טענת קים לי

טענת קִים לי היא טענה במסגרת המשפט העברי אותה יכול לטעון נתבע במקרה שבו קיימת מחלוקת הנוגעת לדין בו הוא מעורב. הניב "קים לי" (ק' חרוקה) הוא הצורה הארמית של "מוחזק בידי", או בתרגום מילולי "עומד לי (הטיעון כי)".

הטענה יכולה להיטען כאשר קיימת מחלוקת הלכתית שלא הוכרעה, שכתוצאה ממנה הנתבע יכול לצאת חייב או זכאי בדין. הנתבע יכול לטעון כי הוא סבור שצודק הפוסק המזכה אותו, ובכך להיפטר מהחיוב. התובע אינו יכול להשתמש בטענה מצידה ההפוך על מנת לחייב את הנתבע, שכן לפי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה, על התובע מוטל נטל ההוכחה שהדין הוא כפוסק המחייב את הנתבע, ומאחר שאינו יכול להוכיח זאת, הנתבע פטור.

קיימים קווי דמיון בין טענה זו לבין הגנת "אמת דיברתי" בלשון הרע.

מעמדה המשפטי של הטענה

מהותה של טענת קים לי נסמכת על שני עקרונות: האחד הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, והאחר הוא כי בדיני ממונות רוב חלש יותר מחזקה. לאור שני עקרונות אלה ניתן להבין כי בעל הדין טוען כי מכיוון שהממון מוחזק בידיו, לא ניתן להוציא ממנו ותו על סמך הטענה כי יש רוב נגדו, מכיוון שרוב אינו גובר על חזקה בדיני ממונות.[1]

הרב שבתי כהן בספרו "תקפו כהן", מסתמך על המהרש"ל ומסביר זאת כך: כאשר עומדת בפני הדיינים, "בעיא" (שאלה הלכתית) "דלא איפשטא" (שלא נפתרה) והם דנים בה. והנה מתברר שהנתבע הוא תלמיד חכם, והוא בעצמו, דן ומברר את השאלה ההלכתית בפני הדיינים, ומביא מקור לדבריו מן המשנה או מן הברייתא. והדיינים רואים שדבריו הם דברי טעם. למרות שהשאלה ההלכתית לא נפתרה בש"ס, בכל זאת הנתבע לא יחויב בדין.[2]

מוסיף, ומחדש רבי שבתי בשם המהרש"ל: גם אם הנתבע הוא עם הארץ, אך ידוע לו כי קיימת בראשונים דעה הלכתית לזכותו, יכול הוא לטעון קים לי כדעה זאת, ולהיפטר מחיובו בדין.

דוגמה לטענת קים לי

מקרה שבו אדם נישא בפעם השנייה, ומנישואיו הראשונים היו לו ילדים. לאחר כמה שנים נפטר האיש, והאלמנה פנתה לבית הדין לקבל מזונות מנכסיו של בעלה המנוח.[3] בעת הדיון הציגו הילדים צוואה מאושרת על ידי בית הדין הרבני, שנכתבה עוד טרם נישואיו בה נרשם שכל רכושו של הבעל ניתן במתנה לילדיו ולכן אין כל רכוש ממנו ניתן יהיה לשלם לאלמנה מזונות.[4] בצוואה זאת אכן היה סעיף המאפשר לבעל לשנות את הצוואה.

האלמנה טענה שהיא זכאית למזונות מדין אומדנא,[5] מכך שהבעל השאיר לעצמו זכות לשנות את הצוואה, יש אומדנא שהוא חשב על האפשרות, שביום מן הימים ישא אישה וירצה להתחייב לה, וחפץ הוא שיישארו בידיו נכסים על מנת לשעבדם לצורך התחייבויות אלו. במצב זה יכולים היורשים לטעון "קים לן" (כלומר: קיים לנו) כשיטת המהרי"ק (יוסף קולון) והרמב"ן, שעל פי אומדנא לא ניתן להוציא ממון מחזקתו

