הסלג'וקית בשטחי ממלכת פרס, באמצעות השתלטות על מבצרים רבים, בהנהגתו של חסן-י סבאח.

אנשיו נודעו באכזריותם ובמנהגם לחסל את אויביהם הפוליטיים והדתיים (בעיקר מוסלמים). התפרסמו בעולם בעיקר בשל המיתוסים שדבקו בהם.

טרור אסלאמי באירופה

גל הטרור האסלאמי באירופה הוא רצף של פיגועי טרור אסלאמי ברחבי יבשת אירופה שהחל בשנת 2014 בהשראת ארגוני ג'יהאד לרבות פלג אל-קאעידה בחצי האי ערב והמדינה האסלאמית, ונקשר לזליגת מלחמת האזרחים בסוריה, עליית ארגון המדינה האסלאמית, ומשבר הפליטים באירופה. חלק מרשתות התקשורת ייחסו את תחילת גל הפיגועים למתקפה הרצחנית במשרדי "שרלי הבדו" בינואר 2015.

רצף הפיגועים כלל אירועים של רצח המוני, פיגועי דריסה ודקירה בצרפת (לרבות הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" ופיגועי נובמבר 2015 בפריז), בדנמרק (פיגועי הירי בקופנהגן), בבוסניה והרצגובינה (שני פיגועים), בגרמניה (לרבות הפיגוע באנסבך), בבלגיה (לרבות הפיגועים בבריסל), ולאחרונה גם בממלכה המאוחדת (הפיגוע בווסטמינסטר, הפיגוע במנצ'סטר ארנה), בשוודיה (פיגוע הדריסה בסטוקהולם) ובספרד (פיגועי הדריסה בקטלוניה). פיגועים נוספים אירעו באיטליה, ברוסיה ובסרביה.

מלחמת עיראק

מלחמת עיראק או מלחמת המפרץ השנייה (השם הרשמי בצבא ארצות הברית הוא מבצע חופש לעיראק, באנגלית: Operation Iraqi Freedom) הייתה פלישה של חילות קואליציה של מדינות בראשות ארצות הברית בהנהגת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ובריטניה בראשות ראש הממשלה טוני בלייר לעיראק, החל מה-20 במרץ 2003, במטרה להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. בכמה מובנים, היה זה המשכה של מלחמת המפרץ שהתרחשה ב-1991. עיקר הלחימה נמשך שלושה שבועות, במהלכה נכבשה עיראק והופל משטרו של חוסיין, שנתפס מאוחר יותר, הועמד לדין והוצא להורג ב-2006. לאחר המלחמה נותרו כוחות הקואליציה בעיראק ונאבקו בכוחות גרילה מקומיים, במאבק שנמשך עד 15 בדצמבר 2011, עת הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק. בתשע שנות לחימה אלה, נמנו כ-4,800 הרוגים לכוחות הקואליציה, רובם אמריקאים, ולמעלה מ-100,000 הרוגים עיראקים.לאחר הפלישה לעיראק התקיימו בה בחירות בהשתתפות מספר מפלגות בשנת 2005. נורי אל-מאלכי הפך לראש הממשלה בשנת 2006 וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2014. ממשלתו של מאלכי קדמה מדיניות שנתפסה כמקדמת עוינות בקרב המיעוט הסוני במדינה ומחריפה מתחים בין זרמים באסלאם. מאות אלפי פליטים עיראקים זרמו למדינות שכנות, חלקם עברו לסוריה והחריפו בה בעיות של אבטלה ודיור, דבר שהיה בין הגורמים לפרוץ המהומות בסוריה בשנת 2011 שהובילו לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. בשנת 2014, פתח ארגון הטרור הסוני המדינה האסלאמית במתקפה צבאית נרחבת בצפון עיראק והכריז על חליפות עולמית איסלמית, דבר שגרר מלחמה נוספת בהשתתפות המדינה האיסלמית מול כוחות של ארצות הברית, הכורדים, טורקיה, ירדן, סוריה ורוסיה.

מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (1970)

מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (1970), הייתה התקפת טרור, בה שלושה טרוריסטים, חברי ארגון הפת"ח, השליכו רימוני יד על נוסעי אל על בטיסה 435, ממינכן ללונדון. ההתנקשות בוצעה ב- 10 בפברואר 1970, בנמל התעופה פרנץ יוסף שטראוס במינכן שבגרמניה. בפיגוע נהרג ישראלי אחד ונפצעו 13 בני אדם מהם חמישה ישראלים. בין הפצועים הייתה השחקנית חנה מרון, אשר נפצעה קשה, וסכנה נשקפה לחייה. כן נפצע קברניט המטוס. בנוסעים היה גם השחקן אסי דיין.

האחראי על הוצאת הפיגוע לפועל, היה ד"ר עיסאם סירטווי, שלימים נרצח בידי פלסטינים, עקב העובדה שבחלוף הזמן, העז להביע עמדות המצדדות בפיוס עם ישראל.

ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (1986)

ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון לתל אביב היה ניסיון כושל לפוצץ מטוס בואינג 747 של חברת אל על ב-17 באפריל 1986. אן מרי מרפי, קתולית אירית בת 32, שהייתה בהיריון, ניסתה לעלות לטיסת אל על LY016 שעצרה בלונדון בדרכה מניו יורק לתל אביב כשעמה מזוודה שלה תחתית כפולה. בצד הנסתר של המזוודה הטמין ארוסה הפלסטיני של מרפי, ניזאר נוואף אל-מנסור אל-הינדאווי, חומר נפץ שהיה אמור להתפוצץ במהלך הטיסה, ולהביא למותם של 375 הנוסעים. מרפי לא הייתה מודעת לפצצה שבמזוודתה, שצפויה הייתה להמית גם אותה. אנשי הביטחון של חברת אל על חשדו במרפי וערכו בדיקה קפדנית למטענה וגילו את חומר הנפץ. זה היה אחד ממספר מקרים בהם עשו ארגוני הטרור שימוש ב"נוסע תמים" לצורך החדרת מטען חבלה למטוס.

החקירה הבריטית העלתה שסוריה ושירותי המודיעין שלה היו קשורים במישרין לניסיון הפיגוע. ממשלת בריטניה החזירה את שגרירה מדמשק. אל-הינדאווי נידון ל-45 שנות מאסר, ככל הנראה העונש הקצוב הארוך ביותר בתולדות המשפט הבריטי, שאינו מאסר עולם, ועתירותיו לקיצור עונשו נדחו בכל הערכאות.

עבד אל-עזיז א-רנתיסי

עבד אל-עזיז א-רנתיסי (בערבית: عبد العزيز الرنتيسي; 23 באוקטובר 1947 – 17 באפריל 2004) היה פלסטיני, רופא במקצועו, אחד משני מייסדי תנועת חמאס. הנהיג את "מפקדת הפנים" של חמאס במשך 25 ימים, תפקיד שאליו מונה בעקבות חיסולו של השייח' אחמד יאסין - המנהיג הרוחני של הארגון וקודמו בתפקיד.

קודם למינויו כמנהיג כיהן כדובר חמאס וכן כראש הזרוע המדינית של חמאס ברצועה (היה פעיל גם בזרוע הצבאית באופן בלתי רשמי). כמו כל אנשי חמאס, ובהתאם למדיניות הארגון, שלל רנתיסי כל פשרה עם ישראל, וקרא ל"שחרור" כל תחומי פלסטין באמצעות ג'יהאד נגד מדינת ישראל. רנתיסי היה גם מכחיש שואה, וטען שהשואה היא "זיוף ציוני".

פדאיון

הפֶדַאיון (בערבית: الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות טרור שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות פיגועי טרור החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60.

כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, נקראו חברי אגודות מחתרתיות טרוריסטיות ערביות בשם הכולל אל פדאיה, שמשמעו "המוכנים למסור את נפשם". חברי האגודות נקראו "פדאיון" ולעיתים כינו את עצמם בשמות כגון "אל-כף א-סודא" שמשמעו "היד השחורה".

הפדאיון החלו לפעול יחד עם תופעת ההסתננות לתחומי מדינת ישראל של פלסטינים שנטשו את הארץ במלחמת העצמאות. מטרות ההסתננות היו בתחילתה, בין היתר, ניסיונות לחזור לבתים שננטשו או על מנת להציל רכוש או יבול שנותר. הפעולות התמימות הראשונות החריפו במהלך המחצית הראשונה של 1950 וכללו גניבות ואף רצח של תושבים יהודים ישראלים באזורי הספר. ישראל הגיבה בפעולות צבאיות כנגד המסתננים ומחנות הפליטים מהם הגיעו. פעולות צבאיות אלו כונו פעולות התגמול.

באפריל 1955 הקים נאצר את יחידות הפדאיון, שהורכבו ממגויסים פלסטינים מרצועת עזה, תחילה לשם פעילות כנגד הבריטים ששלטו בתעלת סואץ, ולאחר מכן נגד ישראל, לאחר פעולת התגמול הישראלית "חץ שחור" ברצועת עזה.

ב-28 באוגוסט 1955 שגרה מצרים חוליות פידאיון לשטח ישראל, שחדרו לעומק של 40 קילומטר והגיעו עד כפר מנחם ופרדסי נס ציונה. הם רצחו ששה אזרחים, תקפו מכוניות צבא וניסו לחבל במתקני רשות השידור. אחד מאנשי הפידאיון נפצע ונשבה, וכך נתגלו לראשונה פרטים על ארגונו ומשימותיו.יחידות הפדאיון היו כפופות באופן מנהלי לדיוויזיה בעזה ומנו בסוף 1955 כ־600 איש בארבע פלוגות ויחידת גששים.