מקרה זה נידון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, ונפסק כי האלמנה אינה זכאית למזונות.[6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת חתם סופר, חלק חושן משפט, סימן צ"ה; קונטרס הספקות, פרק ו', ו'.
  2. ^ תקפו כהן עמודים מ' - מ"ב'.
  3. ^ על פי ההלכה אישה אינה יורשת את בעלה, אלא בניו. מזונותיה של אלמנה הם חלק מהתחייבויות הבעל בכתובה ועל כן אלמנה זכאית לקבל מהיורשים, מתוך הנכסים שהשאיר אחריו הבעל, דמי מזונות קצובים, או את מלוא ערך הכתובה.
  4. ^ צוואה ביהדות איננה כצוואה במשפט האזרחי.בעוד במשפט האזרחי אדם יכול לצוות ממון לאחר מותו, במשפט העברי אין לאדם שום כוח לאחר פטירתו. מצד שני מצווה לקיים דברי המת, ובתלמוד אף מופיעה סברה שכופין את היורשים לקיים את דברי המת (מסכת גיטין, פרק ה', משנה ג') (מסכת בבא בתרא, פרק ט', משנה ה'). לבעיה כיצד לקיים את דברי המת, יש שני פתרונות: הראשון הוא כתב צוואה המנוסח בנוסח מיוחד ומהווה מתנה בחיים. כלומר: הקניית הנכסים ליורשים, רגע לפני המיתה. השני הוא הסכמה משותפת בין היורשים הקוראים את הצוואה ופועלים על פיה בכך שכל אחד מוחל על חלקו, ומקנה לאחיו את החלק שמגיע לו על פי הצוואה. בדוגמה שבערך היורשים הציגו צוואה על פי הפתרון הראשון של מתנה בחיים.
  5. ^ הסמכות הניתנת לבית הדין לפרש מה הייתה כוונתו של אדם, נקראת "אומדנא" - מקביל במידה מסוימת ל"ראיות נסיבתיות" במשפט האזרחי.
  6. ^ תחומין, כרך י"ט, בית הדין הגדול לערעורים, כתובה המנוגדת לצוואה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אין הולכין בממון אחר הרוב

אין הולכין בממון אחר הרוב הוא עיקרון במשפט העברי, לפיו בהכרעה לגבי עובדות הנוגעות לענייני ממונות אין משמעות לרוב ולמיעוט. הכלל קובע כי לא ניתן לסמוך על קיומו של רוב כדי להכריע בדין ו"להוציא" ממון מחזקתו של אדם.התלמוד מציג את העקרון כשנוי במחלוקת בין האמוראים רב ושמואל, כאשר לדעתו של רב הולכים בממון אחר הרוב, אך ההלכה-למעשה נפסקה כדעת שמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב.כלל זה עורר פרשנים רבים לדון בתמיהה מה הסיבה שדווקא בדיני ממונות לא הולכים אחר הרוב למרות שהם אינם החמורים ביותר. כך לדוגמה בעלי התוספות מקשים על דברי התלמוד שאין הולכים בממון אחר הרוב, מהעובדה שבדיני נפשות החמורים פי כמה כן הולכין אחר הרוב. בקרב הפרשנים והפוסקים קיימות גישות שונות באשר להגדרת הכלל, כשחלקם מסייגים אותו מהותית וקובעים כי מדובר רק במקרים מיוחדים בהם הרוב חלש יותר מהרוב הרגיל. בכל מקרה, הנימוק הבסיסי שביסוד הכלל הוא שבדיני ממונות קיימת מוחזקות משפטית של הנתבע בממון או ברכוש, ולכן הכלל הרגיל לפיו יש ללכת אחר הרוב, אינו גובר על הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה העומד מולו.

חזקת ממון

חזקת ממון הוא כלל במשפט העברי המעניק עדיפות לצד המחזיק בזמן הווה בנכס או ברכוש, כאשר מתגלע ספק בקשר לבעלות על הדבר בין שני צדדים. הכלל מורכב מדין החזקה, בנוסף לדין המוציא מחברו עליו הראיה, לעיתים משמש האחיזה בחפץ מסוים ראיה על הבעלות כמו חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו.

ספק ממון

במסגרת הלכות ספקות, מתקיים עיסוק עצמאי בספקות בדיני ממונות. בניגוד לשטחי הלכה אחרים שבהם ניתן להשתמש בכללים ספקא דאורייתא לחומרא וספקא דרבנן לקולא, בספקות בדיני ממונות המושגים האלו אינם תקפים, כי כאשר ישנם שני צדדים לדיון, מה שחמור לצד אחד הופך לקל בצד שני, ולהפך. לכן למצבי ספק בדיני ממונות ישנם כללים אחרים להכרעה במצבי ספק.

הכלל העיקרי בספק ממון הוא המוציא מחברו עליו הראיה. מעבר לכך, יש שני סוגים של כללים שנאמרו בעניין:

כללים המורים במקרים ייחודיים על הכרעות שיש בהן הימנעות מהעדפת אחד הצדדים: יחלוקו, כל דאלים גבר ויהא מונח עד שיבוא אליהו.

כללים המורים על סיבות להעדיף את טענת אחד הצדדים על פני טענת הצד השני, כגון: חזקה, "ברי ושמא – ברי עדיף" ו"אין ספק מוציא מידי ודאי".

קים ליה

במשפט העברי, קים ליה היא אומדנא על פיה פוסק הדיין, למרות שאין לו הוכחות כעדים, הוא יכול לפסוק על פי דבר הידוע לו אישית.

קים ליה (פירושונים)

קים ליה (או קים לי) הוא ביטוי בארמית בבלית, שמשמעותו המילולית היא "מוחזק בידו" (או "מוחזק בידי"); כלומר, סבור אני. דבר זה בא לידי ביטוי בכמה תחומים במשפט העברי ובהלכה.

האם התכוונתם ל...

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאי • קים לי • מרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.