האחראי הראשי לפעולותיהם היה הקולונל מוסטפא חאפז, מפקד המודיעין המצרי בעזה.אנשי יחידות הפדאיון ביצעו סידרה של חדירות לישראל בין השנים 1955–1956. חלקם הופעלו מתחום ירדן. רבים מפעילי היחידות נהרגו במהלך מבצע קדש, שהביא להפסקת פעולתן.

שהיד

שהיד (בערבית: شهيد, בריבוי: شهداء, שֻהַדַאא) הוא מונח דתי-מוסלמי, שפירושו המילולי הוא "עֵד". זהו תואר שניתן למוסלמי לאחר מותו, אם מת תוך כדי קיום מצווה דתית, או תוך כדי מלחמה למען הדת. בארצות ערב משתמשים במונח זה כתואר לחיילים שנהרגו במילוי תפקידם (כך נהוג גם בקרב הדרוזים לגבי חללי צה"ל הדרוזים). בקרב הפלסטינים נעשה שימוש במונח זה כתואר לפלסטינים שנהרגו באינתיפאדה, ובייחוד כתואר למחבלים מתאבדים (פיגועי התאבדות מכונים בקרב הפלסטינים عمليّات استشهاديّة, "עמליאת אסתשהאדיה", כלומר, פעולות שבהן הפך פלוני לשהיד).

שהיד נחשב כמי שמקומו בגן עדן מובטח. זאת על-פי הפסוק בקוראן: "...ואל תחשיבו את הנהרגים למען אללה מתים, אלא הם חיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם." (סורת "א'אל עמראן" - آل عمران, פסוק 169).

אישה נחשבת ל"שהידה" (شهيدة) אם מתה כבתולה או במהלך קיום מצווה דתית, אולם יש מחלוקת בין אנשי הדת המוסלמים אם אישה יכולה להשתתף במלחמה למען הדת. רובם טוענים שאסור לאישה להשתתף במלחמה ובכלל זה מלחמה למען הדת. במהלך האינתיפאדה השתתפו נשים בפיגועי התאבדות, אולם רובן היו חילוניות. מנהיג החמאס אחמד יאסין, שהתייחס לסוגיה, אמר שאישה רשאית לצאת לפיגוע התאבדות (בלשונו: פעולה שבה היא נעשית "שהידה") רק אם חטאה חטא חמור שדינו מוות, כמו חילול כבוד המשפחה. בנסיבות האלה, לטענתו, המעשה הוא בבחינת כפרה על החטא ומעניק לה את התואר "שהידה".

תהדיאה

תהדיאה או תהדייה (בערבית: تَهْدِئَة) היא מונח בערבית אשר משמעו רגיעה, או הפסקת אש זמנית.

היא מונח שכיח ושגור בשיח בין מערכת הביטחון הישראלית וארגוני הטרור הפלסטיניים, בבואם לנהל משא ומתן להשכנת שקט ורגיעה זמניים לאחר הסלמה ביטחונית, ולקראת ההסלמה הבאה.

ה"תהדיה" היא נגזרת מהמילה "הודנה" שמשמעותה הפוגה. התהדייה משמשת להתארגנות של שני הצדדים: הפלסטיני והישראלי; חמאס למשל, באמצעות תיווך מצרי, עשה בכך שימוש לא פעם כאשר ספג אבידות כבדות, למשל, במהלך מבצע עופרת יצוקה וביקש רגיעה - שהתבררה כבקשה להתארגנות, לאחר שהארגון הצטייד ברקטות גראד ופאג'ר בעלות דיוק, יכולת הרס, וטווח העולים על יכולותיו של הקסאם.

דוגמה לשימוש במונח "רגיעה" היא כאשר מצרים משמשת כמתווכת במקרים שבהם החמאס מבצע ירי רקטות או פעילות טרור אחרת לעבר יישובים אזרחיים בדרומה של ישראל ובתגובה כוחות צה"ל מבצעים פעולות מניעה ותגמול, כשמצרים מבקשת להכריז על רגיעה משני הצדדים על מנת להימנע מהסלמה.[דרוש מקור: לדוגמה]המושג מתייחס גם לרגיעה באופן כללי בין שני צדדים השרויים בסכסוך; כך למשל במהלך העימות המזוין בין חמאס לפת"ח ברצועת עזה, כמה ממדינות הליגה הערבית נרתמו לתווך בין שני הצדדים כדי להשיג "תהדיאה".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.